הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער
מכר
מאות
עותקים
הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער
מכר
מאות
עותקים

הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער

4.9 כוכבים (12 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: הוצאת טנג'יר
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 194 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 14 דק'

מרוה זוהר

מרוה זוהר היא משוררת ופעילה פמיניסטית, ההוגה והמייסדת של אדמת מרפא נשית ושל הגישה הגינקוסופית. מרוה היא בוגרת הקולג' הלאומי למיילדות בארה"ב, וסיימה בהצטיינות לימודי תואר שני בתוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בר-אילן. לאורך השנים היא אוספת ידע מסבתות, מיילדות ומרפאות מסורתיות ברחבי העולם, ואותו היא משלבת עם כלים מגוונים שרכשה בתחומי בריאות האישה ובריאות הנפש.  
מרוה עבדה כמיילדת בשלוש יבשות. היא הובילה בארץ את המאבק לחופש בחירה בלידה ולמניעת אלימות מיילדותית. בנוסף, במרפאה במחנה הפליטים באוגנדה, עסקה בהכשרת מיילדות ובטיפול מקביל ביולדות, תוך דגש על שימור מסורות שבטיות. כמו כן, יזמה והכשירה מנהיגות מקומיות להיאבק למען נפגעות אלימות מינית. בארץ ייסדה את עמותת אוהלה המקימה את אמ"ן - אדמת מרפא נשית: כפר אקולוגי ובו קהילת מרפא למחלימות מטראומה. בכפר שוכן גם בית הספר לגינקוסופיה - חוכמת האישה השלמה. 
שיריה ומאמריה של מרוה התפרסמו בשפות שונות במגוון כתבי עת ובאנתולוגיות, וזיכו אותה בכמה פרסים, ביניהם הפרס ע"ש אנדריאה מוריה. עבודת התזה שלה עסקה בשירה דוקומנטרית ככלי המאפשר שִׁיּוּם והבעה בנושאים מושתקים הקשורים באלימות מגדרית. ספרה הראשון, "הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער" זכה במענק ביכורים של מפעלי ספרות לשנת 2020 בתמיכת משרד התרבות. 

תקציר

ספר הביכורים של מרוה זוהר הוא ספר נועז ועז, יוצא דופן בהיקפו ובעומקו, וכן במהלך הפואטי שהוא טווה. 
שירי הספר נכתבו מתוך התמודדות פוסט טראומטית עם אלימות מינית ומגדרית. השירים נוגעים בתהומות הנפש ללא הנחות, אבל יחד עם זה מתגלה בהם חסד מופלא ואפשרות אנושית לריפוי. זו שירה כנה, אמיצה ומלאת תנופה, שנותנת קול ותוקף לנושא שייצוגיו האמנותיים בתרבות עדיין מעטים. 
הספר מורכב משלושה שערים, המשרטטים מהלך נפשי שנע מהטראומה אל הפוסט טראומה ואל ההיאחזות בחיים וחזון הריפוי שנחלץ מתוכה.
 
מרוה זהר היא משוררת רבת עוצמה. לא רק בגלל הנושאים הבוערים בשירתה, אלא בעיקר בזכות יכולת ההבעה הפואטית שלה, שבה היא מצליחה לשאת באמצעות השפה את חווית עולמה, לפרק ולהרכיב, לצלול אל עומק הדקויות, לשלות קוצים או פנינים ולראות אותם באור השמש. 
הספר זכה במענק תמיכה לספר ביכורים ממרכז הספר והספריות.

הדס גלעד, עורכת הספר

פרק ראשון

סיפורים שסיפרתי לבני
 
אָבִיךָ הוּא זֶה שֶׁאָחַז בַּסַּכִּין
הוּא הוֹרִישׁ לְךָ אֶת הַכָּרִיזְמָה
שָׁעָה שֶׁאַתָּה מִסְתַּעֵר
בְּמַעֲלֶה גִּבְעַת הַדֶּשֶׁא בְּיָדְךָ מַקֵּל הַחֶרֶב
יַלְדֵי הַכְּפָר אַחֲרֶיךָ
רָצִים
 
אָבִיךָ הוּא זֶה שֶׁהָפַךְ אֶת פִּי לְמַאֲפֵרָה
הוּא הוֹרִישׁ לְךָ אֶת הַיְּצִירָתִיּוּת
אֶת חוּשׁ הַהוּמוֹר
אֶת תְּשׂוּמַת הַלֵּב לִפְרָטֵי פְּרָטִים
אֵיךְ בְּתוֹךְ כָּל הַתֹּהוּ הַהוּא זָכַר
לֶאֱטֹם אֶת אַפִּי לְהַכְרִיחַ אֶת פִּי לְהִפָּתַח
 
אָבִיךָ הוּא זֶה שֶׁלֹּא רָצָה לִהְיוֹת שָׁם
שָׁעוֹת רַק שָׁמַר עַל הַדֶּלֶת
כְּשֶׁהִצְטָרֵף הִכְאִיב יוֹתֵר
(יִתָּכֵן שֶׁהָיָה לוֹ יוֹתֵר לְהוֹכִיחַ)
הוּא הוֹרִישׁ לְךָ
אֶת הַגַּבָּה הָאַחַת הַמִּתְרוֹמֶמֶת
אֶת עֵינֶיךָ הַמְּחַפְּשׂוֹת
אֶת נְעִילַת הַלֶּסֶת
עֹל הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית
שָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד נָבוֹךְ נֹכַח מִבְחַר טְעָמִים
בַּחֲנוּת הַגְּלִידָה
אָבִיךָ הוּא זֶה שֶׁהִתְגַּנֵּב וְעָשָׂה אֶת מָה שֶׁעָשָׂה מֵאָחוֹר
הוּא הוֹרִישׁ לְךָ אֶת הַהֲלִיכָה הַשְּׁקֵטָה שֶׁלְּךָ
שְׁקֵטָה כָּל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ הַכְּלָבִים אֵינָם נוֹבְחִים
שָׁעָה שֶׁאַתָּה חוֹצֶה אֶת הַדֶּשֶׁא הַלַּח
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
מִדַּפֵּק עַל חַלּוֹנִי
בְּאֶגְרוֹפְךָ הַשָּׁקוּף
 
מה שעשו המים
 
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה בְּתוֹכִי
יוֹם אֶחָד (בְּתָא שֵׁרוּתִים שֶׁל בֵּית סֵפֶר)
נָפַלְתָּ
לֹא הִשְׁמַעְתִּי קוֹל לֹא הִשְׁמַעְתָּ קוֹל
 
בַּהַפְסָקָה בָּנוֹת נִכְנְסוּ לַשֵּׁרוּתִים
הֵרַמְתִּי רַגְלַיִם שֶׁלֹּא יְזַהוּ מִתַּחַת לַדֶּלֶת
(נַעֲלֵי סְנִיקֶרְס סְגֻלּוֹת עִם פֵיוֹת וְרֻדּוֹת)
 
אַתָּה קוֹרֵעַ אוֹתִי  הֵם קוֹרְעִים אוֹתִי
דַּקּוֹתשָׁעוֹת
לֹא מוֹשָׁה אוֹתְךָ   הֵם מַטְבִּיעִים רֹאשִׁי
מִמֵּי הָאַסְלָה   בַּכִּיּוֹר
 
גּוּפְךָ שָׁקוּף וְכָחֹל
כְּמוֹ הַשִּׁכְבָה הַדַּקָּה בָּאַטְמוֹסְפֵרָה
כִּמְעַט שׁוּם בִּדּוּד
מֵהֶחָשׁוּךְ הֶחָלוּל
 
הֶחְבֵּאתִי אוֹתְךָ עַד תֹּם
יוֹם הַלִּמּוּדִים
עָטוּף בְּתַכְרִיכִי מַגְּבוֹת נְיָר גַּס חוּם מְמֻחְזָר
סִיבִים נִדְבָּקִים לְעוֹרְךָ הָרָטוּב
 
תָּחַבְתִּי בֵּין הָרַגְלַיִם אֶת אוֹתָן מַגָּבוֹת גַּסּוֹת
לִסְפֹּג אֶת הַדָּם
חָזַרְתִּי לַכִּתָּה
הִצְבַּעְתִּי
הִשְׁתַּתַּפְתִּי בַּשִּׁעוּר
 
אַחֲרֵי הַצִּלְצוּל הָאַחֲרוֹן לָקַחְתִּי אוֹתְךָ
אִתִּי בַּשֶּׁלֶג הַמְּלֻכְלָךְ
חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי מְכָלִים לְמִחְזוּר סוֹלְלוֹת
מְכָלִים לִזְכוּכִיּוֹת חוּמוֹת, מְכָלִים לִזְכוּכִיּוֹת יְרֻקּוֹת
 
לֹא הָיְתָה לָנוּ גִּנָּה בָּעִיר הַהִיא
לָקַחְתִּי אוֹתְךָ לְנָהָר שֶׁשְּׁמוֹ צָ'ארְלְס
עוֹרוֹ שָׁקוּף וְכָחֹל
הוּא שָׁכַב קָפוּא וְלֹא נָשַׁם
 
בְּמַקֵּל קָדַחְתִּי חוֹר בַּקֶּרַח
הִבַּטְתִּי בְּךָ נֶעֱלָם
בַּמַּמְלָכָה שֶׁמִּתַּחַת לַזְּכוּכִית.
 
שָׁנִים חָלְפוּ אֲנִי עוֹמֶדֶת
עַל גְּדוֹת הַגַּנְגָּה־אֵם־הַנְּהָרוֹת
וְהִנֵּה מִמַּעֲלֵה הַזֶּרֶם לָבוּשׁ לָבָן
אַתָּה שָׁב אֵלַי
בְּגוּפָה שֶׁל אִישׁ זָקֵן
מִזֶּה יָמִים רַבִּים עָשׂוּ בְּךָ הַמַּיִם
פָּנֶיךָ אוֹמְרוֹת רִקָּבוֹן
נִדְהַמְתִּי   לֹא כִּי חָזַרְתָּ אֵלַי
אֵיךְ   גָּדַלְתָּ
אֵיךְ   לֹא הִשְׁתַּנֵּיתָ

מרוה זוהר

מרוה זוהר היא משוררת ופעילה פמיניסטית, ההוגה והמייסדת של אדמת מרפא נשית ושל הגישה הגינקוסופית. מרוה היא בוגרת הקולג' הלאומי למיילדות בארה"ב, וסיימה בהצטיינות לימודי תואר שני בתוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בר-אילן. לאורך השנים היא אוספת ידע מסבתות, מיילדות ומרפאות מסורתיות ברחבי העולם, ואותו היא משלבת עם כלים מגוונים שרכשה בתחומי בריאות האישה ובריאות הנפש.  
מרוה עבדה כמיילדת בשלוש יבשות. היא הובילה בארץ את המאבק לחופש בחירה בלידה ולמניעת אלימות מיילדותית. בנוסף, במרפאה במחנה הפליטים באוגנדה, עסקה בהכשרת מיילדות ובטיפול מקביל ביולדות, תוך דגש על שימור מסורות שבטיות. כמו כן, יזמה והכשירה מנהיגות מקומיות להיאבק למען נפגעות אלימות מינית. בארץ ייסדה את עמותת אוהלה המקימה את אמ"ן - אדמת מרפא נשית: כפר אקולוגי ובו קהילת מרפא למחלימות מטראומה. בכפר שוכן גם בית הספר לגינקוסופיה - חוכמת האישה השלמה. 
שיריה ומאמריה של מרוה התפרסמו בשפות שונות במגוון כתבי עת ובאנתולוגיות, וזיכו אותה בכמה פרסים, ביניהם הפרס ע"ש אנדריאה מוריה. עבודת התזה שלה עסקה בשירה דוקומנטרית ככלי המאפשר שִׁיּוּם והבעה בנושאים מושתקים הקשורים באלימות מגדרית. ספרה הראשון, "הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער" זכה במענק ביכורים של מפעלי ספרות לשנת 2020 בתמיכת משרד התרבות. 

סקירות וביקורות

הכאב חוצה את הדף, פולש אל הבשר שירה סתיו הארץ 10/03/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • הוצאה: הוצאת טנג'יר
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 194 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 14 דק'

סקירות וביקורות

הכאב חוצה את הדף, פולש אל הבשר שירה סתיו הארץ 10/03/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער מרוה זוהר
סיפורים שסיפרתי לבני
 
אָבִיךָ הוּא זֶה שֶׁאָחַז בַּסַּכִּין
הוּא הוֹרִישׁ לְךָ אֶת הַכָּרִיזְמָה
שָׁעָה שֶׁאַתָּה מִסְתַּעֵר
בְּמַעֲלֶה גִּבְעַת הַדֶּשֶׁא בְּיָדְךָ מַקֵּל הַחֶרֶב
יַלְדֵי הַכְּפָר אַחֲרֶיךָ
רָצִים
 
אָבִיךָ הוּא זֶה שֶׁהָפַךְ אֶת פִּי לְמַאֲפֵרָה
הוּא הוֹרִישׁ לְךָ אֶת הַיְּצִירָתִיּוּת
אֶת חוּשׁ הַהוּמוֹר
אֶת תְּשׂוּמַת הַלֵּב לִפְרָטֵי פְּרָטִים
אֵיךְ בְּתוֹךְ כָּל הַתֹּהוּ הַהוּא זָכַר
לֶאֱטֹם אֶת אַפִּי לְהַכְרִיחַ אֶת פִּי לְהִפָּתַח
 
אָבִיךָ הוּא זֶה שֶׁלֹּא רָצָה לִהְיוֹת שָׁם
שָׁעוֹת רַק שָׁמַר עַל הַדֶּלֶת
כְּשֶׁהִצְטָרֵף הִכְאִיב יוֹתֵר
(יִתָּכֵן שֶׁהָיָה לוֹ יוֹתֵר לְהוֹכִיחַ)
הוּא הוֹרִישׁ לְךָ
אֶת הַגַּבָּה הָאַחַת הַמִּתְרוֹמֶמֶת
אֶת עֵינֶיךָ הַמְּחַפְּשׂוֹת
אֶת נְעִילַת הַלֶּסֶת
עֹל הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית
שָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד נָבוֹךְ נֹכַח מִבְחַר טְעָמִים
בַּחֲנוּת הַגְּלִידָה
אָבִיךָ הוּא זֶה שֶׁהִתְגַּנֵּב וְעָשָׂה אֶת מָה שֶׁעָשָׂה מֵאָחוֹר
הוּא הוֹרִישׁ לְךָ אֶת הַהֲלִיכָה הַשְּׁקֵטָה שֶׁלְּךָ
שְׁקֵטָה כָּל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ הַכְּלָבִים אֵינָם נוֹבְחִים
שָׁעָה שֶׁאַתָּה חוֹצֶה אֶת הַדֶּשֶׁא הַלַּח
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
מִדַּפֵּק עַל חַלּוֹנִי
בְּאֶגְרוֹפְךָ הַשָּׁקוּף
 
מה שעשו המים
 
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה בְּתוֹכִי
יוֹם אֶחָד (בְּתָא שֵׁרוּתִים שֶׁל בֵּית סֵפֶר)
נָפַלְתָּ
לֹא הִשְׁמַעְתִּי קוֹל לֹא הִשְׁמַעְתָּ קוֹל
 
בַּהַפְסָקָה בָּנוֹת נִכְנְסוּ לַשֵּׁרוּתִים
הֵרַמְתִּי רַגְלַיִם שֶׁלֹּא יְזַהוּ מִתַּחַת לַדֶּלֶת
(נַעֲלֵי סְנִיקֶרְס סְגֻלּוֹת עִם פֵיוֹת וְרֻדּוֹת)
 
אַתָּה קוֹרֵעַ אוֹתִי  הֵם קוֹרְעִים אוֹתִי
דַּקּוֹתשָׁעוֹת
לֹא מוֹשָׁה אוֹתְךָ   הֵם מַטְבִּיעִים רֹאשִׁי
מִמֵּי הָאַסְלָה   בַּכִּיּוֹר
 
גּוּפְךָ שָׁקוּף וְכָחֹל
כְּמוֹ הַשִּׁכְבָה הַדַּקָּה בָּאַטְמוֹסְפֵרָה
כִּמְעַט שׁוּם בִּדּוּד
מֵהֶחָשׁוּךְ הֶחָלוּל
 
הֶחְבֵּאתִי אוֹתְךָ עַד תֹּם
יוֹם הַלִּמּוּדִים
עָטוּף בְּתַכְרִיכִי מַגְּבוֹת נְיָר גַּס חוּם מְמֻחְזָר
סִיבִים נִדְבָּקִים לְעוֹרְךָ הָרָטוּב
 
תָּחַבְתִּי בֵּין הָרַגְלַיִם אֶת אוֹתָן מַגָּבוֹת גַּסּוֹת
לִסְפֹּג אֶת הַדָּם
חָזַרְתִּי לַכִּתָּה
הִצְבַּעְתִּי
הִשְׁתַּתַּפְתִּי בַּשִּׁעוּר
 
אַחֲרֵי הַצִּלְצוּל הָאַחֲרוֹן לָקַחְתִּי אוֹתְךָ
אִתִּי בַּשֶּׁלֶג הַמְּלֻכְלָךְ
חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי מְכָלִים לְמִחְזוּר סוֹלְלוֹת
מְכָלִים לִזְכוּכִיּוֹת חוּמוֹת, מְכָלִים לִזְכוּכִיּוֹת יְרֻקּוֹת
 
לֹא הָיְתָה לָנוּ גִּנָּה בָּעִיר הַהִיא
לָקַחְתִּי אוֹתְךָ לְנָהָר שֶׁשְּׁמוֹ צָ'ארְלְס
עוֹרוֹ שָׁקוּף וְכָחֹל
הוּא שָׁכַב קָפוּא וְלֹא נָשַׁם
 
בְּמַקֵּל קָדַחְתִּי חוֹר בַּקֶּרַח
הִבַּטְתִּי בְּךָ נֶעֱלָם
בַּמַּמְלָכָה שֶׁמִּתַּחַת לַזְּכוּכִית.
 
שָׁנִים חָלְפוּ אֲנִי עוֹמֶדֶת
עַל גְּדוֹת הַגַּנְגָּה־אֵם־הַנְּהָרוֹת
וְהִנֵּה מִמַּעֲלֵה הַזֶּרֶם לָבוּשׁ לָבָן
אַתָּה שָׁב אֵלַי
בְּגוּפָה שֶׁל אִישׁ זָקֵן
מִזֶּה יָמִים רַבִּים עָשׂוּ בְּךָ הַמַּיִם
פָּנֶיךָ אוֹמְרוֹת רִקָּבוֹן
נִדְהַמְתִּי   לֹא כִּי חָזַרְתָּ אֵלַי
אֵיךְ   גָּדַלְתָּ
אֵיךְ   לֹא הִשְׁתַּנֵּיתָ