מרוה זוהר היא משוררת ופעילה פמיניסטית, ההוגה והמייסדת של אדמת מרפא נשית ושל הגישה הגינקוסופית. מרוה היא בוגרת הקולג' הלאומי למיילדות בארה"ב, וסיימה בהצטיינות לימודי תואר שני בתוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת בר-אילן. לאורך השנים היא אוספת ידע מסבתות, מיילדות ומרפאות מסורתיות ברחבי העולם, ואותו היא משלבת עם כלים מגוונים שרכשה בתחומי בריאות האישה ובריאות הנפש.  
מרוה עבדה כמיילדת בשלוש יבשות. היא הובילה בארץ את המאבק לחופש בחירה בלידה ולמניעת אלימות מיילדותית. בנוסף, במרפאה במחנה הפליטים באוגנדה, עסקה בהכשרת מיילדות ובטיפול מקביל ביולדות, תוך דגש על שימור מסורות שבטיות. כמו כן, יזמה והכשירה מנהיגות מקומיות להיאבק למען נפגעות אלימות מינית. בארץ ייסדה את עמותת אוהלה המקימה את אמ"ן - אדמת מרפא נשית: כפר אקולוגי ובו קהילת מרפא למחלימות מטראומה. בכפר שוכן גם בית הספר לגינקוסופיה - חוכמת האישה השלמה. 
שיריה ומאמריה של מרוה התפרסמו בשפות שונות במגוון כתבי עת ובאנתולוגיות, וזיכו אותה בכמה פרסים, ביניהם הפרס ע"ש אנדריאה מוריה. עבודת התזה שלה עסקה בשירה דוקומנטרית ככלי המאפשר שִׁיּוּם והבעה בנושאים מושתקים הקשורים באלימות מגדרית. ספרה הראשון, "הפלא הוא, תמיד היה, אינסופי כמו הצער" זכה במענק ביכורים של מפעלי ספרות לשנת 2020 בתמיכת משרד התרבות.