שרון והפרצופונים שבטלפון

שָׁרוֹן אוֹהֶבֶת מְאוֹד לְהִתְעַסֵּק עִם הַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד, עַד שֶׁהִיא לֹא מַבְחִינָה שֶׁבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ מְנַסִּים לְנַהֵל אִתָּהּ שִׂיחָה. הִיא מִתְעַלֶּמֶת מִנּוֹכְחוּתָם וּמַפְלִיגָה בְּמַחְשַׁבְתָּהּ אֶל עֵבֶר מְצִיאוּת מְדֻמְיֶנֶת שֶׁבָּהּ הַפַּרְצוּפוֹנִים (הָאִימוֹגִ'ים)  מִתְעוֹרְרִים לְחַיִּים. הִיא פּוֹגֶשֶׁת כָּל פַּרְצוּפוֹן בְּאֹפֶן אִישִׁי וְלוֹמֶדֶת לְהַכִּיר וּלְהִתְיַחֵס לָאִפְיוּן הָרִגְשִׁי שֶׁהוּא מְסַמֵּל. אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא מַגִּיעָה לְמַסְקָנָה חֲשׁוּבָה וּבִלְתִּי נִמְנַעַת בַּאֲשֶׁר לַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁל עִסּוּק יֶתֶר בַּטֶּלֶפוֹן.
הַטֶּלֶפוֹן הֶחָכָם עָשִׁיר בְּמֵידָע וּבְאֶפְשָׁרוּיוֹת רַבּוֹת וְהוּא חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהַחַיִּים הַמּוֹדֶרְנִיִּים. לְעִתִּים הַשִּׁמּוּשׁ בַּטֶּלֶפוֹן מַשְׁפִּיעַ בְּאֹפֶן דְּרָמָטִי עַל הַחַיִּים וְעָלוּל לִגְרֹם לְרִחוּק חֶבְרָתִי מִבְּלִי שֶׁאֲפִלּוּ נַבְחִין בְּכָךְ. הַשִּׁמּוּשׁ בּוֹ מוֹבִיל לְהַפְחָתָה בַּתִּקְשֹׁרֶת הַחֶבְרָתִית הַמִּתְקַיֶּמֶת בַּמְּצִיאוּת, בְּעִקָּר עִם אֲנָשִׁים קְרוֹבִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה. כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ לִפְעָמִים תְּשׂוּמֶת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ מוּסֶטֶת מִדְּבָרִים חֲשׁוּבִים שֶׁמִּתְרַחֲשִׁים לָנוּ מוּל הָעֵינַיִם.