המסע לממלכת לודולנד

הסיפור מתחיל בילדותן של אלות הזמן, כשהאחיות אינפיניטי וזְמַנוֹזֵל רבו על שעון החול, הוא משחק הזמן, שקיבלו במתנה מסבא שלהן, אל המרחב-זמן, וכל אחת משכה אותו לכיוונה.

"עזבי, זה הצעצוע שלי," צעקה זמנוזל המרוגזת.

"זה היה שלי קודם!" השיבה אחותה בצעקה משלה.

"תוכיחי," אתגרה זמנוזל.

"הזמן הוא נצחי וכך גם אני," ענתה אינפיניטי.

"הזמן נוזל ואוזל. מה בכלל טעם לו לזמן שלעד מתמשך?" אחותה לא התמהמהה.

"כי זמן שחולף הוא לא יותר מאשליה בעוד שהאמת לנצח עומדת יציבה," אמרה אינפיניטי.

"מה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת השמש," ענתה זמנוזל.

אינפיניטי שתקה לכמה רגעים לפני שאמרה, "זה שהמשחק ייגמר, זה מה שיאפשר לו להתחיל. הזמן שלי הוא שמימי, מחזורי ואינסופי, ולכן בשביל לסיים צריך להתחיל."

"והזמן שלי הוא ארצי, קווי וסופי, כמו גרגירי החול במשחק הזמן, ולכן הוא שלי!" אמרה זמנוזל.

אחותה שמעה את תשובתה וחשבה לעצמה שאולי כמות גרגירי החול סופית היא, אך במשחק אפשר לשחק אינסוף פעמים. הזמן של זמנוזל הוא יחסי, בניגוד לזמן שלה. "לך יש את הזמן שלך ולי את הזמן שלי," אמרה בשקט.

"קחי, אחותי," אמרה זמנוזל בתגובה. "שחקי עכשיו אַתְּ ואני אשחק כשתסיימי."

לקחה אינפיניטי את שעון החול, הפכה אותו, והמשחק החל.

וכך, האגדה מספרת כי ממלכת לודולנד לעולם לא מתה אלא תמיד נולדת מחדש, כל עוד האחיות משחקות יחד במשחק הזמן.