כך גלגלו השניים אט-אט את תמונות הסרט המצויר. התמונות עברו עכשיו באמצע הקופסה, והוקרנו כשהן גדולות על קיר החדר.
"לא ייאמן, איזו נורה, איזה פנס ואיזה קסם! כל זה יצא מהקופסה הישנה," אמר צוף בגאווה. "אני מודה שעקשנותך השתלמה," קראה אימא שהגיעה לצפות במחזה, והוסיפה, "איזה תמונות גדולות ויפיפיות."
"אמרתי לך אימא, שאני יודע מה אני רוצה!" אמר צוף בהתרגשות.
"אם רק יכולתי, אם רק יכולתי," אמר טף-לי, שבדבריו הופיע לפתע כפל, "הייתי נכנס עכשיו לארץ המצוירת שבסרט, ולו לרגע."
ובאותו רגע חש מין הרגשה בלתי מוסברת האומרת, "עליך להיכנס ממש עכשיו לתוך הארץ הירוקה-כחולה, הנהדרת."
"השם כפלנדיה מרמז שכיף להיות במקום הזה," אמר טף-לי, "אני רוצה להיות עכשיו בארץ שכיף להיות בה, ובעיקר אני לא רוצה להיות חולה, ולהיות בבית חולים. אני לא רוצה לעבור ניתוח, אלא לפגוש את פאן-פאן, נאף-נאף ושם-שם עם הקסדה." הוא חזר על הרעיון פעם נוספת, "עדיף להיות עכשיו בארץ של שמות כפולים ורק לא בבית חולים."
"נכון," אישר צוף וצחק. "איזה שמות מצחיקים."
שעה ארוכה צחקו השניים, וצוף שמח כל כך שיש משהו שיכול לשעשע את אחיו, שהיה עצוב מהניתוח שהיה עליו לעבור.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
