מסרים מהמדריך העליון

מסר ראשון
ראשית קריאה בספר בראשית 
חנוך: מתחילים איפוא מספר בראשית. האם תוכל להסביר לי מה בעצם קורה בבריאת העולם?
המדריך העליון: הכול כתוב. מה לא ברור?
חנוך: אני רוצה ללמוד. הראה לי במה תיאור בריאת העולם מתאים למה שאנו יודעים מן המדע: המפץ הגדול, דרך יצירת היבשות, הים וכדומה.
המדריך העליון: טוב. אני מצטט מספר בראשית, כי זה קריטי להבנה:
“בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם".
לוּ היה כתוב שם: "הארץ הייתה תוהו... ובראשית אלוהים ברא את השמיים...". מבחינה כרונולוגית זה היה ברור הרבה יותר.
חנוך: נכון מאוד. אז למה כתוב מה שכתוב?
המדריך העליון: אלוהים רצה להכניס כבר בתחילת התורה, ולו רק ברמז, כי הוא אישית אחראי לבריאה. קודם לכול באה המילה "בראשית", ובתוך המילה הזאת כבר חבויות המילים "ברא" ו"אישית". זה ממש רמז מובהק, כמו ביציאת מצרים, כשאלוהים הוציא אותנו מעבדות לחרות. לא מלאך עשה זאת אלא האל בעצמו. האם אתה יורד לסוף דעתי?
חנוך: כן, אבל מה עם המפץ הגדול?
המדריך העליון: "תוהו ובוהו" — זה הוא "המפץ". ההתערבות האלוהית הייתה בכך שהגז — זה של המפץ — הפך לחומר מוצק. התערבות אלוהית זו, היא שהביאה ליצירת עולמנו. בשמיים נוצרה האטמוספרה, האוויר שמאפשר לנו לנשום, כתשתית ליצירת החי והצומח. דמיין לך את זה כמו בסרט מדע בדיוני. החושך — הוא החור השחור והבולעני, התהום הוא החומר ביקום (או יותר נכון, האנטי חומר), ופתאום התחולל פיצוץ עז, לא פיצוץ הורס ומשמיד, אלא פיצוץ בונה, חיובי, שדווקא יצר את עולמנו. האם אתה מסוגל לדמיין את המראות האלה? האם אתה "רואה את הקולות" (של המפץ)?
חנוך: כן, אני רואה.
המדריך העליון: כאן טמון היחס בינינו לבין התבל. המילה "תבל" היא מילה נרדפת למילה "יקום", בדומה למושג: "עולם ומלואו". אנו, כדור הארץ, אנו העולם. "ומלואו" זהו היקום. מובן?
חנוך: עכשיו אני רואה זאת ומבין. איך ייתכן שלא קלטתי את זה קודם? בבקשה, נמשיך הלאה.
המדריך העליון: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי-אוֹר"'. עכשיו אסביר לך את ההתרחשות הזאת באמצעות ההבנה שיש לנו כיום. במילה "רוח" יש דו משמעות: מצד אחד, רוח אלוהים, רוח היצירה והמחשבה, ומצד שני, זוהי האנרגיה, כוחה של הרוח יכול להזיז הרים, לעצב סלעים ולבנות בעזרתם. הנה שתי המשמעויות: גם רוח כמושג תבוני, יצירתי, וגם רוח שהיא אנרגיה.
אלוהים הפעיל את "מחשב" היצירה שלו, כדי לעצב את העולם. הוא עשה זאת בפקודה קולית. "שפת התכנות" הזאת נוצרה תוך כדי יצירת שפה — שפת דיבור. מבין?
חנוך: אני מבין. ומה בקשר לאור?
המדריך העליון: אור הוא בעצם אנרגיה. אתה חושב, שהוא הדליק אור כדי שיוכל לראות בחושך?
חנוך: כך נדמה לי שכתוב.
המדריך העליון: אבל המאורות הגדולים, השמש והירח נוצרו רק ביום הרביעי. ברור שגם האור הוא אנרגיה: זהו החשמל, אשר מאפשר להפעיל את הכול: את המחשב, את כלי הבניה והעיצוב, שהם האמורים לבנות את העולם הזה. זהו אותו אור ראשוני, שאנו קוראים לו לפעמים "האור הגנוז". בהמשך נדבר על כך.
חנוך: אז מה זה ו"ַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ?" 
המדריך העליון: אלוהים הבדיל בין החושך של היקום, לבין הארץ, ואורה הוא המסלק את החושך של כל התבל היקומי. זו היא מעין דרך ביטוי פיוטית, ספרותית. מין מטפורה שכזאת. לא כדאי להבין זאת בדרך פשטנית.
חנוך: ואיך זה מסתדר עם: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה"?
המדריך העליון: כן זה באמת מבלבל, אבל המשך הפסוק מסביר זאת: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם אֶחָד". כדי להסביר לנו כיצד נברא העולם כביכול בשבעה ימים. 7 הוא מספר אטימולוגי, אשר במקרא משתמשים בו רבות. זו דרך של כתיבה, שהיא פשוטה דיה כדי להסביר לאנשים את המתרחש בעת שהמקרא הועלה על הכתב. (לחמשת החלקים הראשונים האלה קוראים היום "התורה" או חומש). ובעצם האם זה באמת כה חשוב, אם העולם נברא בשבעה או במספר גדול יותר של ימים?

מסר שני
המשך הקריאה בבראשית
חנוך: אז נמשיך בהסברים?
המדריך העליון: כרצונך. שים לב שבהמשך, אלוהים יוצר את התשתיות הפיזיות ואת מושג הזמן. אתה בוודאי מכיר זאת מתורת היחסות. התשתיות הן היסודות שעליהם מושתתת כל היצירה.
חנוך: עדיין אני תוהה מי אתה? איך אתה יודע את כול זה? מאיפה הביטחון הזה כי הכול נכון?
המדריך העליון: נראה כי אינך מסתפק בתשובות שלי. מי אני? אני רק דובר. אומרים לי את מה שיש להגיד, ואני מנסח את זה כך שיבינו אותנו.
חנוך: אותנו? מי זה אותנו?
המדריך העליון: אנו קבוצה. ואנו יודעים וגם רוצים לעזור. אני מדבר אליך בגלוי, בלי להסתתר. אבל כדאי שנעזוב את הנושא הזה. בוא ונמשיך:
מה הן התשתיות שמתחת לשמים? הארץ — שיש בה את כוח המשיכה. הים — את כוח הציפה. כול מקווי המים — מקור שתיה וגם אפשרות של שייט. הרקיע — האטמוספרה, מאפשר את הנשימה, וגם את ההשקיה (על ידי הגשמים!). כך אפשר לבנות, לזרוע, להשקות, לגדול, ולגדל. אם יש צמחייה, יש גם את כל החיות, אלו שעל האדמה, אלו המעופפות ברקיע, חיות האדמה וחיות המים. זוהי שרשרת החיים: האחד זקוק לשני, והכול תלוי בעונות, ובמחזורי הצמיחה. האם אתה מבין אותי? קרא את הפסוקים המתאימים, ותוכל לראות את המראות ואת הקולות בדמיונך. הפוך את הדמיונות להבנה. אתה בהחלט רשאי וגם יכול, להעביר זאת הלאה.
חנוך: אני מבין. ואם האור שפגשנו במערכה הראשונה של הבריאה אינו אור, כפי שאתה טוען, אז למה כתוב כך: "יֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים"?
המדריך העליון: ענית בעצמך. ובכל זאת אשלים ואומר כך: השמש והירח נוצרו אכן לתאורה, אך לא רק עבורה. הצמחייה לא תגדל ללא שמש, חיות לילה לא יצאו לטרף ביום. התשתית בנויה כך, שתשתלב בלא מעט מעגלים, החל ממעגל הרקיע — האוזון — האוויר. המחזוריות שבטבע שאותה גילה המדע. הכול מצוי בתוך אותו עולם, מושפע מן העולם, כולם חיים עם כולם, ומכולם. איש עם אחיו, וגם תזונתו של האחד היא, בשלל משמעויותיה, מאחיו שבטבע. לכולם יש מקום, וכולם רצויים בעולם הזה. וכול רגע בתוך המחזוריות הזאת, הוא הישרדות, אושר, צער. אלה הם, כמו שאומרים, החיים עצמם. ואת כול זה יצר "הוא", אומן ומהנדס, מדען דגול, המבין דבר מתוך דבר. התשתית, מונחת היטב על היסודות, אבל בוא ונעבור לשלב הבא.
חנוך: ומהו השלב הבא? הבריאה של האדם, לא כן?
המדריך העליון: אכן. כפי שאתה כבר רואה ומבין, מה שאתה קורא לו מדע, כבר מצוי בתורה הקדומה. בתוך בית הגידול הענק הזה, גן העדן עלי אדמות, הכול כבר נוצר ומוכן לשימוש עוד בטרם נברא האדם, אשר לידתו מסבכת לא מעט את העניינים, משום שהוא מושך את הבריאה, בהישגיות, במושלמות, למחוזות אחרים, שלא תמיד הם הכי מחושבים וצפויים. אבל זה כבר סיפור ממש שונה.

מסר שלישי
בריאת האדם 

חנוך: עכשיו מתחיל להיות ממש מעניין: בריאת האדם.
המדריך העליון: האם קראת בעיון את כול מה שברא אלוהים, ובעצם זה מה שהוא רוצה להעביר כמסר לכול בני האדם?
חנוך: למה אתה מתכוון?
המדריך העליון: אלוהים בנה את כל התשתיות בעולם, כדי שכל החי והצומח יוכלו לחיות יחדיו בהרמוניה. רגע לפני שברא את האדם ברא את חיות המשק כדי שיוכל האדם לקיים בעזרתם את ענפי הבית ואת אספקת המזון. אבל יש עוד רמז שהוא בתוך בריאת החי, שהיו עולמות קודמים (כמו בני אדם לפני בני האדם — יובהר בהמשך).
בתיאור יצירת בעלי החיים, יש רק "פרט אחד" הנקרא בשמו, וכל השאר לפי סוג החי.
דוגמה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם. ...יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ." 
חנוך: למה זה רומז?
המדריך העליון: שהיו פה חיים, לפני שנברא האדם..., אפילו דינוזאורים..., כך שכול מה שנכלל בבריאה של ימים, אינו כך. אלא בריאה ארוכה של אולי מיליוני שנים.
חנוך: אז למה סופרים שישה ימי עבודה, ויום מנוחה?
המדריך העליון: ענית לבד חנוך. זו "מטפורה" המצמצמת את הזמנים לימים, שנעשתה עבור שבת יום המנוחה, היום הכי חשוב, אשר אדם נצטווה לא לעבוד, ולנוח.
חנוך: כלומר, תיאור, וספירה מגמתית?
המדריך העליון: ברור, ברור, אך הכול בכוונה טובה.
חנוך: אני יכול להבין ולהכיל את ההסבר.
המדריך העליון: לפני שברא את האדם כבר סיפר לנו אלוהים את תוכניותיו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ עַל הָאָרֶץ". הפועל "ירדו" משמעו ישלטו, ובפועל יאכלו, גם מבשר הדגה וגם מבשר הרמש. זאת הייתה התוכנית הראשונית, שמזונו של האדם יהיה גם מן ה"רמש". כמו למשל חגבי הארבה, שהם מותרים לאכילה, כשיש מחסור במזון.
“וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". כמו חיות לא מעטות, גם האדם נוצר עם אפשרות להתרבות עצמית. אבל בריאה זו לא הייתה כנראה פרקטית ביותר, ולכן הפריד אלוהים בין הנקבה לזכר.
חנוך: זאת אומרת שהם כבר לא באמת דומים לאלוהים, זה כבר משהו 
אחר.
המדריך העליון: נכון מאוד, אבל מה באמת קרה, מה עשה אלוהים?
וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל אָדָם. כלומר, בנה את האישה מצלע האדם.
חנוך: לקח מן האדם צלע. לא?
המדריך העליון: לא בדיוק. לאדם יש 12 זוגות צלעות. אז מה חסר לאדם צלע עכשיו. נראה לך? הרי האישה הייתה בתוך האדם (זכר ונקבה), כך שאלוהים בנה את האישה, שתתאים בכול אבריה לאברי האדם, וזו משמעות הצלע כמו משמעות הנדסית-גאומטרית. המבנה של האישה תואם למבנה גוף של האדם.
חנוך: כלומר? כמו "העתק הדבק"?
המדריך העליון: מדויק. התאמה זו היא בתכנון מראש של אלוהים, "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". ה' הבין כשהם באותו הגוף לא יוכלו להתרבות, כמו שאר החיות.
אתה מבין את המשמעות של תוכנית זו האלוהית?
חנוך: למה בדיוק אתה מתכוון?
המדריך העליון: אל העתיד. כשאלוהים, ברוב ערמומיותו, הגה תחבולה..., ואומר לך מאוחר יותר, מה היא.
חנוך: טוב. "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". זאת אומרת שלקראת יום השבת, הפועלים שלו כבר הפסיקו את עבודת היצירה של עולמנו.
המדריך העליון: שוב נכון. תפסת את השיטה. ועוד כתוב: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".
האם אתה מבין את הניואנסים העדינים המסתתרים במשפט הזה?
הוא יצר את האדם מחומר אדמתי: "עפר מן האדמה". בעברית זה ממש רב משמעות, הוא יצר אותו כמו כַּדָּר היוצר כד מטיט, ואז הכניס בו "נשמת חיים". הנשמה היא החיים שלנו. וכך גם האדם הוא "נפש חיה". הוא חיה עליונה אשר רודה-שולטת באחרות, לכן בתוך היררכיה של החיות היא הכי גבוהה. הכול כתוב, לא צריך שום פרשנות.
ואז יצר אלוהים את גן העדן.