האקדח היה מונח
לֹא הִכַּרְתִּי אֶת אַבָּא. שָׁנִים
אַחֲרֵי שֶׁמֵּת מָצָאתִי אֶת הָאֶקְדָּח שֶׁלּוֹ
בַּעֲלִיַּת הַגָּג שֶׁל דּוֹדָתִי הַמְּנוֹחָה.
מַדְרֵגוֹת הָעֵץ הוֹבִילוּ
אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה,
אֶל קֻפְסַת קַרְטוֹן יְשָׁנָה. לֹא מְדֻבָּר
בְּאוֹצָר גָּנוּז. הָאֶקְדָּח, קָרִיר, מְצֻפֶּה אָבָק,
חִכָּה בִּדְמָמָה. אִישׁ מֵאִתָּנוּ לא הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ,
לֹא לָחַץ עַל הַהֶדֶק תּוֹךְ כְּדֵי שִׁבְעָה. וְגַם אַחַר כָּךְ
הָאֶקְדָּח הָיָה מֻנָּח.
הֶחְזַרְתִּי אוֹתוֹ לַמִּשְׁטָרָה.
אֵינִי יוֹדַעַת אִם אַבָּא שָׁמַר אוֹתוֹ חָסוּי
אוֹ הָלַךְ אִתּוֹ בָּרְחוֹב חָשׂוּף
עַל חֲגוֹרָה. אִם יָרָה.
בַּלֵּילוֹת אֲנִי פּוֹשֶׁטֶת אֶת יָדִי.
בַּחשֶׁךְ הִיא נִרְאֵית חֲזָקָה.
תַּחַת צִפּוֹת הָאֵבֶל הַדַּקִּיקוֹת
אֲנִי מוֹתַחַת אֶצְבָּעוֹת וּמוֹדֶדֶת.