מיטב המשלים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מיטב המשלים

מיטב המשלים

4 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: מנדלי, דורון ספרים
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 489 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 9 דק'

ראובן וימר

ראובן וימֶר (נולד ב-1937) הוא פרסומאי, סופר ומתרגם ישראלי.

בשנת 1963 החל לעבוד בתחום הפרסום. במשך השנים טבע ססמאות פרסום רבות המוכרות עד היום, בהן טוב לי עם עלית, איזה זיפ שותים היום, החמצן של המדינה ורבות אחרות, וכן טבע שמות מותגים נפוצים כגון "כספומט", "נשיקולדה", "פלא-פון" ואחרים. וימר אף חידש מילים וביטויים בעברית כגון ידוענים, הכי-הכי, מקוון ואחרים. במחצית שנות השמונים כיהן כראש האיגוד הישראלי לפרסום, ובשנת 2006 זכה לאות הוקרה על מפעל חיים בתחום.

בשנים האחרונות עוסק וימר בתרגום, עיבוד וכתיבה.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr3uy7m7

תקציר

הוצאת "דורון ספרים" גאה להציג בפני הקורא המשכיל את מיטב המשלים של ראובן וימר בארבעה ספרים:

            משלי החיים

            משלי זן

            משלי לאדינו

            משלי הסופים

            כל המשקלים נערכו ונהדרו מחדש במשקל ובחרוז, עם הקדמות, ביאורים, הערות ויאיורים.

            ולקורא ינעם.   

פרק ראשון

המַתנה

 

הַסִּפּוּר הַלָּזֶה הוּא עַל עֶלֶם צָעִיר

שֶׁהָיָה הַבָּחוּר הַקַּמְצָן שֶׁבָּעִיר.

הוּא רָצָה לְהָבִיא לָהּ, לְסַבְתָּא יוֹכֶבֶד,

שַׁי קָטָן וּמֻצְלָח לִכְבוֹד יוֹם הַהֻלֶּדֶת.

 

כָּאָמוּר, הַבָּחוּר הַקַּמְצָן מִטִּבְעוֹ

לֹא רָצָה לְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ מַטְבְּעוֹת.

הוּא שׁוֹטֵט לוֹ הַרְבֵּה בֵּין כָּל הַחֲנֻיּוֹת

וּבְיָדָיו הוּא מִשֵּׁשׁ אֶת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת.

 

הוּא חִפֵּשׂ מַתָּנָה, הַזּוֹלָה בָּרְשִׁימָה,

וְעִם זֹאת, שֶׁעֲדַיִן תִּהְיֶה מַרְשִׁימָה!

הוּא גִּלָּה בַּחֲנוּת לְמִמְכַּר מַתָּנוֹת

שְׁבָרִים שֶׁל כַּד סִינִי בְּאַחַת הַפִּנּוֹת.

 

בְּמֹחוֹ הִתְבַּשֵּׁל רַעְיוֹן מַמְזֵרִי:

בְּכַמָּה תִּמְכְּרוּ לִי אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים?

– זֶה כַּד סִינִי שָׁבוּר, מָה אִתּוֹ תַּעֲשֶׂה?

– תַּעֲשׂוּ לִי מְחִיר, וְהַצֵ'ק יְכַסֶּה.

 

 

אִם עַד כְּדֵי כָּךְ עַל הַכַּד מִתְעַקֵּשׁ,

עֲשָׂרָה שְׁקָלִים תֵּן וְקַבֵּל מַה שֶּׁיֵּשׁ.

– אֲבָל, כָּךְ הִמְתִּיק הַבָּחוּר בִּשָׂפָתָיו,

– תֶּאֶרְזוּ לִי אוֹתוֹ בְּצוּרָה מְפַתָּה!

 

הִנֵּה בָּא וּמַגִּיעַ לוֹ יוֹם הַהֻלֶּדֶת.

הַסַּבְתָּא פָּתְחָה וְהָעֶלֶם בַּדֶּלֶת.

הוּא נִכְנַס בְּחִיּוּךְ, בְּתִזְמוּן כֹּה צוֹלֵחַ,

הוּא נִתְקַל בְּכִסֵּא, וּפִתְאוֹם מִשְׁתַּטֵּחַ...

 

– אוֹי, סַבְתָּא שֶׁלִּי, כֹּה עָצוּב לִי וָמַר,

קָנִיתִי לָךְ שַׁי וְעַכְשָׁו הוּא נִשְׁבַּר!

– לֹא נוֹרָא, אַל תִּבְכֶּה – הָעִקָּר, כַּוָּנָה.

– טוֹב, תִּרְאִי מַה הֵבֵאתִי לָךְ בְּמַתָּנָה.

 

כַּד יָפֶה זֶה הָיָה! סַבְתָּא, בּוֹאִי פִּתְחִי.

הַסַּבְתָּא נַעֲנֵית וְהַשְּׁנַיִם פּוֹתְחִים...

וְרַק אָז הִתְבָּרֵר שֶׁאַנְשֵׁי הַחֲנוּת

דָּאֲגוּ לַעֲטֹף לוֹ כָּל שֶׁבֶר – לְחוּד!

ראובן וימר

ראובן וימֶר (נולד ב-1937) הוא פרסומאי, סופר ומתרגם ישראלי.

בשנת 1963 החל לעבוד בתחום הפרסום. במשך השנים טבע ססמאות פרסום רבות המוכרות עד היום, בהן טוב לי עם עלית, איזה זיפ שותים היום, החמצן של המדינה ורבות אחרות, וכן טבע שמות מותגים נפוצים כגון "כספומט", "נשיקולדה", "פלא-פון" ואחרים. וימר אף חידש מילים וביטויים בעברית כגון ידוענים, הכי-הכי, מקוון ואחרים. במחצית שנות השמונים כיהן כראש האיגוד הישראלי לפרסום, ובשנת 2006 זכה לאות הוקרה על מפעל חיים בתחום.

בשנים האחרונות עוסק וימר בתרגום, עיבוד וכתיבה.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr3uy7m7

עוד על הספר

  • הוצאה: מנדלי, דורון ספרים
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 489 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 9 דק'
מיטב המשלים ראובן וימר

המַתנה

 

הַסִּפּוּר הַלָּזֶה הוּא עַל עֶלֶם צָעִיר

שֶׁהָיָה הַבָּחוּר הַקַּמְצָן שֶׁבָּעִיר.

הוּא רָצָה לְהָבִיא לָהּ, לְסַבְתָּא יוֹכֶבֶד,

שַׁי קָטָן וּמֻצְלָח לִכְבוֹד יוֹם הַהֻלֶּדֶת.

 

כָּאָמוּר, הַבָּחוּר הַקַּמְצָן מִטִּבְעוֹ

לֹא רָצָה לְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ מַטְבְּעוֹת.

הוּא שׁוֹטֵט לוֹ הַרְבֵּה בֵּין כָּל הַחֲנֻיּוֹת

וּבְיָדָיו הוּא מִשֵּׁשׁ אֶת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת.

 

הוּא חִפֵּשׂ מַתָּנָה, הַזּוֹלָה בָּרְשִׁימָה,

וְעִם זֹאת, שֶׁעֲדַיִן תִּהְיֶה מַרְשִׁימָה!

הוּא גִּלָּה בַּחֲנוּת לְמִמְכַּר מַתָּנוֹת

שְׁבָרִים שֶׁל כַּד סִינִי בְּאַחַת הַפִּנּוֹת.

 

בְּמֹחוֹ הִתְבַּשֵּׁל רַעְיוֹן מַמְזֵרִי:

בְּכַמָּה תִּמְכְּרוּ לִי אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים?

– זֶה כַּד סִינִי שָׁבוּר, מָה אִתּוֹ תַּעֲשֶׂה?

– תַּעֲשׂוּ לִי מְחִיר, וְהַצֵ'ק יְכַסֶּה.

 

 

אִם עַד כְּדֵי כָּךְ עַל הַכַּד מִתְעַקֵּשׁ,

עֲשָׂרָה שְׁקָלִים תֵּן וְקַבֵּל מַה שֶּׁיֵּשׁ.

– אֲבָל, כָּךְ הִמְתִּיק הַבָּחוּר בִּשָׂפָתָיו,

– תֶּאֶרְזוּ לִי אוֹתוֹ בְּצוּרָה מְפַתָּה!

 

הִנֵּה בָּא וּמַגִּיעַ לוֹ יוֹם הַהֻלֶּדֶת.

הַסַּבְתָּא פָּתְחָה וְהָעֶלֶם בַּדֶּלֶת.

הוּא נִכְנַס בְּחִיּוּךְ, בְּתִזְמוּן כֹּה צוֹלֵחַ,

הוּא נִתְקַל בְּכִסֵּא, וּפִתְאוֹם מִשְׁתַּטֵּחַ...

 

– אוֹי, סַבְתָּא שֶׁלִּי, כֹּה עָצוּב לִי וָמַר,

קָנִיתִי לָךְ שַׁי וְעַכְשָׁו הוּא נִשְׁבַּר!

– לֹא נוֹרָא, אַל תִּבְכֶּה – הָעִקָּר, כַּוָּנָה.

– טוֹב, תִּרְאִי מַה הֵבֵאתִי לָךְ בְּמַתָּנָה.

 

כַּד יָפֶה זֶה הָיָה! סַבְתָּא, בּוֹאִי פִּתְחִי.

הַסַּבְתָּא נַעֲנֵית וְהַשְּׁנַיִם פּוֹתְחִים...

וְרַק אָז הִתְבָּרֵר שֶׁאַנְשֵׁי הַחֲנוּת

דָּאֲגוּ לַעֲטֹף לוֹ כָּל שֶׁבֶר – לְחוּד!