הזיכרון
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַזִּכָּרוֹן הֲכִי מָתוֹק שֶׁלִּי
הוּא מֵהַיַּלְדוּת הָרְחוֹקָה שֶׁלִּי
כְּשֶׁהָיִיתִי שׁוֹכֵב מִתַּחַת לָעֵץ שֶׁלִּי
וּמַבִּיט בָּאוֹר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי
מְרַצֵּד עַל הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים שֶׁלִּי
לְיָדִי רָבַץ הַכֶּלֶב שֶׁלִּי
וְאֵי־שָׁם שָׁרָה הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי
וְלִפְעָמִים שָׁמַעְתִּי אֶת אִמָּא שֶׁלִּי
קוֹרֵאת בְּקוֹל אֶת הַשֵּׁם שֶׁלִּי
אֲבָל אַף פַּעַם לֹא עָנִיתִי כִּי הָרֹאשׁ שֶׁלִּי
הָיָה עָמֹק בַּחֲלוֹם שֶׁלִּי
שָׁם מִתַּחַת לָעֵץ שֶׁלִּי
בַּזִּכָּרוֹן הֲכִי מָתוֹק שֶׁלִּי