אריקה פוסטר 4 - נשימה אחרונה

פרולוג

יום שני, 29 באוגוסט 2016

השעה הייתה שלוש לפנות בוקר וצחנת הגופה מילאה את המכונית. זה ימים רבים שלא נרשמה הפוגה בחום הגדול שמסביב. המזגן פעל בעוצמה מקסימלית, אבל הריח שלה עדיין חלחל פנימה מתוך תא המטען של הרכב. היא נרקבה במהירות.

עברו שעתיים מאז שהניח אותה שם. הזבובים חמדו אותה והוא נופף בידיו בחשיכה כדי להדוף אותם. זה נראה לו מצחיק, איך שעמד שם וחבט בזרועותיו באוויר. אם הייתה בין החיים, אולי גם היא הייתה צוחקת.

למרות הסיכון הוא נהנה מהטיולים הליליים האלה. לנהוג בכביש המהיר והריק, להיכנס ללונדון דרך הפרברים. שני רחובות קודם לכן, כיבה את פנסי המכונית, וכשנכנס לרחוב מגורים מוזנח, כיבה גם את המנוע.

המכונית התגלגלה בדממה על פני בתים עם חלונות חשוכים, עד תחתית הגבעה, שם התגלה בית דפוס קטן ונטוש, מופרד מהרחוב על ידי מגרש חנייה. עצים גבוהים עיטרו את המדרכה והטילו צללים, בעת שזיהום אוויר קל מהעיר, הקרין מעין ברק עכור בצבע כתום על פני התפאורה. הוא נכנס למגרש החנייה והמכונית נתקלה בגזעי עצים שהיו מונחים על משטח הזפת והחצץ, וטלטלו אותה.

הוא בלם ליד שורה של פחי אשפה בסמוך לכניסה לבית הדפוס, סובב את המכונית שמאלה ונעצר סופית כשתא המטען עמד במרחק של פחות משלושים סנטימטרים מפח האשפה האחרון בשורה.

הוא ישב לרגע ללא תזוזה. העצים היסוו את הבתים שממול והמפגש בין הבתים ובין מגרש החנייה היה רק קיר לבנים. הוא רכן אל תא הכפפות והוציא זוג כפפות מגומי. אחר כך יצא מהמכונית, והחום התנפל עליו מבין הסדקים שבקרקע. הכפפות נטפו זיעה בתוך שניות. הוא פתח את תא המטען וזבוב בשרני זינק משם ומצא את פניו. הוא נופף בזרועותיו וירק עד שהנובר בפגרים עזב.

עכשיו פתח את מכסה הפח והריח הלם בו, ועוד זבובי דם שהטילו ביצים בזבל החמים המבעבע התעופפו לעברו. הוא הדף אותם בצעקה ובעוד סדרה של יריקות וחבטות, ופנה אל תא המטען.

היא הייתה יפה כל כך, ממש עד הסוף, רק לפני כמה שעות, כשבכתה והתחננה על חייה, שערה שמנוני ובגדיה מטונפים. עכשיו היא כלי ריק, חפץ שאין לו דורש. הוא לא נזקק עוד לגוף שלה, וגם היא לא.

בתנועה גמישה אחת הוא הניף אותה והניח אותה לאורך על שקי הניילון השחורים וסגר את המכסה. הוא הביט סביבו. לא הייתה שם נפש חיה. הוא היה לבד, ועכשיו כשהיא איננה, אפילו עוד יותר לבד. הוא חזר למכונית והתחיל בנסיעה הארוכה הביתה.

* * *

מאוחר יותר באותו בוקר, צעדה השכנה ממול לעבר בית הדפוס, עם שק שחור ותפוח. לא היה איסוף זבל ביום החופשה הלאומי והבן שלה בא להתארח יחד עם אשתו והתינוק. היא פתחה את מכסה הפח הראשון ולהקת זבובים התפרצה במתקפה. היא נסוגה והדפה אותם בנפנופי ידיים. ואז היא ראתה גופה של אישה צעירה מונחת על שקי האשפה השחורים. האישה הוכתה באכזריות. אחת מעיניה הייתה עצומה ונפוחה, על ראשה היו חתכים והיא הייתה מכוסה בזבובים שעטו עליה בחום של שעות הבוקר המוקדמות.

ואז הצחנה היכתה בה. היא שמטה את שק הניילון מידה והקיאה על הקרקע החמה.