הכ״ג - שליחות עלומה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הכ״ג - שליחות עלומה

הכ״ג - שליחות עלומה

2 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

מרדכי נאור

ד"ר מרדכי (מוטקֶה) נאור (נולד ב־19 באוגוסט 1934) הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, מפקד גלי צה"ל בשנים 1974–1978.

נאור הוא חוקר וסופר פורה, ובספרייה הלאומית בירושלים אצורים כ-200 כרכים משלו: ספרים שכתב, ספרים שהיה שותף לכתיבתם, ספרים שערך, קטלוגים לתערוכות, וכן רומן אחד וכמה ספרי סיפורים לבני הנעורים. בנוסף, הוא משמש כיועץ וכאוצר מוזיאונים, כגון מוזיאון הרעות במצודת כ"ח (נבי יושע), אתר רכבת העמק בכפר יהושע, מוזיאון ההגנה בתל אביב ובית ראשונים בהרצליה. 
זכה בפרס חיפה לשנת 1990, בשנת 2002 זכה בפרס סוקולוב על מפעל חיים בתחום העיתונות הכתובה, בפרס הרצל בשנת 2006, בפרס בן-גוריון בשנת 2007, בפרס נשיא המדינה ע"ש זלמן שזר בשנת 2012 ובפרס יצחק שדה (ציון מיוחד) בשנת 2013.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2u8vjtzw

תקציר

באביב 1941 היו חצי מיליון יהודי ארץ ישראל שרויים בחרדה גדולה. הם חששו מצבאות גרמניה ואיטליה שהתקדמו מלוב למצרים, ממהפכה פרו-גרמנית בעיראק ומשלטון צרפת של וישי בסוריה ולבנון, שהיה קשור לנאצים. דומה היה שהטבעת סוגרת על היישוב מכל עבר.

למרות משקעי העבר הקרוב (ובמיוחד גזרות "הספר הלבן") החליטה הנהגת היישוב לשתף פעולה עם הבריטים ולסייע להם במלחמתם באויב הגרמני המשותף. כוחות ה"הגנה" היו מוכנים לכל פעולה נועזת שתידרש כדי לפגוע ביעדי האויב. תוכנית שאפתנית במיוחד הייתה לפגוע בתשלובת זיקוק הנפט בטריפולי שבלבנון.

כוח של ה"הגנה" הכשיר עצמו לפעולה נועזת זו. ב-18 במאי 1941 הוא יצא בדרך הים ליעדו - ומאז נעלמו עקבותיו. אלה היו "כ"ג יורדי הסירה", שאליהם הצטרף קצין בריטי. מאז ועד היום לא הצליח איש לפצח את חידת היעלמותם.

הרבה נכתב על כ"ג יורדי הסירה, בעיקר על הניסיונות לפענח את תעלומת היעלמותם, אך מעולם לא רוכזו הדברים בספר. עתה בא ספר זה ובו נעשה מאמץ לעשות סדר בדברים ולספר את כל הידוע על אותה קבוצה נבחרת של לוחמי ה"הגנה", שנחשבים לראשוני הפלמ"ח, אשר הפליגו אל היעד וסופם לא נודע.

יש לקוות כי הספר יעלה מחדש את נושא הכ"ג וייתן לפעולתם את המשקל הראוי לה בקורות הקמת מדינת ישראל.

פרק ראשון

[מבוא]


באביב 1941 היה העולם החופשי שרוי במשבר חמור ביותר, שאפשר להגדירו כ"קריסת מערכות": הן מערכות שלטון והן - ובעיקר - מערכות צבאיות. בזו אחר זו קרסו מדינות גדולות וקטנות וצבאותיהן בפני המכבש האימתני של גרמניה הנאצית: פולין, הולנד, בלגיה, דנמרק, נורווגיה ואף צרפת הגדולה. איטליה הפשיסטית ויפן התוקפנית הצטרפו אל גרמניה בברית "הציר". שתי מעצמות גדולות עמדו מן הצד: ארצות הברית הנֵיטרלית וברית המועצות, שהיה לה חוזה אי-התקפה עם גרמניה הנאצית. בריטניה נותרה לבדה מול האיום הנאצי שאיים להכריעה.

הסכנה הגיעה גם אל המזרח התיכון ואל היישוב היהודי הקטן שבו - רק כחצי מיליון נפש. בעוד מאירופה מגיעות ידיעות אימים על התעללות הנאצים במיליוני יהודים שתחת שלטונם, מבוא לשואה המתקרבת, ריחפה סכנה קיומית גם מעל היישוב היהודי בארץ ישראל. הצבא הגרמני בפיקודו של גנרל רומל הגיע למצרים ממערב; יוגוסלביה ויוון נכבשו על ידי הגרמנים; בסוריה ובלבנון מצפון שלט משטר וישי הצרפתי, הפרו-נאצי; בעיראק התחוללה הפיכה שהעלתה לשלטון את רשיד עלי אל-כילאני, אוהד הנאצים. דומה היה שאסון נורא אורב בפתח ממש.

היישוב היהודי, שהיה מסוכסך עם שליטי הארץ הבריטים על רקע נסיגתה של בריטניה מהבטחותיה בהצהרת בלפור ומדיניות "הספר הלבן", דחק הצידה את רגשות האיבה כלפי בריטניה והציע לגייס את כוחותיו למאבק המשותף נגד היטלר וגרמניה הנאצית. היענותם של הבריטים הייתה חלקית בלבד ונפתח שיתוף פעולה, בעיקר עם גופי מודיעין וגורמי צבא, שהביעו נכונות לגייס יהודים מארץ ישראל. בצד היהודי כלל שיתוף זה את המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ("הממשלה בדרך" של היישוב היהודי), ה"הגנה" ואף האצ"ל, ששיתף אז פעולה עם הבריטים. השיתוף הוליד כמה תוכניות לחבל ביעדי אויב, ואחת השאפתניות שבהן הייתה לפגוע בתשלובת זיקוק הנפט בטריפולי שבצפון לבנון, שעמדה לספק דלק למטוסים גרמניים שחנו בסוריה בדרכם לעיראק.

כוח של ה"הגנה" הכשיר עצמו לפעולה נועזת מעבר לקווי האויב. ב-18 במאי 1941 הוא יצא בדרך הים ליעדו - ומאז נעלמו עקבותיו. אלה היו "כ"ג יורדי הסירה", שאליהם הצטרף קצין בריטי. מאז ועד היום לא הצליח איש לפצח את חידת היעלמותם.

הרבה נכתב על הפרשה, בעיקר על הניסיונות לפענח את תעלומת היעלמותם של הלוחמים, אך מעולם לא רוכזו הדברים בספר. עתה בא ספר זה ובו מאמץ לעשות סדר בדברים ולספר את כל הידוע - על סמך עדויות, ספרים, מחקרים, ובדיקות בארכיונים בארץ ובחוץ לארץ - על אותה קבוצה נבחרת של לוחמי ה"הגנה" שהפליגו אל היעד וסופם לא נודע.

הכ"ג הפכו זה מכבר לפרק זוהר במיתולוגיה הישראלית. הם חירפו נפשם כדי להרחיק את הסכנות מהיישוב היהודי והפלמ"ח, שהוקם בעצם אותם ימים, אימץ אותם אל ליבו. סיפור היחלצותם לפעול נגד אויבי האנושות והעם היה קרן אור בחשכת אותם ימים. עמודי הספר, העדויות, התצלומים והמסמכים מנסים לסרטט את דמויות הכ"ג, המלווה הבריטי שלהם, אימוניהם, הכנותיהם להפלגה, ההפלגה עצמה, התעלומה שלאחריה והניסיונות לפענחה.

יש לקוות כי הספר יעלה מחדש את נושא הכ"ג וייתן לפעולתם את המשקל הראוי לה בקורות הקמת מדינת ישראל.

ד"ר מרדכי נאור

באיתור חומרים ובכתיבת ספר זה היה לי לעזר רב מחקרם של נרי אראלי וד"ר משה עמי-עוז, שנעשה מטעם משרד הביטחון בשנים 2007-2000.

מרדכי נאור

ד"ר מרדכי (מוטקֶה) נאור (נולד ב־19 באוגוסט 1934) הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, מפקד גלי צה"ל בשנים 1974–1978.

נאור הוא חוקר וסופר פורה, ובספרייה הלאומית בירושלים אצורים כ-200 כרכים משלו: ספרים שכתב, ספרים שהיה שותף לכתיבתם, ספרים שערך, קטלוגים לתערוכות, וכן רומן אחד וכמה ספרי סיפורים לבני הנעורים. בנוסף, הוא משמש כיועץ וכאוצר מוזיאונים, כגון מוזיאון הרעות במצודת כ"ח (נבי יושע), אתר רכבת העמק בכפר יהושע, מוזיאון ההגנה בתל אביב ובית ראשונים בהרצליה. 
זכה בפרס חיפה לשנת 1990, בשנת 2002 זכה בפרס סוקולוב על מפעל חיים בתחום העיתונות הכתובה, בפרס הרצל בשנת 2006, בפרס בן-גוריון בשנת 2007, בפרס נשיא המדינה ע"ש זלמן שזר בשנת 2012 ובפרס יצחק שדה (ציון מיוחד) בשנת 2013.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2u8vjtzw
הכ״ג - שליחות עלומה מרדכי נאור

[מבוא]


באביב 1941 היה העולם החופשי שרוי במשבר חמור ביותר, שאפשר להגדירו כ"קריסת מערכות": הן מערכות שלטון והן - ובעיקר - מערכות צבאיות. בזו אחר זו קרסו מדינות גדולות וקטנות וצבאותיהן בפני המכבש האימתני של גרמניה הנאצית: פולין, הולנד, בלגיה, דנמרק, נורווגיה ואף צרפת הגדולה. איטליה הפשיסטית ויפן התוקפנית הצטרפו אל גרמניה בברית "הציר". שתי מעצמות גדולות עמדו מן הצד: ארצות הברית הנֵיטרלית וברית המועצות, שהיה לה חוזה אי-התקפה עם גרמניה הנאצית. בריטניה נותרה לבדה מול האיום הנאצי שאיים להכריעה.

הסכנה הגיעה גם אל המזרח התיכון ואל היישוב היהודי הקטן שבו - רק כחצי מיליון נפש. בעוד מאירופה מגיעות ידיעות אימים על התעללות הנאצים במיליוני יהודים שתחת שלטונם, מבוא לשואה המתקרבת, ריחפה סכנה קיומית גם מעל היישוב היהודי בארץ ישראל. הצבא הגרמני בפיקודו של גנרל רומל הגיע למצרים ממערב; יוגוסלביה ויוון נכבשו על ידי הגרמנים; בסוריה ובלבנון מצפון שלט משטר וישי הצרפתי, הפרו-נאצי; בעיראק התחוללה הפיכה שהעלתה לשלטון את רשיד עלי אל-כילאני, אוהד הנאצים. דומה היה שאסון נורא אורב בפתח ממש.

היישוב היהודי, שהיה מסוכסך עם שליטי הארץ הבריטים על רקע נסיגתה של בריטניה מהבטחותיה בהצהרת בלפור ומדיניות "הספר הלבן", דחק הצידה את רגשות האיבה כלפי בריטניה והציע לגייס את כוחותיו למאבק המשותף נגד היטלר וגרמניה הנאצית. היענותם של הבריטים הייתה חלקית בלבד ונפתח שיתוף פעולה, בעיקר עם גופי מודיעין וגורמי צבא, שהביעו נכונות לגייס יהודים מארץ ישראל. בצד היהודי כלל שיתוף זה את המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ("הממשלה בדרך" של היישוב היהודי), ה"הגנה" ואף האצ"ל, ששיתף אז פעולה עם הבריטים. השיתוף הוליד כמה תוכניות לחבל ביעדי אויב, ואחת השאפתניות שבהן הייתה לפגוע בתשלובת זיקוק הנפט בטריפולי שבצפון לבנון, שעמדה לספק דלק למטוסים גרמניים שחנו בסוריה בדרכם לעיראק.

כוח של ה"הגנה" הכשיר עצמו לפעולה נועזת מעבר לקווי האויב. ב-18 במאי 1941 הוא יצא בדרך הים ליעדו - ומאז נעלמו עקבותיו. אלה היו "כ"ג יורדי הסירה", שאליהם הצטרף קצין בריטי. מאז ועד היום לא הצליח איש לפצח את חידת היעלמותם.

הרבה נכתב על הפרשה, בעיקר על הניסיונות לפענח את תעלומת היעלמותם של הלוחמים, אך מעולם לא רוכזו הדברים בספר. עתה בא ספר זה ובו מאמץ לעשות סדר בדברים ולספר את כל הידוע - על סמך עדויות, ספרים, מחקרים, ובדיקות בארכיונים בארץ ובחוץ לארץ - על אותה קבוצה נבחרת של לוחמי ה"הגנה" שהפליגו אל היעד וסופם לא נודע.

הכ"ג הפכו זה מכבר לפרק זוהר במיתולוגיה הישראלית. הם חירפו נפשם כדי להרחיק את הסכנות מהיישוב היהודי והפלמ"ח, שהוקם בעצם אותם ימים, אימץ אותם אל ליבו. סיפור היחלצותם לפעול נגד אויבי האנושות והעם היה קרן אור בחשכת אותם ימים. עמודי הספר, העדויות, התצלומים והמסמכים מנסים לסרטט את דמויות הכ"ג, המלווה הבריטי שלהם, אימוניהם, הכנותיהם להפלגה, ההפלגה עצמה, התעלומה שלאחריה והניסיונות לפענחה.

יש לקוות כי הספר יעלה מחדש את נושא הכ"ג וייתן לפעולתם את המשקל הראוי לה בקורות הקמת מדינת ישראל.

ד"ר מרדכי נאור

באיתור חומרים ובכתיבת ספר זה היה לי לעזר רב מחקרם של נרי אראלי וד"ר משה עמי-עוז, שנעשה מטעם משרד הביטחון בשנים 2007-2000.