מארב
גונן שכב על גחונו על החול. הוא היה חלק מצוות המארב השמיני.
רוח קרירה נשבה ממערב והביאה עימה אוויר חמים, לח ומלוח.
מבטו פנה לעבר הים.
הוא לא אהב את המגע עם החול. הגירוי הטריד אותו. מדי פעם שלח בהיחבא את ידו כדי לגרד את רגליו.
כשהסב מבט ימינה לעבר שורת הדקלים שניצבה זקופה בין הדיונות, נפעם מעוצמתם.
השורה עמדה גאה מול הרוח שנשבה מן הים, כמו קראה עליה תיגר.
איך הם מצליחים לשרוד ולשגשג בין החולות השוממים?
הוא צפה אל חלקת המים הנוצצים באורו הקלוש של הירח.
זו תמונה סוריאליסטית, כשמלכודת מונחת, ממתינה על החוף היפה ומצפה לטרף שיבוא אל פיה. הרהר כשלחיו מונחת על גוף הנשק הצונן ומחשבותיו תועות בנוף.
בנקוף השעות, כשהירח עדיין האיר קלושות את קצף הגלים המכים בחוף, צפה המארב הראשון בלהקה של שנים עשר כלבים חוצה את קו הגבול.
בעלי חיים היו חוצים את הגדר השכם והערב, לצד זה ולצד אחר, בודדים ולהקות. לדידם לא היה קו גבול ולא היה מחסום.
הכלבים נעו לאיטם בטור שנשבר מדי פעם כשאחד מהם האט, ועיכב את ההולכים אחריו.
לעיתים בלטו צלליות הכלבים על רקע קצף הגלים, ולפעמים נבלעו בפס הטין האפרורי שהפריד בין החול לים.
"שוב להקה של כלבים באה לשפר את תנאי מחייתה," לִחשש החייל שהשקיף עליהם.
תריסר כלבים נעו לאורך החוף וחלפו בצעדה תמימה על פני שבעה מארבים, שבהו בסקרנות בלהקה עד שהגיעה למארב השמיני.
בעוד גונן מתבונן מוקסם בנוף הלילי, החלה עדת הכלבים להאט מהלכה.
צלליות ההולכים על ארבע בנתיב הבוצי הבוהק תחת אור כוכבים וחרמש ירח, כמעט התמזגו בצבע השוליים. אולם כשבחן בסקרנות את העדה המהלכת, ראה גונן שהכלבים החלו להתרומם בזה אחר זה ולצעוד על שתיים.
התמונה התחדדה והתבהרה כשצעדו על רקע אור הירח שהשתקף בגלים.
גונן התעשת והקיש בעקביו על עקבי רעיו.
היה זה סימן מוסכם, אות לחדירה של גורם עוין.
החברים ששכבו משקיפים כל אחד לעבר אחת מארבע רוחות השמיים, החלו לסוב ולנוע באיטיות ובשקט על פני החול, מתיישרים ומתכנסים משני צִדיו של גונן.
הוא הצביע לעבר חוף הים, ואז ראו גם חבריו איך עדת הכלבים הופכת לחבורה של הולכים על שתיים, העושה דרכה לתוככי הארץ.
בדממה, ללא אומר, שחררו את נצרות הנשק וכיוונו אותו לעבר המסתננים.
לאחר שגונן נתן את הסימן המוסכם לפתיחה באש, פתחו בבת אחת בירי, משגרים צרורות ארוכים לעבר חבורת המסתננים ההמומה.
הכדורים הנותבים הותירו בחלל האוויר מסלולים רושפים ומדויקים.
היריות משוּלי רצועת החולות במזרח וגלי הים במערב לא הותירו כל אפשרות מילוט.
חלק מהמסתננים ניסו לברוח ולמצוא מקלט בין הגלים, אך המוות השיג אותם. המארב שהיה בנקודה גבוהה, השקיף על החוף המשתפל ימה, וצפה בשדה הקטל כמו היה מונח על כף ידו.
גם ירח פגום וכוכבים נוצצים היו עדים למחזה האימים שמתחת.
בבדיקה שנערכה לאחר הקרב, התברר שהאורחים הלא קרואים נשאו עימם נשק ותחמושת בכמות שהיה בה כדי לגרום לטבח המוני.
בסוף שיחת הסיכום של האירוע, הביע מפקד המחלקה את דעתו על הפעולה המוצלחת במשפט אחד:
"אני מכיר בני אדם ההופכים לכלבים, אבל זו פעם ראשונה שבה ראיתי כלבים הופכים לבני אדם."
התמונה הלילית הקסומה של הנוף התמים שהיה לשדה קרב נחרטה עמוק במוחו של גונן. אווירת השלווה והשקט שהופרה בירי צרורות הכדורים החרידה אותו, אבל חיזקה והטביעה בקרבו את תמונת הנוף הנהדר.
מראות הלילה הזכירו לו את הנוף הסובב את קיבוץ פלשת.
במקום זה, מצפון למקום המארב, הקים הגרעין את ביתו והגשים את חלום נעוריו.
אלא שגונן מעולם לא צפה בנוף הזה בשעת לילה כזו.
התמונה הזאת הילכה עליו קסם אף שהייתה אפופה באווירת קרב.
אימת הלילה הזה ופחדיו הגבירו את געגועיו לבית, לסביבתו, לחבריו ולפרדס בו עבד.
עונת הקטיף הגיעה, ואני תקוע כאן במחנה, מבלה את הלילות במארבים במקום לעזור לחבריי בקטיף התפוזים, חשב. עם זאת, ביתי והחברים מצויים במרחק, מצפון למקום האירוע שהתרחש אמש, הרהר בהקלה, אולם זיק של חשש ניצת בקִרבו. הוא ידע כי שרשרת המארבים שבה צוותו לקח חלק, נמצאת בחלקה הדרומי של רצועת דיונות המתמשכת צפונה ועוברת ליד ביתו שלו.
זה יכול לקרות גם אצלנו, הרהר, אולם הידיעה כי בעוד כמה ימים יסיים את שירות המילואים וישוב הביתה לקיבוץ, שימחה אותו מאוד.
