דואט הדרכים 1 - הדרך לשום מקום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
דואט הדרכים 1 - הדרך לשום מקום
מכר
אלפי
עותקים
דואט הדרכים 1 - הדרך לשום מקום
מכר
אלפי
עותקים

דואט הדרכים 1 - הדרך לשום מקום

3.9 כוכבים (38 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2736מקורי
ספר מודפס
5559מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

מוניקה רובינסון

מוניקה רובינסון כתבה ספרים רבים אשר הגיעו לרשימות רבי המכר בארה"ב.

תקציר

ראוי שכל לוחם יזכה למות בכבוד.
צעיר וחדור נקמה, התגייסתי לשירות כוחות המבצעים המיוחדים בצבא. אימנו אותי להרוג. לא לשאול שאלות. לקבל פקודות וללכת בתלם.
הפכתי למכונה אנושית נטולת רגשות.
חשבתי שאם אילחם למען מטרה שאני מאמין בה, אחיה בשלום עם האפשרות שאני עלול לאבד את חיי. אבל אפילו מלאך המוות לא חיכה לי בזרועות פתוחות.
נלחמתי למען האחים שלי.
נלחמתי למען המשפחה שלי.
נלחמתי למען המדינה שלי.
נלחמתי למענה...
והייתי מוכן למות למען כל מה שיקר לי.
אלא שמול עיניי נסללה הדרך לשום מקום.

מאת מחברת רבי־המכר של היו־אס־איי טודיי והוול סטריט ג'ורנל, מוניקה רובינסון, מגיע סיפור שעוסק במסירות ובהקרבה, במלחמה ושלום, בשנאה ואהבה. הדרך לשום מקום תוביל אתכם בנסיעה מהירה ולא צפויה לדרך ללא מוצא.

מוניקה רובינסון זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה תורגמו למגוון שפות. עד כה ראו אור בישראל: סדרת VIP, סדרת החבר'ה הטובים, אל דיאבלו, וכעת דואט הדרכים: הדרך לשום מקום ו־דרך ללא מוצא.

פרק ראשון

פרולוג
קריד
 
מִיה רַיידר.
מיה פאקינג ריידר.
ישבתי ליד פסי הרכבת. התאמצתי בכל הכוח לא לחשוב עליה, אבל זה לא היה כל כך פשוט. היא נכנסה לחיים שלי כמו פאקינג סופת הוריקן והרסה כל דבר שעמד בדרכה. בחורה מהצד הנכון של הפסים, ומשום מה, מסיבה שאף פעם לא הצלחתי להבין,
התאהבה בבחור כמוני.
עשיתי טעויות, כל כך הרבה שאני אפילו לא יכול פאקינג לספור אותן, אבל אי־אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. נשאר לי רק לקבל אותן, פאק, אפילו לקבל אותן בברכה. הן הפכו להיות חלק ממני, כמו כל אחד מהקעקועים שכיסו את הגוף שלי. לכל אחד מהם הייתה משמעות בעיניי. הם היו צלקות הקרב שלי. והצלקות האלה היו הרבה יותר עמוקות מהצלקות שקיבלתי במלחמה. בעיני אחרים אלו היו בסך הכול יצירות אומנות צבעוניות, מעניינות.
אבל בשבילי...
הקעקועים האלה היו הנחמה שלי והכאב שלי.
שום דבר לא השתנה מאז הפעם האחרונה שגרתי בעיר הנידחת הזאת. שום קבלת פנים של המשפחה או החברים, שום תודה ושום מצעד הוקרה של תושבי העיר על השירות למדינה.
כלום.
כלום ופאקינג שום דבר.
כל מה שעשיתי, עשיתי למען המשפחה שלי, למען מועדון האופנוענים, למענה...
נלחמתי למען האחים הדפוקים שלי.
נלחמתי למען המדינה הדפוקה שלי.
נלחמתי למען הבחורה שלי.
אף פעם לא הבנתי...
שאני עלול גם פאקינג למות למענם.
כי עפר אתה, ואל עפר תשוב, וכל החרא הזה. פעם קראתי שכל לוחם מקווה שיזכה למות בכבוד. אני חתרתי לזה כל הזמן, אבל אפילו מלאך המוות לא רצה אותי. חשבתי שאם אילחם בשביל מטרה שהאמנתי בה, אהפוך להיות אדם טוב יותר.
בסופו של דבר זה לא שינה כלום. אני תמיד אהיה בצד הלא נכון של פסי הרכבת, והם תמיד יובילו אותי לתחנה הלא נכונה. שיניתי חֶברה, שיניתי מיקום ועוד כל מיני דברים לאורך השנים, אבל לא יכולתי לשנות את התוצאה של הבחירות שבחרתי. של המעשים שעשיתי.
בסופו של דבר...
כבר הייתי ממוסמר אל הצלב.
פאקינג נולדתי עליו.
 
 

מוניקה רובינסון

מוניקה רובינסון כתבה ספרים רבים אשר הגיעו לרשימות רבי המכר בארה"ב.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
38 דירוגים
23 דירוגים
4 דירוגים
3 דירוגים
2 דירוגים
6 דירוגים
2/2/2021

הכי צפוי ממוניקה רובינסון זה שהיא תרגש, תסעיר, תפתיע, תגרום לקוראים לגדף אותה על תועפות כישרונה. והפעם, בספר הזה, היא התעלתה בהרבה מעל הציפיות. הכתיבה הפנומנלית שלה, התחקירים המדוייקים בכל נושא עליו היא כותבת, ה"הליכה עד הסוף" עם הנועזות חסרת הפשרות שלה, האומץ לכתוב על כל נושא בלי הסתייגויות ובלי התייפייפויות, בדואט הזה, כל אלו באו לידי ביטוי אפילו יותר מבספרים הקודמים שלה. הדואט הזה מספק חוויה רגשית עילאית! נהניתי ממנו עד כדי כך שבסיום קריאתו חזרתי לקריאה שנייה מיידית שסיפקה חוויה אחרת, עמוקה, מרגשת פי כמה מהקריאה הראשונה שהייתה קריאה מהירה, לאור המתח, הסקרנות, הרצון לדעת מהר מה קורה ומה עוד יקרה. ממליצה חד משמעית על שתי קריאות צמודות לדואט המופלא והכל כך מרגש הזה. תהנו כמוני, אני בטוחה. שיחקה אותה מיסיס רובינסון, שיחקה אותה בענק!!!

1
5/4/2024

כתיבה סוחפת

22/12/2023

הספר הזה בועט ומטלטל העלילה מצוינת ומותחת לאורך כל הספר אין רגע לנשום פשוט מכווץ את הלב כתיבה טובה אהבתי מאוד

27/3/2022

הדואט הזה ריסק ריסק ריסק אותי! מוניקה גרונה: עלילה מרגשת וכתיבה בועטת ולוהטת. אסוררררר לפספס!!!

20/4/2021

כמו כל הספרים של מוניקה קצת יותר מידי מסובך ואפל אבל יפה

18/3/2021

מדהים

7/2/2021

ספר מרתק ומותח -ממליצה בכיף

2/2/2021

אהבתי מאוד

28/1/2021

וואוו כרגיל איך אני אוהבת את הכתיבה של מוניקה רובנסון ספר אש כמו כל הספרים שלה ממשיכה לחלק השני 🥰🥰🥰🥰🥰🥰

25/1/2021

אין על מוניקההההה.... ספר מהמםםם

16/1/2021

מדהים! ממשיכה לספר הבא

16/1/2021

מקסים!

16/1/2021

מוניקה, אין עלייך, ספוריי אהבה שלך הורסים, אהבה, שנאה , בגידה..

15/1/2021

שני הספרים מדהימים!! כתובים יפה! עצובים קצת עם הומור וכמו החיים תאכלס אז תודה רבה! ממליצה

13/1/2021

סוחף.. ומרתק...

12/1/2021

וואו וואו וואו!! בין הספרייה הטובים ביותר שקראיתי!!! רצה לקרוא את השני!

3/11/2024

מעניין. הרבה פירוט עד שמגיעים לעיקר- וזה האהבה בין קריד למיה. עוברת לספר הבא.

9/2/2021

טוב, לא מתה על הסופרת הזו. יש לה מין אג'נדה נסתרת לענות את הקורא. זה ניכר בכל הספרים שלה. התבנית קבועה: 300 עמודים ראשונים להתמקד בילדות של הגיבורים, שאר הספר לעשות הכל כדי להרחיק אותם אחד מהשני, הם צריכים לסבול. כן!? ורקקקקק בסווףףףף הספר הם סוף סוף ביחד. ומה הם עוברים..... זה כמו תאונת שרשרת. בעסה שזה כך. החוסר מנוחה כשקוראים וסובלים עם הגיבורים לא my cup of tea. קראתי את אלכס ולוקאס וסבלתי עם הגיבורים כל הספר. לא המשכתי לשאר הסדרה. לגבי הדואט הזה..... צריך לגמור אותו. אבל אי אפשר לומר שנהנתי. להפך חיכיתי שיגמר. למרות שאני מתה על קריד ועל אופונועים מקועקעים, אכשהו הסופרת הרסה לי את סיפור האהבה הזה.

17/1/2021

פחות טוב משאר הספרים בסדרה. כן מילה שנייה הספר היא פאקינג, מזוין, או נגזרת של המילים האלו, כאילו הכותבת שכנעה עצמה שככה זה יהיה יותר משכנע. זה הורס את רצף הקריאה והופך למייגע בשלב מסוים. הסיפור הזה מקושר לכל שאר הספרים בסדרה אז חשוב לקרוא אותם קודם, כדי שלא יהיו ספויילרים. סה״כ נחמד להעברת הזמן

27/4/2021

לא כל כך התחברתי. יותר מידי עלילה, יותר מידי פורנוגרפי. בכל מקרה ממשיכה לשני.

11/2/2021

מתיש, אלים, מותח, יותר מידי דרמה ופחות מידי אהבה...הדמיוניות נורא סובלות... נגמר מותח אבל בכלל לא בטוחה אם להמשיך לספר הבא...

18/2/2021

נחמד אבל לא אמשיך לשני.

29/1/2021

ואי זעזוע היו 5 פרקים מוצלחים בכל הספר השאר שעמום מלא בתיאורים מיותרים שלא מקדמים את הסיפור. ועד שנהיה מעניין נקטע הספר בשביל לחלוב עוד כסף על המשך. לא ממליצה!! על אחריותכן..

11/4/2021

3/4 מהסיפור מייגע, יותר מידי סיפור רקע רק בחלק השני מתמקדים יותר בקשר של הגיבורים.

13/2/2021

ספר מייאש לחלוטין, את השני הפסקתי בקריאה כשהייתי ב60% של הספר לא נהניתי בכלל. בסיפור היא הכניסה דמויות מספריה הקודמים כדי להבין היטב את העלילה צריך לקרוא את כל ספריה. .. אמנם טאבו אבל למה להתחיל מילדה בת 9

30/1/2021

אם היה אפשר לנקד 0 הייתי עושה זאת. מזעזע מי חשב שסיפור על גבול הבלתי חוקי/מוסרי יעניין? נדהמת מהתגובות כאן על הספר.

19/1/2021

ספר שלדעתי חצה גבולות אדומים בהחלט!!! אני מתביישת שמתרגמים ספרים כאלה. מתביישת כאמא שקראתי ספר כזה. אומרים שספרים הם בריחה מהמציאות והנאה. לצערי בספר הזה נכנסתי לעולם שהמוסריות איבדה כל כיוון ויחסים בין מבוגרים לקטינים מותרים. ספר שמקומו על מדף הספרים הביזארים תחת כותרת גריסה.

דואט הדרכים 1 - הדרך לשום מקום מוניקה רובינסון
פרולוג
קריד
 
מִיה רַיידר.
מיה פאקינג ריידר.
ישבתי ליד פסי הרכבת. התאמצתי בכל הכוח לא לחשוב עליה, אבל זה לא היה כל כך פשוט. היא נכנסה לחיים שלי כמו פאקינג סופת הוריקן והרסה כל דבר שעמד בדרכה. בחורה מהצד הנכון של הפסים, ומשום מה, מסיבה שאף פעם לא הצלחתי להבין,
התאהבה בבחור כמוני.
עשיתי טעויות, כל כך הרבה שאני אפילו לא יכול פאקינג לספור אותן, אבל אי־אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. נשאר לי רק לקבל אותן, פאק, אפילו לקבל אותן בברכה. הן הפכו להיות חלק ממני, כמו כל אחד מהקעקועים שכיסו את הגוף שלי. לכל אחד מהם הייתה משמעות בעיניי. הם היו צלקות הקרב שלי. והצלקות האלה היו הרבה יותר עמוקות מהצלקות שקיבלתי במלחמה. בעיני אחרים אלו היו בסך הכול יצירות אומנות צבעוניות, מעניינות.
אבל בשבילי...
הקעקועים האלה היו הנחמה שלי והכאב שלי.
שום דבר לא השתנה מאז הפעם האחרונה שגרתי בעיר הנידחת הזאת. שום קבלת פנים של המשפחה או החברים, שום תודה ושום מצעד הוקרה של תושבי העיר על השירות למדינה.
כלום.
כלום ופאקינג שום דבר.
כל מה שעשיתי, עשיתי למען המשפחה שלי, למען מועדון האופנוענים, למענה...
נלחמתי למען האחים הדפוקים שלי.
נלחמתי למען המדינה הדפוקה שלי.
נלחמתי למען הבחורה שלי.
אף פעם לא הבנתי...
שאני עלול גם פאקינג למות למענם.
כי עפר אתה, ואל עפר תשוב, וכל החרא הזה. פעם קראתי שכל לוחם מקווה שיזכה למות בכבוד. אני חתרתי לזה כל הזמן, אבל אפילו מלאך המוות לא רצה אותי. חשבתי שאם אילחם בשביל מטרה שהאמנתי בה, אהפוך להיות אדם טוב יותר.
בסופו של דבר זה לא שינה כלום. אני תמיד אהיה בצד הלא נכון של פסי הרכבת, והם תמיד יובילו אותי לתחנה הלא נכונה. שיניתי חֶברה, שיניתי מיקום ועוד כל מיני דברים לאורך השנים, אבל לא יכולתי לשנות את התוצאה של הבחירות שבחרתי. של המעשים שעשיתי.
בסופו של דבר...
כבר הייתי ממוסמר אל הצלב.
פאקינג נולדתי עליו.