הרפון

מבוא
מטרות עם ערך רב

המטוסים תקפו בלילה. כמו תמיד. חטיבה אווירית 160 למבצעים מיוחדים היתה אחת החטיבות הסודיות ביותר בצבא ארצות הברית. טייסיה התמחו בטיסה בחשכת הלילה למשימות בעלות חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה. היחידה, שכונתה "ציידי הלילה", הטיסה מסוקי MH-60 ו-MH-47 בשווי מיליוני דולרים. הם צוידו באמצעים סודיים ביותר לראיית לילה, והרוטורים החזקים, שהעניקו לציפורים המשוריינות האלה כוח עילוי ומהירות, לא השמיעו רעש; הם לחשו במעופם. ממוגדישוּ ועד הינדו־כוש - ציידי הלילה הטיסו את חוד החנית של אמריקה ליעדים בלב העמקים סחופי הרוחות בארצות המעורבות במלחמה הגלובלית בטרור. בסוף מרץ 2016 נשלחו ציידי הלילה לסוריה, אל לבו של השטח שארגון המדינה האסלאמית, דאעש, שלט בו. זו היתה משימת ההשקה של יחידה חדשה למבצעים מיוחדים - יחידה שעדיין לא נקראה בשם. יעד התקיפה היה עבד א־רחמן מוסטפא אל־קדולי.

עבד א־רחמן מוסטפא אל־קדולי היה אדם קשוח. המורה לפיזיקה בן ה-59 ממוֹסוּל, שנודע בכינויים רבים מספור, הצטרף לאל־קאעידה בעיראק ב-2004, ועד מהרה טיפס בסולם הדרגות והיה לסגנו של מפקד ארגון הטרור. האמריקאים עצרו את אל־קדולי ב-2003 וכלאו אותו במחנה בּוּכָּא, מחנה המעצר הצבאי האמריקאי בדרום עיראק, ששימש לכליאת הטרוריסטים המסוכנים ביותר שנעצרו במהלך ההתקוממות. אבל ב-2012, לאחר נסיגת הכוחות האמריקאיים מעיראק, שוחרר אל־קדולי. הוא הצטרף למדינה האסלאמית בתחילת דרכה, ונהפך לסגנו המהימן והמוכשר של ראש הח'ליפות, אבו בכר אל־בגדאדי. בעיני רבים נחשב אל־קדולי לאיש המשפיע ביותר בארגון המדינה האסלאמית: הוא היה שר האוצר של הארגון.1

אל־קדולי שלט בדולרים ובדינרים, והוא שהחליט מה לעשות במיליארדים שצבר דאעש מכספים שהוחרמו, מרִוְוחי נפט ומתרומות מהמפרץ הפרסי. הוא היה מנהל החשבונות הראשי: הוא שווידא שהלוחמים ברָאקָה, בירת הח'ליפות, יקבלו את קצבתם השבועית, והוא שחילק למנהיגים המקומיים מזומנים לרכישת הקליעים והפגזים הדרושים להמשך המאבק. אל־קדולי היה אחראי לכספים שבהם הפיק דאעש את סרטוני הגיוס ה"הוליוודיים", שנועדו למשוך לוחמים מרחבי העולם. איש הכספים הקציב משאבים לסוכנים החשאיים בתאים הרדומים של דאעש באירופה המערבית, ואלו רכשו באמצעותם מקומות מסתור, כלי רכב ונשק. אל־קדולי היה אחראי גם לניהול השלוחות של דאעש, לתיאום מבצעים בסיני ולעלייתה של הח'ליפות בָּאנדרלמוסיה ששררה בלוב לאחר נפילת משטרו של מועמר קדאפי.2

ב-14 במאי 2014 הכניסה מחלקת האוצר של ארצות הברית את אל־קדולי לרשימת הטרוריסטים הבין־לאומיים (ה-SDGT), אחרי שקבעה כי הוא פעל למען דאעש או מטעמו. תוכנית פרסים למען צדק של מחלקת המדינה הציעה פרס בסך שבעה מיליון דולר עבור מידע שיוביל למעצרו של אל־קדולי.3 אבל הכוחות המיוחדים שנשלחו לסוריה באותו ליל מרץ חשוך לא טסו לח'ליפות כדי להוציא לפועל צו מעצר; הם לא הגיעו לסוריה בתקווה לקבל פרס. המשימה שהטיל עליהם הפנטגון היתה לקחת בשבי או להרוג. המפקדים שניהלו את מלחמתה הסודית של אמריקה בטרור, ואנשי הקשר שלהם בסי־אַיי־אֵיי, קיוו לחקור שוב את איש הכספים הערמומי כדי להביא להחלשתו של דאעש. הפשיטות הקודמות על מקום מושבם של כמה מהכפופים לאל־קדולי סיפקו את המודיעין שנדרש כדי להגיע אליו. האמריקאים צותתו לטלפונים של אל־קדולי ושל שליחיו, ומל"טים ולוויינים עקבו אחריו כשעבר ממקום מסתור אחד למשנהו. איש הכספים של דאעש הסתובב כשהוא מוקף מספר רב של מאבטחים ומכוניות. ברגע שאותר, היה קל לעקוב אחריו.

התוכנית של צוות התקיפה האמריקאי היתה כזו: לעצור את שיירת אל־קדולי, לחסל את שומרי הראש, להכניע ולעצור את היעד, ולקחת אותו במסוק לבסיס. אבל אל־קדולי ראה בעצמו לוחם. לעתים קרובות נראה כשהוא סוקר לוחמים בראקה, לבוש בבגד המסורתי הירקרק, השלוואר קאמיז, שבקושי הקיף את בטנו הנפוחה, שריד לימיו באל־קאעידה בפקיסטן; הקלצ'ניקוב היה תלוי דרך קבע על כתפו, וחגורת התחמושת שלו היתה עמוסה רימוני יד למקרה שלאמריקאים יתחשק לעצור אותו שוב. לא היתה לו שום כוונה להיתפס בחיים בכביש צדדי חשוך בח'ליפות.

כשצוות התקיפה עט מהאוויר, הגיבו אנשיו של אל־קדולי במטח אש מקלעים והאירו את שמי הלילה. הקרב היה חד־צדדי וקצר. כמה דקות לאחר שנורו היריות הראשונות, מתו אל־קדולי ושומרי ראשו; קליעים חודרי שריון ורסיסים קרעו את רכבי השטח שלהם לגזרים. האמריקאים רצו אל הלהבות שעיוותו את המתכת לחפש טלפונים ניידים וחפצים אישיים של פעילי דאעש. כל החפצים הועברו לידי אנליסטים ומרגלים לבדיקה.

אשטון קרטר, מזכיר ההגנה האמריקאי, וגנרל ג'וזף דאנפורד, יושב ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, ישבו בפנטגון ודנו בפשיטה עם התקשורת, כשהם נזהרים לא לחשוף את פרטי המבצע החשאי. "אנחנו מחסלים באופן שיטתי את הקבינט [של דאעש]. צבא ארצות הברית אכן הרג השבוע כמה טרוריסטים בכירים [בדאעש], בהם, אנו סבורים, גם חאג' אימאם [כינויו של אל־קדולי], שהיה מנהיג בכיר [בדאעש], שימש שר האוצר של הארגון, והיה אחראי גם לכמה פעולות ומזימות בחו"ל", הסביר קרטר. חיסולו של המנהיג אל־קדולי הוצג כפגיעה אנושה ביכולתו של דאעש לארגן מבצעים בעיראק ובסוריה ומחוצה להן.4

חיסולו של איש הכספים פגע קשות בדאעש. אל־קדולי ידע איפה חשבונות הבנק ומה היתרה ושערי הריבית; הוא הכיר את הקודים הסודיים ואת הסיסמאות של תיקי ההשקעות של דאעש. אל־קדולי היה איש הכספים שחילק את הרווחים מתעשיית הנפט ומתעשיית המין. הכספים שניהל איפשרו לדאעש לאיים על רוב מדינות המזרח התיכון ולפגוע באירופה, ואפילו בארצות הברית. רוב המודיעין שהוביל אליו נאסף במבצעים קודמים, שכּוּונו נגד חלפנים, בנקאים והאנשים האחראים להפיכת הנפט הזורם מתחת לח'ליפות למטבע עובר לסוחר.

מבצע אחד, שנערך במאי 2015, התברר כמכרה זהב של מידע שימושי. במהלך המבצע פשטו כ-24 לוחמים מהיחידה החשאית ועטורת התהילה שנודעה ככוח דלתא על מקום מושבו של אבו סיאף, הממונה על רווחי הנפט של דאעש. הפשיטה נערכה בסוריה, בלבו של השטח שהיה כפוף לשליטת דאעש, כ-160 קילומטרים מדרום מזרח לראקה, והסתיימה במותו של אבו סיאף. כוח דלתא גם החרים מחשבים וטלפונים ניידים, מַחְברות של אבו סיאף וחפצים אישיים. האמריקאים עצרו גם את אשתו העיראקית של אבו סיאף, והמידע שמסרה בחקירתה הביא לתובנות מעמיקות בדבר עולם ההכנסות הסודי של דאעש. מבצע אבו סיאף, כמו הפשיטה על אל־קדולי, נערך בפקודתו של הנשיא ברק אובמה.5

הפשיטות בסוריה סימנו בבירור, שהדגש האסטרטגי במלחמתה של ארצות הברית בדאעש - ובעוד ארגוני טרור אסלאמיים רב־לאומיים פונדמנטליסטיים - זז כמו לוחות טקטוניים הנעים תחת קרקע לא יציבה. אנשי הכספים מעולם לא נחשבו ליעדים מועדפים, ולא סומנו כמטרות לחיסול. ברשימות החיסול נכללו אלו שהורו על מבצעים וניהלו אותם. אבל עכשיו, לא זו בלבד שאנשי הכספים היו מטרות חיסול בעלות ערך רב, הם היו מטרות החיסול בעלות הערך הגבוה ביותר. כבר לא היו תפקידי צווארון לבן בארגון הטרור. מלחמתה של ארצות הברית בדאעש התמקדה עכשיו במעקב אחר הכספים, בפיחות ערכם, בהחרמתם ובחיסולם. בעשור השני למלחמתה של אמריקה בטרור הגלובלי היא למדה, שהטקטיקה היעילה וארוכת הטווח ביותר בלוחמה בטרור, היא לקטוע את הזרמת הכספים ששימשו לקניית נשק, לתשלום עבור חומרי נפץ, לשכירת מקומות מסתור, לאימון מתגייסים ולתכנונו ושיווקו של חורבן נורא ברחבי העולם.

אבל הדגש החדש - ציור המטרה סביב כספי הטרור - לא נולד באגף המערבי של הבית הלבן, אלא בגדה המערבית של נהר הירדן, כ-20 שנה קודם לכן. בעשור הרביעי למלחמתה של ישראל בטרור הגלובלי הבין אדם אחד במערכת הביטחון של ישראל, שאת תופעת הפונדמנטליזם האסלאמי הפלסטיני, שהביא לגל של פיגועי התאבדות ולמוות, ושילב שאיפות לאומניות ולהט דתי, הזינה ומימנה כלכלה מחתרתית מורכבת בעלת רשת קשרים בחו"ל. הרעיון היה, שאם הזרמת הכספים תיפסק, תיפסק גם אספקת החמצן הדרוש להעברת אש הטרור. האדם שהכניס רעיון זה לשימוש רחב היה מאיר דגן.

דגן לא היה הטיפוס שספרי חשבונות וחשבונות בנק ישמשו לו נשק במלחמה בטרור. במהלך הקריירה הצבאית שלו שירת דגן את מדינת ישראל בעולם המבצעים המיוחדים הקטלניים. הוא השאיר את חותמו - ואת גופות אויביו - בשדות הקרב, מסמטאות רצועת עזה ועד הגבעות בדרום לבנון. הוא הבין שהגבורה והתעוזה חיוניות במלחמה היום־יומית בטרור, אבל ישראל נזקקה לפתרון מקורי ויצירתי שיביא לתוצאות מרשימות וארוכות טווח. דגן, שהיה אלוף בצה"ל ויועץ ראש הממשלה ללוחמה בטרור, הפך את איתור מקורות המימון של ארגוני הטרור למדיניות לאומית. הוא הקים כוח משימה מיוחד של מרגלים, רואי חשבון, מומחים, קציני צבא וגם עורכי דין, ואלה הצליחו לגייס את משאביהם של כל שירותי הביטחון והמודיעין במטרה לרושש את ארגוני הטרור שאיימו על ישראל. לימים, כשהיה דגן לראש המוסד, הוא הפך את כוח המשימה לצוות גלובלי של סוכנים מובחרים שנסעו ברחבי העולם ומשימתם לייבש את מקורות המימון שסייע ברכישת הקליעים והפצצות שהרגו במהלך האינתיפאדה הפלסטינית יותר מ-1,000 ישראלים ופצעו יותר מ-5,000.

מאיר דגן שלח את סוכניו למשימות נועזות ברחבי העולם במסגרת המלחמה בכספי הטרור. אבל הנשק היעיל ביותר של דגן היה הברית ההדוקה שנכרתה בין אנשי צוותו לדרגים הבכירים ביותר בממשל ארצות הברית, בעיקר במחלקת האוצר של ארצות הברית. בעלי הברית השתמשו בטכניקות ריגול ובכוחן המוחץ של ההחרמות והסנקציות, כדי לתאם מתקפות מקיפות על מערכות הבנקאות, שאפשרו לחזבאללה להלבין את רווחי הסמים שלו ואת הכספים שקיבל מאיראן, ולהעבירם לצבא הטרור הגדול ביותר שנראה אי פעם במזרח התיכון. בשיטת הלוחמה הפיננסית הא־סימטרית של דגן השתמשו בסופו של דבר נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן כדי למנוע מטהראן לממש את תוכנית הגרעין שלה.

כוח המשימה שדגן הקים נקרא צִלְצָל6 (באנגלית: הרפון). זהו סיפורה המדהים של יחידה חשאית אשר הגדירה מחדש את האופן שבו נלחמו ישראל וארצות הברית בטרור.