אודי והחבר הדמיוני שלו

"יֵשׁ לִי חָבֵר מְיֻחָד...
חָבֵר דִּמְיוֹנִי, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַק שֶׁלִּי,
וַאֲנִי קוֹרֵא לוֹ אוּדִי'לֶה."
"חָבֵר דִּמְיוֹנִי זֶה....
שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתוֹ
וְ... בֶּטַח-בֶּטַח לֹא לָגַעַת בּוֹ.
הוּא נִמְצָא תָּמִיד קָרוֹב אֵלַי
וַאֲנִי מְסַפֵּר לוֹ הַ-כֹּ-ל."
 
מחברת הספר, מיה קראווני, עובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. יום אחד, תוך כדי הקראת סיפור לילד, הבחינה שחווית המפגש עם הדמויות בסיפור גרמה לו שמחה רבה, ואף אפשרה לו, על ידי הזדהות עם הדמויות, להיפתח לסביבה. באותו רגע החליטה להתחיל לכתוב סיפורים שנוגעים לליבם ולחוויותיהם המיוחדות של ילדים אלה.
 
הסיפור אודי והחבר הדמיוני שלו מספר על התנסויות של בדידות ושל חברות, ועל קשר של ידידות שצומח מהדמיון ומתוך הלב.