נשמתי נשימה גדולה, ועניתי: “אימא אמרה לי שאת יכולה לעזור לי עם הביקורת העצמית שלי“.
הייתי נבוכה מאוד.
“אריאל, צריך הרבה מאוד אומץ כדי לדבר על הנושא הזה. אשתדל מאוד לעזור לך.
כשאת אומרת ביקורת עצמית, למה את מתכוונת...?“
זזתי בחוסר נוחות בכורסה הפרחונית צבעונית, ובהיסוס אמרתי: “אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני לא מצליחה בכלום“.
אמיתית הנהנה... והסתכלה בי במבט מבין.
“ומה את עוד אומרת לעצמך?“
“אמממ...“ הסתכלתי לעבר החלון, אולי כדי לאזור אומץ, ואז חלפה שם ציפור קטנה, יפה וצבעונית. הרגשתי טוב כשהסתכלתי עליה. היא נתנה לי אומץ. ואז אמרתי לעצמי, ‘נו כבר, תגידי’. נשמתי, המשכתי להביט בחלון ואמרתי...