ברוכים הבאים למאדים 4
מאת: צורי קינג
ערכה: אושרית אוחנה
"ברוכים הבאים לאורגיית סוף המאה. אני, תשע מאות נשותיי ושלוש מאות ילדיי נשמח על השתתפותכם!"
כך כתב המלך טסמה בפתיח האיגרת ששוגרה מארמונו במאדים 4. האיגרת נשלחה למיליוני מיקרו-השבבים היושבים על אישוניהם של תושבי ממלכת כנען, השולטת על חמש-עשרה הגלקסיות המרכיבות את היקום של שנת 2399.
התברר שזו הפעם השנייה בכל ההיסטוריה של הממלכה שנשלחה הודעה כזאת. הפעם הקודמת והמרגשת התרחשה בטקס הבין-גלקטי, שבו ציינו את ניצחון האדם על נגיף הקורונה, אחרי שנמצאה התרופה אצל חייזרים. הטקס נערך בין החייזר-גמד-עם-הזנב-ביד שמלך על היקום המקביל, ובין המלך טסמה שלנו.
"...וביחד נשבור את השיא באורגיה שלא הייתה מעולם!
אלו יהיו ימים של מדיטציות רב-גלקטיות ושל סינרגיה אנרגטית בעורקי היקום. נזכה לטעום מאכלים מכל קצוות החלל ונחווה רגעים של אחדות ואהבה ללא גבולות ומסכות.
"לכבוד האירוע הקמנו אוהלי ענק צבעוניים, הם ירחפו ברחבי כנען, ובהם תוכלו לתפוס טרמפ לגלקסיות השכנות, להכיר תרבויות שונות לעומקן וליהנות מכל עולמות האורגיה על בוריים.
"נא לא לשכוח את הקונדומים הדיגיטליים. בלעדיהם לא תהא לכם כניסה למרכז הסטרילי, המקום שבו הטראנס-תרבותי-בין-מגדרי בא לידי ביטוי בעוצמות נדירות.
"החלטתי לפנק את המשתתפים ולחלק לחוגגים כדורים לבליעה (לזקנים שבינינו, אפשר גם במציצה). כדור לבן – מבטיח שלא יהיו לכם תופעות לוואי ושתהיו בשליטה מלאה, ללא שום הפתעות. כדור אדום – ההפך מהלבן. אין לדעת איך גופכם יגיב. זה יכול להתבטא באורגזמות על-חושיות שיערפלו את חושיכם למצב שטרם חוויתם, וייתכן שלא יקרה מאומה. כך או אחרת, אחרי שבוע האפקט יחלוף.
"מחכים לכם.
"שיגור נעים ויאללה ביי,
"על החתום: המלך טסמה ותשע מאות נשותיו"
קראתי שנית את איגרת המלך וחייכתי לעצמי.
"המלך טסמה הזה", אמרתי לחברי טום, "לא סתם אומרים עליו שהוא המנהיג הכי טוב שהיה מאז המלכה גרטה הקשוחה, שפירקה לבריטים את הממלכה".
טום פתח האיגרת בלחיצת אצבע על רקתו וענה לי, "לגמרי. תראה איזו הפקה הוא הרים. יא-רבאק, השמועות מדברות על מלכה חייזרית שתשתתף".
"נכון, תמיד היה לך קראש על חייזריות. אם הן ישתתפו, זה יהיה באמת מטורף להתארג עם כמה מהן", ציינתי וגלשתי לתוך חליפת הטיסה.
אנחנו חברים עוד מהתיכון בירח 2. מאז ומעולם אהבנו לפטפט על עבודה, על חלליות, על כסף וגם על אורגיה משותפת מתישהו.
והנה, ההזדמנות נחתה לנו במרפסת. נוותר? חס וחלל.
טום היה נשוי לג'רי והיו להם שלושה ילדים, אבל זה לא הפריע לו להיות חם על המלך טסמה, שהיה בן תערובת. אימו של טסמה הייתה אתיופית ואביו היגר מסין. ביחד הם הביאו לעולם ילד גאון, בעל ידע כללי עצום, יכולת דיבור עם חיות ותקשור טלפתי עם פרחים, עם פירות ועם נגיפים.
השמועות אומרות שהוא נולד נימול לגמרי, מה שהוסיף לתדמית שלו כמעין משיח החלל הבא. אה, כן, וזה גם היה חלומו הרטוב של טום – לבדוק אם זה נכון. כשהחלטנו שטסים, הוא קיבל אישור מבן זוגו להשתתף באורגיה כחוויה חד-פעמית.
אחרי כמה דקות בחללית הזהובה שלי הגענו לנמל התעופה על-שם מאסטר יודה, משם ממריאים למאדים 4. נמל התעופה, בעיני רבים מתושבי ממלכת כנען, נחשב למבנה המרשים ביותר שנבנה אי-פעם.
עשינו צ'ק אין אצל רובוט שבודק את נוסעי הקפסולה. הוא הושיט יד מכאנית ארוכה ולבנה, סרק את אישון אחת מעיניי באור אולטרה סגול ואישר את פרטיי האישיים. משם עברנו אל הקפסולה האישית שלנו ויצאנו לדרך.
חופה שקופה הקיפה ועטפה אותנו, מפרידה בינינו ובין החושך האינסופי, המעוטר במיליוני כוכבים. תחושה נפלאה וקוסמית נחתה עליי: אני בבועה קטנה בתוך החלל העצום.
ישבנו בכיסאות שהותאמו למידות הגוף, במרחק של כחצי מטר זה מזה. כל כיסא עשוי מחלבון קורי עכביש, החומר שממנו מורכבת גם רוב הקפסולה.
אחרי הצפת כדור הארץ במי-ים בשנת 2100, היה צורך מיידי במכונות עמידות ובחבלים עצומים, כדי שיסחבו את כל הציוד מכדור הארץ למאדים. בניסוי שנעשה במהלך משבר ההצפה, התברר שחלבון קורי העכביש הוא החומר החזק בעולם, והוא יכול לסחוב במשך כמה שבועות ציוד אישי של מיליוני בני אדם.
את האוכל בטיסה קיבלנו בצינורות שקופים, שהזרימו כל כמה שעות תמיסה בטעם של האוכל שביקשנו בצ'ק אין. הצינורות חוברו למתאם מיוחד, שישב על וריד בשורש כף היד, ודרכו הנוזל הוחדר לגוף.
"תגיד", פניתי לטום, "מה שלום המשפחה וזה?"
"עזוב, נו. אין לי כוח לדבר על זה", הוא ענה מייד, התארגן בכיסאו והמשיך בנימה אחרת, "בוא נדבר על מה שמחכה לנו במאדים. לפי התמונות, יש מצב להופעה והדגמת תנוחות של חייזרית עם אדם, כולל הסברים איך היה הסקס בשנת 2020. ת'שמע, זה הזוי איך שהם הזדיינו פעם. אתה מצליח לקלוט איך הם היו עירומים ואשכרה נגעו וליטפו אחד ת'שני? נשמע דוחה על גבול הבחילה לגעת בעור אדם. יאק!"
כשטום הסביר לי את זה, זה בהחלט נשמע מטורף – איך זה היה בעבר. היום רק צריך לעצום עיניים ובאמצעות גלי מוח המוקרנים מטבעת סיליקון שקופה, סוג של קונדום דיגיטלי המונח על הראש, המחשבה חודרת לתוך ראשו של הפרטנר ויוצרת מניפולציות והפרשה של אוקסיטוצין ודופמין.
הסקס מתחיל רק אחרי אישור של הצד השני באמצעות שלושה מצמוצים ארוכים. רק אז אפשר להתמזג במוחה של בת הזוג כמה זמן שרוצים ובאיזו תנוחה שרק מדמיינים.
אבל סקס לחוד ומשפחה לחוד. נראה לי מוזר שטום מתחמק משיחה על ג'רי.
"למה 'עזוב'? קרה משהו? דבר", הפצרתי בו, סקרן.
"יואו, איזה נודניק", הוא מלמל בשקט, אבל מייד השתכנע, "טוב נו... ת'אמת? נשבר לי הזין ממנו. חשבתי על זה והבנתי שאני רוצה לפרק את הזוגיות. השגרה שוחקת ואני לא יכול יותר. החיים סוגרים עליי. ובכלל, כל הזמן בעבודה מוטציות מכוכב פלוטו 1 עושות לי עיניים, וחברים שולחים לי קטעי סקס של עצמם עם יזיזות. די כבר, ס'אמק".
"מה?! ת'רציני?" פי נפתח כמו בטיפול שיניים מאיים.
"כן. ויותר מזה, בגדתי בו. כי וואלה, איתו זה בעיקר שיחות נפש אינסופיות. אין לי כוח כבר. מתגעגע לפטמות צייתניות, לתחת חלק וחצוף שאפשר להשתרלל עליו. קיצר, למישהי ש'תזיין לי ת'צורה ולא לאיזה יובש אנאלי. עאלק נקודת ג'י, בתחת שלי. כזה אוברייטד. אז זהו. החלטתי שבפעם הבאה שאני רואה את ג'רי אני פורק את מה שאני מרגיש ומסיים את הזוגיות". טום היה נסער כמו ילד שלא קיבל מתנה שביקש.
"אוקיי, וואו. אני די בהלם, ת'אמת. שנייה, תן לי לעכל", אמרתי ונעתי בכיסאי בחוסר נוחות.
שקט רועש ומתוח שרר בקפסולה. טום בהה דרך החופה: באופק היה אפשר לראות את כדור הארץ הכחול שהוצף. ניכר שעובר עליו משהו לא טוב.
כמה דקות מאוחר יותר הוא החליט לחתוך את המתח, דחף את מרפקו אל זרועי ושאל בנימה חיובית ומשעשעת, "ומה איתך? מאז ההיא, המעורבת במוטציה מפלוטו 1... נו, זו שהיית חולה עליה. מאז אתה מסתפק רק בהולוגרמה הידנית. נכון שזו המצאה גאונית?" הוא גיחך. "לא בא לך להיות בזוגיות? תמצא איזו מישהי כבר. אולי אישה מסורתית מירח 3? תתקדם. כמה אתה יכול לשפשף את ההולוגרמה, לא נמאס?"
באותו רגע לא הייתה לי תשובה.
הקפסולה המשיכה לטוס במסלול שהוכנס למחשב ועברה סמוך לקניון השחור, החור השחור הגדול ביקום. בגלל כוח המשיכה העצום של החור נאלצנו לעטות מסכות חמצן ולנפח את חליפות הג'י.
אחרי שיצאנו מאזור הקניון נרגענו. המשכנו לנוע בחלל במהירות של ארבע מאות אלף קמ"ש, ואני התפניתי לענות לטום.
"יש מצב שאתה צודק, אבל אולי רוב מערכות היחסים שהיו לך, כולל הנוכחית, היו בריחה ממשהו? תענה לי דוגרי, אולי אתה מפחד מהמילה שאסור לומר בקליקה שלכם – לבד? אולי אתה חושש ממה יגידו מאחורי גבך, ולכן אתה אונס את עצמך לתוך זוגיות?" מילאתי את ריאותיי באוויר והמשכתי בחפירה, "ניסית פעם להיות לבד כמה ימים, טום? אתה יודע מה? אתה מפחד מהלא-נודע, וכדי שהחיים יהיו יותר בשליטה אתה גם מביא ילדים לעולם, ממקום אגואיסטי נטו. ואני בטוח שהשאלות שעולות לך כשאתה ישן לבד לפעמים מרתיעות אותך. אתה לא מסוגל להתמודד איתן, ולכן יש לך צורך תמידי בריפוד הקן המשפחתי. לא שיש לי משהו נגד משפחה, אבל אני לפחות מנסה להתמודד עם השאלות".
"רציני? מה אתה משווה בכלל? יש לך מושג מה זה ילד?" מחה טום. "אתה קולט איזו תחושת סיפוק יש בלראות מה יצרת בעולם? וואלה אתה, התחרפנת לגמרי עם השנים. אתה בכלל קולט מה זה לגדל יצור אנושי מאפס ולראות אותו מתפתח לאדם בוגר? אתה פשוט לא מבין מה אתה מפסיד..."
"עוד פעם התחלת עם הבולשיט הנאור שלך?" קטעתי אותו ברוגז. "ולך, יש מושג איך זה להיות בלי ילדים? יש לך מושג איזו תחושת סיפוק יש בלהיות חופשי באמצע החיים, בגיל מאה וחמישים, ולעשות דברים שלא היית מסוגל לעשות עם ילדים? נכון, אני לבד. אבל לא לגמרי, כי תמיד יש חברים ומשפחה, ותמיד יש איזה ישבן שובב וזמין שאפשר לתופף עליו".
ראיתי שטום עומד לומר משהו, אבל לא אפשרתי לו, "שאלת את הילדים ש'ך אם בא להם בכלל להיות הבנים שלך? אולי אתה חרא של אבא ובא להם להחליף אותך? הבאת ילדים אך ורק כדי לספק את האגו ש'ך ולהצדיק את שטיפת המוח שעברת מגיל אפס – שחובה להביא ילדים".
הסטתי את מבטי ממנו כשחלפנו על פני השמש. היא פלטה לועות אש עצומים לעברנו, מחזה מופלא – לא מהעולם הזה.
כשהשבתי את מבטי אל טום, פניו האירו באור השמש הכתום העז והוא נראה כמו ניצב בסרט אימה.
"בגדתי בו עם אחותך, דרך אגב", הוא פלט לאוויר הקפסולה. "תמיד פנטזתי עליה. היא כזאת כוסית. ומה שעשינו? וואו... רק לדמיין אותה רוכבת עליי, משתפדת על הזין שלי בפראות ונוגעת בעצמה תוך כדי. אתה לא תאמין, אבל עומד לי מלהיזכר בזה. זהו, פרקתי. עכשיו תתמודד עם השיט הזה, בהצלחה".
"לא, אתה בן של זונה", לחשתי בשקט תוקפני, "היא נשואה מלא שנים, יא אפס!"
"אז מה אם היא נשואה? מה אתה משחק אותה תמים? כבר הספקת לשכוח איך עשית את הסטודנטית הדתייה והבתולה? כן, ההיא הדוסית שעשתה לך עיניים, שתמיד השוויצה בגופה האגסי עם החצאיות שלבשה. קטע! תמיד היית חם על הדתיות. תמיד פנטזת עליהן כשהן בתולות. בלי בושה זיינת אותה בחדר הווירטואלי של מכללת אנטרפרייז. רק שכחת לכבות את המצלמה באישון שלך, ככה שכל מיליוני החברים ראו את הבלגן שעשיתם שם. ואת זה שהיא אוהבת לגנוח כמו חייזרית – כולנו שמענו, אז יותר נמוך מזה אין", סיים את דבריו, מנופף מולי באצבע המורה.
אחרי שבוע טיסה הגענו למאדים 4.
היינו תשושים אבל נרגשים לקראת ההשתתפות באורגיה הגדולה ביקום ומימוש חלום הילדות המשותף שלנו.
טום נראה נלהב ממני, ניכר שהוא שלם בליבו על סיום פרק הזוגיות עם ג'רי. לפני שירדנו מהקפסולה הוא זרק לי שהוא מרגיש סוף סוף חופשי להגיע בגפו.
בערב כבר היינו בעיצומו של האירוע המרכזי והפותח של ההתכנסות. על הבמה הראשית הופיעה להקת הג'דיי הנוסטלגית. הם היו הביטלס של אותן שנים, וכולם חיכו לאיחוד המרגש ולשובו של הג'דיי.
שוטטנו בים החייזרים ובני האדם הצבעוניים, שלבשו תחפושות של שמש ושל חמנייה ורקדו. המוזיקה בקעה מרמקולים בצורת לבנה בתחילת החודש. הרמקולים, זעירים ורבי עוצמה, התעופפו להם כמטר מעל ראשי הקהל.
לבסוף מצאנו פינה צמודה למדרגות הבמה הראשית. בעוד רגעים ספורים תחל כאן, לראשונה זה שלוש מאות שנה, הדגמה בלייב של יחסי מין מהמאה ה-21, סקס של חייזרית ובן אדם. מתח עמד באוויר, ניכר היה שמאות האלפים מחכים למגה-סטארית – הלוא היא המלכה החייזרית המכונה חמה-נייה – הידועה במזגה הבוער כשמש.
"ת'שמע, זה מה זה מעניין מי יהיה בר המזל שישתתף בהדגמה הזאת", אמרתי לטום, והרמתי את קולי כשהקהל החל לשאוג, "פאק! הם אשכרה הולכים לגעת אחד בשנייה, זה פסיכי..."
קולי נמוג כשהבחנתי שטום החוויר כמו שביל החלב. מבטו היה ממוקם אי שם מעבר לכתפי ועיניו כמעט יצאו מחוריהן. לסתו צנחה לאדמת מאדים וזעקה קצרה ומצפצפת, כשל ילדה בת ארבע, נפלטה מפיו.
הסתובבתי, נדהם, וניסיתי לעקוב אחרי מבטו.
ואז ראיתי אותו.
ג'רי? מה הוא עושה פה, לכל השדים והגחליליות?
ג'רי חייך אלינו מאוזן לאוזן. ידיו היו פרושות לצדדים, והוא ירה לעברו של טום, "היי, בייב. זהו, אני עומד לפרוק. תתמודד עם השיט הזה. ובהצלחה".
