מתוך הספר
'תולדות האנושות: היסטוריה מאוירת', יצירתם המשותפת של יובל נח הררי והמאיירים דויד ואנדרמולן הבלגי ודניאל קסנאווה הצרפתי, הוא למעשה גרסת קומיקס לחלק הראשון של 'קיצור תולדות האנושות'. בדומה לשאר מפעלותיו של הררי, הספר - שמתפרסם ב-30 שפות במקביל - שייך לבית היוצר ,Sapienship תיבת הנח הרב-תחומית שלו, שמטרתה המוצהרת והנכוחה היא איחוד האנושות מול האתגרים האקולוגיים, הטכנולוגיים והכלכליים העומדים בפניה.
כיאה להיסטורוקסטאר ופילו-סוף-הדרך, דמותו המאוירת של הררי עצמו נבחרה "לארח" את הספר. הוא מוביל מסע חקר תזזיתי בשאלה איך הפך ההומו-סאפיינס לכוכב של הכוכב ולמחסל הגדול: ראשית של מיני האדם האחרים ואחר כך, למעשה, של כל מה שזז. השאלות ההיסטוריות מוגשות בדיאלוגים, בהלצות סאטיריות (פרסומת לאש, למשל) ובמחוות לחוברות קומיקס קלאסיות, גיבורי-על ותוכניות טלוויזיה. הידע הרב ספוג בערכיו הליברליים של הררי בתחום האקולוגיה והמשפחה, מה שעלול להרחיק קהל שמרן יותר - עניין ראוי לציון, בעיקר על רקע ההשמצות שספג על הסרת טקסטים שנויים במחלוקת מהמהדורה הרוסית של ספרו. עוד מופיעים כאן רעיונות שזכורים לכל מי שקרא את קתה"א: חייהם העשירים, הנינוחים ונטולי השמאטעס של הלקטים, והתפיסה שחוזקתם של הסאפיינסים היא ביכולתם לחלוק אמונה ברעיונות מופשטים. גם המשפט שנערך בסוף הספר למין האנושי כולו, שייך לרעיונות מהסוג הזה, שהרי המין האנושי הוא המין היחיד שיכול להאשים את עצמו.
לצד הררי מככבים בספר גם אקדמאים נוספים - בהם ביולוגית, אנתרופולגית וארכיאולוג (חלקם כנראה דמויות בדיוניות, אבל לפחות פרופ' רובין דאנבר, שטבע את המונח "מספר דאנבר", מופיע כאן בדמותו). בקריאה ראשונה העניין הזה מרגיז, עלילתית וגרפית: במקום שנראה מאה אחוז היסטוריה קורמת עור וציור מול עינינו; במקום לראות את מושאי הדיון - סאפיינסים, קופי בונובו - אנחנו מקבלים הרבה יותר מדי סיפור מסגרת על כנסים והרצאות, ואיורים של אקדמאים מדברים, טסים או אוכלים במסעדת יוקרה. בקריאה שנייה, העניין הזה משרת רעיון ואתיקה שמובעים בספר במפורש: ההיסטוריה התרבותית - הפוליטית, הדתית, הרוחנית והאישית - של תקופת האבן נסתרת מעינינו. אין לנו כמעט עדויות על מה שהיה שם מחוץ להיבטים ביולוגיים, ולכן, כל ניסיון להעביר אותה למישורים עלילתיים כמו "סיפורה של לקטת ואהובה צייד הממותות" נידון לאי-דיוקים, השערות והשלכה של רגשות והיבטים תרבותיים מאוחרים על אבותינו הקדמונים. הררי נמנע מכך ככל הניתן, ואת המישור התרבותי והרגשי הוא משאיר לבני ימינו האקדמאים, תוך שהוא משרבב גם מטא-דיון במחקר עצמו.
כל מוצר שמקדם השכלה, אחריות ואיחוד המין, לא כל שכן באופן אינטליגנטי, הוא מבורך, והררי עדיין משאיר אבק בתחום לשאר הסאפיינסים. אבל מעל 'תולדות האנושות' מרחפת שאלת הפילוח הגילי והמשתמע ממנה. בצעד מכוון - הרי אין מקריות באבולוציה של הררי - אין שום המלצה לגבי גיל הקוראים על כריכת הספר. העיצוב כולו, בתכלת דרדס, בשילוב קו איורי קלאסי, שולח אותנו אינסטינקטיבית לכיוון הילדים. ולא רק הוא: גם הכיתוב על הכריכה האחורית מסביר פנים כמו עודד מנשה בניינטיז: "זה יובל נח הררי, היסטוריון. אם אתם כבר מכירים, מצוין. אם עוד לא הכרתם, נעים מאוד". או "נופפו לשלום גם לממותה. עוד רגע יובל יסביר לכם איך גם היא קשורה לכאן. ממש עוד רגע. הוא רק צריך לברוח מהניאנדרטלים...". אלו טקסטים שפונים באופן מובהק לקהל צעיר, אפילו צעיר מאוד. התחלת הספר ממשיכה את הקו הזה, בשפה נהירה, עם איורים של היפופוטם על הירח ושל מדענים גדולים בילדותם, כשלצד הררי מופיעה גם אחייניתו זואי, ילדה עם ילקוט בית ספר שקוראת לו "דוד יובל" ומצטרפת למסעותיו.
לאורך העמודים הראשונים יכול הקורא הצעיר והנבון, בתיווך של הורה, להבין את כל המסרים ולהעשיר את עולמו. הסדק הראשון נפער ברפרנס לתוכנית 'הישרדות' שמופיע בשלב די מוקדם. אמא מסוימת שהצליחה להסביר בקלות על אבולוציה וסיווג מינים, ביזבזה את זמנם היקר של הילדים בניסיון להסביר להם את חוקי התוכנית רק כדי שיצלחו את האנלוגיה.
נשאלת השאלה: למה בכלל צריך את החנופה הזאת? בתי הספר מלאים בה, והיא לא הופכת את הילדים לנבונים יותר, והפתעה - גם לא מחבבת עליהם את החומר הנלמד. אם ניתן עוד לטעון ש'הישרדות', כדוריטוס של המרקע, היא מוצר מקובל בבתים רבים, הרי שבהמשך מחכים גם כרזה של 'כוכב הקופים', עיסוק בבגידות בין בני זוג, רכילות על בראד פיט ועוד. כל האזכורים רלוונטיים לנושא, אבל בהחלט אינם מתאימים לילדים, ואף לא לבני נוער, שהמונח "בראנג'לינה" נשמע להם כמו סוג של גוזייה.
נותרנו, ככל הנראה, עם קהל היעד המעורפל המכונה "צעירים". הספר המקורי של הררי היה, כשלעצמו, מונגש למדי, שהרי לא סתם הפך ללהיט ענק שכזה. ההיסטוריה של המין האנושי - ונניח רגע לחילוקי הדעות המקצועיים - סוכמה בו בבהירות ובחן שאין שניים להם. כמה עוד חן ובהירות צריך? האם באמת חייבים להנגיש את המונגש? הררי בוודאי יודע לאן מגמה כזו תביא אותנו, אבולוציונית.
עוד 3 עיבודי קומיקס לספרי מבוגרים
הגלגול > פיטר קופר
בראשית > רוברט קראמב
מג, ג'ו, בת' ואיימי > ריי טרסרו וברה אינדיגו
שרון קנטור
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
מתוך הספר
'תולדות האנושות: היסטוריה מאוירת', יצירתם המשותפת של יובל נח הררי והמאיירים דויד ואנדרמולן הבלגי ודניאל קסנאווה הצרפתי, הוא למעשה גרסת קומיקס לחלק הראשון של 'קיצור תולדות האנושות'. בדומה לשאר מפעלותיו של הררי, הספר - שמתפרסם ב-30 שפות במקביל - שייך לבית היוצר ,Sapienship תיבת הנח הרב-תחומית שלו, שמטרתה המוצהרת והנכוחה היא איחוד האנושות מול האתגרים האקולוגיים, הטכנולוגיים והכלכליים העומדים בפניה.
כיאה להיסטורוקסטאר ופילו-סוף-הדרך, דמותו המאוירת של הררי עצמו נבחרה "לארח" את הספר. הוא מוביל מסע חקר תזזיתי בשאלה איך הפך ההומו-סאפיינס לכוכב של הכוכב ולמחסל הגדול: ראשית של מיני האדם האחרים ואחר כך, למעשה, של כל מה שזז. השאלות ההיסטוריות מוגשות בדיאלוגים, בהלצות סאטיריות (פרסומת לאש, למשל) ובמחוות לחוברות קומיקס קלאסיות, גיבורי-על ותוכניות טלוויזיה. הידע הרב ספוג בערכיו הליברליים של הררי בתחום האקולוגיה והמשפחה, מה שעלול להרחיק קהל שמרן יותר - עניין ראוי לציון, בעיקר על רקע ההשמצות שספג על הסרת טקסטים שנויים במחלוקת מהמהדורה הרוסית של ספרו. עוד מופיעים כאן רעיונות שזכורים לכל מי שקרא את קתה"א: חייהם העשירים, הנינוחים ונטולי השמאטעס של הלקטים, והתפיסה שחוזקתם של הסאפיינסים היא ביכולתם לחלוק אמונה ברעיונות מופשטים. גם המשפט שנערך בסוף הספר למין האנושי כולו, שייך לרעיונות מהסוג הזה, שהרי המין האנושי הוא המין היחיד שיכול להאשים את עצמו.
לצד הררי מככבים בספר גם אקדמאים נוספים - בהם ביולוגית, אנתרופולגית וארכיאולוג (חלקם כנראה דמויות בדיוניות, אבל לפחות פרופ' רובין דאנבר, שטבע את המונח "מספר דאנבר", מופיע כאן בדמותו). בקריאה ראשונה העניין הזה מרגיז, עלילתית וגרפית: במקום שנראה מאה אחוז היסטוריה קורמת עור וציור מול עינינו; במקום לראות את מושאי הדיון - סאפיינסים, קופי בונובו - אנחנו מקבלים הרבה יותר מדי סיפור מסגרת על כנסים והרצאות, ואיורים של אקדמאים מדברים, טסים או אוכלים במסעדת יוקרה. בקריאה שנייה, העניין הזה משרת רעיון ואתיקה שמובעים בספר במפורש: ההיסטוריה התרבותית - הפוליטית, הדתית, הרוחנית והאישית - של תקופת האבן נסתרת מעינינו. אין לנו כמעט עדויות על מה שהיה שם מחוץ להיבטים ביולוגיים, ולכן, כל ניסיון להעביר אותה למישורים עלילתיים כמו "סיפורה של לקטת ואהובה צייד הממותות" נידון לאי-דיוקים, השערות והשלכה של רגשות והיבטים תרבותיים מאוחרים על אבותינו הקדמונים. הררי נמנע מכך ככל הניתן, ואת המישור התרבותי והרגשי הוא משאיר לבני ימינו האקדמאים, תוך שהוא משרבב גם מטא-דיון במחקר עצמו.
כל מוצר שמקדם השכלה, אחריות ואיחוד המין, לא כל שכן באופן אינטליגנטי, הוא מבורך, והררי עדיין משאיר אבק בתחום לשאר הסאפיינסים. אבל מעל 'תולדות האנושות' מרחפת שאלת הפילוח הגילי והמשתמע ממנה. בצעד מכוון - הרי אין מקריות באבולוציה של הררי - אין שום המלצה לגבי גיל הקוראים על כריכת הספר. העיצוב כולו, בתכלת דרדס, בשילוב קו איורי קלאסי, שולח אותנו אינסטינקטיבית לכיוון הילדים. ולא רק הוא: גם הכיתוב על הכריכה האחורית מסביר פנים כמו עודד מנשה בניינטיז: "זה יובל נח הררי, היסטוריון. אם אתם כבר מכירים, מצוין. אם עוד לא הכרתם, נעים מאוד". או "נופפו לשלום גם לממותה. עוד רגע יובל יסביר לכם איך גם היא קשורה לכאן. ממש עוד רגע. הוא רק צריך לברוח מהניאנדרטלים...". אלו טקסטים שפונים באופן מובהק לקהל צעיר, אפילו צעיר מאוד. התחלת הספר ממשיכה את הקו הזה, בשפה נהירה, עם איורים של היפופוטם על הירח ושל מדענים גדולים בילדותם, כשלצד הררי מופיעה גם אחייניתו זואי, ילדה עם ילקוט בית ספר שקוראת לו "דוד יובל" ומצטרפת למסעותיו.
לאורך העמודים הראשונים יכול הקורא הצעיר והנבון, בתיווך של הורה, להבין את כל המסרים ולהעשיר את עולמו. הסדק הראשון נפער ברפרנס לתוכנית 'הישרדות' שמופיע בשלב די מוקדם. אמא מסוימת שהצליחה להסביר בקלות על אבולוציה וסיווג מינים, ביזבזה את זמנם היקר של הילדים בניסיון להסביר להם את חוקי התוכנית רק כדי שיצלחו את האנלוגיה.
נשאלת השאלה: למה בכלל צריך את החנופה הזאת? בתי הספר מלאים בה, והיא לא הופכת את הילדים לנבונים יותר, והפתעה - גם לא מחבבת עליהם את החומר הנלמד. אם ניתן עוד לטעון ש'הישרדות', כדוריטוס של המרקע, היא מוצר מקובל בבתים רבים, הרי שבהמשך מחכים גם כרזה של 'כוכב הקופים', עיסוק בבגידות בין בני זוג, רכילות על בראד פיט ועוד. כל האזכורים רלוונטיים לנושא, אבל בהחלט אינם מתאימים לילדים, ואף לא לבני נוער, שהמונח "בראנג'לינה" נשמע להם כמו סוג של גוזייה.
נותרנו, ככל הנראה, עם קהל היעד המעורפל המכונה "צעירים". הספר המקורי של הררי היה, כשלעצמו, מונגש למדי, שהרי לא סתם הפך ללהיט ענק שכזה. ההיסטוריה של המין האנושי - ונניח רגע לחילוקי הדעות המקצועיים - סוכמה בו בבהירות ובחן שאין שניים להם. כמה עוד חן ובהירות צריך? האם באמת חייבים להנגיש את המונגש? הררי בוודאי יודע לאן מגמה כזו תביא אותנו, אבולוציונית.
עוד 3 עיבודי קומיקס לספרי מבוגרים
הגלגול > פיטר קופר
בראשית > רוברט קראמב
מג, ג'ו, בת' ואיימי > ריי טרסרו וברה אינדיגו
שרון קנטור
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"