ברוכה הבאה לחיים שלך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ברוכה הבאה לחיים שלך
מכר
אלפי
עותקים
ברוכה הבאה לחיים שלך
מכר
אלפי
עותקים

ברוכה הבאה לחיים שלך

4.1 כוכבים (239 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2020
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 288 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 48 דק'

נטע חוטר

בתחילת הקריירה שלה, היא פרסמה סיפורים בבמה חדשה, את דרכה העיתונאית החלה במגזין רייטינג. היא כתבה במעריב ועבור ערוץ HOT בידור. בשנת 2017 היא הוציאה את ספרה הראשון "תזכירי לי מי את". בשנת 2020 היא הוציאה את ספרה השני "ברוכה הבאה לחיים שלך". 

ראיון "ראש בראש"

תקציר

זה בדיוק הדבר שהם לא רצו. לחזור לחור שגדלו בו. ליישוב הקטן והחם שאין בו צל. להתמודד עם מה שנהיה מהם.
 
ומה באמת נהיה מהם, אחרי עשרים שנה לפחות שלא ראו זה את זה? ספירת המלאי לא מסעירה: אחת חד-הורית עם חולצה ספוגה בחלב, אחד שחקן עוֹלֶב בסדרות ילדים שבקושי רואה את הילדים של עצמו, עוד אחת גרושה שאין דבר אחד בעולם שהיא שמחה בו ועוד אחד שהנישואים התפרקו לו, אבל לו לפחות יש סוד.
 
מה שמתחיל כמפגש מחזור מאולתר של ארבעה חברים מפעם, הופך עד מהרה למופע מסחרר של סודות, האשמות, גופה אחת לפחות וסקס שמוטב היה לוותר עליו.
 
'ברוכה הבאה לחיים שלך' הוא רומן מצחיק ביותר ואכזרי עוד יותר, שלא עושה הנחות לאף אחד, כי גם החיים לא עושים הנחות. ואף אחד לא מתחתן בסופו כי בואו, בכל זאת צריך סוף טוב.
 
נטע חוטר, 40, היא עיתונאית, תסריטאית ואם לילד. ספרה הראשון, 'תזכירי לי מי את', היה לרב מכר. 'ברוכה הבאה לחיים שלך' הוא ספרה השני.

פרק ראשון

1
 
 
"את נראית מחריד." גלי רכנה מעל נעמה, בוחנת מקרוב את פניה הנפוחות ואת השן. קדמית, שבורה, חסרה כמעט לגמרי. זה היה הדבר הראשון שאמרה לה אחרי שלוש־עשרה שנים של נתק, אבל זה לא היה מפתיע. דקה לפני כן גלי נכנסה לבית הקפה, נעצרה והביטה סביב בהיסוס עד שהתבייתה על נעמה וצעדה לעברה, דוחפת עגלת תינוק עצומה עם גלגלי טנק שהסתירה מחצית מגופה. מהסוג שיוצא כל שנה בדגם חדש ונראה כמו חלל עבודה חכם לתינוק היזם — שחור, בוהק ומעוגל, שיעמוד בטיול לגינה וגם בחדירה לאטמוספירה.
 
"מחריד, ששון, מחריד," הוסיפה גלי אחרי שהחנתה את העגלה. עברו שנים מאז שמישהו קרא לה בשם משפחתה, תוצאה של אינפלציית נעמה בבית הספר. "איזה גועל," המשיכה גלי, "בא לי להביא לך עשר שקל ואז להתחרט כדי שלא תוציאי אותם על סמים."
 
"מצחיק."
 
"או לתרום לך ולכל הנשים במקלט ארוחת חג."
 
"יפה."
 
אובייקטיבית, דווקא מצבה של גלי היה גרוע יותר. כל עובר אורח שהיה מציץ עליהן היה מאבחן מיד: האחת עם שן שבורה ומה שנראה כמו נפיחות קלה בחלק הימני של פרצופה, כמו קלישאת ביעותי לילה של אנשים עם בעיות שליטה. והשנייה? מאיפה מתחילים בכלל. עדות אסון חדשותית. הישראלית שאותרה או חולצה או נמשתה. שיער שחור מקורזל ושמנוני, כמעט רטוב, שני כתמי חלב ענקיים על החלק העליון של החולצה, שבקושי הסתירה בטן ענקית. עיניים מוטרפות, מרצדות, מוקפות בעיגולים כהים, מסובבות מהורמונים.
 
"ממתי?" נעמה הצביעה על העגלה.
 
"שבוע וחצי."
 
"למה את כאן? הייתי באה אלייך."
 
"הייתי חייבת לצאת מהבית."
 
"אז שבי."
 
גלי הביטה בה בכעס. "אני לא יודעת מתי ילדת בפעם האחרונה, אבל אי אפשר לשבת."
 
"שלוש־עשרה שנה."
 
"התאומים בני שלוש־עשרה?"
 
"כן."
 
"איפה הם?"
 
"עכשיו? עם אבא שלהם."
 
"התגרשת?"
 
"כן, מאיפה לך?"
 
"אמרת שהם עם אבא שלהם, לא עם שרון," הבהירה גלי. "אם הייתם ביחד היית אומרת שהם עם שרון, אבל צמצמת את הפונקציה שלו."
 
"וואלה."
 
"מתי נפרדתם?"
 
"שלוש־עשרה שנה."
 
"כמה זמן לא נפגשנו?"
 
"גם, שלוש־עשרה."
 
"אה, וואו. היתה שנה מורכבת."
 
"באת לבקר אותי במחלקת יולדות," הזכירה נעמה, "שאלת אם ללכת להביא לי משהו וביקשתי קפה, ולא חזרת."
 
"כן, אני זוכרת."
 
"ולא ענית לשיחות. לפחות בלשת אחרי קצת ברשת כל השנים האלה?"
 
"ברור, כל הזמן. למה התגרשת?"
 
"אותו סיפור בערך."
 
הן שתקו. נעמה הניחה שזו לא העת להתנצלויות. גלי המשיכה לבחון אותה בריכוז, עיניה נעצרות בחוסר נימוס על פגמים. בסך הכול נעמה עוד נראית טוב, השיער הבהיר צנח עד אחרי הכתפיים, גלי חשבה שהוא ארוך מדי לגילן. אפה הסולד, מנותח, גרם לה להיראות פחות נגישה משהיתה באמת. היא עדיין נראית כמו מלכת הכיתה, חשבה גלי, למרות שאיתרה את הקמט במרכז המצח ואת הקפל הקטן בצוואר, שנעמה חשבה שרק היא רואה. ובעיקר חזרה כל הזמן אל השן השבורה, רווח שחור בשורת שיניים לבנות יחסית. נעמה הבינה אותה, גם היא לא היתה מסוגלת להפסיק להתעסק בזה, לטעום שאריות דם, להצטמרר ממשבי אוויר, להעביר קצה לשון על שאריות משוננות שהזכירו לה תרשימי קרחונים. גם בפה סגור, משהו נראה שם מוזר. השפה העליונה נפלה קצת פנימה, לתוך החור, היא נראתה זקנה. ועכשיו, במקום לתקן את השן, היא מבזבזת את בוקר שישי על אישה שלא ראתה כמעט עשור וחצי ומעליבה אותה כבר עשר דקות.
 
"מתי זה קרה?" גלי הושיטה אצבע, כמעט נוגעת.
 
"הבוקר."
 
"למה לא תיקנת?"
 
"יש לי תור בשתים־עשרה. למה סימסת לי?"
 
"רגע, אני מנסחת בדיחה על זה שאת גרה בקרוואן."
 
"כן, הלאה. אגב, משהו קורה לך בחולצה."
 
"הציצים מתחילים לדלוף בכל פעם שהיא רעבה. זה מדהים, זה הטבע, את קולטת? שנייה, אני מחברת אותה."
 
"סבבה. למה סימסת לי?"
 
גלי לא ענתה, רק הרימה תינוקת זעירה וזועפת מטנק העגלה והתיישבה סוף־סוף על הכיסא, נאנחת. "זאת עלמה, היא בת שבוע וחצי. עלמה, תכירי את נעמה. אל תיבהלי, רק נשברה לה שן, היא לא הולכת להטיל עלייך קללה." היא הרימה את חולצתה. נעמה לא אמרה כלום על התינוקת, לא ציינה חמידות או זייפה חיוך. לגיטימי, חשבה גלי לעצמה, מגיע לה. "סליחה, יש לנו בעיה?" נבחה על מלצר שהתקרב אליהן, ומיד נסוג בבהלה. "תאמיני לי, כמות ההערות זה פשוט גועל. ועוד על מה, אקט טבעי של האכלה."
 
"אני חושבת שהוא רק רצה להביא לנו תפריטים."
 
התינוקת החלה יונקת, השד השני המשיך לדלוף.
 
"שימי רפידה או משהו," ניסתה נעמה להתמודד עם הקטסטרופה.
 
"מה זה?"
 
"כזה שסופג את החלב."
 
"בשביל מה יש לי חולצה?"
 
"למה סימסת לי?"
 
"משהו קרה."
 
ברור שמשהו קרה. חסר לגלי שמשהו לא קרה. ולא סתם משהו. אם היא סימסה אחרי כל כך הרבה שנים בלי שמשהו גדול קרה, מוות מדרגה ראשונה, התאמה לתרומת כליה, תובנה מטלטלת ומשנת חיים. אם דבר מאלו לא קרה, גלי הולכת לצאת משם עם קצת יותר נזק מכמה תפרים.
 
"משהו קרה, אבל אני עדיין לא יכולה לספר כי אנחנו מחכות להדר."
 
"את צוחקת עלי." נעמה הרגישה את הצ' שורקת לה דרך השן.
 
"לא אמרתי מראש כי ידעתי שלא תבואי. אבל את כבר כאן אז תספרי בינתיים משהו."
 
"מה כבר יש לי לספר?"
 
"מה עם ההורים שלך? רק אל תגידי לי שהם מתו לפני שלוש־עשרה שנה."
 
"הם בקרוז."
 
"הבנתי. אז תספרי מה היה עם השן, זה בטוח מעניין."
 
"זה לא."
 
"בכל זאת."

נטע חוטר

בתחילת הקריירה שלה, היא פרסמה סיפורים בבמה חדשה, את דרכה העיתונאית החלה במגזין רייטינג. היא כתבה במעריב ועבור ערוץ HOT בידור. בשנת 2017 היא הוציאה את ספרה הראשון "תזכירי לי מי את". בשנת 2020 היא הוציאה את ספרה השני "ברוכה הבאה לחיים שלך". 

ראיון "ראש בראש"

סקירות וביקורות

של מי החיים האלה? רן בן-נון ביקורת העורך 17/03/2025 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2020
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 288 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 48 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
239 דירוגים
113 דירוגים
63 דירוגים
44 דירוגים
11 דירוגים
8 דירוגים
16/8/2024

עוד ספר כיפי של מחברת מחוננת. עלילה מותחת ודיאלוגים שנונים. ממליץ בחום.

1
20/2/2025

לקח הרבה מזמני כי לא יכולתי להניח אותו לרגע

17/2/2025

מעולה

5/1/2025

אני ממש אוהבת את סגנון הכתיבה של נטע חוטר.היא גורמת לי לצחוק באמצע הספר..זה תמיד כיף

1/1/2025

ספר מעולה. מומלץ בחום. הציל אותי בטיסת לילה מלאה כיסי אוויר.

24/12/2024

ספר מצוין. נקרא בנשימה אחת.

8/12/2024

נטע יושעת לכתוב את הדור של בנות ה40... את המורכבות של יחסים אנושיים ... עם המון הומור איכותי גם בחושך.. היא אומנית מילים וסצנות . אני מרגישה חלק רתומה ,רואה ומריחה וטועמת את המילים ואת השזירה היפיפיה ..

4/12/2024

עוד ספר מעולה של נטע חוטר

18/10/2024

מעולה ומותח!

2/10/2024

ספר מעולה לזמנים שמצריכים קצת אסקפיזם. מצחיק במידה, מותח במידה, נוגע בכל אחד.

20/9/2024

וואו מטורף! איזו עלילה מעניינת!

14/9/2024

ספר מעולה. סופרת מעולה! מומלץ ביותר.

10/9/2024

ספר מותח ומהנה, התחיל קצת איטי אבל הכיוון שאליו התפתח הפתיע אותי לטובה. כתוב קליל עם דיאלוגים שנונים, מאוד נהנתי מהקריאה.

16/8/2024

נהנתי! קולח, זורם, מעניין ומצחיק.

4/8/2024

מבין שלושת הספרים של נטע שנמצאים באתר את זה הכי נהנתי לקרוא. היא כותב ממש טוב מתח ומאוד שנונה. מרגיש שהיא מתאפקת לא לכתוב מותחן ואני תוהה למה לא בעצם? ספר מצוין, מעניין מצחיק

8/7/2024

ספר חכם ומצחיק. כתיבה נפלאה. אהבתי מאד

1/7/2024

אהבתי מאד.

25/6/2024

פשוט מעולה, הומור משובח וסיפור נהדר וגם קצת קריפי.

23/6/2024

אהבתי ! מעניין ומותח.

13/6/2024

מרתק וכתוב היטב.

14/2/2024

לכתיבה של נטע יש צליל מדהים, כמעט כמו מוזיקה, מהפנט, ממכר, שקשה להתנתק ממנו. חודר אל תוך המחשבות שלי עם עצמי, כאילו הסיפור מעולם לא נגמר. עשיתי הכל כדי שלא יגמר לי הספר מהר מידי ולצערי בסוף זה קרה.

24/1/2024

מעולה! אי אפשר להפסיק

21/1/2024

חיפשתי ספר קומי קליל, לא מצאתי.. אבל הספר שנקרא בנשימה אחת, שנון, סיפור מערער מעט וקשה לפרקים

23/12/2023

מקסים !

27/11/2023

מעולה. זורם, מצחיק, שנון, מלא תובנות קטנות על גיל 40 ואפילו מותח לפרקים. יופי של ספר!

25/11/2023

נהדר! החזרות בזמן מרתקות. כתיבה חכמה ושנונה. ממליצה בחום

29/10/2023

מרתק, קליל, משעשע. כתיבה חדה. נהניתי לקרוא

28/10/2023

קליל וכיפי ואף סוחף לעיתים.. מומלץ בחום

27/10/2023

ספר מצויין! מצחיק, מפתיע, מרתק כתיבה מעולה!!! אחד הטובים קראתי

26/10/2023

מהיר, מותח, מצחיק

25/10/2023

אמלה איזה ספר, מטלטל, מעולה מההתחלה ועד הסוף. ספר שקשה להוריד ממנו את העיניים!

21/10/2023

לא ציפיתי שאכנס לספר כל כך חזק, אבל זה קרה. כתיבה מדהימה, עלילה בנויה טוב (אם כי לא ריאלית בשום צורה לעיתים), אפשר להזדהות עם חלקים מסוימים בכל אחת מהדמויות הראשיות, אורך מצוין. בקיצור, נגע בי

21/10/2023

ספר מעולה !! של סופרת ישראלית -משמח מאד. כתוב היטב, נבנה בחוכמה רבה ובקצב נכון. ספר שאסור לפספס וסופרת שכולי תקווה שתמשיך לכתוב כי זה פשוט תענוג. עד הסוף ממש המתח נבנה והסיפור פשוט נהדר. ממליצה בחום !!!

15/10/2023

נקרא בפעם אחת, פשוט ספר כיף

27/8/2023

מעולה! לא רציתי להניח אותו לרגע! התאהבתי בכל הדמויות. הכתיבה קולחת, מרתקת, מצחיקה ובא לי עוד פרקים מהספר...

3/7/2023

וואו, נהניתי מאוד. כתיבה קולחת, הסיפור מרתק!

23/6/2023

מצוין, מותח ומורכב במידה

21/6/2023

נהדר!

14/10/2022

נהניתי מכל רגע, הספר טס ואני איתו. שנון ומרתק.

9/6/2022

ספר קליל, כיפי, משעשע וגם מותח. נבלע בהנאה ביום אחד.

26/3/2022

ספר מצוין. לא יכולתי להפסיק לקרוא. הסופרת בונה את המתח בחלקים, כך שכל פעם יש הפתעה נוספת.

7/1/2022

אהבתי, סיפור מעניין ומפתיע!

14/10/2021

מומלץ מעניין מותח קריא וזורם מעורר מחשבה

30/9/2021

ספר כיפי מאוד

13/7/2021

שנון, קצבי ומותח למדי

6/7/2021

ספר חמוד. קולח. ישראלי ונעים לקורא. מספר על חברות. על ילדות. על מה קורה עם השנים לכל אלו. מומלץ.

17/6/2021

מעולה

19/4/2021

מעולה ומפתיע!!

6/4/2021

מבריק,מותח,מרתק,כתוב כלכך טוב,שנון,אי אפשר להניח את הספר! מבריק!

3/4/2021

כיף. נקרא בשקיקה ומעלה חיוך.

29/3/2021

מעניין

29/3/2021

מותח, קריא מאוד, מאמצע הספר לא יכולתי להניח אותו עד לסיום. כבר הרבה זמן לא היה ספר שסחף אותי ככה. תודה רבה

28/3/2021

ממש מקסים! מסקרן, חכם ומאוד נוגע בזיכרון שלנו כילדים ואיך אנחנו תופסים אותו כמבוגרים. ממליצה מאוד

23/1/2021

אהבתי

9/1/2021

מצחיק ומרגש-מומלץ

8/1/2021

מרתק, מפתיע, מצחיק

25/11/2020

שנון,מצחיק,מענין,קליל. אחלה ספר

23/11/2020

נהדר!! סיימתי ביומיים! מאוד אוהבת את הכתיבה של נטע חוטר מחכה לספר הבא

13/11/2020

נהדר, מותח וסוחף

8/10/2020

סוחף, חכם ומצחיק

3/10/2020

מפתיע! מצחיק, מותח וכיפי!מומלץ מאד

30/9/2020

ספר מיוחד, מצחיק ומעניין

28/9/2020

ספר קולח ומפתיע, כל הכבוד

28/9/2020

ספר קולח מותח מצחיק וחכם. לא יכולתי להוריד עד שסיימתי

28/9/2020

מהמם! מעניין וסוחף!

28/9/2020

מעולה, קריא ומרתק. שנון וחד

28/9/2020

מזמן לא קראתי ספר כל כך סוחף, מותח ובעיקר אמיתי עד כאב.

28/9/2020

סוחף וכייפי. קראתי אותו ביומיים

27/9/2020

ספר עם רצף וקצב שלא בא להניח מהיד עד לסיומו הצפוי ומפתיע ומותח גם יחד.

19/9/2020

ספר כייפי ומרתק. דמויות אמינות ומעניינות. נהנתי מאד.

19/9/2020

וואוו איזו הפתעה לא שמעתי על הסופרת או על הספר. הימרתי והופתעתי לטובה: שנון, זורם, מותח מומלץ

16/9/2020

קריאה מהנה מאוד. מצחיק ואינטילגנטי.

12/9/2020

מצוין, מרתק וקולח אוסף מעניין של דמויות ומקומות עם עלילה שסוחפת ומצליחה להפתיע.

9/9/2020

ספר מעולה, נקרא בנשימה אחת. שנון ומצחיק!

7/9/2020

קראתי ביום. קולח מצחיק ואמיתי.

6/9/2020

וואו, מעולה, אהבתי מאוד!

5/9/2020

הספר הכי חכם ועמוק וקורע מצחוק שקראתי השנה. עלילה מותחת, אי אפשר להניח אותו. אחלה ספר

28/8/2020

קסם. תענוג של ספר. פשוט לשקוע לתוך הסיפור ולשכוח מהעולם ליומיים.

28/8/2020

מעולה! לא יכולתי להפסיק לקרוא. חכם, שנון ומותח. מומלץ בחום.

23/8/2020

צחקתי בקול ודמעתי בשקט. ספר נהדר. אהבתי את התובנות, העלילה, הדמויות ,השפה והסוף המושלם. מחכה לספר השלישי!

2/1/2025

ספר מעולה ! מצחיק , קולח , מסקרן ומפתיע , נהנתי מאוד !

23/10/2024

נהנתי לקרוא את הספר הזה.

24/8/2024

מתח שקשה להפסיק לקרא. הרבה תובנות על החיים של כולנו ששמות ראי מול הפנים. מומלץ

24/8/2024

מצחיק זה לא, מאוד עצוב וקצת מדכא. כתוב נהדר. לא מעט טריגרים של מוות. לא יודעת איך אנשים דילגו על זה כאן בביקורות שלהם.

4/8/2024

קליל, הרבה משפטים קולעים. מצחיק ומפתיע!

3/8/2024

מקורי ומעניין ואפילו מותח

24/11/2023

אל תאמינו לכל מי שאומר שהספר הזה קליל ומצחיק. אותי התפיסה (קונספציה) הזו ביאסה כי באתי אליו במטרה למשהו קליל, וזה כל כך לא מה שקיבלתי. הוא אכן מלא ברפליקות מצחיקות, ממש של צחוק בקול רם, ושנונות כתער, אבל גם מחטט בטראומות של הגיבורים בצורה שהיא הכל פרט למשעשעת. היא אפילו עוכרת שלווה, למעשה. אז כדאי לדעת את זה מראש, וגם שהוא כתוב בכישרון גדול.

17/11/2023

כתוב באופן קולח, זורם ומעניין. אהבתי את הכתיבה ונהניתי מהעלילה.

12/11/2023

ספר נחמד, קצת קלישאתי אבל זורם.

21/10/2023

לפעמים סובל מעודף חוש הומור וממעט מדי עלילה. אבל ספר כייפי וקריא וסרקסטי במידה

19/10/2023

סיפור טוב וקולח. ממליצה.

1/9/2023

ספר מעולה לקריאה ביומיים מול הים.

5/11/2022

עלילה מתגמלת, לא התחברתי לסגנון הכתיבה.

18/9/2022

ספר חמוד. הכתיבה שנונה. נהנתי מאוד מהסגנון ומהעלילה. ממליצה.

13/9/2022

נחמד, מותח, קצת הולך לאיבוד מידי פעם. סה'כ נהנתי

4/7/2022

עדיין לא סיימתי הקריאה

25/8/2021

חמוד, יוצא דופן בספרות הישראלית, מתח סטייל אמריקה אבל בישראל. מומלץ.

10/8/2021

כתיבה יפה, זורמת. יש קושי הנובע מפתלתלות יתר קלה לעיתים, בהמשך זה משתחרר והספר קולח יותר. ספרות ישראלית לרוב נוגעת בי יותר.

24/7/2021

סיפור השזור בעבר, משעשע, מגניב, בנוי טוב, כתוב טוב.. אולי קצת מגניב מדי אבל בסופו של דבר, לשם שינוי, לא צפיתי את הסוף ורק על זה מגיעות לו כמה נקודות זכות.

13/7/2021

כייף

22/5/2021

חביב ומאוד קריא

29/4/2021

כתוב בצורה ישירה וסיפור מעניין. נהנתי

6/2/2021

חמוד ואסקפיסטי. מומלץ

3/2/2021

מותח, מעניין, אנושי, משאיר סקרנות וציפיה עד הרגע האחרון. ספר נהדר!

3/2/2021

אחלה ספר, קליל, שנון וכיפי

31/1/2021

בניית מתח שמתפתחת תוך כדי קריאה בצורה מתונה עד שמגיעה לשיא המאוד מפתיע!

31/1/2021

מעניין .מותח.משהו שבין דמיון למציאות

10/1/2021

נחמד. חוטר כותבת מאד יפה

8/1/2021

מתחיל חלש, אבל הופך סוחף ומותח. כתוב מצוין. מצחיק וזורם. ממליצה.

26/12/2020

כתוב מעולה, מצחיק חד מותח וחכם. סיפור מתח חמוד ומעט מופרך.

24/10/2020

כתוב היטב. מלא בתובנות מעניינות. הפריע לי שהעלילה התבססה יתר על המידה על המתח וכקוראת עסקתי בפענוח וכמה דברים יפים שבו נדחקו לשוליים.

15/10/2020

כתיבה קולחת מהנה מטריד ומותח

10/10/2020

לקח לי זמן להבין האם אני קוראת פה מתח, קומדיה או סיפור אהבה. אבל קראתי בהנאה צרופה. בלי ספויילרים, היה פשוט כיף להישאב לעלילה. מומלץ!

9/10/2020

צריך לצלוח את החצי הראשון של הספר שנראה שלא זז עד שהעניינים מתחילים להתקדם והספר שואב. אל תוותרו בהתחלה!

7/10/2020

נחמד. טוב להעביר את הזמן בחלת וסגר

1/10/2020

חביב וקריא

1/10/2020

ספר שמתחיל קליל וכייפי וממשיך מותח על גבול הקריפי. אזהרת תוכן - ממש לא מומלץ לאמהות צעירות 😖

28/9/2020

זורם, לא ממש הגיוני, חביב.

28/9/2020

מעולה!

28/9/2020

ספר מעניין, כתוב היטב ומצליח להעביר אל הקוראים באמינות את רוח התקופות והמקומות המתוארים בחלקים שונים של הספר

27/9/2020

נחמד

27/9/2020

אמיתי בלי להתאמץ. כזה שמסתכל לך ישר בעיניים. רץאי אפשר להפסיק לקרוא

26/9/2020

חביב

25/9/2020

הספר הקודם של חוטר ''תזכירי לי מי את'' יותר טוב לדעתי, אבל גם זה היה נחמד.

22/9/2020

ספר נחמד עם תובנות של פסיכולוגיה בגרוש. שווה לימי הסגר העליזים

20/9/2020

ספר, שנון עם עלילה מצוינת, לא בז'אנר. קראתי ביומיים. בול לבידוד

19/9/2020

היה כיף צרוף! שנון ומותח ומלא אבחנות על אנשים ועל החיים.

14/9/2020

ספר כיפי, מעניין ומותח. קצת הזכיר לי את הסרט "אני והחבר'ה".

13/9/2020

קל לקריאה, מושך ועדיין מותח

5/9/2024

האמת שהתבאסתי, לא היה לטעמי. יכול להבין למה אחרים יאהבו.

11/8/2024

ככה ככה קראתי את הספר שלה ״איפה את בקיץ״ ומאד אהבתי היו לי ציפיות מהספר הזה וקצת התאכזבתי

13/7/2024

קליל, מעניין, עלילה מעט מבולגנת אבל עם קצב מהיר וכיפי. ממליצה גם על שאר הספרים של נטע חוטר הנהדרת.

27/6/2024

חביב אך פחות מוצלח מספריה המאוחרים. קמעה הלכתי לאיבוד. הדמויות לא מאופיינות מספיק. קליל אך לא לחלוטין משכנע.

26/6/2024

אי אפשר להפסיק אבל בסוף נשארים עם תחושה סתמית. לא משהו שנשאר דקה אחרי

16/6/2023

לא הצלחתי להתחבר

4/10/2021

לא סחף אותי

5/8/2021

קליל כייפי

27/7/2021

כתוב ברהיטות, אבל הדמויות לא ממש מעניינות, ורק לקראת הסוף הוא מתחיל לעניין (ואז הוא מסתיים כמו ספר מתח אמריקאי). אפשר לקרוא, אבל אפשר גם לוותר.

17/7/2021

ספר חמוד.

6/7/2021

רק מהאמצע הספר מתחיל להשתפר, יש המון פרטים ודמויות שמתישות, כמעט זנחתי את הספר באמצע ובסוף סיימתי אותו...

8/5/2021

הרוב טוב מאד, חלקו טרחני ואף מיותר לעלילה. השפה יפה.

29/3/2021

חמוד😊

10/2/2021

קולח ומעניין. . דמויות ודיאלוגים שטחיים למדי. חביב להעברת זמן, לא מעשיר במיוחד.

11/1/2021

ספר קצר קליל ומצחיק לפרקים. העלילה די מופרכת והדמויות שטוחות

22/11/2020

כתוב יפה וקליל, אך העלילה והדמויות לא סחפו אותי.

12/11/2020

בעיני הוא היה בינוני. קליל לקריאה וזורם

15/10/2020

התחיל טוב וככל שהתקדם נהיה מפרך. כשהגעתי לאמצע החלטתי להפסיק והוקל לי. שטחי כזה, לא מעשיר, סתם הסחת דעת. מתאים אולי לנוער צעיר, לאנשים שעדיין לא מבינים כלום ושום דבר מהעולם, לאנשים שזה הספר הראשון בחייהם.

13/10/2020

רוב הזמן נהניתי אם כי האבחנות הפסיכולוגיות קצת העיקו לפעמים. היו כמה דברים מאולצים או חסרי הגיון, כמו הלחות התמידית בבית בערבה (!) או העובדה שהיא לא ידעה שלא הבחור הוא זה שהציל אותה. מה שהפריע לי במיוחד היה שכל הדמויות דיברו אותו הדבר. אבל הדיאלוגים שנונים וזה נחמד. בנוי ממש כמו סרט הוליוודי כולל האקשן בסוף. בסך הכל ספר חביב להעביר איתו את הזמן.

10/10/2020

ספר מיוחד, כתיבה שנונה

9/10/2020

קליל וחמוד, אבל לא ריתק אותי

3/10/2020

נחמד, קליל, קולח ומזמין לקריאה בשוונג אחד. הייתי עושה ממנו מיני סדרה לטלוויזיה עם שחקנים שווים ממש.

23/9/2020

לא מענין במיוחד

20/9/2020

ספר נחמד, לא מעבר לזה. יש קטעים מבולבלים ולעיתים משעממים , בשביל להעביר את זמן.

20/9/2020

הכתיבה קולחת והקריאה זורמת. הספר מותח. השפה עכשווית והקצב מהיר סיפור המסגרת בנוי טוב ומותח וכל זה גרם לי מאוד לרצות לאהוב את הספר אבל לא יכולתי. הדמויות לא שלמות. צרופי המקרים רבים מידי. למשל אפשר היה להסתפק בפחות תינוקות בספר. נראה שתינוק אחד קיים בספר רק כדי שתהייה בבית עריסה להניח בה תינוק אחר. או חוסר מחקר מספיק לדוגמא, אחת הדמויות היא מתכנתת משחקים שהמציאה ופיתחה משחק שלם לבדה. כל מתכנת מתחיל יודע שבחברת גיימינג צוותים שלמים מפתחים חלקים קטנים של משחק בעבודה סיזיפית במשך שנים. שיח מטפס על קיר ללא השקייה בעיירה מדברית, שהוא לב הסיפור, לא מתאים למקום כמו שבית פרטי שנבנה על מעיין בלי שאיש ידע ומים מטפטפים מקירותיו לא הגיוני. מי שיפץ את הבית העזוב רק כדי להשאירו נטוש במשך שנים? ולמה? אולי כדאי היה למקם את העלילה בעיירה נידחת בצפון? כשמסתכלים על שלושת הדמויות הראשיות רואים בעצם שהן לא שלוש דמויות שטוחות אלא בעצם דמות אחת עגולה. אין הבדל ביניהן בצורת הדיבור, החשיבה או ההתנהגות. בנוסף אחת מדמויות המשנה תומכת העלילה מכירה את כל האנשים שזקוקים להם לקידום העלילה והם מתגייסים לעזרתה בדיוק בזמן הנכון ובצורות שמאוד קשה להאמין להם אפילו לקורא המפרגן ביותר. הספר עדיין בוסרי. אני מקווה שהספר הבא יהיה בשל יותר, כיוון שלנטע חותר יש בסיס טוב של בניית עלילה מותחת ומקורית וסיפור ישראלי קולח.

19/9/2020

ההתחלה הייתה מעניינת בהמשך פחות הצלחתי להתחבר

12/9/2020

עלילה וכתיבה נחמדים מאוד

16/4/2024

לא הצלחתי להתחבר לדמויות ולעלילה. לא סיימתי את הספר, מבחינתי מקבל רק שני כוכבים..

25/9/2023

קליל ושטחי, נחמד לקריאה, לא ממש מחובר למציאות ולרצף העלילה, דמויות שיטחיות. סבבה כדי להעביר את הזמן, לא מעבר.

25/6/2021

לא ממש אהבתי

3/10/2020

התחיל מעולה.ממש מבטיח,ההמשך חסר היגיון.חבל

3/8/2021

שורה תחתונה: הספר מיותר. ומה באמצע? נטע, אני אקרא כל מה שתכתבי, כי אני נהנת לקרוא אותך כעיתונאית. אממה, בואי. זה לא ספר. אני מבינה שניסית ליצור ספר מתח, אבל אפילו אי אפשר לומר שהתוצאה ״לא רעה״. הדמויות חסרות עומק, הלירלורים בניהם אכן שנונים אבל מעייפים וארוכים נורא, העריכה מחרידה כי היא עמוסה בפרטים מיותרים כאילו מדובר בספרות רוסית, והעלילה מטריחה ולעיתים פשוט מעצבנת. אין שום סיבה הגיונית ניראת לעין ללא מעט סיטואציות (למה הופעתה החיצונית של נעמה רלוונטית ליצירה?), ומצאתי את עצמי מדפדפת על לא מעט קטעים כי איייף איף איף כבר. אקרא את הספר השלישי שלך, כי את מסקרנת, אבל פליז תכתבי משו טוב, טוב?

2
13/10/2020

בזבוז זמן וכסף

1
24/6/2024

כתיבה פשוטה, לסיפור לוקח זמן להתפתח, הרעיון לא מקורי והסוף לא מפתיע לצערי…

26/9/2020

לא נתפסתי. כתוב כמו ספר ילדים מקסימום בני נוער

20/9/2020

הספר לא מצחיק. אך הוא נמצא בקטגוריה של ספרים מצחיקים.. לא ברור ספר עלילה בינוני

12/9/2020

משעמםםםםםםםםםם

סקירות וביקורות

של מי החיים האלה? רן בן-נון ביקורת העורך 17/03/2025 לקריאת הביקורת המלאה >
ברוכה הבאה לחיים שלך נטע חוטר
1
 
 
"את נראית מחריד." גלי רכנה מעל נעמה, בוחנת מקרוב את פניה הנפוחות ואת השן. קדמית, שבורה, חסרה כמעט לגמרי. זה היה הדבר הראשון שאמרה לה אחרי שלוש־עשרה שנים של נתק, אבל זה לא היה מפתיע. דקה לפני כן גלי נכנסה לבית הקפה, נעצרה והביטה סביב בהיסוס עד שהתבייתה על נעמה וצעדה לעברה, דוחפת עגלת תינוק עצומה עם גלגלי טנק שהסתירה מחצית מגופה. מהסוג שיוצא כל שנה בדגם חדש ונראה כמו חלל עבודה חכם לתינוק היזם — שחור, בוהק ומעוגל, שיעמוד בטיול לגינה וגם בחדירה לאטמוספירה.
 
"מחריד, ששון, מחריד," הוסיפה גלי אחרי שהחנתה את העגלה. עברו שנים מאז שמישהו קרא לה בשם משפחתה, תוצאה של אינפלציית נעמה בבית הספר. "איזה גועל," המשיכה גלי, "בא לי להביא לך עשר שקל ואז להתחרט כדי שלא תוציאי אותם על סמים."
 
"מצחיק."
 
"או לתרום לך ולכל הנשים במקלט ארוחת חג."
 
"יפה."
 
אובייקטיבית, דווקא מצבה של גלי היה גרוע יותר. כל עובר אורח שהיה מציץ עליהן היה מאבחן מיד: האחת עם שן שבורה ומה שנראה כמו נפיחות קלה בחלק הימני של פרצופה, כמו קלישאת ביעותי לילה של אנשים עם בעיות שליטה. והשנייה? מאיפה מתחילים בכלל. עדות אסון חדשותית. הישראלית שאותרה או חולצה או נמשתה. שיער שחור מקורזל ושמנוני, כמעט רטוב, שני כתמי חלב ענקיים על החלק העליון של החולצה, שבקושי הסתירה בטן ענקית. עיניים מוטרפות, מרצדות, מוקפות בעיגולים כהים, מסובבות מהורמונים.
 
"ממתי?" נעמה הצביעה על העגלה.
 
"שבוע וחצי."
 
"למה את כאן? הייתי באה אלייך."
 
"הייתי חייבת לצאת מהבית."
 
"אז שבי."
 
גלי הביטה בה בכעס. "אני לא יודעת מתי ילדת בפעם האחרונה, אבל אי אפשר לשבת."
 
"שלוש־עשרה שנה."
 
"התאומים בני שלוש־עשרה?"
 
"כן."
 
"איפה הם?"
 
"עכשיו? עם אבא שלהם."
 
"התגרשת?"
 
"כן, מאיפה לך?"
 
"אמרת שהם עם אבא שלהם, לא עם שרון," הבהירה גלי. "אם הייתם ביחד היית אומרת שהם עם שרון, אבל צמצמת את הפונקציה שלו."
 
"וואלה."
 
"מתי נפרדתם?"
 
"שלוש־עשרה שנה."
 
"כמה זמן לא נפגשנו?"
 
"גם, שלוש־עשרה."
 
"אה, וואו. היתה שנה מורכבת."
 
"באת לבקר אותי במחלקת יולדות," הזכירה נעמה, "שאלת אם ללכת להביא לי משהו וביקשתי קפה, ולא חזרת."
 
"כן, אני זוכרת."
 
"ולא ענית לשיחות. לפחות בלשת אחרי קצת ברשת כל השנים האלה?"
 
"ברור, כל הזמן. למה התגרשת?"
 
"אותו סיפור בערך."
 
הן שתקו. נעמה הניחה שזו לא העת להתנצלויות. גלי המשיכה לבחון אותה בריכוז, עיניה נעצרות בחוסר נימוס על פגמים. בסך הכול נעמה עוד נראית טוב, השיער הבהיר צנח עד אחרי הכתפיים, גלי חשבה שהוא ארוך מדי לגילן. אפה הסולד, מנותח, גרם לה להיראות פחות נגישה משהיתה באמת. היא עדיין נראית כמו מלכת הכיתה, חשבה גלי, למרות שאיתרה את הקמט במרכז המצח ואת הקפל הקטן בצוואר, שנעמה חשבה שרק היא רואה. ובעיקר חזרה כל הזמן אל השן השבורה, רווח שחור בשורת שיניים לבנות יחסית. נעמה הבינה אותה, גם היא לא היתה מסוגלת להפסיק להתעסק בזה, לטעום שאריות דם, להצטמרר ממשבי אוויר, להעביר קצה לשון על שאריות משוננות שהזכירו לה תרשימי קרחונים. גם בפה סגור, משהו נראה שם מוזר. השפה העליונה נפלה קצת פנימה, לתוך החור, היא נראתה זקנה. ועכשיו, במקום לתקן את השן, היא מבזבזת את בוקר שישי על אישה שלא ראתה כמעט עשור וחצי ומעליבה אותה כבר עשר דקות.
 
"מתי זה קרה?" גלי הושיטה אצבע, כמעט נוגעת.
 
"הבוקר."
 
"למה לא תיקנת?"
 
"יש לי תור בשתים־עשרה. למה סימסת לי?"
 
"רגע, אני מנסחת בדיחה על זה שאת גרה בקרוואן."
 
"כן, הלאה. אגב, משהו קורה לך בחולצה."
 
"הציצים מתחילים לדלוף בכל פעם שהיא רעבה. זה מדהים, זה הטבע, את קולטת? שנייה, אני מחברת אותה."
 
"סבבה. למה סימסת לי?"
 
גלי לא ענתה, רק הרימה תינוקת זעירה וזועפת מטנק העגלה והתיישבה סוף־סוף על הכיסא, נאנחת. "זאת עלמה, היא בת שבוע וחצי. עלמה, תכירי את נעמה. אל תיבהלי, רק נשברה לה שן, היא לא הולכת להטיל עלייך קללה." היא הרימה את חולצתה. נעמה לא אמרה כלום על התינוקת, לא ציינה חמידות או זייפה חיוך. לגיטימי, חשבה גלי לעצמה, מגיע לה. "סליחה, יש לנו בעיה?" נבחה על מלצר שהתקרב אליהן, ומיד נסוג בבהלה. "תאמיני לי, כמות ההערות זה פשוט גועל. ועוד על מה, אקט טבעי של האכלה."
 
"אני חושבת שהוא רק רצה להביא לנו תפריטים."
 
התינוקת החלה יונקת, השד השני המשיך לדלוף.
 
"שימי רפידה או משהו," ניסתה נעמה להתמודד עם הקטסטרופה.
 
"מה זה?"
 
"כזה שסופג את החלב."
 
"בשביל מה יש לי חולצה?"
 
"למה סימסת לי?"
 
"משהו קרה."
 
ברור שמשהו קרה. חסר לגלי שמשהו לא קרה. ולא סתם משהו. אם היא סימסה אחרי כל כך הרבה שנים בלי שמשהו גדול קרה, מוות מדרגה ראשונה, התאמה לתרומת כליה, תובנה מטלטלת ומשנת חיים. אם דבר מאלו לא קרה, גלי הולכת לצאת משם עם קצת יותר נזק מכמה תפרים.
 
"משהו קרה, אבל אני עדיין לא יכולה לספר כי אנחנו מחכות להדר."
 
"את צוחקת עלי." נעמה הרגישה את הצ' שורקת לה דרך השן.
 
"לא אמרתי מראש כי ידעתי שלא תבואי. אבל את כבר כאן אז תספרי בינתיים משהו."
 
"מה כבר יש לי לספר?"
 
"מה עם ההורים שלך? רק אל תגידי לי שהם מתו לפני שלוש־עשרה שנה."
 
"הם בקרוז."
 
"הבנתי. אז תספרי מה היה עם השן, זה בטוח מעניין."
 
"זה לא."
 
"בכל זאת."