הבטחה לחיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבטחה לחיים
מכר
מאות
עותקים
הבטחה לחיים
מכר
מאות
עותקים

הבטחה לחיים

4.8 כוכבים (15 דירוגים)

עוד על הספר

דולב בן ארוש

דולב בן ארוש, ילידת 1983, נשואה לארז, אמא במשרה מלאה לגילי, ליעד ואלון ביום וכותבת בלילה. בעלת תואר במדעי ההתנהגות. סיפורים קצרים פרי עטה ראו אור באנתולוגיות שונות, ביניהן, "כתוב באהבה 2". היא תולעת ספרים משחר ילדותה ועכשיו גם סופרת. 

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

לבה שבוי בעבר
לבו הבטיח עתיד
 
אהבה ראשונה מלאת תשוקה ליוותה את חייהם הסוערים של קרן וליאור. במשעולי אהבתם נטעו הבטחות והשקו אותן במסירות ובאהבה. 
 
אך טבעה של סערה לזרוע הרס וחורבן ובצילה של מלחמה, אהבתם עולה על שרטון וחיי השניים מיטלטלים עד כאב.
 
בחלוף השנים, כבויה ומנוכרת, קרן עדיין חיה את עברה, כשהאהבה הראשונה עוד זורמת בעורקיה ומבודדת אותה מהמציאות.
 
כשגבר כריזמטי ונחוש נכנס לחייה, ומנסה להשיב לה את התשוקה שאבדה, חששותיה נאבקים ברגשותיה ואט אט היא מתעוררת לחיים.
 
סודות השמורים היטב במעמקים מאיימים להתגלות ולטרוף את הקלפים עבור השניים.
 
זהו ספרה השלישי של דולב בן ארוש, ילידת 1983. קדמו לו "אחד משניים"- רומן רומנטי, ו"היבריס"- רומן מתח שיצא בשיתוף עם מאיה קראוס ברדה. סיפורים קצרים פרי עטה ראו אור באנתולוגיות שונות.

פרק ראשון

פרולוג
 
 
"אני רוצה הביתה."
 
קולו העבה קרע את הדממה. התקרבתי אליו לאט ובזהירות. גופו היה מכונס על הרצפה בתנוחת עובר, ברכיו כפופות אל בטנו וזרועותיו החסונות רעדו. הבטתי בחזהו שעלה וירד במהירות והאזנתי לנשימותיו הכבדות.
 
"אני כאן." נזהרתי שלא לגעת בו. "אני כאן, לידך. הכל בסדר." קולי היה רך.
"אני רוצה הביתה, אני רוצה הביתה." צעקתו הפכה מלמול כבוש.
"תפקח עיניים," פקדתי. כל שרציתי היה לנחם אותו ולומר לו שהכל בסדר עכשיו. "תסתכל עליי." עיניו נפקחו באיטיות. העצב שנשקף מהן איים לשבור את לבי.
"קום, נלך לשטוף פנים ולהכין קפה." קולי רעד. אסור היה לי לבכות.
 
במבט של ילד אבוד, הוא התרומם על רגליו והשתרך אחריי מבולבל וכאוב.
"הנה." הגשתי לעברו ספל והמתנתי שיושיט את ידו. הבטתי בעיניו והמתנתי שיתעשת. קפה לרוב עזר, על אחת כמה וכמה כשהגשתי לו את הספל שקיבל במתנה מאמו. הוא הביט בי בשתיקה ולא זז. עיקלתי את שפתיי לחיוך קטן, כמנסה להזכיר לו. עיניי חקרו את פניו, שנותרו חתומות, והתעכבו על עיניו העצובות. בלי שום הודעה מוקדמת, כשעיניי עדיין לכודות במבטו הקפוא, הוא צרח. צרחה מקפיאת דם. צרחה שגרמה לי לשמוט את הספל ולרעוד בלי שליטה.
 
קור הרוח שלי נעלם כלא היה, האיפוק עליו שמרתי הפך לבכי תמרורים בלתי נשלט. "תחזור אליי," התחננתי. "בבקשה."

דולב בן ארוש

דולב בן ארוש, ילידת 1983, נשואה לארז, אמא במשרה מלאה לגילי, ליעד ואלון ביום וכותבת בלילה. בעלת תואר במדעי ההתנהגות. סיפורים קצרים פרי עטה ראו אור באנתולוגיות שונות, ביניהן, "כתוב באהבה 2". היא תולעת ספרים משחר ילדותה ועכשיו גם סופרת. 
הבטחה לחיים דולב בן ארוש
פרולוג
 
 
"אני רוצה הביתה."
 
קולו העבה קרע את הדממה. התקרבתי אליו לאט ובזהירות. גופו היה מכונס על הרצפה בתנוחת עובר, ברכיו כפופות אל בטנו וזרועותיו החסונות רעדו. הבטתי בחזהו שעלה וירד במהירות והאזנתי לנשימותיו הכבדות.
 
"אני כאן." נזהרתי שלא לגעת בו. "אני כאן, לידך. הכל בסדר." קולי היה רך.
"אני רוצה הביתה, אני רוצה הביתה." צעקתו הפכה מלמול כבוש.
"תפקח עיניים," פקדתי. כל שרציתי היה לנחם אותו ולומר לו שהכל בסדר עכשיו. "תסתכל עליי." עיניו נפקחו באיטיות. העצב שנשקף מהן איים לשבור את לבי.
"קום, נלך לשטוף פנים ולהכין קפה." קולי רעד. אסור היה לי לבכות.
 
במבט של ילד אבוד, הוא התרומם על רגליו והשתרך אחריי מבולבל וכאוב.
"הנה." הגשתי לעברו ספל והמתנתי שיושיט את ידו. הבטתי בעיניו והמתנתי שיתעשת. קפה לרוב עזר, על אחת כמה וכמה כשהגשתי לו את הספל שקיבל במתנה מאמו. הוא הביט בי בשתיקה ולא זז. עיקלתי את שפתיי לחיוך קטן, כמנסה להזכיר לו. עיניי חקרו את פניו, שנותרו חתומות, והתעכבו על עיניו העצובות. בלי שום הודעה מוקדמת, כשעיניי עדיין לכודות במבטו הקפוא, הוא צרח. צרחה מקפיאת דם. צרחה שגרמה לי לשמוט את הספל ולרעוד בלי שליטה.
 
קור הרוח שלי נעלם כלא היה, האיפוק עליו שמרתי הפך לבכי תמרורים בלתי נשלט. "תחזור אליי," התחננתי. "בבקשה."