כעץ שתול
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כעץ שתול

כעץ שתול

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

שמעון שוקק

יליד ירושלים. בוגר החוג לתולדות התיאטרון וכן בוגר, מוסמך ודוקטור מן החוג למחשבת ישראל של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות השמונים לימד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, וכיום הוא פרופסור לקבלה ולפילוסופיה יהודית במחלקה לפילוסופיה ולמדעי הדתות באוניברסיטת טאוסון במרילנד (לפנים בבולטימור היברו קולג'). פרסם מאמרים וספרי מחקר במחשבת ישראל בעברית ובאנגלית וזכה בפרסים בתחום המחקר שלו.

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/42fpkpjb

תקציר

כשהיה בן שתים-עשרה נתלש יחיאל חנוך מסמטאות ילדותו בשכונת נחלת ציון בירושלים ומתנתק מערכי התרבות והרוח שעליהם גדל ונתחנך. מאותו הרגע הוא חווה קרעים נפשיים המאיימים לפרק את זהותו. ככל שהולכת ונרקמת אישיותו הרוחנית והאינטלקטואלית, משתרשת בנפשו תחושת האפסות והחידלון. באביב ימיו, לאחר שגדל להיות מרצה צעיר לקבלה באוניברסיטה העברית ולכאורה מצא יתדות לנטוע בהן את אוהלו המשפחתי ואת ביתו הרוחני והאינטלקטואלי, ניצב ד"ר יחיאל חנוך על פי תהום. בערב יום הכיפורים פורצת אל חייו אישה צעירה המסעירה את נפשו ומערערת מחדש את תמונת עולמו. כעץ שתול הוא רומן השואב השראה רבה מן הלשון ומן הסמלים של הקבלה. עלילה רבת תמורות ותהפוכות מזמינה את הקורא להציץ אל שכונותיה הישנות של ירושלים, אל מסתריה וניחוחותיה. מתחת לכנפי השכינה של העיר הקדושה נחשפות דמויות אנושיות פצועות וכואבות, המציבות סימני שאלה נוקבים באשר למהות החיים ומשמעותם. בספר זה מעמיד שוקק למבחן מחודש את היחס בין נתיבי האמונה והכפירה, החטא והתשובה, ובעיקר את שאלת אפשרות תיקון האדם, המשתומם על מציאות חייו נוכח חידת הקיום האנושי.

פרק ראשון

א

בערב יום הכפורים צעדו יחיאל חנוך ועקיבא בנו מביתם אשר בשכונת שערי חסד לעבר בית הכנסת "אהל משה" אשר בשכונת מזכרת משה בירושלים. כף ידו הקטנה של עקיבא נתונה בכף ידו הגדולה של יחיאל אביו, הפוסע ברגל רחבה. על כל מִדְרך כף רגל אחד של יחיאל, מקפץ עקיבא הקטן כדי שלוש־ארבע קפיצות, על מנת שלא להצר את פסיעתו הרחבה של אביו.
מאירות עיניו של עקיבא. מִזוהר פניו ניכרת שמחתו. שלוש שמחות לובש הוא ביום חג אחד - שמחת התפילה בבית הכנסת, שמחת הצעדה בצוותא עם אביו ושמחת חגיגת יום הולדתו.
הלילה לאחר חצות ימלאו לו שבע שנים ומעודו לא ביקר בבית כנסת. מרגע שהודיע לו אביו לפני ימים אחדים שייקחנו עמו לתפילת הסליחות וכל נדרי בערב יום הכפורים, נשתנו אורחותיו. נִיתק עצמו מספריו וממשחקיו, ואפילו את ספר ההרפתקאות על האיים הרחוקים, האהוב עליו, הותיר כאבן שאין לה הופכין על מדף הספרים אשר בפינת חדרו הקטן.
בשני הלילות האחרונים קרא במחזור התפילה ליום הכפורים שנתן לו אביו.
עמודו הראשון של המחזור היה מעוטר בכותרת הכתובה באותיות קידוש לבנה:

מחזור תפילת ישרים השלם
לפי מנהגי הספרדים בארץ ישראל
לסברת רבנו האר"י הקדוש

למטה מן הכותרת נכתבה הקדשה בדיו שחורה ובכתב יד מסולסל. בתחילה נתקשה עקיבא לקרוא את הכתוב, אך לאחר שבחן את כתב היד בעיון, התענג לקרוא אותו כמי שפענח את סודו של כתב סתרים עתיק.
נאמר שם:

ליחיאל חנוך חתן הבר מצווה היקר בהגיעך למצוות,
קבל נא את מיטב ברכותינו הלבביות,
ועשה חיִל בלימודיך והיה בן נאמן להוריך ולארצך.
מאחלים הגבאים וקהל המתפללים של ביהכנ"ס הגדול,
אהל משה.

בפעם הראשונה בחייו קורא עקיבא במחזור יום הכפורים ולבו נרגש ונפעם. כיוון שעלתה בדעתו המחשבה שהמחזור אינו ספר כשאר הספרים, הזדרז ויצא מחדרו ופנה להזדכך בחדר הרחצה. עמד מול הכיור ופתח את ברז המים החמים ושפשף את אצבעות ידיו בחוזקה ושטף אותן אחת לאחת, כדי להיות ראוי לספר שכולו קדושה. ניגב את ידיו במגבת צחורה ושב לחדרו נקי וטהור מבראשונה.
נטל לידיו את המחזור והרגיש כי הוא נוגע בקדושה.
החל לקרוא בו כדי להכין את עצמו לתפילת יום הכפורים, שהוא, בלשונו של אבא, "יום סליחת העוון ויום המתקת הדינים".
כשהגיע לסדר כל נדרי נפלו עיניו על פסוק הפתיחה ולבו נתחלחל.
נאמר שם:
בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה,
על דעת המקום ברוך הוא,
ועל דעת הקהל הקדוש הזה,
אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין.

בן שבע שנים הוא עקיבא חנוך ואין הוא רוצה להימנות עם העבריינים.
בשנה האחרונה פגש בספרי ההרפתקאות כמה עבריינים אימתניים שהדירו שינה מעיניו. בתחילה לא ידע אם המילה "עבריינין" פירושה עבריינים. נטל בידיו את המחזור שנית, קרא בו וחזר וקרא, והחליט שתיאור חטאיהם של העבריינין שבמחזור דומה מאוד לחטאי העבריינים שבספרי ההרפתקאות.
ביקש להתגבר על חרדתו.
אמר בלבו, אם אלך לבית הכנסת, אפשר שאפגוש שם עבריין אחד או שניים. אך מאחר שיום הכפורים הוא יום של סליחה ומחילה, אני מוכן ללכת לבית הכנסת, גם אם אצטרך להצטופף שם בין כמה עבריינים.

שמעון שוקק

יליד ירושלים. בוגר החוג לתולדות התיאטרון וכן בוגר, מוסמך ודוקטור מן החוג למחשבת ישראל של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות השמונים לימד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, וכיום הוא פרופסור לקבלה ולפילוסופיה יהודית במחלקה לפילוסופיה ולמדעי הדתות באוניברסיטת טאוסון במרילנד (לפנים בבולטימור היברו קולג'). פרסם מאמרים וספרי מחקר במחשבת ישראל בעברית ובאנגלית וזכה בפרסים בתחום המחקר שלו.

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/42fpkpjb

סקירות וביקורות

NEWS1 ביקורת וראיון עם הסופר מאת איתן אלחדז, 9.11.2008 14/08/2011 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

NEWS1 ביקורת וראיון עם הסופר מאת איתן אלחדז, 9.11.2008 14/08/2011 לקריאת הסקירה המלאה >
כעץ שתול שמעון שוקק

א

בערב יום הכפורים צעדו יחיאל חנוך ועקיבא בנו מביתם אשר בשכונת שערי חסד לעבר בית הכנסת "אהל משה" אשר בשכונת מזכרת משה בירושלים. כף ידו הקטנה של עקיבא נתונה בכף ידו הגדולה של יחיאל אביו, הפוסע ברגל רחבה. על כל מִדְרך כף רגל אחד של יחיאל, מקפץ עקיבא הקטן כדי שלוש־ארבע קפיצות, על מנת שלא להצר את פסיעתו הרחבה של אביו.
מאירות עיניו של עקיבא. מִזוהר פניו ניכרת שמחתו. שלוש שמחות לובש הוא ביום חג אחד - שמחת התפילה בבית הכנסת, שמחת הצעדה בצוותא עם אביו ושמחת חגיגת יום הולדתו.
הלילה לאחר חצות ימלאו לו שבע שנים ומעודו לא ביקר בבית כנסת. מרגע שהודיע לו אביו לפני ימים אחדים שייקחנו עמו לתפילת הסליחות וכל נדרי בערב יום הכפורים, נשתנו אורחותיו. נִיתק עצמו מספריו וממשחקיו, ואפילו את ספר ההרפתקאות על האיים הרחוקים, האהוב עליו, הותיר כאבן שאין לה הופכין על מדף הספרים אשר בפינת חדרו הקטן.
בשני הלילות האחרונים קרא במחזור התפילה ליום הכפורים שנתן לו אביו.
עמודו הראשון של המחזור היה מעוטר בכותרת הכתובה באותיות קידוש לבנה:

מחזור תפילת ישרים השלם
לפי מנהגי הספרדים בארץ ישראל
לסברת רבנו האר"י הקדוש

למטה מן הכותרת נכתבה הקדשה בדיו שחורה ובכתב יד מסולסל. בתחילה נתקשה עקיבא לקרוא את הכתוב, אך לאחר שבחן את כתב היד בעיון, התענג לקרוא אותו כמי שפענח את סודו של כתב סתרים עתיק.
נאמר שם:

ליחיאל חנוך חתן הבר מצווה היקר בהגיעך למצוות,
קבל נא את מיטב ברכותינו הלבביות,
ועשה חיִל בלימודיך והיה בן נאמן להוריך ולארצך.
מאחלים הגבאים וקהל המתפללים של ביהכנ"ס הגדול,
אהל משה.

בפעם הראשונה בחייו קורא עקיבא במחזור יום הכפורים ולבו נרגש ונפעם. כיוון שעלתה בדעתו המחשבה שהמחזור אינו ספר כשאר הספרים, הזדרז ויצא מחדרו ופנה להזדכך בחדר הרחצה. עמד מול הכיור ופתח את ברז המים החמים ושפשף את אצבעות ידיו בחוזקה ושטף אותן אחת לאחת, כדי להיות ראוי לספר שכולו קדושה. ניגב את ידיו במגבת צחורה ושב לחדרו נקי וטהור מבראשונה.
נטל לידיו את המחזור והרגיש כי הוא נוגע בקדושה.
החל לקרוא בו כדי להכין את עצמו לתפילת יום הכפורים, שהוא, בלשונו של אבא, "יום סליחת העוון ויום המתקת הדינים".
כשהגיע לסדר כל נדרי נפלו עיניו על פסוק הפתיחה ולבו נתחלחל.
נאמר שם:
בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה,
על דעת המקום ברוך הוא,
ועל דעת הקהל הקדוש הזה,
אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין.

בן שבע שנים הוא עקיבא חנוך ואין הוא רוצה להימנות עם העבריינים.
בשנה האחרונה פגש בספרי ההרפתקאות כמה עבריינים אימתניים שהדירו שינה מעיניו. בתחילה לא ידע אם המילה "עבריינין" פירושה עבריינים. נטל בידיו את המחזור שנית, קרא בו וחזר וקרא, והחליט שתיאור חטאיהם של העבריינין שבמחזור דומה מאוד לחטאי העבריינים שבספרי ההרפתקאות.
ביקש להתגבר על חרדתו.
אמר בלבו, אם אלך לבית הכנסת, אפשר שאפגוש שם עבריין אחד או שניים. אך מאחר שיום הכפורים הוא יום של סליחה ומחילה, אני מוכן ללכת לבית הכנסת, גם אם אצטרך להצטופף שם בין כמה עבריינים.