אנה, בננה, והחברות שהתפרקה

פֶּרֶק 1

מִשְׁאָלָה

 

 

סֵיידִי אוֹמֶרֶת שֶׁהַדָּבָר הֲכִי טוֹב בִּימֵי הֻלֶּדֶת הוּא הַמַּתָּנוֹת, אֲבָל הַחֵלֶק הָאָהוּב עָלַי הוּא מִשְׁאֶלֶת יוֹם הַהֻלֶּדֶת. קָרָאתִי אֶת כָּל סִפּוּרֵי הָאַגָּדוֹת ― אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים מִשְׁאָלוֹת, אָז הַשָּׁנָה תִּכְנַנְתִּי אֶת הַמִּשְׁאָלָה שֶׁלִּי שָׁבוּעוֹת מֵרֹאשׁ. הָיִיתִי מוּכָנָה.

 

כֻּלָּם שָׁרוּ כַּאֲשֶׁר אַבָּא הֵבִיא אֶת הָעוּגָה וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ עַל הַמַּחְצֶלֶת שֶׁהָיְתָה פְּרוּשָׂה עַל רִצְפַּת הַסָּלוֹן שֶׁלָּנוּ. זֹאת הָיְתָה עוּגַת שׁוֹקוֹלָד עִם צִפּוּי וָנִיל וָרֹד: הָעוּגָה הָאֲהוּבָה עַל סֵיידִי וְעָלַי. תִּשְׁעָה נֵרוֹת צְהֻבִּים הִבְהֲבוּ עָלֶיהָ.

 

פָּתַחְתִּי אֶת פִּי לִשְׁאֹף הֲמוֹן אֲוִיר, וְאָז אִמָּא הִפְתִּיעָה אוֹתִי. "בָּנָנָה!" אָמְרָה. "תּוֹצִיאִי אֶת הָאַף שֶׁלָּךְ מִשָּׁם! עוּגָה לֹא נוֹעֲדָה לִכְלָבִים."

 

בָּנָנָה נָסוֹגָה מֵעוּגַת יוֹם הַהֻלֶּדֶת בְּמַבָּט מָלֵא אַשְׁמָה. הִיא כִּשְׁכְּשָׁה בְּכָל הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּהּ כְּדֵי לְהִתְנַצֵּל בִּפְנֵי אִמָּא וּפָנְתָה לְרַחְרֵחַ בִּמְקוֹם זֹאת אֶת סֵיידִי, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי.

 

סֵיידִי צִחְקְקָה וּמָשְׁכָה אֶת בָּנָנָה לְחֵיקָהּ. "קָדִימָה, אַנָּה," אָמְרָה לִי. "תַּבִּיעִי מִשְׁאָלָה!"

 

עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי לְרֶגַע וְדִמְיַנְתִּי אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה: נְסִיעָה לְעוֹלַם הַמַּיִם. יָכֹלְתִּי כִּמְעַט לְהַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי מַחְלִיקָה בְּמוֹרַד מַגְלֵשַׁת מַיִם אֲרֻכָּה וּמִתְפַּתֶּלֶת, נָעָה בִּמְהִירוּת בָּעִקּוּלִים כְּשֶׁסֵּיידִי מֵאֲחוֹרַי, וְאֶת שְׁתֵּינוּ נוֹחֲתוֹת בְּיַחַד וּמַתִּיזוֹת בִּבְרֵכַת הַגַּלִּים הָעֲנָקִית שֶׁלְּמַטָּה. בַּפִּרְסוֹמוֹת זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ הַמָּקוֹם הֲכִי כֵּיפִי בָּעוֹלָם, וּכְבָר מִזְּמַן רָצִיתִי לָלֶכֶת לְשָׁם. צָ'אק אָמַר שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ בַּחַיִּים לֹא יִקְּחוּ אוֹתָנוּ לְשָׁם, אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁאִם אַקְדִּישׁ לְזֶה אֶת מִשְׁאֶלֶת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, זֶה חַיָּב לְהִתְגַּשֵּׁם. לְמִשְׁאֲלוֹת יוֹם הֻלֶּדֶת יֵשׁ קֶסֶם מְיֻחָד. כָּכָה קִבַּלְתִּי אֶת בָּנָנָה.

 

גָּחַנְתִּי לְעֵבֶר הַנֵּרוֹת, מוּכָנָה לִנְשֹׁף. אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לְהוֹצִיא אֶת הָאֲוִיר סֵיידִי לָחֲשָׁה, "תְּבַקְּשִׁי סוּסוֹן."

 

 

קָפָאתִי. אֵיפֹה נוּכַל לְהַחְזִיק סוּסוֹן?

 

"אַתְּ מְתַכְנֶנֶת לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה, פַּרְצוּף קוֹף?" אָמַר צָ'אק, וְתָקַע אֶת אֶצְבָּעוֹ בְּצִפּוּי הָעוּגָה.

 

אוֹי. לְרֶגַע שָׁקַלְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּשְׁאָלָה שֶׁלִּי כְּדֵי לְבַקֵּשׁ אָח בְּכוֹר פָּחוֹת מְעַצְבֵּן, אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁאֲפִלּוּ הַקֶּסֶם שֶׁל מִשְׁאֶלֶת יוֹם הֻלֶּדֶת לֹא יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת צָ'אק.

 

סֵיידִי דָּחֲקָה בִּי. הִיא נָחֲרָה וְהִרְחִיבָה אֶת הַנְּחִירַיִם שֶׁלָּהּ כְּמוֹ הַסּוּסִים שֶׁרָאִינוּ בַּפַּארְק, וְהִשְׁמִיעָה צָהֳלַת עִידוּד קְטַנָּה. הִיא נִשְׁמְעָה מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס אֲמִתִּי.

 

חִיַּכְתִּי אֵלֶיהָ וְאֶל בָּנָנָה וּפָנִיתִי בַּחֲזָרָה אֶל הָעוּגָה שֶׁלִּי. כַּאֲשֶׁר כִּבִּיתִי אֶת הַנֵּרוֹת בִּנְשִׁיפָה גְּדוֹלָה חָשַׁבְתִּי, הַמִּשְׁאָלָה שֶׁלִּי הִיא סוּסוֹן.

 

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְסָרֵב לְסֵיידִי. הִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי.