התעלות היא שינוי בתדר ושינוי במיקוד התודעה. ספר זה מתייחס לאנרגיה כנמצאת ביסוד כל הדברים. האנרגיה משתפת פעולה ומשתלבת בדרכים מורכבות להפליא, כדי ליצור אתכם; כדי ליצור את כל מה שאתם מכירים ואת כל מה שאינכם מכירים. לאנרגיה שתי תכונות או מאפיינים עיקריים: עוצמתה, והקצב שבו היא רוטטת - כלומר התדר שלה.
הגוף הפיזי שלכם, הרגש, המחשבה והרוח שלכם, כולם עשויים מהחומר הזה, המשתלב בצורה שהופכת אתכם לייחודיים ביקום כולו. מכיוון שהאנרגיה שהנכם היא בעלת תדר, יש ביכולתכם לשנות אותו. למעשה, זו כל המשמעות של התעלות. ככל שאתם מעלים את הרטט של האנרגיה מן התדרים הנמוכים יותר בגופכם הפיזי, הגוף נעשה דחוס פחות ומסוגל להכיל אנרגיה בעלת תדרים גבוהים יותר ויותר. תוך כדי התהליך, תהיו מסוגלים לראות ולתפוש דברים שלא היו אפשריים קודם לכן. אתם תהפכו, פשוטו כמשמעו, להוויה בעלת חמישה ממדים, הפועלת במימד החמישי ועובדת עם הוויות אחרות במימד החמישי. דברים השייכים לתדרים הנמוכים יותר, כמו פחד או מוגבלות, יסתלקו מכם ואתם תחיו במצב שהיום הוא מכונה אקסטטי, מאוחדים עם הרוח - שלכם ושל כל האחרים. זוהי התעלות.
ישנו מונח נוסף שעלינו להגדיר. אנו נראה שבמציאות, הרעיון שיש רוח שהיא שלך, שלי, שלו, שלה וכן הלאה הוא רעיון ליניארי, מגביל, ופשוט מוטעה. ברגע שאתם מגיעים אל מעבר לרמות הנמוכות של המישור הפיזי, שבהן שולטת הנפרדות, קיימת רק רוח - גשטאלט (תבנית) אנרגיה המשתנה תדיר, שניתנו לו שמות שונים: אלוהים, כל היש, המקור, הרוח הגדולה ושמות רבים אחרים. במקרים אחדים, אני משתמש בביטוי "עצמי־הרוח" כדי לציין את חלק הרוח הייחודי שהתגלם בכם בגלגול פיזי זה ובכל הגלגולים האחרים במהלך העידנים, בנוסף לכל הרמות הלא פיזיות של ישותכם הפועלות בתדר גבוה יותר. אולם יש לזכור, כי זוהי פשרה שנעשתה לשם הבהירות. אני משתמש במונחים האלה לסירוגין, אך קיימת אך ורק הרוח.
הרוח לובשת צביון ייחודי לצורך מילוי תפקיד מסוים, כמו למשל, להיות אתם. היא פועלת דרך נקודת תודעה בוהקת, הממוקדת בתוך הגוף הגשמי שלכם. נקודה זו היא ה'אתם' שמכיר את עצמו כ'אתם', כאישיות שלכם, ולזה אני קורא ''עצמי־האגו". אתם, עצמי־האגו, הנכם התגשמות של עצמי־הרוח שלכם, אך תכונתו המיוחדת של עצמי־האגו היא שאיננו יודע כי מקורו ברוח - כלומר, הוא לא ידע זאת עד לרגע זה!
השימוש במונח 'עצמי־האגו' לא נועד בשום אופן לזלזל במי שהנכם, אלא להסיט את תשומת לבכם מהאגו המשקיף החוצה, אל מי שאתם באמת: נקודת מיקוד בתוך עצמי־הרוח שלכם המשקיפה פנימה, שהיא למעשה תפקוד הרוח שלכם. ובמילים אחרות, אתם רוח בפעולה.
1
מהי אנרגיה
לכל אחד מכם יש מספר גופים. אחד מהם מוכר לכם היטב - הגוף הפיזי. הגופים האחרים מוכרים לכם פחות - הגופים הרגשי, השכלי והרוחני. כל הגופים הללו עשויים מאנרגיה, אך זו איננה שייכת לספקטרום האלקטרומגנטי המוכר, כמו גלי אור, גלי רדיו, או קרני רנטגן. אני מדבר על האנרגיה שמצויה מאחורי האנרגיות המוכרות שצוינו ומאחורי מה שאתם מכנים 'חומר'. המכשירים המחקריים שלכם אינם מסוגלים להבחין בה מפני שאף הם עשויים מחומר, ולא קיים מכשיר שמסוגל להבחין בתדרים גבוהים מאלו שמהם הוא עשוי.
אנרגיה גבוהת תדר זו היא אנרגיית המקור. זוהי האנרגיה שממנה נובעת האנרגיה הקיימת במימד השלישי, כמו האור, למשל. אך כל האנרגיה הינה אחת והיא מתגלה כרצף מתמשך. לצורך הדיון שלנו ניתן להתייחס אליה כאל מספר אינסופי של 'יחידות', שכל אחת מהן מודעת בדרכה הייחודית. יחידות האנרגיה האלה מסכימות להשתתף במסגרות תודעה מדרגים גבוהים יותר, כמו למשל אני, סראפיס, ותאי גופכם. האנרגיה מהווה את מה שאתם ומה שאני, ומוּדעוּתה היא הבסיס למודעותנו שלנו לעצמנו; היא החומר שממנו אנו עשויים. בתמורה, תחושת הקיום שלנו מארגנת את יחידות האנרגיה ומעניקה להן מבנה פסיכולוגי שבתוכו הן יכולות לבטא את עצמן.
היקום מאורגן באופן המאפשר לגשטאלטים אנרגטיים כמוני לבצע תפקיד. כל שם שאנו עשויים להשתמש בו מתייחס לתפקיד שאותו אנו ממלאים כאשר אנו מתקשרים איתכם, ולא משתמעת ממנו זהות כלשהי בתוך הרוח. השמות נועדו אך ורק להקל על תקשורת עם הכרתכם המודעת. אמנם אני מודע לעצמי כאנרגיית רוח טהורה, אך איני מתייחס לעצמי כבעל זהות, מלבד התפקיד שאותו אני ממלא. אני האנרגיה המרכיבה כרגע את הגשטאלט שמכוּנה "תפקוד סֵרַאפּיס", אך אנרגיה זו נעה ומשתנה כל הזמן.
לצורך ההסבר, דמיינו שהאנרגיה מחולקת לאוֹקטָבות, כאשר המקור הוא האוקטבה הגבוהה ביותר והמישור הפיזי הוא האוקטבה הנמוכה ביותר שבה נעסוק. אני, ורמות אחרות של קיומכם, קיימים וממלאים תפקידים באוקטבות אלה. דמיינו אותן כמספר רצועות של שידורי רדיו בתדר FM במקלט שלכם, כשכל ישות, כמוני למשל, מהווה תחנת רדיו אחת מסוימת. כל תחנה או רצועה קולטת טווח תדרים שונה, וכל אחד מאיתנו פעיל בכל הרצועות. כל אחד מאיתנו ממוקם בכל הרצועות, בנקודה יחסית מסוימת על הסקאלה, ומתקדמת בהדרגה במעלה התדרים. אפשר גם להשתמש בדימוי של מקלדת פסנתר, שבה כל ישות מהווה את אותו התו היחסי בכל אוקטבה על לוח המקשים, שבעה במקרה זה. כך שאם הצלילים הבודדים שלכם, אחד בכל אחת מהאוקטבות, נשמעים ביחד, התוצאה מבטאת את הווייתכם על מכלולה השלם - צליל יפה להפליא.
זכרו שהקבלות אלה לא מתקרבות אפילו להעברת הסיפור האמיתי. התחנות או רצועות השידור הן רבות ומספר התווים בכל אחת מהן הוא אינסופי. כמו כן, ברמות שכאלה אתם מתמזגים כל העת עם אנרגיות אחרות כדי למלא תפקידים מסוימים.
לא זו בלבד שישותי עשויה מאנרגיה, אלא גם כל דבר שאני מעלה בדעתי מתגשם באמצעות ארגון נוסף של יחידות אנרגיה. בכל פעם שאני יוצר דבר מסוים, החל מאטום וכלה בגלקסיה, אני מקרין תחילה שדה קליטה - מעין חלל - ואז משדר או מקרין לתוכו יחידות אנרגיה המאורגנות בהתאם לכוונתי או לתצורות- המחשבה שלי.
הדרך היחידה ליצור דבר כלשהו, היא לארגן את האספקה הבלתי נדלית הזאת של יחידות אנרגיה באמצעות כוונה. אם כך, ההוויה שאני מכיר כעצמי, וכל מה שאני בורא או הורס, הכול מורכב מאנרגיה. שוב, אין זו האנרגיה המוכרת לכם לחימום או למאור, אלא אנרגיה מעודנת יותר, כמו אנרגיית המחשבה. ומתוך כל האמור, מתעוררות שאלות רבות ומעניינות בנוגע לממדי האנרגיה הזאת, כמו למשל, מה טיבם של החלל והזמן.
חלל־מרחב
סיפרתי שאני מקרין 'שדה קליטה', שהוא מעין חלל, ולתוכו אני מקרין יחידות אנרגיה בהתאם לכוונה שלי. מדובר בחלל מדֶרֶג גבוה יותר מאשר החלל או המרחב הגשמי, ובמושגים שלכם אין הוא תופס מקום ממשי כלל. עם זאת, עבורי, הוא חלל ממשי, בדיוק כשם שממדיו של חדר הם ממשיים עבורכם. אני מקרין או מדמיין חלל שכזה, כשם שאחרים כמותי מקרינים את החלל התלת ממדי שבו אתם חיים. אולי שמעתם אומרים כי החלל או המרחב הגשמי אינו אלא תצורת־מחשבה, או הבנייה רעיונית. הדבר מעלה את השאלה, "של מי המחשבה?" היו סמוכים ובטוחים כי ישויות כבירות שוקדות על "חשיבת" המרחב התלת ממדי שלכם ומתחזקות אותו באופן ברור וממוקד מעבר לכל תיאור. במקרה של רבים מכם, רמות אחרות של ישותכם נוטלות חלק בכך.
החלל שנברא על ידינו ניחן ברגישות או בהתאמה מיוחדת לאנרגיה - כמו שבהשאלה, כביש מתאים לנסיעת רכבים יותר מאשר הקרקע שעליה נסלל, או כמו חוט מתכת, המתאים להולכת חשמל יותר מאשר האוויר המצוי סביבו. לפיכך, חלל הוא שדה שנברא להיות מוליך אנרגיה. במישורים הגבוהים, אנו בוראים לעצמנו את החלל שלנו; במישור הגשמי, רמות אחרות בישותכם בוראות את המרחב הפיזי שבו אתם חיים. שדה שכזה הוא מאחֵד ומפריד בעת ובעונה אחת: הוא משמש כשדה מאחֵד בכך שהוא מאפשר למה שאנו מקרינים לתוכו לפעול באינטראקציה זה עם זה; והוא שדה מפריד מהבחינה שהוא מאורגן כך שהקרינות אינן עולות זו על זו. דמיינו שני חפצים, צמד מחזיקי ספרים למשל, המונחים זה על גבי זה - הם אינם מתמזגים האחד עם השני, וזאת משום שסוג השדה שאנו מקרינים שומר על הפרדה בין שדותיהם.
זמן
מנקודת המבט שלי ושל רמות אחרות בישותכם, הזמן המוכּר לכם פשוט לא קיים. אני, ורמות אחרות בישותכם, משתתפים באופן מלא בהווה, בעבר, ובעתיד של הפלנטה - הכול בו זמנית. אני מודע לחלקי אנרגיה שלי המתגלגלים בגופים שונים בנקודות רבות בהיסטוריה של כדור הארץ, ואני חש אליהם את אותה האינטימיות שאתם חשים כלפי הגלגול המוכּר לכם כעצמכם. זאת משום שאינני מוגבל על ידי מוח ליניארי, אלא משתמש בהבנה ישירה. ויש הבדל גדול בין השניים.
המוח הפיזי פועל בדרך של רצף, ודרוש לו משך זמן ידוע לעיבוד הקלט החושי. מבלי להכחיש את מבנהו המפליא, המוח ומערכת העצבים הם איטיים. כשהאצבע שלכם נצרבת, לדוגמה, ואתם מסירים אותה מהתנור או מפילים את המחבת הלוהטת, עשויה לעבור עד שנייה של זמן בין המגע הראשוני לבין ניתוק המגע. פרויקטים מורכבים יותר, כמו תכנון בית חדש או מערכת מחשוב חדשה, עשויים לארוך חודשים או שנים, וזאת בשל הזמן הדרוש למוח לעבד מחשבות.
פרויקטים מסוימים נמשכים זמן כה רב, עד שלא ניתן להשלימם בתקופת חייו של יוזמיהם, וכך נולד המושג 'היסטוריה'. אלו שנולדים היום זקוקים למידע על קורות הפלנטה עד כה, או לפחות להכיר חלקים נבחרים מקורותיה. יש אנשים שכל שנותיהם מתכּלוֹת בתיעוד המתרחש ובסיפור ההתרחשויות לאחרים, והכול מפני שהסינַפּסוֹת של המוח הפיזי זקוקות לכמה אלפיות השנייה כדי להעביר מידע.
הרמות הלא פיזיות בישותכם אינן פועלות בתוך מגבלה זו. באמצעות הבנה ישירה של האנרגיה של כל אירוע, אני יכול להתחבר לכל נקודה שנמצאת, מבחינתכם, בעבר או בעתיד של הפלנטה, באותה מידה של קלות.
אני מציע שתנסו לדמיין את ההרגשה הזאת. דמיינו שאתם היבט של תדר גבוה בתודעתכם, ואתם מתבוננים מלמעלה במספר אנשים, כשכל אחד מהם בתקופה היסטורית שונה. על ידי כוונה פשוטה, אתם יכולים להתמזג עם כל אחד מהם או עם כולם גם יחד, להפוך להיות הם ולדעת כל מה שהם חושבים או מרגישים, משום שאתם הנכם הם. נניח שאתם: מומחה לקריסטלים בתקופת אטלנטיס, חייל רומאי, איכר מימי הביניים וכמובן, העצמי שאתם מכיר היום. נסו זאת. קבלו מושג באשר לאופן שבו כל אחד מהם תופש את הזמן, כיצד אתם עצמכם תופשים את הזמן, ואיך אתם מגיבים זה לזה.
ובכן, מלכתחילה הכול תוכנן בקפידה להתרחש באופן הזה. אולם, הדבר לא היה מחויב המציאות, ובמינים אחרים במציאויות אחרות, הוא אמנם מתרחש אחרת לגמרי. המין המסוים שלכם החליט החלטה קולקטיבית ברמה גבוהה של הרוח לברוא את תחושת הזמן החולף, כדי לספק לעצמכם מספר כלי עזר לימודיים. כלי אחד - הקארמה, חוק האיזון - מבוסס על הרעיון שאם אדם א' משפיע באופן כלשהו על חייו של אדם ב', יש לגמול לו על כך. לפיכך אדם א' חייב להשפיע על חיי אדם ב' בדרך זהה או דומה כדי ליצור איזון אנרגטי. ובכן, זו אמנם הפשטה גסה, וקיימות דרכים רבות להשתחרר מן התגמול, אולם מנקודת מבטם של א' ו־ב' במישור הפיזי, א' צריך לפעול קודם, ואחריו ב'. נדרשה מסגרת כלשהי שתמנע שכל זה יתרחש בו זמנית; אחרת לא היו א' ו־ב' מסוגלים להבדיל בין סיבה ותוצאה ולהבינן. המסגרת שנבחרה היתה תפישת הזמן. על מנת לאמץ את תפישת הזמן הליניארית הזאת לא נזקקתם ליצור שום דבר חדש, אלא פשוט לזנוח את היכולת להתנסות בזמן סימולטני. מבנה המוח שבחר המין האנושי עבור גופו אִפשר את המגבלה הטבעית הזאת בצורה מושלמת. כמובן, מנקודת מבט גבוהה יותר, פעולותיהם של א' ו־ב' מתרחשות בו זמנית, כשהאינטראקציות הם תסריט שנכתב על ידי הרמות הלא פיזיות שלהם.
הרחבתי בעניין הזמן הסימולטני מפני שהוא מבהיר מדוע האנרגיה הזמינה ליצירה היא אמנם בלתי נדלית. אותה יחידת אנרגיה יכולה בקלות להיות באינספור נקודות על קו הזמן הפיזי, אך ורק מכוח הכרזה פשוטה של כוונתה. יחידות אנרגיה יכולות ללבוש את צורת הסכין לחיתוך קריסטלים באטלנטיס, החרב הרומית ומעדרו של האיכר, הכול בו זמנית, ובנוסף - לאור טבעה חובב השעשועים של האנרגיה - הן תִתענגנה על האירוניה...
בתפישת הזמן, אני מתכוון לאופן שבו אתם חשים משך זמן: קולטים אירוע אחד, ואחריו את האירוע הבא וכן הלאה. כמו כן, אני מדבר על תפישת או תחושת הזמן שלכם, ולא על החלוקה האקראית ליחידות לפי שעות, דקות ושניות. אלו אינם אלא סימנים על קנה המידה שלכם, ויש להם קשר קלוש בלבד לתפישתכם את הזמן. אכן, הזמן שמודד השעון נראה לכם אמיתי מאוד, מבוסס כביכול על תנועת הפלנטה סביב השמש, אולם, אין כל סיבה ממשית מדוע עליכם להתאים את הפעילויות שלכם לזמני האור והחושך - הדבר התקבל כמוסכם פשוט מכיוון שהוא נוח.
לו יכולתם לחוות את כל האירועים בבת אחת, הזמן לא היה מהווה מכשול או מגבלה חושית עבורכם. דמיינו עבודת רִקמה גדולה העשויה מחוטים אנכיים ואופקיים. כל חוט אנכי הוא נקודת־עכשיו אחת נתפשת, והחוטים האופקיים מייצגים מרחבים שונים. החוטים הצבעוניים המתוחים באלכסון שיוצרים את הדגם הרקום הם האירועים בחייכם המתרחשים בזמן ובמרחב. כעת דמיינו חרק זעיר זוחל על פני הרקמה. אם ילך לאורך חוט אופקי, הוא יחווה את כל נקודות ה"עכשיו" ברצף אך יהיה תקוע במקום אחד. מדי פעם הוא ימעד על חוט צבעוני ויחווה פיסה זערורית מחייכם. אם ילך לאורך חוט אנכי במעלֵה הרקמה, הוא ינוע דרך המרחב אך יהיה תקוע בנקודת עכשיו בודדת, ולפיכך יחווה את כל מה שקורה ברחבי המרחב, אולם רק בנקודת זמן בודדת. הוא יראה "תצלומי בזק" של כל המתרחש על הפלנטה ברגע יחיד, ובכללם גם רגע מתוך החיים שלכם. כמובן, אם החרק שלנו ינהג בפיקחות, הוא יעקוב אחר חוט אחד מתוך מיליוני החוטים הצבעוניים ויחווה את חייו של אדם יחיד.
מעמדת היתרון שלכם "מבחוץ", אתם יכולים לראות את הרקמה בשלמותה: זמן, מרחב, ומארג חיי אדם, והייתם יכולים, לו רציתם, "לקפוץ לביקור" בכל נקודה ולחוות את חייהם איתם. אך תהיו בוודאי עסוקים מדי, משום שלצד הרקמה הזו, תבחינו במיליוני עבודות רקמה, עוד ועוד עד אינסוף. החוטים הצבעוניים למעשה עוברים מרקמה לרקמה ונארגים בשלושה ממדים - היקומים המקבילים שעליהם שמענו. לא זו בלבד, אלא שניתן להבחין במעורפל ברקמות רפאים המבליחות מסביב לגרסאות הפיזיות; אלו הן עבודות הרקמה מן המישורים העליונים. האם מישהו מתבונן בכם, ממש כפי שאתם התבוננתם בחרק כאשר שוטט על השטיח בראש מורכן, עוקב בשקידה אחר חוט קטן אחד?
תנועה
שני המרכיבים הללו, חלל וזמן, מובילים למרכיב שלישי - תנועה. התנועה בין שתי נקודות במישור הפיזי דורשת זמן. בעבר, המסע בין החוף המזרחי והמערבי בארצות הברית נמשך מספר חודשים. עתה הוא אורך שש שעות. במישור הפיזי קיים גבול תיאורטי - מהירות האור. במהירות האור תוכלו לחצות את ארה"ב מחוף אל חוף בתוך אחד חלקי שישים השנייה. אולם תנועה היא תופעה של המישור הפיזי בלבד, ואינה קיימת באותה הדרך במישורים הגבוהים. זאת מאחר שחלל הוא שדה שנברא; הנקודות בשדה הזה אינן באמת נפרדות וכל הדברים קיימים זה על גבי זה. המדענים שלכם שרויים במבוכה לנוכח העובדה ששני אלקטרונים המצויים במקומות שונים מתַקשרים זה עם זה באופן שנראה כמיידי. הסיבה לכך היא, שהאנרגיה המודעת המגשימה את עצמה כחלקיקים תת אטומיים אינה נמצאת כלל "בתוך החלל". האנרגיה קיימת בנקודה האחת הבוהקת, כלומר בהכרה של כל היש, והיא מקרינה דימויים הנתפשים כחלקיקים תת אטומיים. היות והאלקטרונים מוקרנים מאותה הנקודה האחת, אין זה מפתיע כלל שכל אחד מהם יודע מה השני עושה.
זמן אינו אלא תפישת משך הזמן הדרוש למעבר בין שתי נקודות, והוא בעצם לא קיים מחוץ למישור הפיזי כיוון שכל הנקודות קיימות בו זמנית. מאחר שהזמן מחוץ למישור הפיזי הוא סימולטני, אם היית 'אלקטרון' (כלומר, הרוח בתפקידה כאלקטרון), היית מסוגל להקרין את עצמך בו זמנית הן לנקודה א' והן לנקודה ב', לפיכך, לרעיון של תנועה בין א' לב' אין כל משמעות.
אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם את התחושה, שעמודי התווך של המישור הפיזי (חלל, זמן ותנועה) הם לאמיתו של דבר חוקים מקומיים, שרירותיים, שתוקפם יפה לתדרי המישור הפיזי בכדור הארץ, וכי החושים הם שיוצרים את תפישתם. תחושות החלל והזמן הן מתפקידי האינטלקט, והַבְנַיַתן כחלק אינטגרלי מן המוח נועדה לתמוך במין האנושי על פלנטה זו. אלו כלים לימודיים, בדיוק כפי שבבתי הספר אצלכם כל התלמידים מסכימים (בדרך כלל) להתאסף בחדר מסוים בשעה מסוימת לשיעור על נושא מוסכם.
באותו האופן, ברמה הפיזית, כל בני המין האנושי חייבים להסכים על דברים מסוימים כדי ש"הסיור הלימודי" על כדור הארץ יהיה משמעותי. בכוונה השתמשתי במושג "סיור לימודי". חשוב שתרחיבו את התפישות שלכם עד שיאפשרו לכם מודעות עצמית המכירה בכך שאתם הוויה כבירה, המבקרת בפינה זו ביקום ומארגנת "סיורים" קצרים... כל אחד מהם גלגול פיזי, שלמענו אתם עוטים גוף שונה ואישיות אחרת כדי להוסיף עניין. הסיורים עשויים להיות מהנים או - אם אתם שוכחים מי אתם - לא נעימים, אך אין ספק שכל סיור כזה מלמד אתכם הרבה!
בפרק הבא נעמיק לחקור את טבעו של החומר הפיזי, כגל עומד של אנרגיה המצוי באוקטבה הנמוכה ביותר, וזאת כדי להמחיש עד כמה נזיל הוא החומר, שבעיניכם נתפש ללא עוררין כ"מוצק".
