אופה, מקלפת, צולה, מתבלת.
והכל כדי שיהיה לי טעים.
אבל היא ממשיכה. מה, היא לא מבינה?
פרק א
בדרך לשיפור התזונה
שאלה של תרבות
מיתוסים על תזונה בריאה
השאיפה לשפר את תזונתנו מובילה אותנו באופן טבעי לחפש אחר כללים וחוקים לאכילה נכונה. כללים וחוקים, שיתנו לנו תשובות חד-משמעיות, יעזרו לנו להפסיק להתלבט, ויקלו עלינו למצוא את הדרך במבוך התזונה המודרנית. למגינת ליבנו, עולם התזונה הפך למורכב כל כך עד שכמעט בלתי אפשרי להתמצא בו. זה אולי המדע היחיד שבו שני חוקרים יוכלו להוכיח שתי תאוריות המנוגדות זו לזו.
מהר מאוד מתברר לנו שכל הדיאטות המבטיחות, תוצאות המחקרים ושפע הכללים המופיעים חדשות לבקרים הם מבוך דומה, הקשור באמונות, דעות ואינטרסים. הצעתנו היא לוותר על הפנטזיה של מציאת "הדיאטה הנכונה" וליצור קשר עמוק יותר עם גופנו, שיאפשר בחירת מאכלים לבריאות מיטבית, גופנית ונפשית.
סביר גם שניתקל במהלך המסע באתגרים שונים: גופניים, משפחתיים, חברתיים ובשיקולים כלכליים. פרק זה יעסוק בסוגיות אלו.
ונתחיל בבחינת כמה אמונות מקובלות (ותודה לרחל טלשיר):
תפריט בריא משמעו לבחור בדיאטה מסוימת ולהתמיד בה
לא בטוח. דווקא הניסיון לכפות על הגוף והנפש מנטליות של דיאטה, במובן של הימנעות, עלול לפגוע בתהליך ולגרום לנו להתאכזב ולסגת. אכילה בריאה היא לבחור במזון בעל ערך תזונתי גבוה, תוך הקשבה לצרכים (האמיתיים...) של גופנו.
תפריט בריא הוא יקר
לאו דווקא. המעבר מצריכת אוכל מוכן ומתועש לתזונה טבעית, המבוססת על רכיבי מזון ראשוניים, עשוי בהחלט להוזיל את סל הקניות המשפחתי. ניתן לקרוא פירוט נוסף בעניין זה תחת "הפן הכלכלי", בהמשך פרק זה.
בתפריט בריא צריך לספור קלוריות
טעות. ספירת קלוריות יעילה, אם בכלל, למי שאוכל מוצרים מעובדים. לאלה אכן עדיף לספור כדי לצרוך את הרע במיעוטו. מי שאוכל מזון טבעי, המבוסס על רכיבים צמחיים שברובם אינם מעובדים, ומקשיב לגופו, לא נזקק לספירה ולמדידה כלשהי.
ועוד על ספירת קלוריות: בני אדם פיתחו שיטת מדידה זו כדי לקבוע המלצות תזונה לאנשים על פי מדדים אישיים, כגון: מין, גיל, גובה, משקל, רמת פעילות גופנית ועוד. הקלוריה היא יחידת מידה המודדת אנרגיה. המדידה המתייחסת לריכוז הקלורי של המוצר, היא פונקציה של כמות הפחמימות, החלבונים והשומנים שבו, ולכל רכיב תזונה יש ערך קלורי שונה. מספר הקלוריות הכתוב על מוצר לא יעיד בהכרח על ערכו התזונתי, וייתכן שרוב הקלוריות בו יגיעו משומן או לחלופין מפחמימה ריקה. לכן חשוב לבדוק גם את הרכב המוצר ולא רק את הריכוז הקלורי.
בנוסף, מוצר תעשייתי שאינו טרי מכיל בדרך כלל תוספי מזון, כמו חומרי טעם וחומרים משמרים. לאלו לרוב אין תרומה קלורית, אך יש להם תרומה שלילית לבריאות. מוצר טבעי, הנטול עיבודים ותוספי מזון, ייחשב למוצר מזין יותר. בשל כך משמעותית יותר חיוניות המוצר מאשר ריכוזו הקלורי.
תפריט בריא הוא פרויקט מורכב הדורש זמן רב
לא בהכרח. כל מה שצריך הוא כמה כללי פתיחה בסיסיים ונכונות לקפוץ למים. נכון שתפריט בריא כולל העדפת בישול ביתי על מזונות מוכנים, אולם אין זה אומר שעלינו להפוך לשפים או להכין ארוחות מפוארות ומורכבות. רצוי להכין דרך קבע ארוחות פשוטות ומזינות הדורשות זמן הכנה קצר. מומלץ גם לבשל כמות גדולה יותר של מזון המספיקה לכמה ארוחות או מיועדת להקפאה, זאת במסגרת מגוון הפתרונות הקיימים לחיסכון בזמן.
תפריט בריא הוא סגפני
ממש לא. כנראה יש כאן בלבול בין "סגפני" לבין "פשוט". נכון שבתפריט בריא נמצא בצלחתנו מזונות הנחשבים "פשוטים", מעצם העובדה שהם אינם מעובדים וארוזים, אבל בכך נגמר הקשר. אפשר לומר שההפך הוא הנכון. בתזונה הבריאה חוזרים למרכז הבמה נזרי הבריאה שנזנחו: פירות מתוקים, ירקות עסיסיים, דגנים בשלמותם, קטניות ועוד. מגוון עצום שאפשר לאכול ממנו בשפע בצורות הכנה שונות ובטעמים מגוונים.
תפריט בריא הוא משעמם, תפל ולא טעים
ההפך הוא הנכון. תפריט בריא הוא טעים, מגוון, מעניין ומשביע לשעות ארוכות. הגעגועים בשלבים הראשונים קשורים להתניות הישנות שלנו. חלקן חברתיות-תרבותיות וחלקן התמכרותיות. ככל שעולה איכות המזון שאנו אוכלים, כך המוצרים המעובדים סביבנו נדמים גסים יותר, מתובלים מדי, והרי זה פלא, מגרים פחות. עם הזמן אנו חוזרים ליהנות יותר מטעמים טבעיים, התיבול של הטבע.
בנוגע לטענה העובדתית לכאורה של ה"לא טעים לי", המגובה על ידי הפתגם החביב "על טעם וריח אין להתווכח", אין לשכוח את מרכיב השיווק. דוגמה טובה היא מוצר שהיום נמצא כמעט בכל בית ישראלי, הקוטג'. הגבינה עם המרקם הבלתי שגרתי נכנסה לחיינו הרבה הודות לאשפי הפרסום, שעמלו על החדרת המוצר במשך שנים, כדי לשכנע אותנו שמרקמו וטעמו הם הם הדבר האמיתי.
תרבות הצריכה הפכה במידה רבה ל"תרבות הצריחה", כלומר לתרבות המייצרת מוצרים צעקניים ועזי צבע שתפקיד חזותם הוא לפתות את הקונים הפוטנציאליים. מול המאכלים המעובדים עומדים להם אלו הטבעיים, ביופיים העז ובצניעותם, ללא משרדי יחצנות ודוברים.
כאשר מי מאיתנו או מילדינו אומר "איכס" למראה מזון טבעי, אין זה מפליא. כל מאכל טבעי יהיה לנצח שונה במרקמו וטעמו משניצלונים ומוצרי קמח לבן, למשל. ילדינו נחשפים לאוכל כזה הן בשל פרסום מסיבי והן בשל הסובבים אותם, הצורכים אותם דרך קבע בבית, בגן ובבית הספר.
מכאן שהתפיסה, לפיה מאכל הוא טעים או לא טעים, היא ביסודה עניין של הרגל. מי שקובע זאת אינו חוש הטעם וגם לא חוש הריח או חוש הראייה, אלא בעיקר התרבות הדומיננטית, שהובילה לקהות חושים.
לכן, לפני שפוסלים מאכל בריא חדש יש להביא בחשבון שכל ההתחלות קשות, ומה שלא טעים בפעם הראשונה יכול להפוך למעדן אחרי שטועמים ממנו כמה פעמים. במקום לחזור מיד להרגלים הישנים לאחר ניסיון אחד, כדאי להתמיד ולנסות צורות הכנה והגשה שונות.
נכון, אין ספק שילד המסרב למזון שהשקענו אנרגיה בבחירתו, קנייתו והכנתו, הוא מצב היכול ליצור תסכול רב. ונכון שקשה מאוד לעמוד מול לקוחות שכאשר משהו לא מוצא חן בעיניהם הם פשוט אומרים "איכס" ומסרבים לאכול, אך אם נבין שזהו חלק מן התהליך, וההתמדה היא מה שחשוב, אולי יקל עלינו. לסיכום, הבה ניתן למזונות הבריאים סיכוי, לפחות כמו זה שנתנו לקוטג' בראשית ימיו בארץ.
ישנם גורמים שונים הדרושים לו לאדם כדי לחיות בבריאות טובה. ביניהם אוויר ומים נקיים, אור שמש במידה מספקת, שינה ומנוחה, פעילות גופנית, שלווה נפשית, שמחה, התפתחות אישית, קשרים חברתיים וכמובן - תזונה.
אורח חיים מאוזן מבקש אי הפרזה גם בדברים מבורכים כמו פעילות גופנית ואכילה. הפרזה בכל תחום, למשל בעבודה, גם אם היא מספקת ומשמחת, גורמת להתשת הגוף והחלשתו.
