מילניום 6 - הנערה שחיה פעמיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מילניום 6 - הנערה שחיה פעמיים
מכר
אלפי
עותקים
מילניום 6 - הנערה שחיה פעמיים
מכר
אלפי
עותקים

מילניום 6 - הנערה שחיה פעמיים

4.3 כוכבים (72 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2944מקורי
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 18/05/2025

עוד על הספר

  • תרגום: רות שפירא
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 355 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 55 דק'

דיוויד לגרקרנץ

דיוויד לגרקרנץ הוא עיתונאי וסופר שוודי שספריו זכו להופיע ברשימות רבי־המכר.

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

99 ‬מיליון‭ ‬עותקים‭ ‬של‭ ‬סדרת‭ ‬מילניום‭ ‬נמכרו‭ ‬עד‭ ‬כה‭ ‬ב-‬45 ‬שפות‭!‬
כשמיכאל‭ ‬בלומקוויסט‭ ‬שואל‭ ‬את‭ ‬ליסבת‭ ‬סלנדר‭ ‬מהן‭ ‬תוכניותיה‭ ‬לעתיד‭ ‬הקרוב,‭ ‬היא‭ ‬עונה‭ ‬לו: ‭"‬להיות‭ ‬החתול‭ ‬ולא‭ ‬העכבר"‭ ,‬ומייד‭ ‬לאחר‭ ‬מכן‭ ‬נעלמת.‭ ‬כל‭ ‬ניסיונותיו‭ ‬של‭ ‬מיכאל‭ ‬ליצור‭ ‬איתה‭ ‬קשר‭ ‬עולים‭ ‬בתוהו,‭ ‬ודאגה‭ ‬מזדחלת‭ ‬לליבו.‭ ‬אחותה‭ ‬של‭ ‬ליסבת‭ ‬בוודאי‭ ‬ממשיכה‭ ‬לרדוף‭ ‬אותה,‭ ‬וקיים‭ ‬חשש‭ ‬שהיא‭ ‬נתונה‭ ‬בסכנה‭.‬ טוב‭ ‬היה‭ ‬אילו‭ ‬גילה‭ ‬מיכאל‭ ‬את‭ ‬אותה‭ ‬הדאגה‭ ‬כלפי‭ ‬עצמו‭.‬ בכיכר‭ ‬מרכזית‭ ‬בעיר‭ ‬מתגלה‭ ‬קבצן‭ ‬ללא‭ ‬רוח‭ ‬חיים‭.‬ בכיס‭ ‬מעילו,‭ ‬על‭ ‬פתק,‭ ‬רשום‭ ‬מספר‭ ‬הטלפון‭ ‬של‭ ‬מיכאל.‭ ‬לפני‭ ‬מותו‭ ‬הספיק‭ ‬הקבצן‭ ‬לשרבט‭ ‬סיפור‭ ‬מבולבל‭ ‬שמתייחס‭ ‬לשר‭ ‬בממשלה‭ ‬הנתון‭ ‬למתקפת‭ ‬דיסאינפורמציה‭ ‬מצד‭ ‬גורמים‭ ‬שונים‭ ‬ולתלות‭ ‬אותו‭ ‬על‭ ‬קיר‭ ‬בסמוך‭ ‬לתחנת‭ ‬אוטובוס.‭ ‬שיחת‭ ‬הטלפון‭ ‬שבלומקוויסט‭ ‬מקבל‭ ‬מהפתולוגית‭ ‬המשטרתית‭ ‬בעקבות‭ ‬הממצא‭ ‬בכיסו‭ ‬של‭ ‬הקבצן‭ ‬מצליחה‭ ‬לעורר‭ ‬את‭ ‬סקרנותו,‭ ‬והוא‭ ‬מתחיל‭ ‬לחפש‭ ‬קצה‭ ‬חוט‭ ‬שיוביל‭ ‬אותו‭ ‬לפרשה‭ ‬מסעירה‭ ‬מהעבר‭.‬ ליסבת‭ ‬עוקבת‭ ‬ממרחק‭ ‬אחר‭ ‬קורותיו‭ ‬של‭ ‬בלומקוויסט, ‬ולא‭ ‬חולף‭ ‬זמן‭ ‬רב‭ ‬עד‭ ‬שהוא‭ ‬נזקק‭ ‬לעזרתה.‭ ‬היא‭ ‬מבינה‭ ‬שהוא‭ ‬נתון‭ ‬בסכנת‭ ‬חיים, ‬והפעם‭ - ‬בגללה.‭ ‬היא‭ ‬נחלצת‭ ‬לעזרתו, אבל‭ ‬רק‭ ‬אחרי‭ ‬שהיא‭ ‬פונה‭ ‬ליישב‭ ‬כמה‭ ‬עניינים‭ ‬בוערים‭ ‬אחרים‭.‬
 
עלילת‭ ‬הספר‭ ‬מתרחשת‭ ‬בין‭ ‬הגבהים‭ ‬של‭ ‬האוורסט‭ ‬לעולמות‭ ‬התחתונים‭ ‬של‭ ‬רוסיה‭;‬ מבחינת‭ ‬הנערה‭ ‬עם‭ ‬קעקוע‭ ‬הדרקון‭ ,‬האישי‭ ‬הוא‭ ‬תמיד‭ ‬פוליטי‭ ‬וכרוך‭ ‬בסכנת‭ ‬מוות.‭ ‬ליסבת‭ ‬רוצה‭ ‬ללכת‭ ‬עד‭ ‬הסוף‭,‬ אבל‭ ‬האם‭ ‬באמת‭ ‬תוכל‭?‬
 
 
הנערה‭ ‬שחיה‭ ‬פעמיים‭ ‬הוא‭ ‬החלק‭ ‬השישי‭ ‬והאחרון‭ ‬בסדרת‭ ‬מילניום,‭ ‬שזכתה‭ ‬להצלחה‭ ‬בינלאומית‭ ‬מסחררת.‭ ‬קדמו‭ ‬לו‭ ‬נערה‭ ‬עם‭ ‬קעקוע‭ ‬דרקון‭;‬ הנערה‭ ‬ששיחקה‭ ‬באש‭;‬ הנערה‭ ‬שבעטה‭ ‬בקן‭ ‬הצרעות‭;‬ הנערה‭ ‬ברשת‭ ‬העכביש‭;‬ והנערה‭ ‬שהשיבה‭ ‬עין‭ ‬תחת‭ ‬עין‭.‬

פרק ראשון

פרולוג
 
 
קבצן לא מוכר צץ והופיע ברובע באותו קיץ. איש לא ידע את שמו ולאיש גם לא היה אכפת, אם כי זוג צעיר שחלף על פניו מדי בוקר קרא לו "הגמד המשוגע", שלא בצדק. הוא לא היה גמד מבחינה רפואית. גובהו היה מטר וחמישים וארבעה סנטימטרים, וגופו היה בנוי בפרופורציות הנכונות. אבל אין ספק שהיה לא יציב — לפעמים זינק ותפס אנשים בזרועם ומלמל דברים לא ברורים.
 
לרוב הוא ישב על קרטון בכיכר מַריָטוֹריֶה, ממש ליד המזרקה ופסל האֵל תוֹר, ועורר מידה מסוימת של כבוד. בראשו המורם ובגבו הזקוף הוא נראה כמו צ'יף אינדיאני שירד מגדולתו. מראה זה היה ההון החברתי האחרון שנותר לו, ובשל כך אנשים עוד השליכו לעברו מטבעות או שטרות. דומה שהם יכלו לחוש בגדולה שאבדה, והצדק היה עימם. היו זמנים שבהם אנשים קדו לו.
 
אך כל סממני המעמד הופשטו ממנו מזמן. בכף ידו חסרו כמה אצבעות, והכתם השחור על לחיו לא תרם למראהו. הוא נראה כמו צילו של המוות עצמו. יוצא דופן היה מעילו המרופד, מעיל חורף כחול יקר, אבל לא היה בו כדי לשוות לאיש חזות של נורמליות, ולא רק משום שהיה מכוסה לכלוך ושיירי מזון. המעיל היה חם מדי לקיץ בסטוקהולם. חום מעיק שרר בעיר, וכשהזיעה טפטפה מלחייו של האיש העיפו עוברי האורח מבטים מוטרדים במעיל, כאילו עצם מראהו גרם להם לחוש בחום ביתר שאת. אבל הוא לא פשט אותו אף פעם.
 
נדמה כי האיש איבד כל כיוון בחייו, ולא נראה סביר כי אי־פעם יוכל להוות איום כלשהו. אבל בתחילת אוגוסט ניכרה נחישות חדשה בעיניו. בשעות אחר הצהריים של 11 באוגוסט הוא שרבט בקדחתנות סיפור ארוך לאורך השורות של דף A4, ובערב הדביק אותו בדומה לעיתון קיר על תחנת האוטובוס ליד תחנת הרכבת של דרום סטוקהולם.
 
זה היה תיאור מבולבל שסיפר על שערורייה כלשהי, והוזכר בו שמו של שר בממשלה. סטאז'רית לרפואה בשם אֶלסֶה סָנדבֶּרג, שהמתינה לאוטובוס מספר 4, הצליחה לפענח חלקים מהכתוב, וסקרנותה המקצועית התעוררה. בניסיון לקבוע אבחנה היא ניחשה כי מדובר בסכיזופרניה פרנואידית.
 
אבל הכול נשכח ממנה כעבור עשר דקות כשהגיע האוטובוס, וכל שנותר היה רק תחושת אי נוחות. בדומה לקללת קסנדרה, אף אחד לא האמין לאיש משום שהאמת שסיפר נעטפה בשכבות של טירוף. בכל זאת, בדרך כלשהי המסר עבר, כי כבר למחרת בבוקר יצא בחור בחולצה לבנה מתוך אאודי כחולה ותלש את הדף מהקיר.
 
ביום שישי בלילה, 14 באוגוסט, שוטט הקבצן אל נוֹרָה בָּנאטוֹריֶה כדי להשיג אלכוהול זול. בדרכו פגש שיכור אחר, הֵייקי יֶרבינֶן, פועל תעשייה לשעבר מאוֹסטֶרבּוֹטֶן שבפינלנד.
 
"הֵיי, אחי. היובש קשה?" שאל ירבינן.
 
הוא לא קיבל תשובה, לא מייד. ואז הוטח בו שטף מילים שנשמעו להייקי כמו גיבוב של שטויות. הוא סינן בתגובה, "איזה קשקוש," והוסיף, ללא צורך — בכך הודה בעצמו — שהאיש נראה כמו "סיני ארור."
 
"אני קאמבּה־צ'ן, שונא את סין!" שאג הקבצן בתגובה.
 
או אז פרצה מהומת אלוהים. בכף ידו כרותת האצבעות הוא חבט בהייקי, וגם אם המכה לא הונחתה במיומנות או במקצועיות, התוקפנות שלו הקרינה סמכותיות בלתי צפויה. דם זלג מפיו של הייקי, והוא קילל נמרצות בפינית בעת שדידה משם וירד לתחנת הרכבת התחתית הקרובה.
 
בפעם הבאה נראה הקבצן בשכונתו הישנה, שיכור כלוט ואחוז בחילה. ריר נזל מפיו, והוא אחז בגרונו ומלמל באנגלית:
 
"עייף מאוד. חייב למצוא דרמסאלה, ואִיהָוָוה, אִיהָוָוה כמו שצריך. אתה מכיר?"
 
הוא לא חיכה לתשובה אלא חצה את רינגבֵגֶן כמו סהרורי, ומייד לאחר מכן השליך לקרקע בקבוק אלכוהול נטול תווית ונעלם בין העצים והשיחים בפארק טַנטוֹלוּנדֶן. איש לא ידע מה קרה לאחר מכן, פרט לכך שבמהלך הלילה ירד גשם קל ולפנות בוקר נשבה רוח צפונית. בשעה שמונה שככה הרוח והשמיים התבהרו, והאיש נמצא כורע על ברכיו, שעון אל גזע עץ לִבנה.
 
ברחוב ההכנות למרוץ הלילה השנתי היו בעיצומן, והשכונה עטתה אווירה חגיגית. הקבצן מת כשהוא מוקף שמחה שנישאה באוויר, ולאיש לא היה אכפת שהוא חי חיים רצופי קשיים ועשה מעשי גבורה שלא ייאמנו, ועוד פחות מכך, שכל חייו אהב רק אישה אחת, ושגם היא מתה בבדידות איומה.

דיוויד לגרקרנץ

דיוויד לגרקרנץ הוא עיתונאי וסופר שוודי שספריו זכו להופיע ברשימות רבי־המכר.

עוד על הספר

  • תרגום: רות שפירא
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 355 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 55 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
72 דירוגים
40 דירוגים
19 דירוגים
12 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
31/8/2024

אוהב את הסופר, אוהב את מיכאל, ואת גיבורת הסיפור

18/2/2024

מעולה. סיפור טוב, מותח, מהודק.

22/2/2023

ספר מעולה בדומה לקודמיו. סגירה טובה של העלילה. ממליץ

17/9/2022

מאוד אוהבת את סדרת הספרים!!!

21/4/2022

ספר קולח מעניין ומותח , 800 עמודים עברו כמו 100

2/2/2022

סיום אופטימי לסדרת מתח מעולה

15/9/2021

קראתי את כל הסירה. מומלץ לאוהבי מתח.

4/6/2021

A good one ☝️

23/5/2021

מרתק. מותח. חכם. הסופר לא נופל באיכות מסטיג לארסן. מומלץ בחום.

28/3/2021

וואו, כל כך קצבי ומותח. איזו סדרה מעולה. ליסבאת ומיכאל דמויות מרתקת. תודה על הספר הזה. כל כך נהניתי לחזור אליהם. למי שלא קרא, ממליצה לקרוא את הספרים לפי הסדר. זה ספר שישי ואחרון בסדרה. מאוד מומלץ.

1/1/2021

סיום יפה לסדרת ספרים איכותית

14/10/2020

מעולה כמו תמיד. קולח, מרתק, אי אפשר להניח מהיד. קראתי בנשימה אחת. מקווה שיצאו עוד ספרי סלאנדר ובלומקוויסט.

3/10/2020

ספר מרתק נוסף בסדרה מצויינת שקשה להניח מהיד

1/10/2020

Great

29/9/2020

מעולה. לא עזבתי עד שסיימתי

27/9/2020

ספר מותח, סגירה מצויינת לסדרה

5/9/2020

תענוג ביום קיץ חם

26/8/2020

מעולה

23/8/2020

ספר מדהים כמ כל ספרי הסדרה

25/7/2020

מצויין

22/7/2020

כתוב טוב מתח בנוי טוב ומותח עד הסוף. מומלץ מאד

5/7/2020

מרתק נהניתי ביותר

3/7/2020

ספר מרתק! מדהים שהסופר הצליח לכתוב ספר טוב כמו הסופר סטיג לרסון.

1/7/2020

מהנה ומותח. בהחלט עונה על הציפיות

1/6/2020

מעולה ומותח. העובדות הטכניות והביולוגיות מבוססות ואמינות.הסופר שוזר כמה עלילות במקביל שבסוף מתחברות . מומלץ!

29/5/2020

ספר שונה ובעל אופי מיוחד. ערבוב מעניין של אירועים והתרחשויות מושך את הקורא ולא מניח לו אף לדקה. כדאי מאד

23/5/2020

ספר מצוין, מעניין ומותח.

23/5/2020

מצויין

6/5/2020

נפלא!

28/4/2020

מעולה, מותח, סוחף, אי אפשר לעזוב אותו

26/4/2020

מצויין ליסבת סלנדר האחת והיחידה

25/3/2020

ספר נפלא

3/11/2024

מותח עד הסוף

12/9/2023

קצת פחות טוב מהמקוריים, אבל מספיק מעניין ומסקרן.

2/10/2020

ההשלמות של לגרקרנץ למילניום הן קריאה לא רעה, יחסית מותחת ובנויה היטב. עד שנזכרים במקור ומבחינים כמה בהשלמות הדמויות לא מפותחות והעלילה חסרת עומק. עדיין נהניתי, אבל זה יודב על הכתפים של הספרים הראשונים, ודי חסר השוואה

11/8/2020

נהדר, מותח וסוחף מחכה לספר השלישי.

6/7/2020

עוד ספר מותח, מעניין וקריא מהסדרה. נהניתי. התקשיתי לעזוב אותו, עד שסיימתי. כייף:)

24/6/2020

מעולה איזה כיף שוב לצלוח הרפתקאות עם מיכאל וליסבת

8/6/2020

כל הסדרה נהדרת. אבל הספר הראשון היה הטוב ביותר

7/6/2020

הכי פחות טוב מכל הספרים בסדרה

29/5/2020

הספר ברובו הגדול מצויין. יש כמה אירועים פחות אמינים שמבחינתי קצת העיבו, אבל עדיין מדובר בספר סוחף.

27/5/2020

כמו שני הספרים הקודמים, יש פה איזו קונספירציה שהנערה מוצאת. קטעי האלימות בסוף נדמים שהם הכרח בעיני הסופר וקצת קשים לעיכול, אבל הספר מותח וקשה להבין את הכל כבר מהרגע הראשון. מומלץ בעיקר לצורך סגירת המעגל של שני הספרים הקודמים

21/5/2020

לגרקרנץ כותב בסדר. אבל הוא לא סטיג לרסון, זה רק בסדר.. אבל עדיין מהנה מספיק לקרוא עוד בעיקר בזכות ליסבת.

30/4/2020

כרגיל: מותח, כתוב היטב, עלילה טובה והדמויות המוכרות. לא הכי טוב בסדרה אבל שווה קריאה לחובבי הסאנדלר

13/4/2020

קצבי וקולח. אוהבי הסדרה חייבים לקרוא

27/3/2020

מתח טוב, יותר מדי דמויות

21/3/2020

פחות מוצלח מקודמיו בסדרה, אבל לחובבי ליסבת כמוני הוא בהחלט שווה קריאה

11/7/2020

שלושת הספרים הראשונים בסדרת מילניום מרתקים וכתובים נהדר, מציגים דמויות מרתקות ומורכבות ועלילה סוחפת. 3 הספרים האחרונים של מילניום, שנכתבו על ידי סופר אחר, הם אחרים; אפשר להרגיש בהבדל כבר מהפסקאות הראשונות... זה פשוט לא אותו דבר. ועדיין, הספרים ממשיכים את קו העלילה המסקרן של לסיבת סלאנדר וההיסטוריה המשפחתית הנוראה שלה ומצליחים לרתק את הקורא. הספר היה סך הכל מוצלח אבל הרגיש לעיתים צפוי מדי. קו העלילה על האוורסט היה מאוד מעניין ושונה. הצטערתי שהספר נגמר בסוף פתוח ובאופן כללי בקצוות מאוד פתוחים ולא אהבתי את ההחלטה הזו. אני מרגישה שמגיע לנו סיום יותר מהודק אחרי כל השנים האלו.

1
25/1/2021

בינוני

28/5/2020

חיקוי חיוור של האורגינל

16/5/2020

קריא ומותח אבל בסופו של דבר- העלילה הופכת לא סבירה ומופרכת מדיי.

15/5/2020

הפחות טוב מהסדרה. כתוב ברישול ובשטחיות. יתרונו שמסכם את עלילותיה של ליסבת ולכן מסקרן. מאד קריא.

25/4/2020

הספר הכי חלש בסדרה

17/4/2020

חסר את העומק של שלושת הספרים הראשונים. לא משהו

5/4/2020

הספר מייגע ומתיש ומהווה סיום עלוב לסדרה מפוארת

מילניום 6 - הנערה שחיה פעמיים דיוויד לגרקרנץ
פרולוג
 
 
קבצן לא מוכר צץ והופיע ברובע באותו קיץ. איש לא ידע את שמו ולאיש גם לא היה אכפת, אם כי זוג צעיר שחלף על פניו מדי בוקר קרא לו "הגמד המשוגע", שלא בצדק. הוא לא היה גמד מבחינה רפואית. גובהו היה מטר וחמישים וארבעה סנטימטרים, וגופו היה בנוי בפרופורציות הנכונות. אבל אין ספק שהיה לא יציב — לפעמים זינק ותפס אנשים בזרועם ומלמל דברים לא ברורים.
 
לרוב הוא ישב על קרטון בכיכר מַריָטוֹריֶה, ממש ליד המזרקה ופסל האֵל תוֹר, ועורר מידה מסוימת של כבוד. בראשו המורם ובגבו הזקוף הוא נראה כמו צ'יף אינדיאני שירד מגדולתו. מראה זה היה ההון החברתי האחרון שנותר לו, ובשל כך אנשים עוד השליכו לעברו מטבעות או שטרות. דומה שהם יכלו לחוש בגדולה שאבדה, והצדק היה עימם. היו זמנים שבהם אנשים קדו לו.
 
אך כל סממני המעמד הופשטו ממנו מזמן. בכף ידו חסרו כמה אצבעות, והכתם השחור על לחיו לא תרם למראהו. הוא נראה כמו צילו של המוות עצמו. יוצא דופן היה מעילו המרופד, מעיל חורף כחול יקר, אבל לא היה בו כדי לשוות לאיש חזות של נורמליות, ולא רק משום שהיה מכוסה לכלוך ושיירי מזון. המעיל היה חם מדי לקיץ בסטוקהולם. חום מעיק שרר בעיר, וכשהזיעה טפטפה מלחייו של האיש העיפו עוברי האורח מבטים מוטרדים במעיל, כאילו עצם מראהו גרם להם לחוש בחום ביתר שאת. אבל הוא לא פשט אותו אף פעם.
 
נדמה כי האיש איבד כל כיוון בחייו, ולא נראה סביר כי אי־פעם יוכל להוות איום כלשהו. אבל בתחילת אוגוסט ניכרה נחישות חדשה בעיניו. בשעות אחר הצהריים של 11 באוגוסט הוא שרבט בקדחתנות סיפור ארוך לאורך השורות של דף A4, ובערב הדביק אותו בדומה לעיתון קיר על תחנת האוטובוס ליד תחנת הרכבת של דרום סטוקהולם.
 
זה היה תיאור מבולבל שסיפר על שערורייה כלשהי, והוזכר בו שמו של שר בממשלה. סטאז'רית לרפואה בשם אֶלסֶה סָנדבֶּרג, שהמתינה לאוטובוס מספר 4, הצליחה לפענח חלקים מהכתוב, וסקרנותה המקצועית התעוררה. בניסיון לקבוע אבחנה היא ניחשה כי מדובר בסכיזופרניה פרנואידית.
 
אבל הכול נשכח ממנה כעבור עשר דקות כשהגיע האוטובוס, וכל שנותר היה רק תחושת אי נוחות. בדומה לקללת קסנדרה, אף אחד לא האמין לאיש משום שהאמת שסיפר נעטפה בשכבות של טירוף. בכל זאת, בדרך כלשהי המסר עבר, כי כבר למחרת בבוקר יצא בחור בחולצה לבנה מתוך אאודי כחולה ותלש את הדף מהקיר.
 
ביום שישי בלילה, 14 באוגוסט, שוטט הקבצן אל נוֹרָה בָּנאטוֹריֶה כדי להשיג אלכוהול זול. בדרכו פגש שיכור אחר, הֵייקי יֶרבינֶן, פועל תעשייה לשעבר מאוֹסטֶרבּוֹטֶן שבפינלנד.
 
"הֵיי, אחי. היובש קשה?" שאל ירבינן.
 
הוא לא קיבל תשובה, לא מייד. ואז הוטח בו שטף מילים שנשמעו להייקי כמו גיבוב של שטויות. הוא סינן בתגובה, "איזה קשקוש," והוסיף, ללא צורך — בכך הודה בעצמו — שהאיש נראה כמו "סיני ארור."
 
"אני קאמבּה־צ'ן, שונא את סין!" שאג הקבצן בתגובה.
 
או אז פרצה מהומת אלוהים. בכף ידו כרותת האצבעות הוא חבט בהייקי, וגם אם המכה לא הונחתה במיומנות או במקצועיות, התוקפנות שלו הקרינה סמכותיות בלתי צפויה. דם זלג מפיו של הייקי, והוא קילל נמרצות בפינית בעת שדידה משם וירד לתחנת הרכבת התחתית הקרובה.
 
בפעם הבאה נראה הקבצן בשכונתו הישנה, שיכור כלוט ואחוז בחילה. ריר נזל מפיו, והוא אחז בגרונו ומלמל באנגלית:
 
"עייף מאוד. חייב למצוא דרמסאלה, ואִיהָוָוה, אִיהָוָוה כמו שצריך. אתה מכיר?"
 
הוא לא חיכה לתשובה אלא חצה את רינגבֵגֶן כמו סהרורי, ומייד לאחר מכן השליך לקרקע בקבוק אלכוהול נטול תווית ונעלם בין העצים והשיחים בפארק טַנטוֹלוּנדֶן. איש לא ידע מה קרה לאחר מכן, פרט לכך שבמהלך הלילה ירד גשם קל ולפנות בוקר נשבה רוח צפונית. בשעה שמונה שככה הרוח והשמיים התבהרו, והאיש נמצא כורע על ברכיו, שעון אל גזע עץ לִבנה.
 
ברחוב ההכנות למרוץ הלילה השנתי היו בעיצומן, והשכונה עטתה אווירה חגיגית. הקבצן מת כשהוא מוקף שמחה שנישאה באוויר, ולאיש לא היה אכפת שהוא חי חיים רצופי קשיים ועשה מעשי גבורה שלא ייאמנו, ועוד פחות מכך, שכל חייו אהב רק אישה אחת, ושגם היא מתה בבדידות איומה.