נשיקות שונא
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
נשיקות שונא
מכר
מאות
עותקים
נשיקות שונא
מכר
מאות
עותקים

נשיקות שונא

4.8 כוכבים (35 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: הילה ארוון
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 464 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 44 דק'

הילה ארוון

הילה ארווֹן כתבה למגירה מגיל צעיר, כשנסעה עם משפחתה לשליחות בגרמניה למספר שנים, התפנה זמנה לכתיבה ונפרצה באחת המגירה.
מאז יצאו לאור 6 רומנים היסטוריים ועוד 2 רומנים ארצישראליים סוחפים ומרגשים. הצטרפו לאוהדיה הרבים בקבוצת הפייסבוק "המגירה הסודית של הילה". מאמרים מרתקים על התחקירים ההיסטוריים שהילה עושה עבור ספריה תוכלו למצוא בבלוג שלה באתר "הספרים של הילה".
ראיון "ראש בראש"

תקציר

החלק השני בדואט "פצעי אוהב+נשיקות שונא"
 
חייה של סופיה דוונפורט היו מלאים בעוני, בכאב ובנדודים. היא עשתה את כל מה שצריך לעשות כדי לשרוד ברחובות הסיטי האפלים והמסוכנים של לונדון. יום אחד הגורל העניק לה הזדמנות לשנות את עתידה. סופיה צריכה להחליט האם היא מוכנה לתקן את דרכיה בתמורה למשפחה תומכת ולבית חם ויציב. האם היא תהיה מסוגלת לעזוב את חיי הפשע, להתגבר על פחדיה ולעשות את הבחירה הנכונה?
סוד גדול מהעבר שנחשף מאיים על תוארו ונחלתו של לורד תומאס נורת' הברון החדש מקלרנספילד. כדי להציל את האחוזה מליפול בידי נושים וכדי להציל את עתיד משפחתו הוא נאלץ לכרות ברית נישואים ולקשור את חייו עם אישה שהוא נשבע לתעב.
גרייס פורסיית' האמינה שתוכל לגשר על שנים של עוול ושנאה בכוח אהבתה אבל גם כוונותיה הטובות ומאמציה השונים לא הכינו אותה לבאות. בעלה לעתיד רואה בה תזכורת לחטאי משפחתו וכל ניסיונותיה נועדים לכישלון. לפי החוזה שנחתם יש לה רק שנתיים כדי לשכנע אותו שאפשר גם אחרת. האם היא תצליח?
 
בספרה נשיקות שונא רוקמת הילה ארוון למארג אחד את כל חוטי העלילה שהחלו בספר פצעי אוהב ומחזירה את זירת ההתרחשות אל אחוזת נורת' באנגליה.
הילה ארוון היא מחברת רבי המכר ההיסטוריים כחותם על ליבך, אי התפוחים, זר של קוצים ועוד.

פרק ראשון

*** אזהרת ספויילר! *** 
*** אם לא קראתם את הספר הראשון בסדרה "פצעי אוהב", הקריאה על אחריותכם בלבד  ***
 
 
 
 
פרק 1
 
 
יום חמישי היה חם במיוחד. עונת הקיץ החלה במלוא עוזה. באותה שעת בוקר מאוחרת לאחר שסיימה סופיה להאכיל את חיות המשק, היא לקחה סלסילת נצרים מהמרפסת וירדה אל גינת הירק. ענפי עץ התפוח היו עמוסים בתפוחים עסיסיים, היא קטפה את אלו שנראו לה בשלים ומתוקים. קרני השמש דילגו על ראשה האדמוני ושזפו את פניה, גורמים לנמשים נוספים לצוץ על גשר אפה ועל לחייה. היא הטילה עוד מספר תפוחים אל הסלסילה שעמדה למרגלות העץ וגדשה אותה, כשסיימה נכנסה אל הבית המוצל. הווילונות מנעו מהשמש לחדור במלוא עוצמתה פנימה והבית היה קריר יחסית בזכות קורות העץ העבות שמהן היו עשויים הקירות.
 
היא תכין פאי תפוחים כדי להפתיע את מארק עם שובו בעוד מספר ימים. הפאי הזה היה חביב עליו במיוחד והוא תמיד חלק לה מחמאות. הדבר חימם את ליבה.
 
באין סוכר במזווה יצאה על גבה של לונה אל צ'ארלסטון. סופיה עצרה בפאתי העיירה, קשרה את לונה אל גזע עץ מרוחק ופסעה בדרך המלך אל עבר הרחוב הראשי. היא הגיעה אל חנות מצרכי המזון ולשמחתה היה סוכר במלאי. היא הצטיידה גם במקלות קינמון כדי להכין סיידר כפי שלימדה אותה אלינור להכין באחד מביקוריה בשבוע בחלף.
 
כעבור כמה שעות מילא את חלל הבית ניחוח בשׂוּם של תפוחים אפויים, קינמון וקרמל, כשסופיה נכנסה עם תבנית פאי התפוחים המוכן לאחר שנאפה בתנור האבן שבחוץ. אגלי זיעה הצטברו על רקותיה ובמורד צווארה. היא הניחה את התבנית על אדן החלון העמוק להתקרר וניגבה את צווארה בשרוול חולצתה.
 
סופיה ניגשה אל הסיר שבו הרתיחה מים עם תפוחים שחתכה לקוביות ומקלות של קינמון עבור הסיידר. היא נעצה סכין בתפוחים וכשראתה שהתרככו העבירה אותם דרך בד לסינון שהניחה מעל קערה גדולה. הסיידר מילא את כל הקערה ואדים מהבילים היתמרו מעליו. היא הניחה לו להצטנן לפני שתעביר אותו לבקבוקים ריקים. את עיסת התפוחים שמרה בקערה אחרת כדי להכין ממנה מרקחה. היא החליטה לעשות הפסקה. כעת הייתה עייפה ומיוזעת. חום היום הגיע לשיאו והעבודה שלה מול התנור הלוהט בחוץ והאש באח גרמה לחולצה שלה להידבק לגבה. טבילה במימי הבריכה הצוננים שהגיעו מהשלג שנמס מפסגות ההרים הסמוכים תעזור להחיות את נפשה. לא תהיה זו הפעם הראשונה בה תשחה בבריכה המבודדת. בימים שחלפו מאז שמארק יצא אל היערות עשתה זאת מספר פעמים.
 
 
 
סופיה שחתה אל מרכז הבריכה וצללה פנימה אל המים העמוקים. שערה הארוך צף סביבה בגלים מתפתלים ואדמוניים. המים צרבו את עיניה הפקוחות אך היא התרגלה לתחושה די מהר. דגים שחו סביבה ואלו שהבחינו בה נרתעו ושינו את נתיב שחייתם. האוויר החל לאזול מריאותיה וסופיה דחפה עצמה מעלה בעזרת כפות רגליה. זרועותיה חתרו אל עבר פני המים. היא שחתה עד שהגיעה לנקודה בבריכה בה יכלה לעמוד על הקרקעית. קרני השמש טיילו על ראשה ונצצו על המשכית שלה. היא מצמצה כדי לסלק את טיפות המים וראייתה הצטללה. היא התענגה על קרירותם.
 
הבריכה השקטה הייתה מוקפת צמחיית פרא, קנים ארוכים וסוף. עופות מים ירדו מהגדה אל מימיה או עלו חזרה אל שפתה. הרוח שיחקה עם אדוות המים וליטפה את כתפיה החשופות של סופיה. לונה עמדה על הגדה קשורה לעץ ליד סלע עליו השאירה סופיה את בגדיה. הסוסה לעסה את הדשא שלרגליה בשאננות. סופיה צללה שוב ואת הדקות הקרובות בילתה בשחייה מקצה אחד של הבריכה לקצה השני.
 
השמש תשקע בקרוב חשבה כשעלתה שוב אל פני המים, כדאי לה לחזור אל הבית לפני שיחשיך. סופיה שחתה אל עבר הגדה. היא נעמדה על רגליה כשהמים הגיעו אל גובה מותניה. נחלי מים טוו את דרכם משערה הרטוב אל כתפיה ובטנה. הטיפות נצצו על עורה כמו רסיסי כוכבים. סופיה אספה את שערה הכבד בידיה וסחטה אותו. מבטה עלה אל לונה אבל הסוסה לא הייתה שם. גם בגדיה נעלמו! רק נעליה היו מונחות למרגלות הסלע. היא קפאה על מקומה וכרעה בתוך המים, להסתיר את גופה מפני מי שפלש אל שטחי החווה וגנב את סוסתה ואת בגדיה. היא נעה לאחור בחזרה אל המים העמוקים ועיניה שוטטו בחרדה על השיחים. מה תעשה עכשיו?
 
"לא חכם להשאיר את בגדייך או את הסוסה שלך ללא השגחה."
 
מארק הגיח מאחורי גזע עץ והחזיק באפסר של לונה, על האוכף נחו בגדיה. הוא נעצר במקומו, בגדיו מאובקים ומגפיו שחוקים. חיוך יהיר נראה מבין זקנו שצמח פרא. סביב צווארו היה כרוך צעיף הבד שהכינה לו מוכתם ומיוזע. לונה, הסוסה הבוגדנית, תחבה את אפה בחזהו מלאת געגוע.
 
"אז מזלי שזה רק אתה." קראה אליו מהמים וקיוותה שהם עמוקים דיים כדי להסתיר את גופה מעיניו. "הקדמת, חשבתי שתגיע רק באמצע שבוע הבא."
 
"קיצרתי את הזמן שלי שם." הודה וזקף גבה, "את רוצה שאחזור ליער?"
 
"אה? לא, ברור שלא." מה קורה לה? היא צריכה לשמוח שהוא הקדים.
 
מארק צחק למראה תשובתה המגומגמת, "איך המים?"
 
הוא הוביל את לונה אל העץ וקשר אותה אליו.
 
"קרירים ומרעננים." השיבה וחיבקה את פלג גופה העליון בידיה לכסות את חזה.
 
הוא התיישב על הסלע והרים את קצות כובעו. מבטו הכסוף נח על פניה וירד אל כתפיה שבצבצו מהמים. קרני השמש האחרונות של היום חשפו את הנמשים המפוזרים עליהן.
 
"נראה שאת נהנית כאן." אמר.
 
הסומק פרח בלחייה. כמה זמן עמד וצפה בה? האם ראה אותה עירומה?
 
"מאוד. הגעתי לכאן מתי שהזדמן לי..." קולה גווע כשהחל לחלוץ את מגפיו.
 
"לא תזיק לי טבילה." מבטו לא מש מעיניה.
 
סופיה חשה את צווארה מאדים כשהטיל את כובעו על הסלע והחל להסיר את הצעיף שלו כדי להיחלץ מחולצתו.
 
עיניה הושפלו מטה לפני שתראה במערומיו. היא שמעה את אבזם חגורתו הכבדה נוגע בסלע.
 
"אכפת לך שאצטרף?" שאל מהגדה אך לא המתין לתשובתה.
 
סופיה שמעה את שכשוך המים כאשר פסע בתוכם.
 
"את נשמעת משכנעת למדי וזה המקום האהוב עליי בימים חמים."
 
היא הרימה את מבטה אליו באחת וליבה החל מאיץ את פעימותיו בחרדה. מארק עמד בבריכה בחזה חשוף, המים הגיעו לגובה מותניו הוא התקדם אליה ואז צלל פנימה ונעלם מעיניה. היא סבה על מקומה בניסיון לאתר אותו. הוא הגיח מהמים במרחק זרוע ממנה וינק אוויר לריאותיו דרך פיו. קצוות שערו נדבקו לראשו והמים טפטפו על רקותיו וזקנו, משם צנחו הטיפות על שרירי חזהו, על כתפיו וגלשו מטה על זרועותיו. המראה שלו היה גברי ומושך. הוא הרחיק את השיער מפניו ועיניו האפורות מצאו אותה.
 
סופיה עצרה את נשימתה. היא הייתה מעורטלת וחסרת הגנה. האם ינצל זאת? הוא היה יכול לנצל את ההזדמנויות שנקרו בפניו מדי לילה כשהייתה בכותונתה בלבד במיטתם ולא ניצל. האם יבחר לעשות זאת עכשיו? הוא בעלה, הוא יכול לעשות בה כרצונו, חשבה. האם הבילוי בחברת גברים מחוספסים בעבודה מאומצת בשטח, יצרו בו געגוע לרכות של אישה? היא לא ידעה איך תגיב אם יתקרב אליה.
 
הוא בחן את מבע פניה בעיון.
 
"עמדת לצאת מהבריכה כשהגעתי. אני אמתין שתצאי." אמר והיא שבה לנשום.
 
מארק צלל שוב ושחה מתחת למים אל הכיוון הנגדי. סופיה הציצה בו מעבר לכתפה וכשהייתה משוכנעת שאינו צופה בה, שחתה אל המים הרדודים והזדקפה. היא פסעה בצעדים מהירים אל עבר הגדה, נזהרת לא להחליק על חלוקי האבן והסלעים הרטובים. היא חטפה את הבגדים מהאוכף של לונה ביד נחפזת והסתתרה מאחורי גזע עץ ומאחורי הצמחייה העבותה כדי ללבוש את בגדיה. עלים יבשים ועפר נדבקו לכפות רגליה הלחות.
 
"בך אני אטפל בהמשך." סיננה אל עבר לונה והשתחלה לתוך כותונתה וזו נדבקה אל גופה הרטוב. "יצור בוגדני שכמוך. את היית אמורה להתריע אם מישהו מתקרב."
 
לונה שחשה במורת רוחה רקעה ברגליה על האדמה והעלתה עננת אבק. סופיה חייכה אליה בסלחנות ולבשה את המותנייה שלה, משכה בשרוכיה והידקה אותה על מותניה הצרות. היא הציצה מעבר לגזע וראתה את מארק שוחה, זרועותיו פילחו את המים בחתירה מהירה. גופו הגמיש חצה את הבריכה. היא הביטה בו בהערצה ולפני שיתפוס אותה בוהה בו מיהרה ללבוש את חצאיתה.
 
סופיה ניגשה אל הסלע והתיישבה עליו. היא משכה מעלה את אמרת חצאיתה אל ברכיה והניחה לאוויר החמים לייבש את רגליה החשופות. בינתיים קלעה את שערה הלח לצמה.
 
מארק נעמד במים ומבטו איתר אותה על הסלע. הוא החל פוסע לעברה, המים זלגו לאורך גופו המפואר. ככל שהתקדם הלכה וגברה בה המתיחות והמבוכה. למרבה הפתעתה הוא לבש את מכנסיו ולא היה עירום כפי שחשבה. מארק עלה על גדת הבריכה, ניער את ידיו מטיפות המים וקרב אליה. סופיה ניסתה להיראות אדישה כלפיו אבל הלב שלה השתולל בתוכה והפעם מסיבה אחרת. לשמחתה השמש החלה לשקוע והוא לא היה יכול להבחין בלחייה שסמקו ככל שצמצם ביניהם את המרחק. הוא נעמד מולה ורכן מעט לעומתה. האם ינשק אותה הפעם?
 
"את יושבת על הבגדים שלי." אמר לה.
 
"מה..." היא זינקה ממקומה.
 
הכובע שלו היה מעוך. סופיה יישרה אותו כמיטב יכולתה. מארק הרים את חולצתו מהסלע ולבש אותה. היא הגישה לו את כובעו.
 
הוא נתן בו מבט קצר, "את תצטרכי לפצות אותי על הנזק שגרמת."
 
"זה לא היה במכוון."
 
"זה ההסכם שלנו. על כל נזק שתגרמי תצטרכי לשלם או לפצות אותי." הוא הניח את חגורתו על מותניו.
 
"איך בדיוק?"
 
"אני אחשוב על משהו." הוא לקח ממנה את הכובע וחייך בזחיחות.
 
סופיה הרימה את חוטמה והסבה אליו את גבה. היא אספה את גרביה ונעליה, הכניסה אותם אל תיק האוכף של לונה וטיפסה על גבה. מארק הניח את הכובע על ראשו וסיים לנעול את מגפיו. הוא בחן את דמותה יושבת על הסוס ברגליים פשוקות כגבר.
 
"אתה יכול לשבת מאחוריי." היא שלחה אליו חיוך מתגרה.
 
"ניפגש בבית." אמר וסטר לאחוריה של לונה.
 
 
וולקן צנף כשסופיה נכנסה עם לונה אל האורווה המוצלת. היא ליטפה את רעמתו ונתנה לשניהם גזרים שלקחה מהדלי והשקתה אותם במים. מארק עלול לחזור בכל רגע והיא רצתה להספיק להחליף את בגדיה הרטובים לפני כן. יחפה פסעה במהירות על האדמה החמימה ושטפה את רגליה בגיגית מים שהמתינה לה על המרפסת. הציוד של מארק היה מושלך שם. כנראה שהוא לא הספיק לפרוק אותו ויצא לחפש אותה. הוא התגעגע אליה או שפשוט רצה לראות שלא ברחה לו. היא לעולם לא תדע.
 
בבית הדליקה תחילה את הנרות הפזורים על האצטבאות ואת הנרות שעל השולחן. השמש השוקעת צבעה בכתום את גגות מבני החווה השונים. סופיה החליפה את בגדיה ותלתה את הקודמים לייבוש על המעקה בחוץ. היא סרקה את שערה, פרמה את כל קשריה בסבלנות והותירה את השיער מפוזר על גבה וכתפיה. היא מרחה אותו בשמן ורדים שריכך אותו, כך ייעצה לה אלינור כשנתנה לה במתנה בקבוקון של השמן. קול עקבי מגפיו של מארק נשמע על המרפסת וליבה ניתר בתוכה. הרגע לו חיכתה הגיע, מארק חזר סוף סוף הביתה. סופיה ניגשה אל אדן החלון לבדוק מה מצבו של פאי התפוחים שהשאירה שם להתקרר. מבעד לזגוגית החלון ראתה את מארק רוכן מעל השק ופורק את הציוד, לאחר מכן ירד אל הגינה והמשיך אל מחסן הכלים.
 
סופיה ירדה אל המזווה עם צלחת וסכין, היא מילאה את הצלחת בנקניקיות שמנמנות, פרוסות גבינה קשה וריחנית וירקות שקטפה בבוקר. היא עלתה במדרגות עם הצלחת המלאה ובסינרה האסוף בקצותיו שכב לחם שאור שהכינה אתמול.
 
 
 
מארק נכנס פנימה. בחלל הבית נישא ניחוח של מאפה מתוק, ורדים וניקיון. הוא שמח לחזור. מבטו מצא את סופיה שבדיוק עלתה מהמזווה. היא שלחה אליו חיוך קטן ונבוך, ידיה עמוסות במזון. היא ניגשה אל משטח העבודה במטבח. הוא צעד אל ארגז הבגדים שלו, החליף את חולצתו המיוזעת ואת מכנסיו הלחים מהטבילה בבריכה בבגדים נקיים והציץ בה מאחורי וילונות חופת המיטה. אור הנרות פיזז על ראשה האדמוני והאיר באופן נאה את צדודיתה. היא נראתה ממוקדת בהכנת ארוחת הערב שלהם.
 
היא הייתה אישה אמיצה בעיניו. להישאר כך בשממה לבדה, ללא מורא או בכיינות כפי שהיו מגיבות רוב הנשים שהיו נשארות לבדן, ובצדק. הוא ידע שעברה האיום גרם לה להתקשח ולהיות חזקה. היא שרדה תנאים ומצבים שלא בטוח שאחרים היו שורדים. עם זאת, הוא לא היה רגוע לגביה ודאג שבני המשפחה שלו יגיעו לבדוק מדי יום שהכול כשורה איתה והאם היא זקוקה לדבר מה. כשחזר שמח למצוא אותה בבריכה מאושרת ונינוחה.
 
סופיה קצצה את הירקות וזמזמה לעצמה שיר ילדים שהכיר מילדותו. היא לקחה שתי ביצים ופיצחה אותן בשולי המחבת שבאח ושפכה את תוכנן על שכבת החמאה שנמסה שם. מי היה מאמין שהוא יצליח לביית את השדה הקטנה. נראה היה שהיא התרגלה לתפקידה החדש להיות אשת איש. עסקת החליפין שהחליטו עליה, קורת גג, אוכל והגנה תמורת טיפול בבית, שירתה את שניהם. אחרי שנים של נדודים בלונדון יש לה מקום יציב, מקום לקרוא לו בית, כך אמרה לו כשניסתה לשכנע אותו להשאיר אותה, לא?
 
מבטו שוטט מסביב על פני הבית, חש בשינוי שנערך בזמן שלא היה. סופיה הוסיפה וילונות, שינתה את סדר הריהוט וסילקה את מה שמיותר וחסר שימוש. לאחר שקרוליין נפטרה הוא חיפש לעצמו בית קטן ופשוט. הוא נזקק רק לארבע קירות וגג, לבית שישמור אותו מפני הצינה בחורף ומפני להט השמש בקיץ, בית שיוכל לזרוע בו גינת ירק ולהחזיק בו משק חי. הוא לא חיפש משהו מפואר. הבית הזה שהיה גם מבודד וגם קרוב להוריו באופן יחסי, מילא את דרישותיו הצנועות. הוא היה במצב עלוב כשרכש אותו מבעליו, הגג דלף, מבני הלול והאורווה לא היו קיימים והגינה הייתה מיובשת. את השבועות הראשונים בילה בשיפוץ הבית ובבניית המבנים האחרים בעזרת אחיו, אבל הוא לא השקיע בטיפוחו. והינה סופיה שכעת ראתה בבית הזה את ביתה השקיעה מזמנה כי ליצור להם מקום נעים ומזמין. כעת הרגיש שהגיע אל הבית שתמיד קיווה שיהיה לו. הבית שהיה לו עם קרוליין היה זיכרון נשכח, זיכרון טוב אבל כזה שעליו להישאר בעבר. אומנם סופיה הייתה רחוקה מאוד מלהיות דומה לה בהתנהגותה אך הוא ראה בה רבדים אחרים ולאחרונה גילה שהוא רוצה להכיר אותם יותר לעומק.
 
זמזומה העליז מכיוון האח קטע את מחשבותיו. סופיה ערבבה שם את הביצים עם טבעות הנקניקיות וריחם המגרה עלה באוויר. מארק ניגש לעזור לה בעריכת השולחן. בדרכו אל אזור המטבח להביא ספלי שתייה נעצר מול החלון והביט בבבואה שלו בזגוגית. הוא העביר את ידו על לסתו, זקנו היה בין הדברים הראשונים שיהיה עליו לטפל בהם. הוא ישמח להיראות שוב כמו בן־תרבות אבל עתה היה חשוך מכדי שיוכל להתגלח.
 
"זה מפריע לך?" שאלה והניחה קערית ירקות במרכז השולחן.
 
הוא סב אליה, "הייתי שמח להתגלח אבל כבר חשוך." הוא פנה אל משטח העבודה והרים קנקן מים וזוג ספלי בדיל.
 
"תאכל קודם ואחר כך אני אגלח אותך." אמרה לו ופנתה להסיר את המחבת מהאח.
 
"אני בטוח שתשמחי לשסף את גרוני."
 
"אתה מפחד ממני, אדון פורסיית'?"
 
הוא צחק, הניח את הקנקן והספלים על השולחן והתיישב על כיסא מול צלחתו. סופיה הגיעה ומילאה אותה בערימת הביצים הרכות והנקניקיות השמנוניות.
 
"אני מבטיחה לא להשאיר צלקות." היא התיישבה מולו מעבר לשולחן וחיוך מקניט עלה על שפתיה.
 
"אני מאוד אעריך את זה."
 
 
הם סיימו לאכול את פאי התפוחים שהוגש כקינוח ומארק התענג מכל לעיסה. הוא באמת חשב שסופיה הצליחה להתעלות על הפאי של אימו וטרח ליידע אותה. הוא נהנה לראות את לחייה מסמיקות כשהחמיא לה. לאחר מכן פינו את השולחן. הוא טיפל ברחיצת הכלים המשומשים כשסופיה ניגשה אל כלי הגילוח שלו ומילאה קערית במים וסבון. היא הקציפה אותם בתנועה סיבובית עד שהמים הפכו לקצף יציב והשאירה את הקערית על השולחן. בזמן שמצאה סדין בארגז האחסון מארק ניגב את ידיו והתיישב על כיסא. השעה הייתה שעת ערב מאוחרת כשנעמדה מאחוריו וכיסתה את חזהו בסדין.
 
"אז מה ניסיון הגילוח הקודם שלך, סופיה?" שאל כשאצבעותיה הרימו את קצות שערו הארוך מעל עורפו כדי לקשור את הסדין.
 
היא סיימה את הקשירה, הניחה את זוג ידיה על כתפיו, "למה אתה שואל? האם יכול להיות שאתה מפחד, אדון פורסיית'?" אצבעותיה עיסו באופן מכאיב את שריריו.
 
"לא, רק תוהה אם הגברים ההם שרדו."
 
סופיה צחקקה ושפתיה היו סמוכות לאוזנו כשאמרה, "שרדו. השאלה באיזה מצב..."
 
היא הדיפה ריח ורדים משכר. הבל פיה החם ליטף את צווארו. מארק שאף עמוקות וחתם את שפתיו מנסה להתעלם מהשפעת מגעה על גופו.
 
סופיה ניגשה אל השולחן שמולו ובחנה את הכלים שמתינו לה שם. לבסוף הרימה את המספריים, פתחה וסגרה את להביהם לנגד עיניו באופן מאיים אך זה רק שעשע אותו. מארק נותר לשבת באדישות. היא חייכה וגחנה אליו, הצמידה את הלהבים אל עורו והחלה קוצצת את שיער זקנו. שערות כהות צנחו על הסדין בחיקו ונאספו סביב רגלי הכיסא על הרצפה. לאחר מכן טבלה מברשת בקערית הקצף, נעמדה מולו והעבירה אותה על אחת מלחייו.
 
"הייתה לי הרגשה שאתה אוהב להסתכן." אמרה ולקחה את התער.
 
"כמובן. אחרת איך הסכמתי להתחתן איתך?"
 
סופיה חייכה ורכנה אליו, "אל תזוז."
 
מארק השתדל לא לנוע כשהעבירה את התער על עורו. הוא לא פחד שתחתוך אותו, הוא יותר פחד שהיא תבחין בעורו המצטמרר בכל פעם שנגעה בו. הוא ניסה למחות מראשו את מראה גופה המעורטל במימי הבריכה ואת תגובת גופו כשצפה בה בלא ידיעתה.
 
סופיה העבירה שוב את התער על לחיו וקטעה את הרהורי התשוקה אודותיה, מצילה אותו ממצב מביך. היא ניקתה את הלהב בתוך קערית המים ועברה שוב על עצם הלחי, מסירה את אחרוני הזיפים העיקשים, חושפת את עורו המתוח. הדקות התארכו כשהקפידה לא להחמיץ אף פיסת עור. זה היה עינוי מבחינתו, להריח אותה כה קרובה ולא לגעת בה. היא מרחה קצף גילוח על לחיו השנייה והעבירה עליה את התער.
 
כעבור זמן מה הזדקפה מלאת גאווה בעבודתה. "חלק כמו תחת של תינוק."
 
"התיאורים שלך פיוטיים."
 
סופיה חייכה בשחצנות, "נעבור לחלק שמתחת ללסת."
 
היא נעמדה מאחוריו וידה הפנויה החזיקה במצחו. היא השעינה את ראשו על חזה הרך, בתנועה שפשטה את צווארו כמו תרנגול לפני שחיטה. מארק עצר את נשימתו כשהתער נצמד לגרונו.
 
"מציעה לך שלא לדבר בשלב הזה." היא החליקה את הלהב במעלה גרגרתו עד לשקע סנטרו.
 
מארק לא התכוון לסרב להמלצתה וניסה להתעלם מרכות שדיה מתחת לעורפו.
 
במשך דקות ארוכות ואיטיות סופיה התמקדה בגרונו ומארק הסתפק בנשימות רדודות. היא שחררה את ראשו בעדינות וניגבה עם מגבת את שאריות הקצף מגרונו. היא סבה סביב כיסאו ובחנה את עבודתה בריכוז. מארק ניצל זאת כדי לבחון אותה. גבותיה הצטופפו מעל עיניה, ריסיה הכהים והארוכים הצלו על לחייה. כאשר גחנה אליו וסימנה פס של קצף מתחת לחוטמו עם אצבעה חש רעידה פנימית בבטנו. עיניו גלשו אל מחשופה הצנוע, מדמיין מה הסתירה התחרה העדינה. היא הבחינה בזה והחזיקה בסנטרו, זוקפת אותו אל מול פניה בתקיפות, ממקדת את עיניו בשלה. הוא לא חש נבוך על שנתפס לוטש בה עיניים. הוא רצה ללטף באצבעותיו את הנמשים הקטנים על אפה ולחייה, את נקודת החן מעל השפתיים שלה שהיו מאוד קרובות אל שלו. רצה לאחוז בה, להושיב אותה על ירכיו ולנשק אותה ארוכות כפי שהתאווה לעשות מזה זמן מה.
 
הברק הירוק שבעיניה הבהב בהפתעה.
 
"אל תזוז." גבתה עלתה מעלה באיום, "אחרת אינני אחראית למה שיישאר מהפנים שלך."
 
מארק חתם את פיו ממושמע, עוצר את עצמו מלתלוש את הסדין מצווארו, מלהטיל אותה על כתפו ולקחתה אל המיטה. הוא כנראה בילה זמן רב מדי בחברת גברים בשטח הפתוח בדיבור על הנשים המחכות להן בבית עם שובם מהמסע המפרך וכמה היו רוצים לטבוע בחיקן. הוא וסופיה לא היו זוג רגיל והוא ידע שקרבה כלשהי ביניהם תיקח זמן. היא נבעתה בכל פעם שהתקרב אליה. גם אם לא דיברו על זה הוא ראה זאת בתגובות גופה, בשריריה המתקשחים כשנשכב לצידה במיטה בלילות הראשונים שלהם יחד בבית, באצבעותיה שהתאגרפו מתחת לסדין הדק והיו נכונות לעקור את עיניו, בריחוק שלה. מאז חלפו שבועות רבים וסופיה חשה יותר בטוחה בנוכחותו שכן כל התגובות הללו שהעידו על חרדתה מפניו נעלמו. אבל מארק ידע שעליו עוד לחכות עד שיקבל הוכחה שהיא רוצה בו כפי שהוא רצה בה. הוא הניח שסופיה מלאה בזיכרונות מרים מהתקופה שלה עם הובס ולא רצה להציף אותם בנגיעה נחפזת או בנשיקה בעיתוי שגוי. היה לו אורך רוח אבל הוא לא ידע עוד כמה זמן יחזיק מעמד. הוא חשק בה. וכעת על הכיסא מנוע מלגעת בה, הוא התענה.
 
סופיה העבירה את התער הנקי על עורו מעל לשפתו העליונה בריכוז, עבדה על שאריות הזיפים הכהים של שפמו. היא ליחחה את שפתה העליונה בקצה לשונה באופן לא מודע כדי להתמקד במלאכה הדורשת זהירות ועדינות. כשהתנשפה הבריש הבל פיה את שפתיו ושלח רעידה נוספת אל בטנו. מארק עצם את עיניו, המתין בקוצר רוח שתסיים והתפלל שלא יביך את עצמו לידה.
 
לבסוף היא סיימה. ידה החליקה על לסתו לאתר זיפים שהחמיצה. אגודלה שפשף את השקע שמתחת לפיו מאותה סיבה. מארק החזיק במפרק כף ידה והרחיק אותה מפניו. הוא קם על רגליו וסופיה התרחקה לאחור, תוהה על חוסר סבלנותו.
 
"אני בטוח שעשית עבודה מושלמת." הוא התיר את קשר הסדין שקשרה סביב עורפו.
 
"תודה." היא נשמעה מרוצה מהמחמאה שלו. "סוף סוף אתה נראה כמו אדם מתורבת." חיוכה התגרה בו.
 
סופיה ניגשה אליו עם מגבת נקייה ומחתה את שאריות הקצף מפניו. מארק תלש את המגבת מידה. היא נתנה בו מבט מופתע.
 
"אני אסתדר בעצמי." הוא טפח על לחייו עם המגבת והתרחק ממנה אל כיוון זגוגית החלון, שואף באיטיות ומנסה להרגיע את ליבו ההולם בפראות.
 
"היי. לאן אתה הולך?" שאלה אותו כשהטיל את המגבת על השולחן ויצא מדלת הבית.
 
"לבדוק שנעלתי את השערים." הפטיר ופנה אל הדלת.
 
מארק יצא אל אוויר הלילה שהיה עדיין חמים מיום לוהט של שמש. הדלת נטרקה מאחורי גבו. הוא העביר יד על ראשו והחליק אותה על לסתו, לוחץ בחוזקה. היא תטריף את דעתו. אלוהים. הוא הזדקק לקצת מרחק ממנה או שאלוהים יעזור לו.
 
הוא ירד במדרגות, נעל את החיות במכלאות שלהן ויצא מבעד לשערי החומה אל הבריכה. המים בוודאי כבר קפואים בשעה שכזו אבל לזה בדיוק הוא היה זקוק.
 
 
 
סופיה נשכבה במיטה לאחר שהאפילה את הבית והשאירה רק את הנרות שעל השולחן דולקים כדי שמארק ימצא את דרכו בקלות בחשכה. היא המתינה לו. כשעמדה קרוב אליו וגילחה את פניו, גופו הדיף ריח נקי של יער ואדמה לאחר הרחצה בבריכה והבל פיו הדיף ניחוח של פאי התפוחים המתוק. היא פחדה שיחוש בהתרגשותה. כאשר ראתה כיצד הציץ במחשופה הבינה כי הוא מתעניין בה. היא התבדחה איתו כדי לגרש את מבוכתה אבל החליטה שאם יעשה הלילה את הצעד הראשון לאינטימיות, היא תיענה לו.
 
סופיה התענגה על זיכרון הרגעים הנעימים שלהם מהערב, מההקנטות ההדדיות שלהם בבריכה ובזמן שגילחה אותו. בעודה ממתינה לו שקלה להחליף את הכותונת הפשוטה שלה בכותונת המפתה שרכשה לה מריאן. לבסוף החליטה רק לפתוח את קשר הצווארון המהוגן שלה כדי לגלות לו מעט מעורה. היא הסיטה את הווילונות בקדמת המיטה כדי שיבחין בה מייד עם היכנסו לבית ומשכה מעלה את שולי הכותונת עד מעל לברכיה. סופיה התמקמה בצד שלה במיטה במה שקיוותה כתנוחה חושנית, מרפק אחת תקועה בכרית וסנטרה נח בשקע כף ידה. שערה היה מפוזר כעננה רכה סביב כתפיה. מבטה היה נעוץ בדלת לרגע שמארק ייכנס. לסגור את השערים לוקח דקות ספורות בלבד. הוא עלול להיכנס בכל רגע, חשבה בציפייה.
 
סופיה המתינה לשמוע את קול חריקת הצירים עם פתיחת דלת הכניסה. חלפו דקות ארוכות של המתנה. מפרק כף היד שלה כבר החל להירדם ולעקצץ בכאב. היא חשה מגוחכת להמתין לו בתנוחה שחשבה כמפתה. היא נשכבה על גבה ובהתה בחופת המיטה, ניערה את ידה הכואבת עד שתחושת העקצוץ נעלמה. למה הוא מתעכב? היה רעש קל מהמרפסת וסופיה התרוממה על מרפקיה להביט בדלת, ליבה החל להלום. זה הרגע לו חיכתה.
 
היא המתינה רגע ארוך אך הדלת לא נפתחה. קצרת רוח זינקה מהמיטה וניגשה אל אחד החלונות שהשקיף החוצה. המרפסת הייתה ריקה. היא הבחינה כי שערי החומה היו פתוחים לרווחה ואילו וולקן נעדר מתאו. מארק כלל לא היה שם. היא הבינה שהמתינה לו לשווא.
 
מאוכזבת צנחה אל תוך המיטה וחיבקה את הכרית שלה, דמעות מילאו את עיניה. איזו טיפשה הייתה להאמין שהוא רוצה בה. היא דמיינה הכול. אם מארק היה חושק בה כפי שחשבה הוא היה איתה עכשיו במיטה ולא יוצא לרכוב על סוסו. מה היא עשתה לא טוב? דמעות חמות גלשו על לחייה ונספגו בכרית שאחזה.

הילה ארוון

הילה ארווֹן כתבה למגירה מגיל צעיר, כשנסעה עם משפחתה לשליחות בגרמניה למספר שנים, התפנה זמנה לכתיבה ונפרצה באחת המגירה.
מאז יצאו לאור 6 רומנים היסטוריים ועוד 2 רומנים ארצישראליים סוחפים ומרגשים. הצטרפו לאוהדיה הרבים בקבוצת הפייסבוק "המגירה הסודית של הילה". מאמרים מרתקים על התחקירים ההיסטוריים שהילה עושה עבור ספריה תוכלו למצוא בבלוג שלה באתר "הספרים של הילה".
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: הילה ארוון
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 464 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 44 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
35 דירוגים
30 דירוגים
4 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
13/7/2020

הספר השני בדואט היה מעולה. הרבה פעמים הספר הראשון מעולה ואז יש ירידה בספר השני. פה קרה ההפך. הסיפור של מייסון פחות סקרן וריגש, פחות התחברתי. לא כל כך אהבתי את הדמות של מייסון, יש בו קצת רוע. הוא תכנן דברים שזעזע אותי אפילו לחשוב עליהם והבעיה היתה שהוא ממש התכוון לזה. בהמשך יש סיפורי אהבה על 2 זוגות אחרים והם שונים זה מזה אבל מעניינים ומרגשים הרבה יותר. מצאתי את עצמי דומעת לקראת סוף הספר השני. בסיכום הכללי דואט מצוין. מאוד אהבתי.

1
15/12/2024

הספר הזה וכל בפרי הסדרה ריתק אותי ולא יכולתי להוריד אותו מכף ידי. התפתחות העלילה, נ'ק המפנה אפיון הגיבורים וקשת הרגשות והאישיות שלהם כבש אותי מההתחלה וריתק אותי לקרוא בשקיקה עוד ועוד פרק הלי יכולת לעצור. תודה הילה

5/3/2024

הספר השני המשך נפלא. פעמים רבות ספר שני נופל מהראשון, אבל לשמחתי זה לא קרה. מצאתי את עצמי נסחפת עם הדמויות, שמחה, כואבת, כועסת, מתאהבת. כתיבה נהדרת ומעניינת

5/3/2023

מעולה כמו כללל הספרים שלה

17/11/2022

הנושא מרגש, השפה טובה, העלילה מושכת ומסקרנת , כל כניסה הביתה ראשית רצה לספר, זה היה מדהים. מאוד ממליצה על הדואט , אי אפשר להפסיק לקרא. ראו הוזהרתם !

31/12/2021

ספר מדהים, סדרה מרגשת, כתובה היטב, קשה היה להניח את הספר.

20/9/2021

נהדר

22/3/2021

במילה אחת: מקסים

29/11/2020

ספר מרתק ומרגש נעשתה עבודת חקר על אותה תקופה. הדמויות בספר היו מעניינות והכתיבה והייתה מרתקת

12/11/2020

ספר מעניין וסוחף, מאוד מומלץ😊

17/10/2020

הילה ארוון לא מאכזבת בדואט עוצר נשימה ומרגש !

7/10/2020

קראתי את שני הספרים בהם נפרשים שלוש סיפורי אהבה עם עלילות שונות, ממש כייף גדול, רומנטיקה במיטבה ללא צורך בפורנו מיותר.

4/10/2020

ספר מקסים שאי אפשר להפסיק לקרא, לא רוצה להפרד מהדמויות.

1/10/2020

מאד מאד נהנתי!! אין על הספרים של הילה!!! מומלץ בחום!!ממליצה לקרוא קודם את "זר של קוצים" ולאחר מכן להישאב ולקרוא את המארז המקסיםםם!!⚘

8/7/2020

דואט מהמם! חייב קריאה!

8/7/2020

מרגש מאוד. כתוב בצורה קולחת

18/5/2020

סוחף, מרתק, מותח ממליצה בחום! הנאה צרופה ממש.

17/5/2020

דואט מעולה! עלילה מרתקת וכתיבה נהדרת שזורה בעובדות היסטוריות. יישר כוח לכותבת. מאוד נהניתי

30/4/2020

ספר נפלא. אהבתי אותו אפילו יותר מהחלק הראשון בדואט. סיפורם של גרייס ותומאס נגע לליבי (אפילו בכיתי קצת במהלך הקריאה). הילה ארוון סופרת כל כך מוכשרת ותמיד תענוג לקרוא את ספריה. אני מחכה בקוצר רוח ליצירות הבאות שלה :)

13/4/2020

נהנתי מכל רגע, כמו כל הספרים של הילה, מושלם! לא רציתי שיסתיים.

8/4/2020

ספר מרתק , כתיבה מדהימה , אי אפשר להניח מהיד , כמו שאר ספריה של הילה ! ממליצה בחום

4/4/2020

סיימתי את הספר עם דמעות בעיניים סערת רגשות התהפוכות במהלך הספר ההתרחשויות מצד אחד התקמצנתי על כל מילה מצד שני לא הצלחתי לעצור!! אוי הילה תודה לך על כל הטוב הזה חבל שנגמר

3/4/2020

עלילה סוחפת ומרתקת. נהניתי בכל רגע! תודה הילה על חוויה מדהימה

1/4/2020

מושלם!!! הסיפור הדמויות הכתיבה.תענוג

28/3/2020

ספר השני מדואט. נהנתי מכל רגע מהדואט המעולה הזה. סיפור סוחף ויפה . מושלם מושלם מושלם. רוצו לקרוא. תודה להילה המדהימה . 💋💋💋💋💋💋💋💋

12/7/2021

נחמד מאוד מסיים את החלק הראשון לעיתים היה ארוך מידי אבל כתוב יפה מאוד

13/2/2021

סופרת מהממת! ספרים מהממים! אוהבת אותך הילה!!!!

24/11/2020

מדהים

19/5/2020

כתוב בצורה ברורה והקריאה קלה מאד. עם זאת, העלילה מעט משתרכת וחוזרת על עצמה שוב ושוב. למרות כל זאת ספר מרתק שקשה להניח מהיד.

17/6/2021

מעניין אבל יש הרבה קיטש

נשיקות שונא הילה ארוון
*** אזהרת ספויילר! *** 
*** אם לא קראתם את הספר הראשון בסדרה "פצעי אוהב", הקריאה על אחריותכם בלבד  ***
 
 
 
 
פרק 1
 
 
יום חמישי היה חם במיוחד. עונת הקיץ החלה במלוא עוזה. באותה שעת בוקר מאוחרת לאחר שסיימה סופיה להאכיל את חיות המשק, היא לקחה סלסילת נצרים מהמרפסת וירדה אל גינת הירק. ענפי עץ התפוח היו עמוסים בתפוחים עסיסיים, היא קטפה את אלו שנראו לה בשלים ומתוקים. קרני השמש דילגו על ראשה האדמוני ושזפו את פניה, גורמים לנמשים נוספים לצוץ על גשר אפה ועל לחייה. היא הטילה עוד מספר תפוחים אל הסלסילה שעמדה למרגלות העץ וגדשה אותה, כשסיימה נכנסה אל הבית המוצל. הווילונות מנעו מהשמש לחדור במלוא עוצמתה פנימה והבית היה קריר יחסית בזכות קורות העץ העבות שמהן היו עשויים הקירות.
 
היא תכין פאי תפוחים כדי להפתיע את מארק עם שובו בעוד מספר ימים. הפאי הזה היה חביב עליו במיוחד והוא תמיד חלק לה מחמאות. הדבר חימם את ליבה.
 
באין סוכר במזווה יצאה על גבה של לונה אל צ'ארלסטון. סופיה עצרה בפאתי העיירה, קשרה את לונה אל גזע עץ מרוחק ופסעה בדרך המלך אל עבר הרחוב הראשי. היא הגיעה אל חנות מצרכי המזון ולשמחתה היה סוכר במלאי. היא הצטיידה גם במקלות קינמון כדי להכין סיידר כפי שלימדה אותה אלינור להכין באחד מביקוריה בשבוע בחלף.
 
כעבור כמה שעות מילא את חלל הבית ניחוח בשׂוּם של תפוחים אפויים, קינמון וקרמל, כשסופיה נכנסה עם תבנית פאי התפוחים המוכן לאחר שנאפה בתנור האבן שבחוץ. אגלי זיעה הצטברו על רקותיה ובמורד צווארה. היא הניחה את התבנית על אדן החלון העמוק להתקרר וניגבה את צווארה בשרוול חולצתה.
 
סופיה ניגשה אל הסיר שבו הרתיחה מים עם תפוחים שחתכה לקוביות ומקלות של קינמון עבור הסיידר. היא נעצה סכין בתפוחים וכשראתה שהתרככו העבירה אותם דרך בד לסינון שהניחה מעל קערה גדולה. הסיידר מילא את כל הקערה ואדים מהבילים היתמרו מעליו. היא הניחה לו להצטנן לפני שתעביר אותו לבקבוקים ריקים. את עיסת התפוחים שמרה בקערה אחרת כדי להכין ממנה מרקחה. היא החליטה לעשות הפסקה. כעת הייתה עייפה ומיוזעת. חום היום הגיע לשיאו והעבודה שלה מול התנור הלוהט בחוץ והאש באח גרמה לחולצה שלה להידבק לגבה. טבילה במימי הבריכה הצוננים שהגיעו מהשלג שנמס מפסגות ההרים הסמוכים תעזור להחיות את נפשה. לא תהיה זו הפעם הראשונה בה תשחה בבריכה המבודדת. בימים שחלפו מאז שמארק יצא אל היערות עשתה זאת מספר פעמים.
 
 
 
סופיה שחתה אל מרכז הבריכה וצללה פנימה אל המים העמוקים. שערה הארוך צף סביבה בגלים מתפתלים ואדמוניים. המים צרבו את עיניה הפקוחות אך היא התרגלה לתחושה די מהר. דגים שחו סביבה ואלו שהבחינו בה נרתעו ושינו את נתיב שחייתם. האוויר החל לאזול מריאותיה וסופיה דחפה עצמה מעלה בעזרת כפות רגליה. זרועותיה חתרו אל עבר פני המים. היא שחתה עד שהגיעה לנקודה בבריכה בה יכלה לעמוד על הקרקעית. קרני השמש טיילו על ראשה ונצצו על המשכית שלה. היא מצמצה כדי לסלק את טיפות המים וראייתה הצטללה. היא התענגה על קרירותם.
 
הבריכה השקטה הייתה מוקפת צמחיית פרא, קנים ארוכים וסוף. עופות מים ירדו מהגדה אל מימיה או עלו חזרה אל שפתה. הרוח שיחקה עם אדוות המים וליטפה את כתפיה החשופות של סופיה. לונה עמדה על הגדה קשורה לעץ ליד סלע עליו השאירה סופיה את בגדיה. הסוסה לעסה את הדשא שלרגליה בשאננות. סופיה צללה שוב ואת הדקות הקרובות בילתה בשחייה מקצה אחד של הבריכה לקצה השני.
 
השמש תשקע בקרוב חשבה כשעלתה שוב אל פני המים, כדאי לה לחזור אל הבית לפני שיחשיך. סופיה שחתה אל עבר הגדה. היא נעמדה על רגליה כשהמים הגיעו אל גובה מותניה. נחלי מים טוו את דרכם משערה הרטוב אל כתפיה ובטנה. הטיפות נצצו על עורה כמו רסיסי כוכבים. סופיה אספה את שערה הכבד בידיה וסחטה אותו. מבטה עלה אל לונה אבל הסוסה לא הייתה שם. גם בגדיה נעלמו! רק נעליה היו מונחות למרגלות הסלע. היא קפאה על מקומה וכרעה בתוך המים, להסתיר את גופה מפני מי שפלש אל שטחי החווה וגנב את סוסתה ואת בגדיה. היא נעה לאחור בחזרה אל המים העמוקים ועיניה שוטטו בחרדה על השיחים. מה תעשה עכשיו?
 
"לא חכם להשאיר את בגדייך או את הסוסה שלך ללא השגחה."
 
מארק הגיח מאחורי גזע עץ והחזיק באפסר של לונה, על האוכף נחו בגדיה. הוא נעצר במקומו, בגדיו מאובקים ומגפיו שחוקים. חיוך יהיר נראה מבין זקנו שצמח פרא. סביב צווארו היה כרוך צעיף הבד שהכינה לו מוכתם ומיוזע. לונה, הסוסה הבוגדנית, תחבה את אפה בחזהו מלאת געגוע.
 
"אז מזלי שזה רק אתה." קראה אליו מהמים וקיוותה שהם עמוקים דיים כדי להסתיר את גופה מעיניו. "הקדמת, חשבתי שתגיע רק באמצע שבוע הבא."
 
"קיצרתי את הזמן שלי שם." הודה וזקף גבה, "את רוצה שאחזור ליער?"
 
"אה? לא, ברור שלא." מה קורה לה? היא צריכה לשמוח שהוא הקדים.
 
מארק צחק למראה תשובתה המגומגמת, "איך המים?"
 
הוא הוביל את לונה אל העץ וקשר אותה אליו.
 
"קרירים ומרעננים." השיבה וחיבקה את פלג גופה העליון בידיה לכסות את חזה.
 
הוא התיישב על הסלע והרים את קצות כובעו. מבטו הכסוף נח על פניה וירד אל כתפיה שבצבצו מהמים. קרני השמש האחרונות של היום חשפו את הנמשים המפוזרים עליהן.
 
"נראה שאת נהנית כאן." אמר.
 
הסומק פרח בלחייה. כמה זמן עמד וצפה בה? האם ראה אותה עירומה?
 
"מאוד. הגעתי לכאן מתי שהזדמן לי..." קולה גווע כשהחל לחלוץ את מגפיו.
 
"לא תזיק לי טבילה." מבטו לא מש מעיניה.
 
סופיה חשה את צווארה מאדים כשהטיל את כובעו על הסלע והחל להסיר את הצעיף שלו כדי להיחלץ מחולצתו.
 
עיניה הושפלו מטה לפני שתראה במערומיו. היא שמעה את אבזם חגורתו הכבדה נוגע בסלע.
 
"אכפת לך שאצטרף?" שאל מהגדה אך לא המתין לתשובתה.
 
סופיה שמעה את שכשוך המים כאשר פסע בתוכם.
 
"את נשמעת משכנעת למדי וזה המקום האהוב עליי בימים חמים."
 
היא הרימה את מבטה אליו באחת וליבה החל מאיץ את פעימותיו בחרדה. מארק עמד בבריכה בחזה חשוף, המים הגיעו לגובה מותניו הוא התקדם אליה ואז צלל פנימה ונעלם מעיניה. היא סבה על מקומה בניסיון לאתר אותו. הוא הגיח מהמים במרחק זרוע ממנה וינק אוויר לריאותיו דרך פיו. קצוות שערו נדבקו לראשו והמים טפטפו על רקותיו וזקנו, משם צנחו הטיפות על שרירי חזהו, על כתפיו וגלשו מטה על זרועותיו. המראה שלו היה גברי ומושך. הוא הרחיק את השיער מפניו ועיניו האפורות מצאו אותה.
 
סופיה עצרה את נשימתה. היא הייתה מעורטלת וחסרת הגנה. האם ינצל זאת? הוא היה יכול לנצל את ההזדמנויות שנקרו בפניו מדי לילה כשהייתה בכותונתה בלבד במיטתם ולא ניצל. האם יבחר לעשות זאת עכשיו? הוא בעלה, הוא יכול לעשות בה כרצונו, חשבה. האם הבילוי בחברת גברים מחוספסים בעבודה מאומצת בשטח, יצרו בו געגוע לרכות של אישה? היא לא ידעה איך תגיב אם יתקרב אליה.
 
הוא בחן את מבע פניה בעיון.
 
"עמדת לצאת מהבריכה כשהגעתי. אני אמתין שתצאי." אמר והיא שבה לנשום.
 
מארק צלל שוב ושחה מתחת למים אל הכיוון הנגדי. סופיה הציצה בו מעבר לכתפה וכשהייתה משוכנעת שאינו צופה בה, שחתה אל המים הרדודים והזדקפה. היא פסעה בצעדים מהירים אל עבר הגדה, נזהרת לא להחליק על חלוקי האבן והסלעים הרטובים. היא חטפה את הבגדים מהאוכף של לונה ביד נחפזת והסתתרה מאחורי גזע עץ ומאחורי הצמחייה העבותה כדי ללבוש את בגדיה. עלים יבשים ועפר נדבקו לכפות רגליה הלחות.
 
"בך אני אטפל בהמשך." סיננה אל עבר לונה והשתחלה לתוך כותונתה וזו נדבקה אל גופה הרטוב. "יצור בוגדני שכמוך. את היית אמורה להתריע אם מישהו מתקרב."
 
לונה שחשה במורת רוחה רקעה ברגליה על האדמה והעלתה עננת אבק. סופיה חייכה אליה בסלחנות ולבשה את המותנייה שלה, משכה בשרוכיה והידקה אותה על מותניה הצרות. היא הציצה מעבר לגזע וראתה את מארק שוחה, זרועותיו פילחו את המים בחתירה מהירה. גופו הגמיש חצה את הבריכה. היא הביטה בו בהערצה ולפני שיתפוס אותה בוהה בו מיהרה ללבוש את חצאיתה.
 
סופיה ניגשה אל הסלע והתיישבה עליו. היא משכה מעלה את אמרת חצאיתה אל ברכיה והניחה לאוויר החמים לייבש את רגליה החשופות. בינתיים קלעה את שערה הלח לצמה.
 
מארק נעמד במים ומבטו איתר אותה על הסלע. הוא החל פוסע לעברה, המים זלגו לאורך גופו המפואר. ככל שהתקדם הלכה וגברה בה המתיחות והמבוכה. למרבה הפתעתה הוא לבש את מכנסיו ולא היה עירום כפי שחשבה. מארק עלה על גדת הבריכה, ניער את ידיו מטיפות המים וקרב אליה. סופיה ניסתה להיראות אדישה כלפיו אבל הלב שלה השתולל בתוכה והפעם מסיבה אחרת. לשמחתה השמש החלה לשקוע והוא לא היה יכול להבחין בלחייה שסמקו ככל שצמצם ביניהם את המרחק. הוא נעמד מולה ורכן מעט לעומתה. האם ינשק אותה הפעם?
 
"את יושבת על הבגדים שלי." אמר לה.
 
"מה..." היא זינקה ממקומה.
 
הכובע שלו היה מעוך. סופיה יישרה אותו כמיטב יכולתה. מארק הרים את חולצתו מהסלע ולבש אותה. היא הגישה לו את כובעו.
 
הוא נתן בו מבט קצר, "את תצטרכי לפצות אותי על הנזק שגרמת."
 
"זה לא היה במכוון."
 
"זה ההסכם שלנו. על כל נזק שתגרמי תצטרכי לשלם או לפצות אותי." הוא הניח את חגורתו על מותניו.
 
"איך בדיוק?"
 
"אני אחשוב על משהו." הוא לקח ממנה את הכובע וחייך בזחיחות.
 
סופיה הרימה את חוטמה והסבה אליו את גבה. היא אספה את גרביה ונעליה, הכניסה אותם אל תיק האוכף של לונה וטיפסה על גבה. מארק הניח את הכובע על ראשו וסיים לנעול את מגפיו. הוא בחן את דמותה יושבת על הסוס ברגליים פשוקות כגבר.
 
"אתה יכול לשבת מאחוריי." היא שלחה אליו חיוך מתגרה.
 
"ניפגש בבית." אמר וסטר לאחוריה של לונה.
 
 
וולקן צנף כשסופיה נכנסה עם לונה אל האורווה המוצלת. היא ליטפה את רעמתו ונתנה לשניהם גזרים שלקחה מהדלי והשקתה אותם במים. מארק עלול לחזור בכל רגע והיא רצתה להספיק להחליף את בגדיה הרטובים לפני כן. יחפה פסעה במהירות על האדמה החמימה ושטפה את רגליה בגיגית מים שהמתינה לה על המרפסת. הציוד של מארק היה מושלך שם. כנראה שהוא לא הספיק לפרוק אותו ויצא לחפש אותה. הוא התגעגע אליה או שפשוט רצה לראות שלא ברחה לו. היא לעולם לא תדע.
 
בבית הדליקה תחילה את הנרות הפזורים על האצטבאות ואת הנרות שעל השולחן. השמש השוקעת צבעה בכתום את גגות מבני החווה השונים. סופיה החליפה את בגדיה ותלתה את הקודמים לייבוש על המעקה בחוץ. היא סרקה את שערה, פרמה את כל קשריה בסבלנות והותירה את השיער מפוזר על גבה וכתפיה. היא מרחה אותו בשמן ורדים שריכך אותו, כך ייעצה לה אלינור כשנתנה לה במתנה בקבוקון של השמן. קול עקבי מגפיו של מארק נשמע על המרפסת וליבה ניתר בתוכה. הרגע לו חיכתה הגיע, מארק חזר סוף סוף הביתה. סופיה ניגשה אל אדן החלון לבדוק מה מצבו של פאי התפוחים שהשאירה שם להתקרר. מבעד לזגוגית החלון ראתה את מארק רוכן מעל השק ופורק את הציוד, לאחר מכן ירד אל הגינה והמשיך אל מחסן הכלים.
 
סופיה ירדה אל המזווה עם צלחת וסכין, היא מילאה את הצלחת בנקניקיות שמנמנות, פרוסות גבינה קשה וריחנית וירקות שקטפה בבוקר. היא עלתה במדרגות עם הצלחת המלאה ובסינרה האסוף בקצותיו שכב לחם שאור שהכינה אתמול.
 
 
 
מארק נכנס פנימה. בחלל הבית נישא ניחוח של מאפה מתוק, ורדים וניקיון. הוא שמח לחזור. מבטו מצא את סופיה שבדיוק עלתה מהמזווה. היא שלחה אליו חיוך קטן ונבוך, ידיה עמוסות במזון. היא ניגשה אל משטח העבודה במטבח. הוא צעד אל ארגז הבגדים שלו, החליף את חולצתו המיוזעת ואת מכנסיו הלחים מהטבילה בבריכה בבגדים נקיים והציץ בה מאחורי וילונות חופת המיטה. אור הנרות פיזז על ראשה האדמוני והאיר באופן נאה את צדודיתה. היא נראתה ממוקדת בהכנת ארוחת הערב שלהם.
 
היא הייתה אישה אמיצה בעיניו. להישאר כך בשממה לבדה, ללא מורא או בכיינות כפי שהיו מגיבות רוב הנשים שהיו נשארות לבדן, ובצדק. הוא ידע שעברה האיום גרם לה להתקשח ולהיות חזקה. היא שרדה תנאים ומצבים שלא בטוח שאחרים היו שורדים. עם זאת, הוא לא היה רגוע לגביה ודאג שבני המשפחה שלו יגיעו לבדוק מדי יום שהכול כשורה איתה והאם היא זקוקה לדבר מה. כשחזר שמח למצוא אותה בבריכה מאושרת ונינוחה.
 
סופיה קצצה את הירקות וזמזמה לעצמה שיר ילדים שהכיר מילדותו. היא לקחה שתי ביצים ופיצחה אותן בשולי המחבת שבאח ושפכה את תוכנן על שכבת החמאה שנמסה שם. מי היה מאמין שהוא יצליח לביית את השדה הקטנה. נראה היה שהיא התרגלה לתפקידה החדש להיות אשת איש. עסקת החליפין שהחליטו עליה, קורת גג, אוכל והגנה תמורת טיפול בבית, שירתה את שניהם. אחרי שנים של נדודים בלונדון יש לה מקום יציב, מקום לקרוא לו בית, כך אמרה לו כשניסתה לשכנע אותו להשאיר אותה, לא?
 
מבטו שוטט מסביב על פני הבית, חש בשינוי שנערך בזמן שלא היה. סופיה הוסיפה וילונות, שינתה את סדר הריהוט וסילקה את מה שמיותר וחסר שימוש. לאחר שקרוליין נפטרה הוא חיפש לעצמו בית קטן ופשוט. הוא נזקק רק לארבע קירות וגג, לבית שישמור אותו מפני הצינה בחורף ומפני להט השמש בקיץ, בית שיוכל לזרוע בו גינת ירק ולהחזיק בו משק חי. הוא לא חיפש משהו מפואר. הבית הזה שהיה גם מבודד וגם קרוב להוריו באופן יחסי, מילא את דרישותיו הצנועות. הוא היה במצב עלוב כשרכש אותו מבעליו, הגג דלף, מבני הלול והאורווה לא היו קיימים והגינה הייתה מיובשת. את השבועות הראשונים בילה בשיפוץ הבית ובבניית המבנים האחרים בעזרת אחיו, אבל הוא לא השקיע בטיפוחו. והינה סופיה שכעת ראתה בבית הזה את ביתה השקיעה מזמנה כי ליצור להם מקום נעים ומזמין. כעת הרגיש שהגיע אל הבית שתמיד קיווה שיהיה לו. הבית שהיה לו עם קרוליין היה זיכרון נשכח, זיכרון טוב אבל כזה שעליו להישאר בעבר. אומנם סופיה הייתה רחוקה מאוד מלהיות דומה לה בהתנהגותה אך הוא ראה בה רבדים אחרים ולאחרונה גילה שהוא רוצה להכיר אותם יותר לעומק.
 
זמזומה העליז מכיוון האח קטע את מחשבותיו. סופיה ערבבה שם את הביצים עם טבעות הנקניקיות וריחם המגרה עלה באוויר. מארק ניגש לעזור לה בעריכת השולחן. בדרכו אל אזור המטבח להביא ספלי שתייה נעצר מול החלון והביט בבבואה שלו בזגוגית. הוא העביר את ידו על לסתו, זקנו היה בין הדברים הראשונים שיהיה עליו לטפל בהם. הוא ישמח להיראות שוב כמו בן־תרבות אבל עתה היה חשוך מכדי שיוכל להתגלח.
 
"זה מפריע לך?" שאלה והניחה קערית ירקות במרכז השולחן.
 
הוא סב אליה, "הייתי שמח להתגלח אבל כבר חשוך." הוא פנה אל משטח העבודה והרים קנקן מים וזוג ספלי בדיל.
 
"תאכל קודם ואחר כך אני אגלח אותך." אמרה לו ופנתה להסיר את המחבת מהאח.
 
"אני בטוח שתשמחי לשסף את גרוני."
 
"אתה מפחד ממני, אדון פורסיית'?"
 
הוא צחק, הניח את הקנקן והספלים על השולחן והתיישב על כיסא מול צלחתו. סופיה הגיעה ומילאה אותה בערימת הביצים הרכות והנקניקיות השמנוניות.
 
"אני מבטיחה לא להשאיר צלקות." היא התיישבה מולו מעבר לשולחן וחיוך מקניט עלה על שפתיה.
 
"אני מאוד אעריך את זה."
 
 
הם סיימו לאכול את פאי התפוחים שהוגש כקינוח ומארק התענג מכל לעיסה. הוא באמת חשב שסופיה הצליחה להתעלות על הפאי של אימו וטרח ליידע אותה. הוא נהנה לראות את לחייה מסמיקות כשהחמיא לה. לאחר מכן פינו את השולחן. הוא טיפל ברחיצת הכלים המשומשים כשסופיה ניגשה אל כלי הגילוח שלו ומילאה קערית במים וסבון. היא הקציפה אותם בתנועה סיבובית עד שהמים הפכו לקצף יציב והשאירה את הקערית על השולחן. בזמן שמצאה סדין בארגז האחסון מארק ניגב את ידיו והתיישב על כיסא. השעה הייתה שעת ערב מאוחרת כשנעמדה מאחוריו וכיסתה את חזהו בסדין.
 
"אז מה ניסיון הגילוח הקודם שלך, סופיה?" שאל כשאצבעותיה הרימו את קצות שערו הארוך מעל עורפו כדי לקשור את הסדין.
 
היא סיימה את הקשירה, הניחה את זוג ידיה על כתפיו, "למה אתה שואל? האם יכול להיות שאתה מפחד, אדון פורסיית'?" אצבעותיה עיסו באופן מכאיב את שריריו.
 
"לא, רק תוהה אם הגברים ההם שרדו."
 
סופיה צחקקה ושפתיה היו סמוכות לאוזנו כשאמרה, "שרדו. השאלה באיזה מצב..."
 
היא הדיפה ריח ורדים משכר. הבל פיה החם ליטף את צווארו. מארק שאף עמוקות וחתם את שפתיו מנסה להתעלם מהשפעת מגעה על גופו.
 
סופיה ניגשה אל השולחן שמולו ובחנה את הכלים שמתינו לה שם. לבסוף הרימה את המספריים, פתחה וסגרה את להביהם לנגד עיניו באופן מאיים אך זה רק שעשע אותו. מארק נותר לשבת באדישות. היא חייכה וגחנה אליו, הצמידה את הלהבים אל עורו והחלה קוצצת את שיער זקנו. שערות כהות צנחו על הסדין בחיקו ונאספו סביב רגלי הכיסא על הרצפה. לאחר מכן טבלה מברשת בקערית הקצף, נעמדה מולו והעבירה אותה על אחת מלחייו.
 
"הייתה לי הרגשה שאתה אוהב להסתכן." אמרה ולקחה את התער.
 
"כמובן. אחרת איך הסכמתי להתחתן איתך?"
 
סופיה חייכה ורכנה אליו, "אל תזוז."
 
מארק השתדל לא לנוע כשהעבירה את התער על עורו. הוא לא פחד שתחתוך אותו, הוא יותר פחד שהיא תבחין בעורו המצטמרר בכל פעם שנגעה בו. הוא ניסה למחות מראשו את מראה גופה המעורטל במימי הבריכה ואת תגובת גופו כשצפה בה בלא ידיעתה.
 
סופיה העבירה שוב את התער על לחיו וקטעה את הרהורי התשוקה אודותיה, מצילה אותו ממצב מביך. היא ניקתה את הלהב בתוך קערית המים ועברה שוב על עצם הלחי, מסירה את אחרוני הזיפים העיקשים, חושפת את עורו המתוח. הדקות התארכו כשהקפידה לא להחמיץ אף פיסת עור. זה היה עינוי מבחינתו, להריח אותה כה קרובה ולא לגעת בה. היא מרחה קצף גילוח על לחיו השנייה והעבירה עליה את התער.
 
כעבור זמן מה הזדקפה מלאת גאווה בעבודתה. "חלק כמו תחת של תינוק."
 
"התיאורים שלך פיוטיים."
 
סופיה חייכה בשחצנות, "נעבור לחלק שמתחת ללסת."
 
היא נעמדה מאחוריו וידה הפנויה החזיקה במצחו. היא השעינה את ראשו על חזה הרך, בתנועה שפשטה את צווארו כמו תרנגול לפני שחיטה. מארק עצר את נשימתו כשהתער נצמד לגרונו.
 
"מציעה לך שלא לדבר בשלב הזה." היא החליקה את הלהב במעלה גרגרתו עד לשקע סנטרו.
 
מארק לא התכוון לסרב להמלצתה וניסה להתעלם מרכות שדיה מתחת לעורפו.
 
במשך דקות ארוכות ואיטיות סופיה התמקדה בגרונו ומארק הסתפק בנשימות רדודות. היא שחררה את ראשו בעדינות וניגבה עם מגבת את שאריות הקצף מגרונו. היא סבה סביב כיסאו ובחנה את עבודתה בריכוז. מארק ניצל זאת כדי לבחון אותה. גבותיה הצטופפו מעל עיניה, ריסיה הכהים והארוכים הצלו על לחייה. כאשר גחנה אליו וסימנה פס של קצף מתחת לחוטמו עם אצבעה חש רעידה פנימית בבטנו. עיניו גלשו אל מחשופה הצנוע, מדמיין מה הסתירה התחרה העדינה. היא הבחינה בזה והחזיקה בסנטרו, זוקפת אותו אל מול פניה בתקיפות, ממקדת את עיניו בשלה. הוא לא חש נבוך על שנתפס לוטש בה עיניים. הוא רצה ללטף באצבעותיו את הנמשים הקטנים על אפה ולחייה, את נקודת החן מעל השפתיים שלה שהיו מאוד קרובות אל שלו. רצה לאחוז בה, להושיב אותה על ירכיו ולנשק אותה ארוכות כפי שהתאווה לעשות מזה זמן מה.
 
הברק הירוק שבעיניה הבהב בהפתעה.
 
"אל תזוז." גבתה עלתה מעלה באיום, "אחרת אינני אחראית למה שיישאר מהפנים שלך."
 
מארק חתם את פיו ממושמע, עוצר את עצמו מלתלוש את הסדין מצווארו, מלהטיל אותה על כתפו ולקחתה אל המיטה. הוא כנראה בילה זמן רב מדי בחברת גברים בשטח הפתוח בדיבור על הנשים המחכות להן בבית עם שובם מהמסע המפרך וכמה היו רוצים לטבוע בחיקן. הוא וסופיה לא היו זוג רגיל והוא ידע שקרבה כלשהי ביניהם תיקח זמן. היא נבעתה בכל פעם שהתקרב אליה. גם אם לא דיברו על זה הוא ראה זאת בתגובות גופה, בשריריה המתקשחים כשנשכב לצידה במיטה בלילות הראשונים שלהם יחד בבית, באצבעותיה שהתאגרפו מתחת לסדין הדק והיו נכונות לעקור את עיניו, בריחוק שלה. מאז חלפו שבועות רבים וסופיה חשה יותר בטוחה בנוכחותו שכן כל התגובות הללו שהעידו על חרדתה מפניו נעלמו. אבל מארק ידע שעליו עוד לחכות עד שיקבל הוכחה שהיא רוצה בו כפי שהוא רצה בה. הוא הניח שסופיה מלאה בזיכרונות מרים מהתקופה שלה עם הובס ולא רצה להציף אותם בנגיעה נחפזת או בנשיקה בעיתוי שגוי. היה לו אורך רוח אבל הוא לא ידע עוד כמה זמן יחזיק מעמד. הוא חשק בה. וכעת על הכיסא מנוע מלגעת בה, הוא התענה.
 
סופיה העבירה את התער הנקי על עורו מעל לשפתו העליונה בריכוז, עבדה על שאריות הזיפים הכהים של שפמו. היא ליחחה את שפתה העליונה בקצה לשונה באופן לא מודע כדי להתמקד במלאכה הדורשת זהירות ועדינות. כשהתנשפה הבריש הבל פיה את שפתיו ושלח רעידה נוספת אל בטנו. מארק עצם את עיניו, המתין בקוצר רוח שתסיים והתפלל שלא יביך את עצמו לידה.
 
לבסוף היא סיימה. ידה החליקה על לסתו לאתר זיפים שהחמיצה. אגודלה שפשף את השקע שמתחת לפיו מאותה סיבה. מארק החזיק במפרק כף ידה והרחיק אותה מפניו. הוא קם על רגליו וסופיה התרחקה לאחור, תוהה על חוסר סבלנותו.
 
"אני בטוח שעשית עבודה מושלמת." הוא התיר את קשר הסדין שקשרה סביב עורפו.
 
"תודה." היא נשמעה מרוצה מהמחמאה שלו. "סוף סוף אתה נראה כמו אדם מתורבת." חיוכה התגרה בו.
 
סופיה ניגשה אליו עם מגבת נקייה ומחתה את שאריות הקצף מפניו. מארק תלש את המגבת מידה. היא נתנה בו מבט מופתע.
 
"אני אסתדר בעצמי." הוא טפח על לחייו עם המגבת והתרחק ממנה אל כיוון זגוגית החלון, שואף באיטיות ומנסה להרגיע את ליבו ההולם בפראות.
 
"היי. לאן אתה הולך?" שאלה אותו כשהטיל את המגבת על השולחן ויצא מדלת הבית.
 
"לבדוק שנעלתי את השערים." הפטיר ופנה אל הדלת.
 
מארק יצא אל אוויר הלילה שהיה עדיין חמים מיום לוהט של שמש. הדלת נטרקה מאחורי גבו. הוא העביר יד על ראשו והחליק אותה על לסתו, לוחץ בחוזקה. היא תטריף את דעתו. אלוהים. הוא הזדקק לקצת מרחק ממנה או שאלוהים יעזור לו.
 
הוא ירד במדרגות, נעל את החיות במכלאות שלהן ויצא מבעד לשערי החומה אל הבריכה. המים בוודאי כבר קפואים בשעה שכזו אבל לזה בדיוק הוא היה זקוק.
 
 
 
סופיה נשכבה במיטה לאחר שהאפילה את הבית והשאירה רק את הנרות שעל השולחן דולקים כדי שמארק ימצא את דרכו בקלות בחשכה. היא המתינה לו. כשעמדה קרוב אליו וגילחה את פניו, גופו הדיף ריח נקי של יער ואדמה לאחר הרחצה בבריכה והבל פיו הדיף ניחוח של פאי התפוחים המתוק. היא פחדה שיחוש בהתרגשותה. כאשר ראתה כיצד הציץ במחשופה הבינה כי הוא מתעניין בה. היא התבדחה איתו כדי לגרש את מבוכתה אבל החליטה שאם יעשה הלילה את הצעד הראשון לאינטימיות, היא תיענה לו.
 
סופיה התענגה על זיכרון הרגעים הנעימים שלהם מהערב, מההקנטות ההדדיות שלהם בבריכה ובזמן שגילחה אותו. בעודה ממתינה לו שקלה להחליף את הכותונת הפשוטה שלה בכותונת המפתה שרכשה לה מריאן. לבסוף החליטה רק לפתוח את קשר הצווארון המהוגן שלה כדי לגלות לו מעט מעורה. היא הסיטה את הווילונות בקדמת המיטה כדי שיבחין בה מייד עם היכנסו לבית ומשכה מעלה את שולי הכותונת עד מעל לברכיה. סופיה התמקמה בצד שלה במיטה במה שקיוותה כתנוחה חושנית, מרפק אחת תקועה בכרית וסנטרה נח בשקע כף ידה. שערה היה מפוזר כעננה רכה סביב כתפיה. מבטה היה נעוץ בדלת לרגע שמארק ייכנס. לסגור את השערים לוקח דקות ספורות בלבד. הוא עלול להיכנס בכל רגע, חשבה בציפייה.
 
סופיה המתינה לשמוע את קול חריקת הצירים עם פתיחת דלת הכניסה. חלפו דקות ארוכות של המתנה. מפרק כף היד שלה כבר החל להירדם ולעקצץ בכאב. היא חשה מגוחכת להמתין לו בתנוחה שחשבה כמפתה. היא נשכבה על גבה ובהתה בחופת המיטה, ניערה את ידה הכואבת עד שתחושת העקצוץ נעלמה. למה הוא מתעכב? היה רעש קל מהמרפסת וסופיה התרוממה על מרפקיה להביט בדלת, ליבה החל להלום. זה הרגע לו חיכתה.
 
היא המתינה רגע ארוך אך הדלת לא נפתחה. קצרת רוח זינקה מהמיטה וניגשה אל אחד החלונות שהשקיף החוצה. המרפסת הייתה ריקה. היא הבחינה כי שערי החומה היו פתוחים לרווחה ואילו וולקן נעדר מתאו. מארק כלל לא היה שם. היא הבינה שהמתינה לו לשווא.
 
מאוכזבת צנחה אל תוך המיטה וחיבקה את הכרית שלה, דמעות מילאו את עיניה. איזו טיפשה הייתה להאמין שהוא רוצה בה. היא דמיינה הכול. אם מארק היה חושק בה כפי שחשבה הוא היה איתה עכשיו במיטה ולא יוצא לרכוב על סוסו. מה היא עשתה לא טוב? דמעות חמות גלשו על לחייה ונספגו בכרית שאחזה.

המלצות נוספות