קאמורה קרטל 3 - גאווה מעוותת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קאמורה קרטל 3 - גאווה מעוותת
מכר
אלפי
עותקים
קאמורה קרטל 3 - גאווה מעוותת
מכר
אלפי
עותקים

קאמורה קרטל 3 - גאווה מעוותת

4.8 כוכבים (343 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

רמו:

מלך אכזר. 

שליט הגיהינום.

גאוותן ללא סיכוי לגאולה. 

בתור הקאפו של הקאמורה קרטל, שלטתי ביד רמה בטריטוריה של לאס וגאס וסביבתה. האאוטפיט של שיקגו פלשו למחוזותיי, ביצעו הרג וקטל ברחובות והנקמה שלי לא איחרה להגיע.

לפי החוקים של המאפיה חתונה היא דבר מקודש, וחטיפת כלה היא חילול המזבח שבו האמינו. 

אבל החוקים הללו לא חלים על המלך ששולט בעיר החטאים או על הנתינים שלו. 

ביום חופתה וכאות לנקמה, חטפתי את אחייניתו של דנטה קבלרו. 

חטפתי מלאכית בלבן. 

 

סרפינה:

מלכת הקרח. 

סוררת המעמידה פני צייתנית. 

גאוותנית ללא כל סיכוי להינצל. 

שנים שיועדתי לדנילו. צוּפה ממני להפוך לרעייתו וללדת את ילדיו. 

אבל אז רמו פלקון, האיש הכי אכזר, גנז את חלומי וחטף אותי ביום חתונתי. 

לא אהיה נתונה לחסדיו. אסרב להיכנע לרצונותיו. וגם אם יאיים לחסל אותי, אישאר זקופה ואשלים עם גורלי. 

נשבעתי להוריד את המלך הארור על ברכיו.  

 

ברומן פשע קצבי ומלא תהפוכות, אצולת המאפיה פותחת חזית מלחמה. מי יהיה הראשון להניף דגל לבן ממגדל הטירה, כשמלך עולם הפשע ומלכת הקרח החטופה נתונים במלכוד עצמי של גאווה מעוותת? 

מלחמה? או כניעה?  

***

המחברת קורה ריילי, שסדרת ספריה נולדו לדם זכתה להצלחה מסחררת בקרב הקוראים בישראל ובעולם, חוזרת אלינו בסדרת בת אשר קוצרת ביקורות נלהבות והעפילה לרשימות רבי־המכר המובילות.

הספרים הקודמים בסדרת 'קאמורה קרטל', נאמנות מעוותת ו־רגשות מעוותים, ראו אור בעברית וכבר הפכו לרבי־מכר.

גאווה מעוותת הוא הספר השלישי בסדרה.

פרק ראשון

פרולוג
 
 
 
סרפינה
 
 
כל חיי חינכו אותי להיות מכובדת, לעשות את מה שמצופה ממני, והיום פעלתי בניגוד לכל זה.
 
רמו הופיע בפתח, גבוה ומאיים. הוא הגיע כדי לגבות את הפרס שלו. עיניו שוטטו על פני גופי העירום ועיניי עשו את אותו הדבר על פני גופו.
 
הוא היה אכזרי, מעוות, ללא סיכוי לגאולה.
 
הוא היה משיכה אכזרית, עונג אסור, כאב ודאי. הייתי אמורה להיגעל ממנו אבל לא נגעלתי, לא מגופו וגם לא תמיד מאופיו.
 
סגרתי את המים, פחדתי ממה שרצה, מבועתת לחלוטין ממה שאני רציתי. זה היה משחק השחמט שלו. הוא היה המלך ואני הייתי המלכה הלכודה שעליה נדרש האאוטפיט להגן. הוא העמיד אותי במקום לקראת המהלך האחרון שלו: החיסול. שחמט.
 
הוא החל להתיר את כפתורי החולצה שלו ואז הוריד אותה מעליו. הוא התקרב ועצר מולי. "את תמיד מסתכלת עליי כאילו את רוצה לגעת אבל אסור לך. מי עוצר בעדך, מלאך?"
 
 
 
 
 
 
פרק 1
 
 
סרפינה
 
 
"אני לא מאמין שאת עומדת להתחתן בעוד שלושה ימים," אמר סמואל. כפות רגליו היו מונחות לידי על שולחן הקפה. אימא הייתה חונקת אותנו אם הייתה רואה.
 
"גם אני לא," אמרתי בשקט. כבר הייתי מבוגרת לעומת בנות רבות אחרות בעולמנו כשבאו בברית הנישואין המקודשת. בת תשע־עשרה. יועדתי לדנילו זה תקופה ארוכה, אבל הארוס שלי היה בן עשרים ואחת בלבד, כך שלא היה צורך שנינשא מוקדם יותר. לי זה בהחלט לא הפריע. כך התאפשר לי לסיים את הלימודים ולהישאר בבית עם סמואל שנה נוספת. הוא ואני מעולם לא נפרדנו לתקופה ארוכה, למעט ימים בודדים כשנסע בענייני עסקים עבור האאוטפיט.
 
דנילו היה עדיין עסוק בהשתלטות על אינדיאנפוליס עקב מחלתו של אביו, ולכן חתונה מאוחרת עוד יותר הייתה עדיפה מבחינתו. אבל עקב היותי אישה, רציתי להתחתן לפני יום הולדתי העשרים. הבטתי בטבעת האירוסין שעל אצבעי וביהלום הבולט במרכזה.
 
 
 
נאלצנו להרחיב אותה לאורך השנים ככל שאצבעותיי גדלו ובעוד שלושה ימים יענוד דנילו טבעת נוספת על אצבעי.
 
אימא נכנסה עם אחותי סופיה, שכשראתה אותנו רצה לעברנו ונדחקה בינינו על הספה.
 
סמואל גלגל את עיניו הכחולות, אבל כרך זרוע סביב אחותנו הקטנה בעודה נצמדת אליו בעיניים גדולות ונלהבות ושיער חום פרוע. לעומת סמואל ולעומתי, היא נראתה כמו אבא ולא ירשה את הבלונד של אימא שלנו. "לא הוגן שאתה נוסע מייד אחרי החתונה של פִינה. חשבתי שיהיה לך יותר זמן בשבילי."
 
תקעתי בה מרפק. "הֵיי." אבל לא באמת כעסתי עליה. הבנתי את זה. היא תמיד הרגישה כמו גלגל שלישי, כיוון שהייתה צעירה מאיתנו בשמונה שנים וסמואל ואני היינו תאומים.
 
סופיה שלחה אליי חיוך נבוך. "אתגעגע גם אלייך."
 
"גם אני אתגעגע אלייך, חיפושית."
 
אימא כחכחה בגרונה, עמדה זקוף וידיה השתלבו בחזית בטנה. היא לבשה שמלה ירוקה צרה ואלגנטית. עיניה הכחולות הושפלו במבט חמור אל רגלינו שעל השולחן, אבל רטט פיה הבהיר שהיא כובשת חיוך.
 
סמואל ואני הורדנו את הרגליים מהשולחן בו־זמנית.
 
"חשבתי שעליי להזהיר אותך שדנילו התקשר. הוא מגיע הנה כי הוא נמצא בעיר ואמור לפגוש את אבא ואת דוד שלך."
 
עכשיו הבנתי למה גם סופיה לבושה בשמלת קיץ יפה. בכלל לא ידעתי שהוא אמור להגיע. הרי אני אמורה לנסוע מחר לאינדיאנפוליס.
 
קמתי על רגליי באחת. "מתי?"
 
"בעוד עשר דקות."
 
"אימא!" עיניי נפערו באימה. "איך אני אמורה להתכונן עד אז?"
 
"את נראית בסדר גמור," אמר סמואל בגיחוך. שערו הבלונדיני הקצר היה פרוע בכוונה. אולי הוא יכול להרשות לעצמו להיות במראה מרושל. אני ממש לא.
 
צמצמתי את עיניי. "אוי, תסתום." יצאתי בריצה מהחדר וכמעט התנגשתי באבא. הוא נסוג לאחור והביט בי בחיוך שואל.
 
"אני צריכה להתכונן!"
 
לא הסברתי. שישאל את אימא. עליתי במדרגות שתיים־שתיים. ברגע שנכנסתי לחדר האמבטיה וראיתי את בבואתי, התכווצתי. אלוהים. העור שלי היה סמוק והשיער הסתלסל בפראות סביב כתפיי. גם הג'ינס וחולצת הטריקו הפשוטים שלי לא זעקו "רעיה לעתיד". לעזאזל.
 
מיהרתי לשטוף פנים ואז לקחתי מחליק שיער. השיער שלי היה מתולתל באופן טבעי, אבל תמיד יישרתי אותו כשאנשים מחוץ למשפחה שלי היו בסביבה. נדרשו לי חמש דקות לעשות זאת הפעם. יצאתי בסערה אל חדר השינה שלי, פתחתי לרווחה את ארון הבגדים. בדרך כלל בחירת השמלה המתאימה לאירועים כאלה ארכה שעה לפחות. עכשיו נותרה לי דקה אחת בלבד, אם אני רוצה להספיק גם להתאפר. לקחתי שמלה ורודה שהזמנתי באינטרנט לפני הרבה זמן ומעולם לא לבשתי, ונכנסתי לתוכה. מייד נזכרתי למה לא לבשתי אותה קודם לכן. אורכה היה סנטימטרים ספורים מעל לברכיים וחשפה כמות נכבדה יותר מרגליי הארוכות לעומת מה שהייתי רגילה לחשוף, בעיקר ליד גברים, אבל דנילו יהיה בעלי בעוד שלושה ימים.
 
הנחתי שיהיה הוגן שהוא יראה עוד קצת ממה שהוא עומד לקבל. ריגוש לחוץ השתלט על גופי, אבל הדחקתי אותו ומיהרתי לנעול נעלי עקב תואמות לפני שמיהרתי אל השידה. לא היה לי מספיק זמן להשקיע באיפור. עורי היה יחסית מושלם, לכן החלטתי לא למרוח שכבת בסיס ולהסתפק במעט סומק ומסקרה, לפני שיצאתי בריצה מהחדר ושעטתי במסדרון לכיוון המדרגות.
 
צעדיי האטו באופן משמעותי כששמעתי את דנילו, את סמואל ואת אבא בלובי למטה. לא כדאי שאצטייר כמו מישהי שמיהרה להתכונן לקראת גבר, אפילו אם מדובר בארוס שלי.
 
הם לחצו ידיים והחליפו מילות נימוסים.
 
פגשתי את דנילו כמה פעמים בעבר. יועדתי לו כשהייתי בת ארבע־עשרה והוא היה בן שש־עשרה, אבל הפעם התחושה תהיה אינטימית יותר. בעוד שלושה ימים בלבד אהיה אשתו ואחלוק איתו את מיטתי. דנילו היה גבר מושך מאוד וזכה להצלחה לא קטנה בקרב נשים, אבל איתי הוא תמיד התנהג כג'נטלמן מושלם. הוא לבש חולצה מחויטת לבנה ומכנסיים שחורים, שערו הכהה מסורק למשעי.
 
פסעתי את הצעד הראשון והגעתי למדרגה החורקת בכוונה, רגל ארוכה אחת מושטת, ראשי מורם.
 
כל העיניים הופנו אליי.
 
עיניו החומות של דנילו התמקדו ברגליי החשופות ואז התרוממו במהירות אל פניי בחיוך. גם אבא וסמואל העיפו מבט חטוף ברגליי אבל תגובתם הייתה נלהבת פחות. אבא הפגין סבלנות ואהבה כלפי אימא וכלפינו, הילדים, אפילו כלפי סמואל, עד שהיה קל לשכוח שהוא האנדרבוס של מיניאפוליס — איש שכולם פחדו מפניו. אבל כשהוא הניח את ידו על כתפו של דנילו בפנים חמורות סבר, נזכרתי מייד. "אשמח לתת לך משהו במשרד שלי," אמר בקול קר.
 
דנילו לא התרשם מהשינוי במצב רוחו של אבא שלי. הוא עמד להיות האנדרבוס הצעיר ביותר בתולדות האאוטפיט, והוא כבר שלט בפועל באינדיאנפוליס כי אביו היה חולה מדי. הוא הניד קצרות בראשו. "כמובן," אמר בנחת ונראה מבוגר יותר מכפי שנותיו. מחושל, בוגר. הרבה יותר גבר מכפי שאני הרגשתי אישה. דנילו שלח אליי חיוך נוסף ואז הלך בעקבות אבא שלי.
 
ירדתי במדרגות הנותרות וסמואל חסם את דרכי. "לכי להחליף בגדים."
 
"סליחה?"
 
הוא הצביע על הרגליים שלי. "הרגליים שלך חשופות."
 
הצבעתי על ידיי ועל צווארי. "גם הצוואר והידיים שלי חשופים." הרמתי רגל אחת. "ויש לי רגליים יפות."
 
סמואל הביט ברגלי ואז בפניי בקימוט מצח. "כן, טוב, דנילו לא צריך לדעת את זה."
 
גיחכתי ואז מיהרתי להסתובב מחשש שדנילו קרוב מדי ועלול לשמוע. "הוא יראה לא מעט מהרגליים שלי בליל הכלולות." חום עלה בלחיי בעל כורחי.
 
הבעת פניו של סמואל הקדירה.
 
"זוז ממני," אמרתי וניסיתי לעקוף אותו.
 
סמואל חסם אותי בגופו. "לכי להחליף בגדים, פינה. עכשיו," הוא הורה בקול שכנראה היה שמור לעסקי הבכירים.
 
לא האמנתי לחוצפה שלו. האם הוא חשב שאציית לו רק מפני שהוא בכיר? זה לא עבד בחמש השנים האחרונות. מיהרתי לשלוח יד אל בטנו וצבטתי אותו בכוח, משימה לא קלה בהתחשב בעובדה שסמואל היה כולו שרירים.
 
הוא התפתל בהפתעה ואני ניצלתי את חוסר תשומת הלב הרגעי כדי לחמוק ממנו. נענעתי את מותניי בהפגנתיות ונכנסתי לסלון. סמואל הדביק את צעדיי. "יש לך מזג בלתי אפשרי."
 
חייכתי. "בדיוק כמו לך."
 
"אני גבר. נשים אמורות להיות נינוחות."
 
גלגלתי עיניים.
 
סמואל שילב את זרועותיו ונשען על הקיר ליד החלון. "את תמיד מתנהגת כמו ליידי מחונכת כשיש אחרים בסביבה. דנילו יזכה להפתעה לא נעימה כשיבין שלא קיבל ליידי אלא סופת הוריקן."
 
זיק של דאגה הציף אותי. סמואל צדק. כולם מחוץ למשפחה שלי ידעו שאני נסיכת הקרח. המשפחה שלנו הייתה ידועה לשמצה בשליטה העצמית ובדריכות האופייניות לנו. האנשים היחידים שבאמת הכירו אותי היו הוריי, סופיה וסמואל. איך אוכל להתנהג בטבעיות ליד דנילו? או שמא זה יעורר בו סלידה?
 
 
 
דנילו תמיד היה בשליטה, וזו כנראה הסיבה שדוד דנטה ואבא בחרו אותו בשביל המשפחה שלי ומכיוון שהוא היה היורש של הערים החשובות ביותר באאוטפיט.
 
דפיקה נשמעה והסתובבתי בדיוק כשדנילו נכנס.
 
עיניו החומות הביטו בעיניי והוא שלח אליי חיוך קל, ואז הבעת פניו נדרכה מעט כשעיניו עברו אל סמואל שעדיין נשען על הקיר מאחוריי. העזתי להביט לאחור וראיתי את אחי נועץ מבט זועם בארוס שלי כאילו רצה לשבור אותו לרסיסים. ניסיתי לפגוש במבטו של סמואל אבל הוא היה נחוש להרוג את דנילו באמצעות עיניו. לא האמנתי עליו.
 
"סמואל," אמרתי בקול מנומס ומאולץ. "למה שלא תיתן לדנילו ולי רגע?"
 
סמואל התיק את מבטו מהארוס שלי וחייך. "אני כבר נותן לכם רגע."
 
"לבד."
 
סמואל נענע את ראשו פעם אחת וחיוכו הקדיר. עיניו שבו אל דנילו. "באחריותי לשמור על כבודך."
 
חום התפשט בלחיי. אם דנילו לא היה בחדר, הייתי מסתערת על אחי וחונקת אותו.
 
דנילו ניגש אליי ונשק לידי אבל עיניו ננעצו באחי. הוא הרפה מידי. "אני יכול להבטיח לך שכבודה של סרפינה מובטח בחברתי. אחכה עד ליל הכלולות כדי לממש את הזכויות שלי כשהיא כבר תצא מתחום האחריות שלך." קולו של דנילו עטה נימה מאיימת. הוא מעולם לא רמז על סקס וידעתי שזה נועד כדי להתגרות באחי. משחקי כוחות בין שני זכרי אלפא.
 
סמואל התנודד קדימה והתרחק מהקיר. ידו התקרבה אל נרתיק הסכין שלו. הסתובבתי וניגשתי אל אחי התאום כדי להניח יד על חזהו. "סמואל," אמרתי בנימת אזהרה ונעצתי את ציפורניי בעורו דרך בד החולצה. "דנילו הוא הארוס שלי. תן לנו רגע."
 
סמואל השפיל את מבטו אל פניי ולשם שינוי הבעתו לא התרככה. "לא," אמר בנחישות. "ואת לא תמרי את פי."
 
לעיתים קרובות שכחתי מי הוא סמואל; הוא היה התאום שלי, חברי הטוב ביותר, איש סודי, אבל כבר חמש שנים שהוא בכיר, רוצח והוא לא ייסוג מול גבר אחר, בטח לא מישהו שיצטרך לפגוש בתור אנדרבוס בהמשך. אם אלחץ עליו, הוא יצטייר כחלש והוא היה אמור לתפוס את תפקיד האנדרבוס מאבינו בעוד כמה שנים. אף על פי ששנאתי לעשות את זה, ומעולם לא עשיתי זאת, השפלתי את עיניי כאילו אני נכנעת לרצונו.
 
דנילו אולי הארוס שלי אבל סמואל תמיד יהיה אחי בדם, ולא רציתי שיצטייר כחלש בפני אף אחד. "אתה צודק," אמרתי בצייתנות. "אני מצטערת."
 
סמואל נגע בכתפי ולחץ עליה קלות. "דנילו," אמר בשקט. "אחותי תצא עכשיו. אני רוצה להחליף איתך מילה לבד."
 
דמי רתח כששלחתי אל דנילו חיוך מתנצל לפני שיצאתי. ברגע שהייתי מחוץ לסלון, החיוך נשמט ופסעתי בסערה ברחבי הלובי, חדורת רצון להוציא את הכעס. איפה אבא? פניתי והתנגשתי במישהו. "תיזהרי," נשמע קול שהכרתי היטב ושתי ידיים ייצבו אותי.
 
הרמתי את המבט. "דוד דנטה," אמרתי בחיוך ואז הסמקתי כי התנגשתי בו כמו ילדה בת חמש בהתקף זעם. יישרתי את השמלה וניסיתי להיראות רגועה.
 
דנטה הטה את ראשו בחיוך קטן. "קרה משהו? את נראית מצוברחת."
 
לחיי התלהטו עוד יותר. "סמואל הביך אותי בפני דנילו. הוא איתו לבד עכשיו. מחליפים מילה. תוכל לבדוק מה קורה שם בבקשה לפני שסמואל יהרוס הכול?"
 
דנטה גיחך אבל הנהן. "אחיך רוצה להגן עלייך. איפה הם?"
 
"בסלון," אמרתי.
 
הוא לחץ על כתפי והסתלק. הזעם עדיין בעבע תחת עורי. אדאג שסמואל ישלם על זה. עליתי לקומה העליונה ונכנסתי לחדר שלו. כמה סכינים וכלי נשק היסטוריים עיטרו את הקירות, אבל מלבד זאת החדר היה מרוהט בענייניות.
 
 
 
בעוד שבוע, סמואל יעבור לגור בדירה שלו בשיקגו כדי לעבוד ישירות תחת דנטה למשך כמה שנים, לפני שיחזור למיניאפוליס ויתפוס את מקומו של אבא.
 
צנחתי על המיטה שלו וחיכיתי. עם כל שנייה שעברה, הלחץ שלי גבר. קמתי ופסעתי ברחבי החדר. כששמעתי את הצעדים שלו, עצרתי והסתתרתי מאחורי הדלת. חלצתי בזהירות את נעלי העקב. הדלת נפתחה וסמואל נכנס. קפצתי וניסיתי לנחות על גבו ולכרוך את זרועותיי סביב צווארו כפי שעשיתי לעיתים קרובות בעבר.
 
סמואל תפס אותי, הרים אותי על כתפו למרות המאבק, והשליך אותי על המיטה. לאחר מכן הוא ריתק אותי, פרע את שערי ודגדג אותי.
 
"די!" צווחתי בין פרצי צחוק. "סם, די!"
 
הוא הפסיק אבל שלח אליי חיוך זחוח. "לא תוכלי לנצח אותי."
 
"העדפתי אותך נער כחוש ולא מכונת חיסול," מלמלתי.
 
משהו קודר עבר בעיניו של סמואל. נגעתי בחזהו ודחפתי אותו קלות כדי להסיח את דעתו מהזוועות שנזכר בהן. "עד כמה הבכת אותי מול דנילו?"
 
"עברתי איתו על פרטי ליל הכלולות שלכם."
 
הבטתי בסמואל המומה. "לא נכון."
 
"נכון מאוד."
 
הזדקפתי. "מה אמרת?"
 
"אמרתי לו שכדאי שיתנהג אלייך כמו ליידי בליל הכלולות. בלי שטויות שתלטניות ודברים כאלה."
 
לחיי בערו בלהט. הכיתי חזק בכתפו.
 
הוא קימט את מצחו ושפשף את המקום. "למה?"
 
"למה? הבכת אותי מול דנילו. איך יכולת לדבר איתו על דברים כאלה? ליל הכלולות שלי הוא לא עניינך." פניי בערו מרוב מבוכה וכעס. לא האמנתי עליו. הוא תמיד גונן עליי, כמובן. אבל הוא עבר את הגבול.
 
 
 
סמואל עיווה את פניו. "תסמכי עליי, לא היה לי קל. אני לא אוהב לחשוב על אחותי הקטנה עושה סקס."
 
שוב הכיתי אותו. "אתה גדול ממני בשלוש דקות בלבד. ואתה עושה סקס כבר שנים. אתה בכלל זוכר עם כמה נשים שכבת?"
 
הוא משך בכתפיו. "אני גבר."
 
"אוי, תסתום," מלמלתי. "איך אוכל להסתכל לדנילו בעיניים אחרי מה שעשית?"
 
"אם זה היה תלוי בי, היית הופכת להיות נזירה," אמר סמואל ואני איבדתי עשתונות. הוא ידע איך לשגע אותי. התנפלתי עליו שוב כמו קודם אבל זה היה חסר טעם. הפעם האחרונה שבה היה לי סיכוי להביס את סמואל בקרב הייתה לפני חמש שנים. סמואל כרך את זרועותיו סביבי מאחור וריתק אותי למקום.
 
"אני חושב שאקח אותך ככה לקומה למטה. דנילו עדיין מדבר עם דנטה. אני בטוח שהוא ישמח לראות את אשתו לעתיד משתוללת ככה. אולי הוא יתחרט על החתונה אם יראה שאת לא ממש הליידי הצייתנית שהיית רוצה שיחשוב."
 
"שלא תעז!" בעטתי ברגליו, אבל סמואל משך אותי והצמיד אותי לחזהו כאילו הייתי בובה.
 
בעודי צמודה לסמואל, אבא נכנס ועיניו נעו ממני אל התאום שלי. הוא נענע את ראשו פעם אחת. "חשבתי שהפסקתם להתקוטט כשהתבגרתם."
 
סמואל שחרר אותי ואני מעדתי על רגליי. הוא יישר את בגדיו, סידר את נרתיקי האקדח והסכינים. "היא התחילה."
 
שלחתי אליו מבט. סידרתי את שערי ואת בגדיי. כחכחתי בגרוני ואמרתי, "הוא הביך אותי מול דנילו, אבא."
 
"אמרתי לדנילו שאתלוש לו את הביצים אם לא יתנהג אליה יפה בליל הכלולות."
 
הזדעפתי אל התאום שלי. הוא לא ציין את הפרט הזה בפניי.
 
 
 
אבא נכנס בחיוך משועשע. הוא נגע בלחיי. "יונה קטנה שלי," ואז הוא עבר אל סמואל וטפח על שכמו. "טוב עשית."
 
שלחתי אל שניהם מבטים המומים. כבשתי את הרוגז ואת הכרת התודה שלי על המגננה שלהם ויצאתי אל החדר שלי. התיישבתי על המיטה ולפתע חשתי עצבות. אני עומדת לעזוב את המשפחה, את הבית שלי לטובת עיר שלא הכרתי ובעל שאיתו בקושי דיברתי.
 
מישהו דפק, קול לא מוכר. קמתי וניגשתי לדלת כדי לפתוח אותה.
 
הפתעה נפלה עליי כשראיתי את דמותו התמירה של דנילו. פתחתי את הדלת לרווחה, אך לא הזמנתי אותו להיכנס. זו הייתה התנהגות ישירה מדי. במקום זאת יצאתי למסדרון. "אסור לי להזמין אותך להיכנס."
 
דנילו שלח אליי חיוך מבין. "ברור שלא. למקרה שחששת, אמרתי לדוד שלך שאני עולה לכאן."
 
"אה," אמרתי, המומה מנוכחותו ומהזיכרון של מה שעשה סמואל.
 
"רציתי להגיד שלום. אני צריך לצאת בעוד כמה דקות," המשיך.
 
"מצטערת," אמרתי במירב הכבוד שאפשרו לי פניי הבוערות.
 
דנילו חייך, מצחו מקומט. "על מה?"
 
"על מה שעשה אחי. הוא לא היה צריך לדבר איתך על... על ליל הכלולות שלנו."
 
דנילו צחק והתקרב אליי. ריחו החריף אפף אותי. הוא לקח את ידי ונשק לה. בטני פרפרה. "הוא רוצה להגן עלייך, זה ראוי לכבוד. אני לא מאשים אותו. אישה כמוך ראויה ליחס של ליידי ואני אתייחס אלייך כך בליל הכלולות ובכל לילה מעתה והלאה."
 
הוא רכן ונשק ללחיי. עיניו הבהירו שהוא רוצה לעשות הרבה מעבר. הוא נסוג והרפה מידי. בלעתי את הרוק.
 
"אני מחכה בקוצר רוח להינשא לך, סרפינה."
 
"גם אני," אמרתי בשקט.
 
 
 
במבט אחרון אליי, הוא הסתובב ויצא. ליבי הלם בחזי. שבתי לחדר וצנחתי על המיטה. לא הייתי מאוהבת בדנילו, אבל יכולתי לדמיין את עצמי מתאהבת בו. זו התחלה טובה לנישואים. התחלה טובה מזו שזכו לה בנות רבות.
 
כעבור כמה רגעים, מישהו שוב נקש בדלת. הפעם זיהיתי את הדפיקה הלא מהוססת של אגרוף על העץ. "תיכנס," אמרתי.
 
לא הייתי צריכה להרים את מבטי כדי להבין במי מדובר. זיהיתי את צעדיו של סמואל בעיניים עצומות. הוא התיישב לידי. "תודה על שציית לי כשדנילו היה בסביבה," אמר סמואל בשקט ואחז בידי.
 
"אתה צריך להיראות חזק. לא רציתי שיחשבו שאתה חלש," הרמתי את עיניי אליו ודמעות נקוו בהן.
 
הבעתו נדרכה. "שנאת את זה."
 
"ברור."
 
סמואל הסב את מבטו בזעם. "קשה לי שתצטרכי לציית לדנילו או לכל אדם אחר."
 
"יכולתי לקבל מישהו גרוע יותר מדנילו. הוא ג'נטלמן לידי."
 
סמואל צחק במרירות. "הוא בפועל האנדרבוס של אינדיאנפוליס, פינה, ולמרות הגיל שלו הוא שולט באנשים שלו. ראיתי אותו בפעולה. הוא בכיר כמוני וכמו אבא. הוא מצפה לצייתנות."
 
הבטתי בו בסקרנות. "לא ציפית לצייתנות ממני."
 
"קיוויתי לה," הוא מלמל בשעשוע ואז הרצין שוב. "את אחותי ולא אשתי. זה שונה."
 
"תצפה מאשתך לגלות צייתנות?"
 
סמואל קימט את מצחו. "לא יודע. אולי."
 
"איך אתה מתייחס לנשים שאתה יוצא איתן?" אף פעם לא פגשתי אף אחת מהן. לפני הנישואים, בכירים הכניסו למיטתם נשים מבחוץ ונאסר עליהן להיכנס לבתים שלנו.
 
 
 
פניו של סמואל נאטמו במהירות ובהפתעה. "זה לא משנה," הוא קם על רגליו. "וזה לא משנה איך דנילו נהג להתייחס לזונות שלו. את נסיכת מאפיה, אחותי, ואני נשבע בכבודי שארדוף אותו אם לא יתייחס אלייך כמו אל ליידי."
 
חייכתי אל אחי התאום. "המגן שלי."
 
סמואל השיב לי חיוך. "תמיד."
 
 
 
 

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
343 דירוגים
305 דירוגים
25 דירוגים
8 דירוגים
3 דירוגים
2 דירוגים
17/11/2023

הספר הכייי טוב בפער שקראתי משתי הסדרות של הספרים !! אימלה קראתי אותו ביום לא הצלחתי להפסייייק!!

6
31/5/2023

ואוווווווווווווןןון הספר הכי יפה שקראתי אי פעם. . בתור אחת שמכורה לספרים זה ניצח בגדול

1
17/7/2025

אין שלמות כזו איןןןןןן, כשקראתי את הסיפור מהצד השני, של האאוטפיט, הרגשתי דברים שונים לחלוטין, אז זה היה מעולה!

22/5/2025

מעולה ממש

18/5/2025

עד כה הספר הכי טוב בסדרה מרגש וסוחף

4/4/2025

הספר הכי טוב בסידרה!!! אין על רמו!!! התאהבתי♥♥♥

4/4/2025

אחד הטובים ביותר גם בסדרת ״קאמורה״ וגם בסדרת ״נולדו לדם״. אין על סרפינה- אישה חזקה . מתאימה לרמו.

26/1/2025

וואו איזה ספר, מהסוג שגורם לך לחשוב עליו עוד הרבה אחרי שסיימת. האהבה המסובכת של רמו וסרפינה פשוט כובשת את הלב. סרפינה דמות של אישה חזקה ודעתנית שלא מפחדת ושומרת על הגאווה שלה וזו השלמה מדוייקת לרמו- הגבר הבלתי מעורער והאכזר. למרות מה שמצופה מדמותו המפחידה וחסרת הרגשות של רמו, הוא מתייחס אל סרפינה בכבוד ולא מתעלל בה כמו שכבר יצא לי לקרוא בספרים אחרים. זה מושלם בעיניי. ספר מדהים.❤️

24/1/2025

אמאלה !! הספר הכי טוב בסדרה עד כה!! היה ממש מותח ומרגש אהבתי ממש

21/1/2025

וואו פשוט וואו מאז שקראתי את זה מהנקודת מבט של דנטה הייתי חייבת להגיע לספר הזה ולראות מה באמת קרה שם ופשוט התאהבתי

20/1/2025

וואווווו😍😍

16/1/2025

מקסים!

11/1/2025

אין על המשפחה הכי שרוטה שיש. שום סיפור אהבה שם לא קליל וסכריני. דם, אש ותמרות עשן. אבל הם אוהבים לאהוב בדיוק כמו שהם אוהבים להרוג. ורמו מצא את האחת ששווה לו

26/9/2024

הספר הכי טוב של קורב, ביי פאר. ממליצה בטירוף.

25/9/2024

ואווווווו אין לי מילים אני מכורהההההה מתה על קורה ועל הספרים שלה אני לא מצליחה להפסיק לקרוא אותם אמאאא איזה ספר

6/9/2024

אין על הספרים של קורה

27/8/2024

מהספרים הכי טובים של קורה ריילי. זה לא רק תיאור שטוח של מאורעות אלא ממש סיפור מעניין, דמויות עמוקות ומתפתחות, לגמרי ברור איך מתלהט בינהם למרות החטיפה...

18/8/2024

*קצת ספויילרים סוף סוף הגעתי לספר הכי מדובר במאפיה של קורה בשבילי ההתחלה של הספר הייתה די חלשה והספר לא תפס אותי בוא נגיד ככה עד ה40 אחוז בערך ברמה שליום אחד שכחתי שהספר קיים ולא קראתי ממנו הרגיש לי שהייתה איזושהי חזרתיות מהרגע שרמו חטף את סרפינה לא קרה יותר מידי חוץ מזה שרמו נכנס לחדר של סרפינה, הם מדברים, היא אומרת לו שהיא שונאת אותו והוא אומר לה שהוא רוצה להרוס את האוטפיט דרכה וככל שהזמן עבר הוא נתן קצת יותר חופש בהדרגה כן אהבתי מאוד את הזוג אבל הרגיש לי שלא היה יותר מידי עניין או נפח אמיתי לעלילה מהקטע שרמו החזיר את סרפינה היה שינוי מטורף לטובה, מצד אחד סרפינה רצתה שהמשפחה שלה תדע שרמו לא היה רע אליה אבל מצד שלי לא רוצה לאכזב אותם ושידעו שכל מה שעשתה עם רמו היה מרצון שמחתי כל כך שהיא סוף סוף חזרה אליו והחליטה להציל אותו וככה הוא זכה לפגוש את הילדים שלהם🥲🥹 זה היה מחמם את הלב ברמות לראות את נביו וגרטה נפתחים לאט לאט לרמו וגם הוא אליהם, ובעיקר בדרך הזאת רמו זכה באמון של סרפינה מחדש בסוף היה לגמרי אפשר לראות כמה רמו אוהב את סרפינה במעשים שלו ולא רק במילים גם אם המעשים האלו היו נגד כל העקרונות שלו הוא עשה הכל בשבילה ושם את הכל בצד 4.5⭐️

28/7/2024

מושלם ! התאהבתי ברמות באמת שהוא אחת הדמויות הכי מענייינות בסדרה ! הוא וסרפינה פשוט זוג מושלם !

26/7/2024

מה אפשר לומר על בעלי? כזההה דומננטי😉 ספר מושלם!!!!! ספר מדהים!!! הכתיבה נדירה, סוחפת, הטוויסטיים אימאלההההה הספר הזה יותר טוב מהארי פוטר.

20/6/2024

נהניתי לשנוא את רמו בסדרה בקודמת אבל בספר הזה לגמרי התאהבתי בכל חלק בו!!!!! איזה מושלמת ספינה איזה חזקה ולא מתפשרת

10/6/2024

וואו פשוט מושלם בהתחלה נתקעתי קצת אבל אז המשכתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק! פשוט מצאתי את עצמי מחייכת לטלפון ממליצה מאודדדד!!!!!

23/4/2024

ספר נחמד, הרגשתי שהוא נמרח.. אבל ספר טוב סך הכל🤍

13/4/2024

מושלם!!! מהטובים

29/3/2024

וואו ! ספר מושלם

2/3/2024

הספר הכי טוב עד כה מבין שלושת הספרים הראשונים בסדרה. סרפינה פשוט אש ולהבה 🔥 ורמוו אמאלה

17/2/2024

ספר יפה

8/12/2023

אמאלה צמרמורות של ריגוש כללל הספר לא הפסקתי לקרוא לשנייה מגוב שהיה מעניין ואמאלה באמת

29/10/2023

ספר מדהים, כל ספר יותר טוב מקודמו, בהחלט מבינה את הביקורות שאומרות שהסדרה הזאת טובה יותר מ"נולדו לדם". הספר מעניין מאוד למרות שמההתחלה יודעים מה הסוף (מהספר על דנטה) , כן קשה להתמודד עם מה שהמשפחה עוברת, הם אלו שחוו הכי הרבה קשים, יותר מרמו וסרפינה בעייני. סיפור האהבה שלהם מהמם, רמו שמשחרר את סרפינה ממגבלות שלא בהכרח רצתה להשתחרר מהם וסרפינה שעוזרת לרמו להתחבר ולהעמיק את הצד הטוב שלו. היה מהנה לקרוא על הדינמיקה המיוחדת במשפחת פלקון, וגם על העבר שלהם. כן הייתי שמחה לקרוא את הספר גם מנקודת מבטו של סמואל ובטח לקרוא גם על העתיד שלו עם אחות של דנילו. הלוואי שהיה ספר סיכום כמו שהיה בנולדו לדם שמרכז את כל ה'סופים' של הסיפורים.

11/10/2023

אימלה ואבלה. פשוט נמשכתי עם הספר. סוחף, מאיפה אמיתית וכיפית לקריאה. תוך שנייה סיימתי

30/9/2023

הכי טוב בסדרה בפער!!

7/9/2023

עוד ספר מדהים ומרתק של הסופרת קורה ריילי. היא מצליחה לשאוב אותך לתוך העלילה, אפשר ממש להרגיש את המתח בחדר בין הדמויות, את התשוקה הסוערת והאסורה וכמובן, הקטרזיס שבסוף. עונג צרוף כל שניה. בקושי הצלחתי לישון עד שהסתיים.

30/8/2023

ואוו. לא יודעת איך אפשר לתאר את הרגשות שלי מהספר הזה. נשאבתי לדמויות ברמה שלא חשבתי שאצליח. אין ספק שסיפור האהבה של סרפינה ורמו הוא בן היפים שראיתי. ועם זאת כל כך כואב לי על המשפחה שלה, במיוחד על סם. נקשרתי אליו כל כך והרגשתי את הבגידה בלב שלי. בכיתי בלי סוף במהלך הקריאה, והיו הרבה חלקים שהיה לי קשה לקרוא כי הרגשתי שאני ממש בתוך הסיטואציה ורק רציתי לברוח. זה לא סיפור קל, ולא סיפור מאפיה רגיל. זה הרבה מעבר. חובה לקרוא ולא רק פעם אחת. האהבה תמיד מנצחת.

21/8/2023

אין אין על רמו!!! מושלם!!!!

16/8/2023

הספר הכי טוב בסדרה של קאמורה קרטל , ללא ספק קורה ריילי כותבת בצורה שגורמת לך לשבת ולקרוא בשעות לא שעות עד שתסיימי אוהבת את החוצפה של רמו ואת התעוזה של סרפינה אוהבת את הסיום לספר הזה לא הייתי כותבת אותו אחרת

10/7/2023

ואווו, לעומת הספר של נינו וקיארה והספר של פבאינו וליאונה זה זרם לי בקלות אי אפשר להסביר את התחושות שלי זה היה מרגש וכואב אבל האהבה שלהם ניצחה הכל היא שברה את כל השנאה בניהם אומנם אני מרחמת על משפחה של סרפינה אבל האהבה שלה ושל רמו מחממת את הלב עד כאב , אני אהבתי ממש

9/6/2023

מעולה

5/6/2023

מודה הייתי סקפטית , קראתי את כל הביקורות והייתי מוכרחה לנסות ההתחלה היתה קצת כבדה עליי אבל לא ויתרתי ומזל שכך ! ספר מושלם מלא עוצמה מחייב קריאה ❤️

3/6/2023

מעולה

12/5/2023

וואו! ספר הכי טוב בסידרה!! רוצו לקרוא לא תצטערו❤️

12/5/2023

ספר מושלםםםםם רמו וסרפינה מושלמים ספרים עם טוויסטים בעלילה, ספר טוב בדיוק כמו שאר ספרי הסדרה. ממש ממליצה לבנות שאוהבות ספרי מאפיה. לא תתחרטו!

9/5/2023

מאוהבת עד עמקי נישמתי ❤️

28/4/2023

מושלםםםםםםםם

12/4/2023

מושלם ממש!!

9/4/2023

מושלם, הספר הכי טוב של קורה ריילי

6/4/2023

אין הפתעות ספר מהמם אהבה בילתי אפשרית במאפיה שיצרו אהבה בין אויבים מתח אהבה סיפור סוחף מומלץ בחום. ממשיך לספר הבה בסידרה.

2/4/2023

מושלם

20/3/2023

ספר מושלם!!!!

20/3/2023

אין דברים כאלה. אני הולכת להיכנס לדיכאון אחריו. פשוט מדהים

13/3/2023

מושלם❤️‍🔥

21/10/2022

מעולה

30/9/2022

לא מבייש אף ספר של ריילי שקראתי עד כה.

17/9/2022

מאפיה במיטבה עם כל מאפייני הז׳אנר

29/8/2022

הספר הכי טוב בסדרה!!

20/8/2022

מהמם

10/8/2022

וואו איזה ספר, קרעתי בשקיקה. מחכה להתחיל את הספר ה4 בסדרה

29/7/2022

Wow קורה ריילי.. מה עשית לי התמכרתי.

26/7/2022

וואווו הספר הכי טוב בקאמורה מומלץ ברמות רוצו להזמין לא תעזבו אותווו

10/7/2022

קשוח, אפל יותר מהאחרים אבל האהבה שלהם יפה. הייתי מעדיפה שזה לא יקרה בצורה מעוותת אבל זה הז׳אנר .. חח בקיצור שווה קריאה.

29/6/2022

מושלםם לוהטטט מותח ומטריף ברמות הרבה יותר טוב מהקודמים

6/6/2022

מדהיםם!!!

16/5/2022

הספר הכי טוב של קורה ריילי לדעתי. רמו וסרפינה כתובים מדהים והם בין הדמויות הכי מעניינות והכי מרשימות בסדרה. ספר מותח וסקסי שאי אפשר להוריד מהיד. וכזה שגם חוזרים לקרוא שוב ושוב.

2/5/2022

אין אין אין! אסור לפספס

16/3/2022

מעולה. אין על רמו. מומלץ

19/2/2022

רמו האחד והיחיד!!!!

10/2/2022

אמאלה ווואי אני נשבעת לכן בנות לא תתחרטו סיפור מהמם מושך מרגש וסקסייייייייייי

2/2/2022

ספר מותח מהמם אובססיה מטורפת לרמו פלקון

25/1/2022

ואוו ואוו ואוו ספר מדהים לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים סיימתי אותו תוך יום

22/1/2022

אחד הספרים היפים שקראתי לא יכולתי להניח עד שקראתי הכל ואמנם יש בו מהכל😍

15/1/2022

סופרת מדהימה

27/12/2021

מושלםםם❤️

22/12/2021

וואוווווווווו ווואווווווו סוחףףףףףף

2/12/2021

מעולה!! אני אוהבת איך קורה ריילי לוקחת את הזמן ובונה את סיפור האהבה... לאט לאט וזה יוצר סיפור אמין שנכנס ללב.

19/11/2021

הספר הכי טוב עד עכשיו מרתק ומהמם

4/10/2021

מי שלא קורא - מפסיד!!! סיפור מטלטל!! לא יכולתי לעזוב לרגע

27/9/2021

מושלם! אי אפשר להפסיק לקרוא

11/9/2021

מעולה

10/9/2021

אמאלהההה נפלתי! 5 כוכבים הספר הזה! הכי טוב מכל הסדרה! אין אני מאוהבת ברמו:)

4/9/2021

וואו אחד גדול, אין על קורה ריילי, סופרת מוכשרת ביותר!

30/8/2021

מהמםםםםםם

30/8/2021

מקסים, סופרת נהדרת, קראתי כמה מהספרים שלה וכולם נהדרים!!

24/8/2021

אחד השווים

17/8/2021

וואו הכי יפה מכל הקאמורה

7/8/2021

לא חשבתי שזה אפשרי בכלל אבל התאהבתי ברמו. וואוו. הסיפור של סרפינה ורמו פשוט מדהים, אהבה כנגד כל הסיכויים.

24/7/2021

ספר מעניין וסוחף מאוד. כמו שאר הספרים של קורה ריילי כתוב יפה ועוצמתי

17/7/2021

ספר מדהים גמעתי אותו בשקיקה יום שלם וסיימתי אותו בהנאה

2/7/2021

מקסים. אהבתי. מהבלתי אפשרי מכל כך הרבה סיבות נוצר רומן יפיפה, הכי רומנטי , מתחשב, סוג של פמיניסטי ... יש בו את הכל הרבה רגשות, הרבה עוצמה. כיף לקרוא. אחד הטובים של קורה ריילי.

20/6/2021

אוקי קראתי את כל הסדרה ללא ספק אני אומרת שזה הספר הכי יפה בכל הסדרה אמאלההההה פשוט לא הפסקתי לקרוא ולהיות מרותקת

17/6/2021

פעם שניה קוראת את הספר... אין שלמות כזווו

14/6/2021

וואו. וואוו. גילוי נאות, מיהרתי לקרוא והתחלתי קודם עם החלק השלישי. לא התאכזבתי. מופלא.

26/4/2021

מושלםםםם מושלם מושלם אין מילה אחרת לתאר את כל מה שהלך שם ואת רמו בכלל

18/4/2021

אחד הספרים הכי טובים של קורה ריילי. אי אפשר להפסיק לקרוא.

20/3/2021

ואוווו! ואווו ועוד פעם וואו!!! עדיין לא קראתי את השתיים האחרונים בסדרה אבל קשה לי להאמין שיש יותר טוב מהספר הזה! ובכלל בכל הספרים של קורה.

17/3/2021

נהדר!! אני מאוהבת ברמו פלקון

6/3/2021

הכי טוב בסדרת הספרים עד עכשיו. הסוף קצת קיטש אבל כל העלילה טובה.

28/2/2021

הסיפור עצמו מטורף ממש. אבל הדמויות בנויות כל כך טוב שהן מוסיפות אמינות ועניין. הספר ממש קריא וזורם

2/2/2021

את הסיפור של רמו וסרפינה הכרתי מסדרת הבריתות כשקיבלנו הצצה לסיפור מהזווית של דנטה, כך שמהתחלה ידעתי מה יהיה בסוף, או לפחות כך חשבתי.. קורה ריילי עושה זאת שוב ומצליחה לעורר לחיים את הדמויות הכל כך שנואות ולהעביר את הקורא טלטלה שמנפצת את כל מה שחשבתי על רמו וסרפינה וגורמת לנו לאהוב ולהעריץ אותם.

24/1/2021

ספר מושלםםםםם כמו כל הספריםשל קורה

15/1/2021

מסחרר. מעולה כמו כל הספרים

10/1/2021

ספר שלישי ב 24 שעות אי אפשר להתנתק מ הסופרת הזאת ומסדרות הספרים שלה היא פשוט כותבת בצורה כל כך מושכת היא כמעט ולא חוזרת על עצמה מבחינת עלילה הכל סובב סביב המאפיה אבל לכל סיפור יש את הגוון הייחודי שלו נהדרת ממליצה בחום

10/1/2021

אין מילים!! ספר מדהים

9/1/2021

רמו..מטורף ברמות על עם זה ברע ואם זה בטוב🤩...אין ספק שאני ממש נהנתי מקריאת 3 הספרים הראשונים בסדרה זו. בטוחה שיהיה גם בבאים...אני כ"כ אוהבת את הדרך של הסופרת לעשות את ההשלמות בסיפורים של נולדו לדם לבין סיפורי הקאמורה. מקסים כמה כל קטע שהיה כביכול חסר בסיפורי נולדו לדם, מקבל מענה בסיפורי הקאמורה.

6/1/2021

וואו מושלם ברמות קראתי בנשימה אחת מומלץ מאוד הספר הכי טוטב של הקמאורה

19/12/2020

יותר מידי קטעים מיניים...מוזר שיש להם רגשות אחד כלפי השני אבל חוץ מזה ספר יפה...כרגיל קורה ריילי שיחקה אותה.❣

19/12/2020

הספר הכי טוב מבין כולם ממש סוחף

9/12/2020

מושלםםםםם הספר הכי טוב של ריילי

27/11/2020

עוד ספר נהדר של קורה ריילי. מותח, סוחף, מפחיד, מרגש, רומנטי, סקסי. הכל מהכל שזור בדרך נפלאה

21/11/2020

הספר הי טוב שיש לקורה ריילי ובכללי לעולם, עזבו אתכם לוקה ואריה או מתיאו וג'יאנה. תקראו אץ הספר הזה ותבינו מה זה מושלם .ממליצה, ממליצה, ממליצה.

17/11/2020

אוו. הספר הכי טוב בסדרה.... אני לא יודעת למה אנשים רושמים שהוא הכי חלש ופחות טוב מהקודמים בעיניי הוא הכי טוב מכל הסדרה ואחד הטובים מכל הספרים של הכותבת. באמת שאני פשוט חייבת ספר נוסף על הזוג הזה. רמו מסרפינה זה אחד הזוגות הכי אהובים אלי במכל הספרים האלה. הסופרת פיתחה את הדמויות בצורה מדהימה מביוחד את של רמו, הם מלאות עומק פשוט חולה אליהם. ודבר נוסף שמאוד אהבתי בספר זה של כל הדברים שקראו פשוט משתלוים מושלם עם הדמות של רמו מהספרים הקודמים, קפאו פסיכופת של הקמורה. המעשים, הדברים התאומי בצורה מושלמת לדמותו ולא מנסים להראות אותו באור חיובי אבל אנחנו עדיין מתאהבים בוא בגלל דברים אחרים. אנחנו מבינים שסרפינה היא לא מי שאנחנו חושבים שהיא בהתחלה היא הוקירן, האפלה של רמו מוציאה ממנה את היא האמיתית ובמהלך הספר אנחנו מקירים לעומק אותה. פשוט ספר מהמם ממליצה לכלום, הספר שבאמת חייב לקרוא מהסדרה הזו.

16/11/2020

ואוו! אפל וסקסי

13/11/2020

מושלם.

4/11/2020

מהמם

2/11/2020

מדהים, אני מאוהבת באמו, לא יכולתי להפסיק לקרוא, אין על הפלקונים, קורה עושה את זה בצורה מופלאה על ספר יותר טוב מהשני

30/10/2020

ווואווו מדהים. קראתי בשקיקה הספרים של קאמורה מדהימים התחברתי אליהם הרבה יותר מהבריתות! רמו ונינו נכנסים ללב,!!

25/10/2020

חיכיתי לספר הזה בטירוףףףף וכל כך פחדתי להתאכזב כי הציפיות היו בשמיים , אבל קורה לא אכזבה! רמו היה כל מה שציפיתי ויותר! הסיפור מרגש , סוחף ועמוק כל כך. אני לא יכולה להמליץ מספיק! פשוט תעשו לעצמכן טובה ותקראו

21/10/2020

אין מילים! ספר סוחף, כובש, ממיס, לא צפוי ופשוט מושלם!

20/10/2020

סיפור חטיפה של נסיכת המפיה וסיפור האהבה שנולד בשבי. קאפו קאמורה האכזר מתאהב.

14/10/2020

ספר מושלם כל סדרת הספרים הזו מהממת חווית קריאה

13/10/2020

מעולה!

6/10/2020

לכתוב המלצה על הספר הזה - מיותר, שכן מי שהגיע/ה לקרוא אותו מן הסתם יודע מי היא קורה ריילי ועד כמה היא מעולה! הספר הזה הוא הטוב מכל הספרים שלה שקראתי עד כה, וזה מצחיק כי זה משפט שאומרים על כל ספר שלה, אבל כן- זה הדה בסט! איזה ספר! איזה ספר!! איזה ספר!!! ביג וואו!

25/9/2020

מושלם !!

13/9/2020

שלמות, סדרה מושלם והספר הזה בפרט. נהנתי מאוד . ממשיכה להבא

7/9/2020

ספר מרתק!! הדמויות כל כך סוחפות סרפינה דמות חזקה אישה שלא נשברת שנלחמת על האני מאמין שלה..ורמו כל כך אוהב ומכיל שרוצה לראות את אהובתו חופשייה למרות שלא תהיה איתו זה בעיניי אהבת אמת!ספר מצוין

7/9/2020

ספר מושלם

22/8/2020

הכי טוב בסדרה!!!!

12/8/2020

מושלם! מושלם! מושלם!

10/8/2020

וואו, כתיבה מדהימה מומלץ ביותר

21/7/2020

תחילה התלבטתי אם לקרוא אותו. כי מהספר הקודם אמרתי מה יחדשו לי על דמותו האכזרית של רמו. אבל.... שמחה מאוד שהחלטתי לקרוא. נהנתי מאוד מהספר ואפילו הופתעתי. ממליצה בחום

11/7/2020

רצה לקרוא את הספר הרביעי

5/7/2020

הספר הכי טוב מכל הסדרה לדעתי!

4/7/2020

מצויין!!

20/6/2020

ספר מדהים!! מומלץ מאוד!

14/6/2020

הספר הכי טוב בסדרה!! אחד הספרים הטובים שקראתי,רמו כמה שהוא אכזרי ככה הוא יפה! נמסתי ממנו לאורך כל הספר,ולא אגיד שלא היה כיף לראות עוד פעם אל נינו וקיארה שגם הספר שלהם נדיר🥰

11/6/2020

I like it

7/6/2020

כל הסדרה טובה. 1 טוב ה 2 היה נחמד וה 3 מצויין.

6/6/2020

לדעתי בין הטובים בסדרה!! לא הצלחתי להתנתק מהספר מרגע שהתחלתי

30/5/2020

מעולה מומלץ

26/5/2020

מדהים

5/5/2020

חמישה כוכבים ואם היו יותר הייתי נותנת בשמחה, איזה ספר סוחף, דמויות עמוקות, עלילה מעניינת, היה תענוג לקרוא וחבל שהסתיים. כל הסדרה של קאמורה וגם של הבריתות מהממת אבל הספר הזה הוא הטוב מכולם לדעתי

3/5/2020

מעולה, הטוב מהשלושה הראשונים.

30/4/2020

מושלם באמת שאין מילה אחרת לתאר את הספרים שלה את כולם מחכה ומקווה שיהיה המשך

29/4/2020

הספר הזה גרם לי למערבולת של רגשות.. כעס.. שמחה.. אהבה... בכיתי בסוף הספר. עוד ספר מעולה מבית היוצר של קורה ריילי

27/4/2020

אני חייבת לומר שהיא פשוט מושלמת הספרים הכי יפים שקראתי !

26/4/2020

אין ספק שקורה רק מתעלה על עצמה מספר לספר! והספר הזה לוקח אותנו הכי רחוק שיש עד עכשיו מבחינת מאפיה, אכזריות וחיי המאפיה במלואם! אין ספק שרמו הוא קאפו בכל רמ"ח איבריו ואי אפשר לערער עליו!!! וללא ספק סרפינה היא אחת הדמויות הנשיות היותר חזקות של קורה ריילי...שאפו!!!

26/4/2020

מהמםםם!! אחת הסופרת הטובות בזאנר

26/4/2020

Wow!!! הספר הכי טוב מהסדרה!!! וחשבתי שהקודם היה הכי טוב! קורה ריילי סוחפת בספר נוסף אי אפשר להפסיק לקרוא!

19/4/2020

הכי חזק בסידרה!! ספר סוחף

15/4/2020

הספר הטוב ביותר מבין השלישייה של הקאמורה והחמישיה של הברית. ממליצה בחום

13/4/2020

רומן רומנטי במיטבו

12/4/2020

מהמם !! ⁶

12/4/2020

וואו,סיום מעולה

10/4/2020

מושלםם

10/4/2020

👍🏾

9/4/2020

מהמם מרתק ומפעים.

9/4/2020

מעולה במלוא מובן המילה

9/4/2020

וואווו אמאל’ה , ממש התלהבתי ממנו , אהבתי כל כך

8/4/2020

ספר שקשה להניח מהידיים! #לילה לבן

7/4/2020

כל הסדרה על הקאמורה מעולה, אך הספר על רמו וסרפינה הטוב מכולם. קורה ריילי סופרת מצוינת. מומלץ בחום :-)

6/4/2020

ספר מעולה, לדעתי הכי טוב בסדרה.

6/4/2020

הכי טוב מכל השלושה

5/4/2020

סופרת בחסד עליון ספר מעולה

29/3/2020

כל הסדרה מצויינת הספר של רמו הכי טוב מכולם

26/3/2020

שלמות של ספר ! הספר הכי טוב בסדרה

25/3/2020

נהנתי מכול רגע מקסים

21/3/2020

כמו כל הספרים שלה מהמם מומלץ מאוד ......מרגש מטלטל ...

20/3/2020

וואו אחד הספרים החזקים הסדרה רמו וסרפינה לוהטים ביחד לא יכולתי לעזוב את הספר

19/3/2020

מהמםםםםם הספר הכי טוב בסדרה⭐⭐⭐⭐⭐

18/3/2020

סדרת ספרים מדהימה, כזאת שתרתק אותך עד המילה האחרונה. ממליצה בחום!!!

17/3/2020

וואו ואווו ואווווו ספר מדהיםםםםם. קראתי כל מילה בשקיקה!

17/3/2020

ספר מושלם!!!כמו כל הסדרה

16/3/2020

מושלם!

15/3/2020

ואווווווווו פשוטטטט ווואווווווו מכורה לסופרת הזאת ולסדרה הנדירה שלה!!!!

15/3/2020

כל ספר יותר טוב מהקודם. סופרת מדהימה והספר סוחף

15/3/2020

ספר מדהים

14/3/2020

אחד הספרים הטובים של קורה ריילי. לא יכולתי לעזוב את הספר.

14/3/2020

מעולה אין רגע משעמם בספר מומלץ ביותר

14/3/2020

מעולה!!!

13/3/2020

מהמם! סידרה מעולהה

13/3/2020

אני פשוט נהנת מהכתיבה שלה...אני מכורה לסידרה שלה...ומחכה לספר הבא... :) הייתי משנה פה ושם דברים אבל בגדול נהנתי..נהנתי..נהנתי..

13/3/2020

וואו של ספר ממש לא רציתי שיגמר!!!! מאוהבת בקאמורה האלה))) סדרה מעלפת!

13/3/2020

ספר מושלם סרפינה הצליחה לכבוש את ליבו סדרה מעולה. מומלצת באהבה רבה 💖💖💖💖💖💖💖💖 5 כוכבים ממני ⭐⭐⭐⭐⭐

13/3/2020

לא מאכזבת אף פעם !!!מושלם!!!

12/3/2020

ספר מרתק כרגיל בסדרה

12/3/2020

ספר הורס את הבריאות.... שווה לילה לבן

11/3/2020

ספר פשוט מושלם. סוחף, מותח, מרתק וסופר סקסי ורומנטי. אני שבויה של רמו פלקון הוא המלך של המאפיה! רוצו לקרוא, רותח!

11/3/2020

קורה ריילי עושה זאת שוב!!! ספר מדהים!!

11/3/2020

אהההה רמו! סיפק את הסחורה

11/3/2020

הסדרה האהובה עלי מהמםםם מחכה כבר לקרוא אל סביו ואדמו

11/3/2020

מכורה לסדרה

11/3/2020

מרתק

11/3/2020

מעולה

11/3/2020

במילה אחת-וואווו כל ספר בסידרה יותר מהמם מהקודם

10/3/2020

וואו. ספר מהמם! הספר הכי טוב מהסדרה! נהנתי מכל רגע.

10/3/2020

אם חשבתם שהספרים הקודמים טובים אז רמו עולה על כולם !!!!!! אווו ספר שמגיע לו בקלות 5 כוכבים!

12/5/2025

ספר מצויין בסך הכל

11/5/2025

אני פחות מתחברת לסיפורי מאפיה. אבל ספר סוחף .

16/2/2025

אחלה ספר, אהבתי

24/12/2023

ספר מושלם וסדרה מושלמת. נהנת מכל רגע וחוזרת לספרים האלה שוב ושוב

8/7/2022

הספר ברובו יפה, סוף טיפה הזוי.. אבל ספר יפה

2/5/2022

סוחף ומהנה

20/4/2022

ספר מעולה

8/1/2021

הוא היה שונה מהספרים האחרים גם בסדרה הזאת וגם בסדרה השניה שקשורה אליה וזה מה שמצא חן בעיניי. אולי הספר הזה קצת עצבן אותי אבל הוא גם עניין וריתק אותי ברובו

26/9/2020

אהבתי, הרבה יותר טוב מהספר הקודם. כתיבה טובה, עלילה מושכת

14/6/2020

ספר נחמד, אני פחות אוהבת את הסגנון ולכן לא כל כך התחברתי אבל למרות זאת הוא עדיין היה כתוב נהדר, מעניין ומפתיע. ממליצה לאוהבי הג'אנר

21/5/2020

החלק הכי טוב בסדרת הקאמורה

27/4/2020

מבין השלושה הכי חיכתי לו ולדעתי היה הכי חלש, אבל עדין הסדרה מעולה!

21/3/2020

אותה גברת בשינוי אדרת. בדיוק כמו כל הספרים הקודמים שלה. נחמד זורם, בעיקר כי יש הרבה דמויות מוכרות מהספרים האחרים. לא חובה אבל גם לא רע.

13/3/2020

חצי ראשון מ ו ש ל ם, חצי שני נמרח....בכל זאת - רמו הוא הכי מדהים ועמוק עד עכשיו. הרבה שגיאות בתרגום....

13/3/2020

נהנתי מאוד,

14/10/2021

מאד מעניין.רק התיאורים המינים מופרזים בגדולת

6/6/2021

בכנות? זה ספר רביעי או חמישי שלה שאני קוראת וכל המאפייה שלה מצטיירת כחבורת גברים שנמצאים כל הזמן בבית ומתעסקים בזוטות. מאפייה דה לה שמאטע. הספר הזה עוד יחסית סביר בעלילה שלו וגם הוא לא עושה את זה

5/12/2020

נחמד

16/11/2020

מתחיל טוב, הסיפור עצמו מצוין אבל סופר נמרח, ברמה שדילגתי על חלקים ממנו כי זה כבר היה מסטיק מידי. בסופו של דבר הספר טוב,רק מידי מידי נמרח ומוריד את הכיף מהקריאה.

10/4/2020

ספר בינוני. פחות התחברתי. לדעתי ספר 1 היה הכי מעניין

11/3/2020

פחות מהטובים בסדרת הספרים. עדיין אחלה ספר להעביר כמה שעות...

19/8/2024

ספר יפה בסך הכל, קצת ארוך ונמרח. ציפיתי לקצת יותר מהסיפור של רמו

15/3/2024

לא אהבתי, הספר הכי חלש בינתיים בסדרה. אין לי בעיה עם אכזריות אבל זה כבר הופך את ההתאהבות שלהם ללא הגיונית

12/7/2020

כל ההתחלה חוזרת על עצמה ומשעממת, רק השליש האחרון של הספר היה מעניין.

24/9/2024

לא ברורות לי הביקורות בכלל!! בתור אחת שאהבה גם את נשבעת בדם, מה קרה פה ולמה התגובות הן כאלה? קודם כל הספר היה אמור להיגמר ב-80% לא הייתה שום סיבה להמשיך לזבל. דבר שני, בדכ בספרים כאלו יש טריגר כלשהו להקשרות שלהם, לזיק הזה, למשיכה - בין אם הוא חושף לה איזה צד רגיש, משהו שלא סיפר לאף אחד. כלום לא קרה כאן!!! סתם סקס על רגע היכרות של כמה מילים בחודשיים. איך אפשר להתחבר לזה? טוב שלא ב95 אחוז של הספר ניהלו פעם ראשונה שיחה. באמת שכל התגובות הזייה כאן

2
קאמורה קרטל 3 - גאווה מעוותת קורה ריילי
פרולוג
 
 
 
סרפינה
 
 
כל חיי חינכו אותי להיות מכובדת, לעשות את מה שמצופה ממני, והיום פעלתי בניגוד לכל זה.
 
רמו הופיע בפתח, גבוה ומאיים. הוא הגיע כדי לגבות את הפרס שלו. עיניו שוטטו על פני גופי העירום ועיניי עשו את אותו הדבר על פני גופו.
 
הוא היה אכזרי, מעוות, ללא סיכוי לגאולה.
 
הוא היה משיכה אכזרית, עונג אסור, כאב ודאי. הייתי אמורה להיגעל ממנו אבל לא נגעלתי, לא מגופו וגם לא תמיד מאופיו.
 
סגרתי את המים, פחדתי ממה שרצה, מבועתת לחלוטין ממה שאני רציתי. זה היה משחק השחמט שלו. הוא היה המלך ואני הייתי המלכה הלכודה שעליה נדרש האאוטפיט להגן. הוא העמיד אותי במקום לקראת המהלך האחרון שלו: החיסול. שחמט.
 
הוא החל להתיר את כפתורי החולצה שלו ואז הוריד אותה מעליו. הוא התקרב ועצר מולי. "את תמיד מסתכלת עליי כאילו את רוצה לגעת אבל אסור לך. מי עוצר בעדך, מלאך?"
 
 
 
 
 
 
פרק 1
 
 
סרפינה
 
 
"אני לא מאמין שאת עומדת להתחתן בעוד שלושה ימים," אמר סמואל. כפות רגליו היו מונחות לידי על שולחן הקפה. אימא הייתה חונקת אותנו אם הייתה רואה.
 
"גם אני לא," אמרתי בשקט. כבר הייתי מבוגרת לעומת בנות רבות אחרות בעולמנו כשבאו בברית הנישואין המקודשת. בת תשע־עשרה. יועדתי לדנילו זה תקופה ארוכה, אבל הארוס שלי היה בן עשרים ואחת בלבד, כך שלא היה צורך שנינשא מוקדם יותר. לי זה בהחלט לא הפריע. כך התאפשר לי לסיים את הלימודים ולהישאר בבית עם סמואל שנה נוספת. הוא ואני מעולם לא נפרדנו לתקופה ארוכה, למעט ימים בודדים כשנסע בענייני עסקים עבור האאוטפיט.
 
דנילו היה עדיין עסוק בהשתלטות על אינדיאנפוליס עקב מחלתו של אביו, ולכן חתונה מאוחרת עוד יותר הייתה עדיפה מבחינתו. אבל עקב היותי אישה, רציתי להתחתן לפני יום הולדתי העשרים. הבטתי בטבעת האירוסין שעל אצבעי וביהלום הבולט במרכזה.
 
 
 
נאלצנו להרחיב אותה לאורך השנים ככל שאצבעותיי גדלו ובעוד שלושה ימים יענוד דנילו טבעת נוספת על אצבעי.
 
אימא נכנסה עם אחותי סופיה, שכשראתה אותנו רצה לעברנו ונדחקה בינינו על הספה.
 
סמואל גלגל את עיניו הכחולות, אבל כרך זרוע סביב אחותנו הקטנה בעודה נצמדת אליו בעיניים גדולות ונלהבות ושיער חום פרוע. לעומת סמואל ולעומתי, היא נראתה כמו אבא ולא ירשה את הבלונד של אימא שלנו. "לא הוגן שאתה נוסע מייד אחרי החתונה של פִינה. חשבתי שיהיה לך יותר זמן בשבילי."
 
תקעתי בה מרפק. "הֵיי." אבל לא באמת כעסתי עליה. הבנתי את זה. היא תמיד הרגישה כמו גלגל שלישי, כיוון שהייתה צעירה מאיתנו בשמונה שנים וסמואל ואני היינו תאומים.
 
סופיה שלחה אליי חיוך נבוך. "אתגעגע גם אלייך."
 
"גם אני אתגעגע אלייך, חיפושית."
 
אימא כחכחה בגרונה, עמדה זקוף וידיה השתלבו בחזית בטנה. היא לבשה שמלה ירוקה צרה ואלגנטית. עיניה הכחולות הושפלו במבט חמור אל רגלינו שעל השולחן, אבל רטט פיה הבהיר שהיא כובשת חיוך.
 
סמואל ואני הורדנו את הרגליים מהשולחן בו־זמנית.
 
"חשבתי שעליי להזהיר אותך שדנילו התקשר. הוא מגיע הנה כי הוא נמצא בעיר ואמור לפגוש את אבא ואת דוד שלך."
 
עכשיו הבנתי למה גם סופיה לבושה בשמלת קיץ יפה. בכלל לא ידעתי שהוא אמור להגיע. הרי אני אמורה לנסוע מחר לאינדיאנפוליס.
 
קמתי על רגליי באחת. "מתי?"
 
"בעוד עשר דקות."
 
"אימא!" עיניי נפערו באימה. "איך אני אמורה להתכונן עד אז?"
 
"את נראית בסדר גמור," אמר סמואל בגיחוך. שערו הבלונדיני הקצר היה פרוע בכוונה. אולי הוא יכול להרשות לעצמו להיות במראה מרושל. אני ממש לא.
 
צמצמתי את עיניי. "אוי, תסתום." יצאתי בריצה מהחדר וכמעט התנגשתי באבא. הוא נסוג לאחור והביט בי בחיוך שואל.
 
"אני צריכה להתכונן!"
 
לא הסברתי. שישאל את אימא. עליתי במדרגות שתיים־שתיים. ברגע שנכנסתי לחדר האמבטיה וראיתי את בבואתי, התכווצתי. אלוהים. העור שלי היה סמוק והשיער הסתלסל בפראות סביב כתפיי. גם הג'ינס וחולצת הטריקו הפשוטים שלי לא זעקו "רעיה לעתיד". לעזאזל.
 
מיהרתי לשטוף פנים ואז לקחתי מחליק שיער. השיער שלי היה מתולתל באופן טבעי, אבל תמיד יישרתי אותו כשאנשים מחוץ למשפחה שלי היו בסביבה. נדרשו לי חמש דקות לעשות זאת הפעם. יצאתי בסערה אל חדר השינה שלי, פתחתי לרווחה את ארון הבגדים. בדרך כלל בחירת השמלה המתאימה לאירועים כאלה ארכה שעה לפחות. עכשיו נותרה לי דקה אחת בלבד, אם אני רוצה להספיק גם להתאפר. לקחתי שמלה ורודה שהזמנתי באינטרנט לפני הרבה זמן ומעולם לא לבשתי, ונכנסתי לתוכה. מייד נזכרתי למה לא לבשתי אותה קודם לכן. אורכה היה סנטימטרים ספורים מעל לברכיים וחשפה כמות נכבדה יותר מרגליי הארוכות לעומת מה שהייתי רגילה לחשוף, בעיקר ליד גברים, אבל דנילו יהיה בעלי בעוד שלושה ימים.
 
הנחתי שיהיה הוגן שהוא יראה עוד קצת ממה שהוא עומד לקבל. ריגוש לחוץ השתלט על גופי, אבל הדחקתי אותו ומיהרתי לנעול נעלי עקב תואמות לפני שמיהרתי אל השידה. לא היה לי מספיק זמן להשקיע באיפור. עורי היה יחסית מושלם, לכן החלטתי לא למרוח שכבת בסיס ולהסתפק במעט סומק ומסקרה, לפני שיצאתי בריצה מהחדר ושעטתי במסדרון לכיוון המדרגות.
 
צעדיי האטו באופן משמעותי כששמעתי את דנילו, את סמואל ואת אבא בלובי למטה. לא כדאי שאצטייר כמו מישהי שמיהרה להתכונן לקראת גבר, אפילו אם מדובר בארוס שלי.
 
הם לחצו ידיים והחליפו מילות נימוסים.
 
פגשתי את דנילו כמה פעמים בעבר. יועדתי לו כשהייתי בת ארבע־עשרה והוא היה בן שש־עשרה, אבל הפעם התחושה תהיה אינטימית יותר. בעוד שלושה ימים בלבד אהיה אשתו ואחלוק איתו את מיטתי. דנילו היה גבר מושך מאוד וזכה להצלחה לא קטנה בקרב נשים, אבל איתי הוא תמיד התנהג כג'נטלמן מושלם. הוא לבש חולצה מחויטת לבנה ומכנסיים שחורים, שערו הכהה מסורק למשעי.
 
פסעתי את הצעד הראשון והגעתי למדרגה החורקת בכוונה, רגל ארוכה אחת מושטת, ראשי מורם.
 
כל העיניים הופנו אליי.
 
עיניו החומות של דנילו התמקדו ברגליי החשופות ואז התרוממו במהירות אל פניי בחיוך. גם אבא וסמואל העיפו מבט חטוף ברגליי אבל תגובתם הייתה נלהבת פחות. אבא הפגין סבלנות ואהבה כלפי אימא וכלפינו, הילדים, אפילו כלפי סמואל, עד שהיה קל לשכוח שהוא האנדרבוס של מיניאפוליס — איש שכולם פחדו מפניו. אבל כשהוא הניח את ידו על כתפו של דנילו בפנים חמורות סבר, נזכרתי מייד. "אשמח לתת לך משהו במשרד שלי," אמר בקול קר.
 
דנילו לא התרשם מהשינוי במצב רוחו של אבא שלי. הוא עמד להיות האנדרבוס הצעיר ביותר בתולדות האאוטפיט, והוא כבר שלט בפועל באינדיאנפוליס כי אביו היה חולה מדי. הוא הניד קצרות בראשו. "כמובן," אמר בנחת ונראה מבוגר יותר מכפי שנותיו. מחושל, בוגר. הרבה יותר גבר מכפי שאני הרגשתי אישה. דנילו שלח אליי חיוך נוסף ואז הלך בעקבות אבא שלי.
 
ירדתי במדרגות הנותרות וסמואל חסם את דרכי. "לכי להחליף בגדים."
 
"סליחה?"
 
הוא הצביע על הרגליים שלי. "הרגליים שלך חשופות."
 
הצבעתי על ידיי ועל צווארי. "גם הצוואר והידיים שלי חשופים." הרמתי רגל אחת. "ויש לי רגליים יפות."
 
סמואל הביט ברגלי ואז בפניי בקימוט מצח. "כן, טוב, דנילו לא צריך לדעת את זה."
 
גיחכתי ואז מיהרתי להסתובב מחשש שדנילו קרוב מדי ועלול לשמוע. "הוא יראה לא מעט מהרגליים שלי בליל הכלולות." חום עלה בלחיי בעל כורחי.
 
הבעת פניו של סמואל הקדירה.
 
"זוז ממני," אמרתי וניסיתי לעקוף אותו.
 
סמואל חסם אותי בגופו. "לכי להחליף בגדים, פינה. עכשיו," הוא הורה בקול שכנראה היה שמור לעסקי הבכירים.
 
לא האמנתי לחוצפה שלו. האם הוא חשב שאציית לו רק מפני שהוא בכיר? זה לא עבד בחמש השנים האחרונות. מיהרתי לשלוח יד אל בטנו וצבטתי אותו בכוח, משימה לא קלה בהתחשב בעובדה שסמואל היה כולו שרירים.
 
הוא התפתל בהפתעה ואני ניצלתי את חוסר תשומת הלב הרגעי כדי לחמוק ממנו. נענעתי את מותניי בהפגנתיות ונכנסתי לסלון. סמואל הדביק את צעדיי. "יש לך מזג בלתי אפשרי."
 
חייכתי. "בדיוק כמו לך."
 
"אני גבר. נשים אמורות להיות נינוחות."
 
גלגלתי עיניים.
 
סמואל שילב את זרועותיו ונשען על הקיר ליד החלון. "את תמיד מתנהגת כמו ליידי מחונכת כשיש אחרים בסביבה. דנילו יזכה להפתעה לא נעימה כשיבין שלא קיבל ליידי אלא סופת הוריקן."
 
זיק של דאגה הציף אותי. סמואל צדק. כולם מחוץ למשפחה שלי ידעו שאני נסיכת הקרח. המשפחה שלנו הייתה ידועה לשמצה בשליטה העצמית ובדריכות האופייניות לנו. האנשים היחידים שבאמת הכירו אותי היו הוריי, סופיה וסמואל. איך אוכל להתנהג בטבעיות ליד דנילו? או שמא זה יעורר בו סלידה?
 
 
 
דנילו תמיד היה בשליטה, וזו כנראה הסיבה שדוד דנטה ואבא בחרו אותו בשביל המשפחה שלי ומכיוון שהוא היה היורש של הערים החשובות ביותר באאוטפיט.
 
דפיקה נשמעה והסתובבתי בדיוק כשדנילו נכנס.
 
עיניו החומות הביטו בעיניי והוא שלח אליי חיוך קל, ואז הבעת פניו נדרכה מעט כשעיניו עברו אל סמואל שעדיין נשען על הקיר מאחוריי. העזתי להביט לאחור וראיתי את אחי נועץ מבט זועם בארוס שלי כאילו רצה לשבור אותו לרסיסים. ניסיתי לפגוש במבטו של סמואל אבל הוא היה נחוש להרוג את דנילו באמצעות עיניו. לא האמנתי עליו.
 
"סמואל," אמרתי בקול מנומס ומאולץ. "למה שלא תיתן לדנילו ולי רגע?"
 
סמואל התיק את מבטו מהארוס שלי וחייך. "אני כבר נותן לכם רגע."
 
"לבד."
 
סמואל נענע את ראשו פעם אחת וחיוכו הקדיר. עיניו שבו אל דנילו. "באחריותי לשמור על כבודך."
 
חום התפשט בלחיי. אם דנילו לא היה בחדר, הייתי מסתערת על אחי וחונקת אותו.
 
דנילו ניגש אליי ונשק לידי אבל עיניו ננעצו באחי. הוא הרפה מידי. "אני יכול להבטיח לך שכבודה של סרפינה מובטח בחברתי. אחכה עד ליל הכלולות כדי לממש את הזכויות שלי כשהיא כבר תצא מתחום האחריות שלך." קולו של דנילו עטה נימה מאיימת. הוא מעולם לא רמז על סקס וידעתי שזה נועד כדי להתגרות באחי. משחקי כוחות בין שני זכרי אלפא.
 
סמואל התנודד קדימה והתרחק מהקיר. ידו התקרבה אל נרתיק הסכין שלו. הסתובבתי וניגשתי אל אחי התאום כדי להניח יד על חזהו. "סמואל," אמרתי בנימת אזהרה ונעצתי את ציפורניי בעורו דרך בד החולצה. "דנילו הוא הארוס שלי. תן לנו רגע."
 
סמואל השפיל את מבטו אל פניי ולשם שינוי הבעתו לא התרככה. "לא," אמר בנחישות. "ואת לא תמרי את פי."
 
לעיתים קרובות שכחתי מי הוא סמואל; הוא היה התאום שלי, חברי הטוב ביותר, איש סודי, אבל כבר חמש שנים שהוא בכיר, רוצח והוא לא ייסוג מול גבר אחר, בטח לא מישהו שיצטרך לפגוש בתור אנדרבוס בהמשך. אם אלחץ עליו, הוא יצטייר כחלש והוא היה אמור לתפוס את תפקיד האנדרבוס מאבינו בעוד כמה שנים. אף על פי ששנאתי לעשות את זה, ומעולם לא עשיתי זאת, השפלתי את עיניי כאילו אני נכנעת לרצונו.
 
דנילו אולי הארוס שלי אבל סמואל תמיד יהיה אחי בדם, ולא רציתי שיצטייר כחלש בפני אף אחד. "אתה צודק," אמרתי בצייתנות. "אני מצטערת."
 
סמואל נגע בכתפי ולחץ עליה קלות. "דנילו," אמר בשקט. "אחותי תצא עכשיו. אני רוצה להחליף איתך מילה לבד."
 
דמי רתח כששלחתי אל דנילו חיוך מתנצל לפני שיצאתי. ברגע שהייתי מחוץ לסלון, החיוך נשמט ופסעתי בסערה ברחבי הלובי, חדורת רצון להוציא את הכעס. איפה אבא? פניתי והתנגשתי במישהו. "תיזהרי," נשמע קול שהכרתי היטב ושתי ידיים ייצבו אותי.
 
הרמתי את המבט. "דוד דנטה," אמרתי בחיוך ואז הסמקתי כי התנגשתי בו כמו ילדה בת חמש בהתקף זעם. יישרתי את השמלה וניסיתי להיראות רגועה.
 
דנטה הטה את ראשו בחיוך קטן. "קרה משהו? את נראית מצוברחת."
 
לחיי התלהטו עוד יותר. "סמואל הביך אותי בפני דנילו. הוא איתו לבד עכשיו. מחליפים מילה. תוכל לבדוק מה קורה שם בבקשה לפני שסמואל יהרוס הכול?"
 
דנטה גיחך אבל הנהן. "אחיך רוצה להגן עלייך. איפה הם?"
 
"בסלון," אמרתי.
 
הוא לחץ על כתפי והסתלק. הזעם עדיין בעבע תחת עורי. אדאג שסמואל ישלם על זה. עליתי לקומה העליונה ונכנסתי לחדר שלו. כמה סכינים וכלי נשק היסטוריים עיטרו את הקירות, אבל מלבד זאת החדר היה מרוהט בענייניות.
 
 
 
בעוד שבוע, סמואל יעבור לגור בדירה שלו בשיקגו כדי לעבוד ישירות תחת דנטה למשך כמה שנים, לפני שיחזור למיניאפוליס ויתפוס את מקומו של אבא.
 
צנחתי על המיטה שלו וחיכיתי. עם כל שנייה שעברה, הלחץ שלי גבר. קמתי ופסעתי ברחבי החדר. כששמעתי את הצעדים שלו, עצרתי והסתתרתי מאחורי הדלת. חלצתי בזהירות את נעלי העקב. הדלת נפתחה וסמואל נכנס. קפצתי וניסיתי לנחות על גבו ולכרוך את זרועותיי סביב צווארו כפי שעשיתי לעיתים קרובות בעבר.
 
סמואל תפס אותי, הרים אותי על כתפו למרות המאבק, והשליך אותי על המיטה. לאחר מכן הוא ריתק אותי, פרע את שערי ודגדג אותי.
 
"די!" צווחתי בין פרצי צחוק. "סם, די!"
 
הוא הפסיק אבל שלח אליי חיוך זחוח. "לא תוכלי לנצח אותי."
 
"העדפתי אותך נער כחוש ולא מכונת חיסול," מלמלתי.
 
משהו קודר עבר בעיניו של סמואל. נגעתי בחזהו ודחפתי אותו קלות כדי להסיח את דעתו מהזוועות שנזכר בהן. "עד כמה הבכת אותי מול דנילו?"
 
"עברתי איתו על פרטי ליל הכלולות שלכם."
 
הבטתי בסמואל המומה. "לא נכון."
 
"נכון מאוד."
 
הזדקפתי. "מה אמרת?"
 
"אמרתי לו שכדאי שיתנהג אלייך כמו ליידי בליל הכלולות. בלי שטויות שתלטניות ודברים כאלה."
 
לחיי בערו בלהט. הכיתי חזק בכתפו.
 
הוא קימט את מצחו ושפשף את המקום. "למה?"
 
"למה? הבכת אותי מול דנילו. איך יכולת לדבר איתו על דברים כאלה? ליל הכלולות שלי הוא לא עניינך." פניי בערו מרוב מבוכה וכעס. לא האמנתי עליו. הוא תמיד גונן עליי, כמובן. אבל הוא עבר את הגבול.
 
 
 
סמואל עיווה את פניו. "תסמכי עליי, לא היה לי קל. אני לא אוהב לחשוב על אחותי הקטנה עושה סקס."
 
שוב הכיתי אותו. "אתה גדול ממני בשלוש דקות בלבד. ואתה עושה סקס כבר שנים. אתה בכלל זוכר עם כמה נשים שכבת?"
 
הוא משך בכתפיו. "אני גבר."
 
"אוי, תסתום," מלמלתי. "איך אוכל להסתכל לדנילו בעיניים אחרי מה שעשית?"
 
"אם זה היה תלוי בי, היית הופכת להיות נזירה," אמר סמואל ואני איבדתי עשתונות. הוא ידע איך לשגע אותי. התנפלתי עליו שוב כמו קודם אבל זה היה חסר טעם. הפעם האחרונה שבה היה לי סיכוי להביס את סמואל בקרב הייתה לפני חמש שנים. סמואל כרך את זרועותיו סביבי מאחור וריתק אותי למקום.
 
"אני חושב שאקח אותך ככה לקומה למטה. דנילו עדיין מדבר עם דנטה. אני בטוח שהוא ישמח לראות את אשתו לעתיד משתוללת ככה. אולי הוא יתחרט על החתונה אם יראה שאת לא ממש הליידי הצייתנית שהיית רוצה שיחשוב."
 
"שלא תעז!" בעטתי ברגליו, אבל סמואל משך אותי והצמיד אותי לחזהו כאילו הייתי בובה.
 
בעודי צמודה לסמואל, אבא נכנס ועיניו נעו ממני אל התאום שלי. הוא נענע את ראשו פעם אחת. "חשבתי שהפסקתם להתקוטט כשהתבגרתם."
 
סמואל שחרר אותי ואני מעדתי על רגליי. הוא יישר את בגדיו, סידר את נרתיקי האקדח והסכינים. "היא התחילה."
 
שלחתי אליו מבט. סידרתי את שערי ואת בגדיי. כחכחתי בגרוני ואמרתי, "הוא הביך אותי מול דנילו, אבא."
 
"אמרתי לדנילו שאתלוש לו את הביצים אם לא יתנהג אליה יפה בליל הכלולות."
 
הזדעפתי אל התאום שלי. הוא לא ציין את הפרט הזה בפניי.
 
 
 
אבא נכנס בחיוך משועשע. הוא נגע בלחיי. "יונה קטנה שלי," ואז הוא עבר אל סמואל וטפח על שכמו. "טוב עשית."
 
שלחתי אל שניהם מבטים המומים. כבשתי את הרוגז ואת הכרת התודה שלי על המגננה שלהם ויצאתי אל החדר שלי. התיישבתי על המיטה ולפתע חשתי עצבות. אני עומדת לעזוב את המשפחה, את הבית שלי לטובת עיר שלא הכרתי ובעל שאיתו בקושי דיברתי.
 
מישהו דפק, קול לא מוכר. קמתי וניגשתי לדלת כדי לפתוח אותה.
 
הפתעה נפלה עליי כשראיתי את דמותו התמירה של דנילו. פתחתי את הדלת לרווחה, אך לא הזמנתי אותו להיכנס. זו הייתה התנהגות ישירה מדי. במקום זאת יצאתי למסדרון. "אסור לי להזמין אותך להיכנס."
 
דנילו שלח אליי חיוך מבין. "ברור שלא. למקרה שחששת, אמרתי לדוד שלך שאני עולה לכאן."
 
"אה," אמרתי, המומה מנוכחותו ומהזיכרון של מה שעשה סמואל.
 
"רציתי להגיד שלום. אני צריך לצאת בעוד כמה דקות," המשיך.
 
"מצטערת," אמרתי במירב הכבוד שאפשרו לי פניי הבוערות.
 
דנילו חייך, מצחו מקומט. "על מה?"
 
"על מה שעשה אחי. הוא לא היה צריך לדבר איתך על... על ליל הכלולות שלנו."
 
דנילו צחק והתקרב אליי. ריחו החריף אפף אותי. הוא לקח את ידי ונשק לה. בטני פרפרה. "הוא רוצה להגן עלייך, זה ראוי לכבוד. אני לא מאשים אותו. אישה כמוך ראויה ליחס של ליידי ואני אתייחס אלייך כך בליל הכלולות ובכל לילה מעתה והלאה."
 
הוא רכן ונשק ללחיי. עיניו הבהירו שהוא רוצה לעשות הרבה מעבר. הוא נסוג והרפה מידי. בלעתי את הרוק.
 
"אני מחכה בקוצר רוח להינשא לך, סרפינה."
 
"גם אני," אמרתי בשקט.
 
 
 
במבט אחרון אליי, הוא הסתובב ויצא. ליבי הלם בחזי. שבתי לחדר וצנחתי על המיטה. לא הייתי מאוהבת בדנילו, אבל יכולתי לדמיין את עצמי מתאהבת בו. זו התחלה טובה לנישואים. התחלה טובה מזו שזכו לה בנות רבות.
 
כעבור כמה רגעים, מישהו שוב נקש בדלת. הפעם זיהיתי את הדפיקה הלא מהוססת של אגרוף על העץ. "תיכנס," אמרתי.
 
לא הייתי צריכה להרים את מבטי כדי להבין במי מדובר. זיהיתי את צעדיו של סמואל בעיניים עצומות. הוא התיישב לידי. "תודה על שציית לי כשדנילו היה בסביבה," אמר סמואל בשקט ואחז בידי.
 
"אתה צריך להיראות חזק. לא רציתי שיחשבו שאתה חלש," הרמתי את עיניי אליו ודמעות נקוו בהן.
 
הבעתו נדרכה. "שנאת את זה."
 
"ברור."
 
סמואל הסב את מבטו בזעם. "קשה לי שתצטרכי לציית לדנילו או לכל אדם אחר."
 
"יכולתי לקבל מישהו גרוע יותר מדנילו. הוא ג'נטלמן לידי."
 
סמואל צחק במרירות. "הוא בפועל האנדרבוס של אינדיאנפוליס, פינה, ולמרות הגיל שלו הוא שולט באנשים שלו. ראיתי אותו בפעולה. הוא בכיר כמוני וכמו אבא. הוא מצפה לצייתנות."
 
הבטתי בו בסקרנות. "לא ציפית לצייתנות ממני."
 
"קיוויתי לה," הוא מלמל בשעשוע ואז הרצין שוב. "את אחותי ולא אשתי. זה שונה."
 
"תצפה מאשתך לגלות צייתנות?"
 
סמואל קימט את מצחו. "לא יודע. אולי."
 
"איך אתה מתייחס לנשים שאתה יוצא איתן?" אף פעם לא פגשתי אף אחת מהן. לפני הנישואים, בכירים הכניסו למיטתם נשים מבחוץ ונאסר עליהן להיכנס לבתים שלנו.
 
 
 
פניו של סמואל נאטמו במהירות ובהפתעה. "זה לא משנה," הוא קם על רגליו. "וזה לא משנה איך דנילו נהג להתייחס לזונות שלו. את נסיכת מאפיה, אחותי, ואני נשבע בכבודי שארדוף אותו אם לא יתייחס אלייך כמו אל ליידי."
 
חייכתי אל אחי התאום. "המגן שלי."
 
סמואל השיב לי חיוך. "תמיד."
 
 
 
 

המלצות נוספות

עוד ספרים של קורה ריילי