עם בחירת טראמפ לנשיא ארה"ב ב-,2016 צצו בעיתונות הליברלית לא מעט כותבים שהשוו את חלום הבלהות שאליו התעוררו לקורות 'הקנוניה נגד אמריקה' שפירסם פיליפ רות ב-.2004 שנתיים אחר כך נפטר רות, מגדולי הסופרים האמריקאים, והעניק הזדמנות נוספת להעלות באוב את ההיסטוריה החלופית שמגוללת עלילת ספרו, כמעין מקרא למציאות סמכותנית שרמזים לה החלו להופיע במהדורות החדשות. במרץ השנה, עם תחילת משבר הקורונה, שהביא את (חוסר) תפקוד ממשל טראמפ לקרשנדו הרסני, כמו גם לפריחה בשימוש בתקנות חירום בעולם המערבי, יצא עיבוד טלוויזיוני מצוין של הרומן, מייסודו של דיוויד סיימון ('הסמויה'), נפיל נוסף בתחומו.
הספר של רות הלך אפוא וספח לעצמו איזו איכות מיסטית; מין גרסה חילונית של ספר הזוהר המפענח עבור בן התקופה תופעות מסובכות לעיכול. בישראל, גילתה הוצאת כנרת-זמורה-ביתן חוש עסקי לא רע כשהדפיסה עכשיו מהדורה חדשה של התרגום הישן בשיתוף הגופים המשדרים (כריכת הספר היא עיבוד של פוסטר הסדרה ולכן, באופן בלתי נמנע, מופת של קיטש שמנוני).
הרומן מציב את בני משפחת רות הגרעינית - האב הרמן, האם בס, הבן הבכור סנדי ופיליפ בן השבע - בתוך היסטוריה חלופית, בעלת בסיס עובדתי מוצק. צ'רלס לינדברג - במציאות טייס, אנטישמי אוהד נאצים וגיבור לאומי שהוביל את התנועה למען בדלנות אמריקאית במלחמת העולם השנייה - רוכב על הסנטימנט הציבורי הזה, הלקוח מהחיים האמיתיים, עד לניצחון מפתיע על רוזוולט בבחירות .1940 בעקבותיו מגיע הסכם עם היטלר המבטיח אי-מעורבות אמריקאית במלחמה ("הבנות איסלנד"), בד בבד עם מספר יוזמות ממשלתיות שיש בהן לכל הפחות פגיעה בחירויות הפרט של בני הקהילה היהודית. כזאת למשל היא יוזמת "משקי בית ,"42שכופה על חברת הביטוח שבה עובד הרמן להעביר אותו לעיירה שכוחת-אל בקנטקי, בסבסוד ממשלתי, לכאורה כדי לערות את האוכלוסייה היהודית בחוויית החיים הכלאמריקאית של ערי השדה האסליות, אבל בפועל כחלק מניסיון לפורר את הקהילתיות היהודית.
כפי שאפשר להיווכח, מחנה ריכוז זה לא. אפילו לא גטו. אבל כאן בדיוק טמונה הגאונות של רות: ההיסט של מהלך הדברים המוכר די מינימלי, ועדיין יש בו כדי להקים לחיים תשתית רדומה של אלמנטים אנטישמיים ונאציים שמשגשגים באמריקה, כאז כן עתה. תזכורת לכך אפשר היה למצוא בהפגנות הימין הקיצוני בשרלוטסוויל ב-,2017 שנגמרו בפיגוע דריסה, הרוגה ופצועים רבים. תגובתו העלובה אז של טראמפ, בנוסח "קיצונים משני הצדדים", שאיננה טובה בהרבה משתיקתו הבדיונית של לינדברג בעקבות אירועים דומים, היא חלק ממה שפירנס את ההשוואה בין השניים. היא הצטרפה לסיסמת הבחירות של הנשיא, ,America First הלקוחה, מדעת או לא, משם הוועדה הבדלנית שבראשה עמד לינדברג.
אלו אינן ההבחנות היחידות של רות שכמו התממשו במציאות. כזה הוא גם הייאוש של בכירי המפלגה הרפובליקנית "נוכח הסירוב העיקש של מועמדם [לינדברג] להרשות למישהו מלבדו לקבוע את האסטרטגיה של מסע הבחירות שלו" - ללמדנו שכאשר מדובר בדמגוג מדופלם, אין באמת צורך ב"אסטרטגיה". דוגמה אחרת היא הנורמליזציה הזריזה של לינדברג - ברירת מחדל של העיתונות הפוליטית, כל אימת שהיא מתמודדת עם תופעה שמפתיעה אותה, כדי לא להיחשב מנותקת. "אף על פי שבבוקר למחרת הבחירות שררה תדהמה, במיוחד בקרב עורכי הסקרים, הרי שביום שלאחר מכן כבר נראה שכולם מבינים הכל", כותב רות מילים לכל עת.
רות מקים תפאורה היסטורית עסיסית, שמצטיינת במרקם עשיר ואמיתי-למקרא של פרטים, אבל עיקר העניין שלו הוא בדמויות המתפקדות בתוכה. מכל אחת מהן מחלץ המשבר אינסטינקט אחר. סנדי הופך לשגריר ממשל לינדברג בבית משפחת רות ומתקומם על "מנטליות הגטו" שבשלה לכאורה מסרבת המשפחה לעבור לקנטקי ונצמדת לקהילה. בס, המעשית תמיד, נערכת בפיכחון להגירה לקנדה שהתשלום עליה נראה נמוך. ואילו הרמן, בעל הגאווה היצוקה בואכה גאוותנות, מסרב לכך נחרצות בטענה שאין לו ארץ אחרת - הוא נולד וימות אמריקאי.
ההתעקשות של הרמן מעלה בבהירות את שאלת גבולות הפטריוטיות: כמו במשל היווני על ספינת תסאוס השואל מתי היא חדלה להיות היאעצמה בהינתן שכל חלקיה מוחלפים, כך גם לגבי המולדת עולה התהייה מהו הרגע המדויק שבו היא איננה ראויה יותר להגנה, בוודאי כאשר השואל עצמו נע ונד במרחביה כשהוא חסר הגנה.
על הכל מביט פיליפ הצעיר כצופה-משתתף, שעל כורחו לוקח חלק בניסוי שאין לו תקדים או ספר הוראות ברור. "מעולם לא - הפזמון החוזר של ,"'42הוא אומר בעצב על צמד המילים הארור בשפה. ההתנהלות הכאוטית של בני משפחתו במציאות הבלתי אפשרית החדשה, שהחליפה את "הקיום המסודר שהיה פעם כה חדור תכלית", ממחישה יותר מכל ספר היסטוריה את שני השיעורים הגדולים של הדקדוק הפנימי של האסון: בחיים לא מקבלים התראות ברורות שהמציאות עומדת להפוך לבלתי נסבלת; וכשהיא כבר הופכת בלתי נסבלת, ההידרדרות היא קולוסלית ומהירה כברק. במובן הזה, ובלי לספיילר יתר על המידה, "הפתרון" ב'קנוניה' נדמה קולוסלי ומהיר מדי - אפילו מופרך - וזה אולי הדבר השלילי היחיד שאפשר להגיד על הספר החכם, הסוחף והמרגש הזה.
עוד 3 ספרים של רות
מה מעיק על פורטנוי 1969 >
נחלת אבות > 1991
הכתם האנושי 2000 >
איתי זיו
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
איתי זיו 7 לילות 01/05/2020 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
