יומנה של מתבגרת
פרולוג
אני מודה ומתוודה, יש רגעים בהם שאלתי את עצמי: אורה, לשם מה עליך לחשוף רגשות וחוויות אינטימיות מימי נעוריך, והאם את ערוכה לשלם את 'מחיר' החשיפה? התשובה שלי היא שראיתי בכך סוג של ירושה לדורות הבאים. נראה לי שתהיה זו טעות, לצוות לדורות עתידיים להוציא לאור כתבים ישנים. ואני הרי לא משלה את עצמי שהם יטרחו להוציא לאור פיסות חיים של סבתא שאיננה עוד.
בגיל תשע, לאחר טלטלות רבות כילדה יתומה מאם, נמצא לי מקום בבית משפחת פוחצ'בסקי הישן בראשון לציון, בו התגוררו סבי עשהאל, אבי אמי יונה ז"ל, וסבתי עידה. רוחם של המייסדים, מיכל ונחמה פוחצ'בסקי, הורי עשהאל, שרתה על הבית. בבית המשפחה הענק היה חדר גדול שבו, על מיטת חוליו, שכב סבא רבא יחיאל מיכֶל, איש העלייה הראשונה ומראשוני המושבה ראשון לציון. הוא ציווה לי את חדרו. אני זוכרת את פניו הטובות, את שערו הכסוף ואת ארון הספרים, שלימים ניצב בחדר עבודתו של סבא עשהאל, יחד עם שולחן כתיבה ענק. חדר בו ביליתי שעות קסומות בהאזנה לסיפוריו של אבי אמי.
במסלול חיי הלכו ונערמו אצלי כתבי-יד ישנים, מסמכים, מכתבים, אלבומים מצהיבים, צילומים, פרקי זיכרונות שלי ושל בני משפחתי. לאורך כל שנות נישואי, כשנדדנו מבית לבית ומעיר לעיר, לקחתי איתי את הארכיון הפרטי, שמרתי עליו כעל בבת עיני. בעוד כשנה אגיע לגבורות, וזה הזמן להוציא לאור את 'האוצרות' שבידי. תוך כדי המיון והקיטלוג נתקלתי בכתבי-היד שלי משנות נעוריי – ספר שיריי הראשון ויומן נעוריי.
רק אז, עשרות שנים לאחר שנוצרו ונגנזו במגירות, קיבלתי החלטה אמיצה לחשוף את כתיבתה והגיגיה של נערה מתבגרת בישראל הצעירה, שחלמה להיות משוררת וסופרת, ושחייה הכתיבו לה לבנות לעצמה בית ומשפחה. רעיונותיה, לבטיה וחלומותיה, מבטאים את רוח התקופה ההיא, כשנתיים לאחר הקמת מדינת ישראל. התחלתי לכתוב את היומן בגיל שלוש-עשרה והתמדתי בכך עד לסיום הגימנסיה (כך קראו פעם לבית-הספר התיכון). לאחר בחינות הבגרות התגייסתי לצה"ל, ויומני הסודי נכנס להקפאה עמוקה.
עתה, ממרחק השנים, כשאני רחוקה מאותה ילדה יתומה ומהנערה שהייתי פעם, מהחיילת ומהאישה שנישאה בגיל צעיר, אוכל להרשות לעצמי חשיפה של חומרים אישיים, שמייצגים הווי חיים שונה מהמוכר לנו היום.
בתהליך העבודה על ספר שיריי ויומני גיליתי במקום מוצנע בביתי מטמון נדיר - אריזות ובהן מאות מכתבים, גלויות, ברכות לראש השנה, כולל מצה"ל ומארצות-הברית. במעטפה אחת זיהיתי כתבי-יד של ארבעה דורות במשפחתנו. ממשפחת אמי יונה: סבתא רבתא הסופרת נחמה פוחצ'בסקי (נפ"ש) ובעלה מיכֶל 'איש האילן', בנם עשהאל ורעייתו עידה, אבי אברהם ואחי שמואל ממשפחת שור, וסבא רבא שמואל וילסון, "הקבלן האמריקאי". זאת, בנוסף על מכתבי חברות וחברים רבים שהתכתבתי אתם בתקופת היומן ובראשית שירותי הצבאי.
אימצתי את הצעתו של עורך הספר, לכתוב הקדמה לכל אחד משערי היומן. לא העליתי בדעתי שהכתיבה והקריאה החוזרת של קטעים אלו תציף אותי בזיכרונות, תאיץ את פעימות ליבי ותרגש אותי עד דמעות. לא שיערתי שהקריאה החוזרת תחזיר אותי בבת אחת ששים ושש שנים לאחור, להתחבטויות, ללבטים ולאהבות של הנערה שהייתי. אני סמוכה ובטוחה שהקוראים, חלקם בני גילי, שעודם במלוא חושיהם, יחוו אף הם את הריגושים שהיו מנת חלקי.
אני מתכננת להוסיף לספר השירה וליומן ספר מכתבים נבחרים ולהפיק טרילוגיה.
