קאמורה קרטל 2 - רגשות מעוותים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קאמורה קרטל 2 - רגשות מעוותים
מכר
אלפי
עותקים
קאמורה קרטל 2 - רגשות מעוותים
מכר
אלפי
עותקים

קאמורה קרטל 2 - רגשות מעוותים

4.7 כוכבים (266 דירוגים)
ספר דיגיטלי
36
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

נינו:

גאון. 

מפלצת. 

כינויים שיצרו הדים ואימה הלכו עקב לצד אגודל עם השם שלי – נינו פלקון. 

רגשות היו לעול והיעדרם בארגון פשיעה כמו הקאמורה התברר כברכה. כיד ימינו ואחיו של הקאפו השולט בלאס וגאס עשיתי מה שנדרש ממני. מילאתי פקודות, נלחמתי ורצחתי.  

ביום שבו רמו אחי ביקש ממני להשתדך בנישואי נוחות כדי לשלב ידיים עם הפמיליה – במקום להתמודד מולם בחזית מלחמה עקובה מדם – לא היססתי. ואף על פי שחשבתי שלא אינשא לעולם, הבנתי שלעיתים נדרשים מאיתנו צעדים מרחיקי לכת כמו חתונה עם קיארה ויטיאלו, בת דודו של לוקה, קאפו הפמיליה בניו יורק.  

 

קיארה:

מנודה. 

מוחרמת.

אף אחד לא רצה להתקרב לבתו של האיש שבגד בקאפו ושילם על כך בחייו. 

כשלוקה ויטיאלו הגיע לבית האומנה שאליו שלח אותי כילדה והודיע לי ששידך אותי לנינו פלקון, הגאון המפלצתי של הקאמורה, לא אמרתי מילה ולא הבעתי התנגדות. 

אומנם הסוד האפל שהסתרתי עשוי היה להתגלות ולגרום למלחמה ולחורבן הקשר בין המשפחות, אך מנגד ידעתי שזו ההזדמנות היחידה שלי להציל ולו במעט את הכבוד המשפחתי שאבד לי על לא עוול בכפי, ולכן הייתי מוכנה לקחת את הסיכון.

 

ברומן פשע קצבי מלא בתככים ובמזימות, גיבורי העלילה נינו וקיארה נכנסים בברית נישואים שלא מרצון, שבה צפויה לשניהם התמודדות זרה עם רגשות מעוותים. 

סיכוי? או סיכון? 

 

המחברת קורה ריילי, שסדרת ספריה נולדו לדם זכתה להצלחה מסחררת בקרב הקוראות בישראל ובעולם, חוזרת אלינו בסדרת בת אשר קוצרת ביקורות מלהיבות והעפילה לרשימות רבי־המכר המובילות. 

הספר הראשון בסדרת הקאמורה קרטל, נאמנות מעוותת, ראה אור בישראל וכבר הפך לרב-מכר. רגשות מעוותים הוא הספר השני בסדרה.     

פרק ראשון

פרולוג
 
 
קיארה
 
בני פלקון עמדו להרגיש מרומים. קורבן בתולה עמד להימסר לידי המפלצות בלאס וגאס תמורת הבטחה לשלום. מעולם לא קיבלתי הזדמנות להיות בתולה. הבחירה הזאת נגזלה ממני. נקרעה ממני בכאב.
 
פחד מר ודוקר שרט בחזי בשעה שבעלי הוביל אותי אל חדרנו למשך הלילה וסגר את הדלת בפני הפנים המחייכות של אחיו. נינו שיחרר אותי ומייד יצרתי מרחק בינינו והתקרבתי אל המיטה.
 
שש שנים חלפו, אבל הזיכרונות המשיכו להעיר אותי בלילה. פחדתי להיות קרובה לגבר, כל גבר, ובמיוחד לגבר הזה — בעלי.
 
עמדתי במרחק צעדים ספורים מהמיטה ועיניי סקרו את הסדינים הלבנים — סדינים שבני משפחתי ציפו לראות מוכתמים בדמי בבוקר.
 
דם שלא יופיע שם.
 
התקרבתי למיטה. בפעם הראשונה הופיע דם, גם בפעם השנייה ובפעם השלישית. המון דם, כאב, אימה ותחנונים. אז לא הציגו את הסדינים. עוזרת הבית שלנו, שמעולם לא נחלצה לעזרתי, ניקתה אותם.
 
לא אתחנן הלילה. זה לא עצר את האיש שהתעלל בי לפני שנים רבות.
 
זה לא יעצור את בעלי.
 
הכרתי את הסיפורים. ראיתי אותו בכלוב.
 
הנחמה היחידה שלי הייתה שהטלתי ספק אם הוא יוכל לשבור אותי יותר מכפי שכבר נשברתי לפני שנים.

 

פרק 1

עבר

נינו

"אתה זוכר מה אמרתי ללוקה בפעם האחרונה שפגשתי אותו? אני בספק שהוא יגלה עניין בעבודה איתנו אחר כך," מלמל פביאנו ופסע ברחבי החדר. "הוא ירצח אותי ברגע שכף רגלי תדרוך בטריטוריה שלו, סמוך עליי. פאק, אני הייתי רוצח אותי במקומו."

רמו נענע את ראשו. "הוא כועס, אבל הוא יחשוב בהיגיון."

הנהנתי. "הוא רצה להגן על הרכוש שלו, על אשתו, אבל הוא בכל זאת איש עסקים ויש לנו טיעונים שישכנעו אותו לשתף פעולה. סמים הם עדיין העסק העיקרי שלו. לוקה צריך לייבא סמים, אבל הוא לא יכול כי אנחנו מחזיקים במערב ודנטה מחזיק במרכז. המבריחים שלו מפסידים יותר מהחומר לפני שהוא מגיע לחוף המזרחי. אם הוא יעבוד איתנו, נוכל להבטיח לו תעבורה בטוחה בטריטוריה שלנו ובתמורה הוא יבטיח לנו שלא יתערב במאבק שלנו בדנטה קבלרו. אנחנו אפילו לא רוצים את עזרתו."

"אנחנו לא צריכים אותה," התעקש רמו ועיניו הכהות התאבנו. היינו חלוקים בעניין הזה. עזרה נוספת מול יריב כמו דנטה קבלרו הייתה מוערכת מאוד אבל כמו לוקה, רמו אִפשר לרגשות להפריע לו בקבלת החלטות הגיוניות.

פביאנו קימט את מצחו. "לוקה שונה ממך, נינו. לא כל החלטה שלו מבוססת על שכל. הוא כועס כי העלבנו את אריה והגאווה עלולה למנוע ממנו להחליט בהיגיון. תסמוך עליי בקטע הזה."

גאווה וחימה. אף אחת מהן לא הביאה תועלת.

"אם תגיד לאחותך שנתת לליאונה את הצמיד, היא תשכנע אותו. היא תחשוב ששוב חזרת להיות אחיה הקטן. היא תרצה להאמין. קח איתך את ליאונה. תהפוך את הסיפור לביקור משפחתי מבחינתי, אבל תשכנע את אריה ולוקה לדבר איתנו. תגיד לו שאני איפגש איתו אישית," אמר רמו.

שלחתי אל רמו מבט אלכסוני. בפעם האחרונה שהוא דיבר עם לוקה, זה לא עבר בשלום. שנים חלפו, אבל אם לוקה עדיין נטר טינה הוא יזכור את הפעם ההיא. ורמו ידע להתגרות באנשים באופן שלא התקבל בעין יפה אצל הקאפו האחרים.

"הוא לא יאמין שאפשר לסמוך עלינו," אמר פביאנו. "והאפשרות שאתה תדבר עם לוקה היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. רמו, אתה פצצת זמן מהלכת. עומד לך רק מהמחשבה איך תרגיש כשתשחה בדם של לוקה. לעזאזל, אתה באמת חושב שתוכל להימנע מלהרוג אותו?"

רמו נשען לאחור בחיוך שלמדתי לחשוש ממנו. "הפמיליה סובבת סביב בריתות וקשרים כדי לשמור על השלום, לא? אנחנו נותנים להם את מבוקשם, את מה שאחותך רצתה בשבילך ובשביל כולם."

הוא לא ענה לשאלתו של פביאנו.

פביאנו הפסיק לפסוע ושילב את זרועותיו. "ומה הדבר הזה?"

"שלום ואהבה," פיו של רמו התעקל כאילו עוד רגע יתחיל לצחוק. "נציע להם לחתן בין שתי המשפחות. זה עבד בין האאוטפיט והפמיליה לאורך תקופה."

רמו לא אמר לי דבר כזה. בדרך כלל הוא התייעץ איתי לפני שהחליט החלטות כאלה. בעיני רמו, התוכנית הייתה הגיונית להפליא. נישואים מנעו מלחמות רבות לאורך מאות שנים בתולדות האנושות — כמובן, בגללם גם פרצו לא מעט מלחמות.

פביאנו צחק אבל מבטו הצר אמר לי שהוא לא מרוצה. "למשך כמה שנים ועכשיו הם חזרו להרוג זה את זה."

"כמה שנים זה כל מה שאנחנו צריכים," אמרתי לו. "לוקה יודע כמונו שכל הסדר שלום יהיה תקף לתקופה קצרה בלבד."

"אתה לא מאמין שלוקה יסכים לנישואי שידוך."

"למה לא?" שאל רמו בחיוך. "זה הצליח אצלו ואצל אחותך. תראה אותם, איך הם מטורפים זה על זה מרוב אהבה. אני בטוח שהוא יכול לוותר על איזו בת דודה. לא אמרת שלאבא שלו יש שלוש אחיות ושני אחים? בטח יש כמה בנות דודות בגיל המתאים או אפילו בת דודה שנייה, מבחינתי."

"אחת האחיות האלה הייתה נשואה לבוגד שאבא שלנו רצח. אני בספק שהיא תמסור לנו את הבנות שלה," הזכרתי לרמו.

"אחת הבנות שלה היא זאת שמזדיינת עם גראול הבן זונה. כאילו אקבל אותה או את אחותה למשפחה שלנו," ירק רמו. הטיתי את ראשי בהסכמה. נעביר את המסר הלא נכון אם נסכים שהפמיליה תיתן לנו שאריות של האח החורג הבוגדני.

"לוקה לא היה בוחר אף אחת מהן. אבל מי, לעזאזל, אמור להתחתן עם אישה מהפמיליה?" שאל פביאנו וזקר את גבותיו הבלונדיניות אל אחי. "אל תגיד לי שזה אתה, רמו, כי אני לא אציע דבר כזה. כולנו יודעים שאתה האדם האחרון שאפשר להציג בתור בעל. אתה יוצא מהכלים כל הזמן. החתונה תיגמר בשפיכות דמים וכולנו יודעים את זה."

רמו חייך ועיניו עברו אליי. עכשיו הבנתי למה הוא לא התייעץ איתי. "אני לא אתחתן עם אף אחת. אבל נינו כן."

זקרתי את גבותיי לעומתו ושאלתי, "באמת?"

פביאנו צנח על הספה והעווה את פניו. "בלי להעליב, אבל גם נינו הוא לא בדיוק הטיפוס המתאים לתפקיד הבעל."

הטיתי את הראש. אף פעם לא שקלתי להתחתן. זה נראה לי מיותר. "אם אתה מדבר על היעדר רגשות, אני יכול לזייף אותם אם צריך."

רמו משך בכתפיו. "זה לא שהוא מתחתן מאהבה. נינו לא צריך להרגיש משהו כדי להתחתן. הוא רק צריך להגיד כן ולזיין את הכלה, אולי להביא ילד או שניים ולהשאיר את אשתו בחיים כל עוד אנחנו רוצים שלום עם הפמיליה. תוכל לעשות את זה, נכון?"

צמצמתי את עיניי. נימת קולו לא מצאה חן בעיניי. "אני יכול לעשות את זה."

פביאנו נענע את ראשו. "זה רעיון גרוע מאוד ואתה יודע את זה."

"זה רעיון חריג," הסכמתי, "אבל נהוג לעשות את זה בחוגים שלנו כבר דורות. עוד לפני שהמשפחות שלנו הגיעו לארצות הברית, ארגנו שידוכים כדי ליצור קשרים בין משפחות שונות. ולפמיליה יש ערכים מהעולם הישן. הם המשפחה היחידה מחוץ לאיטליה שעדיין מקיימת את מסורת הסדינים המוכתמים בדם. אני בטוח שהמשפחה של לוקה תאהב את הרעיון של עוד שידוך בין משפחות. לוקה צריך לדאוג שהמסורתיים בפמיליה יהיו מרוצים בעיקר עכשיו, כשהוא קיבל חלק מהקרובים מסיציליה. ויש עדיין מסורתיים בקאמורה שיעריכו הסכם כזה."

פביאנו נענע את הראש. "אני אומר לך שוב, לוקה לא יסכים. הוא יהרוג אותי."

רמו גיחך. "עוד נראה. שמעתי שהוא צריך להגן על הילדים שלו."

פביאנו נדרך. "לאריה יש ילדים?"

רמו ואני יודעים כבר תקופה. אחד מאנשי הקשר שלנו אמר לנו. לוקה דאג להרחיק את אריה ואת הילדים מהתקשורת, ואפילו חיסל כמה צלמים שלא קלטו את עניין הפרטיות. רמו לא רצה שפביאנו ידע, כי הוא חשש שפביאנו יתרגש מדי בזמן הביקור בניו יורק. כנראה הוא שינה את דעתו.

"יש לה בת ובן," אמרתי. "הוא צריך להגן עליהם, ואם נציע לו שלום במערב, זה ישכנע אותו."

פביאנו שתק. "כמה זמן אתם יודעים?"

"זה חשוב? הרי לוקה לא היה נותן לך להתקרב לילדים שלו," אמר רמו.

פביאנו הנהן אבל פיו היה מתוח. "אתה יודע שדנטה לא היה הכוח המרכזי מאחורי המתקפה עלינו. זה היה אבא שלי." הוא הביט בי ואז ברמו. "דנטה עלול להרוג את אבא שלי לפני שנשים עליו יד. אני לא רוצה שזה יקרה. תן לי לנסוע לשיקגו ולהביא אותו ללאס וגאס. תוכל לבקש מלוקה שלום אחר כך."

רמו שלח אליי מבט נוקב והיה ברור שהוא צריך שאהיה קול ההיגיון כרגיל.

"זה נראה לא חכם," אמרתי. "אתה מושקע רגשית מדי ולא יכול להוביל מתקפה בשטח האאוטפיט, בעיקר נגד אבא שלך. ואנחנו לא יודעים בוודאות אם אבא שלך פעל בניגוד להוראות ישירות מדנטה. אולי דנטה לא יהרוג אותו."

"זו הייתה התוכנית של אבא שלי. שמעת מה המזדיינים באאוטפיט אמרו כשקרענו להם את הצורה. אבא שלי שלח את המזדיינים האלה כי הוא רצה שאמות," פביאנו נהם. "ואני רוצה להרוג אותו. אני רוצה לקרוע לו את הצורה איבר־איבר."

"ואתה תעשה את זה," אמר רמו בנחישות ונגע בכתפו של פביאנו. הוא עצר. שוב החיוך הזה. "אבל זו תהיה מתנת חתונה יפה. אם נשים את הידיים על סקודרי, נוכל להציע את מותו בתור מנחת שלום ללוקה ואנשיו. הרי גם האחיות סקודרי לא ממש אוהבות את אבא שלהן."

"ברור שלא. כי הוא חלאה מתועבת," אמר פביאנו.

"אנחנו לא יכולים להיכנס לשיקגו ולגרור החוצה את הקונסיליירי. אתה מבין את זה, נכון? דנטה יפעיל כל הגנה אפשרית." הייתי מוכרח להגיד את זה כי התברר מרגע לרגע שלא רמו ולא פביאנו יחליטו בתבונה בכל הקשור להפלת האאוטפיט.

"האפשרות ההגיונית היחידה היא לשלוח אותי לניו יורק להיפגש עם לוקה. אני לא מעורב רגשית. אצליח להרגיע את המצב הטעון אם אצטרך."

רמו נענע את הראש. "אני הקאפו. אני אמור להיות בחזית. רק פחדן עלוב ישלח את אחיו כדי לסכן את התחת העלוב שלו במצב כזה."

"מה לגבי התחת שלי?" מלמל פביאנו.

"התחת שלך בטוח בגלל אחותך. לא משנה מה לוקה אומר, הוא תמיד יחשוב פעמיים לפני שיתקע לך כדור בראש. עם נינו, שום דבר לא יעצור בעדו."

"הוא לא יירה בי. המשלוח הבא שלו יצטרך לעבור את הגבולות שלנו בימים הבאים... אם אפשר להאמין למודיעים במקסיקו. אנחנו ניירט אותו, נחזיק באנשיו ובסמים עד הפגישה ואז אתן את הפקודה לשחרר אותם כמנחת שלום, אות לרצון טוב."

"סמים וחיילים לא ימנעו מלוקה לחסל אותך," אמר פביאנו.

"עוד נראה," אמרתי. "זה הפתרון ההגיוני היחיד."

"ההיגיון שלך מעלה לי את הסעיף," מלמל רמו.

"אני הבעל לעתיד ולכן ההחלטה ההגיונית היא לשלוח אותי. אנחנו עושים את זה בתנאים שלי, רמו. לא אתן לשניכם לסבך את הסיפור הזה בגלל הרגשות שלכם."

"אני חושב שהוא מעצבן אותי בכוונה," אמר רמו לפביאנו.

פביאנו הנהן. "אני חושב שאתה צודק."

"לא צריך להתאמץ כדי לעצבן אותך, רמו."

רמו צמצם את עיניו לעומתי. "ההחלטה ההגיונית תהיה לקחת איתך מישהו. אסור לך ללכת לבד. קח את פביאנו."

פביאנו גלגל עיניים. "כן, קח אותי. כי כנראה אני חסין מפני שאני סקודרי."

הבטתי בבחור הבלונדיני. "אולי הנוכחות שלך תפתח יותר מדי פצעים אצל לוקה. אנחנו לא רוצים להתחיל ברגל שמאל."

"אני חושב שכבר מאוחר מדי," אמר פביאנו.

"אתה רוצה לבוא איתי לניו יורק?" שאלתי והבעת פניי נראתה ספקנית.

"אעדיף לנסוע לשיקגו ולהרוג את אבא שלי, אבל אם נישואים מטורפים בינך ובין איזו אישה מסכנה מהפמיליה יקרבו אותי למטרה, אסע לניו יורק ואדבר עם לוקה ויטיאלו. אבל אני לא חושב שהוא ישמח במיוחד לפגוש אותי. הוא לא יאמין לרגע שהשתניתי."

"באמת לא השתנית. רק בהתנהגות שלך כלפי ליאונה. אתה עדיין בן זונה אכזרי ולכן אסור לוויטיאלו לסמוך עליך," אמרתי.

פביאנו העביר את מבטו בין רמו לביני. "אז אני הולך או לא? אני צריך למצוא דרך לספר על זה לליאונה בלי שהיא תצא מדעתה."

רמו נענע את הראש. "אני אמור לנסוע בתור הקאפו."

"נשמור את האיחוד המרגש לפגישה השנייה, כשוויטיאלו ישתכנע שיתרונות הברית עולים על האושר שבעריפת הראש שלך," אמרתי.

"אני מבין שזה אומר שאני נוסע," קם פביאנו. "אני באמת מקווה שהסיוט הזה יאפשר לי להרוג את אבא שלי, אחרת שניכם תצטרכו לפצות אותי בגדול."

עדיין לא השתכנעתי שנוכחותו של פביאנו תשפר את המצב. הוא אחיה של אריה, נכון, אבל זה לא יגן עליו לנצח. לא בא בחשבון לקחת את רמו. אצטרך לוודא שלוקה ופביאנו יפעלו על פי ההיגיון שלי ולא יאפשרו לרגשותיהם הבלתי צפויים לנהל את האירוע.

 

 

קיארה

עמדתי בצד כרגיל, רחוק מספיק מרחבת הריקודים כדי שאף אחד לא יצטרך להזמין אותי לרקוד. עיניי עקבו אחרי ג'וליה כשרקדה עם בעלה, קסיו. עיניה ננעצו בעיניי לרגע והיא חייכה. היא כבר יצאה מהבית כשאני נאלצתי לעבור לגור עם דודה אגידיה ודוד פליקס לפני שש שנים, אבל היא ואני בכל זאת הפכנו לחברות קרובות והיא הייתה קרובה אליי יותר מכל אדם אחר, בעיקר יותר מאחיי הגדולים. הותר להם להישאר באטלנטה אחרי שאבא שלנו נהרג על ידי בן דודי לוקה. הזיכרון העביר בי צמרמורת.

ג'וליה הייתה כמעט היחידה שהביטה בי בטוב לב ולא בבוז מתנשא. התאפקתי לא לשפשף את זרועותיי, הרגשתי כאילו כל הזמן קר לי. אפילו המוזיקה לא הצליחה להרגיע אותי. חיכיתי בקוצר רוח לחזור הביתה ולהרגיש את קלידי הפסנתר תחת קצות אצבעותיי.

גווי התקשח כשלוקה ניגש אליי. אשתו אריה כנראה ריחמה עליי וביקשה ממנו להזמין אותי לרקוד. הלוואי שהיה מסרב.

"תרצי לרקוד?" הוא שאל והושיט את ידו. כיוון שמלאו לי שמונה־עשרה בשנה שעברה, ציפו ממני להשתתף באירועים חברתיים. אפילו דודה אגידיה ודוד פליקס לא מצאו תירוצים להרחיק אותי יותר. רבים עדיין נידו אותי, לא בגלוי, אבל ראיתי אותם מביטים בי כשחשבו שאני לא שמה לב.

"אשמח מאוד," אמרתי בשקט ולקחתי את ידו. גופי התקומם נוכח המגע הפיזי, אבל הכרחתי אותו להיכנע והלכתי בעקבות לוקה אל רחבת הריקודים. הוא היה בן דודי והכרתי אותו כל חיי, אבל לא הכרתי אותו לעומק. מרוב בני דודים במשפחה, קשה היה לשמור על קשר קרוב.

ניסיתי לאזור אומץ לקראת הצעד הבא, כי ידו תהיה על מותניי וניסיתי להתכונן כדי שלא אתכווץ, אבל ברגע שכף ידו נגעה שם, כל גופי נדרך. לוקה הביט בי אבל לא התרחק. הוא כנראה היה רגיל לתגובה כזאת מאנשים. המוניטין והגודל שלו היו מבריחים כל אישה שפויה בדעתה. ניסיתי להרפות את גופי באחיזתו כשרקדנו, אבל הפסדתי בקרב ולבסוף ויתרתי.

"אבא שלך היה בוגד, קיארה. הייתי מוכרח לחסל אותו."

מעולם לא זקפתי את זה לחובתו. אבא שלי ידע מה השלכות הבגידה, ובכל זאת לוקה חשב שזו הסיבה שמגעו היה בלתי נסבל מבחינתי. הלוואי שזה היה נכון. אלוהים, כמה קיוויתי שזה יהיה העניין היחיד, כמה קיוויתי שרק מגעו של לוקה עורר בי בהלה. הדחקתי את זיכרונות הלילות ששברו אותי.

"לא הייתה לך ברירה," הסכמתי. "ואני לא מתגעגעת אליו. הוא לא היה אבא טוב. אני מתגעגעת לאימא שלי אבל לא אתה הרגת אותה. אלא אבא שלי."

בראשי התחלתי לנגן את המנגינה שעליה התאמנתי בשבועות האחרונים בתקווה שהיא תרגיע אותי. אך לשווא.

לוקה הנהן. "דיברתי עם דודה אגידיה ועם פליקס. הם מודאגים שעוד לא התחתנת."

הייתי בת תשע־עשרה ולא יועדתי עדיין לאף אחד. "מי רוצה להתחתן עם בת של בוגד?" מלמלתי. עמוק בלב הרגשתי הקלה. נישואים יחשפו סוד שנאלצתי לשמור עליו, סוד שיהפוך אותי למצורעת בחוגים שלנו.

"לא עשית שום דבר רע. המעשים של אבא שלך לא מגדירים אותך."

אנשים צפו בי. "למה שלא תגיד להם," שאלתי בזלזול והבטתי סביבי בקהל. התכווצתי כששמעתי את נימת הדיבור שלי. "סליחה." לוקה היה קאפו. הייתי צריכה להפגין אליו כבוד.

הוא הביט בי ועטה מסכה אטומה. "אני לא רוצה להבטיח אותך לחייל. את בת ויטיאלו וצריכה להתחתן עם אחד הקפטנים או האנדרבוסים."

"זה בסדר, יש לי זמן," אמרתי בשקט ולחיי הסמיקו בבושה. לא באמת היה לי זמן. העובדה שהייתי מבוגרת, לא נשואה ובתו של בוגד רק תגרום לאנשים להמשיך לדבר.

הריקוד הסתיים סוף־סוף ושלחתי אל לוקה חיוך מהיר ומאולץ לפני שחזרתי הצידה. לאחר מכן, עשיתי את מה שאני מצטיינת בו — מה שלמדתי להצטיין בו — העמדתי פנים שאני לא שם. הבחירה של דודה שלי בשמלות צנועות בצבעים שקטים מהקולקציה של שנה שעברה בהחלט עזרה. חיכיתי שמסיבת חג המולד של ויטיאלו תסתיים כבר. תקופת חג המולד התקשרה אצלי עם יותר מדי זיכרונות איומים.

 

 

תקופת חג המולד לפני שבע שנים

לא הצלחתי לישון. לא משנה כמה התהפכתי והסתובבתי, תמיד הצלחתי לשכב על החבורות. אבא היה שרוי היום במצב רוח איום ונורא. אימא אמרה שזה קשור לעובדה שאנחנו בניו יורק. מחר, נחזור סוף־סוף לאטלנטה ואז מצב רוחו ישתפר. בקרוב, הכול ישתפר. עוד מעט אבא יפתור את כל בעיותיו וסוף־סוף נהיה מאושרים. ידעתי שזה לא נכון. הוא לעולם לא יהיה מאושר, לעולם לא יפסיק להכות אותנו. אבא נהנה מהאומללות ונהנה לגרום לנו לסבול.

משהו השתנה למטה. יצאתי מהמיטה והתמתחתי, ניסיתי להיפטר מהכאב באיבריי בעקבות המכות שספגתי הבוקר. קול במסדרון משך אותי אל הדלת ופתחתי אותה בזהירות. הצצתי דרך הפתח. גבר גבוה התנפל עליי. משהו מעל ראשי נצץ באור ואז סכין נתחבה אל תוך משקוף הדלת. פתחתי את פי כדי לצרוח, אבל האיש כיסה את פי בידו. נאבקתי בבעתה מפני הזר הענק.

"אל תשמיעי קול. לא יקרה לך כלום, קיארה." קפאתי והבטתי מקרוב באיש. זה היה בן דודי לוקה, הקאפו של אבא שלי. "איפה אבא שלך?"

הצבעתי לעבר הדלת בקצה המסדרון, חדר השינה של הוריי. הוא שיחרר אותי ומסר אותי למתיאו, בן דודי השני. לא הבנתי בדיוק מה קורה. למה הם כאן באמצע הלילה?

מתיאו החל להרחיק אותי ואז אימא יצאה מחדר השינה. עיניה המבוהלות ננעצו בי לרגע ואז היא קרסה ארצה.

לוקה נפל על הרצפה בשעה שכדור פגע בקיר מאחוריו. מתיאו הדף אותי והסתער קדימה, אבל איש נוסף לפת אותי באחיזה כואבת. מבטי קפא על אימי שהביטה בי בעיניים חסרות חיים.

רק אבא היה בחדר השינה איתה והוא רצח אותה.

מתה. סתם ככה. כדור קטן והיא איננה.

נגררתי למטה והוציאו אותי מהבית, דחפו אותי למושב אחורי של מכונית. ואז הייתי לבד עם קול נשימותיי השטחיות. כרכתי את זרועותיי סביב חזי והתכווצתי כשאצבעותיי נגעו בחבורות שבמעלה זרועותיי, החבורות שמקורן בהתפרצות של אבי הבוקר. התחלתי להתנדנד אנה ואנה, זמזמתי מנגינה שהמורה שלי לפסנתר לימדה אותי לפני כמה שבועות. נעשה קר במכונית, אבל לא היה אכפת לי. הקור היה נעים ומנחם.

מישהו פתח את הדלת ואני התכווצתי בפחד. הרמתי את רגליי אל חזי. לוקה הכניס את ראשו פנימה. דם הופיע על גרונו. לא הרבה, אבל לא הצלחתי להתיק את המבט. דם. של אבא שלי?

"בת כמה את?" הוא שאל.

לא אמרתי מילה.

"שתים־עשרה?"

נדרכתי והוא סגר את הדלת והתיישב מקדימה ליד אחיו, מתיאו. הם הרגיעו אותי ואמרו שאני בטוחה. בטוחה? מעולם לא הרגשתי בטוחה. אימא תמיד אמרה שהביטחון היחיד בעולם שלנו הוא המוות. זה מה שקרה לה.

בני הדודים שלי לקחו אותי לאישה מבוגרת בשם מריאנה שאותה לא פגשתי קודם לכן. היא הייתה אוהבת וטובת לב אבל לא יכולתי להישאר איתה. הכבוד הכתיב שעליי להיות עם בני משפחתי, ולכן נשלחתי לבולטימור לגור עם דודה שלי אגידיה ובעלה פליקס, שהיה אנדרבוס בעיר כמו שאבא שלי היה אנדרבוס באטלנטה.

פגשתי אותה רק באירועים משפחתיים כי אבא שלי והיא שנאו זה את זה. כמה ימים לאחר הלוויה של אימא שלי, לוקה לקח אותי אליהם. שתקתי לידו והוא לא ניסה לקשור שיחה. הוא נראה כועס ומתוח.

"אני מצטערת," לחשתי כשנעצרנו בחזית וילה גדולה בבולטימור. לאורך השנים למדתי להתנצל גם אם לא ידעתי מה עשיתי רע.

לוקה הזדעף אליי. "על מה?"

"על מה שאבא שלי עשה." הכבוד והנאמנות היו הדברים החשובים ביותר בעולמנו, ואבא הפר את הנדר ובגד בלוקה.

"זו לא אשמתך אז אין לך על מה להתנצל," אמר ולרגע קצר האמנתי שזו האמת. עד שראיתי את פניה הכועסות של דודה אגידיה, ושמעתי את פליקס אומר ללוקה שאם הם יתנו לי לגור אצלם זה יתפרש בצורה שלילית. לוקה לא היה מוכן לשמוע, לכן נשארתי איתם ולבסוף הם למדו לסבול אותי. למרות זאת לא עבר יום שבו לא הייתי מודעת לעובדה שמתייחסים אליי בתור בת של בוגד. לא האשמתי אותם. מגיל צעיר למדתי שאין פשע חמור יותר מבגידה. אבא הכתים את שם המשפחה שלנו, הכתים את אחיי ואותי ותמיד נישא את הכתם. אחיי, לפחות יכלו ליצור לעצמם שם טוב אם יהפכו לבכירים אמיצים, אבל אני הייתי בת. התקווה היחידה שלי הייתה רחמים.

 

היום

היחס בתור בת של בוגד, התמודדות מול פנים מרחמות או נגעלות, אלה לא היו הדברים הכי גרועים באירועים האלה. אפילו לא קרוב. הוא היה הדבר הכי גרוע. הוא הביט בי מהצד השני של החדר ופניו הביעו את הידיעה על מעלליו, הניצחון על מה שגזל. הוא עמד לצד דודתי — אשתו — ולצד ילדיו — בני דודיי — וזכה לכבוד. עיניו הנעוצות בי העבירו בי צמרמורת. הוא לא התקרב אליי, אבל די היה במבטו הזימתי, שהיה בדיוק כמו מגעו. השפלה וכאב. לא יכולתי לשאת אותו. זיעה קרה כיסתה את עורי והבטן שלי התהפכה. הסתובבתי ומיהרתי אל שירותי הנשים. אתחבא שם עד סוף הערב, עד שיגיע הזמן לעזוב עם דודה אגידיה ודוד פליקס.

התזתי מים על פניי והתעלמתי מהאיפור המינימלי ששמתי. למרבה המזל, המסקרה הייתה חסינה למים ושמתי מעט קונסילר כדי להסתיר את העיגולים השחורים שמתחת לעיניי, לכן הנזק לא היה נורא. הייתי צריכה את המים הקרים כדי שיעזרו לי להשתלט על הבהלה שהציפה אותי.

הדלת נפתחה וג'וליה נכנסה. היא הייתה יפהפייה בשמלה סגולה נועזת ובשיער חום בהיר. היא הפגינה ביטחון מאז ומתמיד. כך היא הצליחה לגרום לנישואיה עם קסיו להצליח למרות פערי הגילים.

היא ניגשה אליי ונגעה בכתפי, גבותיה התקרבו זו לזו. "את בסדר? למה עזבת את המסיבה?"

"אני לא מרגישה טוב. את יודעת שקשה לי להיות ליד הרבה אנשים."

עיניה התרככו וידעתי מה עומד להגיע. "לוקה יהרוג אותו אם תספרי לו מה הוא עשה."

"לא," אמרתי בקול לא יציב, עיניי נודדות אל הדלת מחשש שמישהו ייכנס וישמע אותנו. לעיתים קרובות התחרטתי שסיפרתי לג'וליה זמן קצר אחרי שזה קרה, אבל הייתי שבורה ומבולבלת, והיא תמיד הייתה טובה אליי. "נשבעת שלא תגידי לאף אחד. נשבעת, ג'וליה."

היא הנהנה אבל ראיתי שזה לא מוצא חן בעיניה. "נכון, ואני לא אספר. זו החלטה שלך אבל אני חושבת שדוד דורנט צריך לשלם על מה שעשה."

הצטמררתי כששמעתי את שמו. הפניתי לה את גבי ושטפתי שוב ידיים. "את יודעת שאני זו שאשלם את המחיר, ג'וליה. העולם הזה לא טוב לב, בעיקר לא לאישה כמוני. אני לא יכולה לעבור את זה. המצב שלי ידרדר. ההורים שלך כבר מתקשים למצוא לי בעל. אם האמת תצא לאור, אמות רווקה. הם לעולם לא יסלחו לי."

שפתיה התמתחו לכדי פס דק. "ההורים שלי אף פעם לא התייחסו אלייך כמו שצריך. אני מצטערת."

נענעתי את הראש. "זה בסדר. הם אפשרו לי לגור אצלם. הם אף פעם לא הרביצו לי, אף פעם לא הענישו אותי בחומרה. זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע."

"אוכל לשאול את קסיו אם אחד מאנשיו הוא שידוך מתאים בשבילך. יש הרבה גברים הגונים בינינו."

הגונים. קסיו משל בפילדלפיה ביד רמה. בעיניו המילה 'הגון' לא תואמת את ההגדרה המקובלת אצל אחרים, אבל לא הייתה לי זכות להיות בררנית או לשפוט אחרים.

"לא. זה יפגע בהורים שלך. את מכירה אותם."

"כן, אני יודעת..." גבותיה התכווצו.

"אל תדאגי לי. אני לא ממהרת להתחתן," אמרתי. נישואים יהיו החורבן הסופי שלי.

 

 

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
266 דירוגים
225 דירוגים
23 דירוגים
8 דירוגים
7 דירוגים
3 דירוגים
6/5/2024

סדרת הקאמורה קרטל פשוט מתעלה מכל הבחינות על הסדרה נולדו לדם. קורה ריילי יצרה בסדרה הזו דמויות עמוקות עם עבר טראומטי וסיפורים הרבה יותר סוחפים. הספר הזה ספציפית על נינו וקיארה הוא האהוב עליי מבין שתי הסדרות, ספר שנקרא בנישמה אחת תוך כמה שעות. נינו וקיארה נועדו אחת לשנייה, קורה מראה באופן יפהפה דרך נינו איך גבר עוזר לאישה לבנות את הביטחון שלה מחדש ולהתמודד עם אינטימיות לאחר שעברה אונס. בנוסף, הניגודיות בין נינו לרמו, הקשר שלהם בתור אחים והנאמנות שלהם אחד לשני היה מרתק ומהנה לקרוא. נינו הוא האח המחושב שמאזן בעוד רמו האח האימפולסיבי שמונע מרגש. ספר מומלץ מאוד ובכללי כל הסדרה מומלצת, נשאבתי לתוך העולם שקורה יצרה וקשה מאוד לצאת ממנו.

3
9/7/2024

תקשיבו טוב ותכינו את עצמכן בנות כי גבר כמו נינו אין!!! בכל הספרים שקראתי בחיים לא קראתי על דבר כזה אוהב ומכיל והכל פשוט!. צריך עוד נינו בעולם הזה!.

1
15/6/2025

זה ספר מרגש ולדעתי הכי טוב בסדרה בפער

1/4/2025

יפה ומהמם.

27/1/2025

האמת שקראתי את כל הסדרות לא לפי הסדר 😬😅 אבל אמאלה לא רק שהתאהבתי בכל הדמויות גם של הפמיליה וגם של הקאמורה (במיוחד של הקאמורה🤫) ואיך אני שמחה שיש המשך של הסיפורים של הדורות ספרים מרגשים, סוחפים, מצחיקים ומעניינים מאוד לא השתעממתי לרגע לא משנה איזה ספר מהסדרות קראתי שקעתי כל כך בספרים והתאהבתי בכל דמות וזו. סופרת מושלמת!!! ואני מחכה לעודדד הרבההה ספרים שלה!!

25/1/2025

ואווווו וואו איזה ספר! כזה שעושה כיווצים בלב. נינו וקיארה הם משהו אחר❤️

4/1/2025

אין על משפחת המאפיונרים הכי מטורללת שיש... תענוג גדול לראות איך כל אחד מהם מצליח למצוא את הרגש והאושר מול בת זוג ראויה. קצת היה לי קשה עם התיאורים הלקוניים של בני הזוג, אבל משערת שזו היתה דרכה של הסופרת להציג את המוגבלויות השונות של שניהם, מי בפן הרגשי ומי בפן האינטימי. עדיין ספר מהנה וראוי לכלל הסדרה

26/10/2024

הספר האהוב עלי בסדרה!!

19/10/2024

ספר מדהים כל כך שמחה שקניתי אותו ❤️

29/9/2024

מקסים מקסים מקסים!!

13/8/2024

הכי טוב שיש

31/7/2024

ספר מעולה ברמות וסוף סוף עוד ספר של קורה שיש בו עומק ועוד דברים מעבר, ולא סתם ספר מאפיה רגיל נינו הוא גבר בלי רגשות, גאון בטירוף ומחוספס, יש לו מגננות וחומות שגדלו במהלך השנים ויחסית לגבר שטוען שהוא לא מסוגל להרגיש כלום, מהרגע שקיארה סיפרה לו מה שעברה ועל הטראומה שלה הוא התייחס אליה רק בכבוד, באכפתיות ורק חיפש דרכים להגן עליה. נינו בדיוק הגבר שהיא הייתה צריכה לקבל בעולם כזה של המאפיה הוא פשוט היה גאון ובחר בדרכים הכי יצירתיות כדי לעזור לה להתגבר על הטראומה, בין אם זה לתת לה לקחת את השליטה ולחקור בעצמה או להסיח את דעתה בדברים אחרים כדי שיוכל לגעת בה בלי שתדחה את המגע שלו אהבתי ברמות את איך שנינו ניסה לפענח את ההבעות פנים של קיארה וככה להבין מה היא בדיוק מרגישה. לקח לו זמן אבל הוא למד מה כל הבעה שלה אומרת ואיזה רגש היא מבטאת וזה סקרן אותי מאוד לראות את זה מהנקודת מבט שלו הוא החזיק לה את היד על הדופק כדי להרגיש את הדפיקות לב שלה כדי לדעת בדיוק מה משפיע עליה ואיך🥹 יש בניהם כל כך הרבה קטעים חמודים והרגעים שהם נגנו יחד היו מתוקים ברמות קיארה סוג של שברה את נינו לקראת הסוף שברה את כל חומות ההגנה שלו, ואהבתי כל כך שגם הגבר שבור בספר ולא רק האישה 4.5⭐️

1/7/2024

כבר מחכה לקרוא את ההמשך

20/6/2024

אני כל כך אוהבת את נינו וקיארה, אני אוהבת את המלחמה הפנימית שהם עברו ביחד ואת כל הסיפור המקסים שלהם

7/5/2024

ספר מהמם הם אחד מהזוגות הכי אהובים עליי

15/4/2024

וואוו אחד הספרים הטובים ! סופר מומלץ !!!

10/4/2024

הכי טוב עד כה וכולם משהו משהו

18/1/2024

מושלם! מושלם! מושלם גם בפעם המיליון הוא פשוט מושלם אין על משפחת פלקון ונינו וקיארה במיוחד❤

23/12/2023

מושלם, מומלץ מאוד ספר מושלם וסדרה מושלמת. נהנת מכל רגע וחוזרת לספרים האלה שוב ושוב

10/12/2023

מושלם מושלם מושלם נינו וקיארה מושלמים שאין דברים כאלה

19/11/2023

אי אפשר להפסיק לקרוא

16/11/2023

אימלה שלמות אני לא מפסיקה לקרואא את הספרייייים האלה כל הסדרות

28/10/2023

וואו. קראתי את הספר בשקיקה, גם הספר הקודם של פבאינו וגם הספר על נינו הרבה יותר עמוקים מהספרים ב"נולדו לדם", הסיפורים כל כך עמוקים, הדמויות חוות קשיים אמיתים וגדלות ומתפתחות מעליהם. נינו הקר והמחושב מתרכך בזכות ההתמודדויות של קיארה עם עברה והיא גדלה ומתעצמת בזכותו. חייבת לקרוא עוד על הסיפור שלהם, לא יכולה לחכות לספר הרביעי שחוזר אליהם.

22/8/2023

מושלם כרגיל לא ציפיתי למשהו אחר מקורה ריילי

21/8/2023

אהבתי מאוד את ההתפתחות בינהם! כמו כל הסדרה של קורה ספרים נהדרים וקלילים

17/8/2023

ספר מושלםםםם

27/7/2023

שלמותתת

20/6/2023

ספר מעולה מתוך סדרה מעולה

24/5/2023

אחד הספרים האהובים עליי בסדרה אני קראתי את 80 אחוז מהספר בלילה אחד מרוב שנכנסתי לעלילה ולדמויות. אני ממליצה מאוד להנות שאוהבות ספרי מאפיה. טחד הספרים האהובים עליי

12/5/2023

מושלם! מושלם! מושלם! אין על נינו בעולם הזה אין!❤️❤️❤️

5/5/2023

אוהבת את הסדרה וכל דמות בה. מחכה לקרוא את הספר הבא בסדרה

3/5/2023

מעולה

28/4/2023

מושלםםםםםםםם

17/4/2023

טוב אז ככה, ברור מאליו שבאתי עם ציפיות מאוד גבוהות בגלל כל ההמלצות הבלתי פוסקות על הספר, והספר פשוט לא אכזב לשנייה. נינו היה פשוט כל כך מתחשב ומדהים....וקל מאוד להזדהות ולאהוב את קיארה, שאר הדמויות היו גם מושלמות ופשוט נהניתי לקרוא (סיימתי את הספר בפחות מ-9 שעות)

11/4/2023

שווה ממש!!

3/4/2023

אחד הספרים הטובים בסידרה ממש מעלף. ממשיך לספר הבא בסידרה.

1/4/2023

מושלם

21/3/2023

אמאלה. לא משנה כמה פעמים אני חוזרת לספר הזה, זה מרגש בכל פעם מחדש. סיפור עוצמתי כל כך שנותן תקווה גם לגבי החיים האמתיים❤ אין על נינו וקיארה!!

14/3/2023

הספר הכי מדהים שקראתי נקודה

13/3/2023

מדהים מושלם אי אפשר להפסיק לקרוא!!!!!❤️💯💞

23/10/2022

איזה ספר מהמם והעלילה ממש יפייפיה!!

25/9/2022

ספר מעולה בהחלט מרתק

20/8/2022

הכי מעולה!!

7/7/2022

הספר הכי מושלם מכל הסדרה!!!! נינו 🔥🔥🔥🔥🔥

6/7/2022

הם כאלה מקסימים! הספר הזה גדוש כולו ברגשות ❤❤❤

3/6/2022

ספיר קליל ומרטיט מומלץ לחובבות הז'אנר!

2/5/2022

קורה המלכה! איזה סדרת מופת!

30/4/2022

ספר נהדר. הדמויות מקבלות עומק ומניעים הגיוניים. אחד הטובים

18/4/2022

אני פשוט מאוהבת בנינו, הוא היה כזה רגיש לקיארה והיה ממש כיף לקרוא על זה בספר. הספר פשוט מדהים, ובכללי כל הספרים של קורה מדהימים ואף פעם לא מאכזבים. ממליצה ברמות לקרוא!:)

3/4/2022

הסידרה הזאת הכי טובה שיש , לא לחשוב בכלל - לקנות ! קראתי את כל הסידרה של קורה ריילי 4 פעמים וכל פעם מחדש אני נהנת ❤️❣️

16/3/2022

מעולה. התאהבתי בנינו. מושלם

30/1/2022

הספר הכי טוב של קורה !!!! אין כמו נינו וקיארה פשוט מאוהבת בהם

24/1/2022

ספר מדהים לא יכולתי להפסיק לקראו. כמו כל הגברים של קורה ריילי נינו כובש בכל בפרק ופרק

24/1/2022

ספר מושלם! סוחף ומרגש אהבתי את נינו

24/1/2022

מקסים מרגש רומנטי ונהדר מרגיש שאין סוף לסיפור וצריך להמשיך לספרים הבאים

15/1/2022

סופרת מדהימה

3/1/2022

וואוו וואוו וואוו בין הספרים האוהבים עליי

27/12/2021

ספר מעולה כל כך הרבה רגש

20/12/2021

וואוו איזה ספר מעולהההההההההההההההה רוצו לקרוא

27/11/2021

מדהים ומרגש, הכי טוב עד היום

8/11/2021

מושלם!! הזוג הזה כובש יותר מאשר הזוג בספר הראשון(שהיה מעולה!!) נינו מדהים חכם רגיש הורסס והאהבה שלאט לאט חודרת מתחת לעור ... ממתק!! עפה לספר הבא בסדרה

21/10/2021

אחד הספרים הכי טובים שקראתי!!!!! לא הצלחתי לעזוב אותו לרגע ותאמינו לי קראתי המון ספרים בז’אנר הזה זה חד משמעית הספר הכי טוב בסדרה. ✨✨✨✨

23/8/2021

קאמורה עולה משאיר עשן לבריתות❤️

5/8/2021

הדיאלוגים הקולחים העלילה המרתקת פשוט מצוין! איזה זוג מקסים נינו וקיארה.

18/7/2021

ספר מעניין, קולח וסוחף. 2 דמויות כובשות קיארה ונינו

4/7/2021

מקסים. מרגש. מלא אהבה. מלא קסם. מלא רגש. אפשר ללמוד איך להתנהל עם נפגעת אונס, ויש קצת נגיעה בנפגעי טראומה . כמו כל יתר הספרים של קורה ריילי קשה להפסיק לקרוא - קראתי ברצף עד שסיימתי. אהבתי מאוד. לדעתי אחד מהיותר טובים של קורה ריילי. אחד מהספרים האהובים עליי, שאני חוזרת לקרוא מדי פעם. ולמרבה הפלא תמיד מרגש אותי מחדש. באמת פלא- זה לא קורה עם הרבה ספרים. גם הספר על אמו הוא כזה( מרגש ונוגע ללב) והמשך ישיר של הסיפור על קיארה ונינו. קורה כותבת מופלאה, מדהימה וכל כך מיוחדת.

18/6/2021

בכל פעם שאני מסיימת ספר של קורה ריילי אני חושבת שהוא הטוב ביותר וזה מחזיק עד הספר הבא שלה. מושלם. רמו המלך 👑

1/6/2021

קורה ריילי עושה את זה שוב, בכתיבה סוחפת! קורה ריילי היא כתובת מדהימה, אבל אני אחת שלא אוהבת ספרי המשך בדרך כלל כאשר הם לא ‏מתפקסים בדמות הראשית המקורית ( במקרה זה פביאנו), אבל אני חייבת לציין לזכותה שהכתיבה כל כך טובה, העלילה, והדמויות שאי אפשר שלא להיסחף! נהנתי ממש מהסיפור של נינו וקיארה וכשסיימתי אותו ( תוך פחות מיומיים) רציתי עוד מהסיפור שלהם. ממש ממליצה

22/5/2021

עוד הפעם קורה ריילי מרגשת ומקסימה מחדש פשוט מאוהבת בה ובספרים שלה

4/5/2021

ספר מצויין

28/3/2021

שלמות!

17/3/2021

מושלם בטירוף!

15/2/2021

וואו וואו וואו...הכי טוב שלה !!! רמו וסרפינה ביחד זה שילוב קטלני...רמו זה התגלות הגבריות בעיניי ...וסרפינה הדוגמה המושלמת לאישה חזקה ולוחמת..לא עוד בחורה חלשה וותרנית ופחדנית...להפך היא הצליחה להפתיעה אותי ואת רמו כל פעם מחדש...קראתי את הספר הזה כל כך הרבה פעמיים ותמיד אני בוכה בסוף..

6/2/2021

התאהבתי בנינו וקיארה כל כך. נהנתי מכל רגע של קריאה שלא הצלחתי להוריד את הספר מהיד . ממליצה בחום לקרוא אותו

15/1/2021

כל ספר בסידרה לא פחות ממושלםםםם

10/1/2021

מצוין

9/1/2021

ואו ואוואו היא רק משפרת מספר לספר. שווה כל רגע. חבל לי שאין אפילוג כנו בסדרה הראשונה :/

8/1/2021

הסידרה הזו פשוט נהדרת... הקאמורה קרטל לטעמי מעניינת הרבה יותר מהסידרה "נולדו לדם" שהיא חלק בלתי נפרד מהסידרה הזו. הסיפורים על האחים בקאמורה מרתקת ולעיתים אפילו מצחיקה😆. לא יכולה לחכות כבר לקרוא את החלק הבא על רמו...

7/1/2021

ואווו הספר הכי טוב בסדרה!! 🤩 אין על נינו וקיארה

3/1/2021

מושלם פשוט !!

18/12/2020

מושלם

19/11/2020

שני הספרים של נינו וקיארה הם הספרים הכי טובים מכל מה שקורה ריילי כתבה !!!

1/11/2020

ספר מושלם, קורה עושה את זה בצורה מופלאה כמו בכל ספר, בלתי אפשרי לעצור את הקריאה, וואאו בהחלט 5 כוכבים

28/10/2020

יואוווווו פשוט להתאהב בנינו!!! ספר מהממםםם קראתי בשקיקה! הסופרת הכניסה את נינו ללב לאט לאט, וואווו ממש נהנתי!

28/10/2020

אי אפשר להפסיק לקרוא, ממכר!!!

16/10/2020

מעניין סוחף. קיארה המפוחדת מצליחה להפיח רגשות בנינו חסר רגשות

10/10/2020

אחד היפים שקראתי

9/10/2020

ואווו ספר מושלם

4/10/2020

הספר הכי עמוק, חכם, רגיש, מרתק, ומיוחד מכל הספרים של קורה עד כה. זה ספר שיש לקרוא אותו יותר מפעם אחת כי הוא גדוש אירועים ועתיר רגשות ותובנות חיים. ללא ספק ה- ספר!

29/9/2020

ספר מעולה!

20/9/2020

ספר מעולה, קראתי את "נולדו לדם" ו"קאמורה קרטל" של קורה ריילי, והספר הזה היה מאלה שנגעו בי הכי הרבה. הדמות של נינו מפתיעה, וקיארה עוברת גם מסע

8/9/2020

ממליצה בחום!!

30/8/2020

אחלה ספר!

11/8/2020

מושלם!!! אני אוהבת ספרים מאפיה. וקורה ריילי עושה זאת בגדול ⁦❤️⁩⁦❤️⁩

17/7/2020

כבר רצה לקרוא את הספר הבא.

6/7/2020

מעולה!

30/6/2020

מושלם. מתחילה את הספר השלישי.

22/6/2020

אהבתי ממש

13/6/2020

מושלם

23/5/2020

מצויין. יותר טוב מהקודם בסדרה. גיבורים נפלאים. מומלץ

3/5/2020

מאוהבת בקאמורה, בינתיים 2 הספרים מדהימים, מתחילה את השלישי

27/4/2020

הספר הכי אהוב עליי מבין כול ה11 ספרים אין מה להגיד מושלם

24/4/2020

קורה ריילי עושה את זה שוב!!!! עוד ספר מעולה מבית היוצר שלה. ספר מדהים.

20/4/2020

מצוין, כל הסדרה מומלצת

18/4/2020

מהמם כרגיל!!

15/4/2020

מושלםםםם

8/4/2020

ספר מעולה!!

1/4/2020

הכי טוב מכל הספרים עד כה

27/3/2020

מהמםם ומרגששש רצה לספר הבא🤩🤩

24/3/2020

מושלםם

14/3/2020

וואוווווו אני בהלם איזה ספר מדהים

10/3/2020

מקסים. הספר הכי מוצלח של הסופרת נינו מושלם

1/3/2020

מדהים כמו תמיד הסופרת קורה ריילי פשוט סוחפת אותי לתוך הדרמות המתחים והרגשות של הדמויות אני כבר מחכה לספר הבא

29/2/2020

מושלם רק חבל שקצר יחסית

28/2/2020

נפלא!!! זורם, מלא ברגש, מפחיד, מותח. אהבתי מאוד. ממליצה בחום

25/2/2020

הספר הכי טוב של קורה ריילי !!!! כתיבה מעולה סוחפת ומלאת רגש

23/2/2020

במילה אחת... מושלם!!!!!!!😍😍😍 חובת קריאה !!!

23/2/2020

מהמם...ממש מחכה לספר נוסף בסידרה...

22/2/2020

קראתי בכמה שעות! כרגיל ספר מעולה של הסופרת, סיפור סוחף ומעניין

20/2/2020

נינו פלקון גבר אמיתי.. ספר מהמם

19/2/2020

כתוב בצורה כל כך טובה שלא הצלחתי להפסיק לקרוא. נינו דמות גאונית כל כך!ללא ספק אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי.

17/2/2020

מדהים !

16/2/2020

אין על הכתיבה של קורה. אחרי שבספר הקודם גרמה לנו להרתע ימינו, אי אפשר שלא להתאהב בו בספר הזה... כתוב נפלא דמויות מרתקות וספר שאי אפשר להניח מהיד..

15/2/2020

עוד ספר מושלם מבית היוצר של קורה ריילי!! היא פשוט כותבת מדהים. נינו וקיארה שבו את ליבי...מושלם!!

14/2/2020

פשוט מושלם

13/2/2020

וואוו איזה ספר מושלם קורה ריילי משגעת לי את המוח איך היא רוקמת סיפור אהבה כזה עוצמתי . נינו נכנסת לי ללב וכיווצת לי אותו. ספר מושלם 5 כוכבים ⭐⭐⭐⭐⭐

13/2/2020

מהמם!!!! ספר מושלם כל ספר שלה פשוט יותר טוב מקודמו. ממליצה בחום!!!

13/2/2020

מושלםםםםםםםםם!!!

13/2/2020

שווה קריאה !!! מומלץ .

13/2/2020

מושלם! מושלם! מושלם! כמו כל הספרים של קורה ריילי השאיר טעם לעוד....

11/2/2020

ספר מהמם! הרבה יותר מזכיר את סידרת נולדו לדם מאשר הספר הקודם בסידרה.. סופרת מעולה

11/2/2020

חובה חובה חובה לקנות!!!

11/2/2020

מעולה, הספר נקרא בנשימה אחת.

11/2/2020

הסופרת הכי טובה שיש פשוט סיימתי תוך כמה שעות

11/2/2020

אחד הספרים היפים, המיוחדים והמרגשים שקראתי.

10/2/2020

ספר מושלם, נינו מהמםםםם. אני מאוהבתתתת

10/2/2020

ואוווו!!! סופר לא מהיקום הזה!!! מחכה בקוצר רוח לספרים הבאים בסדרה 😍

2/3/2024

ממש אהבתי את העלילה. קצת היה לי קשה עם קיארה שהייתה יותר מידי פחדנית (למרות מה שעברה) ועדיין נינו מצא בה משהו מעבר

15/7/2023

ספר מגניב, אני אוהבת ספר מאפיה וזה כאלו היה נוטה לזה אבל לא באמת, מבחינת התוכן שלו לא ראיתי שהוא יותר מדי התקדם, מה שהכי עיצבן אותי זה שכאלו הספר היה אמור להתקדם באהבה של נינו וקיארה אבל בכל משפט וכל דרך הם הכניסו גם את רצו כאלו זה יהיה משולש אהבה דפוק.

26/7/2022

וואוווווווווווווו

28/6/2022

הספר פחות טוב מהראשון… חצי מהספר לא קורה בן הזוג כלום ורק אז זה מתפתח. נחמד..

29/4/2021

הכי מוצלח בסדרה

16/4/2021

שווה קריאה

7/12/2020

יפה

19/11/2020

אהבתי מאוד את הספר אבל פחות התחברתי לקטע של זה שכל הזמן קיארה הייתה כנועה מידי , יש ספרים לקורה ריילי יותר טובים אבל בהחלט לא הייתי מדלגת על הספר למרות שהוא 80 אחוז בערך ולא יותר

7/7/2020

הספר נורא היה בשבילי מבולבל. מצד אחד העלילה הייתה מאוד איטית אבל נבנתה יפה. אהבתי מאוד שהסופרת בנתה את האהבה לאט הפעם והסוף פשוט וואו. בקיצור אהבתי.

15/6/2020

סדרה מעולה וסוחפת.

16/5/2020

לפי דעתי החלק הזה מוצלח יותר מהראשון

31/3/2020

הסדרה הרבה יותר טובה מסדרת הבריתות.כתובה מעולה

26/10/2024

האמת? ציפיתי ליותר, בטח אחרי הביקורות המהוללות. בכללי- הספר נחמד וקל להתחבר לדמויות של נינו וקיארה. מצד שני, חצי מהספר מלא בכל מיני שמות של דמויות עד שקשה מאוד להבין מי זה מי ומה קורה (וחלק מהן היו ממש מיותרות), הרגשתי שיש יותר מדי תיאורי סקס והעלילה לא הייתה עמוקה כמו שציפיתי.

1
12/6/2023

למען האמת הספר הזה היה נורא חלש כל הספר היה משעמם חוץ מהסוף ואני אומרת את זה בתור מישהי שבאמת קוראת מהר היה לי קשה נורא לקרוא קראתי איטי והרגשתי מבואסת קורה איכזבה אותי ברמות

1
7/9/2021

מאכז בייחוד אחרי שקוראים את הביקורות

1
24/2/2021

ספר נחמד אבל מאוד איטי ופחות זורם

1
25/9/2020

הכתיבה יפה, ספר נחמד, אבל הרגיש לי מוקצן מידי ודרמטי. לא אהבתי שהדמות הראשית חלשה כל כך

28/2/2025

רק חיכיתי שיסתיים, עלילה לא משהו, סצנות מבאסות... הראשון היה עוד אחלה, אבל הספר הזה באמת סתם.

19/3/2022

נחמד . לא יודעת לא התחברתי ממש . מדברים על נושאים חשובים וטו לא . לא מומלץ אבל גם לא הצטערתי שקראתי אותו .

25/7/2020

עלילה שטוחה ודמויות רדודות.

7/4/2020

פשוט משעמם. התאכזבתי. לא ממליצה. ספר ראשון היה מצויין וזה אכזבה.

6/4/2022

ספר הזייה, מתיש וממש לא אמין. גיבורה מעייפת וגיבור חסר כריזמה כתיבה טכנית וחפה מכל רגש. שעמום נוראי, לא סיימתי.

11/2/2020

סדרת הספרים של קורה ריילי מעולה, הספר הזה הוא הכי חלש ומשעמם .עלילה מטופשת ונמתחת כמו מסטיק עם אישה חלשה

קאמורה קרטל 2 - רגשות מעוותים קורה ריילי
פרולוג
 
 
קיארה
 
בני פלקון עמדו להרגיש מרומים. קורבן בתולה עמד להימסר לידי המפלצות בלאס וגאס תמורת הבטחה לשלום. מעולם לא קיבלתי הזדמנות להיות בתולה. הבחירה הזאת נגזלה ממני. נקרעה ממני בכאב.
 
פחד מר ודוקר שרט בחזי בשעה שבעלי הוביל אותי אל חדרנו למשך הלילה וסגר את הדלת בפני הפנים המחייכות של אחיו. נינו שיחרר אותי ומייד יצרתי מרחק בינינו והתקרבתי אל המיטה.
 
שש שנים חלפו, אבל הזיכרונות המשיכו להעיר אותי בלילה. פחדתי להיות קרובה לגבר, כל גבר, ובמיוחד לגבר הזה — בעלי.
 
עמדתי במרחק צעדים ספורים מהמיטה ועיניי סקרו את הסדינים הלבנים — סדינים שבני משפחתי ציפו לראות מוכתמים בדמי בבוקר.
 
דם שלא יופיע שם.
 
התקרבתי למיטה. בפעם הראשונה הופיע דם, גם בפעם השנייה ובפעם השלישית. המון דם, כאב, אימה ותחנונים. אז לא הציגו את הסדינים. עוזרת הבית שלנו, שמעולם לא נחלצה לעזרתי, ניקתה אותם.
 
לא אתחנן הלילה. זה לא עצר את האיש שהתעלל בי לפני שנים רבות.
 
זה לא יעצור את בעלי.
 
הכרתי את הסיפורים. ראיתי אותו בכלוב.
 
הנחמה היחידה שלי הייתה שהטלתי ספק אם הוא יוכל לשבור אותי יותר מכפי שכבר נשברתי לפני שנים.

 

פרק 1

עבר

נינו

"אתה זוכר מה אמרתי ללוקה בפעם האחרונה שפגשתי אותו? אני בספק שהוא יגלה עניין בעבודה איתנו אחר כך," מלמל פביאנו ופסע ברחבי החדר. "הוא ירצח אותי ברגע שכף רגלי תדרוך בטריטוריה שלו, סמוך עליי. פאק, אני הייתי רוצח אותי במקומו."

רמו נענע את ראשו. "הוא כועס, אבל הוא יחשוב בהיגיון."

הנהנתי. "הוא רצה להגן על הרכוש שלו, על אשתו, אבל הוא בכל זאת איש עסקים ויש לנו טיעונים שישכנעו אותו לשתף פעולה. סמים הם עדיין העסק העיקרי שלו. לוקה צריך לייבא סמים, אבל הוא לא יכול כי אנחנו מחזיקים במערב ודנטה מחזיק במרכז. המבריחים שלו מפסידים יותר מהחומר לפני שהוא מגיע לחוף המזרחי. אם הוא יעבוד איתנו, נוכל להבטיח לו תעבורה בטוחה בטריטוריה שלנו ובתמורה הוא יבטיח לנו שלא יתערב במאבק שלנו בדנטה קבלרו. אנחנו אפילו לא רוצים את עזרתו."

"אנחנו לא צריכים אותה," התעקש רמו ועיניו הכהות התאבנו. היינו חלוקים בעניין הזה. עזרה נוספת מול יריב כמו דנטה קבלרו הייתה מוערכת מאוד אבל כמו לוקה, רמו אִפשר לרגשות להפריע לו בקבלת החלטות הגיוניות.

פביאנו קימט את מצחו. "לוקה שונה ממך, נינו. לא כל החלטה שלו מבוססת על שכל. הוא כועס כי העלבנו את אריה והגאווה עלולה למנוע ממנו להחליט בהיגיון. תסמוך עליי בקטע הזה."

גאווה וחימה. אף אחת מהן לא הביאה תועלת.

"אם תגיד לאחותך שנתת לליאונה את הצמיד, היא תשכנע אותו. היא תחשוב ששוב חזרת להיות אחיה הקטן. היא תרצה להאמין. קח איתך את ליאונה. תהפוך את הסיפור לביקור משפחתי מבחינתי, אבל תשכנע את אריה ולוקה לדבר איתנו. תגיד לו שאני איפגש איתו אישית," אמר רמו.

שלחתי אל רמו מבט אלכסוני. בפעם האחרונה שהוא דיבר עם לוקה, זה לא עבר בשלום. שנים חלפו, אבל אם לוקה עדיין נטר טינה הוא יזכור את הפעם ההיא. ורמו ידע להתגרות באנשים באופן שלא התקבל בעין יפה אצל הקאפו האחרים.

"הוא לא יאמין שאפשר לסמוך עלינו," אמר פביאנו. "והאפשרות שאתה תדבר עם לוקה היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. רמו, אתה פצצת זמן מהלכת. עומד לך רק מהמחשבה איך תרגיש כשתשחה בדם של לוקה. לעזאזל, אתה באמת חושב שתוכל להימנע מלהרוג אותו?"

רמו נשען לאחור בחיוך שלמדתי לחשוש ממנו. "הפמיליה סובבת סביב בריתות וקשרים כדי לשמור על השלום, לא? אנחנו נותנים להם את מבוקשם, את מה שאחותך רצתה בשבילך ובשביל כולם."

הוא לא ענה לשאלתו של פביאנו.

פביאנו הפסיק לפסוע ושילב את זרועותיו. "ומה הדבר הזה?"

"שלום ואהבה," פיו של רמו התעקל כאילו עוד רגע יתחיל לצחוק. "נציע להם לחתן בין שתי המשפחות. זה עבד בין האאוטפיט והפמיליה לאורך תקופה."

רמו לא אמר לי דבר כזה. בדרך כלל הוא התייעץ איתי לפני שהחליט החלטות כאלה. בעיני רמו, התוכנית הייתה הגיונית להפליא. נישואים מנעו מלחמות רבות לאורך מאות שנים בתולדות האנושות — כמובן, בגללם גם פרצו לא מעט מלחמות.

פביאנו צחק אבל מבטו הצר אמר לי שהוא לא מרוצה. "למשך כמה שנים ועכשיו הם חזרו להרוג זה את זה."

"כמה שנים זה כל מה שאנחנו צריכים," אמרתי לו. "לוקה יודע כמונו שכל הסדר שלום יהיה תקף לתקופה קצרה בלבד."

"אתה לא מאמין שלוקה יסכים לנישואי שידוך."

"למה לא?" שאל רמו בחיוך. "זה הצליח אצלו ואצל אחותך. תראה אותם, איך הם מטורפים זה על זה מרוב אהבה. אני בטוח שהוא יכול לוותר על איזו בת דודה. לא אמרת שלאבא שלו יש שלוש אחיות ושני אחים? בטח יש כמה בנות דודות בגיל המתאים או אפילו בת דודה שנייה, מבחינתי."

"אחת האחיות האלה הייתה נשואה לבוגד שאבא שלנו רצח. אני בספק שהיא תמסור לנו את הבנות שלה," הזכרתי לרמו.

"אחת הבנות שלה היא זאת שמזדיינת עם גראול הבן זונה. כאילו אקבל אותה או את אחותה למשפחה שלנו," ירק רמו. הטיתי את ראשי בהסכמה. נעביר את המסר הלא נכון אם נסכים שהפמיליה תיתן לנו שאריות של האח החורג הבוגדני.

"לוקה לא היה בוחר אף אחת מהן. אבל מי, לעזאזל, אמור להתחתן עם אישה מהפמיליה?" שאל פביאנו וזקר את גבותיו הבלונדיניות אל אחי. "אל תגיד לי שזה אתה, רמו, כי אני לא אציע דבר כזה. כולנו יודעים שאתה האדם האחרון שאפשר להציג בתור בעל. אתה יוצא מהכלים כל הזמן. החתונה תיגמר בשפיכות דמים וכולנו יודעים את זה."

רמו חייך ועיניו עברו אליי. עכשיו הבנתי למה הוא לא התייעץ איתי. "אני לא אתחתן עם אף אחת. אבל נינו כן."

זקרתי את גבותיי לעומתו ושאלתי, "באמת?"

פביאנו צנח על הספה והעווה את פניו. "בלי להעליב, אבל גם נינו הוא לא בדיוק הטיפוס המתאים לתפקיד הבעל."

הטיתי את הראש. אף פעם לא שקלתי להתחתן. זה נראה לי מיותר. "אם אתה מדבר על היעדר רגשות, אני יכול לזייף אותם אם צריך."

רמו משך בכתפיו. "זה לא שהוא מתחתן מאהבה. נינו לא צריך להרגיש משהו כדי להתחתן. הוא רק צריך להגיד כן ולזיין את הכלה, אולי להביא ילד או שניים ולהשאיר את אשתו בחיים כל עוד אנחנו רוצים שלום עם הפמיליה. תוכל לעשות את זה, נכון?"

צמצמתי את עיניי. נימת קולו לא מצאה חן בעיניי. "אני יכול לעשות את זה."

פביאנו נענע את ראשו. "זה רעיון גרוע מאוד ואתה יודע את זה."

"זה רעיון חריג," הסכמתי, "אבל נהוג לעשות את זה בחוגים שלנו כבר דורות. עוד לפני שהמשפחות שלנו הגיעו לארצות הברית, ארגנו שידוכים כדי ליצור קשרים בין משפחות שונות. ולפמיליה יש ערכים מהעולם הישן. הם המשפחה היחידה מחוץ לאיטליה שעדיין מקיימת את מסורת הסדינים המוכתמים בדם. אני בטוח שהמשפחה של לוקה תאהב את הרעיון של עוד שידוך בין משפחות. לוקה צריך לדאוג שהמסורתיים בפמיליה יהיו מרוצים בעיקר עכשיו, כשהוא קיבל חלק מהקרובים מסיציליה. ויש עדיין מסורתיים בקאמורה שיעריכו הסכם כזה."

פביאנו נענע את הראש. "אני אומר לך שוב, לוקה לא יסכים. הוא יהרוג אותי."

רמו גיחך. "עוד נראה. שמעתי שהוא צריך להגן על הילדים שלו."

פביאנו נדרך. "לאריה יש ילדים?"

רמו ואני יודעים כבר תקופה. אחד מאנשי הקשר שלנו אמר לנו. לוקה דאג להרחיק את אריה ואת הילדים מהתקשורת, ואפילו חיסל כמה צלמים שלא קלטו את עניין הפרטיות. רמו לא רצה שפביאנו ידע, כי הוא חשש שפביאנו יתרגש מדי בזמן הביקור בניו יורק. כנראה הוא שינה את דעתו.

"יש לה בת ובן," אמרתי. "הוא צריך להגן עליהם, ואם נציע לו שלום במערב, זה ישכנע אותו."

פביאנו שתק. "כמה זמן אתם יודעים?"

"זה חשוב? הרי לוקה לא היה נותן לך להתקרב לילדים שלו," אמר רמו.

פביאנו הנהן אבל פיו היה מתוח. "אתה יודע שדנטה לא היה הכוח המרכזי מאחורי המתקפה עלינו. זה היה אבא שלי." הוא הביט בי ואז ברמו. "דנטה עלול להרוג את אבא שלי לפני שנשים עליו יד. אני לא רוצה שזה יקרה. תן לי לנסוע לשיקגו ולהביא אותו ללאס וגאס. תוכל לבקש מלוקה שלום אחר כך."

רמו שלח אליי מבט נוקב והיה ברור שהוא צריך שאהיה קול ההיגיון כרגיל.

"זה נראה לא חכם," אמרתי. "אתה מושקע רגשית מדי ולא יכול להוביל מתקפה בשטח האאוטפיט, בעיקר נגד אבא שלך. ואנחנו לא יודעים בוודאות אם אבא שלך פעל בניגוד להוראות ישירות מדנטה. אולי דנטה לא יהרוג אותו."

"זו הייתה התוכנית של אבא שלי. שמעת מה המזדיינים באאוטפיט אמרו כשקרענו להם את הצורה. אבא שלי שלח את המזדיינים האלה כי הוא רצה שאמות," פביאנו נהם. "ואני רוצה להרוג אותו. אני רוצה לקרוע לו את הצורה איבר־איבר."

"ואתה תעשה את זה," אמר רמו בנחישות ונגע בכתפו של פביאנו. הוא עצר. שוב החיוך הזה. "אבל זו תהיה מתנת חתונה יפה. אם נשים את הידיים על סקודרי, נוכל להציע את מותו בתור מנחת שלום ללוקה ואנשיו. הרי גם האחיות סקודרי לא ממש אוהבות את אבא שלהן."

"ברור שלא. כי הוא חלאה מתועבת," אמר פביאנו.

"אנחנו לא יכולים להיכנס לשיקגו ולגרור החוצה את הקונסיליירי. אתה מבין את זה, נכון? דנטה יפעיל כל הגנה אפשרית." הייתי מוכרח להגיד את זה כי התברר מרגע לרגע שלא רמו ולא פביאנו יחליטו בתבונה בכל הקשור להפלת האאוטפיט.

"האפשרות ההגיונית היחידה היא לשלוח אותי לניו יורק להיפגש עם לוקה. אני לא מעורב רגשית. אצליח להרגיע את המצב הטעון אם אצטרך."

רמו נענע את הראש. "אני הקאפו. אני אמור להיות בחזית. רק פחדן עלוב ישלח את אחיו כדי לסכן את התחת העלוב שלו במצב כזה."

"מה לגבי התחת שלי?" מלמל פביאנו.

"התחת שלך בטוח בגלל אחותך. לא משנה מה לוקה אומר, הוא תמיד יחשוב פעמיים לפני שיתקע לך כדור בראש. עם נינו, שום דבר לא יעצור בעדו."

"הוא לא יירה בי. המשלוח הבא שלו יצטרך לעבור את הגבולות שלנו בימים הבאים... אם אפשר להאמין למודיעים במקסיקו. אנחנו ניירט אותו, נחזיק באנשיו ובסמים עד הפגישה ואז אתן את הפקודה לשחרר אותם כמנחת שלום, אות לרצון טוב."

"סמים וחיילים לא ימנעו מלוקה לחסל אותך," אמר פביאנו.

"עוד נראה," אמרתי. "זה הפתרון ההגיוני היחיד."

"ההיגיון שלך מעלה לי את הסעיף," מלמל רמו.

"אני הבעל לעתיד ולכן ההחלטה ההגיונית היא לשלוח אותי. אנחנו עושים את זה בתנאים שלי, רמו. לא אתן לשניכם לסבך את הסיפור הזה בגלל הרגשות שלכם."

"אני חושב שהוא מעצבן אותי בכוונה," אמר רמו לפביאנו.

פביאנו הנהן. "אני חושב שאתה צודק."

"לא צריך להתאמץ כדי לעצבן אותך, רמו."

רמו צמצם את עיניו לעומתי. "ההחלטה ההגיונית תהיה לקחת איתך מישהו. אסור לך ללכת לבד. קח את פביאנו."

פביאנו גלגל עיניים. "כן, קח אותי. כי כנראה אני חסין מפני שאני סקודרי."

הבטתי בבחור הבלונדיני. "אולי הנוכחות שלך תפתח יותר מדי פצעים אצל לוקה. אנחנו לא רוצים להתחיל ברגל שמאל."

"אני חושב שכבר מאוחר מדי," אמר פביאנו.

"אתה רוצה לבוא איתי לניו יורק?" שאלתי והבעת פניי נראתה ספקנית.

"אעדיף לנסוע לשיקגו ולהרוג את אבא שלי, אבל אם נישואים מטורפים בינך ובין איזו אישה מסכנה מהפמיליה יקרבו אותי למטרה, אסע לניו יורק ואדבר עם לוקה ויטיאלו. אבל אני לא חושב שהוא ישמח במיוחד לפגוש אותי. הוא לא יאמין לרגע שהשתניתי."

"באמת לא השתנית. רק בהתנהגות שלך כלפי ליאונה. אתה עדיין בן זונה אכזרי ולכן אסור לוויטיאלו לסמוך עליך," אמרתי.

פביאנו העביר את מבטו בין רמו לביני. "אז אני הולך או לא? אני צריך למצוא דרך לספר על זה לליאונה בלי שהיא תצא מדעתה."

רמו נענע את הראש. "אני אמור לנסוע בתור הקאפו."

"נשמור את האיחוד המרגש לפגישה השנייה, כשוויטיאלו ישתכנע שיתרונות הברית עולים על האושר שבעריפת הראש שלך," אמרתי.

"אני מבין שזה אומר שאני נוסע," קם פביאנו. "אני באמת מקווה שהסיוט הזה יאפשר לי להרוג את אבא שלי, אחרת שניכם תצטרכו לפצות אותי בגדול."

עדיין לא השתכנעתי שנוכחותו של פביאנו תשפר את המצב. הוא אחיה של אריה, נכון, אבל זה לא יגן עליו לנצח. לא בא בחשבון לקחת את רמו. אצטרך לוודא שלוקה ופביאנו יפעלו על פי ההיגיון שלי ולא יאפשרו לרגשותיהם הבלתי צפויים לנהל את האירוע.

 

 

קיארה

עמדתי בצד כרגיל, רחוק מספיק מרחבת הריקודים כדי שאף אחד לא יצטרך להזמין אותי לרקוד. עיניי עקבו אחרי ג'וליה כשרקדה עם בעלה, קסיו. עיניה ננעצו בעיניי לרגע והיא חייכה. היא כבר יצאה מהבית כשאני נאלצתי לעבור לגור עם דודה אגידיה ודוד פליקס לפני שש שנים, אבל היא ואני בכל זאת הפכנו לחברות קרובות והיא הייתה קרובה אליי יותר מכל אדם אחר, בעיקר יותר מאחיי הגדולים. הותר להם להישאר באטלנטה אחרי שאבא שלנו נהרג על ידי בן דודי לוקה. הזיכרון העביר בי צמרמורת.

ג'וליה הייתה כמעט היחידה שהביטה בי בטוב לב ולא בבוז מתנשא. התאפקתי לא לשפשף את זרועותיי, הרגשתי כאילו כל הזמן קר לי. אפילו המוזיקה לא הצליחה להרגיע אותי. חיכיתי בקוצר רוח לחזור הביתה ולהרגיש את קלידי הפסנתר תחת קצות אצבעותיי.

גווי התקשח כשלוקה ניגש אליי. אשתו אריה כנראה ריחמה עליי וביקשה ממנו להזמין אותי לרקוד. הלוואי שהיה מסרב.

"תרצי לרקוד?" הוא שאל והושיט את ידו. כיוון שמלאו לי שמונה־עשרה בשנה שעברה, ציפו ממני להשתתף באירועים חברתיים. אפילו דודה אגידיה ודוד פליקס לא מצאו תירוצים להרחיק אותי יותר. רבים עדיין נידו אותי, לא בגלוי, אבל ראיתי אותם מביטים בי כשחשבו שאני לא שמה לב.

"אשמח מאוד," אמרתי בשקט ולקחתי את ידו. גופי התקומם נוכח המגע הפיזי, אבל הכרחתי אותו להיכנע והלכתי בעקבות לוקה אל רחבת הריקודים. הוא היה בן דודי והכרתי אותו כל חיי, אבל לא הכרתי אותו לעומק. מרוב בני דודים במשפחה, קשה היה לשמור על קשר קרוב.

ניסיתי לאזור אומץ לקראת הצעד הבא, כי ידו תהיה על מותניי וניסיתי להתכונן כדי שלא אתכווץ, אבל ברגע שכף ידו נגעה שם, כל גופי נדרך. לוקה הביט בי אבל לא התרחק. הוא כנראה היה רגיל לתגובה כזאת מאנשים. המוניטין והגודל שלו היו מבריחים כל אישה שפויה בדעתה. ניסיתי להרפות את גופי באחיזתו כשרקדנו, אבל הפסדתי בקרב ולבסוף ויתרתי.

"אבא שלך היה בוגד, קיארה. הייתי מוכרח לחסל אותו."

מעולם לא זקפתי את זה לחובתו. אבא שלי ידע מה השלכות הבגידה, ובכל זאת לוקה חשב שזו הסיבה שמגעו היה בלתי נסבל מבחינתי. הלוואי שזה היה נכון. אלוהים, כמה קיוויתי שזה יהיה העניין היחיד, כמה קיוויתי שרק מגעו של לוקה עורר בי בהלה. הדחקתי את זיכרונות הלילות ששברו אותי.

"לא הייתה לך ברירה," הסכמתי. "ואני לא מתגעגעת אליו. הוא לא היה אבא טוב. אני מתגעגעת לאימא שלי אבל לא אתה הרגת אותה. אלא אבא שלי."

בראשי התחלתי לנגן את המנגינה שעליה התאמנתי בשבועות האחרונים בתקווה שהיא תרגיע אותי. אך לשווא.

לוקה הנהן. "דיברתי עם דודה אגידיה ועם פליקס. הם מודאגים שעוד לא התחתנת."

הייתי בת תשע־עשרה ולא יועדתי עדיין לאף אחד. "מי רוצה להתחתן עם בת של בוגד?" מלמלתי. עמוק בלב הרגשתי הקלה. נישואים יחשפו סוד שנאלצתי לשמור עליו, סוד שיהפוך אותי למצורעת בחוגים שלנו.

"לא עשית שום דבר רע. המעשים של אבא שלך לא מגדירים אותך."

אנשים צפו בי. "למה שלא תגיד להם," שאלתי בזלזול והבטתי סביבי בקהל. התכווצתי כששמעתי את נימת הדיבור שלי. "סליחה." לוקה היה קאפו. הייתי צריכה להפגין אליו כבוד.

הוא הביט בי ועטה מסכה אטומה. "אני לא רוצה להבטיח אותך לחייל. את בת ויטיאלו וצריכה להתחתן עם אחד הקפטנים או האנדרבוסים."

"זה בסדר, יש לי זמן," אמרתי בשקט ולחיי הסמיקו בבושה. לא באמת היה לי זמן. העובדה שהייתי מבוגרת, לא נשואה ובתו של בוגד רק תגרום לאנשים להמשיך לדבר.

הריקוד הסתיים סוף־סוף ושלחתי אל לוקה חיוך מהיר ומאולץ לפני שחזרתי הצידה. לאחר מכן, עשיתי את מה שאני מצטיינת בו — מה שלמדתי להצטיין בו — העמדתי פנים שאני לא שם. הבחירה של דודה שלי בשמלות צנועות בצבעים שקטים מהקולקציה של שנה שעברה בהחלט עזרה. חיכיתי שמסיבת חג המולד של ויטיאלו תסתיים כבר. תקופת חג המולד התקשרה אצלי עם יותר מדי זיכרונות איומים.

 

 

תקופת חג המולד לפני שבע שנים

לא הצלחתי לישון. לא משנה כמה התהפכתי והסתובבתי, תמיד הצלחתי לשכב על החבורות. אבא היה שרוי היום במצב רוח איום ונורא. אימא אמרה שזה קשור לעובדה שאנחנו בניו יורק. מחר, נחזור סוף־סוף לאטלנטה ואז מצב רוחו ישתפר. בקרוב, הכול ישתפר. עוד מעט אבא יפתור את כל בעיותיו וסוף־סוף נהיה מאושרים. ידעתי שזה לא נכון. הוא לעולם לא יהיה מאושר, לעולם לא יפסיק להכות אותנו. אבא נהנה מהאומללות ונהנה לגרום לנו לסבול.

משהו השתנה למטה. יצאתי מהמיטה והתמתחתי, ניסיתי להיפטר מהכאב באיבריי בעקבות המכות שספגתי הבוקר. קול במסדרון משך אותי אל הדלת ופתחתי אותה בזהירות. הצצתי דרך הפתח. גבר גבוה התנפל עליי. משהו מעל ראשי נצץ באור ואז סכין נתחבה אל תוך משקוף הדלת. פתחתי את פי כדי לצרוח, אבל האיש כיסה את פי בידו. נאבקתי בבעתה מפני הזר הענק.

"אל תשמיעי קול. לא יקרה לך כלום, קיארה." קפאתי והבטתי מקרוב באיש. זה היה בן דודי לוקה, הקאפו של אבא שלי. "איפה אבא שלך?"

הצבעתי לעבר הדלת בקצה המסדרון, חדר השינה של הוריי. הוא שיחרר אותי ומסר אותי למתיאו, בן דודי השני. לא הבנתי בדיוק מה קורה. למה הם כאן באמצע הלילה?

מתיאו החל להרחיק אותי ואז אימא יצאה מחדר השינה. עיניה המבוהלות ננעצו בי לרגע ואז היא קרסה ארצה.

לוקה נפל על הרצפה בשעה שכדור פגע בקיר מאחוריו. מתיאו הדף אותי והסתער קדימה, אבל איש נוסף לפת אותי באחיזה כואבת. מבטי קפא על אימי שהביטה בי בעיניים חסרות חיים.

רק אבא היה בחדר השינה איתה והוא רצח אותה.

מתה. סתם ככה. כדור קטן והיא איננה.

נגררתי למטה והוציאו אותי מהבית, דחפו אותי למושב אחורי של מכונית. ואז הייתי לבד עם קול נשימותיי השטחיות. כרכתי את זרועותיי סביב חזי והתכווצתי כשאצבעותיי נגעו בחבורות שבמעלה זרועותיי, החבורות שמקורן בהתפרצות של אבי הבוקר. התחלתי להתנדנד אנה ואנה, זמזמתי מנגינה שהמורה שלי לפסנתר לימדה אותי לפני כמה שבועות. נעשה קר במכונית, אבל לא היה אכפת לי. הקור היה נעים ומנחם.

מישהו פתח את הדלת ואני התכווצתי בפחד. הרמתי את רגליי אל חזי. לוקה הכניס את ראשו פנימה. דם הופיע על גרונו. לא הרבה, אבל לא הצלחתי להתיק את המבט. דם. של אבא שלי?

"בת כמה את?" הוא שאל.

לא אמרתי מילה.

"שתים־עשרה?"

נדרכתי והוא סגר את הדלת והתיישב מקדימה ליד אחיו, מתיאו. הם הרגיעו אותי ואמרו שאני בטוחה. בטוחה? מעולם לא הרגשתי בטוחה. אימא תמיד אמרה שהביטחון היחיד בעולם שלנו הוא המוות. זה מה שקרה לה.

בני הדודים שלי לקחו אותי לאישה מבוגרת בשם מריאנה שאותה לא פגשתי קודם לכן. היא הייתה אוהבת וטובת לב אבל לא יכולתי להישאר איתה. הכבוד הכתיב שעליי להיות עם בני משפחתי, ולכן נשלחתי לבולטימור לגור עם דודה שלי אגידיה ובעלה פליקס, שהיה אנדרבוס בעיר כמו שאבא שלי היה אנדרבוס באטלנטה.

פגשתי אותה רק באירועים משפחתיים כי אבא שלי והיא שנאו זה את זה. כמה ימים לאחר הלוויה של אימא שלי, לוקה לקח אותי אליהם. שתקתי לידו והוא לא ניסה לקשור שיחה. הוא נראה כועס ומתוח.

"אני מצטערת," לחשתי כשנעצרנו בחזית וילה גדולה בבולטימור. לאורך השנים למדתי להתנצל גם אם לא ידעתי מה עשיתי רע.

לוקה הזדעף אליי. "על מה?"

"על מה שאבא שלי עשה." הכבוד והנאמנות היו הדברים החשובים ביותר בעולמנו, ואבא הפר את הנדר ובגד בלוקה.

"זו לא אשמתך אז אין לך על מה להתנצל," אמר ולרגע קצר האמנתי שזו האמת. עד שראיתי את פניה הכועסות של דודה אגידיה, ושמעתי את פליקס אומר ללוקה שאם הם יתנו לי לגור אצלם זה יתפרש בצורה שלילית. לוקה לא היה מוכן לשמוע, לכן נשארתי איתם ולבסוף הם למדו לסבול אותי. למרות זאת לא עבר יום שבו לא הייתי מודעת לעובדה שמתייחסים אליי בתור בת של בוגד. לא האשמתי אותם. מגיל צעיר למדתי שאין פשע חמור יותר מבגידה. אבא הכתים את שם המשפחה שלנו, הכתים את אחיי ואותי ותמיד נישא את הכתם. אחיי, לפחות יכלו ליצור לעצמם שם טוב אם יהפכו לבכירים אמיצים, אבל אני הייתי בת. התקווה היחידה שלי הייתה רחמים.

 

היום

היחס בתור בת של בוגד, התמודדות מול פנים מרחמות או נגעלות, אלה לא היו הדברים הכי גרועים באירועים האלה. אפילו לא קרוב. הוא היה הדבר הכי גרוע. הוא הביט בי מהצד השני של החדר ופניו הביעו את הידיעה על מעלליו, הניצחון על מה שגזל. הוא עמד לצד דודתי — אשתו — ולצד ילדיו — בני דודיי — וזכה לכבוד. עיניו הנעוצות בי העבירו בי צמרמורת. הוא לא התקרב אליי, אבל די היה במבטו הזימתי, שהיה בדיוק כמו מגעו. השפלה וכאב. לא יכולתי לשאת אותו. זיעה קרה כיסתה את עורי והבטן שלי התהפכה. הסתובבתי ומיהרתי אל שירותי הנשים. אתחבא שם עד סוף הערב, עד שיגיע הזמן לעזוב עם דודה אגידיה ודוד פליקס.

התזתי מים על פניי והתעלמתי מהאיפור המינימלי ששמתי. למרבה המזל, המסקרה הייתה חסינה למים ושמתי מעט קונסילר כדי להסתיר את העיגולים השחורים שמתחת לעיניי, לכן הנזק לא היה נורא. הייתי צריכה את המים הקרים כדי שיעזרו לי להשתלט על הבהלה שהציפה אותי.

הדלת נפתחה וג'וליה נכנסה. היא הייתה יפהפייה בשמלה סגולה נועזת ובשיער חום בהיר. היא הפגינה ביטחון מאז ומתמיד. כך היא הצליחה לגרום לנישואיה עם קסיו להצליח למרות פערי הגילים.

היא ניגשה אליי ונגעה בכתפי, גבותיה התקרבו זו לזו. "את בסדר? למה עזבת את המסיבה?"

"אני לא מרגישה טוב. את יודעת שקשה לי להיות ליד הרבה אנשים."

עיניה התרככו וידעתי מה עומד להגיע. "לוקה יהרוג אותו אם תספרי לו מה הוא עשה."

"לא," אמרתי בקול לא יציב, עיניי נודדות אל הדלת מחשש שמישהו ייכנס וישמע אותנו. לעיתים קרובות התחרטתי שסיפרתי לג'וליה זמן קצר אחרי שזה קרה, אבל הייתי שבורה ומבולבלת, והיא תמיד הייתה טובה אליי. "נשבעת שלא תגידי לאף אחד. נשבעת, ג'וליה."

היא הנהנה אבל ראיתי שזה לא מוצא חן בעיניה. "נכון, ואני לא אספר. זו החלטה שלך אבל אני חושבת שדוד דורנט צריך לשלם על מה שעשה."

הצטמררתי כששמעתי את שמו. הפניתי לה את גבי ושטפתי שוב ידיים. "את יודעת שאני זו שאשלם את המחיר, ג'וליה. העולם הזה לא טוב לב, בעיקר לא לאישה כמוני. אני לא יכולה לעבור את זה. המצב שלי ידרדר. ההורים שלך כבר מתקשים למצוא לי בעל. אם האמת תצא לאור, אמות רווקה. הם לעולם לא יסלחו לי."

שפתיה התמתחו לכדי פס דק. "ההורים שלי אף פעם לא התייחסו אלייך כמו שצריך. אני מצטערת."

נענעתי את הראש. "זה בסדר. הם אפשרו לי לגור אצלם. הם אף פעם לא הרביצו לי, אף פעם לא הענישו אותי בחומרה. זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע."

"אוכל לשאול את קסיו אם אחד מאנשיו הוא שידוך מתאים בשבילך. יש הרבה גברים הגונים בינינו."

הגונים. קסיו משל בפילדלפיה ביד רמה. בעיניו המילה 'הגון' לא תואמת את ההגדרה המקובלת אצל אחרים, אבל לא הייתה לי זכות להיות בררנית או לשפוט אחרים.

"לא. זה יפגע בהורים שלך. את מכירה אותם."

"כן, אני יודעת..." גבותיה התכווצו.

"אל תדאגי לי. אני לא ממהרת להתחתן," אמרתי. נישואים יהיו החורבן הסופי שלי.

 

 

עוד ספרים של קורה ריילי