העדויות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
העדויות
מכר
מאות
עותקים
העדויות
מכר
מאות
עותקים

העדויות

4.8 כוכבים (65 דירוגים)
ספר דיגיטלי
3249מקורי
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/04/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: The Testaments
  • תרגום: קטיה בנוביץ'
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 416 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 56 דק'

מרגרט אטווד

מרגרט‭ ‬אטווד‭ ‬נולדה‭ ‬בשנת‭ ‬1939‭ ‬באוטווה‭ ‬וגדלה‭ ‬באונטריו‭ ‬ובקוויבק. ‬אביה‭ ‬היה‭ ‬אנטומולוג, ‬והיא‭ ‬בילתה‭ ‬לא‭ ‬מעט‭ ‬בשטחי‭ ‬הפרא‭ ‬של‭ ‬קוויבק. ‬למדה‭ ‬באוניברסיטת‭ ‬טורונטו, ‬ברדקליף‭ ‬ובהרווארד. ‬היא‭ ‬נשואה‭ ‬לסופר‭ ‬גרים‭ ‬גיבסון‭' ‬ויש‭ ‬להם‭ ‬בת‭ ‬אחת‭.‬

תקציר

זמננו המשותף הולך ומתקצר, קוראים יקרים שלי. ייתכן שתראו בדפים שלי תיבת אוצר שברירית, שיש לפתוח בזהירות רבה. ייתכן שתקרעו אותם או תשרפו אותם: זהו גורלן של מילים לעיתים קרובות.
אתם אוחזים בידיכם כלי נשק מסוכן, עמוס סודות של שלוש נשים מגלעד. הן מסכנות את חייהן למענכם. למען כולנו.
לפני שתיכנסו לעולמן, ייתכן שתרצו להתחמש ברעיונות הבאים:
ידע הוא כוח.
ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, אבל
היא מתחרזת.
 
מרגרט אטווד, מלכת הספרות הקנדית, "זִקנת השבט" כמעט בעל כורחה, היא סופרת, מסאית ומשוררת מהחשובות בעולם. יצירותיה פורסמו ב־45 ארצות - יותר מ־50 ספרי פרוזה, שירה, ביקורת, מאמרים, מסות ורומנים גרפיים, שהפכו לאבני יסוד בתרבות המערבית. כתיבתה היא מופת של זיקוק, דיוק וצלילות משולבים בהומור חריף ובחמלה.
נוסף על סיפורה של שפחה, שעובד לסדרת טלוויזיה מבריקה (זוכת פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר), ספריה כוללים בין השאר את עין החתול (מועמד לפרס בוקר, 1989), לטענת גרייס, המתנקש העיוור (זוכה פרס בוקר, 2000) וטרילוגיית אדם האחרון. זכתה באינספור פרסים, בהם פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית, פרס פרנץ קפקא הבינלאומי, פרס ארתור סי קלארק (לספרות מז'אנר המדע הבדיוני), פרס מפעל חיים של מרכז פן האמריקני, פרס דן דוד (על מצוינות ותרומה לאנושות) ופרס החדשנות של הלוס אנג'לס טיימס. בשנת 2019 הפכה לחברה במסדר עמיתי הכבוד של חבר העמים הבריטי בזכות תרומתה לספרות.
ילידת 1939, אוטווה. אביה היה אנטומולוג, והיא בילתה לא מעט בשטחי הפרא של קוויבק. למדה באוניברסיטת טורונטו, ברדקליף ובהרווארד. מתגוררת בטורונטו.

פרק ראשון

כתב־היד של ארדואה הול:
1
 
 
רק המתים זכאים לפסלים, אולם אני בורכתי בפסל עוד בחיי. אני כבר מאובנת.
 
הפסל הוענק לי לאות הערכה על תרומתי הרבה, ככתוב בהקדשה שהקריאה דודה וידאלה. הממונים הטילו עליה את המשימה, והיא כלל לא ששה לקבל אותה. הודיתי לה במרב הצניעות ומשכתי בחבל כדי לשחרר את מסך הבד שכיסה אותי; הבד צנח ארצה וחשף את דמותי. לא נהוג להריע כאן בארדוּאה הול, אך פה ושם נשמעו מחיאות כפיים מוצנעות. הנדתי בראשי.
 
פסלי גדול מהחיים, כדרכם של פסלים, והוא מציג אותי צעירה יותר, רזה יותר ובריאה כפי שלא הייתי מזמן. אני זקופה, כתפיי משוכות לאחור, שפתיי מעוקלות בחיוך נוקשה אך נדיב. עיניי נעוצות בנקודה קוסמית שנועדה לייצג את האידיאליזם שלי, את נאמנותי הבלתי מסויגת לחובתי, את נחישותי לחתור הלאה למרות המכשולים. לא שפסלי יכול לראות את הרקיע, הוא ניצב בלבו של מקבץ עצים ושיחים, לצד השביל המוביל לארדואה הול. אל לנו הדודות להפגין יומרה רבה מדי, גם כשאנו מסוּתתות באבן.
 
את ידי השמאלית לופתת ילדה כבת שבע או שמונה, הנועצת בי מבט בוטח. ידי הימנית נחה על ראשה של אישה המשתופפת לצדי, שערה מכוסה ועיניה נשואות בהבעה של נמיכות רוח או הכרת טובה — היא שפחה. מאחוריי עומדת אחת מבנות הפנינה שלי, מוכנה ומזומנה למלאכת עשיית הנפשות. מחגורתי משתלשל טייזר. כלי הנשק מזכיר לי את כישלונותיי: לו הייתי יעילה יותר, לא הייתי נאלצת להשתמש בו. נימת קולי המשכנעת היתה מספיקה בהחלט.
 
כפסל קבוצתי הוא אינו מוצלח במיוחד: צפוף מדי. הייתי מעדיפה לבלוט יותר. אך לפחות אני נראית שפויה. אין זה מובן מאליו, שכן הפסלת הזקנה — חסידה נאמנה שכבר הלכה לעולמה — נטתה להעניק לדמויות שפיסלה עיניים בולטות, כסמל ללהט דתי. בפסל החזה של דודה הלנה היא נראית מוכת כלבת, דודה וידאלה נראית סובלת מפעילות יתר של בלוטת התריס, ודודה אליזבת עומדת כמדומה להתפוצץ.
 
בטקס הסרת הלוט היתה האמנית מתוחה מאוד. האם יצירתה תחמיא לי מספיק? האם היא תמצא חן בעיניי? האם יראו שהיא מוצאת חן בעיניי? השתעשעתי ברעיון שעם צניחת המסך אקמט את מצחי, אבל נמלכתי בדעתי: בכל זאת יש בי חמלה. "נאמן מאוד למציאות," אמרתי.
 
זה היה לפני תשע שנים. מאז סובל הפסל מפגעי מזג האוויר: יונים קישטו אותי, טחב נבט בנקביי הלחים. מאמינים משאירים מנחות לרגליי: ביצים לשם פריון, תפוזים להשלמת ההיריון, קרואסונים על שום דמיונם לירח. אני מתעלמת מהמאפים — על פי רוב הם נרטבים בגשם — אבל אוספת את התפוזים. הם מרעננים ביותר.
 
אני כותבת במעוני הפרטי שבספריית ארדואה הול — אחת הספריות הבודדות שנותרו על כנן אחרי גל שריפות הספרים שפשה בארצנו. יש למחות את טביעות האצבעות המושחתות והמדממות של העבר, ולהכשיר את הקרקע למען הדור הבא, שוודאי ישמור על טוהר מוסרי. כך להלכה.
 
למעשה, בין טביעות האצבעות נמצאות גם אלה שלנו, ואותן אי־אפשר למחות בקלות רבה כל כך. לאורך השנים קברתי שלדים רבים; כעת אני חשה צורך לחשוף אותם — ולו רק למען השכלתך, קוראת אלמונית שלי. אם את קוראת את הדברים, סימן שכתב־היד שרד. אבל אולי זו רק משאלת לב: אולי לעולם לא תהיה לי קוראת. אולי אני מדברת לקיר ביותר ממובן אחד.
 
מספיק קישקשתי היום. ידיי כואבות, גבי דואב, וכוס החלב החם שלפני השינה ממתינה לי. אטמין את המאמר במקום מסתורו, הרחק מעין המצלמות — אני יודעת היכן הן ממוקמות, שכן התקנתי אותן בעצמי. ולמרות אמצעי הזהירות אני מודעת לסיכון שנטלתי על עצמי: הכתיבה מסוכנת. אֵילו בגידות וגינויים עוד מצפים לי? אחדות מדיירות ארדואה הול ישמחו להניח את ידיהן על הדפים הללו.
 
חכו, אני מציעה להן בדממה: זה ילך ויחמיר.

מרגרט אטווד

מרגרט‭ ‬אטווד‭ ‬נולדה‭ ‬בשנת‭ ‬1939‭ ‬באוטווה‭ ‬וגדלה‭ ‬באונטריו‭ ‬ובקוויבק. ‬אביה‭ ‬היה‭ ‬אנטומולוג, ‬והיא‭ ‬בילתה‭ ‬לא‭ ‬מעט‭ ‬בשטחי‭ ‬הפרא‭ ‬של‭ ‬קוויבק. ‬למדה‭ ‬באוניברסיטת‭ ‬טורונטו, ‬ברדקליף‭ ‬ובהרווארד. ‬היא‭ ‬נשואה‭ ‬לסופר‭ ‬גרים‭ ‬גיבסון‭' ‬ויש‭ ‬להם‭ ‬בת‭ ‬אחת‭.‬

סקירות וביקורות

גלעד עדיין חיה | "העדויות" של מרגרט אטווד: יצירה שמכוונת לצופים לא פחות מאשר לקוראים צליל אברהם הארץ 18/03/2020 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • שם במקור: The Testaments
  • תרגום: קטיה בנוביץ'
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 416 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 56 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
65 דירוגים
52 דירוגים
12 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
18/5/2021

ספר מעולה חוסל ביום וחצי. מומלץ לאוהבי הסדרה שרוצים להבין לאן לעזאזל העלילה הולכת. יש כמה טוויסטים מטורפים. 10/10

1
20/3/2024

סיום ראוי לסיפור שכולם רצו לדעת את המשכו.

11/3/2024

ספר מרתק לקריאה.כתיבה זורמת ,קולחת ומעניינת.

16/1/2024

ספר מרתק

13/10/2023

פנטסטי.....תרתי משמע

25/9/2023

מרתק. קריאת חובה לחובבי הסדרה ולספרה הקודם, וגם סוגר לא מעט שאלות וקצוות לגבי תחילתה וסופה של גלעד

24/9/2023

נפלא

24/3/2023

יוצא מן הכלל, גאוני מרתק - אי אפשר להניח לרגע. מעורר מחשבה והתבוננות פנימית מעמיקה. אטווד גאונה.

8/12/2022

פחות טוב מ״סיפורה של שפחה,״ אבל עדיין מותח מאד וכתוב נהדר.

17/10/2022

מושלם!

11/9/2022

משלים בצורה מרתקת את הספר הראשון.

8/9/2022

כתמיד הספרים של אטווד כתובים נפלא, מעניינים ומעוררים מחשבה

12/4/2022

כמו כל ספריה של אטווד עוצר נשימה

3/2/2022

נפלא סוגר מעגל בצורה מושלמת על הרפובליקה של גלעד מפעים ומרגש ומעורר את הדמיון

18/11/2021

נפעמתי מכל מילה ומילה. שמחתי לקרוא ולדעת מה קרה עם הבנות.

11/11/2021

נפלא. מרתק גם למי שלא קרא ועקב אחרי סיפורה של שיפחה. מצטרף ליצירותיה המופלאות של אטווד.

1/5/2021

מקסים וסוחף

13/9/2020

מעולה. סיום מתבקש לסיפור לא פשוט לעיכול.

10/9/2020

וואו לא יכולתי להוריד את הספר הזה לרגע! ממומלץ בחום!!!

1/8/2020

ספר מצויין, סיפור המשך לסיפורה של שפחה, מרתק ומותח לא פחות. מומלץ מאוד!

13/7/2020

ספר סוחף ומרתק, כתיבה כל כך שנונה שמאפשרת הזדהות עם הדמויות. סוף ראוי לסיפורה של שפחה.

7/7/2020

מרגרט אטוד מדהימה בכתיבתה

29/6/2020

ספר שעוזר לקשור כמה חוטים מהספר הקודם ואף מתכתב עם מידע שהיה קיים רק בסדרה. לאוהבי סדרת הטלוויזיה, זה כמעט כמו עוד עונה. נפלא.

22/6/2020

ספר מרתק כתוב מצוין המשך אינטליגנטי לסיפורה של שפחה.

14/6/2020

מעורר מחשבה ומעניין, לא התאכזבתי.

21/5/2020

מעניין, משלים את הספר הקודם. מנקודת מבט חדשה...

10/5/2020

סיפור מרתק ובהחלט סיום ראוי לסיפורה של שפחה. נהנתי מאוד!

3/5/2020

ספר נהדר שעולה על הציפיות 😃

14/4/2020

ספר נהדר שקשה להפסיק לקרוא בו. מרגרט אטווד יודעת לשמור על מתח ועל רמת כתיבה בו זמנית.

13/4/2020

מעולה!

12/4/2020

מרתק וסוחף!!!

11/4/2020

מעולה: מותח ומרתק ולא יכולתי לבקש לעצמי סיום טוב יותר לסיפורה של שפחה.

9/4/2020

ספר מרתק. הוא מתחיל מאכזב, אבל ככל שמתקדמות בו, העלילה הנפתלת הופכת לאפלה ולקשה, עד שהנשימה נעתקת. היה קשה לכתוב המשך לסיפורה של שפחה, אבל אטווד הצליחה במשימה היטב ובצורה מפתיעה. שבו לקרוא.

8/3/2020

ספר שסחף אותי פנימה, חזרה לתוך העולם של גלעד, ולא נתן מנוח עד שהגעתי לסופו.

1/3/2020

מדהים לא יכולתי לעזוב את הספר

20/2/2020

מעולה. מדאיג מעורר מחשבה

20/2/2020

מרתק ןנקרא בנשימה אחת וכן... קצר מידי

6/2/2020

מעניין, מותח ולגמרי פחות קודר מהספר הראשון. מומלץ לא רק למעריצי 'סיפורה של שפחה'.

29/10/2022

ספר סוחף, סוגר את הקצוות החסרים בסוף הספר הראשון או הסדרה.

17/9/2021

מרתק ונפלא

1/1/2021

ספר דיסטופיה אופטימי. משפט מוזר אבל הכי מתאר את הספר. אין מה לעשות, פחות טוב מסיפורה של שפחה, אבל עדיין מעודד מחשבה וסוחף.

19/7/2020

מעניין מאד, כתוב נהדר

8/7/2020

הספר קריא ומספק. נהנתי. לא אקרא שוב וספק אם אזכור את התוכן בעוד זמן קצר

3/6/2020

טוב מאד. חששתי מאכזבה אחרי ההנאה הגדולה מסיפורה של שפחה.

סקירות וביקורות

גלעד עדיין חיה | "העדויות" של מרגרט אטווד: יצירה שמכוונת לצופים לא פחות מאשר לקוראים צליל אברהם הארץ 18/03/2020 לקריאת הסקירה המלאה >
העדויות מרגרט אטווד
כתב־היד של ארדואה הול:
1
 
 
רק המתים זכאים לפסלים, אולם אני בורכתי בפסל עוד בחיי. אני כבר מאובנת.
 
הפסל הוענק לי לאות הערכה על תרומתי הרבה, ככתוב בהקדשה שהקריאה דודה וידאלה. הממונים הטילו עליה את המשימה, והיא כלל לא ששה לקבל אותה. הודיתי לה במרב הצניעות ומשכתי בחבל כדי לשחרר את מסך הבד שכיסה אותי; הבד צנח ארצה וחשף את דמותי. לא נהוג להריע כאן בארדוּאה הול, אך פה ושם נשמעו מחיאות כפיים מוצנעות. הנדתי בראשי.
 
פסלי גדול מהחיים, כדרכם של פסלים, והוא מציג אותי צעירה יותר, רזה יותר ובריאה כפי שלא הייתי מזמן. אני זקופה, כתפיי משוכות לאחור, שפתיי מעוקלות בחיוך נוקשה אך נדיב. עיניי נעוצות בנקודה קוסמית שנועדה לייצג את האידיאליזם שלי, את נאמנותי הבלתי מסויגת לחובתי, את נחישותי לחתור הלאה למרות המכשולים. לא שפסלי יכול לראות את הרקיע, הוא ניצב בלבו של מקבץ עצים ושיחים, לצד השביל המוביל לארדואה הול. אל לנו הדודות להפגין יומרה רבה מדי, גם כשאנו מסוּתתות באבן.
 
את ידי השמאלית לופתת ילדה כבת שבע או שמונה, הנועצת בי מבט בוטח. ידי הימנית נחה על ראשה של אישה המשתופפת לצדי, שערה מכוסה ועיניה נשואות בהבעה של נמיכות רוח או הכרת טובה — היא שפחה. מאחוריי עומדת אחת מבנות הפנינה שלי, מוכנה ומזומנה למלאכת עשיית הנפשות. מחגורתי משתלשל טייזר. כלי הנשק מזכיר לי את כישלונותיי: לו הייתי יעילה יותר, לא הייתי נאלצת להשתמש בו. נימת קולי המשכנעת היתה מספיקה בהחלט.
 
כפסל קבוצתי הוא אינו מוצלח במיוחד: צפוף מדי. הייתי מעדיפה לבלוט יותר. אך לפחות אני נראית שפויה. אין זה מובן מאליו, שכן הפסלת הזקנה — חסידה נאמנה שכבר הלכה לעולמה — נטתה להעניק לדמויות שפיסלה עיניים בולטות, כסמל ללהט דתי. בפסל החזה של דודה הלנה היא נראית מוכת כלבת, דודה וידאלה נראית סובלת מפעילות יתר של בלוטת התריס, ודודה אליזבת עומדת כמדומה להתפוצץ.
 
בטקס הסרת הלוט היתה האמנית מתוחה מאוד. האם יצירתה תחמיא לי מספיק? האם היא תמצא חן בעיניי? האם יראו שהיא מוצאת חן בעיניי? השתעשעתי ברעיון שעם צניחת המסך אקמט את מצחי, אבל נמלכתי בדעתי: בכל זאת יש בי חמלה. "נאמן מאוד למציאות," אמרתי.
 
זה היה לפני תשע שנים. מאז סובל הפסל מפגעי מזג האוויר: יונים קישטו אותי, טחב נבט בנקביי הלחים. מאמינים משאירים מנחות לרגליי: ביצים לשם פריון, תפוזים להשלמת ההיריון, קרואסונים על שום דמיונם לירח. אני מתעלמת מהמאפים — על פי רוב הם נרטבים בגשם — אבל אוספת את התפוזים. הם מרעננים ביותר.
 
אני כותבת במעוני הפרטי שבספריית ארדואה הול — אחת הספריות הבודדות שנותרו על כנן אחרי גל שריפות הספרים שפשה בארצנו. יש למחות את טביעות האצבעות המושחתות והמדממות של העבר, ולהכשיר את הקרקע למען הדור הבא, שוודאי ישמור על טוהר מוסרי. כך להלכה.
 
למעשה, בין טביעות האצבעות נמצאות גם אלה שלנו, ואותן אי־אפשר למחות בקלות רבה כל כך. לאורך השנים קברתי שלדים רבים; כעת אני חשה צורך לחשוף אותם — ולו רק למען השכלתך, קוראת אלמונית שלי. אם את קוראת את הדברים, סימן שכתב־היד שרד. אבל אולי זו רק משאלת לב: אולי לעולם לא תהיה לי קוראת. אולי אני מדברת לקיר ביותר ממובן אחד.
 
מספיק קישקשתי היום. ידיי כואבות, גבי דואב, וכוס החלב החם שלפני השינה ממתינה לי. אטמין את המאמר במקום מסתורו, הרחק מעין המצלמות — אני יודעת היכן הן ממוקמות, שכן התקנתי אותן בעצמי. ולמרות אמצעי הזהירות אני מודעת לסיכון שנטלתי על עצמי: הכתיבה מסוכנת. אֵילו בגידות וגינויים עוד מצפים לי? אחדות מדיירות ארדואה הול ישמחו להניח את ידיהן על הדפים הללו.
 
חכו, אני מציעה להן בדממה: זה ילך ויחמיר.

עוד ספרים של מרגרט אטווד