אולי כדאי לך לדבר עם מישהו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אולי כדאי לך לדבר עם מישהו
מכר
אלפי
עותקים
אולי כדאי לך לדבר עם מישהו
מכר
אלפי
עותקים

אולי כדאי לך לדבר עם מישהו

4.7 כוכבים (442 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2744מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/06/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
מטפלת, המטפל שלה, וחיינו הנגלים לפנינו.
 
לורי גוטליב היא פסיכולוגית. יש לה קליניקה בלוס אנג'לס. יום אחד פוקד אותה משבר אישי ועולמה נחרב. כדי לטפל בעצמה היא נוחתת בחדרו של וֶנדֶל, פסיכולוג מוזר ומנוסה, שעם הקרחת שלו, בסוודר ומכנסי חאקי, נראה כאילו יצא מסוכנות לליהוק מטפלים.
זהו, שלא.
 
בזמן שגוטליב חוקרת את חייהם הפרטיים של המטופלים שלה – מפיק הוליוודי שקוע בעצמו, כלה צעירה שסובלת ממחלה סופנית, פנסיונרית שמאיימת לשים קץ לחייה, צעירה שמתחברת עם הגברים הלא נכונים – היא מגלה שהשאלות שהם מתמודדים איתן דומות להפליא לשאלות שגם היא מתמודדת איתן בעזרתו של ונדל.
 
בשילוב נפלא של חוכמה והומור, גוטליב מזמינה אותנו להיכנס לעולמם של המטפל והמטופל גם יחד. היא בוחנת את האמיתות והבדיות שאנו מספרים לעצמנו ולאחרים, בעודנו מהלכים על חבל דק בין אהבה ותשוקה, משמעות ומוות, אשמה וגאולה, אימה ואומץ, תקווה ושינוי.
 
אולי כדאי לך לדבר עם מישהו הוא ספר מהפכני בגילוי הלב שבו, הזמנה למסע אישי לנבכי הנפש. הוא מעניק לקוראיו מתנה נדירה: תשובה חושפנית ונועזת על השאלה 'מה זה להיות אנושי'.
 
לורי גוטליב היא פסיכותרפיסטית, סופרת של רבי־מכר, כותבת בקביעות ל"ניו יורק טיימס" ובעלת טור עצות ארצי, מרצה ב־TED, מכהנת בוועדה המייעצת לארגון Bring Change to Mind ומופיעה במגוון תוכניות אירוח בערוצי הטלוויזיה השונים.

פרק ראשון

הערת המחברת
 
 
הספר שלפניכם שואל, "איך אנו משתנים?" ועונה, "ביחס לאחרים." מערכות היחסים שאני כותבת עליהן כאן, בין מטפלים למטופלים, מצריכות אמון קדוש כדי שיתרחש שינוי. נוסף על קבלת אישור בכתב, השקעתי מאמצים רבים במטרה להסוות כל פרט בר־זיהוי, ובמקרים מסוימים ייחסתי למטופל יחיד חומרים ומצבים שלקוחים מכמה מטופלים. כל השינויים נבחנו ונבחרו בקפידה כך שיישארו נאמנים לכל סיפור, ובה בעת ישרתו את המטרה הגדולה יותר: לחשוף את האנושיות המשותפת לכולנו כדי שנוכל לראות את עצמנו ביתר בהירות. רוצה לומר, אם אתם מזהים את עצמכם בדפים הבאים, זה גם מקרי וגם מכוון.
 
הערה בנוגע למינוח: אנשים שבאים לטיפול מכונים באופנים שונים, לרוב מטופלים (פציינטים) או קליינטים. להבנתי, אף אחת מהמילים אינה תופסת את מערכת היחסים שיש לי עם האנשים שאני עובדת איתם. אבל האנשים שאני עובדת איתם הוא צירוף מוזר ומסורבל, וקליינטים עלול לבלבל בשל מובניו הרבים, ועל כן, לשם הפשטות והבהירות, אשתמש במטופלים לכל אורך הספר.
 
 
חלק ראשון
 
אין דבר שמתאווים אליו יותר מלהיחלץ מסבל,
אך אין דבר מפחיד יותר מלהיות מנושלים ממשענת.
— ג'יימס בולדווין
 
 
1: 
אידיוטים
 
יומן טיפולים, ג'ון:
 
המטופל מדווח שהוא מרגיש "לחוץ" ואומר שהוא מתקשה לישון ולהסתדר עם אשתו. מביע רוגז על אחרים ומבקש עזרה "להתמודד עם האידיוטים."
 
תפגיני חמלה.
 
נשימה עמוקה.
 
תפגיני חמלה. תפגיני חמלה. תפגיני חמלה...
 
אני חוזרת על המשפט הזה בראש כמו מנטרה בזמן שהגבר בן הארבעים שיושב מולי מספר לי על כל האנשים בחייו שהם "אידיוטים". הוא רוצה לדעת למה העולם מלא בכל כך הרבה אידיוטים. האם הם נולדים ככה? האם הם נעשים ככה? אולי זה קשור איכשהו בכל הכימיקלים המלאכותיים שמוסיפים למזון בימינו?
 
"בגלל זה אני מנסה לאכול אורגני," הוא אומר. "כדי לא להפוך לאידיוט כמו כל השאר."
 
אני לא מצליחה לעקוב באיזה אידיוט מדובר עכשיו: השיננית ששואלת יותר מדי שאלות ("אף אחת מהן לא רטורית"), הקולגה שרק שואל שאלות ("הוא אף פעם לא אומר שום דבר, כי זה היה אומר שיש לו משהו להגיד"), הנהג לפניו שנעצר ברמזור צהוב ("שום דבר לא דחוף לו!"), הטכנאי של "אפל" ב"דלפק המומחים" שלא הצליח לתקן את הלפטופ שלו ("גם כן מומחה!").
 
"ג'ון," אני מנסה, אבל הוא מתחיל לספר סיפור מבולבל על אשתו. אני לא מצליחה להשחיל מילה, למרות שהוא בא לבקש ממני עזרה.
 
אני, דרך אגב, המטפלת החדשה שלו. (המטפלת הקודמת שלו, שהחזיקה מעמד שלוש פגישות, היתה "נחמדה, אבל אידיוטית".)
 
"ואז מרגו מתעצבנת — היית מאמינה?" הוא אומר. "אבל היא לא אומרת לי שהיא כועסת. היא רק מתנהגת בכעס, ואני אמור לשאול אותה מה לא בסדר. אבל אני יודע שאם אני אשאל, היא תגיד 'שום דבר' בשלוש הפעמים הראשונות, ואז אולי בפעם הרביעית או החמישית היא תגיד, 'אתה יודע מה לא בסדר,' ואני אגיד, 'לא, אני לא יודע, אחרת לא הייתי שואל!'"
 
הוא מחייך. זה חיוך ענקי. אני מנסה לעבוד עם החיוך — כל דבר שעשוי לשנות את המונולוג הזה לדיאלוג וליצור מגע איתו.
 
"מסקרן אותי החיוך הזה שלך עכשיו," אני אומרת. "כי אתה מדבר על התסכול שלך מכל כך הרבה אנשים, כולל מרגו, אבל אתה מחייך."
 
החיוך שלו מתרחב. יש לו את השיניים הכי לבנות שראיתי בחיים. הן נוצצות כמו יהלומים. "אני מחייך, שרלוק, כי אני יודע בדיוק מה מציק לאשתי!"
 
"אה!" אני עונה. "אז —"
 
"חכי, חכי. אני מגיע לחלק הכי טוב," הוא קוטע אותי. "אז כמו שאמרתי, אני באמת יודע מה לא בסדר, אבל אני לא כל כך מעוניין לשמוע עוד תלונה. אז הפעם במקום לשאול, אני מחליט שאני הולך ל —"
 
הוא משתתק ונועץ מבט בשעון על המדף מאחורי.
 
אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לעזור לג'ון להאט את הקצב. אני יכולה להעיר משהו על המבט בשעון (האם הוא מרגיש שמאיצים בו פה?), או על העובדה שהוא קרא לי הרגע שרלוק (משהו בי עיצבן אותו?). או שאני יכולה להישאר יותר על פני השטח של מה שאנחנו מכנים "התוכן" — הנרטיב שהוא מספר — ולנסות להבין קצת יותר למה הוא משווה את הרגשות של מרגו לתלונה. אבל אם אשאר ברמת התוכן, לא ניצור מגע כל הפגישה, וג'ון, כך אני למדה, הוא מישהו שיש לו בעיה ליצור מגע עם האנשים בחייו.
 
"ג'ון," אני מנסה שוב. "אולי כדאי שנחזור למה שקרה הרגע —"
 
"אה, יופי," הוא קוטע אותי. "נשארו לי עוד עשרים דקות." ואז הוא חוזר לסיפור שלו.
 
אני מרגישה פיהוק מתקרב, חזק, ונדרש לי כוח כמעט על־אנושי להמשיך לחשוק את הלסת. אני מרגישה את השרירים מתנגדים, מעוותים את פניי להבעות מוזרות, אבל הפיהוק נשאר בפנים, תודה לאל. לרוע המזל, מה שמבקיע במקומו הוא גיהוק. חזק. כאילו אני שיכורה. (אני לא. אני הרבה דברים בלתי נעימים ברגע זה, אבל שיכורה אני לא.)
 
בגלל הגיהוק הפה שלי מתחיל להיפתח שוב. אני מהדקת את שפתיי חזק כל כך, שעיניי מתחילות לדמוע.
 
ג'ון כמובן לא מבחין בשום דבר. הוא ממשיך לדבר על מרגו. מרגו עשתה ככה, מרגו עשתה ככה. אני אמרתי ככה, היא אמרה ככה. ואז אמרתי —
 
מדריכה אחת אמרה לי פעם בזמן ההתמחות, "בכל אחד יש משהו מעורר חיבה," ולהפתעתי הרבה גיליתי שהיא צודקת. בלתי אפשרי להתוודע לאנשים לעומק ולא להתחיל לחבב אותם. צריך לקחת את האויבים בעולם, לשים אותם בחדר ולהביא אותם לשתף זה את זה בסיפורים ובחוויות המכוננות שלהם, בפחדים ובמאבקים שלהם, ויריבים גלובליים יתחילו להסתדר פתאום. מצאתי משהו מעורר חיבה ממש בכל אדם שטיפלתי בו אי־פעם, כולל בחור שניסה לרצוח מישהו. (מתחת לזעם הסתתר מותק של ממש.)
 
אפילו לא הזיז לי כששבוע קודם לכן, בפגישה הראשונה שלנו, ג'ון הסביר שהוא בא אלי כי אני "אף אחת" פה בלוס אנג'לס, מה שאומר שהוא לא ייתקל באף אחד מהקולגות שלו בתעשיית הטלוויזיה כשיבוא לפגישה. (הוא חשד שהקולגות שלו הולכים ל"מטפלים מפורסמים, עם ניסיון".) פשוט סימנתי לעצמי שנוכל לדבר על זה בעתיד, כשהוא יהיה פתוח יותר לתקשר איתי. גם לא נרתעתי בסוף אותה פגישה, כשהוא נתן לי חבילה של מזומנים והסביר שהוא מעדיף לשלם ככה כי הוא לא רוצה שאשתו תדע שהוא הולך לטיפול.
 
"את תהיי כמו הפילגש שלי," הוא הציע. "או בעצם, יותר כמו הזונה שלי. בלי להעליב, אבל את לא אישה מהסוג שהייתי בוחר כפילגש... אם את מבינה מה אני אומר."
 
לא הבנתי מה הוא אומר (מישהי בלונדינית יותר? צעירה יותר? עם שיניים לבנות ונוצצות יותר?), אבל החלטתי שההערה הזאת היא רק אחת ההגנות של ג'ון מפני התקרבות למישהו או מפני הכרה בצורך שלו באדם אחר.
 
"הא־הא, הזונה שלי!" הוא אמר ונעצר ליד הדלת. "אני פשוט אבוא לפה פעם בשבוע, אשחרר את כל התסכול שכלוא בי, ואף אחד לא צריך לדעת! נכון שזה מצחיק?"
 
בטח, רציתי להגיד, מצחיק בטירוף.
 
ובכל זאת, בזמן ששמעתי את ג'ון צוחק כך בדרכו במסדרון, הייתי מלאת ביטחון שעם הזמן אלמד לחבב אותו. מתחת לכל ההצגה הדוחה שלו ודאי יתגלה משהו מעורר חיבה — אפילו יפה.
 
אבל זה היה בשבוע שעבר.
 
היום הוא סתם נראה לי דפוק. דפוק עם שיניים מרהיבות.
 
תפגיני חמלה, תפגיני חמלה, תפגיני חמלה. אני חוזרת על המנטרה הדוממת שלי ומתמקדת מחדש בג'ון. הוא מדבר על טעות שעשה אחד מאנשי הצוות בתוכנית הטלוויזיה שלו (גבר שנקרא בסיפור של ג'ון פשוט "האידיוט"), וברגע זה עולה משהו על דעתי: הקיטורים של ג'ון נשמעים מוכרים מאוד. לא המצבים שהוא מתאר, אבל התחושות שהם מעלים בו — ובי. אני יודעת כמה מחזקת התחושה הזאת — להאשים את העולם בחוץ בתסכולים שלי, לא לקחת בעלות על התפקיד שאני ממלאת במחזה האקזיסטנציאליסטי שנקרא חיי החשובים להדהים. אני יודעת איך זה לרחוץ בזעם צדקני, בתחושת הוודאות שאני צודקת לגמרי ונעשה לי עוול נוראי, כי ככה בדיוק הרגשתי כל היום.
 
מה שג'ון לא יודע הוא שאני מרגישה כך מאז אתמול בערב, כשהאיש שחשבתי שאני עומדת להתחתן איתו נפרד ממני בפתאומיות. היום אני מנסה להתמקד במטופלים שלי (מרשה לעצמי לבכות רק בהפסקות בנות עשר דקות בין הפגישות, מקפידה לנגב היטב את המסקרה הנוזלת לפני המטופל הבא). במילים אחרות, אני מתמודדת עם הכאב שלי כפי שאני חושדת שג'ון מתמודד עם שלו: בטיוח.
 
כמטפלת, אני יודעת הרבה על כאב, על דרכים שבהן כאב מתקשר לאובדן. אבל אני יודעת גם משהו שאינו מובן מאליו כל כך: ששינוי ואובדן הם בני לוויה למסע. אין שינוי בלי אובדן, וזאת הסיבה שאנשים רבים נוטים לומר שהם רוצים שינוי אבל נשארים בדיוק אותו הדבר. כדי לעזור לג'ון, יהיה עליי לפענח מה בדיוק יהיה האובדן שלו, אבל לפני כן עליי להבין את האובדן שלי. כי ברגע זה הדבר היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו הוא מה שהחבר שלי עשה אתמול בערב.
 
האידיוט!
 
אני מחזירה את עיניי אל ג'ון וחושבת: אני שומעת אותך, אחי.
 
אולי אתם חושבים עכשיו, חכי שנייה, למה את מספרת לנו את כל זה? מטפלים לא אמורים לשמור את החיים הפרטיים שלהם בסוד? הם לא אמורים להיות לוח חלק ולעולם לא לגלות שום דבר על עצמם, צופים אובייקטיביים שנמנעים מלכנות את המטופלים שלהם בשמות — אפילו בתוך ראשיהם? חוץ מזה, מטפלים — מי אם לא הם? — בכלל אמורים להתמודד היטב עם חייהם, לא?
 
מצד אחד, כן. מה שקורה בחדר הטיפולים צריך להיעשות לטובת המטופל, ואם המטפלים אינם מסוגלים להפריד את הקשיים שלהם מאלה של האנשים שבאים אליהם, עליהם לבחור לעצמם מקצוע אחר, אין שום שאלה.
 
מצד שני, מה שמתרחש פה — ברגע זה, ביניכם לביני — אינו טיפול אלא סיפור על טיפול: איך אנו מחלימים, ולאן זה מוביל אותנו. בדומה לתוכניות בערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק" שמראות התפתחות של עוּבּרי תנינים נדירים ואיך הם נולדים, אני רוצה לתפוס את התהליך שבו בני אדם שנאבקים להתפתח מתדפקים על הקליפות מבפנים, עד שבשקט־בשקט (ולפעמים ברעש רב) ולאט־לאט (ולפעמים לפתע פתאום) הקליפה נבקעת.
 
אז למרות שהתמונה שלי יושבת בין פגישות עם מסקרה נוזלת על פנים רטובות מדמעות אולי מעוררת בכם אי־נוחות, זה המקום שבו הסיפור הזה שאתם עומדים לקרוא, על קומץ בני־אנוש נאבקים, נפתח — באנושיות שלי.
 
מטפלים מתמודדים, כמובן, עם האתגרים של חיי היומיום בדיוק כמו כל אחד אחר. למעשה, ההיכרות הזאת נמצאת בשורש הקשר שאנו יוצרים עם זרים שנותנים בנו די אמון להפקיד בידינו את הסיפורים הרגישים והסודיים ביותר שלהם. ההכשרה שלנו העניקה לנו תיאוריות וכלים וטכניקות, אבל מתחת לניסיון הזה, שהרווחנו בעמל רב, ניצבת העובדה שאנו יודעים בדיוק כמה קשה להיות בן אדם. כלומר, אנחנו עדיין באים לעבודה מדי יום כעצמנו — עם כל הפגיעויות שלנו, הכמיהות וחוסר הביטחון שלנו, וההיסטוריות הפרטיות שלנו. מכל התעודות המעידות על כישוריי כמטפלת, המשמעותית ביותר היא היותי חברה מן המניין במועדון המין האנושי.
 
אבל חשיפת האנושיות הזאת היא כבר עניין אחר. עמיתה אחת סיפרה לי שכשהרופא התקשר לספר לה שההיריון שלה לא נקלט, היא בדיוק עמדה ב"סטארבקס" ופרצה בבכי. מטופלת שראתה אותה במקרה ביטלה את הפגישה הקרובה אצלה, ומאז לא נראתה עוד.
 
אני זוכרת ששמעתי את הסופר אנדרו סולומון מספר סיפור על זוג נשוי שפגש בכנס. הוא סיפר שבמהלך אותו היום, כל אחד מבני הזוג סיפר לו בחשאי שהוא לוקח כדורים נגד דיכאון, אבל אינו רוצה שבן הזוג ידע מזה. התברר שהם מסתירים את אותה התרופה באותו הבית. לא חשוב איזו פתיחות אנחנו מגלים כחברה בנוגע לעניינים שנחשבו בעבר פרטיים, הסטיגמה סביב המאבקים הרגשיים שלנו עדיין מעוררת יראה. אנחנו מדברים כמעט עם כל אחד על בריאותנו הגופנית (מישהו מסוגל לתאר לעצמו בני זוג שמסתירים זה מזה תרופה נגד צרבת?), אפילו על חיי המין שלנו, אבל נסו להעלות חרדה או דיכאון או צער עיקש ובלתי מוסבר, והבעת הפנים של בני שיחכם תשדר כנראה רצון דוחק להימלט מהשיחה הזאת, ומהר.
 
אבל ממה אנחנו מפחדים כל כך? הרי אם נציץ אל אותן פינות חשוכות ונדליק את האור, לא נגלה בהן אוסף של ג'וקים. גם גחליליות אוהבות את החושך. יש במקומות האלה יופי. אבל אנחנו צריכים להביט שם כדי לראות אותו.
 
העיסוק שלי — טיפול — הוא להביט.
 
ולא רק עם המטופלים שלי.
 
עובדה שלא מרבים לדון בה: מטפלים הולכים לטיפול. למעשה, בתקופת ההתמחות שלנו אנחנו נדרשים ללכת לטיפול כחלק מצבירת השעות לקראת קבלת הרישיון, כדי שנדע ממקור ראשון מה יחוו המטופלים העתידיים שלנו. אנחנו לומדים לקבל היזון חוזר, לשאת אי־נוחות, להתוודע לשטחים מתים ולגלות את השלכות ההיסטוריה וההתנהגות שלנו על עצמנו ועל אחרים.
 
אבל אז אנחנו מקבלים רישיון, ואנשים באים אלינו לטיפול ו... אנחנו עדיין הולכים לטיפול. לא בצורה רציפה בהכרח, אבל חלק גדול מאיתנו יושבים על הספה אצל מישהו אחר בכמה נקודות במהלך הקריירה, במידת־מה כדי שיהיה לנו מקום לדבר בו על ההשלכות הרגשיות של סוג העבודה שאנחנו עושים, ובמידת־מה כי החיים הם משהו שקורה, והטיפול עוזר לנו להתמודד עם השדים כשהם קופצים לבקר.
 
והם קופצים לבקר, כי לכל אחד יש שדים — גדולים, קטנים, ישנים, חדשים, שקטים, רועשים, לא משנה איזה. השדים המשותפים האלה הם עדות לעובדה, שכולנו בסופו של דבר די קרובים לתֶקן. והגילוי הזה אחראי לכך שנוכל ליצור מערכת יחסים שונה עם השדים שלנו, כזאת שבה נפסיק לנסות לשכנע את עצמנו לא להאזין לקול פנימי מטריד או להקהות את תחושותינו בהסחות דעת כמו יותר מדי יין או אוכל או שעות גלישה ברשת (פעילות שהקולגות שלי מכנים "משכך הכאבים היעיל ביותר לטווח קצר שאינו מצריך מרשם רופא").
 
אחד הצעדים החשובים ביותר בטיפול הוא לעזור לאנשים לקחת אחריות על מצבם וקשייהם, כי ברגע שהם קולטים שהם יכולים (וצריכים) לבנות את חייהם, יש להם את החופש לייצר שינוי. אבל לא פעם אנשים מסתובבים עם האמונה שרוב הבעיות שלהם נובעות מנסיבות או ממצב מסוים — כלומר, שהן חיצוניות. ואם מה שמחולל את הבעיות הוא כל מי וכל מה שמחוצה להם, דברים שם בחוץ, מדוע שיטרחו לשנות את עצמם? גם אם יחליטו לעשות דברים בצורה שונה, הרי שאר העולם יישאר כמות שהוא, לא?
 
זה טיעון הגיוני. אבל בדרך כלל החיים לא עובדים ככה.
 
זוכרים את האמרה המפורסמת של סארטר, "הגיהינום הוא הזולת"? זה נכון — העולם מלא אנשים קשים (או, א־לה־ג'ון, "אידיוטים"). אני מתערבת שאתם יכולים לזרוק חמישה שמות של אנשים ממש קשים בלי לחשוב בכלל — מחלק מהם אתם נמנעים בחריצות, מאחרים הייתם נמנעים בחריצות אלמלא חלקו איתכם אותו שם משפחה. אבל לפעמים — לעתים קרובות מכפי שאנו נוטים להאמין — האנשים הקשים האלה הם אנחנו.
 
זאת האמת — לפעמים הגיהינום הוא אנחנו.
 
לפעמים אנחנו הגורם לקשיים שלנו. ואם אנחנו מצליחים להפסיק להכשיל את עצמנו, קורה משהו מדהים.
 
מטפל מציב מראה מול מטופלים, אבל גם מטופלים מציבים מראה מול המטפלים שלהם. טיפול רחוק מאוד מלהיות עניין חד־צדדי; הוא מתרחש בתהליך מקביל. מדי יום ביומו המטופלים שלנו מעלים שאלות שעלינו לחשוב עליהן ביחס לעצמנו. אם הם מצליחים לראות את עצמם ביתר בהירות מבעד לשיקופים שלנו, אנחנו יכולים לראות את עצמנו ביתר בהירות מבעד לשיקופים שלהם. זה קורה למטפלים כשהם מטפלים באחרים, וזה קורה גם למטפלים שלנו עצמנו. אנחנו מראות שמשקפות מראות שמשקפות מראות ומציגות את מה שעדיין אין ביכולתנו לראות.
 
מה שמחזיר אותי לג'ון. היום אני לא חושבת על שום דבר מזה. ככל שזה נוגע לי, עבר עליי יום קשה עם מטופל קשה, ואם זה לא קשה מספיק, אני נפגשת עם ג'ון מיד אחרי פגישה עם נשואה טרייה שגוססת מסרטן — אף פעם לא זמן אידיאלי להיפגש עם מישהו, אבל במיוחד לא כשאת סובלת מחוסר שינה, ותוכניות הנישואים שלך עצמך בוטלו זה עתה, ואת יודעת שהכאב שלך מתגמד ליד כאבה של חולה סופנית, ובו בזמן את גם מרגישה (אבל עדיין לא מודעת לכך) שהוא לא כל כך טריוויאלי, כי איזה אסון מתרגש בתוכך.
 
בינתיים, במרחק קילומטר וחצי בערך, בבניין לבנים ישן ברחוב חד־סטרי צר, מטפל ששמו וֶנדֶל יושב בקליניקה ומקבל גם הוא מטופלים. בזה אחר זה הם יושבים אצלו על הספה, ליד חצר פנימית מקסימה, מדברים על דברים דומים לאלה שהמטופלים שלי מדברים עליהם איתי בקומה העליונה של בניין משרדים גבוה מזכוכית. המטופלים של ונדל באים אליו במשך שבועות או חודשים ואולי אף שנים, אבל אני עדיין לא פגשתי אותו. למעשה, אפילו לא שמעתי עליו. אלא שזה עומד להשתנות.
 
אני עומדת להפוך למטופלת החדשה ביותר של ונדל.
 
 

סקירות וביקורות

עינת נתן, מה זאת משפחה מאושרת? [שלושה ספרים - שמואל רוזנר מארח] שמואל רוזנר פודקאסט מדברים עברית 10/01/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
442 דירוגים
340 דירוגים
72 דירוגים
18 דירוגים
7 דירוגים
5 דירוגים
10/11/2023

וואווווווווו נהניתי מכל רגע!!! צחקתי, בכיתי, עברתי את כל מנעד הרגשות עם לורי. תודה על הזכות להיכנס לעולמה של מטפלת ותודה על האומץ שלך. נתת המון השראה וכוחות. ממליצה בחום למי שאוהב לחקור את הנפש 💖💖💖

4
19/3/2025

הספר מעולה. שנון, מרגש, מעניין, מצחיק ועצוב. במיוחד הספר מעורר השראה. אני מודה מאוד לאנשים האהובים שהמליצו לי מאוד לקרוא את הספר. זוג חברים טובים מאוד ואשתי אהובתי. אני ממליץ בחום רב לקרוא או להקשיב. אני עצמי הקשבתי לספר בזמן רכיבות על האופניים, וקרו מספר פעמים שהתייפחתי מבכי מעצבות או התרגשות תוך כדי רכיבה. אני כבר מצטער שזה נגמר. תודה ללורי שכתבה את זה.

2
27/3/2025

קראתי את אולי כדאי לך לדבר עם מישהו וגיליתי ספר עמוק, נוגע ללב ובעיקר אנושי מאוד. לורי גוטליב מצליחה לקחת נושא כמו טיפול נפשי – שלפעמים נתפס כרחוק או מאיים – ולהפוך אותו לקרוב, מובן ומרתק. אהבתי במיוחד את הדרך שבה היא משלבת בין סיפורים טיפוליים לבין החוויות האישיות שלה כמטפלת וכמטופלת. זה גרם לי להרגיש שהספר לא רק מלמד על פסיכולוגיה, אלא גם נותן הצצה כנה לנפש האדם, עם כל הקשיים, ההומור והכנות שבדבר. מצאתי את עצמי מתחברת לדמויות ולמצבים שמתוארים בספר, ולפעמים אפילו רואה את עצמי בהם. זה ספר שנותן הרבה חומר למחשבה על החיים, מערכות יחסים והדרך שבה אנחנו מתמודדים עם אתגרים. ממליצה בחום לכל מי שמתעניין בפסיכולוגיה, בהתפתחות אישית או פשוט רוצה לקרוא משהו משמעותי ומעורר השראה.

1
8/12/2024

ספר מעניין מאד שעוסק בטיפול פסיכולוגי של הכותבת כמטפלת וכמטופלת. לא הכל כתוב בצורה מושכת וחלקים בכתיבה אפילו מציקים (כמו ההתעקשות שלה לקרא לבן הזוג שלה לשעבר ״החבר״ במקום להמציא לו שם ולחסוך לקורא את הכינוי המיותר). סך הסיפורים מעניין ואכן ספר שאפשר גם ללמוד ממנו מעבר להנאה שבסיפורים השונים. למי שאוהב לצלול לנפש האדם, ממליצה.

1
26/1/2024

יפייפה. כמטפלת. כמטופלת. כסיפור. כלימוד. בכי וצחוק. היא יודעת הכל…….

1
16/1/2024

ספר מקסים. סיימתי אותו לפני כמה שבועות ודברים ממנו ממשיכים לעלות לי מדי פעם במחשבות

1
4/11/2023

הספר מכניס אותנו למארג סיפורים על אודות הדמות המרכזית, הן כמטפלת והן כמטופלת, מראה צד כל כך אנושי של המטפלת. תפיסת עולם של המטפל כאדם הוליסטי ושלם ומכניס את חיינו לפרספקטיבה. מעלה שאלות רבות על חיי היום יום ומעבר לסיפור שכתוב בצורה נהדרת משאיר הרבה חומר למחשבה.

1
15/10/2023

ממש אהבתי אותו!! סיימתי עכשיו וזה באמת ספר שילך איתי הלאה בראש.. הוא גרם לי להבין כל כך הרבה דברים על עצמי ועל העולם. על זה שאני "נורמלית" בטיפול שלי . ופשוט ספר ממש מומלץ לכל מי שאוהב פסיכולוגיה ולחשוב הרבה ✨

1
8/6/2023

מדהים! מצחיק שנון עצוב מעורר מחשבה. היה ממש עצוב לי לסיים אותו.

1
24/5/2023

ספר נהדר, מעורר מחשבות רגשות ותחושות, במיוחד עבור מטפלת בנפש האדם . הכניסה היתה קצת קשה, אבל אחריה רק רציתי שהספר יימשך עוד ועוד. מאד ממליצה, למטפלים מטופלים ואנשים שאינם אלה ואלה

1
19/2/2023

עמוק ומלמד. כל אחד יכול לקחת משהו לעצמו מהספר. נהנתי מאוד

1
6/5/2025

ספר סוחף מרגש, אמיתי אהבתי מאוד!

2/5/2025

ספר קריא ועם זאת מעשיר. בעיקר למי העוסקים בטיפול מכל סוגיו

29/4/2025

ספר זורם ומעניין ממליצה !!

28/4/2025

אחד מהספרים שקראתי, המרתקים ביותר על נפש האדם והחיים בכלל, מנקודת מבט התבוננות פנימית של מטופל ומטפל.

19/4/2025

ספר מרגש ומקסים.

14/4/2025

מצויין! כתיבה לא בדיונית במיטבה

9/4/2025

ספר פשוט מדהים נהנתי לקרוא אותו חוויות צחקתי ובכיתי עם לורי הכל! הספר סוחף ונוגע בכל אדם בנקודות והפחדים האישיים והמשותפים שיש לכולנו קיבלתי פרספקטיבה שונה על המון דברים.! ממליצה בחום!

31/3/2025

נהניתי מכל שנייה. והקריינות מעולה (בגרסה הקולית).

30/3/2025

אהבתי מאד את הקריינות , והספר פשוט מעורר השראה! לא רציתי שיגמר לי

28/3/2025

ספר מרתק, מלא בכנות והומור. נהניתי מאוד להאזין. הקריינות מעולה! תודה ענקית, מומלץ בחום.

24/3/2025

ספר מרגש ומצחיק נהנתי מכל רגע והיה קשה להפרד

19/3/2025

מעולה

10/3/2025

לא הסגנון שלי בד"כ ובכל זאת, ספר נהדר. מפגש עם דמויות שונות, מכעיסות, מצחיקות, יוצרות אמפטיה ובעיקר מעניינות. קריינות ממש טובה וחשובה כל כך לספר קולי.

6/3/2025

מומלץ

1/3/2025

התרגשתי עד דמעות כמה וכמה פעמים, שנון, עמוק, מרתק ומלמד.

22/2/2025

ספר מעולה, חומר למחשבה ולשחרור

22/2/2025

ספר מעורר מחשבה על איך המטופלות.ים משפיעים.ות על תפיסת המטפלת את עצמה, איך המטפלת רואה את המוטפל.ת, ואיך נראית המטפלת כשהיא זו שעל הספה. ספר להגיע איתו לעומקים. מומלץ בחום.

19/2/2025

קיבלתי המון תובנות, תוך כדיי הנאה מקריאה פשוטה. היה תענוג 🤗

8/2/2025

מרתק ומלמד. מומלץ בחום.

7/2/2025

ספר מקסים, מרגש ומעורר מחשבה

25/1/2025

מסופר מנקודת מבט של פסיכולוגית. משלב מונחים מקצועיים. גרם לי לחשיבה על החיים האישיים שלי. אהבתי מאוד.

21/1/2025

גרסא קולית מעולה ממליץ מאוד

15/1/2025

קריינות מעולה. משדרגת את החוויה דמויות עמוקות כתובות מעולה ספר שנוגע בנשמה

12/1/2025

באמת מצוין

7/1/2025

אהבתי ואקרא אותו שוב. מלא חוכמה, רגישות, אמיתי, קולח ונוגע. כל אחד יכול למצוא חלקים מעצמו בסיפורים שעלו בטיפול

7/1/2025

ספר נהדר. מאוד נהניתי לקרוא

26/12/2024

ספר מעולה ומקסים. ספר שגורם לחשיבה. ספר עם מסרים. קריינות מעולה. ממליצה בחום

22/12/2024

ספר נהדר, חושף את הנפש של הסופרת ועוזר לך על הדרך לחשוף את הנפש שלך עוד קצת... ממליץ מאוד, בנוסף נותן מבט מעניין מאוד על הצד של מטפלים בטיפולים

21/12/2024

ספר מרתק ומרגש מאוד

14/12/2024

פרספקטיבה מדהימה וקולחת על עולמו של המטפל

13/12/2024

מאוד

15/11/2024

ספר מרתק, מרגש, כתוב מעולה, מלא בידע תובנות ומדמעות, מעולה לכל מטפל.ת ולכל אדם שרוצה להבין את עצמו טוב יותר

12/11/2024

ספר מעניין.

10/11/2024

ספר נהדר, כתוב באופן סוחף, משכנע ונוגע ללב. בכנות וברגישות היא מגישה חומרים אנושיים ואת עצמה, ובנדיבות משתפת בהתלבטויות ובידע מקצועי. תענוג לקרוא, חבל שאין את גרסת 600 העמודים שהיו לה במקור…

9/11/2024

ספר מעולה. כתוב היטב, מרגש, מצחיק, חושף את המתרחש בחדר הטיפול בין מטפלת למטופלים ובינה לבין עצמה, ואופטימי בתובנות שלו.

24/10/2024

הספר מכניס אותך אל חדר הטיפולים ומאחורי הקלעים של המטפלים. חוץ מזה הוא מצחיק ועצוב ומרגש

24/10/2024

ספר מדהים, מלמד ומסקרן על הסיבות ללמה אנחנו ואחרים מתנהגים כמו שאנחנו, העולם של הפסיכולוגים וגישות לחיים.. חובת קריאה לכל אדם

23/10/2024

הקשבתי בשקיקה להקראה המצוינתולמדתי דרך המטופלים והמטפלת במקום שההידהוד לחיי הופיע מעורר מחשבות מעורר עומק ותובנות כדאי.ספר התבוננות בתבונת הלב

22/10/2024

ספר מעולה, חובה למטפלים ולמטופלים כאחד. כתוב בצורה הומוריסטית וקלילה אבל מדבר על תכנים מאוד עמוקים וחשובים. ממליצה בחום

17/10/2024

פשוט וואהו

16/10/2024

ספר מדהים. נהניתי גם בקולי

13/10/2024

ספר פשוט מדהים, סוחף, רגיש ומרגש. נכנסתי עמוק ונשאבתי לכל הסיפורים, הכל כתוב בצורה חכמה רגישה מצחיקה ומעוררת דמעות והזדהות. תודה על חווית קריאה מדהימה

4/10/2024

ספר אמיתי ומרתק מסתבר שגם למטפל יש חולשות והיא אנשוית כמו כולנו. היא גם כותבת בגובה העיניים (בניגדו למשל ליאלום השחצן) מומלץ לכל מי שהנפש מעניינת אותו

3/10/2024

וואו ספר סוחף שכתוב כלכך נהדר, מלא בתובנות ושיקופים מעניינים שגורמים לעצור ולתהות, איפה זה פוגש אותי? מה אני יכולה לקחת מכאן? כלכך נהנתי מהספר הזה ולא הפסקתי לשבח אותו ולהמליץ עליו בכל זמן הקריאה.

26/9/2024

נהדר!

20/9/2024

ספר מעולה! כל כך נהנתי שלא רציתי שיגמר. כבעלת מקצוע טיפולי מצאתי את עצמי מאוד מזדהה עם הכותבת אבל גם כאישה, אמא, בת זוג מצאתי את עצמי בלורי. מומלץ בחום!!!

5/9/2024

כתוב מעניין מאד ועוזר לקורא לקלף קליפות מיותרות.

24/8/2024

ווואאאאוווו ווואאאאוווו ווואאאאוווו ספר מדהים ביותר, כל כך חכם, כל כך כייפי לקריאה, כל כך מלמד !!! מחבר המון דברים , רעיונות בצורה קלילה, מרגשת וחמה. מאוד נהניתי לקרוא!!!

12/8/2024

כתיבת סוחפת ומרגשת מהרגע הראשון ועד התודות בסוף. ספר מלא תקווה והשראה לכל שלב בחיים.

26/7/2024

ספר מעורר מחשבה. מאז שסיימתי לקרוא אותו הוא ממשיך להדהד וללוות אותי. ממליצה מאוד.

23/7/2024

אהבתי

21/7/2024

ספור מעולה שזור בתובנות של מטפלים ומטופלים על החיים.

4/7/2024

מעולה. מעביר רעיונות מורכבים בצורה פשוטה. כתוב בגובהה עניינים ומאפשר חיבור מהיר עם התרחישים בסיפור

16/5/2024

בכיתי הרבה וצחקתי המון. ספר מרגש וכנה. מומלץ.

1/5/2024

מרתק, משמעותי ואפילו חשוב

1/5/2024

אהבתי והתרגשתי ספר מרתק ומעורר מחשבה

30/4/2024

חכם, מעורר מחשבה, נוגע בכל הנקודות שמעסיקות אותנו לאורך החיים.

17/4/2024

מעולה, מרתק ומלמד כאחד. לא יכולתי להפסיק מהתחלה ועד סופו. מומלץ ביותר

12/4/2024

מהמם, נעים, קשה להפסיק לקרוא,עצוב שנגמר. נתן לי להבין דברים שלא חיפשתי להבין.

12/4/2024

נפלא!

6/4/2024

כתוב טוב, קולח ושוטף ועם זאת מעמיק. מאוד אמריקאי. קצת צורם שכל הטיפולים בספר מוצלחים באופן מובהק כל כך, הייתי רוצה לקרוא גם זווית קצת אחרת, אבל בימים אלה אני מעריכה גם סוף טוב

29/3/2024

מעולה! קולח, מחכים מלא תובנות

23/3/2024

הסיפורים נוגעים בנקודות רגישות מאוד לפעמים אף בכיתי, שמחתי, ספר שמלא בכל קשת הרגשות

6/3/2024

חובה למטפלים, מומלץ למטופלים, קריא, נוגע. איזכורים מעולים לתפיסות טיפוליות בתוך קונטקסט אנושי מוכר.

5/3/2024

קליל, כיפי ומרגש לפרקים

27/2/2024

מאסטר פיס!!! התקשתי לעצור את שטף הקריאה. כל כך נגעה לנושאים אנושיים. גרמה לי למרר בבכי בתיאורים של המטופלת ג'ולי. מצפה וצמאה לעוד.

3/2/2024

ספר יפה, מקורי, כתוב נהדר. ממש נהניתי

14/1/2024

מרתק, מחכים.

12/1/2024

קראתי אותו בשקיקה במשך ארבעה ימים, קצת כמו בינג’ רק בספר. נהנתי מאוד

11/1/2024

זה מדהים מה שלורי עשתה פה. בכתיבה סוחפת וכישרונית היא נותנת לנו הצצה מסקרנת לעולם המטפלים והמטופלים כאחד. היא מצליחה לשזור סיפורים עלילתיים עם עובדות ספרותיות בצורה זורמת ומהנה. הרגשתי כאילו אני בעצמי עוברת טיפול לאורך קריאת הספר. מומלץ בחום לכל מי שמתחבר לעולם של מחקר הנפש והפסיכולוגיה.

6/1/2024

ספר מרתק ! ממליצה לכל אחד בכל שלב בחיים לקרוא אותו הספר מאוד מעניין מלמד הרבה על ההתנהגויות שלנו

30/12/2023

ספר על כל מה שחשוב, כתוב נפלא

13/12/2023

לקח לי קצת זמן להיכנס לספר, אבל כשנכנסתי, התחברתי בצורה עמוקה להרבה רגעים ומחשבות, שהמשיכו ללוות אותי אחר כך, גם על כורסת המטפלת. נהניתי ממנו באמת, ובתקופה שבה זה נחוץ כל כך

2/12/2023

מהנה ונותן ראייה חדשה על דברים

29/11/2023

מעניין. כתוב טוב.. חושף חשיבה מענינת מאחורי הקלעים של הטיפול

13/10/2023

מעניין ומרתק, נותן זוית ראייה אחרת על עולם המטפלים והטיפולים. מעורר הערכה.

11/10/2023

כל כך מספק, כתיבה סוחפת ורגישה, עולמם של המספרת ומטופליה נפרשו בפניי באופן כל כך מעניין ומסקרן, נבנו והתפתלו ונשזרו אחד בשני. קריאה מציפה ומרגשת.

6/10/2023

נהדר. לא יכולתי להניחו.

1/10/2023

כתיבה קולחת ומעוררת מחשבה

18/9/2023

מאוד נהנתי לקרוא אותו

16/9/2023

ספר מדהים. מעורר מחשבה והסתכלות פנימה לתוך הנפש. מרתק וקולח

14/9/2023

מעניין, קולח ונכנס ללב

5/9/2023

ספר מעולה! מעורר חשיבה ועם עלילה מעניינת ומרתקת

15/8/2023

מצויין.סוחף ומרתק.

12/8/2023

ספר מעולה

6/8/2023

מצוין ומהנה במיוחד

4/8/2023

ספר נפלא ומופלא, בדיוק כפי שכתוב על הכריכה, מסע מלא רגש, צחוק, דמעות ותובנות, מומלץ בחום!

30/7/2023

ספר סוחף שלקח אותי למסע אישי והתבוננות על חיי.

1/7/2023

ספר מצוין למטפלים וגם ללא. ההיבטים הטיפוליים . תאוריות וכדומה משובים בחן בסיפור . קלילות ועומק בד בבד. נהדר

23/6/2023

ספר עמוק ומרגש

4/6/2023

מעולה

2/6/2023

ספר מרתק, מהנה ומלמד. מצאתי בו הד לחוויתי כמטופלת, יחד עם הרבה ידע מתחום הפסיכולוגיה ותובנות על נפש האדם. ממליצה בחום

31/5/2023

מושלם. לא עזבתי עד שנגמר

24/5/2023

ספר מרתק, כנה ומחבר, מכניס לתוך עולם הטיפול מכל מיני כיוונים, מומלץ מאד

21/5/2023

ספר מרגש. נהניתי מהקריאה. מאוד מאוד. ממליצה.

29/4/2023

ספר מצויין. קולח, נוגע ומרגש. מכניס את הקורא לתוך חווית הטיפול ומספק תובנות לגבי מהות הטיפול והקשר המיוחד בין המטפל למטופל. מומלץ בחום.

27/4/2023

ספרמקסים מצחיק ושנון ומלא תובנות

22/4/2023

ספר מעולה, רגיש, חכם ומלא בחמלה לדמויות שבו. מומלץ מאד!

12/4/2023

ספר מדהים!

8/4/2023

ספר על החיים עצמם...על התבוננות, תובנות, בחירות ועל מה באמת חשוב. ספר חכם, נוגע, אנושי ממליצה בחום.

3/4/2023

מעולה , מעורר מחשבות טוב לקרוא בזמן טיפול מומלץ !

25/3/2023

מעולה

24/3/2023

מקסים!

20/3/2023

אהבתי מאוד שוקלת להתחיל לקרוא שוב קולח וזורם ומעשיר תוך כדי מעורר מחשבה

11/3/2023

מעולה

9/2/2023

שעכשיו גם אני רוצה להגיע לטיפול...

16/1/2023

מושלם ומרגש

12/1/2023

מרגש וכתוב היטב, מעורר מחשבה ומגלה המון על תהליך הטיפול שווה קריאה!

31/12/2022

מצוין. עמוק מצחיק וקריא מאוד

31/12/2022

הצצה אל נבכי הנפש. כתוב רהוט ומעניין ושוזר בתוכו תאוריות פסיכולוגיות הנהירות לכל.

31/12/2022

מרתק, מעניין, מלמד, מעורר רגשית ומחשבתית להתבוננות פנימית.

11/12/2022

מאד אהבתי את הספר. ובמיוחד בתור מטפלת בעצמי. כתיבה קולחת, חכמה ושנונה.עם הרבה תובנות לחיי כל אחד.

23/11/2022

מקורי ומעניין. ספר שגורם לך לחשוב על האנשים והאירועים בחייך

12/11/2022

ספר מהמם , כתוב יפה מסקרן עם מלא תובנות שכל אחד יכול להתחבר אליהן ללמוד ולהתפתח.

4/11/2022

ספר מדהים וסוחף, ממש מנגיש את הצד של המטפל. הדמויות שעוברות טיפול מרתקות, והשינוי שהם עוברים מרגש. מאוד ממליצה!

3/11/2022

נהניתי מאוד ולא רציתי שהספר יגמר נהניתי מהפירט ותאורים העמוקים והרגישים

2/11/2022

ממליצה עליו לכל אחד.ת, לכל מטפל.ת, בכל שלב התפתחותי. מעבר לשנינות וכתיבה קולחת, הוא כן בטירוף, אמיתי ונוגע. וגם מאד מעשיר. ספר מצוין!

12/10/2022

ספר רגיש, אנושי ועדין, מרתק וסוחף לתוך עולם המטפלים והמטופלים. ממליצה!

8/10/2022

מקסים ומומלץ!

4/9/2022

הספר מגיש באופן נוח ידע חשוב בנושא התנהגות אבנורמלית. הוא כתוב באופן זורם ואפשר ללמוד ממנו.

16/8/2022

ספר מדהים שהוא בעצם המסע אל הנפש של עצמך, על דרך הסיפור של פסיכולוגית והמטופלים שלה. הספר לוקח את הקוראים אל קודש הקודשים - חדר הטיפול והטיפול בעצמו, כולל המחשבות ותובנות של הפסיכולוגית בעצמה. מרתק ושווה קריאה בהחלט!

30/7/2022

ספר מרתק! מציף שאלות ותובנות.

28/7/2022

נהדר נהדר נהדר! מומלץ בחום למי שמתלבט אם ללכת לטיפול פסיכולוגי

26/7/2022

נפלא. כתוב היטב. גורם לך לחשוב על החיים שלך עם כל שלב שעוברת הכותבת. להסתכל קצת "מבחוץ" וקצת כמו סיפור על החיים, הבחירות וההתנהלות שלנו. זה לא תחליף לטיפול, אבל מאפשר לבחון בזמן הקריאה איפה אני ביחס לשאלות ולמצבים שאותם עוברת הכותבת. זה מעניין. לא.נשים שאוהבים לקרוא על החיים עצמם.

3/7/2022

ספר שמלמד אותך עוד קצת או הרבה על עצמך. לעצור לרגע ולקחת נקודות חשובות להמשך הדרך. כמו שאמר ונדל, אף אחד לא הולך להציל אותך, אבל הוא יכול לעזור לי להציל את עצמי.

3/7/2022

ספר מטלטל מרגש נוגע ללב פותח ראש. מומלץ,

1/7/2022

ספר טוב מאוד, קריא ומעניין.

30/6/2022

מדהים, מרתק. תוך כדי הספר גיליתי גם דברים על עצמי. מומלץ

25/6/2022

מרתק, מלמד מה זה להיות אנושי. ספר חובה

25/6/2022

חויית קריאה-מודעות-משמעות שנהניתי ובלעתי ממנה כל רגע שיכולתי. מזמן לא קראתי ספר בצורה משתוקקת כזו. ממש חזרה לחוויות נעורים של קריאת ספרי הרפתקאות. תודה

25/6/2022

ספר שגרם לי להבין את עצמי טוב יותר. מרתק. מומלץ בכל לב

24/6/2022

ספר נפלא. ציפיתי למשהו כבד, אבל זה ספר קריא, כובש, מהנה ביותר. ובעיקר חכם ומלמד על הנפש. ממש ממש מומלץ. שעשה כוכבים.

10/6/2022

אנושי, סוחף ומרחיב לב

31/5/2022

ספר חוצב תובנות גם כשהן קבורות עמוק בתוכנו. תודה!

17/3/2022

מאיר עיניים, מרחיב לב ומלא תובנות

6/2/2022

ספר מדהים לאנשי טיפול, למטופלים, ולכאלו שרוצים להבין רגע מה קורה בחדר המפחיד של הפסיכולוג. נהנתי מכל רגע.

15/1/2022

אהבתי מאוד. כתוב יפה ומעניין. מסביר מה זה בעצם טיפול פסיכולוגי, מה השינויי שהוא מאפשר, המורכבות של הקשר בין מטפל ומטופל, דרך 5 סיפורי טיפול והדרך בה השפיעו על המטופלים ועזרו להם להיפתח, לראות את עצמם טוב יותר, ולהשתחרר ממחסומים מיותרים ששמו לעצמם.

8/1/2022

ספר מקסים עם הרבה אבחנות ותובנות אל עם זאת מרתק ומעניין

27/12/2021

עבורי הקסם הממכר טמון ביכולת להעביר את הקורא קשת רגשות שלמה והירהורים מלאי עומק ומחשבה, עטופים בהומור וקלילות שהופכים את מלאכת הכתיבה המדויקת כאן לעונג צרוף שאוכל רק לקוות למצוא עוד שכמותו. תודה מכל הלב.

21/12/2021

ספר מעולה לכל מי שמתעניין בעולם הטיפול וסיפורים על אנשים

11/12/2021

מעניין ומעורר מחשבה. כתוב שוטף וקל לקריאה

2/12/2021

מעולה. מזמן לא קראתי ספר כזה. כתיבה רהוטה, קלה לקריאה שמספרת סיפור וגם מספקת הרבה ידע על עולם הטיפול הנפשי. מומלץ ביותר.

21/11/2021

מעולה!

15/10/2021

סוחף ומלמד. נהניתי מכל רגע.

16/9/2021

ספר מעולה! אינטלגנטי, נוגע ללב, גורם למחשבה רבה ולהעמקה פנימה.

8/9/2021

ספר נהדר ירגיש נהנתי מכל רגע

4/9/2021

חכם, רגיש וכל-כך מלמד אנושיות מה היא.

25/8/2021

נהנתי מאוד ספר חובה למטפלים ומטופלים

3/8/2021

מומלץ מאוד לכל מי שמתעניין בעולם התראפיה.

1/8/2021

מקסים, מעורר מחשבה.

24/7/2021

קריא קולח אמין וכן. לא ספרות מופת אלא נכתב בתאור חוויה והתפתחות.

20/7/2021

ספר מרתק ,מחכים ואנושי.

24/6/2021

כל כך נהניתי שלא רציתי לסיים. בטוח אקרא עוד פעם בקרוב. מומלץ בחום.

23/6/2021

מצויין. מאלף. רוצה לקרוא אותו שוב. הערה למתרגם: ״גיל הבלות״? מושג מיושן ופוגע. רצוי לכתוב ״הפסקת הוסת״.

15/6/2021

ספר מצוין! אחד הספרים הטובעם שקראתי מזה זמן רב

12/6/2021

אינספור קטעים בספר הפגישו אותי עם עצמי, שיקפו לי את עצמי בכנות מפתיעה ואפילו צובטת לפעמים. ספר טיפולי של ממש. ממליצה בחום.

8/6/2021

ספר מדהים! גרם לי ללמוד הרבה על עצמי. אמיתי וחשוף. צחקתי ובכיתי בו זמנית.

4/6/2021

פשוט נפלא

3/6/2021

מרגש אנושי , נוגע בלב ובנשמה, נותן המון תובנות להבנה שלך את עצמך כאדם לא הצלחתי להפסיק לקרוא

1/6/2021

ספר מקסים, מרתק וסוחף. גם כרומן אבל גם ובעיקר כדרך להיכנס אל מאחורי הקלעים של נפש האדם.

1/6/2021

ספר נהדר משלב קלילות עם עומק

30/5/2021

ספר מרתק, מעניין ומלמד על טיפול ועל החוויה הטיפולית.

17/5/2021

רק לאחר שהתחלתי בקריאה הבנתי שלא מדובר בספר עלילתי, אלא בספר הדרכה בתחום הטיפול הנפשי. חששתי שאשתעמם, אך להפתעתי הספר מאד מעניין וקריא. נהניתי הן מהמבנה הספרותי של ההקבלה בין סיפורי המטופלים לסיפור הטיפול האישי המקביל, שמקבלת המטפלת ובאותה עת נהניתי גם מהתובנות שאליהן הגיעה הכותבת וחלקה איתנו, הקוראים, כדי שנוכל להסתכל באמצעותן על סיפורי החיים שלנו.

10/5/2021

ספר כל כך יפה. עמוק, מלא תובנות על נפש האדם, הקשרים שבינינו והקשר שבין אדם לעצמו ואיך כל אלה משתלבים ומשפיעים זה על זה. ספר מלא חמלה, אהבה לבני אדם ואופטימיות. מומלץ בחום.

10/5/2021

נהדר! אהבתי

3/5/2021

ספר מצויין כתוב בנימה אישית עם תובנות רבות המאירות גם את הצד האנושי שבמטפל וגם את המקצועי. נהניתי מאוד

17/4/2021

מהספרים שלא רוצים שיגמרו, שנון מדוייק מרגש מרתק התובנות הטיפוליות נהדררות.

15/4/2021

ספר מצויין, עמוק באותה המידה בה הוא מציצני. רכבת הרים רגשית, במובן הכי טוב שיש

3/4/2021

בהתחלה היה לי קשה להתחבר אבל ברגע שנכנסתי חזק כל מה שרציתי זה עוד ועוד .הרבה תובנות וחומר למחשבה לכל אחד באשר הוא.מומלץ מאד

2/3/2021

ספר כובש, ממליצה!

28/2/2021

מעולה.קליל וזורם. 9סיכולוגיה מונגשת

21/2/2021

מאוהבת בה ובספר.חווית קריאה מ ו ש ל מ ת.לא קראתי משהו שמתקרב לרמות האלו...מ ע נ ג❤ מצער מאודדד שאין ספרים מתורגמים שלה נוספים.

17/2/2021

ספר מסע תוך-פנימי שהוא כל דבר חוץ מסתמי: הוא מרגש, מצחיק, יצירתי, מעשיר, מלמד, מחכים, מעורר תובנות ובעיקר מדגיש שכולנו אנושיים ולא יזיק לנו לדבר עם מישהו. ממליצה בחום

14/2/2021

מעולה מעולה מעולה לקרוא עם עיפרון ולרשום הערות לסמן במרקר משפטי מפתח ואז לקרוא שוב בעיקר למטפלים אבל לא רק

10/2/2021

ספר שילך איתי הלאה

7/2/2021

ספר נפלא

3/2/2021

ספר מעולה ויפהפה

24/1/2021

ספר מצוין, שנון, מעניין ומעורר מחשבה

23/1/2021

אחד הספרים שנגמרו לי הכי מהר!

13/1/2021

ספר מעולה, שפותח את המוח באופן מדהים

9/1/2021

ספר עוצמתי, מרגש, מלא בהומור ומעשיר ! נהניתי מכל רגע 😇

6/1/2021

ספר מהמם משלב מידע מרתק וסיפור חיים מנקודת המבט של הפסיכולוגית קראתי אותו כל כך מהר שבאלי שוב!

4/1/2021

מצוין. כתיבה קולחת שהופכת את התהליך הטיפולי להרפתקה של חיפוש עקשני אחר חיים של אמת וחמלה.

3/1/2021

נוגע ללב

23/12/2020

אהבתי מאןד את הספר. מטפלת אמיצה מאוד כותבת בצורה אנושית ובהירה את קסם הטיפול .

17/12/2020

וואו, הספר פגש אותי בכל כך הרבה מקומות בחיים, האיר את עיניי ובטוח שחשף את הנפש לכמה דברים חדשים ומענינים. צחקתי ובכיתי לאורך כל הספר. הנאה צרופה.

11/12/2020

ספר נפלא, אינטיליגנטי, מסקרן, מרגש.. בכיתי, צחקתי.. מומלץ לכל מי שהיה בטיפול, או היה סקרן לגבי מה קורה שם.. ומומלץ גם למי שלא..

4/12/2020

מרתק, מענג מרגש ולעיתים אף סוחט דמעות.

28/11/2020

מעולה

8/11/2020

מעולה

2/11/2020

מאוד מענין ומחכים

31/10/2020

ספר מצוין, מרתק ומרגש. מתחיל מעט איטי וכבד, אך לאחר מכן צובר תאוצה. נותן את זוית הראיה של המטפל עם סיפורים מרגשים

22/10/2020

מרתק נותן מענה לשאלות וקשיים של מטופלת. מעשיר, מלמד, מרגש . מעורר מחשבה .לא יכלתי להניח את הספר מידי.

17/10/2020

מקסימה באנושיות שלה ובאנושיות עליה היא כותבת.

16/10/2020

ספר מהמם!

6/10/2020

ספר מרתק לכל מי שנובר קצת בנפש. נהניתי מכל מילה וודאי אחזור אליו שוב ושוב בעתיד.

26/9/2020

ספר מצוין בכל קנה מידה. לצחוק ולבכות לחילופין. נוגע בהמון סוגיות חשובות על החיים: פרידה, אובדן, אבל, זקנה, שכול, טיפול, ועוד. מומלץ בחום בכל גיל!

18/9/2020

יפה, מרגש, זורם. נהניתי מאוד והתרגשתי מהספר

14/9/2020

הסיפור מעניין והתובנות הפסיכולוגיות מרתקות.

14/9/2020

ספר נפלא, מרתק ואינטליגנטי

13/9/2020

מעמיק ומסביר את הדינמיקה בחדר טיפול פסיכולוגי...מעניין.

29/8/2020

ספר נפלא, מיד שסיימתי לקרוא התחלתי לקרוא שוב. הדילמות האנושיות כל כך שכולנו מתמודדים אחתם בחיינו ומשפטי החכמה, ( בכל פרק שמרתי לפחות משפט אחד חיים) . מקנא בקוראים החדשים. תהיינו

23/8/2020

ספר יוצא דופן. מרגש, סוחף ועמוק שכתוב בכנות ופתיחות מופלאה.

21/8/2020

מרגש, מעניין ומלא אמפתיה

19/8/2020

ספר חכם מצחיק ונעים

18/8/2020

מומלץ בחום.

13/8/2020

לא קראתי

6/8/2020

אהבתי, נהניתי ומקווה שגם למדתי.

26/7/2020

מראה מרהיבה של ועל אנושיות על כמה מגווניה ורבדיה. נוגע ללב, מעורר מחשבות ומעלה תהיות.

5/7/2020

נפלא! חזרתי וקראתי מס' משפטים שיישארו איתי תמיד.

4/7/2020

ספר מדהים! אני עובדת בתחום טיפולי והתחברתי לכל מילה. היו הרבה רגעי תובנה. כתיבה זורמת וקלילה עם הבזקים של תאוריות פסיכולוגיות. לורי הביאה את סיפורה האישי גם כמטפלת וגם כמטופלת. מדהים!

8/6/2020

ספר מדהים. לכל מי שמתחבר לעולם הפסיכולוגיה והנפש, אתם תשמרו הרבה ציטוטים מהספר הזה. ספר שפשוט צריך לנשום עמוק, להירגע ולהנות ממנו. ברגעים מסויימים מרגיש טיפה ארוך, אבל בהחלט מומלץ.

23/5/2020

ספר מעולה. מעמיק ועושה זאת באופן נגיש מאוד. התרגום בעייתי בעיניי מדי פעם: מילולי מדי במקום למצוא פתרונות טובים בעברית. עם זאת, נהניתי מאוד מהקריאה.

16/5/2020

ספר מעולה ומעורר מחשבה. מומלץ בחום

15/5/2020

ספר סוחף מעניין ומרתק , מצחיק ומרגש בו זמנית. לא יכלתי להפסיק לקרוא מרגע שהתחלתי.

11/5/2020

ספר מדהים! הוא מעלה שאלות שכולנו במודע או לא המודע, מתמודדים איתן כל חיינו. הספר משאיר אותנו עם מחשבות על מהן התושובות שאנו רגילים לתת לשאלות אלו ואולי לחפש תשובות אחרות. הספר מספר על טיפול קליני, כאשר הקורא נחשף לתהליך השתנות שעוברות הדמויות בספר. נהניתי מאוד מהספר!

7/5/2020

ספר מרתק, יש בו הרבה תבונה והוא שם מראה מול כל אחד/ת. ספר שמסביר את נפש האדם. אהבתי מאוד. ממליצה.

6/4/2020

ספר נהדר. אני מתכננת לעשות משהו שמעולם לא עשיתי...לקרוא אותו שוב.

2/4/2020

אנושי , חכם, ומעורר השראה.

1/4/2020

שובה לב, מרתק ומפעים

15/3/2020

היה או לא היה

14/3/2020

נפלא

2/3/2020

מעולה. נהנתי. צחקתי.התרגשתי. ממולץ.

1/3/2020

וואו, גמעתי את הספר בשקיקה, יש בו הכל מהכל.

20/2/2020

ספר קולח ומעניין

27/4/2025

ספר כתוב היטב, מעניין, וגם מלמד

26/4/2025

מעניין וקולח.

24/4/2025

ממש אהבתי.נהניתי מתיאורי המטופלים והתפתחות היחסים העדינה נהניתי מהמערכת עם המטפל שלה מההסברים על שיטות הטיפול.הספר מאד מושך ומעניין ומיוחד

5/4/2025

ממש יפה ומרגש

2/4/2025

אכן, חשוב ומומלץ לדבר עם מישהו, אני חושב שזה צורך חיוני. הדמות שאותי ריגשה במיוחד זו ג׳ולי…….. גם ג׳ון הוא דמות מעניינת ומרתקת…. תהנו

10/3/2025

ספר מעניין שמתאר במקביל את הפסיכולוגית כמטפלת וכמטופלת. לא הפסיק לעניין ולרתק.

6/3/2025

כתוב היטב. לעיתים חינוכי ומלמד מדי. ש

25/2/2025

פתח צוהר לעולם הטיפול

14/2/2025

מדהים פשוט תענוג

6/2/2025

אני חושבת שהכותרת של הספר מטעה. הוא לא כזה מסעיר ופרובוקטיבי. ספר טוב, נחמד לראות את זווית הטיפול הן מצד המטופלת והן מצד המטפלת.. הרבה נקודות למחשבה. לעתים קצת זולג למחשבות עצמיות שמסופרות ארוכות מדי לטעמי אך יחד עם זאת מאוד נהניתי מהדיאלוגים בספר.

8/1/2025

מעורר תקווה לשינוי

2/1/2025

כתוב היטב, מעניין, מרגש ומומלץ מאוד לקריאה.

15/12/2024

כתוב בצורה מעניינת מעבירה טוב את חוויית הטיפול מרגש ומצחיק

5/10/2024

מעניין ביותר, החשיפה של הסופרת גם את עצמה תרמה רבות לעניין שהספר יצר.אם הייתי זקוקה לטיפול , הייתי מגיעה אליה….

30/8/2024

ספר טוב לאוהבי פסיכולוגיה, קצת ארוך מידיי לטעמי.

21/7/2024

ספר מעניין עם דמויות מורכבות שאפשר ללמוד מכל אחת מהן

12/7/2024

ספר מעניין וקריא

13/3/2024

ספר קריא ומעניין, עם סיפורים נוגעים ללב שבכל פעם נחשפת עוד שכבה שלהם. תרגום מרושל ואצלי לפחות היו רגעים שהרגיש קצת שטוח

7/11/2023

ספר חמוד, נותן הצצה לעולם הטיפול ולדרך העבודה של מטפלים בצורה קולחת ומעניינת

16/10/2023

ספר מעניין בהתחלה לא כ"כ זרם וקצת נאבקתי איתו. בשלב מסוים תפס אותי ונהניתי מאוד. למדתי הרבה ממליצה

4/9/2023

חמוד. קריאה קלה וזורמת.

2/9/2023

קצת דידקטי אבל רגיש ומרגש. עושה חשק ללכת לטיפול

10/8/2023

אותנטי ומקסים

6/8/2023

ספר חחוד וקליל . שנותן הרבה מחשבה והתבוננות על דברים אישיים תוך כדי קריאה.

31/7/2023

זהו ספר עיון יותר מאשר ספר פרוזה עם חלקים מקצועיים כבדים יותר, אך סיפורי המטופלים מעניינים ונשארים בראש גם אחרי שמסיימים לקרוא את הספר , וזה אומר הכל

28/6/2023

מאוד קריא, הצצה לטיפול פסיכולוגי. קצת ארוך מידי.

25/2/2023

מעניין, מעורר מחשבה ורגשות, מאוד אהבתי

7/1/2023

ספר מעורר מחשבה,מעניין ומרגש . לעיתים היו קטעים קצת ארוכים מידי לטעמי,תחושה של חזרה על אותו עניין שוב ושוב אך סהכ נהנתי וממליצה מאד.

27/12/2022

מעולה וקולח

16/11/2022

חמוד

28/6/2022

יותר ממואר אישי מספר פרוזה או עיון, אבל הסיפורים והמטופלים מעניינים, ויש בו רגעים מאוד מצחיקים/מרגשים/מסעירים. שווה קריאה.

18/6/2022

חמוד

9/6/2022

ספר מרתק על טיפול - המטפלת מספרת על מטופליה וגם חושפת את הטיפול האישי שלה והסיפורים נשזרים אלו באלו. נהניתי לקרוא

23/2/2022

מעניין, מסופר יפה

1/1/2022

ספר רגיש, שמרעיד בעדינות את מיתרי הלב

13/12/2021

סה"כ ספר מוצלח ומעניין. אולי קצת מטיפני מידי וחינוכי מידי לגביי מאחורי הקלעים של עולם הטיפול. הייתי מקצרת אותו ברבע

30/9/2021

ספר מרגש, בכיתי נמון אבל לא בקטע רע. דמויות מהנות, כתיבה קולחת (מרגישה שגמעתי אותו בכמה ימים בודדים) וקצבית. לא נתתי לו 5 כי לא כל המסרים הטיפוליים נוחתים עד הסוף (אבל אולי זו לא המטרה)

11/8/2021

ספר מעורר מחשבה. נהנתי ממנו.

30/7/2021

קריא, אנושי ומרגש. כמו שאמר קודמי: לא ספרות מופת, אבל בהחלט מהנה. יש לי כמה הסתייגויות מהתרגום, בעיקר בתחום הלשוני של השפה העברית.

22/6/2021

ספר ממש חמוד! כשהתחלתי לקרוא את הספר,לא הצלחתי להתחבר אליו, רק לקראת אמצע הספר מצאתי את עצמי נשאב אליו ואז התחלתי לקרוא אותו בכל הזדמנות שהייתה לי :) השורה התחתונה היא תנו לספר הזדמנות,הוא מתחיל לאט אבל הוא מצליח לשאוב אותך

19/6/2021

ספר מאוד מעניין, מעמיק, מרתק, מרגש (מאוד), נותן הצצה לחדר הטיפולים ולדינאמיקה בין המטופל למטפל. ספר קצת כבד שנותן הרבה חומר למחשבה על החיים ועל היותינו בני אנוש בעלי רגשות (גם מטפלים וגם מטופלים). לא נקרא תוך כמה שעות היות ומצריך הרבה ריכוז וחשיבה.

7/10/2020

כפסיכולוגית צעירה היה מרתק לקרוא ומחכים. התרגום לא טוב מספיק

1/10/2020

מעניין, מושך, גורם לחשוב.. מהנה.

20/7/2020

ספר מתוק ומקסים, עם תובנות חשובות. מההתחלה הוא מאוד סוחף אבל לקראת הסוף יש כבר קצת תחושת מיאוס ושיגמר כבר. בסהכ טוב.

3/7/2020

חמוד, קריאה נעימה. יש רגעים של תובנות אמיתיות. לפעמים מעצבן שהנרטיב נקטע והופך להסבר מונחים פסיכולוגיים שבשבילם יש ויקיפדיה. אבל סל הכל חמוד

26/4/2020

מקסים. כתיבה קולחת ומהנה

7/4/2020

נחמד קצת מתאמץ להיות עצוב

29/3/2020

קולח. נהנתי.

27/3/2020

ספר כיפי ומעניין. בין הסיפורים על המטופלים השונים שזורות תובנות רבות על נפש האדם. הוא מעט ארוך מידי לטעמי, אפשר היה לקצר אותו

28/6/2023

ספר מרגש ואנושי שהצד החזק שלו היה החלק הסיפורי. הצגת התאוריות הפסיכולוגיות באריכות היתה גם מעייפת וגם שטחית עבורי. היה אפשר לערוך קצת ולתת לקוראים להבין בעצמם מושגים ולא להאכיל בכפית מה שהרגיש לי קצת כמו זלזול באינטליגנציה. נשמע שהיא עצמה כמטפלת חדשה נרגשת מגילוי הידע ומרגישה צורך להעביר לנו אותו על כל פרטיו.

2
9/10/2024

כשנה אחרי קריאת הספר, רגעים ממנו עדיין צפים בזיכרוני מדי פעם. יש בו כמה מפגשים אנושיים ואותנטיים עם דמויות ייחודיות שאנחנו מקבלים הצצה לחיים שלהן ולקונפליקטים הפנימיים שלהן. אבל מצד שני יש בספר הזה משהו שטחי, אפילו מעצבן. הוא מאוד מתאים לרוח התקופה הנוכחית בפסיכולוגיה האמריקאית שרוקדת לפי החליל של חברות הביטוח - רודפים אחרי תוצאות אבל בלי לגעת בעומק באמת. האמנתי לכותבת שהיא מחבבת את המטופלים שלה ועושה הכל כדי לעזור להם, אבל לא לגמרי האמנתי לה שהיא הייתה פתוחה לפגוש את מי שהם באמת. בסוף הקריאה הרגשתי ששמעתי כמה סיפורים מעניינים של אנשים, אבל לא פגשתי את החלקים העמוקים, האותנטיים, המורכבים והגולמיים בנפש שלהם.

1
15/5/2021

סביר. קצת מייגע. הסופרת עסוקה בלחנך וללמד במקום פשוט לתת לסיפור לדבר, וזה מתיש… בטח עבור מי שמכירים את התיאוריות

1
3/4/2025

הרעיון של הספר מקסים, אבל הוא ארוך ומיגע, לא היתה בו שום עלילה סוחפת, השתעממתי מתחילתו ועד סופו

27/3/2025

ספר חביב, לא יותר. הכתיבה טובה. יש חלקים שהוא זורם, יש חלקים שמרגיש כאילו אנחנו בשעור פסיכולוגיה ומרגישים קצת תקועים איתו.

8/3/2025

הספר נחמד. פורש את חווית הטיפול עבור המטפל והמטופל. היה לי מעניין לקרוא אותו, אבל לא הצלחתי להישאב לזה

16/1/2025

הפסיכולוג לא הצליח לעזור לה היא מעייפת כמטפלת וכמטופלת

31/12/2024

ספר נחמד

22/6/2022

ספר מיוחד ומעניין ברובו - אך למרות זאת מצאתי את עצמי מדלגת שוב ושוב על קטעים שהיו מתישים עד משעממים...

29/5/2021

ארוך נורא. הרבה סיפורים שלוקח להם יותר מידי זמן להתפתח. לא ברור אם זה ספר עיוני על פסיכולוגיה או סיפור. הוא מנסה להיות שניהם וזה עובד באופן חלקי. הדמויות מצויינות כולן, ויש משהו בהתפתחות האיטית שגם נותן תחושה תהליכית של טיפול שמייצר תחושה אותנטית ומעניינת. בסך הכל ספר סביר.

15/4/2020

תרגום על הפנים אני חוששת.

23/4/2024

בהתחלה מאוד נהנתי ולאט לאט איבדתי עניין, היה ערבוב בין הסיפורים של הסופרת לבין המטופלים שלה. לא הרגשתי שהסיפורים כנים ושבאמת הסופרת היא מטפלת מקצועית.

1
29/3/2025

סיפורים אישיים, חושפניים, על גבול הרכילות, תובנות קלישאתיות, נקודת מבט שונה אבל לא סוחפת במיוחד, מומלץ לאוהבי הז׳אנר הטיפולי.

15/1/2025

הספר טוב ומעניין, כתוב היטב ושווה קריאה לכל מי שהיה או חושב להיות בטיפול (או חושב שטיפול זה מטופש ובשביל מה לטרוח). אבל הקריינות גרועה בעיני. הקריינית לא הוגה נכון את המונחים המקצועיים ואפילו שמות של אנשים מקבלים ניסוח מחודש. האינטונציה לא תמיד מדויקת לטקסט וזה מרגיש לעיתים שהיא לא מבינה מה היא מקריאה. לא עושים האזנה טרום פרסום? לא נותנים לקריינית רגע להבין מה המסר שהיא צריכה להעביר דרך הקול? זה לא מכבד לא את המאזינים ולא את המקריינים. פייר, ביאסתם.

13/10/2023

היה לי קשה לצלוח את הספר. די חרקתי שיניים כדי לסיים אותו. לא שלא היה מעניין, בעיקר ההסברים הפסיכולוגיים, אבל לא נסחפתי בקריאה.

9/1/2023

אמריקאי מתקתק. לא אהבתי שבתוך הסיפור היא מכניסה תאוריות טיפוליות. לא התחברתי לסיפורים

6/4/2020

הסופרת מכניסה ללופ האינסופי של המיינד, לופ שמייצר הרבה סבל. שרדתי עד השליש... מתאים למי שאוהב חפירות

24/3/2024

משעמם. הרבה תאוריה מעולם הפסיכולוגיה, די מובנת מאליה ומרוחה (ואני לא פסיכולוג), כל הזמן הרגשה של ״נו, הבנו, תגיעי לעיקר!״ מרגיש יותר כמו פרסומת לטיפולים נפשיים ואולי פרסום עצמי למטפלת שהיא המחברת.

1
9/1/2021

משעמם

21/4/2020

לא הצלחתי להתחבר לספק, למרות הביקורת הטובות פה. הוא לא מצחיק, אין ממש עלילה, לא משך אותי להמשיך לקרוא וללמוד על הדמויות. משעמם מאוד ובעיקר הרגיש כמו מאמר ארוך כמו מסטיק...

סקירות וביקורות

עינת נתן, מה זאת משפחה מאושרת? [שלושה ספרים - שמואל רוזנר מארח] שמואל רוזנר פודקאסט מדברים עברית 10/01/2022 להאזנה להסכת >
אולי כדאי לך לדבר עם מישהו לורי גוטליב
הערת המחברת
 
 
הספר שלפניכם שואל, "איך אנו משתנים?" ועונה, "ביחס לאחרים." מערכות היחסים שאני כותבת עליהן כאן, בין מטפלים למטופלים, מצריכות אמון קדוש כדי שיתרחש שינוי. נוסף על קבלת אישור בכתב, השקעתי מאמצים רבים במטרה להסוות כל פרט בר־זיהוי, ובמקרים מסוימים ייחסתי למטופל יחיד חומרים ומצבים שלקוחים מכמה מטופלים. כל השינויים נבחנו ונבחרו בקפידה כך שיישארו נאמנים לכל סיפור, ובה בעת ישרתו את המטרה הגדולה יותר: לחשוף את האנושיות המשותפת לכולנו כדי שנוכל לראות את עצמנו ביתר בהירות. רוצה לומר, אם אתם מזהים את עצמכם בדפים הבאים, זה גם מקרי וגם מכוון.
 
הערה בנוגע למינוח: אנשים שבאים לטיפול מכונים באופנים שונים, לרוב מטופלים (פציינטים) או קליינטים. להבנתי, אף אחת מהמילים אינה תופסת את מערכת היחסים שיש לי עם האנשים שאני עובדת איתם. אבל האנשים שאני עובדת איתם הוא צירוף מוזר ומסורבל, וקליינטים עלול לבלבל בשל מובניו הרבים, ועל כן, לשם הפשטות והבהירות, אשתמש במטופלים לכל אורך הספר.
 
 
חלק ראשון
 
אין דבר שמתאווים אליו יותר מלהיחלץ מסבל,
אך אין דבר מפחיד יותר מלהיות מנושלים ממשענת.
— ג'יימס בולדווין
 
 
1: 
אידיוטים
 
יומן טיפולים, ג'ון:
 
המטופל מדווח שהוא מרגיש "לחוץ" ואומר שהוא מתקשה לישון ולהסתדר עם אשתו. מביע רוגז על אחרים ומבקש עזרה "להתמודד עם האידיוטים."
 
תפגיני חמלה.
 
נשימה עמוקה.
 
תפגיני חמלה. תפגיני חמלה. תפגיני חמלה...
 
אני חוזרת על המשפט הזה בראש כמו מנטרה בזמן שהגבר בן הארבעים שיושב מולי מספר לי על כל האנשים בחייו שהם "אידיוטים". הוא רוצה לדעת למה העולם מלא בכל כך הרבה אידיוטים. האם הם נולדים ככה? האם הם נעשים ככה? אולי זה קשור איכשהו בכל הכימיקלים המלאכותיים שמוסיפים למזון בימינו?
 
"בגלל זה אני מנסה לאכול אורגני," הוא אומר. "כדי לא להפוך לאידיוט כמו כל השאר."
 
אני לא מצליחה לעקוב באיזה אידיוט מדובר עכשיו: השיננית ששואלת יותר מדי שאלות ("אף אחת מהן לא רטורית"), הקולגה שרק שואל שאלות ("הוא אף פעם לא אומר שום דבר, כי זה היה אומר שיש לו משהו להגיד"), הנהג לפניו שנעצר ברמזור צהוב ("שום דבר לא דחוף לו!"), הטכנאי של "אפל" ב"דלפק המומחים" שלא הצליח לתקן את הלפטופ שלו ("גם כן מומחה!").
 
"ג'ון," אני מנסה, אבל הוא מתחיל לספר סיפור מבולבל על אשתו. אני לא מצליחה להשחיל מילה, למרות שהוא בא לבקש ממני עזרה.
 
אני, דרך אגב, המטפלת החדשה שלו. (המטפלת הקודמת שלו, שהחזיקה מעמד שלוש פגישות, היתה "נחמדה, אבל אידיוטית".)
 
"ואז מרגו מתעצבנת — היית מאמינה?" הוא אומר. "אבל היא לא אומרת לי שהיא כועסת. היא רק מתנהגת בכעס, ואני אמור לשאול אותה מה לא בסדר. אבל אני יודע שאם אני אשאל, היא תגיד 'שום דבר' בשלוש הפעמים הראשונות, ואז אולי בפעם הרביעית או החמישית היא תגיד, 'אתה יודע מה לא בסדר,' ואני אגיד, 'לא, אני לא יודע, אחרת לא הייתי שואל!'"
 
הוא מחייך. זה חיוך ענקי. אני מנסה לעבוד עם החיוך — כל דבר שעשוי לשנות את המונולוג הזה לדיאלוג וליצור מגע איתו.
 
"מסקרן אותי החיוך הזה שלך עכשיו," אני אומרת. "כי אתה מדבר על התסכול שלך מכל כך הרבה אנשים, כולל מרגו, אבל אתה מחייך."
 
החיוך שלו מתרחב. יש לו את השיניים הכי לבנות שראיתי בחיים. הן נוצצות כמו יהלומים. "אני מחייך, שרלוק, כי אני יודע בדיוק מה מציק לאשתי!"
 
"אה!" אני עונה. "אז —"
 
"חכי, חכי. אני מגיע לחלק הכי טוב," הוא קוטע אותי. "אז כמו שאמרתי, אני באמת יודע מה לא בסדר, אבל אני לא כל כך מעוניין לשמוע עוד תלונה. אז הפעם במקום לשאול, אני מחליט שאני הולך ל —"
 
הוא משתתק ונועץ מבט בשעון על המדף מאחורי.
 
אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לעזור לג'ון להאט את הקצב. אני יכולה להעיר משהו על המבט בשעון (האם הוא מרגיש שמאיצים בו פה?), או על העובדה שהוא קרא לי הרגע שרלוק (משהו בי עיצבן אותו?). או שאני יכולה להישאר יותר על פני השטח של מה שאנחנו מכנים "התוכן" — הנרטיב שהוא מספר — ולנסות להבין קצת יותר למה הוא משווה את הרגשות של מרגו לתלונה. אבל אם אשאר ברמת התוכן, לא ניצור מגע כל הפגישה, וג'ון, כך אני למדה, הוא מישהו שיש לו בעיה ליצור מגע עם האנשים בחייו.
 
"ג'ון," אני מנסה שוב. "אולי כדאי שנחזור למה שקרה הרגע —"
 
"אה, יופי," הוא קוטע אותי. "נשארו לי עוד עשרים דקות." ואז הוא חוזר לסיפור שלו.
 
אני מרגישה פיהוק מתקרב, חזק, ונדרש לי כוח כמעט על־אנושי להמשיך לחשוק את הלסת. אני מרגישה את השרירים מתנגדים, מעוותים את פניי להבעות מוזרות, אבל הפיהוק נשאר בפנים, תודה לאל. לרוע המזל, מה שמבקיע במקומו הוא גיהוק. חזק. כאילו אני שיכורה. (אני לא. אני הרבה דברים בלתי נעימים ברגע זה, אבל שיכורה אני לא.)
 
בגלל הגיהוק הפה שלי מתחיל להיפתח שוב. אני מהדקת את שפתיי חזק כל כך, שעיניי מתחילות לדמוע.
 
ג'ון כמובן לא מבחין בשום דבר. הוא ממשיך לדבר על מרגו. מרגו עשתה ככה, מרגו עשתה ככה. אני אמרתי ככה, היא אמרה ככה. ואז אמרתי —
 
מדריכה אחת אמרה לי פעם בזמן ההתמחות, "בכל אחד יש משהו מעורר חיבה," ולהפתעתי הרבה גיליתי שהיא צודקת. בלתי אפשרי להתוודע לאנשים לעומק ולא להתחיל לחבב אותם. צריך לקחת את האויבים בעולם, לשים אותם בחדר ולהביא אותם לשתף זה את זה בסיפורים ובחוויות המכוננות שלהם, בפחדים ובמאבקים שלהם, ויריבים גלובליים יתחילו להסתדר פתאום. מצאתי משהו מעורר חיבה ממש בכל אדם שטיפלתי בו אי־פעם, כולל בחור שניסה לרצוח מישהו. (מתחת לזעם הסתתר מותק של ממש.)
 
אפילו לא הזיז לי כששבוע קודם לכן, בפגישה הראשונה שלנו, ג'ון הסביר שהוא בא אלי כי אני "אף אחת" פה בלוס אנג'לס, מה שאומר שהוא לא ייתקל באף אחד מהקולגות שלו בתעשיית הטלוויזיה כשיבוא לפגישה. (הוא חשד שהקולגות שלו הולכים ל"מטפלים מפורסמים, עם ניסיון".) פשוט סימנתי לעצמי שנוכל לדבר על זה בעתיד, כשהוא יהיה פתוח יותר לתקשר איתי. גם לא נרתעתי בסוף אותה פגישה, כשהוא נתן לי חבילה של מזומנים והסביר שהוא מעדיף לשלם ככה כי הוא לא רוצה שאשתו תדע שהוא הולך לטיפול.
 
"את תהיי כמו הפילגש שלי," הוא הציע. "או בעצם, יותר כמו הזונה שלי. בלי להעליב, אבל את לא אישה מהסוג שהייתי בוחר כפילגש... אם את מבינה מה אני אומר."
 
לא הבנתי מה הוא אומר (מישהי בלונדינית יותר? צעירה יותר? עם שיניים לבנות ונוצצות יותר?), אבל החלטתי שההערה הזאת היא רק אחת ההגנות של ג'ון מפני התקרבות למישהו או מפני הכרה בצורך שלו באדם אחר.
 
"הא־הא, הזונה שלי!" הוא אמר ונעצר ליד הדלת. "אני פשוט אבוא לפה פעם בשבוע, אשחרר את כל התסכול שכלוא בי, ואף אחד לא צריך לדעת! נכון שזה מצחיק?"
 
בטח, רציתי להגיד, מצחיק בטירוף.
 
ובכל זאת, בזמן ששמעתי את ג'ון צוחק כך בדרכו במסדרון, הייתי מלאת ביטחון שעם הזמן אלמד לחבב אותו. מתחת לכל ההצגה הדוחה שלו ודאי יתגלה משהו מעורר חיבה — אפילו יפה.
 
אבל זה היה בשבוע שעבר.
 
היום הוא סתם נראה לי דפוק. דפוק עם שיניים מרהיבות.
 
תפגיני חמלה, תפגיני חמלה, תפגיני חמלה. אני חוזרת על המנטרה הדוממת שלי ומתמקדת מחדש בג'ון. הוא מדבר על טעות שעשה אחד מאנשי הצוות בתוכנית הטלוויזיה שלו (גבר שנקרא בסיפור של ג'ון פשוט "האידיוט"), וברגע זה עולה משהו על דעתי: הקיטורים של ג'ון נשמעים מוכרים מאוד. לא המצבים שהוא מתאר, אבל התחושות שהם מעלים בו — ובי. אני יודעת כמה מחזקת התחושה הזאת — להאשים את העולם בחוץ בתסכולים שלי, לא לקחת בעלות על התפקיד שאני ממלאת במחזה האקזיסטנציאליסטי שנקרא חיי החשובים להדהים. אני יודעת איך זה לרחוץ בזעם צדקני, בתחושת הוודאות שאני צודקת לגמרי ונעשה לי עוול נוראי, כי ככה בדיוק הרגשתי כל היום.
 
מה שג'ון לא יודע הוא שאני מרגישה כך מאז אתמול בערב, כשהאיש שחשבתי שאני עומדת להתחתן איתו נפרד ממני בפתאומיות. היום אני מנסה להתמקד במטופלים שלי (מרשה לעצמי לבכות רק בהפסקות בנות עשר דקות בין הפגישות, מקפידה לנגב היטב את המסקרה הנוזלת לפני המטופל הבא). במילים אחרות, אני מתמודדת עם הכאב שלי כפי שאני חושדת שג'ון מתמודד עם שלו: בטיוח.
 
כמטפלת, אני יודעת הרבה על כאב, על דרכים שבהן כאב מתקשר לאובדן. אבל אני יודעת גם משהו שאינו מובן מאליו כל כך: ששינוי ואובדן הם בני לוויה למסע. אין שינוי בלי אובדן, וזאת הסיבה שאנשים רבים נוטים לומר שהם רוצים שינוי אבל נשארים בדיוק אותו הדבר. כדי לעזור לג'ון, יהיה עליי לפענח מה בדיוק יהיה האובדן שלו, אבל לפני כן עליי להבין את האובדן שלי. כי ברגע זה הדבר היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו הוא מה שהחבר שלי עשה אתמול בערב.
 
האידיוט!
 
אני מחזירה את עיניי אל ג'ון וחושבת: אני שומעת אותך, אחי.
 
אולי אתם חושבים עכשיו, חכי שנייה, למה את מספרת לנו את כל זה? מטפלים לא אמורים לשמור את החיים הפרטיים שלהם בסוד? הם לא אמורים להיות לוח חלק ולעולם לא לגלות שום דבר על עצמם, צופים אובייקטיביים שנמנעים מלכנות את המטופלים שלהם בשמות — אפילו בתוך ראשיהם? חוץ מזה, מטפלים — מי אם לא הם? — בכלל אמורים להתמודד היטב עם חייהם, לא?
 
מצד אחד, כן. מה שקורה בחדר הטיפולים צריך להיעשות לטובת המטופל, ואם המטפלים אינם מסוגלים להפריד את הקשיים שלהם מאלה של האנשים שבאים אליהם, עליהם לבחור לעצמם מקצוע אחר, אין שום שאלה.
 
מצד שני, מה שמתרחש פה — ברגע זה, ביניכם לביני — אינו טיפול אלא סיפור על טיפול: איך אנו מחלימים, ולאן זה מוביל אותנו. בדומה לתוכניות בערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק" שמראות התפתחות של עוּבּרי תנינים נדירים ואיך הם נולדים, אני רוצה לתפוס את התהליך שבו בני אדם שנאבקים להתפתח מתדפקים על הקליפות מבפנים, עד שבשקט־בשקט (ולפעמים ברעש רב) ולאט־לאט (ולפעמים לפתע פתאום) הקליפה נבקעת.
 
אז למרות שהתמונה שלי יושבת בין פגישות עם מסקרה נוזלת על פנים רטובות מדמעות אולי מעוררת בכם אי־נוחות, זה המקום שבו הסיפור הזה שאתם עומדים לקרוא, על קומץ בני־אנוש נאבקים, נפתח — באנושיות שלי.
 
מטפלים מתמודדים, כמובן, עם האתגרים של חיי היומיום בדיוק כמו כל אחד אחר. למעשה, ההיכרות הזאת נמצאת בשורש הקשר שאנו יוצרים עם זרים שנותנים בנו די אמון להפקיד בידינו את הסיפורים הרגישים והסודיים ביותר שלהם. ההכשרה שלנו העניקה לנו תיאוריות וכלים וטכניקות, אבל מתחת לניסיון הזה, שהרווחנו בעמל רב, ניצבת העובדה שאנו יודעים בדיוק כמה קשה להיות בן אדם. כלומר, אנחנו עדיין באים לעבודה מדי יום כעצמנו — עם כל הפגיעויות שלנו, הכמיהות וחוסר הביטחון שלנו, וההיסטוריות הפרטיות שלנו. מכל התעודות המעידות על כישוריי כמטפלת, המשמעותית ביותר היא היותי חברה מן המניין במועדון המין האנושי.
 
אבל חשיפת האנושיות הזאת היא כבר עניין אחר. עמיתה אחת סיפרה לי שכשהרופא התקשר לספר לה שההיריון שלה לא נקלט, היא בדיוק עמדה ב"סטארבקס" ופרצה בבכי. מטופלת שראתה אותה במקרה ביטלה את הפגישה הקרובה אצלה, ומאז לא נראתה עוד.
 
אני זוכרת ששמעתי את הסופר אנדרו סולומון מספר סיפור על זוג נשוי שפגש בכנס. הוא סיפר שבמהלך אותו היום, כל אחד מבני הזוג סיפר לו בחשאי שהוא לוקח כדורים נגד דיכאון, אבל אינו רוצה שבן הזוג ידע מזה. התברר שהם מסתירים את אותה התרופה באותו הבית. לא חשוב איזו פתיחות אנחנו מגלים כחברה בנוגע לעניינים שנחשבו בעבר פרטיים, הסטיגמה סביב המאבקים הרגשיים שלנו עדיין מעוררת יראה. אנחנו מדברים כמעט עם כל אחד על בריאותנו הגופנית (מישהו מסוגל לתאר לעצמו בני זוג שמסתירים זה מזה תרופה נגד צרבת?), אפילו על חיי המין שלנו, אבל נסו להעלות חרדה או דיכאון או צער עיקש ובלתי מוסבר, והבעת הפנים של בני שיחכם תשדר כנראה רצון דוחק להימלט מהשיחה הזאת, ומהר.
 
אבל ממה אנחנו מפחדים כל כך? הרי אם נציץ אל אותן פינות חשוכות ונדליק את האור, לא נגלה בהן אוסף של ג'וקים. גם גחליליות אוהבות את החושך. יש במקומות האלה יופי. אבל אנחנו צריכים להביט שם כדי לראות אותו.
 
העיסוק שלי — טיפול — הוא להביט.
 
ולא רק עם המטופלים שלי.
 
עובדה שלא מרבים לדון בה: מטפלים הולכים לטיפול. למעשה, בתקופת ההתמחות שלנו אנחנו נדרשים ללכת לטיפול כחלק מצבירת השעות לקראת קבלת הרישיון, כדי שנדע ממקור ראשון מה יחוו המטופלים העתידיים שלנו. אנחנו לומדים לקבל היזון חוזר, לשאת אי־נוחות, להתוודע לשטחים מתים ולגלות את השלכות ההיסטוריה וההתנהגות שלנו על עצמנו ועל אחרים.
 
אבל אז אנחנו מקבלים רישיון, ואנשים באים אלינו לטיפול ו... אנחנו עדיין הולכים לטיפול. לא בצורה רציפה בהכרח, אבל חלק גדול מאיתנו יושבים על הספה אצל מישהו אחר בכמה נקודות במהלך הקריירה, במידת־מה כדי שיהיה לנו מקום לדבר בו על ההשלכות הרגשיות של סוג העבודה שאנחנו עושים, ובמידת־מה כי החיים הם משהו שקורה, והטיפול עוזר לנו להתמודד עם השדים כשהם קופצים לבקר.
 
והם קופצים לבקר, כי לכל אחד יש שדים — גדולים, קטנים, ישנים, חדשים, שקטים, רועשים, לא משנה איזה. השדים המשותפים האלה הם עדות לעובדה, שכולנו בסופו של דבר די קרובים לתֶקן. והגילוי הזה אחראי לכך שנוכל ליצור מערכת יחסים שונה עם השדים שלנו, כזאת שבה נפסיק לנסות לשכנע את עצמנו לא להאזין לקול פנימי מטריד או להקהות את תחושותינו בהסחות דעת כמו יותר מדי יין או אוכל או שעות גלישה ברשת (פעילות שהקולגות שלי מכנים "משכך הכאבים היעיל ביותר לטווח קצר שאינו מצריך מרשם רופא").
 
אחד הצעדים החשובים ביותר בטיפול הוא לעזור לאנשים לקחת אחריות על מצבם וקשייהם, כי ברגע שהם קולטים שהם יכולים (וצריכים) לבנות את חייהם, יש להם את החופש לייצר שינוי. אבל לא פעם אנשים מסתובבים עם האמונה שרוב הבעיות שלהם נובעות מנסיבות או ממצב מסוים — כלומר, שהן חיצוניות. ואם מה שמחולל את הבעיות הוא כל מי וכל מה שמחוצה להם, דברים שם בחוץ, מדוע שיטרחו לשנות את עצמם? גם אם יחליטו לעשות דברים בצורה שונה, הרי שאר העולם יישאר כמות שהוא, לא?
 
זה טיעון הגיוני. אבל בדרך כלל החיים לא עובדים ככה.
 
זוכרים את האמרה המפורסמת של סארטר, "הגיהינום הוא הזולת"? זה נכון — העולם מלא אנשים קשים (או, א־לה־ג'ון, "אידיוטים"). אני מתערבת שאתם יכולים לזרוק חמישה שמות של אנשים ממש קשים בלי לחשוב בכלל — מחלק מהם אתם נמנעים בחריצות, מאחרים הייתם נמנעים בחריצות אלמלא חלקו איתכם אותו שם משפחה. אבל לפעמים — לעתים קרובות מכפי שאנו נוטים להאמין — האנשים הקשים האלה הם אנחנו.
 
זאת האמת — לפעמים הגיהינום הוא אנחנו.
 
לפעמים אנחנו הגורם לקשיים שלנו. ואם אנחנו מצליחים להפסיק להכשיל את עצמנו, קורה משהו מדהים.
 
מטפל מציב מראה מול מטופלים, אבל גם מטופלים מציבים מראה מול המטפלים שלהם. טיפול רחוק מאוד מלהיות עניין חד־צדדי; הוא מתרחש בתהליך מקביל. מדי יום ביומו המטופלים שלנו מעלים שאלות שעלינו לחשוב עליהן ביחס לעצמנו. אם הם מצליחים לראות את עצמם ביתר בהירות מבעד לשיקופים שלנו, אנחנו יכולים לראות את עצמנו ביתר בהירות מבעד לשיקופים שלהם. זה קורה למטפלים כשהם מטפלים באחרים, וזה קורה גם למטפלים שלנו עצמנו. אנחנו מראות שמשקפות מראות שמשקפות מראות ומציגות את מה שעדיין אין ביכולתנו לראות.
 
מה שמחזיר אותי לג'ון. היום אני לא חושבת על שום דבר מזה. ככל שזה נוגע לי, עבר עליי יום קשה עם מטופל קשה, ואם זה לא קשה מספיק, אני נפגשת עם ג'ון מיד אחרי פגישה עם נשואה טרייה שגוססת מסרטן — אף פעם לא זמן אידיאלי להיפגש עם מישהו, אבל במיוחד לא כשאת סובלת מחוסר שינה, ותוכניות הנישואים שלך עצמך בוטלו זה עתה, ואת יודעת שהכאב שלך מתגמד ליד כאבה של חולה סופנית, ובו בזמן את גם מרגישה (אבל עדיין לא מודעת לכך) שהוא לא כל כך טריוויאלי, כי איזה אסון מתרגש בתוכך.
 
בינתיים, במרחק קילומטר וחצי בערך, בבניין לבנים ישן ברחוב חד־סטרי צר, מטפל ששמו וֶנדֶל יושב בקליניקה ומקבל גם הוא מטופלים. בזה אחר זה הם יושבים אצלו על הספה, ליד חצר פנימית מקסימה, מדברים על דברים דומים לאלה שהמטופלים שלי מדברים עליהם איתי בקומה העליונה של בניין משרדים גבוה מזכוכית. המטופלים של ונדל באים אליו במשך שבועות או חודשים ואולי אף שנים, אבל אני עדיין לא פגשתי אותו. למעשה, אפילו לא שמעתי עליו. אלא שזה עומד להשתנות.
 
אני עומדת להפוך למטופלת החדשה ביותר של ונדל.