זה נמס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
זה נמס
מכר
אלפי
עותקים
זה נמס
מכר
אלפי
עותקים

זה נמס

3.5 כוכבים (47 דירוגים)
ספר דיגיטלי
3244מקורי
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/06/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: Het Smelt
  • תרגום: אירית באומן
  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 429 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 9 דק'

תקציר

אישה צעירה נוסעת עם גוש קרח עצום במכוניתה לאזכרה של חבר ילדות. בחוץ קר, אבל נפשה בוערת. היא נוסעת לנקום. לא באדם אחד, אלא בכפר שלם. כך נפתח זה נמס, ספר הביכורים של ליזה ספיט, שהיכה את קוראיו בתדהמה, הפך לרב-מכר ענק מיד עם צאתו לאור, תורגם ל-16 שפות שונות וזכה במגוון פרסים ספרותיים.
 
אווה מגיעה אמנם לכפר, אבל אינה מדברת עם איש. מאחורי חלון הרכב היא עוקבת אחר הדמויות שאִכלסו את ילדותה – החברים עמם גדלה, הוריהם, אפילו את אחיה האהוב היא רואה מרחוק, אבל לא ניגשת לומר מילה. יש לה תוכנית.
 
בד בבד נמסר במשורג סיפור חייה של אווה למן ילדותה. זהו כפר קטן בבלגיה, שלושה ילדים נולדו באותה שנה. בת אחת ושני בנים. כמעט מתוך כורח הם הופכים לחברים קרובים, שלושת המוסקטרים. אבל הכניסה לגיל ההתבגרות, והעוררות המינית השוטפת את השלושה, מכניסות לחייהם פן חדש שיש בו, לצד סקרנות בריאה, גם היבטים של ניצול, השפלה, אכזריות וריח חריף של אסון ממשמש ובא.
 
זה נמס היא יצירה מפעימה, מלאת אהבה אך חסרת רחמים, המותירה את הקורא משתאה וחסר מילים. ליזה ספיט הבלגית פרסמה אותה בגיל 28 בלבד, והיתה בן לילה לסנסציה ספרותית.

פרק ראשון

השעה 9:00
 
 
ההזמנה הגיעה לפני שלושה שבועות, במעטפה עמוסת בולים. הבולים, שעצם משקלם ודאי הוסיף לעלוּת המשלוח, נסכו בי בתחילה תקווה: יש עדיין דברים שמאפשרים זה את זה הדדית.
 
את המעטפה מצאתי מונחת על שאר דברי הדואר, כתריסר מכתבים ועלונים שנערמו בשתי ערימות שוות מול דלתי. חותם ידו של השכן. ערימה תמורת כל טובה שעוד תיגבה. מתחת למעטפה עמוסת הבולים נחה פרסומת למחיר מבצע אצל מגדת עתידות דוברת צרפתית ועלון של חנות צעצועים שנועד לשכנים מלמעלה — זאת לא הפעם הראשונה שתיבת הדואר שלי משמשת בור שכחה לדברי דואר מהסוג שהופך ילדים לנודניקים. בערימה הסמוכה נחו החשבונות וארבעה עלונים של סופרמרקט זול, ועל כולם התנוסס אותו תרנגול הודו מעורטל וממולא, רולדת מוקה, ויין במחירי מבצע. באמת עדיין לא תכננתי כלום לערב השנה החדשה.
 
אספתי את המחסום המאולתר, נכנסתי לדירה, הדואר בידי, וערכתי בה את הסיבוב הרגיל, שבו אני פותחת כל דלת, בלי לדעת מה יהיה יותר גרוע: להיתקל יום אחד בפורץ או לפגוש יום־יום את אותם חדרים ריקים.
 
אחרי שתליתי את המעיל והכפפות במקומם התחלתי להכין ארוחת ערב. קילפתי תפוח אדמה. הוצאתי לו את הקרניים שצמחו באור השמש. מילאתי את הקומקום במים והדלקתי תחתיו את הלהבה הגבוהה ביותר, כדי שיבין שהוא צריך להזדרז.
 
בשעה שחיכיתי, כבר רכנתי מעל המכתב.
 
שמי וכתובתי נכתבו בעט שחור בכתב יד שהיה מוכר, אם כי לא הצלחתי לזהותו מיד. בעזרת חוד קולפן תפוחי האדמה פתחתי את פינת המעטפה. כרטיס לבן בצבץ מתוכה, תמונת תינוק ושֵם. בלי לבחון את התמונה, את השם או את התאריך ידעתי שזו תמונתו של יאן ושזה אינו כרטיס המבשר על לידה. השנה, בשלושים בדצמבר, היה אמור לחגוג את יום הולדתו השלושים.
 
הסתכלתי שוב על הכתובת שלי, על שם הרחוב. כתב החרטומים היה חרוט עמוק בנייר, האותיות ריחפו מעל השורה. כתב ידו של פּים, כמובן. שנים ארוכות ישבתי לידו בכיתה וראיתי אותו עונה על שאלות המבחנים. אף פעם לא הבנתי למה הוא מפעיל כל כך הרבה לחץ על העט. זה לא הפך את התשובות שלו לנכונות יותר. אם כן, פים איתר את הכתובת שלי. הוא חרט אותה בלי שום טעות, אות אחר אות. ההזמנה עצמה היתה מודפסת, בצדה הפנימי היה ריבוע טקסט.
 
"........ יקר/ה," הקו המקווקו נועד לכתיבת שם הנמען ביד. "כפי שוודאי ידוע לכם, לא רק שיַאן, אילו היה בחיים, היה מציין החודש את יום הולדתו השלושים, אלא החודש אנחנו משיקים גם את הרפת הרובוטית החדשה. הזדמנות להיפגש ולהרים כוסית".
 
חלצתי נעליים כדי לחוש את רצפת הפרקט הרכה תחת רגלי. יום השנה למותו של יאן הפך לתרגיל קידום מכירות, ניסיון לקבץ כמה שיותר אנשים בהשקת עסק חדש.
 
לא המשכתי לקרוא. את הכרטיס ואת יתר דברי הדואר השלכתי לפח. פתחתי את הברז, תחבתי את שורשי כפות ידי מתחת לזרם המים הקרים ושטפתי פנים.
 
סיר הברזל הריק קרקש, מתחנן למים. ואף על פי שהקומקום כבר רתח, כיביתי את האש מתחת לסיר. איבדתי את התיאבון.
 
ולפני שניגבתי את הלחיים במגבת המטבח ידעתי, כמובן, שלא אוכל להתעלם מזה.
 
חילצתי את ההזמנה מהפח.
 
העמילן מקליפות תפוח האדמה הכתים את תמונתו של יאן. מפיו נזלה מריחה שחורה, שפתיו נמתחו עד למצחו. בעזרת הקצה של מגבת המטבח ניסיתי להחזיר את החיוך של יאן למקומו.
 
"15:00 פתיחת דלתות המחלבה. 15:15 הדגמה קטנה של מערכת החליבה הממוחשבת ואחריה מסיבה. נ"ב — לא לשכוח בגדים חמים. נא לא להביא פרחים, אבל תמונה או זיכרון יפה של אחי יתקבלו בברכה. תוכלו לשלוח אותם מבעוד מועד לכתובת המייל info@melkerijbezoek.be או להעלות אותם כפוסט לעמוד הפייסבוק של יאן. הוראות הגעה בגב ההזמנה".
 
מאחורי ההזמנה, תחת מפת הגעה פשוטה, הופיע ציטוט סכריני. קראתי את הציטוט כמה פעמים בקול, כפי שפים התכוון שיישמע. אבל גם כך התאמצו המילים יותר מדי.
 
השעה כבר אחרי תשע. בדיוק חלפתי על פני שכונת וילְווּרְד. שעון המכונית שלי מהבהב בכל כמה שניות ומקדים בכמה דקות את השעה שמופיעה על צג הטלפון הנייד שלי. אולי בגלל הקור. במשך כל זמן הנסיעה על הכביש המהיר מונחות פניו חסרות ההבעה של יאן על מושב הנוסעים שלידי.
 
לקחתי איתי את ההזמנה לא בגלל התמונה. גם את השעה שצוינה בה או את הוראות הדרך אין צורך שאבדוק שוב.
 
רק לשכבת הבולים העבה שעל המעטפה אני זקוקה. הבולים מוכיחים לי שפים ביקש לוודא שההזמנה תגיע. מובן שאני יודעת שאינה ממוענת אל מי שאני היום, אלא אל מי שהייתי כשהיינו בקשר, אווה של לפני קיץ 2002. בגלל זה אני עושה היום בדיוק את מה שהייתי עושה אז: מופיעה למרות הרתיעה.

סקירות וביקורות

הנערה והקרח רן בן-נון ביקורת העורך 19/05/2025 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • שם במקור: Het Smelt
  • תרגום: אירית באומן
  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 429 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 9 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
47 דירוגים
16 דירוגים
10 דירוגים
8 דירוגים
6 דירוגים
7 דירוגים
15/9/2023

שובר לב. חכם רגיש. דורש הקשבה וסבלנות מהספרים שאזכור. עוד מעט אקרא אותו שוב.

1/7/2023

כתיבה שמאוד התחברתי אליה שלא מתעמק בתיאורי הרגשות אלא בתיאורי ההתנהגות וכך משאירה מקום וקורא לתאר לעצמו כמה נוראיות התחושות של הדמויות עצמן. יחד עם זאת הרגש שמוזכר הכי הרבה הוא בושה. הכתיבה של דמותה של טסיה - האחות הקטנה והחולנית כל כך עצובה ומרגשת. היחסים מרגישים מאוד אמיתיים. הספר מתקדם על שני צירי זמן ורצף הסיפורים מאורגן בחכמה ועומק. הסיפור הטראגי של המשפחה יחד עם הסיפור הטראגי על החברות בגיל ההתבגרות הסוער בעיירה קטנטנה... הספר מאוד נגע לליבי וריגש אותי עד דמעות.

10/12/2022

ספר קשה ונורא מבחינת התכנים אך מומלץ מאוד

3/3/2022

מחריד ומדהים

14/1/2022

סוחף

17/7/2021

סיימתי את הספר בפה פעור. כל כך נורא הסיפור וכתוב כל כך יפה. איך זה יכול להיות. סיפור מזעזע שכתוב בכשרון רב.

20/6/2020

אגרוף בבטן, רומן ביכורים מדהים.

28/4/2020

שובר לב אגרוף לבטן

21/4/2020

כתיבה מצויינת. קשה להניח מהיד. שילוב של תום ילדי, פגיעות ועוול נורא. חלק מהתיאורים קשים לקריאה ומעוררים כאב לב וזעזוע. יחד עם זאת, התחושה היא שהכותבת אינה מנסה לייצר דרמה באופן מלאכותי, אלא מדווחת על הדבר כפי שהוא. ממליץ בחום.

8/4/2020

וואו

21/3/2020

אין לי מילים...

6/3/2020

יצירת אומנות

14/2/2020

מצמרר, מתיש, נהדר.

10/6/2022

מזעזע, נורא ואיום ומהפנט

10/9/2021

נהנתי

10/8/2021

ואוו ספר סוחף המתאר מצבים לא פשוטים נהניתי מהכניסה לעולם אחר ארץ אחרת ונעורים..

7/11/2020

אחד הספרים הכי קשים, מטרידים ומכאיבים שקראתי. כתוב היטב אם כי יש מעט בעיות תחביר בתרגום. מוזר שהמחברת כתבה בינתיים רק ספר אחד כי הכישרון ניכר. ספר לבעלי חוסן נפשי

9/5/2020

מיוחד אגרוף בבטן. מבט שונה.

27/3/2020

אפשר היה לקצר את התיאורים הפרוורטיים

19/3/2020

בהחלט ספר אחר! בניית העלילה מיוחדת ומרתקת, מוומלץ.

18/3/2020

מעניין מיוחד מזעזע

10/4/2022

מוזר, קשה, אחרי הקריאה חייבים להתרחץ טוב טוב..... לא הייתי חוזרת אליו לעולם.

18/1/2021

קשה מאד לקרוא את הספר. הוא מעניין, וכתוב טוב אבל הרעות המתוארות גודשות אותו כל כך, שאין רגע לנשום, ולא במובן החיובי, וההרגשה הרעה נשארת גם לאחר קריאת הספר. אז למרות יתרונותיו, אני לא ממליצה לקרוא את הספר.

7/11/2020

לא פשוט לקריאה ואילו קשה...גם הכתיבה וגם הנושאים המסופרים חציו הראשון משעמם וכמעט בלתי קריא אפילו בחציו השני יש יותר עניין שניתן להבין פרטים שלא היו מובנים בהתחלה לא ממליצה לקרוא את הספר!!! אם כי את מאה העמודים האחרונים קראתי בנשימה אחת...פשוט רציתי כבר להבין מה קורה

26/7/2020

לא ממליצה לקרוא. עצוב מדי ומטריד

30/5/2020

נושא עוצמתי על משפחה מפוררת. קריאה מעיקה.בחילה.ארכנות.

18/4/2020

ארוך מדי. לוקח המון זמן להתחבר לעלילה

15/4/2020

ספר מייגע

7/8/2023

לא מומלץ. ספר קשה מאוד לקריאה. החלק הראשון של הספר מלא בהרבה פרטים ותיאורים מיותרים, משמימים ולא מעניינים. חלק מהדברים הם לא רלוונטים לסיפור כלל והיה ניתן ורצוי לוותר עליהם. ככל שהמספר מתקדם ישנם תיאורים רבים שהם מזוויעים, מחרידים, מזעזעים, קשים ולא נעימים לקריאה. דברים שהולכים עם הקורא ושהיה עדיף לשכוח... אני לא הייתי ממליצה למישהו על קריאת הספר. זה יותר סבל מהנאה... אפשר להגיד שקראתי אותו בכוח רק בשביל להבין מה קורה שם, כי ההתחלה מאוד לא ברורה. עם זאת החלק השני של הספר קצת יותר מעניין ויש רצון לדעת מה קורה בסוף.

2/10/2020

הספר כתוב לא טוב. הכתיבה מתישה. עלילה מוזרה וקטועה ויש הרגשה שאין פואנטה לסיפור. לאור הביוקורות המחמיאות אפשר לחשוב שאם סיפור הוא מזעזע אז הוא בהכרח סיפור טוב.

5/8/2020

לא יותר מנחמד דיי מאכזב

19/7/2020

התחיל מעניין אבל לקראת האמצע התחלתי לאבד סבלנות, בעיקר כי לא התחברתי לדמויות. ה" ווייט טראש " של בלגיה מסתבר פחות מעניינים ממקביליהם בארצות הברית למשל. בנוסף יש עומס של פרטים ומנהגים שלא עניינו אותי והגילויים בסוף של מי התאבד ולמה נשאר עלום ולא מספק ממש הסברים. ציפיתי ליותר ודי התאכזבתי ...

9/3/2020

לא לבעלי לב חלש. קשה, מזעזע אבל קריא

17/6/2024

ספר מחריד ודוחה. מצטערת שקראתי עד הסוף

24/6/2023

גרוע ביותר, לא ממליצה בכלל. ניהיה אולי מעניין רק בסוף, לוקח נצח להגיע לזה, לא אמין, ילדותי ומעייף

5/12/2021

מתיש… מעיק… מכביד וללא פואנטה באמת, חוסר קוהרנטיות שלא משרת רעיון ספרותי באמת, עלילה שמתבררת אהל אפשר לסכם אותה על כל זוועותיה ב 50 עמודים, אין הצדקה לגרירה המטרידה באורך כזה. יש פה הרבה זוועות ושם זה נשאר, מיותר וחבל…

19/5/2021

מזעזע. אם מבוסס על עובדות שארעו - זה תיאור אומללות, עזובה ורוע (או רשע , לא החלטתי איזו מילה מתאימה יותר) בלתי נתפסים. ואם לאו - זהו דמיון חולני סדיסטי של המחברת. אבל לכתוב היא יודעת. רק לבעלי עצבים חזקים.

19/8/2020

אכזרי ומטריד כמו ספר מתח קשה זו לא ספרות אלא מותחן בטעם רע מאד .

24/5/2020

הפסקתי אחרי שליש ספר לא התחברתי

סקירות וביקורות

הנערה והקרח רן בן-נון ביקורת העורך 19/05/2025 לקריאת הביקורת המלאה >
זה נמס ליזה ספיט
השעה 9:00
 
 
ההזמנה הגיעה לפני שלושה שבועות, במעטפה עמוסת בולים. הבולים, שעצם משקלם ודאי הוסיף לעלוּת המשלוח, נסכו בי בתחילה תקווה: יש עדיין דברים שמאפשרים זה את זה הדדית.
 
את המעטפה מצאתי מונחת על שאר דברי הדואר, כתריסר מכתבים ועלונים שנערמו בשתי ערימות שוות מול דלתי. חותם ידו של השכן. ערימה תמורת כל טובה שעוד תיגבה. מתחת למעטפה עמוסת הבולים נחה פרסומת למחיר מבצע אצל מגדת עתידות דוברת צרפתית ועלון של חנות צעצועים שנועד לשכנים מלמעלה — זאת לא הפעם הראשונה שתיבת הדואר שלי משמשת בור שכחה לדברי דואר מהסוג שהופך ילדים לנודניקים. בערימה הסמוכה נחו החשבונות וארבעה עלונים של סופרמרקט זול, ועל כולם התנוסס אותו תרנגול הודו מעורטל וממולא, רולדת מוקה, ויין במחירי מבצע. באמת עדיין לא תכננתי כלום לערב השנה החדשה.
 
אספתי את המחסום המאולתר, נכנסתי לדירה, הדואר בידי, וערכתי בה את הסיבוב הרגיל, שבו אני פותחת כל דלת, בלי לדעת מה יהיה יותר גרוע: להיתקל יום אחד בפורץ או לפגוש יום־יום את אותם חדרים ריקים.
 
אחרי שתליתי את המעיל והכפפות במקומם התחלתי להכין ארוחת ערב. קילפתי תפוח אדמה. הוצאתי לו את הקרניים שצמחו באור השמש. מילאתי את הקומקום במים והדלקתי תחתיו את הלהבה הגבוהה ביותר, כדי שיבין שהוא צריך להזדרז.
 
בשעה שחיכיתי, כבר רכנתי מעל המכתב.
 
שמי וכתובתי נכתבו בעט שחור בכתב יד שהיה מוכר, אם כי לא הצלחתי לזהותו מיד. בעזרת חוד קולפן תפוחי האדמה פתחתי את פינת המעטפה. כרטיס לבן בצבץ מתוכה, תמונת תינוק ושֵם. בלי לבחון את התמונה, את השם או את התאריך ידעתי שזו תמונתו של יאן ושזה אינו כרטיס המבשר על לידה. השנה, בשלושים בדצמבר, היה אמור לחגוג את יום הולדתו השלושים.
 
הסתכלתי שוב על הכתובת שלי, על שם הרחוב. כתב החרטומים היה חרוט עמוק בנייר, האותיות ריחפו מעל השורה. כתב ידו של פּים, כמובן. שנים ארוכות ישבתי לידו בכיתה וראיתי אותו עונה על שאלות המבחנים. אף פעם לא הבנתי למה הוא מפעיל כל כך הרבה לחץ על העט. זה לא הפך את התשובות שלו לנכונות יותר. אם כן, פים איתר את הכתובת שלי. הוא חרט אותה בלי שום טעות, אות אחר אות. ההזמנה עצמה היתה מודפסת, בצדה הפנימי היה ריבוע טקסט.
 
"........ יקר/ה," הקו המקווקו נועד לכתיבת שם הנמען ביד. "כפי שוודאי ידוע לכם, לא רק שיַאן, אילו היה בחיים, היה מציין החודש את יום הולדתו השלושים, אלא החודש אנחנו משיקים גם את הרפת הרובוטית החדשה. הזדמנות להיפגש ולהרים כוסית".
 
חלצתי נעליים כדי לחוש את רצפת הפרקט הרכה תחת רגלי. יום השנה למותו של יאן הפך לתרגיל קידום מכירות, ניסיון לקבץ כמה שיותר אנשים בהשקת עסק חדש.
 
לא המשכתי לקרוא. את הכרטיס ואת יתר דברי הדואר השלכתי לפח. פתחתי את הברז, תחבתי את שורשי כפות ידי מתחת לזרם המים הקרים ושטפתי פנים.
 
סיר הברזל הריק קרקש, מתחנן למים. ואף על פי שהקומקום כבר רתח, כיביתי את האש מתחת לסיר. איבדתי את התיאבון.
 
ולפני שניגבתי את הלחיים במגבת המטבח ידעתי, כמובן, שלא אוכל להתעלם מזה.
 
חילצתי את ההזמנה מהפח.
 
העמילן מקליפות תפוח האדמה הכתים את תמונתו של יאן. מפיו נזלה מריחה שחורה, שפתיו נמתחו עד למצחו. בעזרת הקצה של מגבת המטבח ניסיתי להחזיר את החיוך של יאן למקומו.
 
"15:00 פתיחת דלתות המחלבה. 15:15 הדגמה קטנה של מערכת החליבה הממוחשבת ואחריה מסיבה. נ"ב — לא לשכוח בגדים חמים. נא לא להביא פרחים, אבל תמונה או זיכרון יפה של אחי יתקבלו בברכה. תוכלו לשלוח אותם מבעוד מועד לכתובת המייל info@melkerijbezoek.be או להעלות אותם כפוסט לעמוד הפייסבוק של יאן. הוראות הגעה בגב ההזמנה".
 
מאחורי ההזמנה, תחת מפת הגעה פשוטה, הופיע ציטוט סכריני. קראתי את הציטוט כמה פעמים בקול, כפי שפים התכוון שיישמע. אבל גם כך התאמצו המילים יותר מדי.
 
השעה כבר אחרי תשע. בדיוק חלפתי על פני שכונת וילְווּרְד. שעון המכונית שלי מהבהב בכל כמה שניות ומקדים בכמה דקות את השעה שמופיעה על צג הטלפון הנייד שלי. אולי בגלל הקור. במשך כל זמן הנסיעה על הכביש המהיר מונחות פניו חסרות ההבעה של יאן על מושב הנוסעים שלידי.
 
לקחתי איתי את ההזמנה לא בגלל התמונה. גם את השעה שצוינה בה או את הוראות הדרך אין צורך שאבדוק שוב.
 
רק לשכבת הבולים העבה שעל המעטפה אני זקוקה. הבולים מוכיחים לי שפים ביקש לוודא שההזמנה תגיע. מובן שאני יודעת שאינה ממוענת אל מי שאני היום, אלא אל מי שהייתי כשהיינו בקשר, אווה של לפני קיץ 2002. בגלל זה אני עושה היום בדיוק את מה שהייתי עושה אז: מופיעה למרות הרתיעה.