מפגשים בשביל החלב

1

מסר קוסמי

 

 

שליח מעולם רחוק

בחודש אוקטובר 2017 התגלה במערכת השמש אחד הגופים המוזרים ביותר שנצפו בה מאז ומעולם. מדובר כנראה בגוף דמוי גליל או סיגר, או כפי שסבורים כמה מדענים, דמוי פיסת נייר דקה, שהגיע אלינו מחוץ למערכת השמש, מאי־שם במרחבי הגלקסיה. קבוצת האסטרונומים שגילתה אותו, במִצפה בהוואי, כינתה אותו אוּמוּאָמוּאָה (Oumuamua), שפירושו בהָוואית "השליח הראשון שמגיע אלינו מן העבר הרחוק". אסטרונומים חובבי מדע בדיוני לא הצליחו להימנע מן ההשוואה לסיפור שרקם לפני קרוב לחמישים שנים סופר המדע הבדיוני האנגלי המחונן ארתור סי קלארק בספרו מפגש עם ראמה (Clarke, Rendezvous with Rama). האם ייתכן שהסיגר המתרחק בימים אלה במהירות מסחררת ממערכת השמש הוא תוצר של תרבות תבונית אחרת?

 

לכאורה אפשר לבדוק שאלות כאלה בעזרת תצפיות מדוקדקות, מדידות שונות ואפילו שיגור גלי רדיו אל הגוף המסתורי. אלא שהגוף, שהגיע כאמור מחוץ למערכת השמש, חלף על פנינו במהירות עצומה, גדולה הרבה יותר ממהירותם של שביטים המבקרים כאן חדשות לבקרים. הזמן הקצר שבו נמשך הביקור, והממדים הקטנים של הגוף, הקשו מאוד על המדידות, והטלסקופים המשוכללים, כולל טלסקופ החלל הָאבֶּל, לא הצליחו לספק תמונה ברורה. הרמז היחיד לצורתו של אוּמוּאָמוּאָה היה השינויים הגדולים והמחזוריים בעוצמת האור שהוחזר ממנו, מה שמלמד על סיבוב העצם (סביב עצמו) תוך כדי תנועה. אחר כך, בעזרת מדידות מרחוק של החומר שממנו מורכב הגוף, נמצא גם כי לא מדובר בכוכב שביט, המורכב מקרח ומחלקיקי אבק, אלא מחומר הדומה בהרכבו לחומר שממנו עשויים אסטרואידים וחלקיקי האבק הקוסמי המצויים במרחב שבין הכוכבים. בנוסף, לא נִצפה שום זנב האופייני לשביטים החולפים ליד השמש.

 

העובדה המוזרה ביותר שנקשרה לגוף הזה, ואשר לא נמצא לה שום הסבר, היא תהליך ההאצה שלו במסעו חזרה אל מחוץ למערכת השמש: מהירותו חרגה מן המהירות שבה היה אמור לנוע על פי החישובים. נראה שמשהו דוחף אותו מן השמש והלאה. תופעה זו אינה מוכרת כלל. למעשה, לא ידוע לנו על שום כוח בטבע שיכול לגרום לה, מה שעורר גל של השערות וניחושים ברחבי העולם, ולפיהם מדובר אולי בגוף מלאכותי שנשלח בידי תרבות תבונית כלשהי ברחבי הגלקסיה. ונדמה כי ההתרגשות גברה עוד יותר אחרי שמדען מוכר פירסם מאמר התומך בדעה כי מדובר בגוף מלאכותי. מדענים רבים מיהרו לצנן את ההתלהבות ומנו מכלול של סיבות אפשריות, "ארציות" יותר, להאצה חסרת ההסבר. אחת המעניינות בהן מעלה אפשרות שהגוף אכן פלט חומר - בדיוק כמו כוכב שביט רגיל - תוך כדי ההתרחקות שלו מן השמש, אבל בכמות זעירה מאוד, שלא ניתן לגלות אותה באמצעי התצפית המצויים בידנו, ובכל זאת די בה לשנות את מהירותו.

 

המבנה, הצורה והתנועה של אוּמוּאָמוּאָה עדיין אפופים חידות. עד שלא יהיו בידנו ראיות מוצקות ותצפיות טובות יותר, אין שום דרך מדעית לפסול השערה כזאת או אחרת, כולל המסעירות שבהן. כדי לטעון לקשר ישיר בין אוּמוּאָמוּאָה לבין ישויות תבוניות החיות אי־שם בתוככי גלקסיית שביל החלב, דרושה לנו הוכחה חזקה במיוחד. כדברי האסטרונום הידוע קרל סֵייגֶן (Sagan), "טענות יוצאות דופן דורשות הוכחות יוצאות דופן".

 

 

 

 

 

השֶדֶר

בואו נמשיך רגע את הדיון באותן אפשרויות "יוצאות דופן". תארו לעצמכם כי מחר בבוקר, בשעה 11:00 לפי שעון ישראל, בעודכם מאזינים לתחנת הרדיו האהובה עליכם, צופים בטלוויזיה, גולשים באינטרנט או בודקים את החדשות האחרונות בוואטסאפ, מגיעה ההודעה הבאה, שהתקבלה באותה שעה בדיוק במאה מדינות שונות ובחמישים השפות המדוברות ביותר על פני כדור הארץ. ההודעה עוצרת לרגע את מהלך החיים ברחבי העולם ומקדימה כל חדשה אחרת. וזו לשונה: "אל תושבי הפלנטה הקרויה ארץ מידידיכם בגלקסיית שביל החלב. כבר קרוב ל-200 אלף שנים, מאז שהופיע המין הקרוי בלשונכם הומו סַפּיינס, או 'האדם הנבון', אנחנו עוקבים אחריכם מרחוק. מסיפון חללית המחקר שלנו, הסובבת את השמש שלכם קצת מעבר למסלול של פלוטו, אנחנו בוחנים את מעשיכם ועוקבים אחרי התפתחותכם. ראינו אתכם יוצאים מאפריקה וכובשים את הפלנטה. ראינו איך הפכתם מציידים־לקטים לעובדי אדמה, איך המצאתם את השפה המדוברת ואת השפה הכתובה, איך יצאתם למלחמות עקובות מדם ואיך חתמתם על חוזי שלום. איך פיתחתם את הטכנולוגיה שאתם כה גאים בה ואיך בשנות הארבעים של המאה העשרים התחלתם לשדר שידורי רדיו שהקלו עלינו מאוד להקשיב לכם וללמוד את לשונותיכם. אנחנו עוקבים בהתפעלות מהולה בדאגה אחרי החידושים המדעיים של תרבותכם, ורואים איך הנשק שפיתחתם מצויד ביכולות כאלה עד שהחלטה לא שקולה אחת עלולה להשמיד בתוך שנייה את הגזע המפואר שלכם. ראינו בהתפעלות איך יצאתם לחלל, מהלך נועז שבתרבות שלנו אירע לפני עידנים רבים מספור עד שקשה לשחזר את פרטיו. חשבנו ושקלנו, והחלטנו כי לנוכח העתיד שאינכם מפרשים כשורה את הסכנות הטמונות בו, הגיע הזמן להתקשר אליכם, להיפגש איתכם, ואם תרצו גם להציע לכם הצעות המבוססות על ניסיון עשיר של מין שהפך לתבוני לפני עשרה מיליון שנים. אם אתם מעוניינים בכך, אנא קִבעו מקום ומועד לפגישה. ספרו לנו כמה נציגים משלנו תרצו לפגוש ואיך תרצו שנופיע לפניכם, בדמות אדם, בדמות רובוט או בדמותנו האמיתית? באיזו שפה נדבר? אנחנו שולטים ביותר מחמישים שפות מאלה המשמשות אתכם לדיבור, ונשמח להשתמש באחת או ברבות מהן. איך תרצו לנהל את השיחות בינינו וכמה זמן תוכלו להקדיש לפגישה הראשונה? אִמרו לנו ונעשה כרצונכם".

 

הודעה מעין זו, אפילו מחר, אינה בלתי אפשרית. אין מדען רציני הבקי בנושאים שבהם עוסק הספר הזה ואשר יטען כי הסיכוי לה אפסי. רבים יגידו כי הסיכוי לשדר כזה הוא קטנטן, ואפילו זעיר. אחד למיליון, ואולי פחות, אבל לא אפס. מדענים אחרים יגידו כי מה שמפליא אותם יותר מכל הוא העובדה שהשדר התמהמה זמן רב כל כך; מדוע לא הגיע לפני מאה שנה, ערב מלחמת העולם הראשונה או השנייה, או בתחילת האֶלֶף החדש? המדענים האלה, שעמדתם תוצג בהרחבה בהמשך, חושבים או מעריכים כי הגלקסיה שאנחנו שוכנים בה, וחלק נכבד מן הגלקסיות האחרות ביקום, מלאות יצורים חיים, חלקם תבוניים או תקשורתיים כמונו, ורבים נבונים ומתקדמים הרבה יותר מאיתנו. האומנם כך? מה ידוע לנו כיום ומאפשר לענות על שאלת מציאותם של יצורים תבוניים אחרים בגלקסיה? אם אכן יש כאלה, ואם השדר אומנם יגיע, מחר או בעתיד, מה נענה לשאלות שלהם והאם נרצה לפגוש אותם? בכל מקרה, אם יום אחד אומנם יגיע שדר כזה, תהיה זו מן הסתם נקודת מפנה בתולדות המין התבוני השוכן על פני הפלנטה ארץ.

 

 

 

 

 

רשימת השאלות

הספר שלפניכם הוא במידה רבה סיפור תעלומה ומסתורין. הוא עוסק באפשרות שאי־שם, במרחבים העצומים של היקום, מתקיימים בצורה כזאת או אחרת חיים תבוניים, חיים תקשורתיים המסוגלים להודיע מרחוק על קיומם לכל נקודה במרחבי הגלקסיה. על פי נתונים סטטיסטיים בלבד, אין זו השערה מרחיקת לכת. מספיק להרהר רגע בנתונים: מספר השמשות בגלקסיה הביתית שלנו - גלקסיית שביל החלב - מוערך ב-200 מיליארד; רק סביב השמש שלנו חגים שמונה כוכבי לכת (פלנטות). מכאן ניתן להניח כי בגלקסיה הביתית שלנו קיימות מיליארדי פלנטות. על סמך כמה הנחות נוספות ניתן לצמצם את המספרים ולהתייחס אך ורק לאותם כוכבים ופלנטות המתאפיינים בתנאים שעשויים לאפשר קיום של חיים במתכונת המוכרת לנו. התוצאות המתקבלות מורות על מיליוני פלנטות המתאימות לחיים. ואולי אין כלל צורך להיעזר בסטטיסטיקה. בעשור השני של המאה העשרים ואחת, גילוי של פלנטות ליד כוכבים רחוקים בהחלט אינו תופעה נדירה, והמספרים הולכים וגדֵלים. וכל זאת עוד לפני שאמרנו דבר וחצי דבר על מאות מיליארדי הגלקסיות האחרות, שמעבר לגלקסיית שביל החלב.

 

ואולם, עובדת קיומן של פלנטות כה רבות ביקום אין בה כדי להוכיח את קיומם של חיים בעולמות אחרים. הסיכוי להופעתם של חיים, כפי שמבהירים ביולוגים רבים, מחייב צירוף מקרים ייחודי ונדיר כל כך, שיש הרואים בו נס סטטיסטי. יכול להיות שהם טועים. יכול להיות שאנחנו מחמיצים דבר חשוב, וכשזה יתגלה, ניווכח עד כמה הם צודקים. יכול להיות שהחיים על פני כדור הארץ בכלל, והחיים התבוניים בפרט, הם מקרה מובהק של תופעה כמעט חסרת סיכוי. או כפי שחוקרי האבולוציה היו אולי מנסחים זאת: תוצאה של רצף אקראי של אירועים, הכחדות ותאונות גנטיות שהתחוללו בלי שום תכנון במשך כמה מיליארדי שנים. אלא שהמדע מייחס חשיבות לנתונים סטטיסטיים. לא פעם ולא פעמיים אנחנו עדים להתממשות של אירועים שההסתברות להם נראתה מלכתחילה קלושה, אם לא אפסית. על רקע זה, קשה להתעלם מן התחושה כי אין ממש בהנחה שהמזל שיחק רק לנו, וכי תופעת החיים שכיחה הרבה יותר מכפי ששיערנו.

 

האם ייתכן כי בפלנטות אחרות היו ניסיונות שכשלו? האם ייתכן, למשל, שהכחדה אחת, גדולה מדי, שאירעה בפלנטה רחוקה, קטעה תהליך ביולוגי כזה בתחילתו או בשלב כלשהו בדרך לתבונה? התשובה לשאלות האלה אינה ברורה כלל וכלל. נכון שלפחות ניסיון אחד ביקום אכן הצליח, אלא שזו הוכחה דחוקה מכדי שנוכל לגזור ממנה מסקנות אופטימיות כלשהן, מה גם שדיון שכזה לא היה מתקיים כלל אילו הגֶרֶם השמימי המכונה כדור הארץ היה דומם וחסר חיים. מבחינה זו, הנוֹכחוּת של עדים - אנחנו - מעניינת במיוחד!

 

מי שמבקש לעסוק באפשרות קיומם של חיים מחוץ לעולם שלנו אינו יכול להתעלם מן המעמד המיוחד של האדם - שואל השאלות. אנחנו, בני המין האנושי, איננו נטולי פניות. הדרך שבה אנחנו חושבים ומסיקים מסקנות, וצורת ההסתכלות שלנו על הדברים, הן פרטיות ומיוחדות רק לנו. הן נשענות, אם להשתמש במונח מעולם המחשבים, על בסיס נתונים יחיד, אשר גדול ועצום ככל שיהיה, מוגבל לאוסף הרעיונות, הדעות, החוויות והניסיון המצטבר של המין שלנו במשך כמה אלפי שנות תרבות בפלנטה קטנה החגה סביב כוכב ממוצע אי־שם בשיפולי הגלקסיה שלנו. גם ה"חוֹמרה" שלנו - איברי הראייה והחישה שבעזרתם אנחנו עורכים את התצפיות, בדיוק כמו יכולות החשיבה והתודעה שבאמצעותן אנחנו מעבדים ומפרשים את האותות - נגועה במחלת החד־צדדיוּת, בהיותה תוצר ביולוגי של מיליוני שנות אבולוציה בסביבה הפרטית מאוד של כוכב הלכת שלנו. כל עוד אנחנו עוסקים בעצמנו אין בזה שום בעיה, ויותר מזה, אולי אנחנו אפילו ראויים לכמה טפיחות על השכם, שהרי אין סימן טוב יותר לתבונה ולבגרות מאשר תהיות מעין אלה באשר לקיומנו ומקומנו בעולם. עד עכשיו כבר עשינו כברת דרך הגונה בתחום הזה, וכיום אנחנו מסוגלים להציע תשובות אינטליגנטיות, פחות או יותר, לשאלות שכאלה. ואולם, מה לגבי חיים אחרים? מה לגבי תבונה שעשויה להיות שונה כל כך משלנו עד שאין לנו שום דרך אפילו לדמיין איך היא רואה את היקום?

 

אולי זו העת להגיד משהו על החולשה האנושית ועל מידת השבריריות של אי־הידיעה. העובדה שאיננו יודעים איך ומדוע קיימת תופעה כזאת או אחרת, אין פירושה שלא נדע את התשובות לכך בעתיד הקרוב או הרחוק. תולדות הידע האנושי מוכיחות זאת פעם אחר פעם. מצד אחר, כדאי להגיד משהו גם בשִבחו של הספק. בהחלט ייתכן כי מה שאנחנו רואים בו עכשיו עובדה שרירה וקיימת יתברר בעתיד כמוטעה, ולו רק מפני שעדיין אין מצויים בידנו כל הנתונים. דוגמה לכך עשויה להיות הסיפור של אוּמוּאָמוּאָה. אם נאמץ לרגע את הנרטיב הקיצוני - זה שלא מקובל על דעתנו, ולפיו מדובר בגוף מלאכותי משוכלל שנבנה בידי תרבות מתקדמת - בהחלט ייתכן כי יש כאן דברים שאיננו רואים או מבינים, או שאנחנו מפרשים אותם בצורה מוטעית. האם ייתכן, למשל, שההאצה של אוּמוּאָמוּאָה בלי סיבה נראית לעין היא חלק מתסריט מכוּון?

 

ואם נרחיב מעט את היריעה, העובדה שעדיין לא ראינו ולא שמענו דבר בעקבות הפעילויות השונות שבמסגרת פרויקט סֵט"י (SETI - Search for Extraterrestrial Intelligence) לחיפוש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ באמצעות האזנה לאותות רדיו מן החלל, המתבצעות כבר שנים לא מעטות, אין פירושה בהכרח שאנחנו לבד. בכל רגע עשויות לצוץ תגליות וראיות חדשות, הנסתרות מעינינו היום, ולהטות את הידע בכיוון כזה או אחר. כשמדברים על אפשרות קיומם של חיים אחרים ועל נפלאות התבונה, השאלות מורכבות במיוחד. בשנים האחרונות, לדוגמה, נוהגים פילוסופים ומדענים רבים להתריע מפני הסכנות שבפיתוח בינה מלאכותית. הם חוזרים ומעלים ברצינות רבה אפשרות ולפיה מכונות נבונות מאיתנו עלולות להשתלט על העולם ולהביא לקיצו של המין האנושי. התשובה שלנו בעניין הזה מתסכלת לא פחות: משמעות המושג של תבונה העולה על התבונה שבה מחזיק המין שלנו פשוט אינה ניתנת לתפיסה, ומאחר שאין לנו שום אפשרות לשלול את ההנחה שבגלקסיה שלנו מצויים יצורים ברמת תבונה גבוהה משלנו, לא נותר לנו אלא לשקול בזהירות את הנתונים הקיימים ולהציע תשובות אפשריות, ובוודאי לא תשובות נחרצות.

 

בדפים הבאים אנחנו מבקשים לדון באפשרות קיומם של חיים, אולי ממין ומסוג שאיננו מסוגלים כלל לשער עד כמה הוא שונה מאיתנו, תוך הכרה בחולשות ובמוּגבּלוּת של השואל. אנחנו סוקרים את כל מה שגילו והבינו מדענים בעשרות השנים האחרונות באמצעות מחקרים באסטרונומיה ובגיאולוגיה לגבי אפשרויות החיים בגלקסיה שלנו. נעסוק גם בהיבטים נעלמים, עדיין, בעיקר בתחומי הביולוגיה, שבהם אנחנו נדרשים, לעיתים בעל כורחנו, לשער השערות שאינן נשענות על ידע רב.

 

ביטוי לראייה לא אובייקטיבית שכזאת אפשר למצוא בנקל בנוגע לתופעת העב"מים והחייזרים. דיווחים רבים בעניין מתארים "דמויות" בעלות מראה אנושי (אם כי בגרסאות שונות ומשונות) ואופני התנהגות שכמעט תמיד מזכירים את קוד ההתנהגות שלנו עצמנו במצבים כאלה או אחרים. העצמים הבלתי מזוהים עשויים בתבנית הדמיון שלנו. אין זה אומר שעלינו להתייחס בזלזול לתופעת העב"מים ולהסיר אותה מסדר היום. העובדה שעדויות רבות מקורן בצופים לא מהימנים שאפשר להפריך בנקל את רוב הדיווחים שלהם, אין בה כדי להצדיק את ההתעלמות הנחרצת של אנשי מדע רבים מן התופעה בכללותה. המדע, מעצם טיבו, אינו פייסן ואינו אוהב שינויים, במיוחד כשמדובר בתופעה חמקמקה שהשלכותיה, אם יתאמתו, עשויות להסעיר את העולם התרבותי שלנו ואולי אפילו לשנות את חיינו ללא הכר.

 

תולדות התגליות הגדולות מלמדות אותנו שיעור מאלף על מידת העוז והנחישות שנדרשה למגלים הגדולים שחשפו את צפונות העולם הפיזיקלי והביולוגי. "רק על רקע השכל הישר והמיתוסים שהיו רווחים ומקובלים בזמנם נוכל להבין את האומץ וההעזה, את הפריצות ההרואיות מלאות הדמיון של המגלים הגדולים, שנאלצו להיאבק נגד עובדות רווחות ונגד הדוֹגמוֹת של המלומדים", כותב ההיסטוריון האמריקאי דניאל בּוּרסטין בספרו המגלים (Boorstin, The Discoverers, בתרגום דפנה לוי). אמריקאי אחר, הפילוסוף ג'ון דיוּאי (Dewey), התייחס לסכנה הפוטנציאלית הגלומה בכל רעיון חדש: "כל מי שמתחיל לחשוב", כתב דיואי, "מעמיד בסכנה חלק מסוים מן העולם".

 

אנחנו מאמינים כי ניתוח התצפיות והממצאים המדעיים שהצטברו עד היום מצביע על אפשרות סבירה שאי־שם ביקום מפכים חיים תבוניים, וכי לא מן הנמנע לשער שנציגיהם כבר ביקרו במקומותינו או שיבקרו בהם בעתיד הלא רחוק. מספר המקומות האפשריים לקיום של חיים דומים לשלנו, פלנטות רחוקות הדומות לכדור הארץ, הולך ועולה בהתמדה וכבר מגיע למיליונים רבים, ויש אומרים למיליארדים, רק בגלקסיה שלנו. אלא ששתי שאלות עדיין לא נפתרו לחלוטין: איך התהוו החיים הראשונים? ומהו הזמן הדרוש לאבולוציה של התבונה? כיום אפשר לשחזר במידה רבה של סבירות את המסע האבולוציוני הארוך והמופלא של התא החי הראשון על פני כדור הארץ עד להופעתם של בעלי החיים המורכבים. אבל מה הסיכוי שאירוע דומה התרחש בפלנטה אחרת? וכמה זמן היה עשוי להידרש לשם כך? התשובות לשאלות האלה עדיין לוטות בערפל.

 

בשנים האחרונות קיבל החיפוש אחרי חיים חוץ־ארציים דחיפה אדירה, גם מצד הממסד המדעי וגם מצד מוסדות ציבוריים שונים, ובהם השותפים לפרויקט סט"י, העוסקים בהתחקות אחרי אותות רדיו מן החלל כעדוּת לחיים תבוניים בגלקסיית שביל החלב. הם נעזרים לא רק בתמיכה ממשלתית אלא גם בתרומות פרטיות של נדבנים עשירים שיש המכנים אותם "אקסצנטריים". הנתונים המתקבלים מגשושיות המחקר שסורקות את כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו, ובמיוחד את מאדים וכמה מן הירחים של צדק ושל שבתאי, מעלים פעם אחר פעם את שאלת החיים בעולמות אחרים. הממצאים המדעיים חוזרים ומחזקים את ההנחה שהסביבה המסוימת שבה גדלנו והתפתחנו היא סביבה חסרת כל ייחוד ושכיחה למדי במרחבי היקום.

 

הכתוב כאן הוא גם ניסיון להסיק מן ההתנהגות שלנו בעבר לגבי ההתנהגות שלנו בעתיד, תוך הרחבה של ההיכרות עם המקומות והתנאים המתאימים לחיים בגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב. אנחנו מתארים בו עובדות חדשות, ובהן כאלה שהתגלו רק לאחרונה (2019) והמאפשרות לנו למקד טוב יותר את הדרכים המתאימות לחפש חיים דומים לשלנו בעוד מקומות בגלקסיה. החיפוש אחרי חיים במרחבי הגלקסיה, כאמור, עמוס שאלות: האם עלינו להתמקד, למשל, רק בחיפוש של יצורים חיים באשר הם? או שאולי עלינו להשקיע אמצעים רק בחיפוש חיים תבוניים? או שמא עלינו לחפש מכונות תבוניות? וברקע מיטלטלת לה אותה שאלה מטרידה: האם ניתן בכלל להסיק מניסיוננו שלנו לגבי התנהגות של אחרים?

 

אם אומנם קיימים עוד חיים תבוניים אי־שם בגלקסיה, הם מתנהלים מן הסתם על פי היגיון משלהם; אלא שגם על פי ההיגיון הארצי וגם על פי כל היגיון אחר, לכולנו מכנה משותף אחד: כל האירועים שהתרחשו ביקום, למן הופעת החומר הבראשיתי והיווצרות הגלקסיות והכוכבים ועד להתהוות מערכת השמש הפרטית שלנו ומערכות פלנטריות אחרות, מקורם באותו מפץ גדול - אותו מאורע ייחודי שהתחולל לפני כ-14 מיליארד שנים, ובפרץ מדהים של אנרגיה יצר את הזמן ואת המרחב. אנחנו מסתכנים בהשערה כי הדמיון הרב בתנאים הפיזיקליים, וחוקי הטבע האחידים בכל מקום ומקום, אותם אלה שהובילו אותנו להבין את העולם הסובב אותנו כפי שאנחנו מבינים אותו כיום, עשויים להוביל גם תרבויות אחרות, אם אכן קיימות כאלה, למסקנות דומות לשלנו. הדפים הבאים הם ניסיון ללקט רמזים כאלה ולצרף אותם לתמונה שלמה אחת.

 

 

 

 

 

ואולי לא? ספקן־מדען מפגש ראשון: ואולי בכל זאת אנחנו לבד? בסדר, בשנים האחרונות גילינו ברחבי הגלקסיה הרבה כוכבי לכת עם מה שנראה שהוא פוטנציאל מסוים להתפתחות של חיים, וזה עניין מרגש מאוד. ובכל זאת, נכון לרגע זה לא נמצא אפילו שמץ סימן לחיים, לא במערכת השמש ולא מעבר לה. נאדה!

 

 

 

 

 

ספקן: סיפור מתסכל. כבר שנים אני שומע את הדיבורים האלה. ההשערה על קיום של חיים מחוץ לכדור הארץ מלווה אותנו כל כך הרבה זמן, ובעקשנות כזאת, שאפשר לומר שהיא חלק מן ההוויה האנושית. מלומדים קדמונים השמיעו אותה שוב ושוב, והכוח שלה כהשערה לא רק שלא התפוגג אלא להפך, רק הלך והתחזק עם הזמן. הבעיה היא שלכל ההשערות שלנו בנוגע לחיים אחרים עדיין אין שום תוקף חוץ מן התקווה שאולי אנחנו לא בודדים ביקום העצום הזה. לא נעים להיות לבד. הפילוסוף היווני מֶטְרוֹדוֹרוֹס קבע נחרצות, כבר במאה הרביעית לפני הספירה, כי "המחשבה שהארץ היא העולם המאוכלס היחיד ביקום אינסופי מגוחכת לא פחות מן המחשבה כי בשדה שלם שנזרע דוחן תצמח רק שיבולת אחת". יכול להיות שהמילה "המאוכלס" נוספה לציטוט מאוחר יותר, אבל זה לא משנה.

 

נכון שבשנים האחרונות גילינו הרבה פלנטות ומערכות שמש עם תנאים שעשויים לאפשר התהוות של חיים מן הסוג המוכר לנו, ורבים מאיתנו התפעלו והתרגשו מאוד. אחרי כל גילוי כזה גם התפרסמו מאמרים רבים וקטעי וידיאו ואנימציה שהמחישו לנו איך עשויות להיראות מערכות השמש האלה (תמיד קוסמות בזרותן וצופנות הבטחות...) אלא שנכון לרגע זה ממש, וזאת הנקודה הקובעת, לא נמצא אפילו שמץ סימן לחיים במקומות אחרים, לא במערכת השמש שלנו ולא בגלקסיה כולה. פשוט כלום!

 

 

 

מדען: כל כמה שלא נוח לי להודות בפומבי בחולשת המדע, אין לי ברירה אלא לעשות זאת כאן ומייד: בעניין החיים במקומות אחרים אין למדע, או למדענים, נכון לרגע זה, שום עדיפות על ספקנים למיניהם. אין לנו תשובה לשאלה שאתה מעלה, והקביעה הפשוטה, בת 2,400 השנים, של מֶטְרוֹדוֹרוֹס שרירה גם היום; למדע עדיין אין נימוק חזק ממנה. זוהי בדיוק הטענה שאנחנו, המדענים, מעלים כדי להצדיק את ההנחה כי בגלקסיה שלנו, במקום כלשהו, קיימים חיים אחרים, אולי אפילו חיים תבוניים. בענייני חייזרים, הדברים אכן יגעים. אבל אין שום סיבה לוותר, גם אם החיפוש בשדה הדוחן, שנראה אינסופי, כרוך בהשקעות עצומות. בעשורים האחרונים אנחנו מגישים לסוכנויות החלל השונות, למשל לנאס"א (סוכנות החלל של ארצות הברית), לסוכנות החלל האירופית ולגופים לאומיים ובינלאומיים נוספים, הצעות מחקר שעלותן מאות מיליוני דולרים כדי לבנות ציוד כזה או אחר, לשגר לוויין כזה או אחר או לפתח מכשיר כזה או אחר, והכל במטרה לקדם את התחום המדעי (שהתרחב מאסטרונומיה גם לגיאופיזיקה ולביולוגיה) של חיפוש חיים ביקום. כל הנימוקים המלומדים שמצאנו, ואינספור המילים שכתבנו, אשר בלעדיהן לא נוכל לקבל את מענקי המחקר הדרושים, מסתכמים במשפט פשוט אחד, דומה לזה שציטטת כאן: "איך יכול להיות שבכל הגלקסיה הענקית הזאת אין חיים חוץ מאלה המצויים בכדור הארץ?"

 

 

 

ספקן: יפה! ועכשיו, כשאתה כבר ב"תא הווידוי", ארשה לעצמי להעלות עוד כמה נקודות, מטרידות אולי אפילו יותר. נראה כי בעשרים השנים האחרונות, לפחות על פי הפיזיקה והכימיה, הלך והתבהר הסיכוי שקיימים עוד חיים ביקום שלנו. גילינו אלפי מערכות שמש עם כוכבי לכת, ובעיקר מערכות שמש דומות פחות או יותר למערכת השמש שלנו. כל זה בהחלט מלהיב, כאילו היקום מנסה לרמוז לנו משהו, אלא שנכון לעכשיו, מבחינה עובדתית יבשה, אין כלום. מגלים מערכות כוכבים דומות, אותם תנאים, אותה כימיה, אבל התוצאה היא אפס! הסיכוי שקיימים חיים אי־שם הולך וגובר, אבל בינתיים אנחנו כאן לבדנו! מסכים?

 

 

 

מדען: אני מניח שגם זו אפשרות, אבל ברשותך, בוא נעשה קצת סדר בדברים. אני רואה שאתה ספקן, ואני רואה שאתה נחרץ, וטוב שכך. השאלה של חיפוש חיים בגלקסיה, או ביקום כולו, היא אולי המרתקת בשאלות, אבל היא עשויה להיות גם המתסכלת בהן. יהיה לי קל יותר אם קודם נעשה קצת סדר בשאלות, ושאלות לא חסרות. ראשית, ברשותך, אחלק את השאלה המרכזית לשניים: החיפוש אחרי חיים כלשהם על פני פלנטות שליד כוכבים רחוקים; והחיפוש - שם, או שאולי במקומות אחרים - אחרי חיים תבוניים. השאלה הראשונה היא זו המרכזת כיום 90 אחוזים, ואולי אפילו 99 אחוזים, מן המאמצים והכספים שעליהם דיברתי. יוצאים לדרך?

 

 

 

ספקן: אני מִתחגר...