משימה עולמית 23 - הגילגול של הלאמה (טיבט)
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משימה עולמית 23 - הגילגול של הלאמה (טיבט)
מכר
מאות
עותקים
משימה עולמית 23 - הגילגול של הלאמה (טיבט)
מכר
מאות
עותקים

משימה עולמית 23 - הגילגול של הלאמה (טיבט)

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • איור: מירב לביא-שדה
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: 2016
  • קטגוריה: ילדים ונוער, נוער צעיר
  • מספר עמודים: 139 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 19 דק'

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

בְּשִׁעוּר גֵּאוֹגְרַפְיָה הִתְבָּרֵר שֶׁהַמּוֹרֶה חוֹלֶה. בִּמְקוֹמוֹ הִגִּיעַ מוֹרֶה מַחְלִיף, שֶׁהָיָה לָבוּשׁ מַמָּשׁ מְגֻחָךְ וְכָתַב עַל הַלּוּחַ "טִיבֶּט". יַפְלִיא אֶתְכֶם שֶׁהַמּוֹרֶה הַזֶּה הָיָה הָאַבִּיר? יַפְלִיא אֶתְכֶם שֶׁהַיַּעַד שֶׁל הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ הָיָה טִיבֶּט? יַפְלִיא אֶתְכֶם שֶׁרַק אֲנִי רָאִיתִי שֶׁכָּל זֶה הִתְרַחֵשׁ?
 
וְכָךְ נָסַעְנוּ לְטִיבֶּט, לְחַלֵּץ אֶת הַיֶּלֶד הַקָּטָן שֶׁהָיָה הַגִּלְגּוּל שֶׁל הַלָאמָה וְנֶעֱלַם. הַדֶּרֶךְ לְשָׁם לֹא הָיְתָה פְּשׁוּטָה, וְהָיִינוּ צְרִיכִים לָטוּס לְבֵּייגִ'ין וּמִשָּׁם לְהַמְשִׁיךְ לְטִיבֶּט.
אֲבָל מִי הֵם הַיְּלָדִים שֶׁהִכַּרְנוּ בָּרַכֶּבֶת? וְלָמָּה נָעֲלוּ אוֹתִי בְּתוֹךְ הַשֵּׁרוּתִים? אֵיךְ נֶחְלַצְתִּי מִשָּׁם? (תַּאֲמִינוּ לִי, קֶטַע מַדְהִים!) וּמִי שָׂם אֶת הַתְּמוּנוֹת שֶׁל הַדַלַאי לָאמָה בַּתַּרְמִיל שֶׁלִּי? וְאֵיךְ קָרָה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַמְּשִׂימָה הַזֹּאת הָיְתָה רַק שֶׁלִּי?

פרק ראשון

אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל
 
 
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַתְחִילָה לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה, אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁבִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַנְתִּי לִנְסוֹעַ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. אִם לֹא הָיִיתִי נִתְקֶלֶת בָּאָדָם הַמּוּזָר שֶׁמְּכַנֶּה אֶת עַצְמוֹ "הָאַבִּיר", וְטוֹעֵן שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ לְעֶזְרָה לְחַלָּשִׁים שֶׁנִּפְגָּעִים מִפּוֹשְׁעִים וּמִטֶרוֹרִיסְטִים, בִּכְלָל לֹא הָיִיתִי חוֹשֶׁבֶת עַל רַעֲיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה.
 
לֹא חִפַּשְׂתִּי הַרְפַּתְקָאוֹת, אֲנִי דַּוְקָא מַעֲדִיפָה חַיִּים שְׁקֵטִים וּרְגוּעִים. אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה סְרָטִים אוֹ קוֹרֵאת סְפָרִים, אֲנִי אוֹהֶבֶת סִפּוּרֵי אַהֲבָה וְלֹא סִפּוּרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת.
 
אֲבָל הָאַבִּיר הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם בְּחַיַּי, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְסָרֵב לוֹ. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַשְׁפָּעָה חֲזָקָה עַל אֲנָשִׁים, בִּמְיֻחָד עַל יְלָדִים. כְּשֶׁהוּא מוֹפִיעַ, אַתְּ מַרְגִּישָׁה שֶׁאֵין לָךְ אֶפְשָׁרוּת לְהִתְנַגֵּד.
 
כָּאן אוּלַי כְּדַאי שֶׁאַצִּיג אֶת עַצְמִי: שְׁמִי אֲבִיגַיִל אוֹפִיר וַאֲנִי בַּת 12 מִתֵּל־אָבִיב. אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכִתָּה ו' וְאוֹהֶבֶת בֵּן שֶׁשְּׁמוֹ תּוֹם לֵוִי, שֶׁבְּעֵינַי הוּא הֲכִי מַגְנִיב בַּשִּׁכְבָה. אֲנִי גָּרָה בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן, וּמֵחַלּוֹן הַחֶדֶר שֶׁלִּי אֲנִי רוֹאָה אֶת הַיָּם. לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בַּמַּיִם, נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאָה יְלָדִים אֲחֵרִים בְּגִילִי, שֶׁיּוֹשְׁבִים גַּם הֵם בְּמִרְפְּסוֹת הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם מֵעֵבֶר לַיָּם וּמַבִּיטִים בִּי.
 
אֵין לִי מֻשָּׂג מִי הֵם הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה וְלֹא שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ הֵם גָּרִים. וְאִם אֲנִי מַזְכִּירָה אוֹתָם כָּאן, זֶה רַק מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאַבִּיר הוֹפִיעַ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הוּא אָמַר לִי, "אִם תַּסְכִּימִי לְהִתְגַּיֵּס לַמְּשִׂימָה, תִּפְגְּשִׁי אֶת אַחַת הַיְּלָדוֹת שֶׁאַתְּ רוֹאָה בַּדִּמְיוֹן שֶׁלָּךְ."
 
אִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהָאַבִּיר הוֹפִיעַ בַּבַּיִת שֶׁלִּי, דָּפַק עַל הַדֶּלֶת וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אוֹ מַשֶּׁהוּ, אַתֶּם טוֹעִים, לְגַמְרֵי. הוּא לֹא הוֹפִיעַ בַּבַּיִת שֶׁלִּי, אֶלָּא עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי.
 
יָשַׁבְתִּי לִי בַּחֶדֶר וְשִׂחַקְתִּי בְּמִשְׂחָק שֶׁל אָחִי עִדָּן, שֶׁצָּעִיר מִמֶּנִּי בְּשָׁנָה. פִּתְאוֹם נֶעֱלַם הַמִּשְׂחָק, וּמָסַךְ הַמַּחְשֵׁב נִצְבַּע בְּצֶבַע תְּכֵלֶת שֶׁל יָם. מִתּוֹךְ הַיָּם צָצוּ פָּנִים שֶׁל בֶּן־אָדָם כְּאִלּוּ הֵן צָפוֹת עַל הַמַּיִם. זֶה הָיָה גֶּבֶר בַּעַל צַלֶּקֶת מִתַּחַת לָעַיִן, וְהוּא שָׁאַל אוֹתִי אִם אֲנִי מוּכָנָה לְהִתְגַּיֵּס לִמְשִׂימָה חֲשׁוּבָה.
 
"אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, הֶחְלַטְתִּי לִפְנוֹת אֵלַיִךְ כִּי מִישֶׁהוּ הִמְלִיץ עָלַיִךְ," הוּא הִסְבִּיר. "בַּשָּׁלָב הַזֶּה לֹא אוּכַל לְגַלּוֹת לָךְ מִיהוּ הַמַּמְלִיץ, אֲבָל אִם תַּסְכִּימִי לְהִתְגַּיֵּס לַמְּשִׂימָה, תִּפְגְּשִׁי אוֹתוֹ," הוּא הִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף, "אִם אַתְּ מְעֻנְיֶנֶת לִשְׁמוֹעַ פְּרָטִים עַל הַמְּשִׂימָה, תַּקִּישִׁי עַל מַקַּשׁ אֶנְטֶר (Enter) בַּמִּקְלֶדֶת."
 
אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתִּי שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֵיזֶשֶׁהוּ סוֹטֶה. אֶחָד כָּזֶה שֶׁבִּדְרָכִים מְתֻחְכָּמוֹת מְפַתֶּה יְלָדוֹת לָבוֹא לְהִפָּגֵשׁ אִתּוֹ בִּמְקוֹמוֹת נִדָּחִים. אִם זֶה מָה שֶׁמַּדְאִיג אֶתְכֶם, אַתֶּם יְכוֹלִים לְהֵרָגַע. זֶה בְּהֶחְלֵט עָלָה בְּדַעְתִּי, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מוּכָנָה לְהִשָּׁבַע לָכֶם שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי לְשׁוּם אֲתָר מְסֻכָּן. בְּסַךְ הַכֹּל שִׂחַקְתִּי בַּמִּשְׂחָק שֶׁל אָחִי.
 
אִם בְּכָל זֹאת הִגַּעְתִּי לְמַסְקָנָה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִסְמוֹךְ עַל הָאַבִּיר הַזֶּה וְלֹא לַחְשׁוֹש מִפָּנָיו, זֶה הָיָה בְּעִקָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּכְלָל לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לָצֵאת לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ. אִם הוּא הָיָה מְנַסֶּה, זֶה הָיָה סוֹף הַסִּפּוּר. בָּרוּר שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַסְכִּימָה, בָּרוּר שֶׁהָיִיתִי נִזְהֶרֶת מִמֶּנּוּ וּמְסַפֶּרֶת עָלָיו מִיָּד לַהוֹרִים.
 
לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג עַל אֵיזוֹ מְשִׂימָה הָאַבִּיר מְדַבֵּר, אֲבָל הָיִיתִי סַקְרָנִית לָדַעַת פְּרָטִים, וְלָכֵן לָחַצְתִּי אֶנְטֶר. מֵרֶגַע זֶה הִתְחִילָה הַרְפַּתְקָה מַדְהִימָה, שֶׁבָּהּ הִשְׁתַּתַּפְנוּ שְׁנֵינוּ, תּוֹם לֵוִי וַאֲנִי. תּוֹם, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר צִיַּנְתִּי, הוּא הַבֵּן הֲכִי מַגְנִיב בַּשִּׁכְבָה שֶׁלִּי, וְאַחַר כָּךְ הִתְבָּרֵר לִי שֶׁהוּא גַּם זֶה שֶׁהִמְלִיץ עָלַי לָאַבִּיר.
 
לָמָּה תּוֹם הִמְלִיץ דַּוְקָא עָלַי? אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת עֲדַיִן לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ. הַאִם זֶה מוֹכִיחַ מַשֶּׁהוּ עַל הַיַּחַס שֶׁלּוֹ אֵלַי? גַּם אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת עֲדַיִן לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, אֲבָל בֶּעָתִיד, כְּשֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת, בָּרוּר שֶׁאֶשְׁאַל.
 
אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהַהַרְפַּתְקָה שֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת עָלֶיהָ הִתְרַחֲשָׁה בְּיִשְׂרָאֵל? מַמָּשׁ לֹא. בְּדֶרֶךְ מִסְתּוֹרִית הִגַּעְנוּ לְיַפָּן עִם שְׁלִיחָיו שֶׁל הָאַבִּיר, וְשָׁם, בְּעֶזְרַת שְׁנֵי יְלָדִים יַפָּנִים בְּנֵי גִּילֵנוּ, חִלַּצְנוּ יֶלֶד יִשְׂרְאֵלִי שֶׁנֶּחְטַף עַל יְדֵי טֶרוֹרִיסְטִים, שֶׁדָּרְשׁוּ כֹּפֶר וְשִׁחְרוּר מְחַבְּלִים תְּמוּרָתוֹ. זוֹ הָיְתָה הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּנוּ, וְעָמַדְנוּ בָּהּ בְּהַצְלָחָה.
 
הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה בְּהוֹדוּ, שָׁם עָלִינוּ עַל עִקְבוֹתֶיהָ שֶׁל בַּחוּרָה יִשְׂרְאֵלִית שֶׁהִתְאַהֲבָה בְּכוֹכַב הַקּוֹלְנוֹעַ הֲכִי מְפֻרְסָם בְּהוֹדוּ.
 
הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הַשְּׁלִישִׁית הָיְתָה בְּפֶּרוּ שֶׁבִּדְרוֹם אָמֶרִיקָה, וְגַם בָּהּ עָמַדְנוּ בְּכָבוֹד.
 
אֲבָל אַל תִּדְאֲגוּ, לֹא אַמְשִׁיךְ לִמְנוֹת כָּאן אֶת כָּל שְׁאַר הַמְּשִׂימוֹת, כְּדֵי לֹא לְעַכֵּב אֶתְכֶם. אֲנִי רוֹצָה רַק לְסַפֵּר שֶׁהָיוּ עוֹד הַרְבֵּה מְשִׂימוֹת - כָּל אַחַת מֵהֶן מְרַתֶּקֶת — בַּאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת.
 
עַכְשָׁיו אֲנִי מְתָאֶרֶת לְעַצְמִי שֶׁאַתֶּם גַּם שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם: אֵיפֹה הָיוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ בְּכָל הַמְּשִׂימוֹת הָאֵלֶּה? וְאֵיךְ הֵם הִרְשׁוּ לָנוּ לִנְסוֹעַ כָּל כָּךְ רָחוֹק?
 
הִנֵּה עוֹד הַפְתָּעָה: הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ בִּכְלָל לֹא יָדְעוּ שֶׁנָּסַעְנוּ. אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן? אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי, כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי לֹא מְבִינָה לְגַמְרֵי אֶת הַקֶּטַע. אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לִמְחוֹק מֵהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַמַּחְשֵׁב מָה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים, כָּךְ הָאַבִּיר הִצְלִיחַ לִמְחוֹק מֵהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ אֶת הַהֵעָדְרוּת שֶׁלָּנוּ. מַדְהִים, לֹא?
 
הֲיִיתֶם רוֹצִים לָדַעַת עוֹד פְּרָטִים?
 
אִם הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם חִיּוּבִית, לְצַעֲרִי לֹא תּוּכְלוּ לִלְחוֹץ אֶנְטֶר עַל מִקְלֶדֶת הַמַּחְשֵׁב שֶׁלָּכֶם, אוֹ לְהוֹרִיד אֵיזֶה יִשּׂוּם בַּטֶלֶפוֹן, כִּי זֶה מַמָּשׁ לֹא יַעֲזֹר כָּאן. מָה שֶתִּצְטָרְכוּ לַעֲשׂוֹת זֶה לִקְרוֹא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר הַזֶּה).
 
וְאִם תַּחְלִיטוּ שֶׁלֹּא הֲכִי דָּחוּף לָכֶם לָדַעַת בְּדִיּוּק אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל, אוֹ מָה קָרָה בַּמְּשִׂימוֹת הַקּוֹדְמוֹת, וְשֶׁאַתֶּם מַעֲדִיפִים לִקְרוֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה כְּבָר עַכְשָׁיו, גַּם אָז אֵין צֹרֶךְ לְהַקִּישׁ עַל שׁוּם מַקָּשׁ. מָה שֶׁאַתֶּם אֲמוּרִים לַעֲשׂוֹת זֶה רַק לַעֲבוֹר לָעַמּוּד הַבָּא - וְלָצֵאת לַדֶּרֶךְ.
 
 
 
 
1
 
בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּעֶרֶב נִפְטַר סַבָּא שֶׁל אוֹדֶלְיָה. בְּיוֹם שִׁשִּׁי הִיא לֹא הִגִּיעָה לְבֵית־הַסֵּפֶר, כִּי נֶעֶרְכָה הַהַלְוָיָה שֶׁלּוֹ. בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִיא בִּקְּשָׁה מֵהַמּוֹרָה לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ. הִיא הִסְבִּירָה לַמּוֹרָה שֶׁהִיא עָבְרָה חֲוָיָה קָשָׁה וְשֶׁהִיא רוֹצָה לְשַׁתֵּף אֶת כֻּלָּם.
 
"רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם שֶׁהָיִיתִי מְאוֹד קְשׁוּרָה אֵלָיו," אוֹדֶלְיָה אָמְרָה, "הוּא הָיָה סַבָּא מַצְחִיק בִּמְיֻחָד. הוּא הָיָה זָקֵן, אֲבָל כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה הוּא אָהַב לְשַׂחֵק אִתִּי בְּמִשְׂחָקִים שֶׁל יְלָדִים. בָּכִיתִי מְאוֹד כְּשֶׁנּוֹדַע לִי שֶׁהוּא מֵת, וְשֶׁלֹּא אוּכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ יוֹתֵר, אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה שֶׁהוּא יִשָּׁאֵר בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ."
 
"אִמָּא שֶׁלָּךְ צוֹדֶקֶת," הַמּוֹרָה אִשְּׁרָה. "כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מֵתִים, הַגּוּף שֶׁלָּנוּ מַפְסִיק לְהִתְקַיֵּם, אֲבָל הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וּמִסְתּוֹבֶבֶת."
 
"מִסְתּוֹבֶבֶת אֵיפֹה?" גִּיל שָׁאַל.
 
"עוֹלָה לְגַן־עֵדֶן," אוֹדֶלְיָה חִיְּכָה חִיּוּךְ עָצוּב. "כְּאִלּוּ, רַק מִי שֶׁהָיָה צַדִּיק עוֹלֶה לְגַן־עֵדֶן, וְסַבָּא שֶׁלִּי הָיָה מַמָּשׁ צַדִּיק."
 
"אֲנִי לֹא מַאֲמִין בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה!" תּוֹם קָרָא. "כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת, הוּא מֵת. הוּא לֹא עוֹלֶה לְשׁוּם מָקוֹם וְלֹא יוֹרֵד לְשׁוּם מָקוֹם."
 
"יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹבֶרֶת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר," אֵין לִי מֻשָּׂג מֵאֵיפֹה הֵבֵאתִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי אַף פַּעַם לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה, "נַגִּיד לְתִינוֹק שֶׁבְּדִיּוּק נוֹלַד."
 
אוֹדֶלְיָה גִּחֲכָה.
 
"אַל תַּגְזִימִי!" הִיא קָרְאָה, "סַבָּא שֶׁלִּי לֹא הָפַךְ לְתִינוֹק."
 
"סַבָּא שֶׁלָּךְ לֹא," לֹא וִתַּרְתִּי, "אֲבָל הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ כֵּן."
 
"וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּין סַבָּא שֶׁלִּי לַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ?" אוֹדֶלְיָה נֶעֶמְדָה.
 
"סַבָּא שֶׁלָּךְ הוּא הַצֵּרוּף שֶׁל הַגּוּף עִם הַנְּשָׁמָה," שׁוּב הִרְגַּשְׁתִּי מוּזָר, כְּאִלּוּ לֹא אֲנִי הִיא זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא מִישֶׁהוּ שֶׁחָדַר לְתוֹכִי. "הַנְּשָׁמָה לְבַד הִיא לֹא סַבָּא שֶׁלָּךְ, וְהַגּוּף לְבַד הוּא לֹא סַבָּא שֶׁלָּךְ."
 
תּוֹם הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט מוּזָר.
 
"מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ, אֲבִיגַיִל?" הוּא שָׁאַל, "אַתְּ מַאֲמִינָה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?"
 
"מָה יֵשׁ, אָסוּר לִי?" עָנִיתִי.
 
הַמּוֹרָה הֵרִימָה אֶת יָדָהּ.
 
"טוֹב," הִיא אָמְרָה, "אֲנַחְנוּ לֹא מִתְכַּוְנִים לְהַקְדִּישׁ אֶת כָּל הַשִּׁעוּר לְוִכּוּחַ עַל הַשְּׁאֵלָה מָה קוֹרֶה לַנְּשָׁמָה אַחֲרֵי הַמָּוֶת." הִיא הִבִּיטָה בְּאוֹדֶלְיָה, "שְׁבִי," הִיא בִּקְּשָׁה וְהוֹסִיפָה, "יֵשׁ לָךְ עוֹד מַשֶּׁהוּ לְהַגִּיד?"
 
"אֲנִי רַק מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתָּבִינוּ מָה עוֹבֵר עָלַי, וְלֹא תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי כָּל הַזְּמַן לָמָּה אֲנִי בְּמַצַּב־רוּחַ רַע," אוֹדֶלְיָה הִתְיַשְּׁבָה.
 
"אֲנַחְנוּ מְבִינִים," שִׁיר דִּבְּרָה כְּאִלּוּ בְּשֵׁם כֻּלָּם.
 
בַּהַפְסָקָה אוֹדֶלְיָה נִשְׁאֲרָה בַּכִּתָּה. בַּהַתְחָלָה הָיוּ כַּמָּה בָּנוֹת שֶׁנִּגְּשׁוּ אֵלֶיהָ וְנִסּוּ לְחַבֵּק אוֹתָהּ כְּדֵי לְנַחֵם אוֹתָהּ, אֲבָל הִיא הָיְתָה עַצְבָּנִית וּבִקְּשָׁה שֶׁיָּנִיחוּ לָהּ. הַבָּנוֹת נַעֲנוּ לָהּ וְיָצְאוּ, וְכָכָה יָצָא שֶׁרַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי, אֲבָל לֹא בְּדִיּוּק אִתָּהּ. אֲנִי לֹא הָיִיתִי בֵּין הַמְּחַבְּקוֹת. סְתָם לֹא הָיָה לִי חֵשֶׁק לָצֵאת לַמִּגְרָשׁ. הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה הֵצִיפָה אוֹתִי וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהָבִין מָה קוֹרֶה לִי. הִנַּחְתִּי אֶת הַטֶלֶפוֹן עַל הַשֻּׁלְחָן וְנִכְנַסְתִּי לְפֵייסְבּוּק.
 
"מָה?" אוֹדֶלְיָה שָׁאֲלָה.
 
"מָה, מָה?" לֹא הֵבַנְתִּי.
 
"מָה אַתְּ מַבִּיטָה בִּי כָּכָה?" הִיא לֹא הָיְתָה יְדִידוּתִית.
 
"אֲנִי מַמָּשׁ לֹא מַבִּיטָה," עָנִיתִי.
 
"לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ בֵּין אֵלֶּה שֶׁמַּאֲמִינִים בְּגִלְגּוּלִים," אוֹדֶלְיָה לֹא הִרְפְּתָה, "זֶה מַמָּשׁ, אֲבָל מַמָּשׁ, לֹא מַתְאִים לָךְ."
 
"בְּגִלְגּוּלִים?"
 
"כְּאִלּוּ שֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְגַּלְגֶּלֶת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר," אוֹדֶלְיָה הִסְבִּירָה.
 
הִרְחַקְתִּי אֶת הַטֶלֶפוֹן לְמֶרְכַּז הַשֻּׁלְחָן.
 
"לָמָּה אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי בֵּין אֵלֶּה שֶׁמַּאֲמִינִים בְּזֶה?" שָׁאַלְתִּי.
 
"זֶה מָה שֶׁאָמַרְתְּ קֹדֶם, לֹא?"
 
"אָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹבֶרֶת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, לֹא אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה בְּזֶה," הִדְגַּשְׁתִּי כָּל מִלָּה.
 
"אַתְּ מָה־זֶה מוּזָרָה הַיּוֹם," אוֹדֶלְיָה הִבִּיטָה בִּי בְּמַבָּט בּוֹחֵן.
 
"מוּזָרָה?"
 
"מִסְתּוֹרִית כָּזֹאת."
 
"אֲנִי מִסְתּוֹרִית???"
 
אוֹדֶלְיָה, שֶׁהֶחְזִיקָה לַחְמָנִיָּה בַּיָּד, הִנִּיחָה אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן. הִיא נִעֲרָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ כְּדֵי לְהָסִיר מֵהֶן אֶת הַפֵּרוּרִים.
 
"גַּם כָּל הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ עִם תּוֹם הוּא מִסְתּוֹרִי," הַקּוֹל שֶׁלָּהּ יָצָא צָרוּד.
 
"תּוֹם? אֵיךְ תּוֹם קָשׁוּר לָעִנְיָן?"
 
"הוּא לֹא קָשׁוּר."
 
"אָז לָמָּה הִזְכַּרְתְּ אוֹתוֹ?"
 
"כִּי גַּם הַקֶּטַע הַזֶּה מוּזָר," הִיא אָמְרָה. "כָּל פַּעַם שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת וְהוּא מַבִּיט בָּךְ, יֵשׁ לוֹ מַשֶּׁהוּ מוּזָר כָּזֶה בָּעֵינַיִם."
 
"לֹא שַׂמְתִּי לֵב," עָנִיתִי.
 
לֹא הָיָה לִי חֵשֶׁק לְהִתְוַכֵּחַ אִתָּהּ. בְּכָל זֹאת, סַבָּא שֶׁלָּהּ נִפְטַר וְהִיא הָיְתָה עֲצוּבָה וְרָצִיתִי לְהִתְחַשֵּׁב בַּכְּאֵב שֶׁלָּהּ. מִצַּד שֵׁנִי, הִיא הִתְנַהֲגָה כְּמוֹ אַחַת שֶׁמְּנַסָּה לְהִתְגָּרוֹת בִּי. לָמָּה הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהַזְכִּיר אֶת תּוֹם? זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עַכְשָׁיו בָּרֹאשׁ, מָה שֶׁהוֹלֵךְ בֵּינִי לְבֵין תּוֹם? כְּאִלּוּ, לַמְרוֹת הַמָּוֶת שֶׁל סַבָּא שֶׁלָּהּ בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְהַהַלְוָיָה שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי, הִיא מְעֻנְיֶנֶת לְהַתְחִיל לָרִיב אִתִּי עַל תּוֹם?
 
קַמְתִּי, רָצִיתִי לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. עָמַדְתִּי לָצֵאת מֵהַכִּתָּה, כִּי הֶחְלַטְתִּי שֶׁזֶּה הַמַּהֲלָךְ הַנָּכוֹן בְּיוֹתֵר.
 
אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע תּוֹם הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח. הוּא אָמְנָם רָאָה אֶת אוֹדֶלְיָה, עֻבְדָּה שֶׁהוּא חִיֵּךְ אֵלֶיהָ, אֲבָל בְּלִי לְהִזָּהֵר אָמַר:
 
"אֲבִיגַיִל, בּוֹאִי שְׁנִיָּה! אֲנִי חַיָּב לְדַבֵּר אִתָּךְ..."
 
"אַתְּ רוֹאָה, מָה אָמַרְתִּי לָךְ?" אוֹדֶלְיָה קָרְאָה.
 
"אָמַרְתְּ שֶׁאֲנִי מִסְתּוֹרִית," לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לִשְׁתּוֹק, "מָה מִסְתּוֹרִי בְּזֶה שֶׁתּוֹם אוֹמֵר לִי לָבוֹא שְׁנִיָּה?"
 
אוֹדֶלְיָה הִבִּיטָה בְּתוֹם וְהִבִּיטָה בִּי, וְשׁוּב בְּתוֹם וְשׁוּב בִּי.
 
"אִם אַתֶּם זוּג, לָמָּה אַתֶּם מַכְחִישִׁים אֶת זֶה?" הִיא שָׁאֲלָה.
 
"אֲנַחְנוּ לֹא זוּג!" מִהַרְתִּי לְהַכְרִיז לִפְנֵי שֶׁתּוֹם יַעֲשֶׂה אֶת זֶה וְיִגְרֹם לִי מְבוּכָה, וּמִיָּד עָזַבְתִּי אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלִּי, עָקַפְתִּי אֶת תּוֹם וְיָצָאתִי אֶל הַמִּסְדְּרוֹן לְפָנָיו.
 
תּוֹם מִהֵר בְּעִקְבוֹתַי.
 
"אֲנַחְנוּ לֹא?" הוּא לָחַשׁ.
 
"מָה זֶה???" הָיִיתִי הֲמוּמָה.
 
"אֲנַחְנוּ לֹא זוּג?" הוּא שָׁאַל.
 
"אֲנַחְנוּ כֵּן?" שָׁאַלְתִּי בַּחֲזָרָה.
 
"מִבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת," תּוֹם קָרַץ לִי, "וְאוּלַי בְּעֶצֶם..."
 
"מָה?"
 
"הֲכִי נָכוֹן יִהְיֶה שֶׁכֻּלָּם יַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנַחְנוּ כֵּן, וְאָז יַפְסִיקוּ לְהָצִיק לָנוּ," הוּא דִּבֵּר מַהֵר. "אֲבָל בּוֹאִי נַעֲזֹב אֶת זֶה. רָצִיתִי לְסַפֵּר לָךְ מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי."
 
יָצָאנוּ יַחַד אֶל הַמִּגְרָשׁ וּפָנִינוּ לְעֵבֶר הַבִּרְזִיָּה. הַתְּחוּשָׁה הַמּוּזָרָה שֶׁמִּלְּאָה אוֹתִי רַק הִתְחַזְּקָה. הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ יוֹשֵׁב בְּתוֹכִי וְצוֹבֵט אוֹתִי מִבִּפְנִים.
 
"לֹא תַּאֲמִינִי אֶת מִי רָאִיתִי כָּאן," תּוֹם עָצַר.
 
"אֶת מִי?" שָׁאַלְתִּי.
 
"תְּנַחֲשִׁי..."
 
"תּוֹם, יֵשׁ לִי כְּאֵב רֹאשׁ. אֵין לִי כֹּחַ לְנִחוּשִׁים."
 
תּוֹם קֵרֵב אֶת שְׂפָתָיו אֶל הָאֹזֶן שֶׁלִּי.
 
"אֶת הָאַבִּיר," קוֹלוֹ בְּקֹשִי נִשְׁמַע.
 
"מָה זֶה???" צָעַקְתִּי.
 
"שְׁשְׁשְׁ..." תּוֹם כִּסָּה אֶת הַפֶּה שֶׁלִּי בְּכַף יָדוֹ.
 
"רָאִיתָ אֶת הָאַבִּיר כָּאן, בַּמִּגְרָשׁ?" הִתְקַשֵּׁיתִי לְהַאֲמִין.
 
"לֹא," תּוֹם הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ, "הוּא עָמַד לְיַד הַגָּדֵר וְנוֹפֵף לִי בַּיָּד וְהִצְבִּיעַ אֶל הַשָּׁמַיִם."
 
הִתְחַלְתִּי לִרְעוֹד. עַכְשָׁיו הַתְּחוּשָׁה הַמּוּזָרָה שֶׁקֹּדֶם הִטְרִידָה אוֹתִי הָיְתָה מֻכֶּרֶת וְהָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁחָלִיתִי בְּשַׁפַּעַת אוֹ מַשֶּׁהוּ וְשֶׁהַחֹם שֶׁלִּי עוֹלֶה. לַמְרוֹת שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלִּי הָיָה כָּבֵד, כְּאִלּוּ בִּמְקוֹם מֹחַ יֵשׁ בּוֹ גּוּשֵׁי בַּרְזֶל, הִתְאַמַּצְתִּי וְהֵרַמְתִּי אוֹתוֹ וְהִבַּטְתִּי בַּשָּׁמַיִם.
 
כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי. בִּמְקוֹם לִרְאוֹת שָׁמַיִם, רָאִיתִי נְשָׁמוֹת. כְּאִלּוּ בֵּין הָעֲנָנִים רִחֲפוּ לָהֶן אֵינְסוֹף נְשָׁמוֹת. הֵן הָיוּ שְׁקוּפוֹת וּבִצְבָעִים שׁוֹנִים. הָיוּ נְשָׁמוֹת יְרֻקּוֹת וְהָיוּ וְרֻדּוֹת וְהָיוּ כְּחֻלּוֹת. כָּל הַנְּשָׁמוֹת חִפְּשׂוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁעוֹמְדִים לְהִוָלֵד כְּדֵי לְהִכָּנֵס לְתוֹכָם.
 
"אֲבִיגַיִל, אַתְּ בְּסֵדֶר?" תּוֹם נִשְׁמַע מְבֹהָל.
 
הִרְכַּנְתִּי אֶת הָרֹאשׁ.
 
"כֵּן..." לָחַשְׁתִּי.
 
"אַתְּ רוֹעֶדֶת!" תּוֹם נָגַע בִּי, "שְׁיוּ!״ הוּא קָרָא, "אַתְּ בּוֹעֶרֶת!"
 
"אֲנִי חַיֶּבֶת לִמְדּוֹד חֹם," לָחַשְׁתִּי.
 
"בּוֹאִי," תּוֹם אָחַז בְּיָדִי, "אֲנִי אֲלַוֶה אוֹתָךְ."
 
כְּשֶׁחָצִינוּ אֶת הַמִּגְרָשׁ, תּוֹם שָׁמַט אֶת יָדוֹ. הוּא הָלַךְ מֵאֲחוֹרַי. יָכֹלְתִּי לְנַחֵשׁ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם כַּוָנָה שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אוֹתוֹ מַחְזִיק בִּי. הוּא הִתְקָרֵב אִתִּי לַמַּזְכִּירוּת, הִצְבִּיעַ עַל הַסַּפְסָל שֶׁנִּצַּב סָמוּךְ לַדֶּלֶת וְהוֹרָה לִי לָשֶׁבֶת.
 
אַחַר כָּךְ שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ אוֹמֵר לַמַּזְכִּירָה שֶׁאֲבִיגַיִל אוֹפִיר מַרְגִּישָׁה רַע וְאוּלַי יֵשׁ לָהּ חֹם. כַּעֲבֹר שְׁתַּיִם־שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת, כְּשֶׁהוּא יָצָא אֵלַי, הוּא הֶחְזִיק בַּיָּד מַדְחֹם וְהושִׁיט לִי אוֹתוֹ.
 
בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה, נִגְּנוּ בָּרַמְקוֹל שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר אֶת הַמַּנְגִּינָה שֶׁמּוֹדִיעָה שֶׁהַהַפְסָקָה הִסְתַּיְּמָה.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

  • איור: מירב לביא-שדה
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: 2016
  • קטגוריה: ילדים ונוער, נוער צעיר
  • מספר עמודים: 139 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 19 דק'

הספר מופיע כחלק מ -

משימה עולמית 23 - הגילגול של הלאמה (טיבט) גלילה רון־פדר עמית
אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל
 
 
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַתְחִילָה לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה, אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁבִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַנְתִּי לִנְסוֹעַ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. אִם לֹא הָיִיתִי נִתְקֶלֶת בָּאָדָם הַמּוּזָר שֶׁמְּכַנֶּה אֶת עַצְמוֹ "הָאַבִּיר", וְטוֹעֵן שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ לְעֶזְרָה לְחַלָּשִׁים שֶׁנִּפְגָּעִים מִפּוֹשְׁעִים וּמִטֶרוֹרִיסְטִים, בִּכְלָל לֹא הָיִיתִי חוֹשֶׁבֶת עַל רַעֲיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה.
 
לֹא חִפַּשְׂתִּי הַרְפַּתְקָאוֹת, אֲנִי דַּוְקָא מַעֲדִיפָה חַיִּים שְׁקֵטִים וּרְגוּעִים. אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה סְרָטִים אוֹ קוֹרֵאת סְפָרִים, אֲנִי אוֹהֶבֶת סִפּוּרֵי אַהֲבָה וְלֹא סִפּוּרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת.
 
אֲבָל הָאַבִּיר הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם בְּחַיַּי, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְסָרֵב לוֹ. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַשְׁפָּעָה חֲזָקָה עַל אֲנָשִׁים, בִּמְיֻחָד עַל יְלָדִים. כְּשֶׁהוּא מוֹפִיעַ, אַתְּ מַרְגִּישָׁה שֶׁאֵין לָךְ אֶפְשָׁרוּת לְהִתְנַגֵּד.
 
כָּאן אוּלַי כְּדַאי שֶׁאַצִּיג אֶת עַצְמִי: שְׁמִי אֲבִיגַיִל אוֹפִיר וַאֲנִי בַּת 12 מִתֵּל־אָבִיב. אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכִתָּה ו' וְאוֹהֶבֶת בֵּן שֶׁשְּׁמוֹ תּוֹם לֵוִי, שֶׁבְּעֵינַי הוּא הֲכִי מַגְנִיב בַּשִּׁכְבָה. אֲנִי גָּרָה בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן, וּמֵחַלּוֹן הַחֶדֶר שֶׁלִּי אֲנִי רוֹאָה אֶת הַיָּם. לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בַּמַּיִם, נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאָה יְלָדִים אֲחֵרִים בְּגִילִי, שֶׁיּוֹשְׁבִים גַּם הֵם בְּמִרְפְּסוֹת הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם מֵעֵבֶר לַיָּם וּמַבִּיטִים בִּי.
 
אֵין לִי מֻשָּׂג מִי הֵם הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה וְלֹא שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ הֵם גָּרִים. וְאִם אֲנִי מַזְכִּירָה אוֹתָם כָּאן, זֶה רַק מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאַבִּיר הוֹפִיעַ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הוּא אָמַר לִי, "אִם תַּסְכִּימִי לְהִתְגַּיֵּס לַמְּשִׂימָה, תִּפְגְּשִׁי אֶת אַחַת הַיְּלָדוֹת שֶׁאַתְּ רוֹאָה בַּדִּמְיוֹן שֶׁלָּךְ."
 
אִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהָאַבִּיר הוֹפִיעַ בַּבַּיִת שֶׁלִּי, דָּפַק עַל הַדֶּלֶת וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אוֹ מַשֶּׁהוּ, אַתֶּם טוֹעִים, לְגַמְרֵי. הוּא לֹא הוֹפִיעַ בַּבַּיִת שֶׁלִּי, אֶלָּא עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי.
 
יָשַׁבְתִּי לִי בַּחֶדֶר וְשִׂחַקְתִּי בְּמִשְׂחָק שֶׁל אָחִי עִדָּן, שֶׁצָּעִיר מִמֶּנִּי בְּשָׁנָה. פִּתְאוֹם נֶעֱלַם הַמִּשְׂחָק, וּמָסַךְ הַמַּחְשֵׁב נִצְבַּע בְּצֶבַע תְּכֵלֶת שֶׁל יָם. מִתּוֹךְ הַיָּם צָצוּ פָּנִים שֶׁל בֶּן־אָדָם כְּאִלּוּ הֵן צָפוֹת עַל הַמַּיִם. זֶה הָיָה גֶּבֶר בַּעַל צַלֶּקֶת מִתַּחַת לָעַיִן, וְהוּא שָׁאַל אוֹתִי אִם אֲנִי מוּכָנָה לְהִתְגַּיֵּס לִמְשִׂימָה חֲשׁוּבָה.
 
"אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, הֶחְלַטְתִּי לִפְנוֹת אֵלַיִךְ כִּי מִישֶׁהוּ הִמְלִיץ עָלַיִךְ," הוּא הִסְבִּיר. "בַּשָּׁלָב הַזֶּה לֹא אוּכַל לְגַלּוֹת לָךְ מִיהוּ הַמַּמְלִיץ, אֲבָל אִם תַּסְכִּימִי לְהִתְגַּיֵּס לַמְּשִׂימָה, תִּפְגְּשִׁי אוֹתוֹ," הוּא הִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף, "אִם אַתְּ מְעֻנְיֶנֶת לִשְׁמוֹעַ פְּרָטִים עַל הַמְּשִׂימָה, תַּקִּישִׁי עַל מַקַּשׁ אֶנְטֶר (Enter) בַּמִּקְלֶדֶת."
 
אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתִּי שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֵיזֶשֶׁהוּ סוֹטֶה. אֶחָד כָּזֶה שֶׁבִּדְרָכִים מְתֻחְכָּמוֹת מְפַתֶּה יְלָדוֹת לָבוֹא לְהִפָּגֵשׁ אִתּוֹ בִּמְקוֹמוֹת נִדָּחִים. אִם זֶה מָה שֶׁמַּדְאִיג אֶתְכֶם, אַתֶּם יְכוֹלִים לְהֵרָגַע. זֶה בְּהֶחְלֵט עָלָה בְּדַעְתִּי, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מוּכָנָה לְהִשָּׁבַע לָכֶם שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי לְשׁוּם אֲתָר מְסֻכָּן. בְּסַךְ הַכֹּל שִׂחַקְתִּי בַּמִּשְׂחָק שֶׁל אָחִי.
 
אִם בְּכָל זֹאת הִגַּעְתִּי לְמַסְקָנָה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִסְמוֹךְ עַל הָאַבִּיר הַזֶּה וְלֹא לַחְשׁוֹש מִפָּנָיו, זֶה הָיָה בְּעִקָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּכְלָל לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לָצֵאת לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ. אִם הוּא הָיָה מְנַסֶּה, זֶה הָיָה סוֹף הַסִּפּוּר. בָּרוּר שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַסְכִּימָה, בָּרוּר שֶׁהָיִיתִי נִזְהֶרֶת מִמֶּנּוּ וּמְסַפֶּרֶת עָלָיו מִיָּד לַהוֹרִים.
 
לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג עַל אֵיזוֹ מְשִׂימָה הָאַבִּיר מְדַבֵּר, אֲבָל הָיִיתִי סַקְרָנִית לָדַעַת פְּרָטִים, וְלָכֵן לָחַצְתִּי אֶנְטֶר. מֵרֶגַע זֶה הִתְחִילָה הַרְפַּתְקָה מַדְהִימָה, שֶׁבָּהּ הִשְׁתַּתַּפְנוּ שְׁנֵינוּ, תּוֹם לֵוִי וַאֲנִי. תּוֹם, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר צִיַּנְתִּי, הוּא הַבֵּן הֲכִי מַגְנִיב בַּשִּׁכְבָה שֶׁלִּי, וְאַחַר כָּךְ הִתְבָּרֵר לִי שֶׁהוּא גַּם זֶה שֶׁהִמְלִיץ עָלַי לָאַבִּיר.
 
לָמָּה תּוֹם הִמְלִיץ דַּוְקָא עָלַי? אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת עֲדַיִן לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ. הַאִם זֶה מוֹכִיחַ מַשֶּׁהוּ עַל הַיַּחַס שֶׁלּוֹ אֵלַי? גַּם אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת עֲדַיִן לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, אֲבָל בֶּעָתִיד, כְּשֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת, בָּרוּר שֶׁאֶשְׁאַל.
 
אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהַהַרְפַּתְקָה שֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת עָלֶיהָ הִתְרַחֲשָׁה בְּיִשְׂרָאֵל? מַמָּשׁ לֹא. בְּדֶרֶךְ מִסְתּוֹרִית הִגַּעְנוּ לְיַפָּן עִם שְׁלִיחָיו שֶׁל הָאַבִּיר, וְשָׁם, בְּעֶזְרַת שְׁנֵי יְלָדִים יַפָּנִים בְּנֵי גִּילֵנוּ, חִלַּצְנוּ יֶלֶד יִשְׂרְאֵלִי שֶׁנֶּחְטַף עַל יְדֵי טֶרוֹרִיסְטִים, שֶׁדָּרְשׁוּ כֹּפֶר וְשִׁחְרוּר מְחַבְּלִים תְּמוּרָתוֹ. זוֹ הָיְתָה הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּנוּ, וְעָמַדְנוּ בָּהּ בְּהַצְלָחָה.
 
הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה בְּהוֹדוּ, שָׁם עָלִינוּ עַל עִקְבוֹתֶיהָ שֶׁל בַּחוּרָה יִשְׂרְאֵלִית שֶׁהִתְאַהֲבָה בְּכוֹכַב הַקּוֹלְנוֹעַ הֲכִי מְפֻרְסָם בְּהוֹדוּ.
 
הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הַשְּׁלִישִׁית הָיְתָה בְּפֶּרוּ שֶׁבִּדְרוֹם אָמֶרִיקָה, וְגַם בָּהּ עָמַדְנוּ בְּכָבוֹד.
 
אֲבָל אַל תִּדְאֲגוּ, לֹא אַמְשִׁיךְ לִמְנוֹת כָּאן אֶת כָּל שְׁאַר הַמְּשִׂימוֹת, כְּדֵי לֹא לְעַכֵּב אֶתְכֶם. אֲנִי רוֹצָה רַק לְסַפֵּר שֶׁהָיוּ עוֹד הַרְבֵּה מְשִׂימוֹת - כָּל אַחַת מֵהֶן מְרַתֶּקֶת — בַּאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת.
 
עַכְשָׁיו אֲנִי מְתָאֶרֶת לְעַצְמִי שֶׁאַתֶּם גַּם שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם: אֵיפֹה הָיוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ בְּכָל הַמְּשִׂימוֹת הָאֵלֶּה? וְאֵיךְ הֵם הִרְשׁוּ לָנוּ לִנְסוֹעַ כָּל כָּךְ רָחוֹק?
 
הִנֵּה עוֹד הַפְתָּעָה: הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ בִּכְלָל לֹא יָדְעוּ שֶׁנָּסַעְנוּ. אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן? אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי, כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי לֹא מְבִינָה לְגַמְרֵי אֶת הַקֶּטַע. אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לִמְחוֹק מֵהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַמַּחְשֵׁב מָה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים, כָּךְ הָאַבִּיר הִצְלִיחַ לִמְחוֹק מֵהַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ אֶת הַהֵעָדְרוּת שֶׁלָּנוּ. מַדְהִים, לֹא?
 
הֲיִיתֶם רוֹצִים לָדַעַת עוֹד פְּרָטִים?
 
אִם הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם חִיּוּבִית, לְצַעֲרִי לֹא תּוּכְלוּ לִלְחוֹץ אֶנְטֶר עַל מִקְלֶדֶת הַמַּחְשֵׁב שֶׁלָּכֶם, אוֹ לְהוֹרִיד אֵיזֶה יִשּׂוּם בַּטֶלֶפוֹן, כִּי זֶה מַמָּשׁ לֹא יַעֲזֹר כָּאן. מָה שֶתִּצְטָרְכוּ לַעֲשׂוֹת זֶה לִקְרוֹא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר הַזֶּה).
 
וְאִם תַּחְלִיטוּ שֶׁלֹּא הֲכִי דָּחוּף לָכֶם לָדַעַת בְּדִיּוּק אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל, אוֹ מָה קָרָה בַּמְּשִׂימוֹת הַקּוֹדְמוֹת, וְשֶׁאַתֶּם מַעֲדִיפִים לִקְרוֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה כְּבָר עַכְשָׁיו, גַּם אָז אֵין צֹרֶךְ לְהַקִּישׁ עַל שׁוּם מַקָּשׁ. מָה שֶׁאַתֶּם אֲמוּרִים לַעֲשׂוֹת זֶה רַק לַעֲבוֹר לָעַמּוּד הַבָּא - וְלָצֵאת לַדֶּרֶךְ.
 
 
 
 
1
 
בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּעֶרֶב נִפְטַר סַבָּא שֶׁל אוֹדֶלְיָה. בְּיוֹם שִׁשִּׁי הִיא לֹא הִגִּיעָה לְבֵית־הַסֵּפֶר, כִּי נֶעֶרְכָה הַהַלְוָיָה שֶׁלּוֹ. בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִיא בִּקְּשָׁה מֵהַמּוֹרָה לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ. הִיא הִסְבִּירָה לַמּוֹרָה שֶׁהִיא עָבְרָה חֲוָיָה קָשָׁה וְשֶׁהִיא רוֹצָה לְשַׁתֵּף אֶת כֻּלָּם.
 
"רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם שֶׁהָיִיתִי מְאוֹד קְשׁוּרָה אֵלָיו," אוֹדֶלְיָה אָמְרָה, "הוּא הָיָה סַבָּא מַצְחִיק בִּמְיֻחָד. הוּא הָיָה זָקֵן, אֲבָל כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה הוּא אָהַב לְשַׂחֵק אִתִּי בְּמִשְׂחָקִים שֶׁל יְלָדִים. בָּכִיתִי מְאוֹד כְּשֶׁנּוֹדַע לִי שֶׁהוּא מֵת, וְשֶׁלֹּא אוּכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ יוֹתֵר, אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה שֶׁהוּא יִשָּׁאֵר בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ."
 
"אִמָּא שֶׁלָּךְ צוֹדֶקֶת," הַמּוֹרָה אִשְּׁרָה. "כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מֵתִים, הַגּוּף שֶׁלָּנוּ מַפְסִיק לְהִתְקַיֵּם, אֲבָל הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וּמִסְתּוֹבֶבֶת."
 
"מִסְתּוֹבֶבֶת אֵיפֹה?" גִּיל שָׁאַל.
 
"עוֹלָה לְגַן־עֵדֶן," אוֹדֶלְיָה חִיְּכָה חִיּוּךְ עָצוּב. "כְּאִלּוּ, רַק מִי שֶׁהָיָה צַדִּיק עוֹלֶה לְגַן־עֵדֶן, וְסַבָּא שֶׁלִּי הָיָה מַמָּשׁ צַדִּיק."
 
"אֲנִי לֹא מַאֲמִין בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה!" תּוֹם קָרָא. "כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת, הוּא מֵת. הוּא לֹא עוֹלֶה לְשׁוּם מָקוֹם וְלֹא יוֹרֵד לְשׁוּם מָקוֹם."
 
"יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹבֶרֶת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר," אֵין לִי מֻשָּׂג מֵאֵיפֹה הֵבֵאתִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי אַף פַּעַם לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה, "נַגִּיד לְתִינוֹק שֶׁבְּדִיּוּק נוֹלַד."
 
אוֹדֶלְיָה גִּחֲכָה.
 
"אַל תַּגְזִימִי!" הִיא קָרְאָה, "סַבָּא שֶׁלִּי לֹא הָפַךְ לְתִינוֹק."
 
"סַבָּא שֶׁלָּךְ לֹא," לֹא וִתַּרְתִּי, "אֲבָל הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ כֵּן."
 
"וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּין סַבָּא שֶׁלִּי לַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ?" אוֹדֶלְיָה נֶעֶמְדָה.
 
"סַבָּא שֶׁלָּךְ הוּא הַצֵּרוּף שֶׁל הַגּוּף עִם הַנְּשָׁמָה," שׁוּב הִרְגַּשְׁתִּי מוּזָר, כְּאִלּוּ לֹא אֲנִי הִיא זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא מִישֶׁהוּ שֶׁחָדַר לְתוֹכִי. "הַנְּשָׁמָה לְבַד הִיא לֹא סַבָּא שֶׁלָּךְ, וְהַגּוּף לְבַד הוּא לֹא סַבָּא שֶׁלָּךְ."
 
תּוֹם הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט מוּזָר.
 
"מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ, אֲבִיגַיִל?" הוּא שָׁאַל, "אַתְּ מַאֲמִינָה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?"
 
"מָה יֵשׁ, אָסוּר לִי?" עָנִיתִי.
 
הַמּוֹרָה הֵרִימָה אֶת יָדָהּ.
 
"טוֹב," הִיא אָמְרָה, "אֲנַחְנוּ לֹא מִתְכַּוְנִים לְהַקְדִּישׁ אֶת כָּל הַשִּׁעוּר לְוִכּוּחַ עַל הַשְּׁאֵלָה מָה קוֹרֶה לַנְּשָׁמָה אַחֲרֵי הַמָּוֶת." הִיא הִבִּיטָה בְּאוֹדֶלְיָה, "שְׁבִי," הִיא בִּקְּשָׁה וְהוֹסִיפָה, "יֵשׁ לָךְ עוֹד מַשֶּׁהוּ לְהַגִּיד?"
 
"אֲנִי רַק מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתָּבִינוּ מָה עוֹבֵר עָלַי, וְלֹא תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי כָּל הַזְּמַן לָמָּה אֲנִי בְּמַצַּב־רוּחַ רַע," אוֹדֶלְיָה הִתְיַשְּׁבָה.
 
"אֲנַחְנוּ מְבִינִים," שִׁיר דִּבְּרָה כְּאִלּוּ בְּשֵׁם כֻּלָּם.
 
בַּהַפְסָקָה אוֹדֶלְיָה נִשְׁאֲרָה בַּכִּתָּה. בַּהַתְחָלָה הָיוּ כַּמָּה בָּנוֹת שֶׁנִּגְּשׁוּ אֵלֶיהָ וְנִסּוּ לְחַבֵּק אוֹתָהּ כְּדֵי לְנַחֵם אוֹתָהּ, אֲבָל הִיא הָיְתָה עַצְבָּנִית וּבִקְּשָׁה שֶׁיָּנִיחוּ לָהּ. הַבָּנוֹת נַעֲנוּ לָהּ וְיָצְאוּ, וְכָכָה יָצָא שֶׁרַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי, אֲבָל לֹא בְּדִיּוּק אִתָּהּ. אֲנִי לֹא הָיִיתִי בֵּין הַמְּחַבְּקוֹת. סְתָם לֹא הָיָה לִי חֵשֶׁק לָצֵאת לַמִּגְרָשׁ. הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה הֵצִיפָה אוֹתִי וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהָבִין מָה קוֹרֶה לִי. הִנַּחְתִּי אֶת הַטֶלֶפוֹן עַל הַשֻּׁלְחָן וְנִכְנַסְתִּי לְפֵייסְבּוּק.
 
"מָה?" אוֹדֶלְיָה שָׁאֲלָה.
 
"מָה, מָה?" לֹא הֵבַנְתִּי.
 
"מָה אַתְּ מַבִּיטָה בִּי כָּכָה?" הִיא לֹא הָיְתָה יְדִידוּתִית.
 
"אֲנִי מַמָּשׁ לֹא מַבִּיטָה," עָנִיתִי.
 
"לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ בֵּין אֵלֶּה שֶׁמַּאֲמִינִים בְּגִלְגּוּלִים," אוֹדֶלְיָה לֹא הִרְפְּתָה, "זֶה מַמָּשׁ, אֲבָל מַמָּשׁ, לֹא מַתְאִים לָךְ."
 
"בְּגִלְגּוּלִים?"
 
"כְּאִלּוּ שֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְגַּלְגֶּלֶת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר," אוֹדֶלְיָה הִסְבִּירָה.
 
הִרְחַקְתִּי אֶת הַטֶלֶפוֹן לְמֶרְכַּז הַשֻּׁלְחָן.
 
"לָמָּה אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי בֵּין אֵלֶּה שֶׁמַּאֲמִינִים בְּזֶה?" שָׁאַלְתִּי.
 
"זֶה מָה שֶׁאָמַרְתְּ קֹדֶם, לֹא?"
 
"אָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹבֶרֶת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, לֹא אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה בְּזֶה," הִדְגַּשְׁתִּי כָּל מִלָּה.
 
"אַתְּ מָה־זֶה מוּזָרָה הַיּוֹם," אוֹדֶלְיָה הִבִּיטָה בִּי בְּמַבָּט בּוֹחֵן.
 
"מוּזָרָה?"
 
"מִסְתּוֹרִית כָּזֹאת."
 
"אֲנִי מִסְתּוֹרִית???"
 
אוֹדֶלְיָה, שֶׁהֶחְזִיקָה לַחְמָנִיָּה בַּיָּד, הִנִּיחָה אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן. הִיא נִעֲרָה אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ כְּדֵי לְהָסִיר מֵהֶן אֶת הַפֵּרוּרִים.
 
"גַּם כָּל הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ עִם תּוֹם הוּא מִסְתּוֹרִי," הַקּוֹל שֶׁלָּהּ יָצָא צָרוּד.
 
"תּוֹם? אֵיךְ תּוֹם קָשׁוּר לָעִנְיָן?"
 
"הוּא לֹא קָשׁוּר."
 
"אָז לָמָּה הִזְכַּרְתְּ אוֹתוֹ?"
 
"כִּי גַּם הַקֶּטַע הַזֶּה מוּזָר," הִיא אָמְרָה. "כָּל פַּעַם שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת וְהוּא מַבִּיט בָּךְ, יֵשׁ לוֹ מַשֶּׁהוּ מוּזָר כָּזֶה בָּעֵינַיִם."
 
"לֹא שַׂמְתִּי לֵב," עָנִיתִי.
 
לֹא הָיָה לִי חֵשֶׁק לְהִתְוַכֵּחַ אִתָּהּ. בְּכָל זֹאת, סַבָּא שֶׁלָּהּ נִפְטַר וְהִיא הָיְתָה עֲצוּבָה וְרָצִיתִי לְהִתְחַשֵּׁב בַּכְּאֵב שֶׁלָּהּ. מִצַּד שֵׁנִי, הִיא הִתְנַהֲגָה כְּמוֹ אַחַת שֶׁמְּנַסָּה לְהִתְגָּרוֹת בִּי. לָמָּה הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהַזְכִּיר אֶת תּוֹם? זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עַכְשָׁיו בָּרֹאשׁ, מָה שֶׁהוֹלֵךְ בֵּינִי לְבֵין תּוֹם? כְּאִלּוּ, לַמְרוֹת הַמָּוֶת שֶׁל סַבָּא שֶׁלָּהּ בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְהַהַלְוָיָה שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי, הִיא מְעֻנְיֶנֶת לְהַתְחִיל לָרִיב אִתִּי עַל תּוֹם?
 
קַמְתִּי, רָצִיתִי לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. עָמַדְתִּי לָצֵאת מֵהַכִּתָּה, כִּי הֶחְלַטְתִּי שֶׁזֶּה הַמַּהֲלָךְ הַנָּכוֹן בְּיוֹתֵר.
 
אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע תּוֹם הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח. הוּא אָמְנָם רָאָה אֶת אוֹדֶלְיָה, עֻבְדָּה שֶׁהוּא חִיֵּךְ אֵלֶיהָ, אֲבָל בְּלִי לְהִזָּהֵר אָמַר:
 
"אֲבִיגַיִל, בּוֹאִי שְׁנִיָּה! אֲנִי חַיָּב לְדַבֵּר אִתָּךְ..."
 
"אַתְּ רוֹאָה, מָה אָמַרְתִּי לָךְ?" אוֹדֶלְיָה קָרְאָה.
 
"אָמַרְתְּ שֶׁאֲנִי מִסְתּוֹרִית," לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לִשְׁתּוֹק, "מָה מִסְתּוֹרִי בְּזֶה שֶׁתּוֹם אוֹמֵר לִי לָבוֹא שְׁנִיָּה?"
 
אוֹדֶלְיָה הִבִּיטָה בְּתוֹם וְהִבִּיטָה בִּי, וְשׁוּב בְּתוֹם וְשׁוּב בִּי.
 
"אִם אַתֶּם זוּג, לָמָּה אַתֶּם מַכְחִישִׁים אֶת זֶה?" הִיא שָׁאֲלָה.
 
"אֲנַחְנוּ לֹא זוּג!" מִהַרְתִּי לְהַכְרִיז לִפְנֵי שֶׁתּוֹם יַעֲשֶׂה אֶת זֶה וְיִגְרֹם לִי מְבוּכָה, וּמִיָּד עָזַבְתִּי אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלִּי, עָקַפְתִּי אֶת תּוֹם וְיָצָאתִי אֶל הַמִּסְדְּרוֹן לְפָנָיו.
 
תּוֹם מִהֵר בְּעִקְבוֹתַי.
 
"אֲנַחְנוּ לֹא?" הוּא לָחַשׁ.
 
"מָה זֶה???" הָיִיתִי הֲמוּמָה.
 
"אֲנַחְנוּ לֹא זוּג?" הוּא שָׁאַל.
 
"אֲנַחְנוּ כֵּן?" שָׁאַלְתִּי בַּחֲזָרָה.
 
"מִבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת," תּוֹם קָרַץ לִי, "וְאוּלַי בְּעֶצֶם..."
 
"מָה?"
 
"הֲכִי נָכוֹן יִהְיֶה שֶׁכֻּלָּם יַחְשְׁבוּ שֶׁאֲנַחְנוּ כֵּן, וְאָז יַפְסִיקוּ לְהָצִיק לָנוּ," הוּא דִּבֵּר מַהֵר. "אֲבָל בּוֹאִי נַעֲזֹב אֶת זֶה. רָצִיתִי לְסַפֵּר לָךְ מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי."
 
יָצָאנוּ יַחַד אֶל הַמִּגְרָשׁ וּפָנִינוּ לְעֵבֶר הַבִּרְזִיָּה. הַתְּחוּשָׁה הַמּוּזָרָה שֶׁמִּלְּאָה אוֹתִי רַק הִתְחַזְּקָה. הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ יוֹשֵׁב בְּתוֹכִי וְצוֹבֵט אוֹתִי מִבִּפְנִים.
 
"לֹא תַּאֲמִינִי אֶת מִי רָאִיתִי כָּאן," תּוֹם עָצַר.
 
"אֶת מִי?" שָׁאַלְתִּי.
 
"תְּנַחֲשִׁי..."
 
"תּוֹם, יֵשׁ לִי כְּאֵב רֹאשׁ. אֵין לִי כֹּחַ לְנִחוּשִׁים."
 
תּוֹם קֵרֵב אֶת שְׂפָתָיו אֶל הָאֹזֶן שֶׁלִּי.
 
"אֶת הָאַבִּיר," קוֹלוֹ בְּקֹשִי נִשְׁמַע.
 
"מָה זֶה???" צָעַקְתִּי.
 
"שְׁשְׁשְׁ..." תּוֹם כִּסָּה אֶת הַפֶּה שֶׁלִּי בְּכַף יָדוֹ.
 
"רָאִיתָ אֶת הָאַבִּיר כָּאן, בַּמִּגְרָשׁ?" הִתְקַשֵּׁיתִי לְהַאֲמִין.
 
"לֹא," תּוֹם הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ, "הוּא עָמַד לְיַד הַגָּדֵר וְנוֹפֵף לִי בַּיָּד וְהִצְבִּיעַ אֶל הַשָּׁמַיִם."
 
הִתְחַלְתִּי לִרְעוֹד. עַכְשָׁיו הַתְּחוּשָׁה הַמּוּזָרָה שֶׁקֹּדֶם הִטְרִידָה אוֹתִי הָיְתָה מֻכֶּרֶת וְהָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁחָלִיתִי בְּשַׁפַּעַת אוֹ מַשֶּׁהוּ וְשֶׁהַחֹם שֶׁלִּי עוֹלֶה. לַמְרוֹת שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלִּי הָיָה כָּבֵד, כְּאִלּוּ בִּמְקוֹם מֹחַ יֵשׁ בּוֹ גּוּשֵׁי בַּרְזֶל, הִתְאַמַּצְתִּי וְהֵרַמְתִּי אוֹתוֹ וְהִבַּטְתִּי בַּשָּׁמַיִם.
 
כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי. בִּמְקוֹם לִרְאוֹת שָׁמַיִם, רָאִיתִי נְשָׁמוֹת. כְּאִלּוּ בֵּין הָעֲנָנִים רִחֲפוּ לָהֶן אֵינְסוֹף נְשָׁמוֹת. הֵן הָיוּ שְׁקוּפוֹת וּבִצְבָעִים שׁוֹנִים. הָיוּ נְשָׁמוֹת יְרֻקּוֹת וְהָיוּ וְרֻדּוֹת וְהָיוּ כְּחֻלּוֹת. כָּל הַנְּשָׁמוֹת חִפְּשׂוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁעוֹמְדִים לְהִוָלֵד כְּדֵי לְהִכָּנֵס לְתוֹכָם.
 
"אֲבִיגַיִל, אַתְּ בְּסֵדֶר?" תּוֹם נִשְׁמַע מְבֹהָל.
 
הִרְכַּנְתִּי אֶת הָרֹאשׁ.
 
"כֵּן..." לָחַשְׁתִּי.
 
"אַתְּ רוֹעֶדֶת!" תּוֹם נָגַע בִּי, "שְׁיוּ!״ הוּא קָרָא, "אַתְּ בּוֹעֶרֶת!"
 
"אֲנִי חַיֶּבֶת לִמְדּוֹד חֹם," לָחַשְׁתִּי.
 
"בּוֹאִי," תּוֹם אָחַז בְּיָדִי, "אֲנִי אֲלַוֶה אוֹתָךְ."
 
כְּשֶׁחָצִינוּ אֶת הַמִּגְרָשׁ, תּוֹם שָׁמַט אֶת יָדוֹ. הוּא הָלַךְ מֵאֲחוֹרַי. יָכֹלְתִּי לְנַחֵשׁ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם כַּוָנָה שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אוֹתוֹ מַחְזִיק בִּי. הוּא הִתְקָרֵב אִתִּי לַמַּזְכִּירוּת, הִצְבִּיעַ עַל הַסַּפְסָל שֶׁנִּצַּב סָמוּךְ לַדֶּלֶת וְהוֹרָה לִי לָשֶׁבֶת.
 
אַחַר כָּךְ שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ אוֹמֵר לַמַּזְכִּירָה שֶׁאֲבִיגַיִל אוֹפִיר מַרְגִּישָׁה רַע וְאוּלַי יֵשׁ לָהּ חֹם. כַּעֲבֹר שְׁתַּיִם־שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת, כְּשֶׁהוּא יָצָא אֵלַי, הוּא הֶחְזִיק בַּיָּד מַדְחֹם וְהושִׁיט לִי אוֹתוֹ.
 
בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה, נִגְּנוּ בָּרַמְקוֹל שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר אֶת הַמַּנְגִּינָה שֶׁמּוֹדִיעָה שֶׁהַהַפְסָקָה הִסְתַּיְּמָה.