בשורות טובות

מתוך העיבוד הטלוויזיוני לספר

עקב החלפת תינוקות שנכשלה, בנו של השטן גדל במשפחה נורמטיבית בכפר פסטורלי באנגליה, מה שמקשה הן על כוחות הטוב והן על כוחות הרשע לאתר אותו ביום הדין. קראולי ואזירפאל, שד ומלאך מדרגים בינוניים, שמתהלכים בקרב בני-האדם כבר אלפי שנים, ממש לא מרוצים מיום הדין הקרב ואין להם תשוקה להכרעת העימות העתיק בין טוב לרע על ידי נהרות של דם. בסך הכל הם די מרוצים מהחיים הכמו-אנושיים שזכו להם: לקראולי יש בנטלי יד ראשונה מ-‭1926‬ ודירת רווקים, ואזירפאל סוחר בספרים עתיקים. "למה בעצם אנחנו מדברים על השטות הזאת של טוב ורע? אלה סתם שמות לצדדים היריבים", מסכימים האויבים/ חברים הוותיקים על חוסר העניין שלהם בכל הדרמה הזאת של גוג ומגוג ומחליטים לנסות למנוע אותה יחד. "רגע נדמה לך שאתה על גג העולם, ופתאום מפילים עליך את קץ הימים", הם נאנחים, והקורא, שפוגש את 'בשורות טובות' בראשית ‭ ,2020‬מהנהן בעצב. הרי זו התחושה של כל מי שקורא עיתונים: שהלך עלינו, שהאפוקליפסה באמת הגיעה, וחבל שזה קורה בדיוק עכשיו, בשלב בהיסטוריה שבו אין נאצים ויש נטפליקס.

ספר הקאלט 'בשורות טובות', שזוכה עכשיו לתרגום עברי מעודכן (ולעיבוד טלוויזיוני), נכתב ב-‭1990‬ על ידי יוצרי הפנטזיה הנערצים סר טרי פראצ'ט ז"ל וניל גיימן החי והנאה. שניהם היו אז קצת פחות נערצים, ושיתוף הפעולה הייחודי ביניהם נולד במהלך ראיון שערך גיימן עם פראצ'ט והמשיך במשלוח דיסקטים בדואר. כותרת המשנה של הספר היא "נבואותיה הנחמדות והמדויקות של אגנס נאטר, מכשפה" ובמרכזו - בין היתר, כי מדובר בספר שיש לו הרבה מרכזים - ספר נבואות בלתי ניתן לפענוח בשעתו שיצא באמצע המאה ה-‭,17‬ בתקופה שבה "ספרי נבואות נמכרו כלחמניות חמות", כי "הציבור משתוקק לקרוא קשקושים כאלה". הממ, מעניין איזו תקופה זה מזכיר. למרות הדאחקות שרצות כאן על ספרי נבואה - ועל כל דבר אחר - 'בשורות טובות' עצמו מתגלה כספר נבואה, אלא אם כן, וזה כנראה המקרה, כולנו ישנו ממש עמוק ב-‭.1990‬

צאצאיתה של אותה מכשייפה מגיעה לכפר שבו גדל בנו של השטן ומדליקה אותו, בלי לדעת מיהו, על ענייני איכות סביבה, כשהיא משאילה לו את המגזין הניו-אייג'י הקונספירטיבי 'חדשות עידן הדלי'. "כשאתה ילד אתה קורא על פיראטים וקאובואים ואסטרונאוטים וכאלה, ועד שאתה חושב שהעולם מלא בדברים מדהימים, אומרים לך שבעצם הוא מלא בלווייתנים מתים ובעצים כרותים ובפסולת גרעינית שמצטברת מיליון שנה. בשביל זה בכלל לא שווה לגדול, אם אתם שואלים אותי". בן השטן הופך לגרסה צעירה יותר - ושטנית יותר - של גרטה תונברג. הוא מכריז, "נראה לי שצריך לסגור את העסק ולהתחיל את הכל מחדש", ומוסיף ברכה לבומרז: "אני בעצם עושה לכדור הארץ טובה, כשחושבים על זה. מרגיז אותי כל כך לראות איך כל המטורפים הזקנים האלה הורסים אותו...". האין אלו ממש "נבואותיהם הנחמדות והמדויקות של גיימן ופראצ'ט"?

למי שמכיר את מכלול יצירתו של פראצ'ט אין בכך הפתעה. בחלקים נרחבים שלה, לילדים ולמבוגרים כאחד, עמל פראצ'ט על חינוך לאחריות חברתית וסביבתית, כשהוא משתמש בשני הכלים המרכזיים שלו - פנטזיה והומור - כדי לשלוף את קוראיו מעולם המוסכמות שלהם. כידוע לכל מי שפגש מעריצים של ספרי פנטזיה והתעייף, פנטזיה והומור לא בהכרח הולכים יד ביד, והכוח של 'בשורות טובות' הוא בדיוק כאן. כאן הוא גם נפרד מהרבה קוראים שלא יכולים לשאת את השילוב הזה, ומכאלה שלא אוהבים את הז'אנרים האלה גם בנפרד.

'בשורות טובות' עמוס, או גדוש (תלוי את מי שואלים), באינספור חוכמות, או התחכמויות (תלוי את מי שואלים), בדיחות, הערות שוליים ודמויות משנה. תמצאו כאן בין היתר את ארבעת פרשי האפוקליפסה ועוד ארבעה אופנוענים שמנסים לחקות אותם, מפקד נרגן של צבא ציד המכשפות, מלכת סאדו וחובבת סיאנסים מזדקנת, נזירות פטפטניות, חייזרים ממשטרת הגלקסיה, עובד ניקיון במרכז קניות, קפטן של ספינת ציד לווייתנים, ישויות שמימיות שמדברות בקולו של פרדי מרקיורי ("כל קלטת שנשארת במכונית למשך שבועיים ויותר הופכת לאוסף הלהיטים של קווין") ועוד.

הספר הזה הוא חתיכת הפקה, וייתכן שאחת הסיבות שהפך לספר קאלט - ואולי זה נכון לכל יצירה שהפכה לקאלט - היא העובדה שהוא הרבה יותר מהנה בקריאה שנייה, שבה פטור הקורא מן הצורך להבין מה לעזאזל קורה כאן ויכול פשוט ליהנות מהתבונה הרבה המתחזה ומתחלקת למיליון בדיחות קטנות ואנגליות, בספר האפוקליפסה הכיאופטימי וחובב אדם שתמצאו.

שרון קנטור

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"