סִימָן.
זֶה מַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת.
לִפְרוֹת.
לֹא פֵּשֶׁר בִּלְתִּי-פָּתִיר.
פּוֹרֵחַ כָּמוֹהָ.
השיעול (אמא)
בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת הִיא הָיְתָה מִשְׁתַּעֶלֶת
כְּשֵׁם שֶׁיָּשִׁישׁ יְהוּדִי נֶאֱנָח.
הָיִיתִי אוֹרֵב לְבוֹאָהּ בְּלִי תּוֹחֶלֶת,
בְּלִי דֹּפֶק, בְּלִי נֶשֶׁק, בְּלֵב מְקֻנָּח,
בְּעַיִן אִלֶּמֶת. עַל גְּדוֹת הַמִּרְפֶּסֶת
(לִפְנֵי שֶׁסָּגְרוּ אוֹתָהּ שְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים)
הָיִיתִי אוֹרֵב לְבוֹאָהּ וְלוֹעֵס אֶת
הַחֹד הַקֵּהֶה שֶׁל הַגַּעְגּוּעִים,
הַחֹד הַקֵּהֶה שֶׁל יַלְדֵי הַמַּפְתֵּחַ,
שֶׁל מִי שֶׁיָּדַע לַהֲזוֹת אַפְּרַקְדָּן
(הָאֵם? מַזְכִּירָה. וְהָאָב? מְאַבְטֵחַ)
עַל גְּדוֹת הַמִּרְפֶּסֶת, עַל אֶדֶן סוֹדָן
שֶׁל שְׁנוֹת הַכִּלְאַיִם. אַיֶּלֶת הָעֶרֶב
הִבְלִיחָה, רוֹעֶדֶת, בְּג'וּנְגֶּל מִיכָה.
מִשְּׂמֹאל? מְכוֹנִית. מִיָּמִין? כּוֹבַע גֶּרֶב.
שׁוֹדֵד? מְחַבֵּל? בִּגְלַדְיוֹלָה דְּרוּכָה
הָיִיתִי מַבִּיט עַד לִכְלוֹת הָעֵינַיִם,
כּוֹסֵס אֶת הַלַּהַב בְּשֵׁן חֲסֵרָה.
הָיִיתִי בּוֹדֵק בְּאָזְנִי הַקְּטַנָּה אִם
נִשְׁמַע כְּבָר שִׁעוּל נִשְׁמָתָהּ הַנּוֹרָא.
בָּאֹפֶק עָלָה, מְעֻרְטָל, הַיָּרֵחַ.
מֵחוֹף מְצִיצִים הִתְחַשֵּׁר וְנִקְרַשׁ
הַבְלוֹ שֶׁל הַיָּם הַגָּדוֹל, וּפוֹרֵחַ,
פּוֹרֵחַ כְּפֶרַח שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ,
בָּקַע הֶעָשָׁן הַוָּרֹד מִתַּמֵּר כְּ
רַקֶּפֶת בּוֹטָה מֵהַפָאלוּס הַשָּׂב
שֶׁל רֵדִינְג. מִשְּׂמֹאל הִתְאַכְזֵר ד"ר שְׁמֶערְקֶע,
רוֹפֵא הַיְּלָדִים. מִיָּמִין הַקַּצָּב,
קָשִׁישׁ עִם מִסְפָּר עַל הַנֶּפֶשׁ, מְנַשֶּׁה,
הָיָה מְעַסֶּה גּוּשׁ בָּשָׂר יְהוּדִי
בְּחֵשֶׁק מַטְרִיד, וַאֲנִי כָּל אֵימַת שֶׁ
עָבַרְתִּי לְיַד הָאִטְלִיז יְחִידִי
הָיִיתִי אוֹטֵם אֶת אַפִּי וְעוֹצֵם אֶת
עֵינַי, מִסְתַּחְרֵר מִנִּיחוֹחַ הַדָּם –
אֲוִיר הַזְּקֵנִים הַמַּצְחִין מִכֻּסֶּמֶת,
מֵאוֹשְׁוִיץ, מִמִּין וּמִסּוֹף הָאָדָם.
וְעוֹד מִיָּמִין לֹא אַחַת הִתְפַּתֵּיתִי,
נוֹהֶה כְּמוֹ פַּרְפַּר לַאֲבַק סַכָּנָה,
אֶל עוֹר הַיַּחְמוּר הָעַתִּיק, הַפָּתֶטִי,
שֶׁל פֶרְמָן, שׁוֹמֶרֶת הַסַּף הַזְּקֵנָה
שֶׁל כּוּךְ הַקְּסָמִים, שֶׁל אוֹתוֹ אֶלְדּוֹרָדוֹ
שֶׁרַק הַתְּמִימִים יְכַנּוּ "סִפְרִיָּה",
וּבוֹ (הֲיַגְלִידוּ בִּלְתִּי אִם נוֹעֲדוּ?)
גְּוִילֵי הַפָּנִים שֶׁל אוֹתָהּ עִבְרִיָּה
צֶרְבֶּרִית הָפְכוּ לִכְרִיכָה מְחֻסְפֶּסֶת,
עִסָּה שֶׁל רְקַב תַּפּוּחִים וְתַכְשִׁיר
נִקּוּי, שֶׁבָּשְׂמָם הִשְׂתָּרֵךְ עַד מִרְפֶּסֶת
הַבַּיִת בְּשֹׁבֶל עָכוּר וְעָשִׁיר.
וְשָׁם, בַּמִּרְפֶּסֶת, בְּלִי חֹד וּבְלִי דֹּפֶק,
הָיִיתִי כּוֹרֶה אֶת אָזְנִי עַד כְּאֵב
לְקוֹל הַשִּׁעוּל הֶעָמֹק שֶׁאֶת אֹפֶק
מִיכָה יְפַלַּח כִּילָלָה שֶׁל זְאֵב,
לְקוֹל הַשִּׁעוּל הַגּוֹאֵל שֶׁיַּבְטִיחַ
שֶׁתֵּכֵף מְחוֹל הָעֶרְגָּה יִפָּסֵק:
הַקֶּרַח הָאַרְקְטִי יָשׁוּב לִהְיוֹת טִיחַ,
הַשֶּׁמֶשׁ תָּשׁוּב לִהְיוֹת אֲפַרְסֵק,
הַמּוֹחַ יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ בַּגֻּלְגֹּלֶת,
הַדֹּפֶק יָשׁוּב לַחֲלַל הֶחָזֶה.
הָיִיתִי הוֹזֶה אֶת בּוֹאָהּ כְּמַפֹּלֶת
בְּאֶמְצַע הַנֶּפֶשׁ, הָיִיתִי הוֹזֶה
כֵּיצַד הִיא חוֹזֶרֶת בְּאֶמְצַע מוֹתָהּ, עִם
שִׁעוּל מְסֻכָּן וּבָשָׂר מְפַכֶּה.
וּשְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים הִתְחַלְּפוּ וּבֵינְתַיִם
הִיא שָׁבָה, אֲבָל אֲנִי עוֹד מְחַכֶּה.
אודָה לְאקליפטוס ולברוש
"הקשה והחזק הם מלוויו של המוות / הרך והחלש
הם מלוויהם של החיים.
לפיכך: / נשק חזק לא יגבר / עץ חזק ייכרת."
(לאו דזה, מסינית: דן דאור ויואב אריאל)
בְּתַמּוּז אוֹ אַב, בְּצֵל
אֵיקָלִיפְּטוּס רְעַבְתַּן
נַעַר בְּמַדִּים קוֹדֵחַ
וְהוֹזֶה עַל יוֹנָתָן.
הוּא - דָּוִד, וְנִפְלְאַתָה
תְּשׁוּקָתָם הָעַתִּיקָה.
זְכֹר, אָהוּב, מֵאַיִן בָּאתָ,
וְהֵיכָן אַתָּה נִתְקָע.
זְכֹר, אָהוּב, שֶׁאַךְ הֵגַחְתָּ
מֵעַצְבוּת אִמְּךָ - וּכְבָר
בָּא אוֹיֵב עִם מֶלְקָחַיִם
וְגָדַם אֶת הָאֵיבָר
שֶׁאֲפִלּוּ תְּשׁוּקָתֵנוּ
לֹא תַּצְלִיחַ לְאַחוֹת.
כְּמוֹ הַשֵּׁד בְּ-Struwwelpeter,
בִּזְרוֹעוֹת מְאֻנָּכוֹת,
הוּא רִחֵף וְעָט בְּזַעַף
עַל רַקֶּפֶת עָרְלָתְךָ,
וְחָשַׂף אֶת קְצֵה הַפֶּרַח
לִתְשׂוּאוֹת הַמִּשְׁפָּחָה.
וּבִמְקוֹם לִשְׁמֹר עָלֶיךָ
מֵהַחֹלִי הַגַּבְרִי
גַּם אִמְּךָ חָבְרָה לַשֵּׁבֶט
וְהַסְּגִירָה בֵּן בָּרִיא
לְיָדָיו שֶׁל הַקּוֹטֵעַ,
כְּפִי שֶׁעוֹד מְעַט תַּפְקִיר
אֶת יוֹצֵא מְחִלּוֹתֶיהָ,
יוֹנָתָן-מַשְׁתִּין-בַּקִּיר,
לְחַסְדּוֹ שֶׁל אֵל הֶחָאקִי
הַזּוֹבֵחַ נְעָרִים.
רוּחַ עֲקֵדַת יִצְחָק הִיא
הַנִּשֵּׂאת מִן הֶהָרִים
וְנוֹשֶׁבֶת מַעֲרָבָה -
טֹל אֶת יַעֲרַת הַדְּבַשׁ
וַעֲשֵׂה כְּמוֹ סַבָּא-רַבָּא
בַּגּוֹלָה: הֱיֵה חַלָּשׁ
וְעָנֹג, וְסַר-מִנֶּשֶׁק,
וְקַנַּח הֵיטֵב אֶת דַּם
גַּבְרוּתְךָ בִּדְבַשׁ הַחֵשֶׁק -
אַל תֵּצֵא לְמִלְחַמְתָּם.
אַל תֵּצֵא! הַבֵּט בְּלִי פַּחַד
בְּקָצִין, רוֹפֵא אוֹ רַב
הַיּוֹשְׁבִים לָהֶם אִישׁ תַּחַת
בְּרוֹשׁ מוֹתוֹ וּבְרוֹשׁ חַיָּיו,
וּמוּלָם, בְּלֵב נָשִׁי אַךְ
בְּחָרוֹן גַּבְרִי אָיֹם,
אֶת זַרְעוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ
תְּשַׁחֵת אִתִּי הַיּוֹם.
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵּצֵא אֶל
מִלְחַמְתָּם הָאֲבוּדָה.
בּוֹא, הָנֵף אִתִּי אֶת דֶּגֶל
הַנּוֹטְשִׁים אֶת יְהוּדָה! -
עַד שֶׁעֵץ הָאֵיקָלִיפְּטוּס
הַצּוֹפֶה בָּנוּ יָעִיד:
מִזַּרְעֵנוּ הַקּוֹדֵחַ
נְיַסֵּד אֶת בֵּית דָּוִד.
העברית ואתה
א
צַיֵּר עִגּוּל סְבִיב עַצְמְךָ
וְשָׂא שִׁבְעִים שָׁנָה
תְּפִלָּה לַגֶּשֶׁם שֶׁיָּבוֹא
וְלַמַּנְגִּינָה.
סוֹפוֹ שֶׁל פֶּרַח הֶחָרוּב
לָתֵת אֶת נִיחוֹחוֹ
בְּזַרְעֲךָ וּבְשִׁירְךָ
אוֹיֵב הַמִּשְׁפָּחוֹת,
אוֹיֵב הָרֹב, אוֹיֵב הָעָם,
אוֹיֵב הַיֻּהֲרָה
לָשֵׂאת בְּנֵטֶל הַקִּיּוּם
בְּלֹא שִׁירָה.
