הציפורים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הציפורים
מכר
מאות
עותקים
הציפורים
מכר
מאות
עותקים

הציפורים

4.5 כוכבים (33 דירוגים)
ספר דיגיטלי
42
ספר מודפס
70.4 מחיר מוטבע על הספר 88

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

הֵגֶה יושבת כל היום וסורגת סוודרים. עליה לפרנס לא רק את עצמה, אלא גם את מתיס, אחיה הצעיר המכונה “הגולם״. הם גרים בבקתה מבודדת בכפר נורווגי ליד האגם.
יום אחד מתיס מגלה שהחרטומנים שינו את מסלול נדידתם והם עפים עכשיו ממש מעל הבית של הגה ושלו. מתיס נרגש. כיצד זה קרה? מה זה אומר? אבל הגה טרודה במטלות היום־יום ורק מעודדת אותו לצאת למצוא עבודה.
מתיס מתבלבל בין האנשים “החזקים והחכמים“, הוא משתרך מאחור ונאלץ להתהלך לבדו עם מחשבותיו המתפתלות. רק בשעה שהוא יושב בסירתו וחותר, יורדות המחשבות הישר למשוטים בפסים סדירים. בעידודה של הגה הוא הופך את סירתו למעבורת, יושב שעות באגם ומחכה. 
עולמו הפנימי של מתיס עשיר ודמותו נחקקת בזיכרון. קשייו להתנהל בעולמם של “החזקים והחכמים״, כמו גם תושייתו, חודרים אל הלב פנימה. היער, הציפורים, תנודות הנפש, כל אלה מתוארים במילים פשוטות וכמו חיים בתוכנו ממש. אלא שמעל המילים הפשוטות כמו מרחפת כל העת אימה דקה. האימה והפשטות כרוכות זו בזו והולכות ומסתבכות, ממש כמו מחשבותיו של מתיס.
 
טאריֵי וֵסוֹס, 1970-1897, הוא אחד מגדולי הסופרים הנורווגיים במאה ה־20. 'הציפורים' ראה אור בשנת 1957 ונחשב לאחת מפסגות יצירתו.

פרק ראשון

1
 
 
מַתיס בדק אם השמיים בהירים ונקיים מעננים הערב, וכאלה היו השמיים. ואז פנה אל הֵגֶה, אחותו, וכדי לעודד אותה אמר לה:
 
"את כמו ברק, את."
 
הוא נרעד קצת למשמע המילה שהוציא מפיו, אבל חש מוגן שכן השמיים היו יפים.
 
"אני מתכוון, עם המסרגות שלך," הוסיף.
 
הֵגֶה הנהנה באדישות והמשיכה לסרוג את הסוודר הגדול. המסרגות נצנצו. היא עבדה על דוגמת שושן ענקי בעל שמונה עלי כותרת, שבקרוב יֵשֵב בין כתפיו של גבר כלשהו.
 
"אני יודעת," ענתה הֵגֶה בכנות.
 
"אבל גם את מקבלת ממני משהו בתמורה, הֵגֶה."
 
הוא הקיש באַמָתוֹ על בּרכּוֹ באִטיות - כמו שעשה תמיד כשחשב. מעלה מטה, מעלה מטה. הֵגֶה כבר מזמן הפסיקה לבקש ממנו להימנע מהמנהג המייגע הזה.
 
מתיס המשיך:
 
"אבל את לא ברק רק עם פרחי שושן של שמונה עלי כותרת, את ברק בכל מה שאת עושה."
 
היא פטרה אותו בביטול.
 
"כן כן כן."
 
מתיס השתתק בסיפוק.
 
להגות את המילה ברק, זה מה שפיתה אותו כל־כך. נדמָה לו שקווים מוזרים מצטיירים לו בראש כשאמר את המילה ברק, והוא נמשך אליה. מהברק בשמיים פחד פחד מוות - והוא מעולם לא אמר את המילה בקיץ, כשמזג האוויר היה הביל ועננים כבדים כיסו את השמיים. הערב הוא היה מוגן. מאז תחילת האביב כבר היו שתי סופות רעמים, ממש מחרישות אוזניים. מתיס הסתתר כהרגלו בצריף בית השימוש כשהסופה הייתה בשיאה - כי מישהו אמר לו פעם שהברק מעולם לא מכה בצריף כזה. מתיס לא ידע אם זה נכון לגבי כל העולם, אבל לפחות במקום הזה, תודה לאל, עד עכשיו זה היה נכון.
 
"ברק, כן," מלמל, כאילו הוא פונה עדיין להֵגֶה, שנמאס לה מדברי השבח הפתאומיים שלו הערב. אבל מתיס עדיין לא סיים את דבריו:
 
"אני מתכוון, גם בחשיבה," אמר.
 
היא הרימה את עיניה בחטף, כאילו נבהלה, הוא נגע בנושא מסוכן.
 
"מספיק עכשיו, די להפעם," אמרה בנימה נוקשה, מנוכרת.
 
"מה יש?" שאל.
 
"שום דבר. רק שב בשקט."
 
הֵגֶה הצליחה להסתיר את הדבר שאיים להיחשף. הגורל האכזר שהותיר אותה לבדה עם אחיה רפה השכל כרסם בה זמן רב כל־כך, שכשמתיס השתמש במילה לחשוב היא הייתה נרתעת בבהלה כאילו מישהו דוקר אותה.
 
מתיס אמנם הרגיש בדבר מה, אבל קישר זאת לייסורי המצפון התמידיים שלו משום שלא עבד כמו אנשים אחרים - והוא דִקלם את הדקלום הקבוע שלו כאן בבית:
 
"מחר את מוכרחה למצוא לי משהו לעשות. זה לא יכול להימשך ככה."
 
"כן," אמרה כלאחר יד.
 
"אני כבר לא יכול לקבל את זה עוד. לא תרמתי לפרנסה כבר -"
 
"כן, מזמן לא הרווחת משהו," פלטה בחוסר זהירות, בנימה קצת חריפה. היא התחרטה מייד, אבל היה מאוחר מדַי, מתיס לא היה מסוגל להתמודד עם כל ביקורת בנושא הזה, אלא אם כן הוא עצמו הביע אותה.
 
"את לא תגידי לי דברים כאלה," אמר לה וארשת מוזרה על פניו.
 
היא הסמיקה, והרכינה את ראשה. ואילו מתיס מצִדו המשיך:
 
"את תדברי אליי יפה."
 
"כן, מבטיחה."
 
הֵגֶה ישבה בראש מורכן. מה אפשר לעשות עם הבלתי אפשרי? לפעמים היא נשברת - ומילותיה פוגעות.

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
33 דירוגים
20 דירוגים
11 דירוגים
1 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
31/1/2025

רגיש ועדין

5/8/2024

ספר נדיר ביופיו

16/7/2022

להיכמס לתוך ראשו ומחשבותיו של מתיס המוגבל שכלית. מאוד מעניין ונוגע, התחברתי לדמות וגמעתי את הספר

30/5/2022

ספר מיוחד ונפלא בדרכו הייחודית - מרטיט את הלב, לקרוא!!

12/3/2022

מצויין. כמו הזייה פטרייתית. כמו מעוף במסע של החיים.

19/9/2021

נוגע ללב, קסום ונקרא בנשימה אחת

6/5/2021

רגיש ונוגע ללב. מצויין.

6/11/2020

נפלא!

24/10/2020

הסופר הנורווגי הנפלא טאריי וסוס לקח על עצמו משימה לא פשוטה והיא להיכנס לראשו של מתיס, בחור ״רפה שכל״ בלשונו של הסופר, המכונה ״גולם״ בפיהם של תושבי המקום, עיירה פסטורלית על גדות אגם בנורווגיה. מתיס ואחותו הגדולה הגה, מתגוררים לבדם לאחר מות הוריהם ומתפרנסים בדחק מעבודות סריגה של האחות הגה. החלק הראשון בספר מתאר את שגרת חייהם של האחים על רקע הנוף הפסטורלי ומכניס את הקורא לנבכי נפשו הרגישה, המעונה והחרדתית של מתיס, שכל שינוי קל בחייו, כמו שינוי מסלול התעופה של החרטומנים, מכניס אותו לסחרור של מחשבות וסערות רגשיות, סוגיות שהן חסרות משמעות מבחינת האדם הממוצע. כאשר הוא מנסה להסביר את עצמו לאחותו, היא פוטרת אותו במשפטים קצרים, לעתים קצרי רוח שעפ״י פרשנותו של מתיס באותו רגע, לעתים מרימים את רוחו ולעתים משרים עליו רוח רעה. בעיות נוספות ניצבות מול מתיס כאשר הוא נתקל בתושבי העיירה, אם זה כשהוא מגיע לקנות מצרכים או, כתוצאה מלחץ יום יומי של האחות שכורעת תחת נטל הפרנסה, לחפש עבודה בעיירה.. תגובות הסביבה כלפיו נעות מרתיעה וחוסר הבנה ממשפטיו המוזרים, ללגלוג מעצם היותו ״הגולם״… החלק השני בסיפור נוגע לשגרת החיים של מתיס והגה שמופרת עד כדי כך שעולמם מתהפך עליהם, בעת שזר בשם ירגן הגיע לעיירה כדי למצוא עבודה כחובב עצים. מטיס שהביאו לביתו לא שיער שהזר יהפוך לדייר קבע בביתו ולבן זוגה של אחותו הגה. הסיטואציה בה אחותו הופכת מאדם דיכאוני לאדם מאוהב ומאושר מכניסה את מתיס לחרדות קיומיות ובראשן הפחד שבני הזוג יעזבו והוא יישאר לבדו ללא מקורות קיום שכן הוא תלוי לחלוטין באחותו הגה. מכאן ואילך הסיפור מקבל קצב מהיר יותר וברור לקורא שהסיום הטראגי הוא רק עניין של זמן. הסופר מצליח בכישרון רב כאמור לחדור לנפשו הפצועה של מתיס ולעמת אותה עם המציאות, אותה איננו תמיד מבין לאשורה. הספר מחמיר לב, נוגה, מרשים מאד ולדעתי גם חשוב בסוגו כיוון שהוא חושף בפני כל מי שאינו מצוי בהווייתם של אנשים מוגבלים שכלית, שנקראים היום בהכללה ״בעלי צרכים מיוחדים״, הזדמנות להכיר את עולמם דרך סיפורו של מתיס וכך לגלות את הרגישות המתבקשת ממצבם הלא פשוט בקרב החברה הכללית.

9/6/2020

ספר מעולה ..לראות ולהביו את העולם הפנימי של השונה

25/5/2020

מיוחד ומרתק

19/3/2020

נפלא. כתיבה מינימליסטית. מדויקת. כמו ציור בקוי מתאר בלבד. מאופקת. ובתוך האיפוק חשים את הסערה הפנימית את עוצמת הרגשות שאינם מבוטאים במלואם. ספר יפהפה ומורכב . מומלץ בחום

15/3/2020

מצוין

31/1/2020

ספר מעולה. מחשבותיו המתפזרות ונאספות של מתיס והאופן בו הוא גוזר את מסקנותיו, ימשיכו ללוות אותי. ספר שאת יודעת כי תשובי ותקראי אותו.

20/12/2019

מעולה, מרגש

8/12/2019

ספר יפיפה, מתורגם היטב

20/9/2022

מובן מדוע הספר נחשב מופתי, אבל יכולת החדירה שלו אל לב הדברים לא תמיד מחודדת. זה מייצר קריאה מודעת, גם לפגמים.

27/5/2022

ספר מורט עצבים. כתוב היטב אך מבחינה רגשית לא קל לקריאה

31/5/2021

יפה ועצוב

2/5/2021

לאט לאט נכנסים לעולמו של מתיאס ומתאהבים בו. סיפור קטן שכתוב מקסים ס

1/2/2021

עצוב. נוגע ללב

3/8/2020

רגיש, עדין, עצוב.

27/6/2020

מכמיר לב.

11/6/2020

התחלה עבורי קשה ,מעלה מחשבות ,רגשות לגבי אדם עם צרכים מיוחדים וכן הקושי של הדמות האחראית עליו וכן הבידוד הנוראי. כמובן אי אפשר היה להמנע מלחשוב על הבידוד שנאלצנו לחוות לאחרונה עם הופעתה של הקורונה ולהבין כמה התנאים שלנו היו הרבה יותר נוחים

31/1/2020

נחמד. סיפור קטן לא מאד סוחף.

20/1/2020

טוב מאוד

18/1/2020

פיוטי ועצוב.קריא מאוד

25/3/2020

דילגתי

הציפורים טאריי וסוס
1
 
 
מַתיס בדק אם השמיים בהירים ונקיים מעננים הערב, וכאלה היו השמיים. ואז פנה אל הֵגֶה, אחותו, וכדי לעודד אותה אמר לה:
 
"את כמו ברק, את."
 
הוא נרעד קצת למשמע המילה שהוציא מפיו, אבל חש מוגן שכן השמיים היו יפים.
 
"אני מתכוון, עם המסרגות שלך," הוסיף.
 
הֵגֶה הנהנה באדישות והמשיכה לסרוג את הסוודר הגדול. המסרגות נצנצו. היא עבדה על דוגמת שושן ענקי בעל שמונה עלי כותרת, שבקרוב יֵשֵב בין כתפיו של גבר כלשהו.
 
"אני יודעת," ענתה הֵגֶה בכנות.
 
"אבל גם את מקבלת ממני משהו בתמורה, הֵגֶה."
 
הוא הקיש באַמָתוֹ על בּרכּוֹ באִטיות - כמו שעשה תמיד כשחשב. מעלה מטה, מעלה מטה. הֵגֶה כבר מזמן הפסיקה לבקש ממנו להימנע מהמנהג המייגע הזה.
 
מתיס המשיך:
 
"אבל את לא ברק רק עם פרחי שושן של שמונה עלי כותרת, את ברק בכל מה שאת עושה."
 
היא פטרה אותו בביטול.
 
"כן כן כן."
 
מתיס השתתק בסיפוק.
 
להגות את המילה ברק, זה מה שפיתה אותו כל־כך. נדמָה לו שקווים מוזרים מצטיירים לו בראש כשאמר את המילה ברק, והוא נמשך אליה. מהברק בשמיים פחד פחד מוות - והוא מעולם לא אמר את המילה בקיץ, כשמזג האוויר היה הביל ועננים כבדים כיסו את השמיים. הערב הוא היה מוגן. מאז תחילת האביב כבר היו שתי סופות רעמים, ממש מחרישות אוזניים. מתיס הסתתר כהרגלו בצריף בית השימוש כשהסופה הייתה בשיאה - כי מישהו אמר לו פעם שהברק מעולם לא מכה בצריף כזה. מתיס לא ידע אם זה נכון לגבי כל העולם, אבל לפחות במקום הזה, תודה לאל, עד עכשיו זה היה נכון.
 
"ברק, כן," מלמל, כאילו הוא פונה עדיין להֵגֶה, שנמאס לה מדברי השבח הפתאומיים שלו הערב. אבל מתיס עדיין לא סיים את דבריו:
 
"אני מתכוון, גם בחשיבה," אמר.
 
היא הרימה את עיניה בחטף, כאילו נבהלה, הוא נגע בנושא מסוכן.
 
"מספיק עכשיו, די להפעם," אמרה בנימה נוקשה, מנוכרת.
 
"מה יש?" שאל.
 
"שום דבר. רק שב בשקט."
 
הֵגֶה הצליחה להסתיר את הדבר שאיים להיחשף. הגורל האכזר שהותיר אותה לבדה עם אחיה רפה השכל כרסם בה זמן רב כל־כך, שכשמתיס השתמש במילה לחשוב היא הייתה נרתעת בבהלה כאילו מישהו דוקר אותה.
 
מתיס אמנם הרגיש בדבר מה, אבל קישר זאת לייסורי המצפון התמידיים שלו משום שלא עבד כמו אנשים אחרים - והוא דִקלם את הדקלום הקבוע שלו כאן בבית:
 
"מחר את מוכרחה למצוא לי משהו לעשות. זה לא יכול להימשך ככה."
 
"כן," אמרה כלאחר יד.
 
"אני כבר לא יכול לקבל את זה עוד. לא תרמתי לפרנסה כבר -"
 
"כן, מזמן לא הרווחת משהו," פלטה בחוסר זהירות, בנימה קצת חריפה. היא התחרטה מייד, אבל היה מאוחר מדַי, מתיס לא היה מסוגל להתמודד עם כל ביקורת בנושא הזה, אלא אם כן הוא עצמו הביע אותה.
 
"את לא תגידי לי דברים כאלה," אמר לה וארשת מוזרה על פניו.
 
היא הסמיקה, והרכינה את ראשה. ואילו מתיס מצִדו המשיך:
 
"את תדברי אליי יפה."
 
"כן, מבטיחה."
 
הֵגֶה ישבה בראש מורכן. מה אפשר לעשות עם הבלתי אפשרי? לפעמים היא נשברת - ומילותיה פוגעות.