הקדמה
במהלך השנים הרבות שבהן אנו עובדים עם צוותי חינוך והוראה, כחלק מטיפול פרטני בילד או כחלק מעבודה ישירה עם בתי ספר ומוסדות חינוך, נקראנו בדחיפות רבה יותר ויותר לעזור ולהושיע מורים ומנהלים המרגישים חסרי אונים ומשותקים בהתמודדותם היומיומית בבתי הספר. מורים המרגישים כי הם נתונים ללחצים אדירים מצד המערכת, הילדים וההורים, מורים המרגישים בודדים במערכה ומורים המרגישים מאוימים ונתונים לאלימות רגשית ולעיתים אף פיזית. לאורך השנים, לקחנו חלק בפיתוח התערבויות ממוקדות ומעשיות בבתי ספר וסייענו למנהלים ולאנשי חינוך ביצירת אקלים בית־ספרי קהילתי מלוכד יחד עם ההורים והתלמידים. עבדנו עם פרופ' חיים עומר על פיתוח דרכי התמודדות בית ספריות עם מצבים שונים וחידדנו אותן תוך כדי התנסות וחוויה בבתי הספר שעימם עבדנו.
מורים נתקלים באתגרים מורכבים מאי פעם. בעידן הטכנולוגי והחברתי הנוכחי, הציפייה מהמורה לדעת כיצד להתמודד עם מגוון רחב של מצבים גבוהה ביותר, כאשר פעמים רבות מדובר במצבים שאפילו למומחים עדיין לא הייתה הזדמנות לחשוב עליהם ולאפיין אותם, שלא לדבר על מציאת פתרון. בין היתר, מורים נדרשים להתמודד עם זליגה של חרמות ואלימות לעולם הווירטואלי; התערבות קשה של הורים; גיל ההתבגרות המגיע מוקדם יותר ויותר; גזענות ואלימות; מודעות הולכת וגוברת לקשיי למידה אשר דורשת ידע ומיומנות להתמודדות, ובמקביל ביקורת על אבחון־יתר; קשיי קשב; משפחות בהרכבים חדשים שלא היו כמותם בעבר; שינויים לימודיים ומעבר של הלמידה לעולם המחשוב; דעת קהל אנטי־מורית ועוד. במקביל החברה מצפה מהמורים לגלם תפקיד רחב מאוד בחיי התלמידים — מצופה מהם ללמד, לחנך, לשמש דמות לחיקוי, להיות "יודעי כול", לתווך סכסוכים, להיות פסיכולוג, בעל סמכות אך גם רך ואוהב, ועוד ועוד...
זהו תפקיד בלתי אפשרי. תפקיד שבו המורים נידונו להיכשל עוד לפני שעשו את הצעד הראשון. וכמובן, כאשר אין תגמול מספק — לא ביוקרה, לא בעידוד ולא כלכלית — אין זה מפתיע כי מורים ומנהלים נשחקים ועוזבים את המקצוע. במפגש עם בתי הספר נוכחנו עד כמה שכיחים המקרים שבהם המורה, הסוחבת בחווייתה ומתוך תחושת שליחות את כובד האחריות על הילד, מרגישה בודדה במערכה.
ספר זה נולד אחרי עשרים שנה שבהן הכשרנו צוותי הוראה, ייעצנו, הקשבנו, למדנו את קשיי המורים של ימינו ופיתחנו ביחד עם פרופ' חיים עומר את גישת ההתנגדות הלא אלימה והסמכות החדשה. גישה זו שנועדה להורים בתחילתה, הורחבה במהלך השנים למתן מענה למורים ולמנהלים בבניית סמכות מורית ועוגן מורי עבור התלמידים.
אנו גאים להגיש את הספר הראשון שמיועד כולו למורים, למנהלים ולצוותי בית הספר, ספר שנכתב במחשבה שלמה ומלאה על העצמת המורה, המנהל, העבודה המערכתית, ובניית הקשר בין כל המעורבים בחינוך ובגידול הילדים. כמו בספרים הקודמים של פרופ' עומר, לצד הביסוס התיאורטי ישנו דגש רב על הפרקטי ועל מתן כלים למורים כיצד לבנות סמכות מורית ולהוות עוגן שייצב את הספינה הנקראת כיתה ובית ספר.
אנו מאחלים לכם קריאה נעימה.
ד"ר אירית שור־ספיר
פסיכולוגית קלינית
מנהלת ביה"ס להתנגדות
הלא אלימה
טל פישר
פסיכולוג קליני
ביה"ס להתנגדות הלא אלימה
בית הספר להתנגדות הלא אלימה
מבוא
לפני שנים אחדות התפרסם בגרמניה ועורר בה הדים ספר בשם התמוה 'ספר שונאי המורים'. קריאה בספר הביאה אותי לכנותו בהרצאותיי "הפרוטוקולים של מורי ציון", כי אוסף ההשמצות והעלילות נגד מורים שמילא את דפיו הזכיר לי את החיבור האנטישמי הנודע שהזין דורות רבים של שונאי ישראל. הספר לא נכתב כמובן נגד מורים יהודים אלא נגד מורים בכלל. מקצוע ההוראה תואר בו כמקצוע של אנשים נחותים, חדלי אישים, עצלנים, חסרי גישה לילדים, בורים, יהירים, ומה לא. תהיתי מה ניתן ללמוד על החברה והתרבות שלנו מהעובדה שספר כזה לא רק מתפרסם, אלא גם זוכה לתפוצה רחבה.
שאלתי את עצמי אם הוצאת ספרים כלשהי הייתה מעיזה לפרסם ספר בשם 'ספר ידיד המורים' — וזאת בדיוק המטרה שלי בספר הנוכחי. זהו ניסיון לעזור למורים להיחלץ מהמצב הקשה שאליו נקלע המקצוע, בין היתר עקב העמדה העוינת של חלקים נרחבים בציבור. אמנם זה אינו שמו של הספר, אך מטרתו היא למצוא מענה למצוקתם של המורים, תוך חיזוק מעמדם וסמכותם בדרכים חיוביות. אנו מבקשים לחזק מורים, אך לא בהשבת הסמכות העיוורת שהייתה נהוגה בעבר אלא בכך שהמורים יהיו בודדים פחות, נתמכים יותר, מוגנים יותר, מאוגדים יותר ועם אפשרויות פעולה רבות יותר באמתחתם.
חיזוק הסמכות המורית חיוני לכולנו, ולא רק למורים. הוא חיוני לילדים, כי אם אין למורים סמכות כדי לקבוע את כללי ההתנהגות בבית הספר, יעשו זאת הבריונים. הוא חיוני להורים, כי הסמכות ההורית והסמכות המורית קשורות זו בזו בצורה שלא ניתנת להפרדה. לאורך הספר נבהיר ונדגים כיצד מורים והורים מחזקים זה את זה, באותן פעולות שבהן הם מחזקים את מעמדם הם. ולחלופין, כיצד הורים ומורים מחלישים את עצמם בצורה חמורה כאשר הם מתקיפים זה את זה.
כאשר פרסמתי את ספרי 'שיקום הסמכות ההורית' לפני כעשרים שנה פנו אליי אנשי חינוך רבים בבקשה שאכתוב ספר משלים שיעסוק בשיקום הסמכות המורית. נדרשו לי שנים רבות של עבודה עם עשרות בתי ספר בארץ ובחו"ל כדי שאוכל לעשות זאת בצורה טובה. הספר הנוכחי מתבסס על קשר אינטנסיבי שאני ותלמידיי קיימנו לאורך שנים עם מורים, מנהלים, יועצים, ועדי הורים, גורמים בחינוך הבלתי פורמלי וצוותים של פנימיות ומוסדות טיפוליים. בתחום המפתח של יחסי הגומלין בין מורים להורים יצרנו עקרונות ודפוסי עבודה ששיפרו משמעותית את שיתוף הפעולה ביניהם, לרווחתם של מורים, הורים וילדים גם יחד. עיקרי הגישה יושמו בהצלחה בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ביניים, בתיכונים וגם בגני ילדים. בכל המסגרות הללו הורגש צורך עמוק בעקרונות ובכלים לחיזוק לגיטימי של הסמכות המורית.
הרבה השתנה מאז הופיע ספרי הראשון על סמכות הורית. באותה תקופה, המשאלה לחזק את הסמכות ההורית לא עלתה בקנה אחד עם התקינות הפוליטית. אך הצורך היה גדול, כפי שהתבהר מן העובדה שהספר כיכב חודשים רבים ברשימת רבי המכר. הורים רבים שהרגישו חלשים וחסרי השפעה מצאו בו הכרה בסבלם ומענה לקשייהם. מחקר נרחב שנערך על הגישה הן בארץ והן ברחבי העולם הראה ששיקום הסמכות ההורית בדרכים שתוארו משפר בצורה בולטת גם את מצבם של הילדים. לא רק בעיות התנהגויות מוחצנות כמו אלימות, נשירה ממסגרות, התחצפות והתנהגויות סיכון פחתו, אלא גם רמות החרדה, הדיכאון והבדידות של הילדים.
המצב דומה בנושא הסמכות המורית. שיקום הסמכות המורית בדרך בונה ולגיטימית יתרום לפתרון בעיות שפוקדות מורים, הורים, ילדים והחברה כולה. מחקרינו בתחום והניסיון עם בתי ספר רבים מראים שאכן זה המצב. חיזוק הסמכות המורית בדרכים שאנו מציעים מביא לתוצאות ברורות בכמה תחומים חיוניים:
1. רמות האלימות והכאוס בבתי הספר יורדות באופן ניכר.
2. חל שיפור ניכר בחוויית השחיקה שממנה סובלים מורים רבים, ובמקומה ניכרת עלייה במורל.
3. מורים והורים כאחד מגלים שיש להם שותפים במקום שקודם לכן הרגישו שקיימות בו אדישות או אף עוינות.
4. הבדידות, שהיא מהתחלואים הקשים של מקצוע ההוראה, מתחלפת בחוויה של תמיכה הדדית.
5. היכולת להושיט יד ולהחזיר לבית הספר תלמידים בסכנת נשירה גדלה משמעותית.
6. בית הספר מחזיר לעצמו את מקומו כגורם פעיל ומלכד בתוך הקהילה.
היום, הסמכות המורית נחווית כמעורערת וכבעייתית, ושיקומה לא תמיד נתפס בעיני אנשים כערך חיובי. לעיתים קרובות הרעיון של חיזוק המורים נתפס כזר ואולי כמעמיק את הבעיות, במקום לפותרן. אני תקווה כי כפי שספריי האחרים תרמו לשינוי העמדה בעניין סמכות הורית, ספר זה יתרום לשינוי העמדה גם כלפי הסמכות המורית. אני מקווה להראות שסמכות מורית יכולה להוות ערך ויעד חיוביים, בצורה שתשפר לא רק את מעמדם של המורים ועימם גם של ההורים, אלא גם את חיי הילדים.
