היעלמותה של סטפני מיילר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
היעלמותה של סטפני מיילר
מכר
אלפי
עותקים
היעלמותה של סטפני מיילר
מכר
אלפי
עותקים

היעלמותה של סטפני מיילר

4.2 כוכבים (76 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2844מקורי
ספר מודפס
6978.4מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

  • תרגום: רמה איילון
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2019
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 614 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 10 שעות ו 14 דק'

ז'ואל דיקר

ז'ואל דיקר הוא מחברם של הספרים האמת על פרשת הארי קברט, היעלמותה של סטפני מיילר, בני בולטימור והתעלומה של חדר 622 , שתורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה גדולה בעולם ובישראל.

תקציר

ביולי, 1994. אורפיאה, עיירת קייט שקטה בהֶמפּטוֹנס שבמדינת ניו־יורק, עוברת טלטלה בעקבות פרשיית רצח מזעזעת: ראש העיר ומשפחתו נרצחו בביתם, וכן עוברת אורח שהייתה עדה למתרחש.

בראש החקירה, שהופקדה בידי משטרת המדינה, עומד צמד שוטרים צעירים, ג'סי רוזנברג ודרק סקוט. השוטרים השאפתנים מצליחים ללכוד את הרוצח על סמך ראיות מוצקות, וזוכים לשבחים מפי צמרת המשטרה. ואולם, כעבור עשרים שנה, בראשית קיץ 2014 , עיתונאית בשם סטפני מֵיילֶר מודיעה לשוטר ג'סי כי הוא טעה בזהות הרוצח - ואז נעלמת גם היא בנסיבות מסתוריות.

מה קרה לסטפני מיילר, ומה היא גילתה? ויותר מכול: מה באמת התרחש בערב 30 ביולי 1994 באורפיאה?

היעלמותה של סטפני מיילר הוא רומן מתח מהנה ובנוי לתלפיות, שבא על פתרונו המפתיע רק בעמודיו האחרונים. מחברו, הסופר השוויצרי ז'ואל דיקר, שזכה להצלחה עצומה עם ספריו הקודמים, "האמת על פרשת הארי קברט" ו"ספרם של הבולטימרים", מביט באירוניה דקה בחברה האמריקנית, בדחף האנושי האוניברסלי לזכות בתהילה, ובנושאים נוספים, בהם נקמה, כפרה, חברות, תשוקה ואהבה.

"דיקר יודע לא רק לספר סיפורים, אלא גם לעורר את הציפייה להם." Le Point

"דיקר מציב את הדמויות שלו על שפת תהום כדי להיטיב לחזות בהן שוקעות בתוכה." Le Figaro

פרק ראשון

בעניין אירועי 30 ביולי 1994

 
רק אנשים שמכירים את אזור המפּטוֹנס שבמדינת ניו יורק שמעו על מה שקרה ב-30 ביולי 1994 באוֹרפֵיאָה, עיירת מרחצאות אמידה לחוף האוקיינוס.
בערב ההוא השיקה אורפיאה את פסטיבל התיאטרון הראשון שלה, והחגיגה, בעלת חשיבות לאומית, משכה קהל רב. כבר לפנות ערב החלו התיירים והמקומיים להתגודד ברחוב הראשי כדי להשתתף בשלל האירועים שארגנה העירייה. שכונות המגורים התרוקנו מתושביהן, עד כי דמו לעיר רפאים. לא עוד הולכי רגל על המדרכות, לא עוד זוגות תחת המקמרות, לא עוד ילדים על גלגיליות ברחוב, אף לא נפש חיה בגינות. כולם היו ברחוב הראשי.
בערך בשמונה בערב, בשכונת פֶּנְפילְד השוממת כליל, סימן החיים היחיד היה מכונית שנסעה באיטיות ברחובות הנטושים. מאחורי ההגה ישב גבר שסרק את המדרכות במבטו וניצוץ של בהלה בעיניו. מעולם לא הרגיש כה בודד בעולם. לא היה מי שיעזור לו. הוא לא ידע מה עוד יוכל לעשות. הוא חיפש נואשות את אשתו, היא יצאה לריצה ולא חזרה.
 
סמואל ומֵייגֶן פּאדאלין נמנו עם התושבים הבודדים שהחליטו להישאר בבית בערב הראשון של הפסטיבל. הם לא הצליחו להשיג מקומות בהצגת הבכורה, שהכרטיסים אליה נחטפו, ולא היה להם חשק להתערבב בהילולות העממיות שנערכו ברחוב הראשי ובמרינה.
בסביבות השעה שש וחצי, כבכל יום, יצאה מייגן לריצת הערב שלה. למעט בימי ראשון, שבהם העניקה לגופה מנוחה קלה, היא עשתה אותו מסלול: היא הייתה יוצאת מהבית ועולה ברחוב פּנפילד עד פּנפילד קְרֶסֶנְט, שהתווה חצי מעגל מסביב לגן קטן. שם הייתה עוצרת לסדרת תרגילים על הדשא — תמיד אותם תרגילים — ואז חוזרת הביתה באותה דרך. הסיבוב שלה ארך ארבעים וחמש דקות בדיוק. לפעמים חמישים, אם האריכה מעט בתרגילים. לעולם לא יותר מזה.
בשבע וחצי הביע סמואל פאדאלין תמיהה על כך שאשתו עדיין לא שבה.
בשבע ארבעים וחמש הוא התחיל לדאוג.
בשמונה הוא צעד בסלון כמו ארי בסוגר.
בשמונה ועשרה, משפקעה סבלנותו, נכנס למכונית כדי לתור את השכונה. הוא סבר שהכי הגיוני יהיה לנסוע במסלול הריצה הקבוע של מייגן, וכך עשה.
הוא פנה ברחוב פּנפילד ועלה לפנפילד קרסנט. השעה הייתה שמונה ועשרים. נפש חיה לא נראתה. הוא עצר לרגע להעיף מבט בגן, אבל לא ראה איש. רק כשהתניע שוב ראה צורה כלשהי על המדרכה. תחילה חשב שזו ערימת בגדים. כעבור רגע הבין שזה גוף אנושי. הוא זינק מהמכונית בלב הולם: זו הייתה אשתו.
 
בתחנת המשטרה יגיד סמואל פאדאלין שבתחילה היה בטוח שמדובר בהתעלפות, בגלל החום. הוא חשב שלקתה בהתקף לב. אבל כשהתקרב אל מייגן, ראה את הדם ואת החור בחלק האחורי של גולגולתה.
הוא פרץ בצעקות, קרא לעזרה, לא ידע אם עליו להישאר לצד אשתו או לרוץ ולדפוק על דלתות הבתים כדי שמישהו יזעיק אמבולנס. ראייתו הייתה מטושטשת, הוא הרגיש שרגליו כושלות. בסופו של דבר הצעקות שלו הגיעו לאוזני אחד התושבים ברחוב המקביל, וזה הזעיק עזרה.
 
כעבור דקות אחדות סגרו כוחות המשטרה את השכונה.
אחד השוטרים הראשונים שהגיעו למקום שם לב, בעודו מגדר את זירת האירוע, שדלת ביתו של ראש העיר, השוכן בסמיכות ישירה לגופה של מייגן, פתוחה מעט. הוא התקרב אליה, מסוקרן, והבחין שהדלת נפרצה. באקדח שלוף הוא דילג על מדרגות הכניסה והכריז על בואו. שום תגובה לא הגיעה. הוא פתח את הדלת בבעיטה וראה גופה של אישה שרועה בפרוזדור. הוא מיהר להזעיק תגבורת ואז פסע באיטיות לתוך הבית, נשקו בידו. מימינו, בסלון קטן, גילה בבעתה גופה של ילד. ואז, במטבח, הוא מצא את ראש העיר, מתבוסס בדמו.
כל המשפחה נטבחה.

ז'ואל דיקר

ז'ואל דיקר הוא מחברם של הספרים האמת על פרשת הארי קברט, היעלמותה של סטפני מיילר, בני בולטימור והתעלומה של חדר 622 , שתורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה גדולה בעולם ובישראל.

עוד על הספר

  • תרגום: רמה איילון
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2019
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 614 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 10 שעות ו 14 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
76 דירוגים
38 דירוגים
22 דירוגים
13 דירוגים
1 דירוגים
2 דירוגים
15/1/2025

ספר מעולה

9/6/2024

מותחן מצוין

31/5/2024

כרגיל זואל דיקר מעולה. ספר מצויין

7/1/2024

ספר מתח משובח! בשונה מספרי מתח רגילים יש משהו מיוחד בעלילה שרוקם הסופר. שילוב עלילת הבלשות המרכזית לצד מספר סיפורים של דמויות שונות המתרכזות בהעלאת הצגה מסתורית הופכים את הספר מסתם עוד סיפור בלשי לסיפור מענג ומעניין שקשה להפסיק לקרוא. נכון שמספר הדמויות מבלבל ( מסתבר שבסוף הספר יש מקרא דמויות - תשתמשו בו!) והקפיצות בין העבר להווה יכולות להתיש. ועדיין זה ספר מתח מתגמל מהעמוד הראשון ועד האחרון!

20/11/2023

מעולה...מותח ...חכם ומעניין

29/5/2023

ספר מותח - אי אפשר להניח את הספר…. אהבתי!

9/4/2023

ספר קולח, עשיר ועמוס תהפוכות. בהתחלה התבלבלתי ממגוון הדמויות, אבל ברגע שלמדתי להכירן לא הצלחתי להניח את הספר מהיד

13/3/2023

ספר מרתק ומעניין ביותר!

28/1/2023

ספר מושך מתחילתו ועד סופו, מרתק ומסקרן

14/5/2022

ציטוט מתוך הספר: "בהיררכיית הכבוד של סוגות הספרות, ניצב בראש הרומן הסתום, מתחתיו הרומן האינטלקטואלי, מתחתיו הרומן ההיסטורי, אח"כ כל רומן, ורק אז, בתחתית, מדף אחד לפני הרומן הרומנטי - נמצא הרומן הבלשי". מה שז'ואל דיקר עשה ברומן הבלשי שלו: "היעלמותה של סטפני מיילר", היה להעלות אותו מדרגה אחת לפני האחרונה ב'סולם הכבוד' הספרותי, לדרגה הגבוהה ביותר: זו של "הרומן הסתום". ספר מתח ופעולה זה ארוג מ'קורי-עכביש' מתוחכמים ביותר וסוחף אותנו, 'הזבובים'-הקוראים, לתוך מלכודת-הקריאה, ללא אפשרות להשתחרר ממנה, עד העמוד האחרון.

7/5/2022

מרתק ומורכב.עלילה מסועפת והפכפכה.

17/4/2022

מותח ומרתק

21/8/2021

נפלא. מותח. מעניין. נקרא באופן שוטף ורצוף. טוב אפילו יותר מהספר הקודם (...הארי קלברט..) מומלץ מאוד.

18/6/2021

מטורלל אבל כיפי!

3/4/2021

ספר בלשי מעולה.

7/10/2020

ספר סוחף ומרתק כמו שאר ספריו של דיקר. אהבתי את הספר וגמעתי אותו בתוך ימים ספורים.

4/6/2020

נהניתי מכל רגע.

10/5/2020

טוב

14/4/2020

סוחף

3/4/2020

ספר מעולה, מותח ומפתיע.

26/12/2019

מצויין

18/12/2019

אחד הטובים! מרתק עד לרגע האחרון

11/12/2019

זורם, מותח מצויין

6/12/2019

ספר מתח מורכב ומעניין

21/10/2019

מחפשים רומן בלשי? מצאתם את אחד הטובים. הנאה מלאה.

26/9/2019

ואוו
מתח לכל אורך הספר

22/7/2024

אהבתי מותחן קולח מתפתח ומתפתל כמעט בכל פרק

25/6/2022

ספר מרתק עם הרבה טוויסטים בעלילה שחלקם מעט מופרכים... אולי מעט יותר מדי.

16/5/2022

גאוני, אבל חלק מהדמויות סובלות קצת מחוסר אמינות לעיתים.

2/5/2022

מרתק ומותח קצת ארוך ומפותל מדי.

13/3/2022

מותח ומאוד קריא. קצת עמוס מידי ומתפתל

6/3/2022

אהבתי

22/6/2021

הספר פחות טוב מהקודמים.

15/2/2021

ספר נחמד יותר מדי דמויות הקודם שלו יותר טוב

26/4/2020

פאזל מורכב, כתוב ברישול חינני ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות

9/4/2020

עלילה טובה ופתרון מרשים, מרגיש שהספר חוזר על עצמו מדי פעם. המון דמויות. השיחות בינהן לפעמים מרגישות לא אנושיות ומבוימות באיזשהו מובן.

4/4/2020

ספר בלשי טוב מאוד

27/3/2020

עלילה מורכבת. מוגשת בצורת סרט עם גיחות בין העבר להווה. מצריך זמן לקריאה ברצף כדי לשמור על ההתמצאות בנבכי הפרשה. מומלץ כספר לחופשה.

10/3/2020

מתחיל טוב, צובר תאוצה אך בסופו של דבר עמוס מדי. למרות זאת מדובר בספר ראוי בהחלט

12/11/2019

ספר מותח, עשיר בדמויות שלפעמים קשה לעקוב אבל קולח ומעניין. עלילה מרתקת שכתובה היטב. העביר לי את הזמן בכייף

7/4/2022

מטורלל ומייגע קראתי עד הסוף רק בשביל לסגור את הקצוות

1
20/4/2024

כמו כל הספרים של ז'ואל דיקר, נמתחים וארוכים ארוכים אבל אני עדיין נהנת מהם ומתעלומה טובה

20/9/2020

אם הספר היה קצר ב-30, 40 אחוז, הייתי נהנית הרבה יותר.

26/4/2020

ארוך ומפותל.

1/2/2020

סגנון הכתיבה ילדותי משהו, סופר אחר היה רושם את העלילה בצורה יותר מתוחכמת. לעיתים לא הבנתי אם קוראת אני ספר מתח או פארודיה.

2/11/2019

ארוך ומייגע.

21/10/2019

מאוד מותח, הקריאה זורמת. מהנה, אבל לא ספרות מופת. בתחום הז׳אנר ספר טוב.

11/10/2019

ממממ לא ממש אהבתי את הספר.. כתיבה קצת מלעה. בכל זאת מהווה קריאה נחמדה

10/10/2019

סיפור סבוך עטוף בהמון דמויות מתיש

11/1/2020

מתח שיטחי ולא הגיוני

30/6/2020

כמעט 900 עמודים של גיבוב שטויות. אולי באנגלית זה טוב יותר.

11/4/2020

ספר ארוך ולא אמין. סגנון דל ודמויות שטחיות. ממש לא מומלץ

היעלמותה של סטפני מיילר ז'ואל דיקר

בעניין אירועי 30 ביולי 1994

 
רק אנשים שמכירים את אזור המפּטוֹנס שבמדינת ניו יורק שמעו על מה שקרה ב-30 ביולי 1994 באוֹרפֵיאָה, עיירת מרחצאות אמידה לחוף האוקיינוס.
בערב ההוא השיקה אורפיאה את פסטיבל התיאטרון הראשון שלה, והחגיגה, בעלת חשיבות לאומית, משכה קהל רב. כבר לפנות ערב החלו התיירים והמקומיים להתגודד ברחוב הראשי כדי להשתתף בשלל האירועים שארגנה העירייה. שכונות המגורים התרוקנו מתושביהן, עד כי דמו לעיר רפאים. לא עוד הולכי רגל על המדרכות, לא עוד זוגות תחת המקמרות, לא עוד ילדים על גלגיליות ברחוב, אף לא נפש חיה בגינות. כולם היו ברחוב הראשי.
בערך בשמונה בערב, בשכונת פֶּנְפילְד השוממת כליל, סימן החיים היחיד היה מכונית שנסעה באיטיות ברחובות הנטושים. מאחורי ההגה ישב גבר שסרק את המדרכות במבטו וניצוץ של בהלה בעיניו. מעולם לא הרגיש כה בודד בעולם. לא היה מי שיעזור לו. הוא לא ידע מה עוד יוכל לעשות. הוא חיפש נואשות את אשתו, היא יצאה לריצה ולא חזרה.
 
סמואל ומֵייגֶן פּאדאלין נמנו עם התושבים הבודדים שהחליטו להישאר בבית בערב הראשון של הפסטיבל. הם לא הצליחו להשיג מקומות בהצגת הבכורה, שהכרטיסים אליה נחטפו, ולא היה להם חשק להתערבב בהילולות העממיות שנערכו ברחוב הראשי ובמרינה.
בסביבות השעה שש וחצי, כבכל יום, יצאה מייגן לריצת הערב שלה. למעט בימי ראשון, שבהם העניקה לגופה מנוחה קלה, היא עשתה אותו מסלול: היא הייתה יוצאת מהבית ועולה ברחוב פּנפילד עד פּנפילד קְרֶסֶנְט, שהתווה חצי מעגל מסביב לגן קטן. שם הייתה עוצרת לסדרת תרגילים על הדשא — תמיד אותם תרגילים — ואז חוזרת הביתה באותה דרך. הסיבוב שלה ארך ארבעים וחמש דקות בדיוק. לפעמים חמישים, אם האריכה מעט בתרגילים. לעולם לא יותר מזה.
בשבע וחצי הביע סמואל פאדאלין תמיהה על כך שאשתו עדיין לא שבה.
בשבע ארבעים וחמש הוא התחיל לדאוג.
בשמונה הוא צעד בסלון כמו ארי בסוגר.
בשמונה ועשרה, משפקעה סבלנותו, נכנס למכונית כדי לתור את השכונה. הוא סבר שהכי הגיוני יהיה לנסוע במסלול הריצה הקבוע של מייגן, וכך עשה.
הוא פנה ברחוב פּנפילד ועלה לפנפילד קרסנט. השעה הייתה שמונה ועשרים. נפש חיה לא נראתה. הוא עצר לרגע להעיף מבט בגן, אבל לא ראה איש. רק כשהתניע שוב ראה צורה כלשהי על המדרכה. תחילה חשב שזו ערימת בגדים. כעבור רגע הבין שזה גוף אנושי. הוא זינק מהמכונית בלב הולם: זו הייתה אשתו.
 
בתחנת המשטרה יגיד סמואל פאדאלין שבתחילה היה בטוח שמדובר בהתעלפות, בגלל החום. הוא חשב שלקתה בהתקף לב. אבל כשהתקרב אל מייגן, ראה את הדם ואת החור בחלק האחורי של גולגולתה.
הוא פרץ בצעקות, קרא לעזרה, לא ידע אם עליו להישאר לצד אשתו או לרוץ ולדפוק על דלתות הבתים כדי שמישהו יזעיק אמבולנס. ראייתו הייתה מטושטשת, הוא הרגיש שרגליו כושלות. בסופו של דבר הצעקות שלו הגיעו לאוזני אחד התושבים ברחוב המקביל, וזה הזעיק עזרה.
 
כעבור דקות אחדות סגרו כוחות המשטרה את השכונה.
אחד השוטרים הראשונים שהגיעו למקום שם לב, בעודו מגדר את זירת האירוע, שדלת ביתו של ראש העיר, השוכן בסמיכות ישירה לגופה של מייגן, פתוחה מעט. הוא התקרב אליה, מסוקרן, והבחין שהדלת נפרצה. באקדח שלוף הוא דילג על מדרגות הכניסה והכריז על בואו. שום תגובה לא הגיעה. הוא פתח את הדלת בבעיטה וראה גופה של אישה שרועה בפרוזדור. הוא מיהר להזעיק תגבורת ואז פסע באיטיות לתוך הבית, נשקו בידו. מימינו, בסלון קטן, גילה בבעתה גופה של ילד. ואז, במטבח, הוא מצא את ראש העיר, מתבוסס בדמו.
כל המשפחה נטבחה.