דלהי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
דלהי

דלהי

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 304 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 4 דק'

מרים רבי

מרים רבי נולדה וגדלה בגבעתיים. "דלהי" הוא ספרה הראשון.

תקציר

שני, בחורה בשנות השלושים לחייה, נוסעת אחרי אהובה, מרצה לפילוסופיה הודית, אל אשרם בצפון הודו. היא מחליטה לאמץ את אורח החיים החדש והזר לה בעיקר כדי שלא להישמט מחייו. יום אחר יום היא מתבוננת סביבה ולומדת לא רק את תורתו של הגורו אלא גם מיהם תלמידיו, ועיניה החדות מזהות כל אמירה ריקה, כל זיוף. יותר מכול היא לומדת על חייה שלה, חיים למודי אכזבות מילדוּת. באשרם המבודד, במרחק אלפי קילומטרים מארצה, היא מאבדת את בן זוגה לאישה אחרת ומחליטה לחזור.

דוב פדר, גניקולוג כבן חמישים, מתקשה להתאושש ממותה של אשתו, אהבת חייו ואם ילדיו, ושוקע כל-כולו בעבודתו. הוא מסרב לכל ניסיון לשדך לו אישה אחרת. יש לו שני בנים בוגרים, האחד קרוב אליו מאוד והאחר כועס ומרוחק. ויש בסיפור הזה גם כלב גולדן רֶטריבר טוב-מזג, ואֵם בשלנית, קשישה ונמרצת שחייבת לדעת תמיד כל מה שקורה.

בצומת זה של מסלולי חייהם נפגשים הרופא והפציינטית פגישה מקרית. מאותו ערב והלאה מתפתח ביניהם שלב אחר שלב קשר מיוחד, לא צפוי, מרפא ומנחם. כמה וכמה תחנות הם עוברים בדרך הזאת, נופי מושב מתחלפים במראות עיר, בחופי סיני ומרחיקים עד דלהי שבהודו. האם יצליח החיבור הבלתי שגרתי הזה?

בסגנון כתיבה ייחודי, שמתבסס ברובו על דיאלוגים קולחים, מלאי חיוניות והומור,  נפרשת העלילה הזאת על פני שתי ארצות ומערכות חיים, עד לסיומה המפתיע.

פרק ראשון

1



מחכה כבר חצי שעה והרוח צולפת בקרסוליים. לפחות יש כאן קצת אור, כי בשמים כבר חשוך לגמרי. עוד מעט יתחיל לרדת גשם.
שעה כזו שכולם בדרך הביתה, ואני חושבת על תה קינמון ואיך הייתי מדליקה את כל האורות הקטנים, יוצרת מאוּרות חמימות בפינות, ומחכה למשהו טוב שיקרה. היה לנו בית והיה לנו טוב. היו ארוחות ערב, וחברים עם ילדים ובלי ילדים, וירקות אורגניים, וכלבה, ופרדסים, ותא דואר בצרכנייה, ושתי מכוניות. היה איזון. אפילו שני קווי טלפון היו לנו, אחד לפקס. ושני חדרי שירותים, ומרפסת ענקית מכוסה גַפנית, משקיפה על ים רחוק, והשמש היתה שוקעת מולה. היו פיסטוקים, ועוגיות חיטה מלאה, ומכונת כביסה מצוינת, וסדר מוּכּר ונוח של איך מנקים את הבית, מאיפה מתחילים כדי לא לדרוך על הרטוב. היה חדר שינה עם מצעים בהירים ושתי שידות, אחת מכל צד, אצלי פנקס של דפים חלקים ועט ללכוד בו את החלומות בבוקר לפני שיימלטו ממני, ואצלו המון ספרים עם סימניות, ואטמי אוזניים, וקטורת. ושני שטיחי כותנה זהים שהביא מהודו, ומזגן שאף פעם לא עבד וכוסה בסארי צבעוני.
מי צריך מזגן בקור הזה. אני מחככת רגל ברגל, והידיים בכיסים, הכי עמוק שאפשר. שמישהו יסביר לי פעם אחת ולתמיד איך קושרים צעיף על הצוואר בלי שייכנס אוויר קר, אבל אין אף אחד בתחנה. כל מיני אוטובוסים שנוסעים למקומות אחרים נהנים לעצור לידי, לפתוח את הדלתות ולהראות כמה חם וצהוב שם בפנים.

מרים רבי

מרים רבי נולדה וגדלה בגבעתיים. "דלהי" הוא ספרה הראשון.

סקירות וביקורות

מרים רבי כתבה את הספר של חייה: "נסעתי להודו בעקבות בן הזוג שלי" גבי גזית 103fm רדיו ללא הפסקה 24/11/2011 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 304 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 4 דק'

סקירות וביקורות

מרים רבי כתבה את הספר של חייה: "נסעתי להודו בעקבות בן הזוג שלי" גבי גזית 103fm רדיו ללא הפסקה 24/11/2011 לקריאת הסקירה המלאה >
דלהי מרים רבי

1



מחכה כבר חצי שעה והרוח צולפת בקרסוליים. לפחות יש כאן קצת אור, כי בשמים כבר חשוך לגמרי. עוד מעט יתחיל לרדת גשם.
שעה כזו שכולם בדרך הביתה, ואני חושבת על תה קינמון ואיך הייתי מדליקה את כל האורות הקטנים, יוצרת מאוּרות חמימות בפינות, ומחכה למשהו טוב שיקרה. היה לנו בית והיה לנו טוב. היו ארוחות ערב, וחברים עם ילדים ובלי ילדים, וירקות אורגניים, וכלבה, ופרדסים, ותא דואר בצרכנייה, ושתי מכוניות. היה איזון. אפילו שני קווי טלפון היו לנו, אחד לפקס. ושני חדרי שירותים, ומרפסת ענקית מכוסה גַפנית, משקיפה על ים רחוק, והשמש היתה שוקעת מולה. היו פיסטוקים, ועוגיות חיטה מלאה, ומכונת כביסה מצוינת, וסדר מוּכּר ונוח של איך מנקים את הבית, מאיפה מתחילים כדי לא לדרוך על הרטוב. היה חדר שינה עם מצעים בהירים ושתי שידות, אחת מכל צד, אצלי פנקס של דפים חלקים ועט ללכוד בו את החלומות בבוקר לפני שיימלטו ממני, ואצלו המון ספרים עם סימניות, ואטמי אוזניים, וקטורת. ושני שטיחי כותנה זהים שהביא מהודו, ומזגן שאף פעם לא עבד וכוסה בסארי צבעוני.
מי צריך מזגן בקור הזה. אני מחככת רגל ברגל, והידיים בכיסים, הכי עמוק שאפשר. שמישהו יסביר לי פעם אחת ולתמיד איך קושרים צעיף על הצוואר בלי שייכנס אוויר קר, אבל אין אף אחד בתחנה. כל מיני אוטובוסים שנוסעים למקומות אחרים נהנים לעצור לידי, לפתוח את הדלתות ולהראות כמה חם וצהוב שם בפנים.