כשסבא אליהו היה קטן 2 - מבול של צרות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כשסבא אליהו היה קטן 2 - מבול של צרות
מכר
מאות
עותקים
כשסבא אליהו היה קטן 2 - מבול של צרות
מכר
מאות
עותקים

כשסבא אליהו היה קטן 2 - מבול של צרות

4.9 כוכבים (18 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

ינץ לוי

ינץ לוי (נולד ב-14 ביוני 1975) הוא סופר, תסריטאי, מנחה טלוויזיה, מרצה ועורך ישראלי, זוכה פרס הספריות הציבוריות לשנת 2010‏. בין השנים 2011 -2013 שימש לוי כסופר הבית של העיר הוד השרון. סופר הבית הוא פרויקט לעידוד קריאה בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים בעיר. במסגרת הפרויקט מבקרים תלמידים בתערוכה על ספרי הרפתקאות דוד אריה שכתב לוי, נפגשים עם לוי במסגרת מפגשי סופר ומשתתפים במגוון פעילויות סביב ספריו. כמו כן, עורך לוי מפגשי סופר בבתי הספר, ובהם מספר לתלמידים על כתיבת ספריו ועל יצירתו.
מספריו: סיפורים מי תהום (2001), הימאליה בשר ודם (2005), סדרת הרפתקאות דוד אריה, סיפורי איש היער (2010), המורה דרורה לא מפלצת (2014).

ראיון "ראש בראש"

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

הַחֹרֶף בָּא, וּכְשֶׁהַגֶּשֶׁם מַתְחִיל לָרֶדֶת, נוֹחֵת עַל סַבָּא אֵלִיָּהוּ מַבּוּל שֶׁל צָרוֹת. מַיִם מְצִיפִים אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, הוֹרְסִים אֶת הָעֵסֶק שֶׁל אָבִיו וּמַשְׁאִירִים אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ חַסְרַת כֹּל. הַמַּצָּב מַחְמִיר כְּשֶׁאַבָּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ חוֹלֶה, כִּי בִּשְׁבִיל רוֹפֵא וּתְרוּפוֹת צָרִיךְ כֶּסֶף, וְכֶסֶף — אֵין! אֲבָל אֵלִיָּהוּ לֹא מִתְיָאֵשׁ, וְגַם אִם אִבֵּד הַכֹּל, הוּא עֲדַיִן מָלֵא תּוּשִׁיָּה וְדִמְיוֹן, וּבְעֶזְרָתָם אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל מִכְשׁוֹל. 
הַסֵּפֶר מַבּוּל שֶׁל צָרוֹת הוּא הַשֵּׁנִי בַּסִּדְרָה הָאֲהוּבָה כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן. הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן הָיָה לְרַב־מֶכֶר וְנִבְחַר לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ.
 
יָנֵץ לֵוִי הוּא סוֹפֵר עֲטוּר שְׁבָחִים, תַּסְרִיטַאי וְאָמַּן בָּמָה. מִסְּפָרָיו לִילָדִים וּלְנֹעַר: הַרְפַּתְקְאוֹת דּוֹד אַרְיֵה, סִפּוּרֵי אִישׁ הַיַּעַר וְהַמּוֹרָה דְּרוֹרָה לֹא מִפְלֶצֶת.  
אָבִי בְּלָיֶיר הוּא מְאַיֵּר, אָנִימָטוֹר, יוֹצֵר קוֹמִיקְס וּבִימַאי אָנִימַצְיָה מָעֳרָךְ.
 
"סִפּוּר מְצֻיָּן — סוֹחֵף, מַכְמִיר לֵב, אֲפִלּוּ נוֹעָז." עָפְרָה רוֹדְנֶר, הָאָרֶץ
"הָאִיּוּרִים מֻשְׁלָמִים וְיוֹצְרִים חֲוָיַת קְרִיאָה נֶהֱדֶרֶת." מֵאִירָה בַּרְנֵעַ־גוֹלְדְבֵּרְג, MAKO
"סֵפֶר חָשׁוּב מֵאֵין כָּמוֹהוּ." עֲטָרָה אֹפֶק

פרק ראשון

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַסִּפּוּר מַתְחִיל


רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַסִּפּוּר מַתְחִיל אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל אֶתְכֶם שְׁאֵלָה קְטַנָּה: הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לִנְמָלָה? הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לְהַחְלִיף אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּכֶם בְּחַיִּים שֶׁל נְמָלָה? לִחְיוֹת בְּקֵן נְמָלִים, לֶאֱגֹר גַּרְגְּרִים וּזְרָעִים בַּקַּיִץ, לְהִשָּׁאֵר בְּקֵן הַנְּמָלִים הֶחָמִים בַּחֹרֶף? הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לַחֲרָקִים קְטַנְטַנִּים בְּעוֹלָם עָצוּם? יֵשׁ לִי תְּחוּשָׁה שֶׁהַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם הִיא לֹא. הָאֱמֶת הִיא שֶׁגַּם אֲנִי לֹא הָיִיתִי בּוֹחֵר לַהֲפֹךְ לִנְמָלָה. אֲבָל אִם הֲיִיתֶם שׁוֹאֲלִים זֹאת אֶת הַגִּבּוֹר שֶׁל הַסֵּפֶר שֶׁבִּידֵיכֶם, הוּא דַּוְקָא הָיָה עוֹנֶה — כֵּן.

מִי זֶה שֶׁמַּעֲדִיף לִהְיוֹת נְמָלָה בִּמְקוֹם בֶּן אָדָם? סַבָּא אֵלִיָּהוּ.

גַּם בַּסִּפּוּר שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם הַפַּעַם, סַבָּא אֵלִיָּהוּ הוּא יֶלֶד. אֲנִי קוֹרֵא לוֹ "סַבָּא אֵלִיָּהוּ", כִּי כְּשֶׁהוּא סִפֵּר לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁקָּרוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא הָיָה יֶלֶד, הוּא כְּבָר הָיָה סַבָּא, וְכֻלָּם קָרְאוּ לוֹ "סַבָּא אֵלִיָּהוּ".

כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן, הוּא הֶעֱדִיף לִהְיוֹת נְמָלָה, כִּי כְּשֶׁהוּא הָיָה קָטָן, לֹא הָיָה לוֹ כְּלוּם. לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה אֲפִלּוּ מַטְבֵּעַ אֶחָד. לֹא הָיָה לָהֶם כֶּסֶף לְאֹכֶל, וְלָכֵן רֹב הַזְּמַן סַבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה רָעֵב.

אַתֶּם בֶּטַח אוֹמְרִים עַכְשָׁו, "מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הָעֻבְדָּה שֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה רָעֵב רֹב הַזְּמַן וּבֵין חַיִּים שֶׁל נְמָלָה?" אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם.

יוֹם אֶחָד אֵלִיָּהוּ יָשַׁב בַּחֶדֶר הַקָּטָן שֶׁגָּר בּוֹ עִם הוֹרָיו. לֹא הָיְתָה לוֹ מִטָּה. בַּלֵּילוֹת הוּא יָשַׁן עַל עֲרֵמַת עִתּוֹנִים יְשָׁנִים, וּבַיּוֹם הוּא נָהַג לָשֶׁבֶת עַל עֲרֵמַת הָעִתּוֹנִים, כִּי לֹא הָיוּ לוֹ כִּסֵּא אוֹ סַפָּה בַּבַּיִת. הוּא יָשַׁב עַל הָעֲרֵמָה, וְהַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ קִרְקְרָה כְּמוֹ תַּרְנְגֹלֶת עַצְבָּנִית. הוּא הָיָה רָעֵב! לְפֶתַע הוּא שָׂם לֵב לִנְמָלִים שֶׁהִתְהַלְּכוּ עַל הָאָרֶץ. הוּא הִבִּיט מִקָּרוֹב וְהֵבִין שֶׁבְּעֶצֶם מְדֻבָּר בִּשְׁנֵי טוּרִים: בְּשַׁיָּרָה אַחַת צָעֲדוּ נְמָלִים שֶׁהֶחְזִיקוּ גַּרְגְּרִים. בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ הִתְקַדְּמָה שַׁיָּרָה אַחֶרֶת שֶׁל נְמָלִים שֶׁלֹּא הֶחְזִיקוּ שׁוּם דָּבָר. אֵלִיָּהוּ רָכַן וְהִבִּיט בַּנְּמָלִים. הוּא הֵבִין שֶׁהֵן אוֹסְפוֹת גַּרְגְּרִים וְנוֹשְׂאוֹת אוֹתָם לַקֵּן שֶׁלָּהֶן, וּלְאַחַר מִכֵּן יוֹצְאוֹת חֲזָרָה כְּדֵי לְהָבִיא עוֹד גַּרְגְּרִים.

"כַּמָּה אֲנִי מְקַנֵּא בַּנְּמָלִים הָאֵלֶּה," חָשַׁב סַבָּא אֵלִיָּהוּ. "הַבֶּטֶן שֶׁלִּי רֵיקָה, אֲבָל לָהֶן יֵשׁ כַּמָּה אֹכֶל שֶׁהֵן רוֹצוֹת. הֵן יְכוֹלוֹת לִחְיוֹת מִגַּרְגְּרִים וּמִפֵּרוּרִים. אֵצֶל נְמָלִים אֵין עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים. כֻּלָּן עוֹזְרוֹת זוֹ לָזוֹ וְסוֹחֲבוֹת יַחַד אֶת כָּל הָאֹכֶל לַקֵּן, וְכֻלָּן גַּם נֶהֱנוֹת מִמֶּנּוּ. וְהֵן לֹא חַיּוֹת בְּחַדְרוֹן קְטַנְטַן כָּמוֹנִי, אֶלָּא בְּקֵן נְמָלִים מְרֻוָּח עִם הֲמוֹן חֲדָרִים גְּדוֹלִים. חֲדָרִים עֲנָקִיִּים יַחֲסִית לַגֹּדֶל שֶׁלָּהֶן. וְהֵן בִּכְלָל לֹא צְרִיכוֹת לְשַׁלֵּם עַל הַבַּיִת שֶׁלָּהֶן. אוֹי! אֲנִי רָעֵב! הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי נְמָלָה שְׂבֵעָה עִם קֵן עֲנָקִי!"



זֶה מָה שֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ חָשַׁב בִּזְמַן שֶׁהִבִּיט בַּנְּמָלִים. אֲבָל הוּא לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַנְּמָלִים יַעַזְרוּ לוֹ. הוּא לֹא חָשַׁב שֶׁאִכְפַּת לָהֶן מִמֶּנּוּ בִּכְלָל. וְהָאֱמֶת, לַנְּמָלִים לֹא הָיָה אִכְפַּת מִסַּבָּא אֵלִיָּהוּ. אֲבָל הֵן בְּכָל זֹאת עָזְרוּ לוֹ. אֵיךְ הַנְּמָלִים הַקְּטַנְטַנּוֹת עָזְרוּ לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ? אֲסַפֵּר לָכֶם מִיָּד.

ינץ לוי

ינץ לוי (נולד ב-14 ביוני 1975) הוא סופר, תסריטאי, מנחה טלוויזיה, מרצה ועורך ישראלי, זוכה פרס הספריות הציבוריות לשנת 2010‏. בין השנים 2011 -2013 שימש לוי כסופר הבית של העיר הוד השרון. סופר הבית הוא פרויקט לעידוד קריאה בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים בעיר. במסגרת הפרויקט מבקרים תלמידים בתערוכה על ספרי הרפתקאות דוד אריה שכתב לוי, נפגשים עם לוי במסגרת מפגשי סופר ומשתתפים במגוון פעילויות סביב ספריו. כמו כן, עורך לוי מפגשי סופר בבתי הספר, ובהם מספר לתלמידים על כתיבת ספריו ועל יצירתו.
מספריו: סיפורים מי תהום (2001), הימאליה בשר ודם (2005), סדרת הרפתקאות דוד אריה, סיפורי איש היער (2010), המורה דרורה לא מפלצת (2014).

ראיון "ראש בראש"
כשסבא אליהו היה קטן 2 - מבול של צרות ינץ לוי

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַסִּפּוּר מַתְחִיל


רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַסִּפּוּר מַתְחִיל אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל אֶתְכֶם שְׁאֵלָה קְטַנָּה: הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לִנְמָלָה? הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לְהַחְלִיף אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּכֶם בְּחַיִּים שֶׁל נְמָלָה? לִחְיוֹת בְּקֵן נְמָלִים, לֶאֱגֹר גַּרְגְּרִים וּזְרָעִים בַּקַּיִץ, לְהִשָּׁאֵר בְּקֵן הַנְּמָלִים הֶחָמִים בַּחֹרֶף? הַאִם הֲיִיתֶם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לַחֲרָקִים קְטַנְטַנִּים בְּעוֹלָם עָצוּם? יֵשׁ לִי תְּחוּשָׁה שֶׁהַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם הִיא לֹא. הָאֱמֶת הִיא שֶׁגַּם אֲנִי לֹא הָיִיתִי בּוֹחֵר לַהֲפֹךְ לִנְמָלָה. אֲבָל אִם הֲיִיתֶם שׁוֹאֲלִים זֹאת אֶת הַגִּבּוֹר שֶׁל הַסֵּפֶר שֶׁבִּידֵיכֶם, הוּא דַּוְקָא הָיָה עוֹנֶה — כֵּן.

מִי זֶה שֶׁמַּעֲדִיף לִהְיוֹת נְמָלָה בִּמְקוֹם בֶּן אָדָם? סַבָּא אֵלִיָּהוּ.

גַּם בַּסִּפּוּר שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם הַפַּעַם, סַבָּא אֵלִיָּהוּ הוּא יֶלֶד. אֲנִי קוֹרֵא לוֹ "סַבָּא אֵלִיָּהוּ", כִּי כְּשֶׁהוּא סִפֵּר לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁקָּרוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא הָיָה יֶלֶד, הוּא כְּבָר הָיָה סַבָּא, וְכֻלָּם קָרְאוּ לוֹ "סַבָּא אֵלִיָּהוּ".

כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן, הוּא הֶעֱדִיף לִהְיוֹת נְמָלָה, כִּי כְּשֶׁהוּא הָיָה קָטָן, לֹא הָיָה לוֹ כְּלוּם. לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה אֲפִלּוּ מַטְבֵּעַ אֶחָד. לֹא הָיָה לָהֶם כֶּסֶף לְאֹכֶל, וְלָכֵן רֹב הַזְּמַן סַבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה רָעֵב.

אַתֶּם בֶּטַח אוֹמְרִים עַכְשָׁו, "מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הָעֻבְדָּה שֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה רָעֵב רֹב הַזְּמַן וּבֵין חַיִּים שֶׁל נְמָלָה?" אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם.

יוֹם אֶחָד אֵלִיָּהוּ יָשַׁב בַּחֶדֶר הַקָּטָן שֶׁגָּר בּוֹ עִם הוֹרָיו. לֹא הָיְתָה לוֹ מִטָּה. בַּלֵּילוֹת הוּא יָשַׁן עַל עֲרֵמַת עִתּוֹנִים יְשָׁנִים, וּבַיּוֹם הוּא נָהַג לָשֶׁבֶת עַל עֲרֵמַת הָעִתּוֹנִים, כִּי לֹא הָיוּ לוֹ כִּסֵּא אוֹ סַפָּה בַּבַּיִת. הוּא יָשַׁב עַל הָעֲרֵמָה, וְהַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ קִרְקְרָה כְּמוֹ תַּרְנְגֹלֶת עַצְבָּנִית. הוּא הָיָה רָעֵב! לְפֶתַע הוּא שָׂם לֵב לִנְמָלִים שֶׁהִתְהַלְּכוּ עַל הָאָרֶץ. הוּא הִבִּיט מִקָּרוֹב וְהֵבִין שֶׁבְּעֶצֶם מְדֻבָּר בִּשְׁנֵי טוּרִים: בְּשַׁיָּרָה אַחַת צָעֲדוּ נְמָלִים שֶׁהֶחְזִיקוּ גַּרְגְּרִים. בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ הִתְקַדְּמָה שַׁיָּרָה אַחֶרֶת שֶׁל נְמָלִים שֶׁלֹּא הֶחְזִיקוּ שׁוּם דָּבָר. אֵלִיָּהוּ רָכַן וְהִבִּיט בַּנְּמָלִים. הוּא הֵבִין שֶׁהֵן אוֹסְפוֹת גַּרְגְּרִים וְנוֹשְׂאוֹת אוֹתָם לַקֵּן שֶׁלָּהֶן, וּלְאַחַר מִכֵּן יוֹצְאוֹת חֲזָרָה כְּדֵי לְהָבִיא עוֹד גַּרְגְּרִים.

"כַּמָּה אֲנִי מְקַנֵּא בַּנְּמָלִים הָאֵלֶּה," חָשַׁב סַבָּא אֵלִיָּהוּ. "הַבֶּטֶן שֶׁלִּי רֵיקָה, אֲבָל לָהֶן יֵשׁ כַּמָּה אֹכֶל שֶׁהֵן רוֹצוֹת. הֵן יְכוֹלוֹת לִחְיוֹת מִגַּרְגְּרִים וּמִפֵּרוּרִים. אֵצֶל נְמָלִים אֵין עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים. כֻּלָּן עוֹזְרוֹת זוֹ לָזוֹ וְסוֹחֲבוֹת יַחַד אֶת כָּל הָאֹכֶל לַקֵּן, וְכֻלָּן גַּם נֶהֱנוֹת מִמֶּנּוּ. וְהֵן לֹא חַיּוֹת בְּחַדְרוֹן קְטַנְטַן כָּמוֹנִי, אֶלָּא בְּקֵן נְמָלִים מְרֻוָּח עִם הֲמוֹן חֲדָרִים גְּדוֹלִים. חֲדָרִים עֲנָקִיִּים יַחֲסִית לַגֹּדֶל שֶׁלָּהֶן. וְהֵן בִּכְלָל לֹא צְרִיכוֹת לְשַׁלֵּם עַל הַבַּיִת שֶׁלָּהֶן. אוֹי! אֲנִי רָעֵב! הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי נְמָלָה שְׂבֵעָה עִם קֵן עֲנָקִי!"



זֶה מָה שֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ חָשַׁב בִּזְמַן שֶׁהִבִּיט בַּנְּמָלִים. אֲבָל הוּא לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַנְּמָלִים יַעַזְרוּ לוֹ. הוּא לֹא חָשַׁב שֶׁאִכְפַּת לָהֶן מִמֶּנּוּ בִּכְלָל. וְהָאֱמֶת, לַנְּמָלִים לֹא הָיָה אִכְפַּת מִסַּבָּא אֵלִיָּהוּ. אֲבָל הֵן בְּכָל זֹאת עָזְרוּ לוֹ. אֵיךְ הַנְּמָלִים הַקְּטַנְטַנּוֹת עָזְרוּ לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ? אֲסַפֵּר לָכֶם מִיָּד.