אותיות פורחות באש
יוסי וולנרמן*
[*. בנו של חיים צבי וולנרמן, מוצא אחד מחלקי היומן, שהביאוֹ לדפוס בראשונה.]
[...] מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהִלות ברבים וספר־תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר־תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה [...]
אמרו לו תלמידיו: "רבי, מה אתה רואה?" אמר להן: "גווילין נשרפין ואותיות פורחות." "אף אתה פתח פיך ותִכנס בך האש." אמר להן: "מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו."
אמר לו קלצטונירי: "רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא?" אמר לו: "הן." "הִשבע לי!" נשבע לו.
מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה.
אף הוא קפץ ונפל לתוך האור.
יצאה בת קול ואמרה: "רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא!"
בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים."*
[*. תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף יח עמוד א.]
לכל גיהינום יש "קלצטונירי", כלומר - איש הזונדרקומנדו שלו. בכל גיהינום יש אותיות פורחות באש ומתרוממות באוויר, על מנת להתחבר מחדש למען הדורות הבאים.
ספר זה שלפנינו הוא קיבוץ של אותיות פורחות באש, שפרחו להן לקצווי תבל מן הגיהינום של אושוויץ־בירקנאו. אותיות פורחות מן המשרפות, שנכתבו על ידי איש הזונדרקומנדו זלמן גרדובסקי הי"ד, שהיה ממנהיגי המרד של אנשי הזונדרקומנדו ונרצח במהלכו על ידי הנאצים.
האותיות הפורחות התפזרו, ונאספו על ידי שני אנשים שלא ידעו זה על זה, בשני קצוות תבל. אותו יומן, שנכתב בזמן עינויו של גרדובסקי בעבודת הכפייה בזונדרקומנדו, הוטמן בכמה חלקים באזורים שונים של המשרפות. שני חלקים נמצאו מתוך כתביו השונים.
על חלק אחד עמל חוקר שואה יהודי בשם בער (ברנרד) מארק - שהיה ראש המכון ההיסטורי היהודי בוורשה - במסגרת מחקר מקיף על המרי והמרד של אסירי אושוויץ־בירקנאו. כפי שמעידה אסתר אשתו,* מארק המשיך במחקרו זה עד יומו האחרון, ביולי 1966, אך לא זכה לפרסמו. רק בשנת 1977 זכתה אסתר להוציאו לאור בספר מגילת אושוויץ, שם נכלל גם החלק הנזכר מיומנו של גרדובסקי.
[*. ראו הקדמתה לספר מגילת אושוויץ, תרגם מיידיש: מרדכי חלמיש, הוצאת ספרית הפועלים, תל־אביב, תשל"ח, עמ' 9.]
בד בבד עם עבודתה של אסתר מארק, עמל אבי ז"ל, חיים צבי וולנרמן, והוציא לאור חלק אחר מיומנו של גרדובסקי, בשנת 1977 בארץ ישראל. לאחר פרסום היומן ופרסום ספר הזיכרון לקהילת אושווינצ'ים־אושוויץ באותה שנה, החזיר אף אבי ז"ל את נשמתו לבורא עולם, ביום הולדתו - ב' בטבת, נר שמיני של חנוכה, תשל"ח.
לשניהם אפוא, גם לחיים וולנרמן וגם לבער מארק, היה זה בגדר מילוי צוואתו של גרדובסקי, ולשניהם היה זה המעשה האחרון בטרם השיבו נשמתם לבורא.
הגווילים והאודים המוצלים מאש הגיהינום נפטרו לבית עולמם רק לאחר שזכו לקיים את הצוואה המבקשת לחבר את האותיות הפורחות באש לכלל מילים ומשפטים, המתארים את תופת הגיהינום עלי אדמות, את "בית החרושת למוות", שהתקיים על אדמת פולין.
חייבים אנו להודות לכל מי שעמלו לקבץ אותיות פורחות אלו ולחברן ליצירת עדות וזיכרון לקהילות ולאנשים שנשרפו כגווילים באש הגיהינום:
לאביחי צור, ההוגה במשנת החסידות והתיאוריה הביקורתית של התרבות, וחוקר במשנתו של רבי צדוק הכהן מלובלין ובפִשרה התיאולוגי של השואה בדרכו של הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג) ז"ל. אביחי, נכדו של חיים צבי וולנרמן שאף קרוי על שמו, השקיע לילות כימים לאורך שנים בתרגום כתבי־היד ובעריכתם, וחותם את הספר בניתוח הגותי מעמיק ומרגש: "מדוע היינו כך ולא אחרת לגמרי". בכך משלים אביחי את מפעלו של סבו.
להיסטוריון ד"ר גדעון גרייף, שבהיותו מראשוני החוקרים בנושא ייחודי זה הביא לעולם המדעי־מחקרי את נושא הזונדרקומנדו ועורר את תודעת העולם כלפיו, על תרומתו להולדתו של ספר זה ועל המאמר ההיסטורי המלומד שכתב עם כריסטיאן קרלסן.
לד"ר אירה רבין, חוקרת רב־לשונית דגולה, מומחית בזיהוי, בשחזור ובשימור כתבי־יד, המאגדת אותיות מרבדים שונים, ועוסקת בהתנדבות וללא לאות בכל רחבי העולם בהצלה, בשיקום ובהבאה לפרסום של האותיות והמילים מהדורות הקודמים, על שדרבנה את הוצאת הספר. ד"ר רבין טוותה וקשרה את החוטים בין העוסקים בכתב־ידו של גרדובסקי בפולין, בגרמניה, ברוסיה ובישראל, והביאה לידינו את תצלום כתב־היד שמצאו הרוסים.
להוצאת "ידיעות ספרים", ובראשה העורך דב איכנולד, שמשריש בכל עובדי ההוצאה את הקדושה שבאיסוף אותיות פורחות לכלל יצירות מנציחות זיכרון.
למפיק הספר, קותי טפר, על נכונותו לעזור בכל בקשה וצורך.
לחוקר השואה דוד דויטש, על הערותיו התוכניות המחכימות.
יבואו כולם על הברכה בהשלימם את צוואת המחבר.