הקדמה
אני רופא כבר יותר מעשרים וחמש שנה ומתמחה בסקסולוגיה רפואית ובטיפול זוגי. עבדתי במקומות שונים בעולם, בעיקר בצרפת ובישראל, וטיפלתי עד היום ביותר משלושים אלף יחידים וזוגות מכל רקע תרבותי ואתני שאפשר להעלות על הדעת. כיום אני מנהל מרפאה פרטית רב־תחומית גדולה. בהיותי רופא עומדות לרשותי כל הבדיקות הרפואיות האפשריות, כל התרופות הקיימות, וביכולתי להתאימן לצרכיו של כל אדם וכל זוג.
למיניות האדם היבטים רבים — ביולוגיים, רפואיים, פסיכולוגיים, סטטיסטיים, פדגוגיים, סוציולוגיים ועוד — וכל אדם הוא עולם ומלואו. אני עובד עם אנשים בריאים, אך סובלים. הם סובלים מפני שהם רוצים להיות נאהבים ולא יודעים כיצד לתת ולקבל אהבה, והם בטוחים שאין מזור למצוקותיהם. זה במקרה הטוב, כאשר הם פונים ביוזמתם לקבלת עזרה מקצועית כלשהי. למרבה הצער, רבים עוד יותר פשוט אינם מעזים לדבר על מה שמטריד אותם בהיבט המיני והרגשי של חייהם, אף שאפשר היה לעזור להם בקלות ובמהירות אילו רק היו פונים לייעוץ.
האם טבעי לחיות במונוגמיה?
אני נדרש לעתים קרובות לשאלה אם טבעי לחיות בזוגיות מונוגמית במשך חיים שלמים. יותר מכך, האם אפשר להימשך מינית לאדם אחד כל החיים? תשובתי ידועה. ודאי שכן. ואפילו ליהנות מכך. אני נתפס ככוהן הגדול של האהבה המונוגמית על שלל מופעיה. גם אם נדרשות לשם כך סבלנות רבה ועבודה ותשומת לב, הזוגיות היא המענה הטוב ביותר שמצאו עד כה בני האדם, גברים ונשים כאחד, לאתגרי החיים, וגם מקור לאושר. כיום זוהי דרך החיים המקובלת בעולם המערבי.
האם זוגיות ללא מיניות יכולה לשרוד?
בהיותנו יצורים תבוניים וחברתיים, מושג ההנאה המינית מתקשר בתודעתנו למושג הזוגיות. לפיכך עלינו ללמוד כל חיינו כיצד לחוות הנאה מינית, כיצד להעניק אותה, ואפילו כיצד לדרוש ולקחת אותה לעצמנו. זוגיות אינה יכולה להתקיים ללא מיניות, חד וחלק. זוגיות ללא מיניות לא נועדה אלא לרבייה.
אם כך, היה אפשר לצפות שהסדר החברתי הזה המוסכם על הרוב יביא אושר ושלווה לכול, אבל דומה שמתחת לכל המבנה החברתי המפואר שהקימה התרבות האנושית לדורותיה, עדיין גועשים היצרים והדחפים הקמאיים של אבותינו הקדומים, ולא משנה כמה ליברלים ונאורים אנחנו. יותר מזה, דומה שדווקא עכשיו, כשהידע הכביר שנצבר בידי האנושות נגיש לכל אחת ואחד בלחיצה על מקש אחד או שניים, אנחנו נשטפים במידע חסר גבולות שלא פעם מתקשים להבינו, ובמסרים סותרים שרק מוסיפים מבוכה ובלבול על היחסים האינטימיים שלנו. שהרי כל התהליכים הקוגניטיביים האלה קשורים קשר בל יינתק לגופנו, משכן העונג, ולגוף יש פרמטרים ביולוגיים משלו להגדיר התאהבות, עוררות מינית, דחייה מינית. הפנטזיות הרומנטיות והארוטיות שלנו, שהן כשֶמֶן בגלגלי המיניות, צריכות לקבל מענה בשגרת החיים המודרניים התובעניים.
בילדותנו אנחנו שואבים את המודלים שלנו לזוגיות ולמיניות מהסביבה הקרובה, בדרך כלל מהורינו, ונחשפים לביטויים רבים שלהם בכל שלב ושלב בחיינו דרך ספרים, יצירות אמנות, פרסומות, אינסוף סרטים ומחזות, וכמובן דרך מסכי הטלוויזיה והמחשבים האישיים. בבגרותנו, כשאנחנו עומדים על דעתנו, עלינו לעצב לעצמנו את המודלים לאהבה ולמיניות — מודלים שיתאימו למי שאנחנו באמת, כאלה שיעשירו וישמחו אותנו.
אהבה היא דבר טבעי שפשוט קורה, וכל אדם חווה אותה במהלך חייו, הן כאהוב הן כאוהב. אי אפשר למנוע לב מלאהוב, אומר פתגם צרפתי ידוע, ואולי משום כך, משום שאנחנו סומכים על הטבע שיעשה את שלו, אין כיום בתי ספר לזוגיות שבהם אפשר ללמוד צעד אחר צעד כיצד לבחור נכון חבר או חברה שיתאימו למסע החיים הארוך, כיצד להבינם וכיצד להתענג בחברתם. שוב ושוב אנו נוכחים לדעת שברגעים הגורליים ביותר בחיינו, עלינו להסתדר בכוחות עצמנו ולנסות להיות מאושרים — ואם לא מאושרים, אז לפחות לא אומללים.
בקליניקה שלי אני פוגש נשים וגברים רבים בצמתים מכריעים בחייהם, ומניסיוני למדתי שבמאה ה-21 עומדות האהבה, המיניות הזוגיות בפני אתגרים כבירים נוספים.
הסדר החברתי הישן מתערער
לאחר אלפי שנים שבהן נשלטו נשים ללא מצרים על ידי גברים, הן קראו תיגר על העליונות הגברית בכל תחומי החיים. במקומות שונים בעולם יצאו נשים למאבק בתפיסת העולם המציבה את הגבר במרכז ואת האישה בשוליים, קראו לשוויון בין המינים על פי חוק, לשוויון הזדמנויות בחינוך ובתעסוקה, והוקיעו את האלימות כלפי נשים. השינוי הזה החל להתרחש לפני כמאה וחמישים שנה, ורק בארצות המערב, הרבה בזכות המהפכה הצרפתית, וביתר שאת ברגע שהוענקה לראשונה זכות הבחירה לנשים (ראו הערת אגב חמש־עשרה). שארל פוּריֶה, סוציאליסט צרפתי בן המאה ה-19, ראה ברעיון שחרור האישה את המפתח לשוויוניות בחברה כולה, והיה הראשון שהשתמש במונח פמיניזם. הוגה הדעות הליברלי בן זמנו, הכלכלן והפילוסוף הבריטי ג'ון סטיוארט מיל, כתב ב-1869 את המסה שעבוד האישה. כמו הוגים אחרים בני התקופה, ראה מיל בשוויון זכויות אזרחיות לנשים שלב מכריע בדרך לחברה ליברלית מתקדמת, וטען כי יש לעגן בחוק את זכויות הנשים, ובעיקר את ההגנה על גופן ועל רכושן. הרעיונות הפמיניסטיים האלה עלו בקנה אחד עם הרעיונות הליברליים של התקופה. הם הדגישו את הממד האוניברסלי המאחד את בני האדם באשר הם ואת הדמיון שבין נשים וגברים, וביטאו את השאיפה לשלב נשים במרחב הציבורי והפוליטי.
השינויים החברתיים והפוליטיים האלה ערערו תפיסות חברתיות ומגדריות שהיו כה מושרשות בחברה עד שנראו כמעט טבעיות ולא מעשה מחשבת האדם, ובמשך אלפי שנים נשים וגברים כאחד לא העזו לערער עליהן. לאחר עידנים שבהם גברים ניהלו את העולם, חרצו גורלות ועיצבו את האידיאל הנשי לפי צורכיהם, החלו הנשים להשמיע את קולן האותנטי ואת עמדותיהן בסוגיות פוליטיות וחברתיות, ושללו את תבניות החשיבה המקובלות לגבי מהו נשי ומהו גברי. התמורות החברתיות האלה, שהתחוללו בד בבד עם המהפכה התעשייתית והתקדמות נחשונית של המדע, השפיעו עמוקות על היחסים בין המינים ולא פסחו על חדר המיטות.
המהפכה המינית שהתרחשה בשנות השישים של המאה שעברה, קראה תיגר על קודים מסורתיים של התנהגות מינית ויחסים בין־אישיים וקראה לשחרור מיני של הנשים. השחרור המיני התבטא בין השאר בקבלה של יחסי מין שאינם הטרוסקסואליים מסורתיים, ביחסי מין לפני הנישואים, בשימוש באמצעי מניעה ובלגליזציה של ההפלות. נשים למדו להכיר את מיניותן ולחבב אותה, והחלו להתעורר מבחינה מינית. הן ראו בארוטיקה היבט נורמלי ובריא בחיי האדם, שאל לו להיות מודחק על ידי המשפחה, המוסר המיני, הדתי או המדינתי. המהפכה הפמיניסטית החזירה את האהבה אל חדר המיטות.
פמיניסטיות זועמות ערערו על ההגמוניה הגברית שנגזרה ממעמדו המועדף של הגבר בתרבות ובחברה, שאותה כינו פאלוצנטרית, כלומר חברה שבמרכזה עומד זקוף הפאלוס, איבר המין הגברי, שעל פיו יישק דבר, ושנועד לשרת את הפטריארכיה, כלומר את שלטון האב. המהפכה הפמיניסטית טלטלה את הסולם החברתי והקפיצה נשים מתחתיתו לשלביו העליונים. היא שינתה את האופן שבו נשים תופסות את נשיותן ואת מקומן בעולם, העצימה את כוחן הכלכלי והפוליטי והפחיתה את תלותן בגברים. גברים רבים רואים בפמיניזם קריאת תיגר על הגבריות ועל ערכי המשפחה, ומתקשים להסתגל לשינויים בתפקידים המסורתיים של נשים וגברים, המאיימים על הפריווילגיות שכה היו מורגלים להן. אין פלא אפוא שבחברה פאלוצנטרית, לעתים קרובות זוכה אישה עצמאית ומשוחררת לכינוי אישה מסרסת, רק בשל התעקשותה לחלוק עם הגבר את העוצמה החברתית השמורה לו.
ההשלכות של השינויים האלה מרחיקות לכת, הן עבור נשים הן עבור גברים. הַסדר החברתי הנוקשה והמאובן משתנה ללא הרף, ולא בלי מאבקים. מנקודת הזמן הצנועה שלנו בהיסטוריה, נוכל לשער בביטחון כבר היום שהתפיסות החברתיות החדשות תכלולנה גם הגדרות שונות וחדשניות של מגדר ומיניות, זוגיות ומשפחה. כמו כל מהפכה, המחשבה על העולם החדש והאמיץ שמחכה לנו היא מלהיבה ומפחידה כאחד. מצד אחד עינינו נשואות בתקווה אל עתיד טוב יותר, שוויוני וצודק יותר. מצד אחר ידוע שבכל מהפכה נערפים ראשים, מתחוללים מאבקי כוח, הפחד מפני הלא־נודע מושל בכיפה. אפשר לומר שאנחנו חיים, לטוב ולרע, בימי ביניים חדשים — הימים שבין העבר הקרוב והעתיד הרחוק.
בנקודת הזמן שספר זה נכתב אנו עדים לשלב רדיקלי נוסף במהפכה המתהווה, שהוא אולי תגובת נגד לזרמים השמרניים והשוביניסטיים שנלחמים ביתר שאת לשמר את הסדר הישן והטוב שקבעו הגברים. אנו עדים לאחוות נשים כלל־עולמית היוצאת נגד בעלי שררה וממון המנצלים מינית נשים בעולם העבודה. נשים הפסיקו להתבייש ולחשוב שהטרדות מיניות הן גזרת גורל, והן אינן מהססות עוד לעמוד על זכויותיהן ולתבוע את המטרידים. אחד הביטויים המרתקים של מהפכת נגד זו הוא הקמפיין הוויראלי metoo#, שהחל להתפשט כאש בשדה קוצים ברשתות החברתיות באוקטובר 2017 ונועד להוקיע התנהגות מינית בלתי הולמת, מטרידה ואלימה של גברים מפורסמים האוחזים בעמדות כוח. התופעה הזאת עדיין בעיצומה, אבל כבר עכשיו אפשר להיווכח בהשפעתה הבלתי הפיכה על החברה האנושית.
טובים השניים מן האחד
הספר הזה נועד לעודד נשים וגברים לא לפחד מהאתגרים האישיים הניצבים לפניהם בפתח המאה ה-21 רבת התהפוכות. הוא קורא להם לשתף פעולה וליצור הווה טוב לעצמם ועתיד מבטיח לדורות הבאים. על הכוח שבזוגיות מוצלחת עמד כבר החכם באדם, שהבין את חשיבותם של הדברים הפשוטים לכאורה, הנוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו ולסדר החיים הבסיסי:
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן־הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם. כִּי אִם־יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת־חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם (קוהלת ד, ט־יא).
אמרנו כבר שכל זוגיות טובה מושתתת על מיניות מספקת, לכן צריכים נשים וגברים כאחד לטפח את מיניותם יחד ולחוד, לדעת כיצד לגרום עונג זה לזה, וכיצד לתעל את האנרגיה המינית לבניית חיים משותפים מספקים.
בהיותי רופא־סקסולוג, אני מאמין שתפקידי ללמד את המטופלים שלי לאהוב, פיזית ורגשית, ולסייע להם בכל האמצעים העומדים לרשותי להתגבר על קשייהם הרגשיים והמיניים ועל החששות הנובעים מהם. לעשות אהבה, לאונן, לחיות חיי רווקות, להיות במערכת יחסים — כל אלה אמורים להיות בין הדברים המהנים ביותר בחיינו.
הערת אגב ראשונה: מדריכי המין המפורסמים בהיסטוריה
ספרי הדרכה לחיי אהבה ומיניות היו תמיד אמצעי פדגוגי לחינוך ההמונים, ועד העת המודרנית נכתבו בעיקר על ידי גברים ולמען גברים. העתיקים שבהם מקורם באסיה. סקס נחשב בסין טבעי והיבט חשוב של החיים שאף תורם לבריאות האדם ולאריכות חייו. למעשה בשפה הסינית, סקס וטבע הן אותה מילה, Xing. מדריכי המין הסיניים הקדומים משקפים גישה זו. הם כללו עצות למשחקים מקדימים, למניעת היריון, תנוחות מין מומלצות. ולעתים גם איורים. דומה שהסינים היו הראשונים בהיסטוריה האנושית שהמליצו על עינוג האישה ועל דחיית רגע השפיכה של הגבר, בגלל אמונתם שאנרגיית החיים, הצ'י, מתחזקת ככל שמתארך המגע המיני. רוב מדריכי המין הסיניים הקדומים התמקדו באיזון שבין שני הכוחות ההפוכים אך המשלימים ביקום, שלפי הדאואיזם, מגולמים ביינג (הטבע הגברי) וביאנג (הטבע הנשי).
שני מדריכים קדומים נוספים שנכתבו בסין לפני כמעט חמשת אלפים שנה הם אשת הירח ("סו אֵ פיאן") שכלל ארבעים ושלוש דרכים לעשות אהבה מענגת בין פקיד בכיר ובת זוגו שמתרחשות בגנים וביערות, ולאחר ספר הלוטוס הזהוב ("ג'ינג פינג מיי"), שהוא מעין דין וחשבון על כל פרשיות האהבה של קיסר פיקטיבי.
המדריך הסיני המפורסם ביותר נכתב לפני כחמשת אלפים שנה ("סו נו ג'ינג"), המדריך של הגברת הטהורה, ובו משוחחים הקיסר ונערה פשוטה על היבטים שונים של המין. המדריך הפך במשך דורות לתנ"ך של המין ולספר הדרכה רפואי. הוא כולל הסברים על רזי המין, שאותם נותן חכם מיתולוגי לשתי נשים שאמורות להעניק הדרכה מינית לנסיך.
יין ויאנג
הקאמה סוטרה, מדריך המיניות העתיק שנכתב בסנסקריט והתפרסם ככל הנראה במאה השישית לפני הספירה, מורכב משלושים וחמישה פרקים, המסודרים בשבעה חלקים, וכולם נכתבו בידי מומחים בכל תחום ותחום. למדריך נלווים שישים וארבעה איורים של תנוחות מין מומלצות. האהבה בקאמה סוטרה מוגדרת כאיחוד שמימי, והסקס כפעילות מומלצת שיש לעשותה בכובד ראש ובמסירות.
דווקא העולם המוסלמי הכיר בחשיבות הלימוד על מיניות האדם הרבה לפני המערב. לפני כאלף שנה התפרסם בערבית הספר גן התענוגות, מדריך לשיפור חיי האהבה והמיניות שכתב עלי אבן חַזְם האנדלוסי, שהיה מורה דת וחכם הלכה מוסלמי. היצירה הזאת, שהקדימה את זמנה, תורגמה לשפות רבות והיתה בשימוש כאלף שנה. במאה ה-15 התפרסמה בערבית היצירה הספרותית הגן המבושם מאת המחבר הערבי עומר נפסאווי, העוסקת בהיבטיה הרבים והמגוונים של המיניות. הספר התפרסם ברחבי העולם הערבי והפך להיות הקאמה סוטרה של דוברי הערבית. הספר מציג מגוון דעות באשר לדברים ההופכים גברים ונשים לאטרקטיביים, מציג פרקטיקות מיניות שונות, מפרש חלומות מיניים, מזהיר מפני מחלות מין ומציע טיפולים לחסרי המזל שחלו בהן. הספר תורגם לאנגלית ולצרפתית במאה ה-19.
תרבות המערב הפגינה במשך מאות שנים יחס מסויג למדריכי מיניות, על אף השמועות בדבר פרסומם בתרבויות אחרות. יוצא הדופן היה המשורר הרומי אובידיוס, שפרסם בתחילת המאה הראשונה לספירה את היצירה אמנות האהבה שהיא סדרה בת שלושה כרכים שנכתבה בחרוזים ובמרכזם אמנות הפיתוי. הספר הראשון עסק בכיבוש לבבות הנשים, השני בשמירת האהובה לצדך, ואילו השלישי, שנכתב בתקופה מאוחרת יותר, פנה לנשים והורה להן כיצד למשוך את לב הגברים.
ב-1671 פרסמה מיילדת בריטית ושמה ג'יין שארפ מדריך מין פופולרי, ושילבה בו את עיקרי הידע הרפואי של התקופה לצד אנקדוטות אישיות מעבודתה כמיילדת במשך שלושה עשורים. הספר נקרא המדריך למיילדות, או אמנות המיילדות המוכחת, והוא קרא תיגר על הכתבים הרפואיים המסורתיים. קהל היעד שלו היה גברים ונשים המעורבים בתהליך ההיריון והלידה וכן מיילדות, ולמרות מחירו הגבוה, נמכרו ארבע מהדורות שלו עד 1725.
המדריך כלל תיאורים אנטומיים של מערכת הרבייה, הן של זכרים הן של נקבות, הסברים בדבר התפיסות המקובלות בחברה והקושי שעולה מהן, פרטים על תהליך היווצרותו והתפתחותו של העובר ועל הקשיים הנפשיים והגופניים במהלך ההיריון ובלידה, וכן עצות, למשל כיצד לחיות חיים בריאים לאחר הלידה, והנחיות הנוגעות להנקה ולתזונת תינוקות. שארפ עודדה נשים וגברים כאחת לחוות את ההנאה הגופנית המלווה את תהליך הרבייה, והדגישה את חשיבותה להצלחת התהליך. עוד הוסיפה שבלעדי האורגזמה, הן הגברית הן הנשית, לא תצליח האישה להיכנס להיריון לעולם.
ג'יין שארפ תרמה רבות להשוואת החינוך של נשים לזה של גברים, שהיו עד אז שומרי הידע האנושי הבלעדיים וזכו להשכלה רחבה, וקראה לזכותה של האישה על גופה. היא לא היססה לבקר בספרה את הממסד הגברי בן זמנה, שביקש להשתלט גם על ענייני ההיריון והלידה ולדחוק את הנשים המיילדות מתפקידן המסורתי. היא התנגדה לכניסתם של רופאים ושל מיילדות ממין זכר לחדר הלידה, והעלתה על נס את היתרון המגדרי שיש לנשים בתחומים אלה לפחות. לטענתה, ההיריון והלידה הם תהליכים טבעיים שנשים מיילדות מנוסות מבינות בהם הרבה יותר ממומחים גברים, שכן הידע של גברים נבנה בתנאי מעבדה ובאופן שכלתני ומרוחק, ללא תצפיות והתנסות מעשית בתהליכי ההיריון והלידה. שארפ התנגדה להעברת הלידה מהבית אל מרכזים רפואיים מנוכרים. היא קראה לנשים לא להתבייש בביולוגיה ובאנטומיה של גופן, ולהתנגד לתפיסה הרווחת שהאישה היא גרסה נחותה של הגבר ושתפקידי הרבייה שלה הם מטבעם פסיביים. את הרחם היא כינתה בספרה "מקסים ומקור החיים", ואת צוואר הרחם "ורד" או "כתר", והפליגה בשבחי יכולתו להתכווץ ולהתרחב. בדימויים אלה, שבחרה בקפידה, השיבה שארפ לאיברי המין הנשיים את כבודם האבוד ואת יופיים. התרבות הפאלוצנטרית בת זמנה הבאישה את ריחו של הרחם וראתה בו מקום אפל ומסוכן ולא היגייני, ואילו שארפ קראה לנשים לראות מבעד לחשכה את האמיתות הקשורות לגופן.
בשלהי המאה ה-19 העזה אישה ושמה אידה קראדוק לפרסם מדריכים אחדים העוסקים במיניות האדם. ספריה ליל החתונה (The Wedding Night) וחיי נישואים נכונים (Right Marital Living) הוכרזו ספרי תועבה, והיא נידונה למאסר. במשפטה האחרון אסר השופט על חבר המושבעים לקרוא את הספר שבגינו הועמדה לדין, משום שלדבריו הכיל תועבה, זימה ולכלוך. היא נידונה לחמש שנות מאסר ושמה קץ לחייה בהיותה בת ארבעים וחמש.
החל במחצית השנייה של המאה העשרים, אחרי מאות שנים שבהן נחשבו השיחה והקריאה בענייני מין לטאבו בתרבות המערבית, התהפכו היוצרות. רוחות המהפכה המינית נשבו בעולם כולו, והולידו ספרות ענפה של מדריכי מין. צמד החוקרים החלוציים ויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון, שחקרו את ההתנהגות המינית, פרסמו את מסקנות מחקריהם בשני ספרים: התגובות המיניות האנושיות (1966) וחוסר ההתאמה המינית האנושית (1970). ספריהם הפכו לרבי מכר ושינו תפיסות רבות שהיו מקובלות עד אותה העת בנוגע למיניות, בעיקר זו של האישה. ב-2016 שודרה סדרת טלוויזיה שעקבה אחר צמד החוקרים המהפכני הזה.
רב המכר המודרני הראשון בסוגת מדריכי המין היה הספר כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול, שכתב דיוויד רובין. הספר התפרסם בארצות הברית ב-1969, ושלוש שנים לאחר מכן זכה לגרסה קולנועית של וודי אלן. רב מכר נוסף היה הספר המהפכני והנועז לתקופתו חדוות המין, שכתב ד"ר אלכס קומפורט וראה אור ב-1972. ב-2008 יצאה מהדורה חדשה שלו, ולמלאכת העריכה נבחרה אישה, שנתנה מקום שווה במדריך לנשים. הבאים בתור היו ספרי הדרכה מינית לבני הנעורים, שהצביעו על החשיבות שרואה החברה במתן חינוך מיני לבני אדם צעירים, על סף היכנסם לעולם המבוגרים.
אם לא בית ספר, אז לפחות ספר
הספר הזה שם לו למטרה קודם כול להאיר את עיניכם, קוראות וקוראים יקרים, שכולנו, גברים כנשים, נבראנו שונים, אם כי שווים, ולהבין שההבדלים בין המינים ובין אנשים ניתנים לגישור ויכולים לשמש בסיס איתן לזוגיות מאושרת ומספקת. כינסתי בספר ידע רב ותובנות שרכשתי במהלך השנים בכל הנוגע לבחירה נכונה בבני זוג, והוספתי כללים שיסייעו לכם להבין את בני ובנות הזוג שלכם ולחיות עימם באושר ובהנאה.
אפשר לראות בספר הזה מדריך יישומי לזוגיות ולמיניות. הוא מיועד לכל המעוניינים להבין את מיניותם ואת מיניות בן או בת זוגם ולשפר את חייהם במישור האינטימי, ולא רק לאנשי מקצוע. דנתי בספר במצבים שכיחים שבהם צפויים זוגות להיתקל במהלך חייהם המשותפים, בשאלות מטרידות שאני נשאל שוב ושוב, ובדרכים שונות לטפל בבעיות שונות. כיוון שרבים נזקקים בשלב כלשהו בחייהם לעזרתו של סקסולוג, רופא סקסולוג או מטפל זוגי, לעתים של כל השלושה גם יחד, אציין את המצבים שבהם כדאי לפנות לייעוץ מקצועי זה או אחר.
חובבי ההיסטוריה והאנתרופולוגיה שבכם ישמחו למצוא בספר הערות אגב העוסקות בתולדות המיניות והזוגיות משחר ההיסטוריה ועד ימינו. אפשר לקרוא חלקים אלה בנפרד משאר הספר, ברגעים שמתחשק להרחיב מעט את הדעת ולהפליג על כנפי הדמיון אל מחוזות רחוקים, מקום משכנם של אלים ואלות, נסיכים ונסיכות ושאר גיבורים אגדיים. הסיפורים על אודותם נולדו בימים רחוקים מאוד וסופרו בעל פה סביב מדורות השבט, הם נועדו לחקור את התעלומות הגדולות של החיים שהן חידת מוצאנו, ואת סודות היקום, וכן להסדיר יחסים אנושיים בדרגות קרבה שונות. משעלו הסיפורים לראשונה על הכתב, החלו בני האדם לעשות בהם גם שימושים ספרותיים, לערוך אותם ברוח הזמן, להבליט או להצניע בהם חלקים שונים, לגזור מהם מוסר השכל. לימים, בעיקר במערב, התגלגלו המיתוסים האלה אל הדתות המונותאיסטיות, והפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו.
אנחנו מזהים את עצמנו עם גיבורי הערות האגב ומזדהים איתם ומוצאים בדמותם הד לשאלות הקיומיות שמעסיקות אותנו, כי מיתולוגיה, גם כשהיא מתארת את עלילות האלים, עוסקת בנושאים שעניינו את מחבריה האנושיים. האלים, הדומים להפליא לבני התמותה, רק צבעוניים ונשגבים מהם, ואינסוף הסיפורים הנקשרים בדמותם, משקפים את האתגרים שביחסים בין המינים ואת הקשיים שבחיים משותפים, נושאים שהיו מוכרים לגברים ולנשים בכל הזמנים ובכל התרבויות. הדמויות האגדיות הרבות מספור מייצגות כל גבר ואישה בצמתים שונים בחייהם: כשהם מתמודדים עם אם מנוכרת, כשהם בונים מערכת יחסים זוגית ומתמודדים עם משיכה ועם דחייה, כשהם נלחמים בפחדים אמיתיים ודמיוניים או משתוקקים לתת אמון וליצור אינטימיות. האתנולוג והוגה הדעות הנודע קלוד לוי־שטראוס טען שתפקידו של המיתוס לספק לנו מודל שבעזרתו נוכל לגבור על הסתירות הרבות בחיינו. הסופר האיטלקי רוברטו קאלאסו כתב ש"בין מיתוס להיסטוריה דברים אלה לא אירעו מעולם ובכל זאת הם קיימים תמיד".
לעיניים מודרניות, הרפתקאות האלים נראות אולי כמו טלנובלות דמיוניות, אך למעשה האהבה המיתית דומה לאהבה האמיתית יותר מכפי שנדמה לנו, ואף רלוונטית יותר לחיינו. בניגוד לאגדות מודרניסטיות ולסרטים רומנטיים שמתמקדים בשלב ההתאהבות, קשה ככל שיהיה, ונחתמים ברוח המשפט האלמותי "ומאז הם חיו יחדיו באושר ועושר", מעשיות עממיות וסיפורי מיתולוגיה רבים עוסקים בשלבים הזוהרים פחות בחיי הזוגיות: בשגרה ובהתמודדות עם הורות, בגידות ושחיקת האינטימיות במרוצת השנים.
אגדות ילדים רבות מהמאות ה-16 וה-17, שעליהן מבוססים גם סרטי דיסני רבים, היו נחשבות כיום, בגרסתן המקורית, לסיפורי אימה לא רק בעיני ילדים אלא גם בעיניהם של קוראים מבוגרים. ילדים אובדים ביערות, גדלים בחסות אימהות חורגות מרשעות, גברים זאבים, איש באגדות אינו מאושר באמת. בספרו ״קסמן של אגדות״ מסביר ברונו בטלהיים שסיפורים אלה נועדו להכין את הילדים למציאות העגומה והקצרה ולקשיי החיים הצפויים להם. לא במקרה אגדות רבות נחתמות במשפט האלמותי: ומאז הם חיו באושר ועושר. הנצח הזה היה קצר.
מעניין לציין שהאישה בגרסאות המקוריות של אגדות אלה לא היתה כנועה וצייתנית. ההפך הוא הנכון: דמויות הנשים באגדות היו בעלות תושייה, חכמות, חזקות, ועם זאת היה עליהן להתאים את עצמן לציפייה החברתית שיישארו בתולות עד החתונה, וכן לרעיון שעתידן תלוי באופן בלבדי בגבר שיבחר בהן לאישה. ביקורת רבה נמתחה על וולט דיסני על שבחר למחוק את המאפיינים החיוביים של הנשים והפך אותן בסרטיו לנשים חלשות וכנועות במשך יותר משישים שנה. רק בלחצן של ביקורות פמיניסטיות החלו סרטי דיסני האחרונים להציג סוף־סוף גיבורות עצמאיות שאינן נופלות בחוכמתן ובאומץ לבן מדמויות הגברים.
ספר זה נועד ללמד אתכם את כללי המשחק המורכב הזה שבין המינים, כללים שיש לכבדם כדי לדעת לאהוב ולהיות נאהבים. הכללים שכינסתי בו יעזרו לכם לתקשר ולעשות אהבה טוב יותר, ליהנות ולהיות מאושרים יותר יחד. ברוכים הבאים למדריך האהבה, המיניות והזוגיות במאה ה-21.
.jpg)
