הקדמה
את, שיושבת שנים בקובייה קטנה שהיא חלק ממה שנקרא ״אופן ספייס״, אבל לפעמים היא נורא סגורה וחונקת. כל מי שסביבך רואה בדיוק מה את עושה ושומע כל שיחת טלפון שלך. את מרגישה שהחיים הובילו אותך לכאן, אבל לא לכאן התכוונת להגיע.
אז למה את יושבת כאן? את כבר לא ממש זוכרת. אולי נלחצת ועשית מהר תואר במשהו ש״יש בו עבודה״. אולי התגלגלת לכאן במקרה ופשוט נשארת כי זה נוח וכי את מפחדת משינויים והשכר פה לא רע ויש לך תנאים מעולים.
טוב, לפחות ככה אמא שלך אומרת.
וייתכן שבהתחלה אפילו נהנית. אבל עברו כמה וכמה שנים והקסם פג. איפה הסיפוק? לאן נעלמה השאיפה למיצוי העצמי? איפה הפֶּשן? ותחושת השליחות? הם לא כאן. כל מה שיש זה מונה חשאי שסופר בכל בוקר מחדש את הדקות שנשארו עד סוף היום.
את, ששואלת את עצמך: האם זה הכול? האם זו המשרה שממנה תצאי לפנסיה ועד אז כך ייראו חיי העבודה והקריירה שלך?
אם השאלות האלה נעשות טורדניות, זה סימן שהגיע הזמן שלך. הזמן להמציא את עצמך מחדש. את יודעת שזה נכון, אבל את גם פוחדת.
מה זאת אומרת, להמציא את עצמי מחדש?
במה זה כרוך?
מה יקרה לעצמי הישנה?
ואם אני לא אוהב את עצמי החדשה?
האם אני בכלל מתאימה לחיי עצמאות?
ואם אעבור לעבוד כשכירה במקום אחר ובסוף זה יהיה בדיוק אותו הדבר כמו פה?
או יותר גרוע?
ונניח שאני רוצה לעשות שינוי, איך זה עובד בכלל?
הפחד משתק. אז את פשוט ממשיכה בשגרה הרגילה והמוכרת.
אבל גם את, כן את, שהרגע השתחררת מהצבא בלי בגרות וששמעת כל חייך מהמורים או מההורים שלך ששום דבר לא יֵצא ממך.
ואת, שהרגע פיטרו אותך מהעבודה שכל כך אהבת ועכשיו את כועסת ועצובה ומתוסכלת, וחושבת ששום עבודה אחרת לא תעשה אותך מאושרת כמו זאת שהיתה לך. ושאולי את לא שווה שום דבר אם פיטרו אותך.
וגם את, שבן זוג או בת זוג שתלטנים, או חברה לא מפרגנת, גרמו לך להרגיש או לחשוב שאת כישלון.
ואת, שמרגישה שכולם סביבה מצליחים, שכל מה שהם נוגעים בו נהפך לזהב, ורק את נותרת מאחור. הבן של השכנה שלך דפק אקזיט, החברה הכי טובה שלך מחזיקה בג'וב חלומי והילדה הכי מעפנה שהיתה איתך בתיכון מנהלת היום חמישים עובדים ומרוויחה סכום גבוה פי שלושה משכר הדירה שלך, שאת משלמת רק בקושי.
וגם את, שממלאת את התפקיד שלך בהצטיינות כבר תקופה ארוכה, אבל איכשהו הקידומים פוסחים עלייך, ואנשים שאת חושבת שראויים הרבה פחות ממך מתקדמים וחולפים על פנייך בדרך לצמרת, ואת מרגישה שאת נשארת מאחור. או שאולי את שקופה, לא רואים אותך ולא מביאים אותך בחשבון.
ואפילו את, שכבר הקמת מיזם והשקעת את הכסף שלך ברעיון מעולה שהיה לך, אבל מרגישה שהדברים לא הצליחו במידה שקיווית ואת אולי מצטערת בסתר לבך שלקחת את הסיכון, ותוהה אם כל המאמץ הגדול היה בכלל שווה.
אני רוצה שתדעי שאני הייתי בדיוק כמוך. אולי אפילו התחלתי מנקודת פתיחה גרועה משלך.
הייתי בת לאם חד־הורית, ממושבה חקלאית קטנה הרחק מהמרכז, אחותי הקטנה והיחידה חלתה בסרטן ואבא שלי נטש.
התחלתי עם אפס הנחות, אפס קשרים ואפס מקפצות.
אבל הייתי נחושה להצליח ויצאתי לבדי לדרך מפותלת אך מחושבת, והצלחתי כנגד כל הסיכויים לעשות את זה בעולם הגדול, התחרותי, הקשוח ולעתים מאוד גברי.
את ואני זה אותו הדבר. אני לא קוסמת. הרבה דברים שאספר לך עכשיו אני מנתחת רק בדיעבד. לא כל צעד שלי נעשה מתוך מודעות ומחשבה. וזה גם היתרון שלך עלי. אני נותנת לך את הידע שלי לא היה בזמן אמת.
אני מזמינה אותך לבוא ולקחת את הידע, ליישם אותו ולהפוך את עצמך למותג, לבוס של החיים שלך!
תאמיני שהחיים הטובים מגיעים לך ותחיי אותם בשביל עצמך. בשביל האושר שלך.
הנה משפט שנחזור עליו עוד הרבה פעמים: את הבוס של החיים שלך! את יכולה לעשות הכול. כי מה שבאמת תרצי יכול לקרות לך, אם רק תדעי איך לנהל את החיים שלך ולסלול את הדרך הנכונה ביותר שתוביל להגשמה עצמית.
אנחנו חיות בתקופה שבה נשים מאיישות תפקידי מפתח, תפקידים שפעם היו שמורים לגברים בלבד (מאיישות — כן, אבל עדיין לא מספיק!). תקופה שבה נכון וצריך לדרוש משכורות זהות לאלה של גברים. תקופה שבה נושבות רוחות של שינוי, העצמה ושוויון. תקופה שבה נשים לא מוותרות ולא שותקות. מי טו. בכל מובן.
ברוכה הבאה לעידן החדש. אמא שלך וסבתא שלך הרגישו אסירות תודה שמצאו עבודה ונשארו בה עד הפנסיה. העידן החדש שונה. הוא פתח אפשרויות ללא סוף, ולא רק טכנולוגיות. הוא פתח דלתות ולא רק מגדריות. הוא נתן את האות לחופש תעסוקה ולמעברים קלים בין מקומות עבודה. וככה גם את הולכת להיות: בעלת אפשרויות אין־סופיות.
המטרה שלי בכתיבת הספר הזה היא שלא תחיי בתחושה שאת מתבזבזת בחיים האלה. שתרגישי בכל יום שאת מגשימה את עצמך ומלאה בעצמך במובן החיובי של הביטוי הזה. שאת לוקחת בשתי ידיים את החיים שמגיעים לך. החיים שרשומים על שמך. וכל זה מתחיל פה. עכשיו. מהיום.
אני ניצבת בדרך כשמאחורי שנים של ניסיון והתקדמות מקצועית ואישית, חוויות גדולות מהחיים שעברתי, אבל גם כישלונות מהדהדים, אכזבות קשות ודיכאונות מרים, שגרמו לי לרגעי ייאוש ורצון להרים ידיים. אני רוצה להעביר לך את הידע שלי, ידע שנרכש במאבקים ובדרך של ניסוי וטעייה — כדי שגם את תוכלי להגשים את עצמך. אין מראה מתסכל מנשים מוכשרות, מעניינות, חזקות ומיוחדות שרוצות מאוד אבל לא מגשימות את עצמן, כי תמיד יש משהו. עכשיו זה הזמן של הבן זוג. עכשיו זה הילדים. והפחד מכישלון והפחד מעבודה בסביבה גברית. והשאלות הקבועות של ״האם אני מספיק טובה?״ והוויתור המהיר.
לא! את יכולה! אם תרצי משהו באמת — תגשימי אותו.
הספר הזה נכתב כדי שלא תסתכלי אחורה בזעם וכדי שלא תכעסי על עצמך על שוויתרת מהר מדי ומוקדם מדי, ולא הלכת בעקבות החלומות האמיתיים שלך.
לוויתור יש טעם מר. להצלחה יש טעם מתוק ונפלא. טעם של עוד. אני כותבת לך את הספר הזה כדי שתממשי את כל הפוטנציאל שלך, שיש בך, שהוא אַת משכבר. שתטעמי את טעם ההצלחה, ושתדעי שהתשובה לכל הספקות הגדולים היא אחת:
כן, את מספיק טובה, בהחלט כן.
