שומרת הערים האבודות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שומרת הערים האבודות
מכר
אלפי
עותקים
שומרת הערים האבודות
מכר
אלפי
עותקים

שומרת הערים האבודות

4.8 כוכבים (155 דירוגים)
ספר דיגיטלי
39
ספר מודפס
79.2 מחיר מוטבע על הספר 99

עוד על הספר

שאנון מסנג'ר

שאנון מסנג'ר היא בוגרת בית הספר לאמנויות הקולנוע של USC (אוניברסיטת דרום קליפורניה), שם למדה, בין השאר, שהיא אוהבת לצפות בסרטים הרבה יותר מאשר ליצור אותם. היא גם אוכלת בקביעות קאפקייקס לארוחת בוקר, ישנה עם בובה כחולה בצורת פילה ששמה אלה, ומדי פעם נתפסת כשהיא מדברת עם אנשים דמיוניים — כך שזה אך טבעי עבורה לכתוב סיפורים לילדים ולנוער. שומרת הערים האבודות הוא הספר הראשון שלה. היא מתגוררת בדרום קליפורניה עם בעלה ועם מספר מביך של חתולים. חפשו אותה באינטרנט בכתובת:

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

רב־מכר של ה"ניו יורק טיימס"
זוכה מדליית קליפורניה לסדרה לקוראים צעירים
 
לסופי פוסטר יש סוד: היא קוראת מחשבות.
הסוד הזה גורם לה להתרחק מכל הסובבים אותה בבית הספר ואפילו במשפחתה.
אבל אז היא פוגשת את פיץ, נער מסתורי שצץ פתאום משום מקום, וכמוה – גם הוא קורא מחשבות.
המפגש הזה משנה את חייה.
סופי בת ה-12 מגלה עולם חדש וקסום, שבו היא יכולה להרגיש סוף־סוף שייכת.
עולם שיש בו יצורים קסומים, אֶלפים בעלי כוחות מדהימים וערים אבודות.
עולם שבו אורבת לה סכנה גדולה.
 
"ספר ראשון בסדרה מבטיחה ומסעירה"
״בוּקליסט״

פרק ראשון

הקדמה
 
 
שברי זיכרונות מעורפלים צפו בראשה של סופי, והיא לא הצליחה לחבר אותם זה לזה. היא ניסתה לפקוח את עיניה, אבל לא ראתה דבר פרט לחשיכה. משהו נוקשה לחץ על מפרקי ידיה ועל קרסוליה, ולא אִפשר לה לזוז.
גל קור חלף בגופה במהירות כשפשטה בה ההבנה המחרידה.
היא בת ערובה.
פיסת בד שהוצמדה לפיה החניקה את זעקתה לעזרה, וריח מתקתק של סם הרגעה צרב באפה בשעה ששאפה אוויר, וגרם לראשה להסתחרר.
האם הם עומדים להרוג אותה?
האם הברבור השחור באמת עומד להרוס את היצירה שלו? אם כך, מה הייתה המטרה של פרויקט מונלארק? מה היה הטעם בלהבת הנצח?
הסם המרדים גרם לה לשקוע בתהום נטולת חלומות, אך היא נאבקה בו ונצמדה בכל כוחה לזיכרון האחד שיכול היה להאיר את הערפל הסמיך, האפל, בקרן אור זעירה. זוג עיני טורקיז יפהפיות.
העיניים של פיץ, החבר הראשון שלה בחייה החדשים. החבר הראשון שלה אי פעם.
לולא הבחינה בו באותו יום במוזיאון, אולי דבר מכל זה לא היה קורה.
לא. היא ידעה שגם אז זה היה מאוחר מדי. השריפות הלבנות כבר השתוללו, התפתלו אל עבר העיר שלה ומילאו את השמים בעשן מתוק ודביק.
הניצוץ שהבעיר את הלהבה.
 
 
 
פרק 1
 
 
"מיס פוסטר הצעירה!" מר סוויני תלש את כַּבְלֵי האוזניות מאוזניה, וקולו המאנפף קטע בבת אחת את המוזיקה הרועשת. "החלטת שאת חכמה מדי, ולכן את לא צריכה להקשיב להסברים האלה?" אמר.
סופי התאמצה לפקוח את עיניה ונאבקה בגל כאב מוחץ. אורות הפְלוּאוֹרֶסנט הבוהקים השתקפו מבעד לקירות הכחולים של המוזיאון והעצימו את כאב הראש שהלם ברקותיה.
"לא, מר סוויני," מלמלה והתכווצה תחת מבטיהם של חבריה לכיתה. היא פיזרה סביב פניה את שערה הבלונדיני, שהיה באורך הכתפיים, בתקווה שיסתיר אותה. בדיוק מתשומת לב כזאת ניסתה להימנע בכל כוחה. לכן גם לבשה בגדים בצבעים דהויים ונבלעה מאחור, מוסתרת על ידי הילדים האחרים, שהיו גבוהים ממנה ב-30 סנטימטר לפחות. זו הייתה הדרך היחידה לשרוד כתלמידת תיכון בת שתים־עשרה. "אז אולי תוכלי להסביר מדוע את מקשיבה לאייפוד שלך במקום להתקדם עם כולם?" מר סוויני נופף באוזניות שלה כאילו היו ראיות לביצוע פשע. מבחינתו, זה בדיוק מה שהן היו. הוא גרר את הכיתה של סופי למוזיאון לתולדות הטבע בפארק בַּאלְבּוֹאָה, וחשב שהתלמידים שלו יתלהבו מטיול של יום שלם. הוא לא הבין שכל עוד הפסל הענק — העתק מדויק של דינוזאור — לא התעורר לחיים והתחיל לטרוף אנשים, זה לא עניין אף אחד.
סופי תלשה לעצמה ריס — הרגל עצבני — ובהתה בנעליה. לא הייתה לה שום דרך להסביר למר סוויני מדוע היא זקוקה למוזיקה כדי להפסיק את הרעש. הוא לא שמע אפילו את הרעש.
מלמולים של עשרות תיירים הדהדו מהקירות, שעליהם היו סדורים מאובנים שורות־שורות, והציפו את החדר המחניק. אבל הקולות הפנימיים שלהם היו הבעיה האמיתית.
מוֹחה של סופי קיבל תשדורות של קטעי מחשבות פזורים, מנותקים זה מזה, כאילו הייתה בחדר עם מאות מסכי טלוויזיה שהקרינו תוכניות שונות בו־זמנית. הם פילחו את התודעה שלה והותירו בעקבותיהם כאב חד.
היא הייתה מוזרה.
זה היה הסוד שלה — עול שהעיק עליה מאז נפלה ונחבלה בראשה כשהייתה בת חמש. היא ניסתה לחסום את הרעש, להתעלם ממנו. דבר לא עזר. והיא לא יכלה לספר על כך לאיש. הם לא יבינו.
"מכיוון שהחלטת שאת לא זקוקה להרצאה הזאת, אז אולי תרצי לנו בעצמך?" שאל מר סוויני. הוא הצביע על הדינוזאור הכתום העצום, בעל המקור הברווזי, שניצב במרכז החדר. "הסבירי לכיתה במה שונה הלַמְבִּיאוֹזָאוּר משאר הדינוזאורים שלמדנו עליהם."
סופי החניקה אנחה כשעלה במוחה הֶבזק של כרטיס המידע שהוצמד למוצג בתערוכה. היא הציצה בו כשנכנסו למוזיאון, והזיכרון הצילומי שלה הנציח כל פרט ממנו. בזמן שדקלמה את העובדות התעוותו פניו של המורה בזעף, והיא שמעה את מחשבותיהם של חבריה לכיתה שהלכו ונעשו שליליות, חמוצות. הם לא בדיוק העריצו את המחוננת של הכיתה. הם כינו אותה מְחוֹנְצְבֶּנֶת.
היא סיימה לענות, ומר סוויני רטן משהו שנשמע כמו "חכמולוגית" תוך שהוא מתקדם משם הלאה, אל האולם הבא. סופי לא הלכה בעקבותיו. הקירות הדקים שהפרידו בין שני החדרים לא הצליחו לחסום את הרעש, אבל עמעמו אותו מעט, והיא נאחזה בתחושת ההקלה המעטה שסיפקו לה.
גארווין צ'אנג, נער שלבש טי שירט שעליה הכיתוב "תפוס מרחק, אני מפליץ!", פלט בלעג כשחלף על פניה: "כל הכבוד, סופר־פריקית. אולי יכתבו עלייך עוד כתבה. 'ילדת הפלא מלמדת כיתה על דְפוּקוֹזָאוּר'."
גארווין היה עדיין ממורמר משום שאוניברסיטת ייל העניקה לסופי מלגת לימודים מלאה. מכתב הסירוב שנשלח אליו הגיע כמה שבועות קודם לכן.
אבל לסופי לא הרשו ללמוד שם.
ההורים שלה אמרו שזה יגרור יותר מדי תשומת לב, שזה מלחיץ מדי ושהיא צעירה מדי, וסוף פסוק.
כך שהיא עמדה ללמוד בסיטי קולג' שבסן דייגו, שהיה קרוב וקטן הרבה יותר — עובדה שעיתונאי מעצבן אחד חשב שהיא מצדיקה ידיעה בעיתון המקומי. ואכן, יום קודם לכן התפרסמה כתבה מעוטרת בתצלום שלה מתמונת המחזור - ״ילדת פלא מעדיפה את סיטי קולג' על פני ליגת הקיסוס היוקרתית." ההורים שלה השתגעו כשראו את העיתון. בעצם המילה הזאת לא מצליחה לתאר את מה שהרגישו. יותר ממחצית החוקים שקבעו נועדו לעזור לסופי "להתחמק מתשומת לב מיותרת". ידיעה בעמוד הראשון הייתה פחות או יותר הסיוט הכי גדול שלהם. הם אפילו התקשרו למערכת העיתון כדי להתלונן.
העורך נשמע לא מרוצה בדיוק כמוהם. הכתבה הזאת התפרסמה בִּמקום כתבה על הפירומן שהטיל אימה על העיר — ובעיתון עדיין ניסו להבין איך התרחשה הטעות הזאת. שריפות מסתוריות, להבות לבנות ועשן בריח שמזכיר סוכר שרוף היו חשובים יותר מכל דבר אחר. בטח יותר מסיפור על ילדה לא חשובה שרוב האנשים התאמצו מאוד להתעלם מקיומה.
עד עכשיו, לפחות.
מעברו השני של המוזיאון הבחינה סופי בנער גבוה, כהה שיער, שקרא בעיתון של אתמול. בעמוד הראשון שלו התנוססה התמונה המביכה שלה בשחור־לבן. ואז הוא הרים את עיניו ונעץ בה מבט. היא מעולם לא ראתה עיניים בגָוֶון כזה של כחול — אמיתי, כמו פיסות הזכוכית החלקות שמצאה פעם בחוף הים — והן היו בהירות כל כך עד שהבהיקו. הֶבזק חלף על פניו כשהבחין במבטה. אכזבה?
לפני שהחליטה איך להגיב, הוא ניתק מדוכן התצוגה שנשען עליו והתקרב אליה.
היה לו חיוך מהסוג שרואים בסרטים, והוא גרם לפרפור מוזר בליבה של סופי.
"זו את?" שאל והצביע על התמונה.
סופי הנהנה בראשה והרגישה כאילו מישהו קשר לה את הלשון. הוא בטח בן חמש־עשרה, והוא הבחור הכי חמוד שראתה אי פעם. אז איך זה שהוא פונה אליה?
"חשבתי ככה." מבטו נדד אל התמונה ושוב אליה. "לא שמתי לב שהעיניים שלך חומות."
"אה... כן," הפטירה, כי לא ידעה מה לומר. "למה?"
הוא משך בכתפיו. "סתם."
היה בשיחה איתו משהו מעצבן, אבל היא לא ידעה מה בדיוק. היא גם לא הצליחה לזהות את המבטא שלו. סוג של מבטא בריטי, אבל שונה. אולי ברור יותר? זה הטריד אותה, אבל היא לא ידעה מדוע.
"אתה בכיתה הזאת?" שאלה, והצטערה שלא יכלה לבלוע בחזרה את המילים בָּרגע שבקעו מפיה. ברור שהוא לא בכיתה שלה. היא מעולם לא ראתה אותו קודם. היא לא הייתה רגילה לדבר עם בנים — בפרט חמודים — וזה גרם למוח שלה להיות קצת דייסתי.
החיוך המושלם שב אל פניו כשאמר לה, "לא." ואז הצביע על הדמות הירוקה הענקית שעמדו מולה. אַלְבֶּרְטוֹזָאוּר, בכל תהילתו הלטאתית העצומה. "תגידי, את באמת חושבת שככה הם נראו? זה קצת מגוחך, לא?"
"לא ממש," אמרה סופי וניסתה להבחין במה שראה. הדינוזאור נראה כמו טי רקס קטן: פה גדול, שיניים חדות, גפיים קצרות עד גיחוך. נראה לה בסדר. "למה? איך הם נראו, לדעתך?"
הוא צחק. "לא חשוב. עזבי, חזרי לכיתה שלך. היה נעים להכיר, סופי."
הוא הסתובב כדי לצאת, ובדיוק אז שתי קבוצות של ילדי גן שעטו פנימה אל אולם תצוגת המאובנים. גל הצרחות היה מהמם כל כך עד שסופי נהדפה לאחור. אבל קולותיהם הפנימיים גרמו לה כאב ברמה אחרת לגמרי.
מחשבות של ילדים היו מחטים חדות, דוקרות — וכל כך הרבה מחשבות בו־זמנית היו כמו קיפוד זועם שתוקף את מוחה. סופי עצמה את עיניה. ידיה נשלחו במהירות אל ראשה ושפשפו את רקותיה כדי לשכך את הדקירות בראשה. ואז נזכרה שהיא לא לבדה.
היא העיפה מבט סביב כדי לבדוק אם מישהו שם לב למה שעשתה, ומבטה ננעץ בעיניו של הנער. ידיו היו מונחות על מצחו, ועל פניו הייתה אותה הבעת כאב, שכפי הנראה הייתה גם על פניה רק כמה שניות קודם.
"אַת... שמעת את זה?" שאל בקול מהוסס.
היא הרגישה את הדם אוזל מפניה.
לא יכול להיות שהוא...
הוא בוודאי מתכוון לצרחות של הילדים. הם עשו המון רעש. צרחות וצווחות וצחקוקים, ועוד פטפוטים של מה שנשמע כמו שִישים קולות שונים.
קולות.
היא התנשמה בכבדות, צעדה צעד נוסף לאחור ואז הצליחה לפתור את הבעיה הקודמת שהטרידה אותה.
היא שמעה את מחשבותיהם של כל הנוכחים בחדר. אבל לא הצליחה לשמוע את קולו הברור של הנער, הקול עם המבטא, אלא כשדיבר.
מוחו היה שקט לחלוטין.
היא לא ידעה שזה אפשרי.
"מי אתה?" לחשה.
עיניו נפערו. "שמעת את זה, נכון?" הוא התקרב וגחן לעברה כדי ללחוש. "את טלפתית? את קוראת מחשבות?"
היא נרתעה לאחור. המילה טלפתית גרמה לה להתגרד.
והתגובה שלה הסגירה אותה.
"כן, את כן! אני לא מאמין," לחש.
סופי נסוגה לכיוון היציאה. היא לא התכוונה לגלות את סודה לזר גמור.
"הכול בסדר," אמר והושיט אליה את ידיו ככל שהתקרב, כאילו הייתה איזו חיית פרא שניסה להרגיע. "את לא צריכה לפחד. גם אני כזה."
סופי קפאה.
"קוראים לי פִיץ," הוסיף והמשיך להתקרב.
פיץ? איזה מין שם זה, פיץ?
היא בחנה את פניו וחיפשה סימן כלשהו לכך שהוא רק מתבדח.
"אני לא צוחק," אמר, כאילו ידע בדיוק מה היא חושבת.
ואולי באמת ידע.
היא הרגישה שהיא מתנדנדת מצד לצד.
במשך שבע השנים האחרונות קיוותה למצוא עוד מישהו כמוה — מישהו שיכול לעשות את אותם הדברים, כמוה. עכשיו, כשמצאה אותו, הרגישה כאילו העולם נוטה על צידו.
הוא תפס בזרועותיה כדי להשיב לה את שיווי המשקל. "זה בסדר, סופי. אני כאן כדי לעזור לך. אנחנו מחפשים אותך כבר שתים־עשרה שנים."
שתים־עשרה שנים? ולמי הוא מתכוון כשהוא אומר "אנחנו"?
ואולי מוטב לשאול: מה הוא רוצה ממנה?
הקירות סגרו עליה והחדר החל להסתובב.
אוויר.
היא צריכה אוויר.
היא נסוגה וזינקה מבעד לדלת, לרגע מעדה ואז רגליה הרועדות מצאו שוב את קצב ההליכה.
היא נשמה נשימות כבדות כשרצה במורד המדרגות בחזית המוזיאון. עשן השריפות צרב בריאותיה ופיסות אפר לבן התעופפו אל פניה, אך היא התעלמה מהן. היא רצתה להתרחק כמה שרק אפשר מהנער המוזר.
"סופי, חזרי!" צעק פיץ מאחוריה.
היא הגבירה את קצב צעדיה כשחצתה במרוצה את החצר שאליה הובילו המדרגות, חלפה על פני המזרקה ותלוליות הדשא והגיעה אל המדרכה. איש לא עמד בדרכה — כולם נשארו בפנים בגלל איכות האוויר הירודה. אך היא עדיין שמעה את קול צעדיו בעקבותיה.
"חכי," קרא פיץ. "את לא צריכה לפחד."
היא התעלמה ממנו, השקיעה את כל כוחותיה בריצה המהירה ונאבקה בדחף להביט אל מעבר לכתפה כדי לראות עד כמה הוא רחוק ממנה. כשהגיעה עד לאמצע מעבר חצייה, חריקת צמיגים הזכירה לה שלא הביטה לשני הכיוונים.
ראשה הסתובב ומבטה נתקל במבטו של נהג מבועת, שהתאמץ לבלום את מכוניתו לפני שתדרוס אותה.
היא עמדה למות.
 

שאנון מסנג'ר

שאנון מסנג'ר היא בוגרת בית הספר לאמנויות הקולנוע של USC (אוניברסיטת דרום קליפורניה), שם למדה, בין השאר, שהיא אוהבת לצפות בסרטים הרבה יותר מאשר ליצור אותם. היא גם אוכלת בקביעות קאפקייקס לארוחת בוקר, ישנה עם בובה כחולה בצורת פילה ששמה אלה, ומדי פעם נתפסת כשהיא מדברת עם אנשים דמיוניים — כך שזה אך טבעי עבורה לכתוב סיפורים לילדים ולנוער. שומרת הערים האבודות הוא הספר הראשון שלה. היא מתגוררת בדרום קליפורניה עם בעלה ועם מספר מביך של חתולים. חפשו אותה באינטרנט בכתובת:

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
155 דירוגים
134 דירוגים
13 דירוגים
6 דירוגים
0 דירוגים
2 דירוגים
12/10/2023

מדהיםםם הרבה יותר טוב מהארי פוטרר ספויילר: בספר 9 סופי וקיף מתנשקים❤️❤️❤️

6
18/4/2024

ספר מעולה ממש אהבתייי

4
2/3/2024

מושלםםםם סוקיף לנצחחח

3
22/1/2024

ספר מעולה. אהבתי מאד, ממליץ בחום

3
10/10/2023

אהההההה אני מתהההה הסידרה מושלמת אני מאוהבת קיף וסופי לנצחחחחחח

3
23/5/2024

אחלהשל ספררררררררררררררררררררררררררר!!!

2
18/11/2023

ספר מדהים

2
13/4/2025

זה אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי, וקראתי המון ספרים. כל מי שאוהב פנטזיה יהנה בטירוף מהספר. ספר מטורף!!!

1
22/10/2024

הספר היה מושלם! בהתחלה לקח לי זמן להיכנס לתוך העולם אבל מפרק לפרק נשמתי נעצרה ופשוט התאהבתי בדמויות ובעולם החדש שנסחפתי אליו עם הספר

1
9/10/2024

הספר היה מטורף! קראתי כל עמוד ועמוד ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו מרוב שהוא היה מדהים!📖 מושלם!!!💖💖

1
6/10/2024

הספר ריגש אותי, הוא לא אכזב. כל בוקר בחגים (כשקראתי את הספר), התעוררתי וחיכיתי לקרוא אותו. זה הספר הכי טוב שקראתי באפליקציה (וקראתי כל ספר שהיה בחינם ועוד 20 שעלו לי 💸 זה ספר פשוט מדהים 😘😘🎗🎗😘😘😘📚🤑😘📚🤑😘😻💯😻 ❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥👌🏻🎗🎗🎗🎗🎗🎗🎗🎗

1
8/9/2024

הספר ריגש אותי הייתי מתוחה זה ספר מדהים ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא הא ורק קיףפוסטר

1
7/8/2024

הספר סקרן הפתיע ואני הייתי נפעמת ממליצה בחום

1
4/8/2024

סדרת ספרים נהדרת לקרוא!!

1
30/7/2024

זה ספר ממש מרגש היו קטעים שממש בכיתי ממנו ספר שמתאים מ9 ~תלוי למי~ אני בת 10.5 וממש נהניתי מהספר ממליצה בחום❤️❤️

1
8/7/2024

מצויין! מזכיר את ההרגשה כשקראתי הארי פוטר לראשונה. עולם חדש ומופלא

1
23/5/2024

ספר מדהים (בכללי סדרה מדהימה)✨

1
17/2/2024

ספר מרתק, מלא דמיון שמשנה את התפיסה המציאותית שלי. אם רק היינו יכולים באמת לצלול לחיים האלה

1
8/2/2024

ספר מדהים ⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️🐈‍⬛🐈🐈‍⬛🐈🐈‍⬛🐈🐈‍⬛🐈🐈‍⬛

1
25/1/2024

בדרך כלל אני לא נהנת מספרים בסגנון הזה, אז הייתי בטוחה שהוא ישעמם אותי וירגיש לי ילדותי, ולשמחתי, הופתעתי. הספר כתוב בצורה מצויינת, עם דמויות עמוקות ומעניינות (קיף!) וסיפור סוחף. ממליצה בחום לכל גיל.

1
25/1/2024

ספג מדהים וסוחף מהשנייה ראשונה

1
22/1/2024

ספר מעניין, מותח בטירוף, הכי טוב שקראתי, ממליץ ממש.

1
15/1/2024

ספר מדהים'

1
24/12/2023

ספר מותח ומעניין. אי אפשר להפסיק לקרוא. ספר ממש טוב אני ממליצה

1
16/12/2023

הפתיע אותי ,נהנתי מאוד 😁!!!!

1
9/12/2023

ספר מדהים אני קוראת אותו כל פעם מחדש אבל מופתעת עוד פעם מחדש מהעלילה היפה שלו

1
3/12/2023

ספר מדהים עם כל הרגשות שצריך ממש ממליצהההה❤

1
22/11/2023

הספר מדהים! קראתי אותו עשרים פעם. כתוב בצורה מדהימה והעלילה מעניינת ומותחת, בקיצור אחלה ספר

1
19/11/2023

ספר נהדר

1
11/11/2023

יפה, מרתק. מצפה לקרוא את הספרים הבאים

1
9/11/2023

כייפי ועולם ממש מגניב שכיף להישאב אליו

1
8/11/2023

ספר נוער חמוד וקליל. מצפה לקרוא את ההמשכים

1
31/3/2025

gkuyjyvuhyftchyfhyftfhtyhyftftuyhft

23/3/2025

מושלם, אדיר, מיוחד, זוהר, זורח, פורח, מרגש, מצחיק. כל הדברים הכי, אבל *הכי* מושלמים שלדעתי הופכים ספר לטוב ברמות!!! אני באופן אישי קראתי הארי פוטר ועוד מליון ספרים, ואף אחד מהספרים האלה אפילו לא התקרבו לרמה של הארי פוטר, חוץ מזה. אם אתם אוהבים לקרוא ספרים אתם חייבים לקרוא את הספר הזה, זה הדבר!!!❣️❤️❤️‍🔥

11/3/2025

הספר הזה כל כך מרגש ומותח מומלץ מאוד!

21/2/2025

הסיפור כתוב מעולה, לא עזבתי את הספר עד שסיימתי

14/2/2025

ספר מושלם לבני נוער ממש נהנתי

4/2/2025

מעולה ממליצה לכל מי שלא קרא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

26/1/2025

סדרה מהממת

12/1/2025

ספר מדהים מרגש רומנטי עעכשיו ובהמשך

29/11/2024

ספר מדהים!!!! הספר הזה מדבר אליי בכל כך הרבה מובנים! מהעלילה המותחת (המדהימה!) עם דמויות מופלאות שכל אחת מהן היא כמו מראה של צד אחר באופי שלי, דרך האנושיות בזה שכל הדמויות לא מושלמות (חוץ מפיץ 😂) (אני צוחקת לנער הזהב יש הרבה לאן להשתפר) ועד לעולם המותח, המסקרן, המוזר, המדהים, המופלא, היצירתי והשונה ששאנון מסנג'ר יצרה לעצמה, ובחרה לחלוק איתנו. בינינו. קראתי את כל הסדרה כבר ארבע פעמים!!!!

27/12/2023

😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍

12/12/2023

🥰🥰

5/11/2023

מרתק, נהנתי לקראנאותו

5/11/2023

ספר מטורף והסדרה עוד יותר אני ממש אוהב את כל היכולת ששאנון שמה בספר ממליץ ממש

31/10/2023

נהנתי מהספר מאוד! האזנתי קודם לספר באנגלית וחששתי מכך שהתרגום לא יהיה מוצלח, אך הוא הפתיע אותי לטובה.

28/10/2023

ספר מושלםםםםםםם! אחרי שמתחילים אותו אי אפשר להפסיק לקרוא. ספר מותח, לא צפוי, סופרת מושלמת, כתיבה טובה, בקיצור 100000 מתוך 10.

24/10/2023

זה ספר פשות מדהים אני לא יודאה מה לומר

19/10/2023

פנטזיונרי. כיף לצאת איתו להרפתקה מרתקת ולראות מבט נוסף על עולם הדימיון...

19/10/2023

ספר טוב

19/10/2023

מושלם

18/10/2023

מצויין

17/10/2023

מאוד כיף לקריאה

17/10/2023

ספר מצוין, שווה לקרוא

16/10/2023

0יויכאןןןיגטןןחכגוןןלחככ

15/10/2023

ספר מעניין ומושך, מתאים בעיקר לנוער... זה בסגנון כזה של הארי פוטר רק קצת יותר ילדותי... אהבתי 💞למרות שהיו דברים שעיצבנו אותי בספר כמו... פיץ , ביאנה, האובססיה של סופי לפיץ והמועצה ... אבל בסך הכל ספר טוב 👍 ממליצה בחום☺️💓

15/10/2023

הוא היה טוב מאוד מענין ומותח

14/10/2023

מצויןןןן מומלץ מאוד!!!

14/10/2023

ספר מציון סדרה טובה בכללי מומלץ מאוד

13/10/2023

מושלם ממליצה בחום פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא 💖

13/10/2023

ספר מעולה

11/10/2023

מ-ו-ש-ל-ם

11/10/2023

זה הספר הכי מהמם שקיים!!! קראתי כבר את כולם כולל 8.5! כדי ומומלץ מאוד לקרוא!!

10/10/2023

ספר נדיר! גם המשך הספרים מדהימים! אין על שאנון. ספרים מדהימים, ממליצה

10/10/2023

מושלם!

19/8/2023

מטורף ממליצה ברמות קצת מסובך אבל מטורף ממליצה בחום 🔥 אין לי עוד מה לכתוב..... בקיצור טוב מאוד ☺

14/8/2023

נהנתי מאוד. מלא בדמיון עשיר

6/8/2023

ספר מצוין, מהפרק הראשון התמכרתי, זה סוחף, אני קורא משהו כמו 15 פרקים ביום סיימתי את הספר בשלושה ימים, ברגע שאתה מתחיל אתה לא יכול לסגור בלי שמכריחים אותך, ממליץ לכולם

20/4/2023

מעולה!!! עלילה מאוד מעניינת ולא צפויה

7/3/2023

מושלם!

18/2/2023

מאז שאני בת 7 בערך קוראת את הסדרה הזאת כל ספר הוא ממש יצירת מופת מחכה כל שנה לספר הבא. רק למה יוצא ספר אחד בשנה?! אני מאוד אוהבת את הסדרה מותח ומעניין

16/11/2022

וואו! ספר מטורף!!! ממליצה בחום3>

6/11/2022

מושלם מדהים מוגזם נהדר מופלא פנטסטי... ספר ממש טוב אני כבר (90٪)מהספר השישי

28/9/2022

מושלם. אני ממש ממליצה.

17/8/2022

ספר בטורףףף מת לי קרוא כבר את השני

17/7/2022

ספר מצוין! פנטזיה במיטבה!

12/7/2022

ספר חמוד מאוד. אני בטוחה שאם הייתי בת 14 הייתי עפה עליו.

9/7/2022

ספר מעולה מלה במתח ופרטים עפתי עליו ולא יכולתי להפסיק לקרוא

8/5/2022

הספר הכי טוב שקראתי, מומלץ מאוד!!!

22/4/2022

מעניין וסוחף. נהנתי מאוד ואני רחוקה מאוד מלהיות בגיל הנעורים :)

15/4/2022

הילדה מהממת פשוט חולנית... ממני אופק שרוצה להיתחתן איתה...

6/4/2022

הספר אולי הכי טוב שקראתי ממליץ לכולם בחום

21/2/2022

הספר הכי טוב בסידרהההההה

14/2/2022

כתיבה קלה וזורמת, בלעתי את הספר. מצפה לקרוא המשך.

24/12/2021

ספר מקסים!מומלץ בחום!!!!!

10/12/2021

הספר הכי טוב שקראתי, זה פשוט הספר האהוב עליי, ממליצה בטירוף לאוהבי פנטזיה

11/11/2021

מטורף מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד לאוהבי הארי פוטר! ממליץ בחום לכולם. לא קניתם עדיין? תקנו את הספר הזה עכשיו!!!!!💰💰💰💸💸💸💸💸💵💵💵💵💴💴💴💴💶💶💶💶💷💷💷💷💷💳💳💳💳🪙🪙🪙🛒🛒🛒🛒🛒🛒

29/9/2021

מדהים, מרגש, מסקרן ומרתק!

24/9/2021

מומלץ בחום! ספר מעניין מאוד, סיימתי אותו תוך יום מרוב שהוא מעניין, למרות שהוא ארוך במעט מספרים אחרים…)

4/8/2021

זה ספר נתוך סדרה (אחת הטובות בעולם) אני ממש ממליצה לקרוא. זה מעניין, מותח, מלא הרפתקאות, ופשוט אפשר לקרוא את הספר הזה שוב ושוב ושוב והוא לא ימאס עלייך. אם עוד לא קראתם, תקנו עכשיווווו🔮🔮🔮🔮

29/7/2021

#ספר מושלם

27/6/2021

אמאלהההההה

19/4/2021

לא יכלנו להפסיק לקרוא!

22/2/2021

ספר טוב יש מתח מלא מתח

20/1/2021

הספר הזה היה ממש ממש מעניין, קראתי אותו בשבוע! אני מואד אהבתי את הדמויות והעלילה, ואני שמחה שיש המשך לספר😀

12/1/2021

מטורף

28/11/2020

מדהים!!

5/11/2020

זה ספר אחד הטובים שקראתי והא פשוט מהמם!!!! יש בתוכו גם קצת עצב וגם שמחה ועוד מלא רגשות💗💗💗💗💗💗💗💖💖💖💖💖💖💝💝💝💝💕💕💕💞💞💞💞💞💓💓💓💓💓❤️❤️❤️❤️💘💘💘💘💜💜💛💛💛🧡🧡🧡🧡🧡🧡💚💚💚💚💚💚🏳️‍🌈🏳️‍🌈🏳️‍🌈😀😃😄😁☺️

27/8/2020

הספר מושלם, מהמם ואני מתכננת לרכוש את שאר הספרים שבסדרה המושלמת הזאת.

19/8/2020

הספר הכי יפה והכי מעניין שקראתי בכל ימי חיי וקראתי המון וגם כתוב בצורה סוחפת מעניינת ויפיפיה ממליצה בחום מאוד

30/7/2020

ספר מעולה לקח לי שלושה ימים לקרוא אותו (זה כלם זמן) אני ממש שמחתי לקרואו אותו וממליצה בחום אליו

6/5/2020

ספר מרגש ומרתק יכולתי להזדהות עם כל הדמויות,ספר מותח מאוד עם עלילה נהדר ממליצה בחום את כל הסדרה

11/4/2020

הספר מותח ביותר נסחפתי עם העלילה ועם הדמויות ואני רק אומר שזה ספר מצוין!!!

20/8/2019

ספר מעולה, עם רגעי מתח ושמחה. נהנתי מכל רגע. העלילה מסקרנת,מעניינת ומאוד מאוד יפה. ממליץ מאוד

11/12/2023

אוקיי...... זה היה ספר טוב אבל לא כמו כל שאר הספרים בסדרה!! הוא פשוט לא היה מותחח והוא היה עצוב מידי ובהתחלה הוא היה משעמם אז אני לא ממש אהבתי אותו

1
3/3/2025

ספר מעולה אומנם הבאים אחריו טובים אף יותר אבל ספר מושלם ששווה קריאה כייף לצלול אליו ולהבין אותו ממליצה מאוד!!!!!!

13/9/2024

ספר שמתאים לנוער צעיר. מורגשת מאוד ההשפעה מסדרת ספרי האַרי פוטר, אבל העולם שהסופרת יצרה מעניין מאוד. יש קטעים קצת איטיים אבל בסך הכל הספר מתקדם בקצב טוב וזורם.

15/8/2024

היה מעניין מאוד ומותח מומלץ ביותר!

30/3/2024

ספר כייפי לנוער ולמתבגרים נצחיים. כתוב טוב, מלא הומור, פנטזיה קולחת ומהנה.

12/1/2024

ואווו שאנון מסנג'ר בהחלט יודעת לכתוב ולהשאיר את הקוראים במתח

25/10/2023

ספר טוב ומעניין

20/10/2023

היה ממש מעניין, סוחף ומרתק

1/6/2023

זה ספר מאוד מאוד טוב, אם הרבה הומור שנון ומתח. אחרי שקראתי אותו לא הצלחתי להירדם ובבוקר ביקשתי את הספר הבא בסדרה...

23/4/2023

הסדרה הזאת ממש כיפית וחמודה, אבל לא כך כך מקורית. הדמויות שלה, לעומת זה, ממש מעניינות, מצחיקות ומהנות.

17/1/2023

ספר נחמד מאוד!

30/11/2023

חמוד, הבעיה שהיו כמה סתירות פנימיות שממש עצבנו אותי. שווה קיראה, מומלץ יותר לילדים למרות שהיה חמוד גם למישהי כמוני בשנות ה20 שלה

25/10/2023

סיפור נחמד, אבל מסורבל. לא מהודק מספיק ולכן לא לגמרי אמין כסיפור. בעיקר רציתי להגיע לסוף וזה לא קורה כשהספר טוב יותר.

17/10/2023

ספר מוזר, עושה תחושה שהסופר מנסה להתאים את עצמו לרמה של ילדים ולא בדיוק הולך לו

11/10/2023

ספר סבבה קראתי הרבה יותר טובים.. שווה לנסות אבל הוא לא "מדהים"

18/9/2022

הגיע הזמן שמישהי יכתוב את האמת לגבי הספר הזה. ספר גרוע, כתוב בילדותיות, הדמויות מגוחכות ולא מעוררות שום הזדהות, מנופח ומלודרמטי, וכמות המתיקות והורוד שבו יכולה לעורר סכרת. אבל שלא תטעו - כל השמלות המתנפנפות והארמונות העצומים נועדו להסתיר שיעבוד של גזע שלם, חברה המושתת של דיקטטורה שבה כל מי שמתרחק קצה הבוהן מהקו נשלח ל - לא-חשוב-איפה-זה-מקום-טוב-ואת-לא-צריכה-לדעת-עליו ובאופן כללי הרבה בעייתיות. שימו לב שכמעט כל המשתפכות על נפלאות הספר לא שייכות לקהילה של תולעי הספרים אלא של ילדים שלרוב לא קראו ספרי פנטזיה מלבד הארי פוטר או פרסי ג'קסון, וגם לא יטרחו לקרוא. הספר הזה מגשים פנטזיות טינאייג'ריות. סופי, המרי סו המושלמת (אף על פי שבספרים הבאים יש לה פוסט טראומה רצינית וכולם מתעלמים מזה ומתייחסים לזה כאילו זה בסדר גמור) מגלה שהיא אלפית, כלומר - תמירה, יפהפה, וחכמה יותר מכולם סביבה. אבל גם בקרב האלפים היא טובה יותר מכולם - בזמן שלאלף ממוצע תהיה "יכולת מיוחדת" אחת, ולאלף פחות ממוצע שתיים, סופי גומרת את הסדרה עם (אם אני לא טועה) לא פחות חמש יכולות! בנוסף, שלושה בנים שונים מאוהבים בה, וכולם סביבה מכרכרים סביבה בלי הפסקה, וכמובן שבשניה שהיא מגיעה לבית הספר החדש קבוצות של ילדים עטות עליה ומתחרות עליה בניסיון שתשב לשולחנם. מציאותי מאוד, כבר אמרתי? בקיצור, הסיבה לפירסום היא הגשמות הפנטזיות הטינאייג'ריות (דמדומים 2.0) ולא יותר. נראה אתכם מוצאים לי אדם בן אחד מעל לגיל שש עשרה שאוהב את הספר. הסיבה היחידה שטרחתי בכלל לתת כוכב ולא נטשתי את הספר היא שהוא עבר בקלות והיה כיף, כמו פחמימות ריקות. וחוץ מזה, צריך להזהיר אתכם. הישמרו לנפשותיכם!

שומרת הערים האבודות שאנון מסנג'ר
הקדמה
 
 
שברי זיכרונות מעורפלים צפו בראשה של סופי, והיא לא הצליחה לחבר אותם זה לזה. היא ניסתה לפקוח את עיניה, אבל לא ראתה דבר פרט לחשיכה. משהו נוקשה לחץ על מפרקי ידיה ועל קרסוליה, ולא אִפשר לה לזוז.
גל קור חלף בגופה במהירות כשפשטה בה ההבנה המחרידה.
היא בת ערובה.
פיסת בד שהוצמדה לפיה החניקה את זעקתה לעזרה, וריח מתקתק של סם הרגעה צרב באפה בשעה ששאפה אוויר, וגרם לראשה להסתחרר.
האם הם עומדים להרוג אותה?
האם הברבור השחור באמת עומד להרוס את היצירה שלו? אם כך, מה הייתה המטרה של פרויקט מונלארק? מה היה הטעם בלהבת הנצח?
הסם המרדים גרם לה לשקוע בתהום נטולת חלומות, אך היא נאבקה בו ונצמדה בכל כוחה לזיכרון האחד שיכול היה להאיר את הערפל הסמיך, האפל, בקרן אור זעירה. זוג עיני טורקיז יפהפיות.
העיניים של פיץ, החבר הראשון שלה בחייה החדשים. החבר הראשון שלה אי פעם.
לולא הבחינה בו באותו יום במוזיאון, אולי דבר מכל זה לא היה קורה.
לא. היא ידעה שגם אז זה היה מאוחר מדי. השריפות הלבנות כבר השתוללו, התפתלו אל עבר העיר שלה ומילאו את השמים בעשן מתוק ודביק.
הניצוץ שהבעיר את הלהבה.
 
 
 
פרק 1
 
 
"מיס פוסטר הצעירה!" מר סוויני תלש את כַּבְלֵי האוזניות מאוזניה, וקולו המאנפף קטע בבת אחת את המוזיקה הרועשת. "החלטת שאת חכמה מדי, ולכן את לא צריכה להקשיב להסברים האלה?" אמר.
סופי התאמצה לפקוח את עיניה ונאבקה בגל כאב מוחץ. אורות הפְלוּאוֹרֶסנט הבוהקים השתקפו מבעד לקירות הכחולים של המוזיאון והעצימו את כאב הראש שהלם ברקותיה.
"לא, מר סוויני," מלמלה והתכווצה תחת מבטיהם של חבריה לכיתה. היא פיזרה סביב פניה את שערה הבלונדיני, שהיה באורך הכתפיים, בתקווה שיסתיר אותה. בדיוק מתשומת לב כזאת ניסתה להימנע בכל כוחה. לכן גם לבשה בגדים בצבעים דהויים ונבלעה מאחור, מוסתרת על ידי הילדים האחרים, שהיו גבוהים ממנה ב-30 סנטימטר לפחות. זו הייתה הדרך היחידה לשרוד כתלמידת תיכון בת שתים־עשרה. "אז אולי תוכלי להסביר מדוע את מקשיבה לאייפוד שלך במקום להתקדם עם כולם?" מר סוויני נופף באוזניות שלה כאילו היו ראיות לביצוע פשע. מבחינתו, זה בדיוק מה שהן היו. הוא גרר את הכיתה של סופי למוזיאון לתולדות הטבע בפארק בַּאלְבּוֹאָה, וחשב שהתלמידים שלו יתלהבו מטיול של יום שלם. הוא לא הבין שכל עוד הפסל הענק — העתק מדויק של דינוזאור — לא התעורר לחיים והתחיל לטרוף אנשים, זה לא עניין אף אחד.
סופי תלשה לעצמה ריס — הרגל עצבני — ובהתה בנעליה. לא הייתה לה שום דרך להסביר למר סוויני מדוע היא זקוקה למוזיקה כדי להפסיק את הרעש. הוא לא שמע אפילו את הרעש.
מלמולים של עשרות תיירים הדהדו מהקירות, שעליהם היו סדורים מאובנים שורות־שורות, והציפו את החדר המחניק. אבל הקולות הפנימיים שלהם היו הבעיה האמיתית.
מוֹחה של סופי קיבל תשדורות של קטעי מחשבות פזורים, מנותקים זה מזה, כאילו הייתה בחדר עם מאות מסכי טלוויזיה שהקרינו תוכניות שונות בו־זמנית. הם פילחו את התודעה שלה והותירו בעקבותיהם כאב חד.
היא הייתה מוזרה.
זה היה הסוד שלה — עול שהעיק עליה מאז נפלה ונחבלה בראשה כשהייתה בת חמש. היא ניסתה לחסום את הרעש, להתעלם ממנו. דבר לא עזר. והיא לא יכלה לספר על כך לאיש. הם לא יבינו.
"מכיוון שהחלטת שאת לא זקוקה להרצאה הזאת, אז אולי תרצי לנו בעצמך?" שאל מר סוויני. הוא הצביע על הדינוזאור הכתום העצום, בעל המקור הברווזי, שניצב במרכז החדר. "הסבירי לכיתה במה שונה הלַמְבִּיאוֹזָאוּר משאר הדינוזאורים שלמדנו עליהם."
סופי החניקה אנחה כשעלה במוחה הֶבזק של כרטיס המידע שהוצמד למוצג בתערוכה. היא הציצה בו כשנכנסו למוזיאון, והזיכרון הצילומי שלה הנציח כל פרט ממנו. בזמן שדקלמה את העובדות התעוותו פניו של המורה בזעף, והיא שמעה את מחשבותיהם של חבריה לכיתה שהלכו ונעשו שליליות, חמוצות. הם לא בדיוק העריצו את המחוננת של הכיתה. הם כינו אותה מְחוֹנְצְבֶּנֶת.
היא סיימה לענות, ומר סוויני רטן משהו שנשמע כמו "חכמולוגית" תוך שהוא מתקדם משם הלאה, אל האולם הבא. סופי לא הלכה בעקבותיו. הקירות הדקים שהפרידו בין שני החדרים לא הצליחו לחסום את הרעש, אבל עמעמו אותו מעט, והיא נאחזה בתחושת ההקלה המעטה שסיפקו לה.
גארווין צ'אנג, נער שלבש טי שירט שעליה הכיתוב "תפוס מרחק, אני מפליץ!", פלט בלעג כשחלף על פניה: "כל הכבוד, סופר־פריקית. אולי יכתבו עלייך עוד כתבה. 'ילדת הפלא מלמדת כיתה על דְפוּקוֹזָאוּר'."
גארווין היה עדיין ממורמר משום שאוניברסיטת ייל העניקה לסופי מלגת לימודים מלאה. מכתב הסירוב שנשלח אליו הגיע כמה שבועות קודם לכן.
אבל לסופי לא הרשו ללמוד שם.
ההורים שלה אמרו שזה יגרור יותר מדי תשומת לב, שזה מלחיץ מדי ושהיא צעירה מדי, וסוף פסוק.
כך שהיא עמדה ללמוד בסיטי קולג' שבסן דייגו, שהיה קרוב וקטן הרבה יותר — עובדה שעיתונאי מעצבן אחד חשב שהיא מצדיקה ידיעה בעיתון המקומי. ואכן, יום קודם לכן התפרסמה כתבה מעוטרת בתצלום שלה מתמונת המחזור - ״ילדת פלא מעדיפה את סיטי קולג' על פני ליגת הקיסוס היוקרתית." ההורים שלה השתגעו כשראו את העיתון. בעצם המילה הזאת לא מצליחה לתאר את מה שהרגישו. יותר ממחצית החוקים שקבעו נועדו לעזור לסופי "להתחמק מתשומת לב מיותרת". ידיעה בעמוד הראשון הייתה פחות או יותר הסיוט הכי גדול שלהם. הם אפילו התקשרו למערכת העיתון כדי להתלונן.
העורך נשמע לא מרוצה בדיוק כמוהם. הכתבה הזאת התפרסמה בִּמקום כתבה על הפירומן שהטיל אימה על העיר — ובעיתון עדיין ניסו להבין איך התרחשה הטעות הזאת. שריפות מסתוריות, להבות לבנות ועשן בריח שמזכיר סוכר שרוף היו חשובים יותר מכל דבר אחר. בטח יותר מסיפור על ילדה לא חשובה שרוב האנשים התאמצו מאוד להתעלם מקיומה.
עד עכשיו, לפחות.
מעברו השני של המוזיאון הבחינה סופי בנער גבוה, כהה שיער, שקרא בעיתון של אתמול. בעמוד הראשון שלו התנוססה התמונה המביכה שלה בשחור־לבן. ואז הוא הרים את עיניו ונעץ בה מבט. היא מעולם לא ראתה עיניים בגָוֶון כזה של כחול — אמיתי, כמו פיסות הזכוכית החלקות שמצאה פעם בחוף הים — והן היו בהירות כל כך עד שהבהיקו. הֶבזק חלף על פניו כשהבחין במבטה. אכזבה?
לפני שהחליטה איך להגיב, הוא ניתק מדוכן התצוגה שנשען עליו והתקרב אליה.
היה לו חיוך מהסוג שרואים בסרטים, והוא גרם לפרפור מוזר בליבה של סופי.
"זו את?" שאל והצביע על התמונה.
סופי הנהנה בראשה והרגישה כאילו מישהו קשר לה את הלשון. הוא בטח בן חמש־עשרה, והוא הבחור הכי חמוד שראתה אי פעם. אז איך זה שהוא פונה אליה?
"חשבתי ככה." מבטו נדד אל התמונה ושוב אליה. "לא שמתי לב שהעיניים שלך חומות."
"אה... כן," הפטירה, כי לא ידעה מה לומר. "למה?"
הוא משך בכתפיו. "סתם."
היה בשיחה איתו משהו מעצבן, אבל היא לא ידעה מה בדיוק. היא גם לא הצליחה לזהות את המבטא שלו. סוג של מבטא בריטי, אבל שונה. אולי ברור יותר? זה הטריד אותה, אבל היא לא ידעה מדוע.
"אתה בכיתה הזאת?" שאלה, והצטערה שלא יכלה לבלוע בחזרה את המילים בָּרגע שבקעו מפיה. ברור שהוא לא בכיתה שלה. היא מעולם לא ראתה אותו קודם. היא לא הייתה רגילה לדבר עם בנים — בפרט חמודים — וזה גרם למוח שלה להיות קצת דייסתי.
החיוך המושלם שב אל פניו כשאמר לה, "לא." ואז הצביע על הדמות הירוקה הענקית שעמדו מולה. אַלְבֶּרְטוֹזָאוּר, בכל תהילתו הלטאתית העצומה. "תגידי, את באמת חושבת שככה הם נראו? זה קצת מגוחך, לא?"
"לא ממש," אמרה סופי וניסתה להבחין במה שראה. הדינוזאור נראה כמו טי רקס קטן: פה גדול, שיניים חדות, גפיים קצרות עד גיחוך. נראה לה בסדר. "למה? איך הם נראו, לדעתך?"
הוא צחק. "לא חשוב. עזבי, חזרי לכיתה שלך. היה נעים להכיר, סופי."
הוא הסתובב כדי לצאת, ובדיוק אז שתי קבוצות של ילדי גן שעטו פנימה אל אולם תצוגת המאובנים. גל הצרחות היה מהמם כל כך עד שסופי נהדפה לאחור. אבל קולותיהם הפנימיים גרמו לה כאב ברמה אחרת לגמרי.
מחשבות של ילדים היו מחטים חדות, דוקרות — וכל כך הרבה מחשבות בו־זמנית היו כמו קיפוד זועם שתוקף את מוחה. סופי עצמה את עיניה. ידיה נשלחו במהירות אל ראשה ושפשפו את רקותיה כדי לשכך את הדקירות בראשה. ואז נזכרה שהיא לא לבדה.
היא העיפה מבט סביב כדי לבדוק אם מישהו שם לב למה שעשתה, ומבטה ננעץ בעיניו של הנער. ידיו היו מונחות על מצחו, ועל פניו הייתה אותה הבעת כאב, שכפי הנראה הייתה גם על פניה רק כמה שניות קודם.
"אַת... שמעת את זה?" שאל בקול מהוסס.
היא הרגישה את הדם אוזל מפניה.
לא יכול להיות שהוא...
הוא בוודאי מתכוון לצרחות של הילדים. הם עשו המון רעש. צרחות וצווחות וצחקוקים, ועוד פטפוטים של מה שנשמע כמו שִישים קולות שונים.
קולות.
היא התנשמה בכבדות, צעדה צעד נוסף לאחור ואז הצליחה לפתור את הבעיה הקודמת שהטרידה אותה.
היא שמעה את מחשבותיהם של כל הנוכחים בחדר. אבל לא הצליחה לשמוע את קולו הברור של הנער, הקול עם המבטא, אלא כשדיבר.
מוחו היה שקט לחלוטין.
היא לא ידעה שזה אפשרי.
"מי אתה?" לחשה.
עיניו נפערו. "שמעת את זה, נכון?" הוא התקרב וגחן לעברה כדי ללחוש. "את טלפתית? את קוראת מחשבות?"
היא נרתעה לאחור. המילה טלפתית גרמה לה להתגרד.
והתגובה שלה הסגירה אותה.
"כן, את כן! אני לא מאמין," לחש.
סופי נסוגה לכיוון היציאה. היא לא התכוונה לגלות את סודה לזר גמור.
"הכול בסדר," אמר והושיט אליה את ידיו ככל שהתקרב, כאילו הייתה איזו חיית פרא שניסה להרגיע. "את לא צריכה לפחד. גם אני כזה."
סופי קפאה.
"קוראים לי פִיץ," הוסיף והמשיך להתקרב.
פיץ? איזה מין שם זה, פיץ?
היא בחנה את פניו וחיפשה סימן כלשהו לכך שהוא רק מתבדח.
"אני לא צוחק," אמר, כאילו ידע בדיוק מה היא חושבת.
ואולי באמת ידע.
היא הרגישה שהיא מתנדנדת מצד לצד.
במשך שבע השנים האחרונות קיוותה למצוא עוד מישהו כמוה — מישהו שיכול לעשות את אותם הדברים, כמוה. עכשיו, כשמצאה אותו, הרגישה כאילו העולם נוטה על צידו.
הוא תפס בזרועותיה כדי להשיב לה את שיווי המשקל. "זה בסדר, סופי. אני כאן כדי לעזור לך. אנחנו מחפשים אותך כבר שתים־עשרה שנים."
שתים־עשרה שנים? ולמי הוא מתכוון כשהוא אומר "אנחנו"?
ואולי מוטב לשאול: מה הוא רוצה ממנה?
הקירות סגרו עליה והחדר החל להסתובב.
אוויר.
היא צריכה אוויר.
היא נסוגה וזינקה מבעד לדלת, לרגע מעדה ואז רגליה הרועדות מצאו שוב את קצב ההליכה.
היא נשמה נשימות כבדות כשרצה במורד המדרגות בחזית המוזיאון. עשן השריפות צרב בריאותיה ופיסות אפר לבן התעופפו אל פניה, אך היא התעלמה מהן. היא רצתה להתרחק כמה שרק אפשר מהנער המוזר.
"סופי, חזרי!" צעק פיץ מאחוריה.
היא הגבירה את קצב צעדיה כשחצתה במרוצה את החצר שאליה הובילו המדרגות, חלפה על פני המזרקה ותלוליות הדשא והגיעה אל המדרכה. איש לא עמד בדרכה — כולם נשארו בפנים בגלל איכות האוויר הירודה. אך היא עדיין שמעה את קול צעדיו בעקבותיה.
"חכי," קרא פיץ. "את לא צריכה לפחד."
היא התעלמה ממנו, השקיעה את כל כוחותיה בריצה המהירה ונאבקה בדחף להביט אל מעבר לכתפה כדי לראות עד כמה הוא רחוק ממנה. כשהגיעה עד לאמצע מעבר חצייה, חריקת צמיגים הזכירה לה שלא הביטה לשני הכיוונים.
ראשה הסתובב ומבטה נתקל במבטו של נהג מבועת, שהתאמץ לבלום את מכוניתו לפני שתדרוס אותה.
היא עמדה למות.
 

עוד ספרים של שאנון מסנג'ר