שומרת הערים האבודות 3 - להבת הנצח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שומרת הערים האבודות 3 - להבת הנצח
מכר
אלפי
עותקים
שומרת הערים האבודות 3 - להבת הנצח
מכר
אלפי
עותקים

שומרת הערים האבודות 3 - להבת הנצח

4.9 כוכבים (84 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2839מקורי
ספר מודפס
6979.2מקורי מחיר מוטבע על הספר 99
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

שאנון מסנג'ר

שאנון מסנג'ר היא בוגרת בית הספר לאמנויות הקולנוע של USC (אוניברסיטת דרום קליפורניה), שם למדה, בין השאר, שהיא אוהבת לצפות בסרטים הרבה יותר מאשר ליצור אותם. היא גם אוכלת בקביעות קאפקייקס לארוחת בוקר, ישנה עם בובה כחולה בצורת פילה ששמה אלה, ומדי פעם נתפסת כשהיא מדברת עם אנשים דמיוניים — כך שזה אך טבעי עבורה לכתוב סיפורים לילדים ולנוער. שומרת הערים האבודות הוא הספר הראשון שלה. היא מתגוררת בדרום קליפורניה עם בעלה ועם מספר מביך של חתולים. חפשו אותה באינטרנט בכתובת:

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

בספר השלישי והמותח בסדרה סופי מגלה סודות מזעזעים ונאלצת להתמודד עם אויבים חדשים ועם פנים מוכרות ובוגדניות.
 
אבל היא בהחלט מוכנה להשיב מלחמה.
 
כישרונותיה ויכולותיה המיוחדים של סופי מתחזקים, והיא נחושה למצוא את המורדים לפני שיפגעו שוב בה ובקרובים לה.
 
טעות איומה מביאה את עולמה אל סיפה של מלחמה, ומעוררת ברבים חשש שהיא הרחיקה לכת. ככל שהיא מעמיקה לחקור, כך היא מגלה שאויביה המסוכנים ביותר קרובים מכפי ששיערה.
 
עכשיו היא חייבת להילחם בלהבות המורדים, כדי שלא יחריבו את העולם ואת האנשים שהיא אוהבת כל כך.

פרק ראשון

הקדמה
 
 
ראה החליקה מידיה של סופי ונחתה בקול חבטה רכה על ַהמ השטיח הפרחוני. שני צידי המראה שרדו את הנפילה בלי להיסדק. אבל, עמוק בתוכה, סופי התרסקה. כל עוד האזינה להמשך הסיפור היא שמרה על חיוך מעושה וחיפשה אחר כל פרט זעיר, או רמז קלוש ביותר, שישללו את האפשרות המפחידה. אבל עם תום הסיפור היא הבינה. כל הזמן הזה. כל הימים האבודים, חסרי התקווה. החוטף שלה נמצא ממש מולה. צוֵפה. מחכה. מסתתר בקרבת מקום. כל הסימנים היו שם. היא פשוט הייתה עיוורת להם. ועכשיו מאוחר מדי.
 
 
1
 
מה את מחכה?" צעק קיף בניסיון לגבור על הרוח המייללת והים ְ"ל השואג. "אל תגידי לי שסופי פוסטר הגדולה מפחדת." "אני רק מנסה להתרכז!" צעקה סופי בחזרה, וחשבה שהלוואי שקֹולה לא היה רועד כל כך. לא שהיה לה כל סיכוי לשטות בו. קיף, הֶאמַּפת, היה יכול לחוש באימה שבעורקיה, פועמת כמו עדר ַמְסטֹודֹוִנים שועטים. כל שיכלה לעשות היה לתלוש ריס מציק – ֶהרגל עצבני שסיגלה לעצמה – ולנסות לא לחשוב כמה רחוק האוקיינוס שמתחתיהם. "זה באמת מפחיד," אמר לה ַסְנדֹור בקולו המוזר, הצווחני. הוא הניח יד גֹוּבִליִנית אפורה על כתפה של סופי ומשך אותה לאחור מקצה הצוק. "חייבת להיות דרך בטוחה יותר לבצע שיגור." "אין." בדרך כלל הייתה סופי אסירת תודה על ההגנה המתמדת שסיפק לה שומר הראש החסון – בייחוד מכיוון שחוטפיה הוכיחו שהם יכולים למצוא אותה בכל מקום ובכל זמן.
 
אבל לפעמים היא נאלצה להסתכן. היא התנערה מידו של סנדור – מה שדרש מאמץ רב למדי, בהתחשב בעובדה שגובהו היה שני מטרים ושרירי הזרוע שלו נראו כמו סלעי ענק. ואז נעה קדימה, והזכירה לעצמה שהיא מעדיפה שיגור על פני זינוק אור. למרות שדות הכוח שיצרו צמידי הֶנקסּוס שענדה על כל אחד מפרקי ידיה כדי לשמור על שלמות גופה במהלך הזינוק, היא דהתה פעמים רבות מכדי שתרגיש מוגנת. ובכל זאת, חשבה, הלוואי שהנפילה החופשית לא הייתה שלב הכרחי בשיגור. "רוצה דחיפה?" הציע קיף, וצחק כשסופי נסוגה ממנו בבהלה. "נו, בחייך, זה יהיה כיף, לפחות מבחינתי." ֵדְקס נחר בבוז מאחוריהם. "והוא זה שזוכה להצטרף אלייך היום." "להיפך, היא זוכה להצטרף אליי," תיקן אותו קיף וחייך חיוך שחצני, זה שהפך לסימן ההיכר שלו. "קדימה, ספרי לדקס מי היה הראשון שהמועצה פנתה אליו." אחראי עכשיו לארגון הביקורים בחוות המקלט," ָ"רק בגלל שאבא שלך הזכירה לו סופי. "ראשון זה ראשון. פשוט תודי בזה, פוסטר. את זקוקה לי." סופי הייתה רוצה להתווכח, אך למרבה הצער, המועצה אכן רצתה שקיף יצטרף אליה. ככל הנראה הייתה לִסיְלֵבִני בעיה כלשהי בביתה החדש שבחוות המקלט המיוחדת של הֶאלפים. ומפני שגם סופי וגם קיף יצרו קשר טוב עם האליקֹוְרן הנדירה, ביקשה המועצה משניהם לצאת מייד אל חוות המקלט. נראה שחברי המועצה מודאגים מאוד אם הם מוכנים לסמוך על קיף... "מצטערת, דקס," אמרה סופי, וניסתה לא לדאוג. "אתה יודע שהייתי לוקחת אותך איתי אילו יכולתי." דקס חייך – חיוך קלוש בלבד, שלא חשף את גומות החן שלו – וחזר
 
לטפל במנעול שסופי ביקשה ממנו לפתוח. סופי לא רצתה לספר לו שקיף מצטרף אליה. היא חששה שזה שוב יגרום לדקס להרגיש שהשאירו אותו מחוץ לעניינים. אבל גֵרייִדי יצא למשימה חשאית, וֵאָד ֵליין עזרה להציל ֶוְרמיניֹון – יצור סגול שנראה כמו אוגר בגודל רוטוויילר – לפני שימצאו אותו בני האדם, ולכן הזדקקה סופי לטכנוָּפת שיעזור לה לעבור את שער הצוק. "אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר, גם לסנדור אסור לבוא איתנו," היא הוסיפה. סנדור התפרץ בכעס, והיא התחרטה על דבריה. "כן, וזה לא מתקבל על הדעת! אני אמור להיות זה שמגן עלייך, לא זה שאסור לו להיכנס בגלל חוקים חדשים שנקבעו באופן שרירותי!" "שמע, אפילו לאבא שלי אסור לבוא איתנו. אבל אל תדאגו" – קיף כרך את זרועו סביב כתפיה של סופי – "אני אשמור עליה במקומכם." סופי לא הייתה בטוחה מי נאנח בקול רם יותר, היא או דקס. סנדור אחז בכתפיו של קיף והניף אותו מעל לקרקע. "אם אמצא עליה אפילו שריטה אחת..." קיף בעט באוויר, התפתל וניסה להשתחרר. "הי! תירגע, גיַגאנטור," אמר. "אני לא ארשה שיקרה לה שום דבר. אבל אל תשכחו שזאת סופי. סביר מאוד שנצטרך לבקר אצל ֶאְלִווין." הפעם אפילו דקס נאלץ לצחוק. סופי הביטה בכולם. זו לא אשמתה שהיא קבעה שיא של ביקורים במרכז הריפוי של בית הספר, ולאלה נוספו גם המון ביקורי בית של אלווין. היא לא בחרה לסבול מאלרגיה קטלנית או להיות בעלת יכולות מושבחות־גנטית שלא תמיד הצליחה לשלוט בהן. והיא בהחלט לא ביקשה שקבוצה של מורדים תנסה להרוג אותה – וזו, כנראה, הסיבה שבגללה עליה להקשיב לסנדור ולא לצאת מטווח הראייה שלו. "נהיה בסדר," הבטיחה, תחבה את שערה הבלונדיני מאחורי אוזניה
 
וניסתה להישמע בטוחה יותר מכפי שהרגישה. "אני יכולה לשגר אותנו ישר אל תוך חוות המקלט. האבטחה שם תוגברה פי שלושה מאז שסילבני הועברה לשם." "ואחר כך תחזרו ישר הביתה," הוסיף סנדור, המתין שקיף יהנהן ואז הוריד אותו חזרה ארצה. "אני רוצה לראות אתכם כאן תוך שעה." "אוי, באמת," התלונן קיף וסידר את שכמייתו הכחולה־כהה. "לא ראינו את סילבני כבר שבועיים." סופי חייכה. היא מעולם לא שיערה שקיף ייקשר כל כך לסוסה נוצצת ומכונפת. אבל נראה שהוא מתגעגע לסילבני בדיוק כמוה. אולי אף יותר ממנה, משום שאליו לא מגיעים הְּׁשָדרים הצוהלים של האליקורן בכל פעם שהם נפגשים. סילבני הייתה היצור היחיד שהטלפתיה יוצאת הדופן של סופי לא הצליחה לחסום, כנראה משום שחברי הברבור השחור, ש"יצרו" את סופי, עיצבו את המבנה הגנטי שלה על פי די־אן־איי של אליקורן –
עובדה שממש לא שימחה אותה. חבריה הרגיעו אותה ואמרו לה שזה לא נראה להם מוזר, אבל היא בכל זאת הרגישה כמו "נערת הסוסים". "אתה יודע שסילבני נבהלת בקלות," היא הזכירה לסנדור, בניסיון להתמקד בבעיה העיקרית. "יעברו כמה שעות עד שנרגיע אותה." סנדור רטן בשקט. "בסדר גמור. יש לכם זמן עד השקיעה. אבל אם תאחרו, אתה מבחינתי תהיה אחראי לכך, מר ֶסנֶסן. וסמוך עליי, אתה לא רוצה שזה יקרה." "הישמר מזעמו של גיגאנטור. הבנתי אותך." קיף גרר את סופי בחזרה אל קצה הצוק. "בואי נעשה את זה!" "אני מניח שנתראה בבית הספר ביום שני," מלמל דקס ונעץ מבטו בקרקע בעוד הוא מחפש בכיסו את גביש הבית שלו. "אני מאּפס את
 
המנגנון כדי שהמנעול ייפתח עם הדי־אן־איי שלך, כך שנראה שלא תזדקקי לי יותר." "אני תמיד זקוקה לך, דקס," אמרה לו סופי. היא הסמיקה ומיהרה להוסיף, "אתה החבר הכי טוב שלי." "שמע, אח שלי," התערב קיף בשיחה. "כשתהיה סוף סוף מוכן לגלות לכולם את היכולת שלך – וכדאי מאוד שתעשה את זה כבר, דרך אגב –
אנחנו חייבים לשתף פעולה. נוכל לפרוץ למשרד של ֵדיים ָא ִליָנה ולמלא אותו בקקי של דינוזאורים. או בקקי נוצץ של אליקורן! או שנוכל –" "וזה מי שאמור לשמור על ביטחונך?" קטע אותו סנדור, ונראה כאילו הוא שוב רוצה לחנוק את קיף. "אני יכולה לדאוג לעצמי," הזכירה לו סופי וטפחה על מצחה. "אני גורמת, זוכר?" גם אם אינה שלמה עם היכולת הנדירה שלה לגרום לאנשים כאב, זה בהחלט יועיל לה אם המורדים יתקפו. "מוכנים?" שאל קיף, והדגים בתנועת יד כיצד יקפצו אל מעבר לצוק. פיה של סופי יַבׁש. "את יכולה לעשות את זה, פוסטר. תפסיקי לפקפק בעצמך." היא הנהנה, השתדלה לא להביט למטה ושאלה, "אתה זוכר מה קורה בשיגור?" "טוב, בפעם הקודמת די נפלנו אל מותנו, אז זה קצת מעורפל לי. אבל אני די בטוח שאני רק נצמד אלייך וצורח כמו ַּבאְנִׁשי, בזמן שאת פותחת פתח אל היקום, נכון?" "משהו כזה. נצא בספירה של שלוש." סנדור חזר על הסתייגותו בזמן ששניהם כופפו את ברכיהם. "אחת," ספרה סופי ולחצה את ידו של קיף כל כך חזק, שפרקי אצבעותיה התפוקקו.
 
"שתיים." היא המתינה רגע קט ואז עצמה את עיניה ולחשה את הפקודה הסופית. "שלוש." בעוד המילה על שפתיה המריאו שניהם מעל למצוק. קיף צעק והסתחרר וצנח, אבל סופי נותרה שקטה, וניסתה להתעלם מהכול מלבד החום שהלך וגבר בראשה ומהאדרנלין ששצף בעורקיה. מטה־מטה צנחו, עד שסופי חשה ברסיסי המים המלוחים על לחייה. אבל בדיוק כשעמדה לצרוח, נשמע בראשה מעין קול נקישה והיא ניתבה את האנרגיה המנטלית הלוהטת אל עבר השמיים. רעם מתגלגל נשמע, סדק נפער באוויר מתחתיהם, והם צנחו היישר אל תוך החשיכה. זמן ומרחב לא היו קיימים בִריק. לא היו מעלה או מטה. לא ימין ולא שמאל. רק משיכת הכוח וחֹום ידו של קיף. אבל סופי ידעה שכל שעליה לעשות הוא לחשוב על המקום שאליו היא רוצה להגיע, ואז יהיו חופשיים. חוות המקלט, חשבה, וראתה בעיני רוחה את האחו השופע ואת היערות רחבי הידיים שראתה בתמונות. הזיכרון הצילומי שלה שימר כל פרט בחיּות רבה, עד לטיפות הערפל הזעירות שכיסו כל עלה ועלה וזהרו כמו נצנצים באור השמש. "את איתי, פוסטר?" קרא קיף משלא נראה כל פתח יציאה. "אני חושבת שכן." היא כיווצה את עיניה עוד יותר ודמיינה את ההרים החלולים שהגנו על חוות המקלט מפני שאר העולם ואת בעלי החיים בכל צורה וצבע ששוטטו במרעה. היא אפילו ניסתה לדמיין את עצמה עומדת עם קיף באחו ומתבוננת בסילבני המרחפת מעליהם בכנפי כסף בוהקות. אבל כשפקחה את עיניה ראתה רק שחור – חשכה סמיכה וחונקת שאין ממנה דרך מילוט.
 
תחושת בהלה סגרה על חזּה של סופי והיא התנשמה והתאמצה להתרכז בחוות המקלט במלוא כוח מחשבתה. הכאב בער בראשה בעוצמה כה רבה עד שהרגישה כאילו מוחה מתפצח. אבל הכאב לא היה מפחיד כמו ההבנה שהתלוותה אליו. הם היו לכודים בחלל הריק.

שאנון מסנג'ר

שאנון מסנג'ר היא בוגרת בית הספר לאמנויות הקולנוע של USC (אוניברסיטת דרום קליפורניה), שם למדה, בין השאר, שהיא אוהבת לצפות בסרטים הרבה יותר מאשר ליצור אותם. היא גם אוכלת בקביעות קאפקייקס לארוחת בוקר, ישנה עם בובה כחולה בצורת פילה ששמה אלה, ומדי פעם נתפסת כשהיא מדברת עם אנשים דמיוניים — כך שזה אך טבעי עבורה לכתוב סיפורים לילדים ולנוער. שומרת הערים האבודות הוא הספר הראשון שלה. היא מתגוררת בדרום קליפורניה עם בעלה ועם מספר מביך של חתולים. חפשו אותה באינטרנט בכתובת:

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
84 דירוגים
77 דירוגים
6 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
18/10/2024

ספר מהמם שינה לי את החיים במילים שאי אפשר לתאר

1
1/9/2024

כרגיל מדהים

1
22/1/2024

ספר מטורף, אי אפשר להפסיק לקרוא, קראתי את כל הסדרה פעמיים ממליץ בטירוף חובה קריאה.

1
17/6/2023

מדהים, ממליץ לקרוא

1
10/3/2023

מושלם!!

1
4/8/2020

ספר מדהים בכיתי עם הדמויות והרגשתי כל רגע כאילו הוא היה שלי ואני רק בת 12

1
16/5/2025

הספרררר ממש ממש טוב אני ממש אהבתי אותו עכשיו אני קונה את ספר 4 וזה בין הספרים היחידים שאני קוראת

12/3/2025

דיי אני לא יכולה עם כמה שהספר הזה מושלם!!! שאנון ימלכה חולה עלייךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך😍🥹

8/1/2025

ספר מושלם ❤️‍🔥 ממליצה ברמותתתתת

12/7/2024

עוד אחד מצוין מייד ממשיך לבא...

9/7/2024

ספר מעולה חובה קריאה

4/7/2024

הספר מלא ברגש מתח ומסתורין ולוקח אתכם למסע מרתק ומרגש בערים האסורות בעולם אלפים קסום ומופלא. הספר שווה קריאה חוזרת כמה וכמה פעמים!

27/12/2023

🥰🥰🥰🥰🥰🥰🥰🥰

24/12/2023

סוחף מפתיע נהדר

18/11/2023

מותח מרתק נהנתי לקרא את ההרפתקאות בספר הזה.

24/10/2023

כל הסדרה ממש טובה , מעניינת ושווה קריאה

7/10/2023

ספר מושלם! לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים!!! מי שלא קרא עכשיו לקנות ואם לא הפסדתם ספר מעניין ומותח ומלא ההרפתקאות!!!

22/8/2023

ספר מדהים כתוב טוב, רואים שהסופרת ידעה כל פרט ופרט לפני שכתבה אותו וידעה מה יהיו ההשלכות לספר הבא, מדהים לראות איך לאט לאט בנתה את דרכה למה שקרה בסוך הספר. כל שנייה שקראתי הייתה תענוג, בכלל כל הספרים בסדרה מדהימים, אני ממליץ לכולם לקרוא את הסדרה ומי שלא חבל לו כי הוא באמת לא יודע מה הוא מפסיד

22/1/2023

ספר מדהים! הסדרה הזאת היא הסדרה האהובה עליי, אני אוהבת את הספרים האלה יותר מסדרת 'הארי פוטר'! אני לא יכולה לחכות לספר הבא! למה הסוף של הספרים חייב להיות כל כך מותח?!

4/1/2023

הספר הכי טוב בעולם !!!!!

4/12/2022

נהנתי מאוד,ומאוד הופתעתי שהגעתי לסוף. רוצה עוד.

28/7/2022

מסכימה שמאוד מעצבן שכל הבנים מאוהבים בסופי וגם מעצבן אותי שכל הזמן יש טכנולוגיה חדשה

18/7/2022

ספר מעולה, אבל קצת מפריע לי שכל הבנים מאוהבים בסופי.. דמות מרכזית לא חייבת להיות אהובה על כל הגברים מסביב, זה קצת ילדותי מידי. חוץ מזה ספר מדהים, עלילה מעניינת ודמויות מעוררות הזדהות.

26/5/2022

ספר טוב, כל הסופים של הפרקים מאוד מותחים והדמויות עמוקות מבחינה רגשית ספר שמעלה דמעות לא קראתם/ן עדין? תקראו עכשיו!

13/3/2022

ספר מדהים. הכתיבה פשוט יפה וזורמת שגורמת לי לרצות לקרוא עוד פרק ועוד פרק. העלילה מושלמת וגורמת לי להרגיש כאילו נכנסתי לתוך הספר וזאת הרגשה מדהימה שרק ספרים יכולים לעשות. ספר מדהים שאפילו יותר טוב מקודמיו (המושלמים). אהבתי, אהבתי, אהבתי ועוד פעם אהבתי.

3/3/2022

ספר מעולה שהעלילה זזה בקצב איטי בהתחלה ואז בהמשך בקצב מסחרר וטוב הסוף בהחלט טוב ומעולה שפותח המון קווי עלילה לספרים הבאים

8/12/2021

מושלם😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍 סדרת שומרת הערים האבודות הם אחת הסדרות ספרים המועדפת עלי🥰😘

5/12/2021

מטורף. ממליץ בחום

3/9/2021

ממש טוב

7/8/2021

מדהים

21/7/2021

הספר מסקרן אותי בטירוף

17/5/2021

אני פשוט שותה את בספר הזה כמו מים...! אין כמוהו בכל העולם...! תורגם רביעי, וכבר מחכים לתירגום של החמישי...

23/3/2021

הספר הזה ממש מרתק! מרגע שהתחלתי לא יכולתי להפסיק! כתיבה נדירה! איזה כיף שכבר יש אפשרות לקרוא דרך המחשב!! רק בזכות זה יכולתי לקרוא את הספר! תודה! וביקצור ספר מושלםםם!!! ממליצה לכולם!!! (אבל תתחילו בחלק הראשון כמובן, כן!)

8/3/2021

וואו איזה ספר מדהים ומרתק הספר הכי טוב בסדרה

5/1/2021

ספר מושלםםםם חובה קריאה

4/1/2021

ספר חביב ביותר אותו פחות אהבתי מהסדרה אבל עדיין ספר טוב ספר סוחף ומרגש מאוד ממליצה בחום את כל הסדרה, מתאים לכל הגילאים

16/11/2020

ספר מעניין משלב דימיון ומתח והרפתקה

11/11/2020

ספר מדהים!!!!! אני מטורפת על הסדרה הזאת!💗💗💗💗💖💖💖♥️♥️💛💛💛💜💙💙🧡💘💓💟מחכה כבר לספר ארבע!

7/11/2020

ספר מעולה!!!

16/10/2020

הספר מאוד מעניין ומתאים לכל גיל

15/5/2020

ספר מושלם מרתק ומרגש יותר טוב מכל הספרים שקראתי כששמעתי שיצא הספר השלישי כל הרחוב יכל לשמוע את צעקת היש! שלי ממליצה מאוד מקווה שהיו ספרי המשך #ספרמושלםעליהאדמות ממש מומלץ כל הסדרה

14/5/2020

🌸 הספר הזה מדהים ואני מקווה שיצאו עוד ספרים בסדרה 😍

11/5/2020

מקסים

10/5/2020

ספר סוחף וכיף ומהמם ומותח

26/4/2020

הספר ממש טוב ומעניין, ומאוד מפתיע. הרבה אקשן ומתח. ואני רוצה כבר שיצא הספר הרביעי… מתחו אותי כמו גומי בזמן קריאת הספר. והרבה דברים לא צפויים קרו. בקיצור, הספר ממממממממממששש מושלם❤️

25/4/2020

הספר מושלם ומותח מאוד נ.ב אני רוצה המשך לסדרה!

23/4/2020

הוא פשוט מהמם!! הסדרה מדהימה ופשוט חובה שכולם יקראו! מושלם ברמות קשות

14/4/2020

ספר מדהים. אם לא הייתי גומרת בלילה כל העולה היה שומע את צעקת ה"לא!!!" שלי ברגע שגיליתי שזה הסוף. ספר מותח כל כך שבכל פעם שאמרתי לעצמי שאגמור בפרק הזה המשחתי עוד שני פרקים לפחות, למה אתם מחכים?! לכו לקרוא כבר 😉

10/4/2020

ספר מעולה אהבתי כל כך ואני מעריץ מטורף של שומרת הערים האבודות וכשגיליתי שיצא ספר 3 ! השתגעתי . מת על הספר תקראו !!!!!!!

8/4/2020

חובה קריאה!!!

5/4/2020

ספר פשוט מרתק ומושלםם מצפה לספר הרביעי

5/4/2020

ספר מדהים חובה לקרוא!

5/4/2020

לדעתי זה ספר מ צ ו י ן ! זה ספר סוחף ומרגש ומשאיר אותך ביחד עם גיבורת הסיפור בחוויה שלה אני מרגישה שאני חווה את זה איתה, אותן תחושות שהיא מרגישה וזה פשוט משאיר חותם!

31/3/2020

ספר. מדהים. כזאת שלמות לא ראיתי בחיי. הספר הזה היה שונה מהספרים האחרים. היה בו משהו שהרגיש שונה. גם הצלחתי להרגיש הזדהות עם הדמויות ולהרגיש את התחושות שהן הרגישו. בחלקים המותחים של הספר נראה לי שכמעט התפוצצתי. בקיצור, ספר מדהים שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים....

30/3/2020

זה ספר מדהים (גם אם אהבתי את כל הסדרה)

25/3/2020

הספר הזה היה כל כך מדהים. אני הרגשתי מה שהדמויות הרגישו, אני הייתי עצובה ושמחה, אני בכיתי ויתרתי, וזה מה שלא הרבה סופרים יכולים לעשות

24/3/2020

מדהים

22/3/2020

מדהים!!!!!! מכור לסידרה הזאת. חובה לכולם!! דומה להארי פוטר בתחושת הסיפוק ואילו יותר טוב

21/3/2020

ספר מדהים אני קראתי אותו המון פעמים וזה לא משעמם!

3/3/2025

ספר מדהים סופי פוסטר חוזרת ובגדול! היה קשה להפסיק לקרוא ושמסיימים לא להמשיך מיד לספר הבא בסדרה מומלץ!!!!!!

23/5/2024

מדהים✨

27/2/2024

מהמם וואלה ספר מרתק מאוד אני רוצה לקרוא את נסתרים השארתם אותי במתח אני מאוהבת בסדרה

12/6/2023

ספר מאוד טוב, אבל פחות טוב מקודמיו, שהיו רוחשים עלילה, רוב הספר הזה היה התכוננות

שומרת הערים האבודות 3 - להבת הנצח שאנון מסנג'ר
הקדמה
 
 
ראה החליקה מידיה של סופי ונחתה בקול חבטה רכה על ַהמ השטיח הפרחוני. שני צידי המראה שרדו את הנפילה בלי להיסדק. אבל, עמוק בתוכה, סופי התרסקה. כל עוד האזינה להמשך הסיפור היא שמרה על חיוך מעושה וחיפשה אחר כל פרט זעיר, או רמז קלוש ביותר, שישללו את האפשרות המפחידה. אבל עם תום הסיפור היא הבינה. כל הזמן הזה. כל הימים האבודים, חסרי התקווה. החוטף שלה נמצא ממש מולה. צוֵפה. מחכה. מסתתר בקרבת מקום. כל הסימנים היו שם. היא פשוט הייתה עיוורת להם. ועכשיו מאוחר מדי.
 
 
1
 
מה את מחכה?" צעק קיף בניסיון לגבור על הרוח המייללת והים ְ"ל השואג. "אל תגידי לי שסופי פוסטר הגדולה מפחדת." "אני רק מנסה להתרכז!" צעקה סופי בחזרה, וחשבה שהלוואי שקֹולה לא היה רועד כל כך. לא שהיה לה כל סיכוי לשטות בו. קיף, הֶאמַּפת, היה יכול לחוש באימה שבעורקיה, פועמת כמו עדר ַמְסטֹודֹוִנים שועטים. כל שיכלה לעשות היה לתלוש ריס מציק – ֶהרגל עצבני שסיגלה לעצמה – ולנסות לא לחשוב כמה רחוק האוקיינוס שמתחתיהם. "זה באמת מפחיד," אמר לה ַסְנדֹור בקולו המוזר, הצווחני. הוא הניח יד גֹוּבִליִנית אפורה על כתפה של סופי ומשך אותה לאחור מקצה הצוק. "חייבת להיות דרך בטוחה יותר לבצע שיגור." "אין." בדרך כלל הייתה סופי אסירת תודה על ההגנה המתמדת שסיפק לה שומר הראש החסון – בייחוד מכיוון שחוטפיה הוכיחו שהם יכולים למצוא אותה בכל מקום ובכל זמן.
 
אבל לפעמים היא נאלצה להסתכן. היא התנערה מידו של סנדור – מה שדרש מאמץ רב למדי, בהתחשב בעובדה שגובהו היה שני מטרים ושרירי הזרוע שלו נראו כמו סלעי ענק. ואז נעה קדימה, והזכירה לעצמה שהיא מעדיפה שיגור על פני זינוק אור. למרות שדות הכוח שיצרו צמידי הֶנקסּוס שענדה על כל אחד מפרקי ידיה כדי לשמור על שלמות גופה במהלך הזינוק, היא דהתה פעמים רבות מכדי שתרגיש מוגנת. ובכל זאת, חשבה, הלוואי שהנפילה החופשית לא הייתה שלב הכרחי בשיגור. "רוצה דחיפה?" הציע קיף, וצחק כשסופי נסוגה ממנו בבהלה. "נו, בחייך, זה יהיה כיף, לפחות מבחינתי." ֵדְקס נחר בבוז מאחוריהם. "והוא זה שזוכה להצטרף אלייך היום." "להיפך, היא זוכה להצטרף אליי," תיקן אותו קיף וחייך חיוך שחצני, זה שהפך לסימן ההיכר שלו. "קדימה, ספרי לדקס מי היה הראשון שהמועצה פנתה אליו." אחראי עכשיו לארגון הביקורים בחוות המקלט," ָ"רק בגלל שאבא שלך הזכירה לו סופי. "ראשון זה ראשון. פשוט תודי בזה, פוסטר. את זקוקה לי." סופי הייתה רוצה להתווכח, אך למרבה הצער, המועצה אכן רצתה שקיף יצטרף אליה. ככל הנראה הייתה לִסיְלֵבִני בעיה כלשהי בביתה החדש שבחוות המקלט המיוחדת של הֶאלפים. ומפני שגם סופי וגם קיף יצרו קשר טוב עם האליקֹוְרן הנדירה, ביקשה המועצה משניהם לצאת מייד אל חוות המקלט. נראה שחברי המועצה מודאגים מאוד אם הם מוכנים לסמוך על קיף... "מצטערת, דקס," אמרה סופי, וניסתה לא לדאוג. "אתה יודע שהייתי לוקחת אותך איתי אילו יכולתי." דקס חייך – חיוך קלוש בלבד, שלא חשף את גומות החן שלו – וחזר
 
לטפל במנעול שסופי ביקשה ממנו לפתוח. סופי לא רצתה לספר לו שקיף מצטרף אליה. היא חששה שזה שוב יגרום לדקס להרגיש שהשאירו אותו מחוץ לעניינים. אבל גֵרייִדי יצא למשימה חשאית, וֵאָד ֵליין עזרה להציל ֶוְרמיניֹון – יצור סגול שנראה כמו אוגר בגודל רוטוויילר – לפני שימצאו אותו בני האדם, ולכן הזדקקה סופי לטכנוָּפת שיעזור לה לעבור את שער הצוק. "אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר, גם לסנדור אסור לבוא איתנו," היא הוסיפה. סנדור התפרץ בכעס, והיא התחרטה על דבריה. "כן, וזה לא מתקבל על הדעת! אני אמור להיות זה שמגן עלייך, לא זה שאסור לו להיכנס בגלל חוקים חדשים שנקבעו באופן שרירותי!" "שמע, אפילו לאבא שלי אסור לבוא איתנו. אבל אל תדאגו" – קיף כרך את זרועו סביב כתפיה של סופי – "אני אשמור עליה במקומכם." סופי לא הייתה בטוחה מי נאנח בקול רם יותר, היא או דקס. סנדור אחז בכתפיו של קיף והניף אותו מעל לקרקע. "אם אמצא עליה אפילו שריטה אחת..." קיף בעט באוויר, התפתל וניסה להשתחרר. "הי! תירגע, גיַגאנטור," אמר. "אני לא ארשה שיקרה לה שום דבר. אבל אל תשכחו שזאת סופי. סביר מאוד שנצטרך לבקר אצל ֶאְלִווין." הפעם אפילו דקס נאלץ לצחוק. סופי הביטה בכולם. זו לא אשמתה שהיא קבעה שיא של ביקורים במרכז הריפוי של בית הספר, ולאלה נוספו גם המון ביקורי בית של אלווין. היא לא בחרה לסבול מאלרגיה קטלנית או להיות בעלת יכולות מושבחות־גנטית שלא תמיד הצליחה לשלוט בהן. והיא בהחלט לא ביקשה שקבוצה של מורדים תנסה להרוג אותה – וזו, כנראה, הסיבה שבגללה עליה להקשיב לסנדור ולא לצאת מטווח הראייה שלו. "נהיה בסדר," הבטיחה, תחבה את שערה הבלונדיני מאחורי אוזניה
 
וניסתה להישמע בטוחה יותר מכפי שהרגישה. "אני יכולה לשגר אותנו ישר אל תוך חוות המקלט. האבטחה שם תוגברה פי שלושה מאז שסילבני הועברה לשם." "ואחר כך תחזרו ישר הביתה," הוסיף סנדור, המתין שקיף יהנהן ואז הוריד אותו חזרה ארצה. "אני רוצה לראות אתכם כאן תוך שעה." "אוי, באמת," התלונן קיף וסידר את שכמייתו הכחולה־כהה. "לא ראינו את סילבני כבר שבועיים." סופי חייכה. היא מעולם לא שיערה שקיף ייקשר כל כך לסוסה נוצצת ומכונפת. אבל נראה שהוא מתגעגע לסילבני בדיוק כמוה. אולי אף יותר ממנה, משום שאליו לא מגיעים הְּׁשָדרים הצוהלים של האליקורן בכל פעם שהם נפגשים. סילבני הייתה היצור היחיד שהטלפתיה יוצאת הדופן של סופי לא הצליחה לחסום, כנראה משום שחברי הברבור השחור, ש"יצרו" את סופי, עיצבו את המבנה הגנטי שלה על פי די־אן־איי של אליקורן –
עובדה שממש לא שימחה אותה. חבריה הרגיעו אותה ואמרו לה שזה לא נראה להם מוזר, אבל היא בכל זאת הרגישה כמו "נערת הסוסים". "אתה יודע שסילבני נבהלת בקלות," היא הזכירה לסנדור, בניסיון להתמקד בבעיה העיקרית. "יעברו כמה שעות עד שנרגיע אותה." סנדור רטן בשקט. "בסדר גמור. יש לכם זמן עד השקיעה. אבל אם תאחרו, אתה מבחינתי תהיה אחראי לכך, מר ֶסנֶסן. וסמוך עליי, אתה לא רוצה שזה יקרה." "הישמר מזעמו של גיגאנטור. הבנתי אותך." קיף גרר את סופי בחזרה אל קצה הצוק. "בואי נעשה את זה!" "אני מניח שנתראה בבית הספר ביום שני," מלמל דקס ונעץ מבטו בקרקע בעוד הוא מחפש בכיסו את גביש הבית שלו. "אני מאּפס את
 
המנגנון כדי שהמנעול ייפתח עם הדי־אן־איי שלך, כך שנראה שלא תזדקקי לי יותר." "אני תמיד זקוקה לך, דקס," אמרה לו סופי. היא הסמיקה ומיהרה להוסיף, "אתה החבר הכי טוב שלי." "שמע, אח שלי," התערב קיף בשיחה. "כשתהיה סוף סוף מוכן לגלות לכולם את היכולת שלך – וכדאי מאוד שתעשה את זה כבר, דרך אגב –
אנחנו חייבים לשתף פעולה. נוכל לפרוץ למשרד של ֵדיים ָא ִליָנה ולמלא אותו בקקי של דינוזאורים. או בקקי נוצץ של אליקורן! או שנוכל –" "וזה מי שאמור לשמור על ביטחונך?" קטע אותו סנדור, ונראה כאילו הוא שוב רוצה לחנוק את קיף. "אני יכולה לדאוג לעצמי," הזכירה לו סופי וטפחה על מצחה. "אני גורמת, זוכר?" גם אם אינה שלמה עם היכולת הנדירה שלה לגרום לאנשים כאב, זה בהחלט יועיל לה אם המורדים יתקפו. "מוכנים?" שאל קיף, והדגים בתנועת יד כיצד יקפצו אל מעבר לצוק. פיה של סופי יַבׁש. "את יכולה לעשות את זה, פוסטר. תפסיקי לפקפק בעצמך." היא הנהנה, השתדלה לא להביט למטה ושאלה, "אתה זוכר מה קורה בשיגור?" "טוב, בפעם הקודמת די נפלנו אל מותנו, אז זה קצת מעורפל לי. אבל אני די בטוח שאני רק נצמד אלייך וצורח כמו ַּבאְנִׁשי, בזמן שאת פותחת פתח אל היקום, נכון?" "משהו כזה. נצא בספירה של שלוש." סנדור חזר על הסתייגותו בזמן ששניהם כופפו את ברכיהם. "אחת," ספרה סופי ולחצה את ידו של קיף כל כך חזק, שפרקי אצבעותיה התפוקקו.
 
"שתיים." היא המתינה רגע קט ואז עצמה את עיניה ולחשה את הפקודה הסופית. "שלוש." בעוד המילה על שפתיה המריאו שניהם מעל למצוק. קיף צעק והסתחרר וצנח, אבל סופי נותרה שקטה, וניסתה להתעלם מהכול מלבד החום שהלך וגבר בראשה ומהאדרנלין ששצף בעורקיה. מטה־מטה צנחו, עד שסופי חשה ברסיסי המים המלוחים על לחייה. אבל בדיוק כשעמדה לצרוח, נשמע בראשה מעין קול נקישה והיא ניתבה את האנרגיה המנטלית הלוהטת אל עבר השמיים. רעם מתגלגל נשמע, סדק נפער באוויר מתחתיהם, והם צנחו היישר אל תוך החשיכה. זמן ומרחב לא היו קיימים בִריק. לא היו מעלה או מטה. לא ימין ולא שמאל. רק משיכת הכוח וחֹום ידו של קיף. אבל סופי ידעה שכל שעליה לעשות הוא לחשוב על המקום שאליו היא רוצה להגיע, ואז יהיו חופשיים. חוות המקלט, חשבה, וראתה בעיני רוחה את האחו השופע ואת היערות רחבי הידיים שראתה בתמונות. הזיכרון הצילומי שלה שימר כל פרט בחיּות רבה, עד לטיפות הערפל הזעירות שכיסו כל עלה ועלה וזהרו כמו נצנצים באור השמש. "את איתי, פוסטר?" קרא קיף משלא נראה כל פתח יציאה. "אני חושבת שכן." היא כיווצה את עיניה עוד יותר ודמיינה את ההרים החלולים שהגנו על חוות המקלט מפני שאר העולם ואת בעלי החיים בכל צורה וצבע ששוטטו במרעה. היא אפילו ניסתה לדמיין את עצמה עומדת עם קיף באחו ומתבוננת בסילבני המרחפת מעליהם בכנפי כסף בוהקות. אבל כשפקחה את עיניה ראתה רק שחור – חשכה סמיכה וחונקת שאין ממנה דרך מילוט.
 
תחושת בהלה סגרה על חזּה של סופי והיא התנשמה והתאמצה להתרכז בחוות המקלט במלוא כוח מחשבתה. הכאב בער בראשה בעוצמה כה רבה עד שהרגישה כאילו מוחה מתפצח. אבל הכאב לא היה מפחיד כמו ההבנה שהתלוותה אליו. הם היו לכודים בחלל הריק.

המלצות נוספות

עוד ספרים של שאנון מסנג'ר