טרילוגיית מאונט 1 - מלך חסר רחמים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
טרילוגיית מאונט 1 - מלך חסר רחמים
מכר
אלפי
עותקים
טרילוגיית מאונט 1 - מלך חסר רחמים
מכר
אלפי
עותקים

טרילוגיית מאונט 1 - מלך חסר רחמים

4.4 כוכבים (85 דירוגים)

עוד על הספר

  • תרגום: אסנת הדר
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: פברואר 2019
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 224 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 44 דק'

מייגן מארץ'

מפעם לפעם, מייגן מארץ' מורחת צבעי הסוואה על פניה ומסתובבת ביער בנעליים מכוסות בוץ, אבל המניקור שלה תמיד נשאר מושלם.
 
היא אימפולסיבית, משתעשעת בקלות וממש לא מתנצלת על האהבה שלה לקריאת וכתיבת ספרות ארוטית.
 
בעברה של מארץ' משלחי יד כמו מכירת חלקי חילוף, התאמת הלבשה תחתונה, ייצור תכשיטים לפי הזמנה ועיסוק במשפט תאגידי.
 
כתיבת ספרים על זכרי אלפא שמדברים בגסות ועל נשים חזקות ונועזות שמורידות את הגברים על הברכיים היא העבודה הכי מהממת שאי-פעם עסקה בה.

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

"היא תהיה שלי. אני אנצל אותה. אולי אפילו אחזיק בה"
 
"ניו אורלינס שייכת לי". 
אתם לא מכירים את שמי, אבל אני שולט בכל מה שאתם רואים ובכל הדברים שאתם לא רואים. אין גבול להישג ידי, ודרישותי נענות תמיד.
אני לא צריך להלוות כסף למזקקה משפחתית כושלת, אבל משעשעת אותי העובדה שהם חייבים לי. שהיא תהיה חייבת לי.
היא לא יודעת שהיא משכה את תשומת לבי.
היא היתה צריכה להיות זהירה יותר.
היא תהיה שלי. אני אנצל אותה. אולי אפילו אחזיק בה.
הגיע הזמן לגבות את החוב. 
"קירה קילגוֹר, את רכושו של לאקלן מאונט".
 
קירה קילגור לקחה פיקוד על מבשלת הוויסקי של משפחתה וירשה חוב של חצי מיליון דולר למלך העולם התחתון של ניו אורלינס. לאקלן מאונט יודע שאין לקירה דרך לשלם, לכן הוא מציע לה עסקה – בתמורה למחיקת החוב, הוא מוכן לקבל אותה.
 
לקירה אין ברירה. אם תסרב, תאבד את העסק שנמצא בידי משפחתה יותר ממאה שנה. היא מקבלת את ההצעה. עכשיו היא רכושו של האיש המסוכן ביותר בעיר, וכל שביכולתה לעשות הוא לשרוד עד שהוא יחליט לשחרר אותה.
 
אבל גם אם תצליח להתנגד למאמציו של מאונט לכבוש את כל כולה, האם תוכל קירה להביס את תשוקותיו של גופה שלה?
 
מלך חסר רחמים הוא הספר הראשון בטרילוגיית מאונט. שני הספרים הבאים הם: המלכה המתריסה ואימפריית החטאים
 
"הספר הזה המם אותי בצורה הכי טובה שיש! חמישה כוכבים למלך חסר רחמים!"    קרלי פיליפס, "וולסטריט ג'ורנל"
 
"מפתה וממכר בקצב מסחרר שלא מרפה. לא הנחתי אותו מידי ואני רוצה עוד מלאקלן מאונט!"    קיי איי לינד
 
"הספר הזה... זה סוג הרומן שאני חיה למענו! יפהפה עד כאב ואחד הספרים הכי סקסיים שיצאו השנה! מייגן מארץ' מנצחת את הז'אנר!"    שיינה רנה
 
"מלך חסר רחמים הוא ספר חובה לכל קוראות ספרי המתח הרומנטיים שמחפשות סממנים אפלים. מייגן מארץ' במיטבה".    מועדון הספר "מַייל הַיי קינק"
 
"תסלחו לי בזמן שאשתדל לכתוב עד כמה אהבתי את הספר הזה! מייגן מארץ' קלעה בול עם הרומן האפל שלה, ואפשר לומר בוודאות שזה הספר הכי אהוב עלי מבין ספריה".   
בלוג "מתחת לשמיכה"

פרק ראשון

פרק ראשון | קירה
 
יכול להיות ששמעתי צעדים?
 
אני קופאת מחוץ לדלת משרדי הנעול ונועצת מבט בידית
כאילו היא נגועה באנתרקס.
 
העובדים שלי לא יעזו. הם יודעים שהמשרד שלי מחוץ לתחום. והורי נמצאים במרחק אלף קילומטרים בפלורידה, עושים חיים כפנסיונרים בעזרת התשלומים החודשיים שאני מעבירה להם מהרווחים העלובים של המזקקה. המזקקה בקושי מחזיקה מעמד, גם אחרי ארבעה דורות שהקדישו את חייהם לזיקוק ויסקי אירי בניו אורלינס.
 
אין רוחות רפאים במרתף הזה. אין רוחות רפאים במרתף הזה.
 
אני חוזרת על האמת הזאת כמו פזמון עד שלבי מאט לקצב כמעט נורמלי. חסר לבעלי המת שרוח הרפאים שלו תהיה שם בפנים, או שאני נשבעת באלוהים, הפעם אני אהרוג את בְּרֶט בעצמי.
 
אני אוזרת את רצון הברזל שנדרש ממני כדי לחלץ את החברה הזאת מהצרות, אוחזת בידית, פותחת את הדלת לרווחה ומתפרצת פנימה בניסיון להפתיע. או לפברק אומץ לב. או... משהו. "הולכת על כניסה דרמטית?"
 
הקול העמוק שבוקע מהחשכה מקפיא אותי עד לשד עצמותי. שמעתי אותו רק פעם אחת, מבעד לעץ החבוט של אותה דלת נעולה שכרגע הסתערתי דרכה פנימה, אבל אז הוא השמיע איומים שלא הבנתי, ולא שאל שאלה באותה דרך קרירה ומאופקת. אני לא רוצה להיות בחושך עם הקול הזה בשום פנים ואופן.
 
הוא לא רוח רפאים. הוא משהו גרוע מזה.
 
הוא השד המחורבן שמתלחשים עליו בצללים אבל אף פעם לא מזכירים בחברה, כמעט כאילו באמירת שמו הוא יתממש פתאום. ואף אחד לא מעוניין בזה.
 
אף פעם לא אמרתי את שמו. אני אפילו לא רוצה לחשוב עליו עכשיו, אבל מוחי בכל זאת מעלה אותו באוב.
 
לאקלן מאונט.
 
אני מגששת סביבי, מכה על קיר הבטון בחיפוש אחר מתג האור, אבל כשאני נוגעת בו לא קורה כלום.
 
אלוהים אדירים. אני הולכת למות ואפילו לא אראה איך זה קורה.
 
שולחן הכתיבה העתיק שלי חורק, ואז נדלק אורה העמום של מנורת השולחן.
 
קודם כול אני רואה את ידיו הגדולות, אחר כך את זרועותיו השזופות עם החפתים הלבנים מופשלים כלפי מעלה. האור לא מגיע אל פניו.
 
"תסגרי את הדלת, מיז קילגור."
 
אני בולעת את הרוק שנקווה בפי בגלל העובדה שהוא יודע מה שמי, וידי זזה כאילו בתגובה ישירה לפקודתו. אני מחפשת את הידית מאחורי ומשתוקקת בכל לבי להסתובב ולברוח. ישר למשטרה.
 
אולי הם יוכלו... אני לא יודעת. להציל אותי? אני מעיפה מבט מעבר לכתפי ולופתת את הידית כשהדלת נסגרת בחריקה. הדחף להימלט גדל כשהאור העמום במסדרון נעלם מעיני.
 
"צעד אחד בכיוון ההוא, ואת תאבדי הכול."
 
כפות רגלי קופאות על רצפת הבטון הסדוקה ואגל זיעה מטפטף על חזי. בדרך כלל הייתי מייחסת את זה לתנאים דמויי הסאונה שמייצרת מזקקת ויסקי, אבל לא הערב.
 
"מה אתה רוצה?" אני לוחשת. "למה באת?"
 
הכיסא גונח כשהוא קם על רגליו. אצבעותיו הרחבות פותחות את הכפתור בז'קט חליפתו, אבל פניו נותרות בחשכה.
 
"את חייבת לי, מיז קילגור, ובאתי לגבות את החוב."
 
"חוב?"
 
מוחי מתאמץ נואשות להבין איך בדיוק אני חייבת לו כסף. אף פעם לא פגשתי אותו. לעזאזל, אף פעם לא ראיתי אותו, רק שמעתי את קולו כשצותתּי. אנשים כמוני לא מתרועעים עם אנשים כמוהו - טוב, לפחות רוב האנשים.
 
השמועות מספרות שרישֶל לֶפלֶר, בחורה מהכנסייה שלנו, היתה הפילגש שלו עד שנעלמה לפני שנה. אני מדחיקה בנחישות את המחשבה על כך. "על מה אתה מדבר?" איכשהו אני מצליחה לנסח את השאלה.
 
שתי אצבעות הודפות מסמך עם הכותרת "שטר חוב" על פני העץ המצולק של שולחני אל תוך שלולית האור המימי. עיני ננעלות על המסמך, אבל אני פוחדת להתקרב.
 
אלוהים אדירים, בְּרֶט. מה עוללת? לבי נחבט כנגד צלעותי.
 
"את לא רוצה לדעת כמה כסף בעלך קיבל כששעבד את המקום הזה?"
 
"כמה?" אני שואלת ומתקרבת לעברו בניגוד לרצוני.
 
"חצי מיליון דולר."
 
אני מתנשמת בזעזוע. "אתה משקר."
 
הוא גוחן לעברי כששתי ידיו על השולחן, וחושף את פניו באור העמום. תווי פנים קשוחים, חצובים בשחם, עיניים שחורות וחודרות וארשת חסרת רחמים המנוגדת למראה המתורבת יחסית של חליפתו, ההולמת אותו להפליא.
 
"אני אף פעם לא משקר."
 
חצי מיליון דולר? אין מצב. "הייתי יודעת אם ברט היה לוקח הלוואה כזאת, ואני אומרת לך - הוא לא עשה את זה." הוא מושך בכתפיו כאילו המידע לא מזיז לו. ואולי זה נכון.
 
"החתימה שלו אומרת שהוא כן לקח, וזמן הפירעון עבר."
 
עיני מתמקדות בניירות על השולחן. אם הוא באמת עשה את זה... התוצאה תהיה נוראה.
 
ארבעה דורות של בני קילגור הקדישו את תקוותיהם, חלומותיהם והונם לשמירת המורשת הזו. אסור שהיא תיגמר בי.
 
"אין לי סכום כזה."
 
"אני יודע."
 
תגובתו מזעזעת אותי. "אז למה -"
 
הוא יוצא מתחום האור ונע לעברי. אני מתכווצת כנגד הקיר כשהוא מתקדם וחוסם את מסלול הבריחה שלי לדלת. אין לי לאן לברוח. הוא לכד אותי.
 
"כי יש משהו שאני מוכן לקחת בתמורה."
 
נדרש ממני מאמץ עליון לשמור על קול יציב, אף על פי שלבי מאיים לפרוץ מחזי. "מה?"
 
הוא נעצר במרחק כמה סנטימטרים ממני, ושפתיו המלאות מבטאות מילה אחת.
 
"אותך."

מייגן מארץ'

מפעם לפעם, מייגן מארץ' מורחת צבעי הסוואה על פניה ומסתובבת ביער בנעליים מכוסות בוץ, אבל המניקור שלה תמיד נשאר מושלם.
 
היא אימפולסיבית, משתעשעת בקלות וממש לא מתנצלת על האהבה שלה לקריאת וכתיבת ספרות ארוטית.
 
בעברה של מארץ' משלחי יד כמו מכירת חלקי חילוף, התאמת הלבשה תחתונה, ייצור תכשיטים לפי הזמנה ועיסוק במשפט תאגידי.
 
כתיבת ספרים על זכרי אלפא שמדברים בגסות ועל נשים חזקות ונועזות שמורידות את הגברים על הברכיים היא העבודה הכי מהממת שאי-פעם עסקה בה.

עוד על הספר

  • תרגום: אסנת הדר
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: פברואר 2019
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 224 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 44 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
85 דירוגים
54 דירוגים
16 דירוגים
9 דירוגים
3 דירוגים
3 דירוגים
26/5/2019

וואו!

1
25/2/2025

ספר מעולה ! בקצב טוב ועם עלילה מעניינת ממש. ממליצה

22/8/2024

כתוב ממש טוב. בבליל ספרי הזבל, עם תיאורי הסקס הטכניים, חבל שאין עוד ספרים של מייגן מארץ'. היתי קוראת עוד...

7/7/2024

לאנדומה לספרים אחרים של פשע ומאפיה..מורכב, מעורר תחושות מעורבות. מצד אחד קשה לקריאה, דמותו של מאונט מעוררת כעס, סלידה ובו בזמן מתגלה כי זה בדיוק מה שקירה ביקשה....לוהט, מלא תאורים אירוטיים... לא קל להתחבר ובו זמנית פשוט קריאה זורמת עוברת לקריאת הספר הבא

9/5/2024

טרילוגיה משובחת. קראתי את כולה כמה פעמים. המשיכה והקשר בין הגיבורים משתנים לאורך הטרילוגיה ומורגשים בקרב הקוראת (אני). התרגשתי איתם ועבורם. מומלץ בחום

9/7/2023

הופתעתי לטובה בסך הכל. מותח, קוצבי ואירוטי. חבל שאין יותר פרטים על הרקע והמניעים של מאונט עצמו.

23/12/2022

רגשות מעורבים. סוחף...

26/8/2022

ספר יפה אבל קצר ממשיכה לחלק השני

7/6/2022

מפחיד וחושני במידה שווה. קראתי בנשימה אחת

19/3/2022

סוף סו ספר מותח

5/11/2021

כתיבה מעולה וסוחפת כמה חבל שהספר ככ קצר ממשיכה לבא אחריו

17/8/2021

פצצה

12/7/2021

מדהים מרתק

9/7/2021

אגרוף לבטן. הלם. קצב רצחני. רצה לקרוא את הבא

6/2/2021

וואו ספר מעולה. העלילה מתפתחת כל הזמן והוא מתובל בסקס.

18/12/2020

מעולה, מתחילה עכשיו את השני

12/10/2020

טרילוגיה מעולה, נקראת ברצף בנשימה עצורה, ממליצה בחום!

23/7/2020

מעולה מחכה להמשך

4/4/2020

ספר מעולה, כתיבה טובה. משאירה במתח. משחקי שליטה כמו כל הרומנים.

15/9/2019

ספר מהמם

29/7/2019

ואוו ממליצה בחום על השלושה ממליצה בחום

22/7/2019

נהדר! מתחיל כאופל ומתגלה באופל-לייט או כזה מאוד מנומק. דמויות מקסימות, עגולות ומורכבות. סיפור סוחף, סקסי מאד. תענוג.

18/4/2019

וואווו! 😍
נהנתי מכל רגע ולא יכלתי לפסיק לקרוא כבר מחכה לספר הבא!

3/4/2019

ספר מעולה! אחד הטובים.

29/3/2019

ספר מעולה ! מותח ומסקרן. אין לי מילים !
כל מה שנותר לי לעשות... זה ללכת ולקרוא את השניי!!!😱😱

16/3/2019

וואו מחכה להמשך!

10/3/2019

אפל וארוטי. סקסי ומרתק. מחכה בקוצר רוח לספר השני?

5/3/2019

ספר מדהים בעיני אני מחכה כבר לספר השני!!

29/1/2019

וואהו... מחכה לספר הבא.

21/1/2025

סקסי אבל עלילה פחות מעוררת עניין

15/4/2024

טרילוגיה נחמדה. ספר מאפיה קליל יחסית לטרופ הזה. יחסי שליטה עם בחורה שמחזירה מלחמה. מרענן לראות דמות נשית חזקה שעומדת על שלה. אהבתי את הדינמיקה בין הדמיות. כל ספר מאוווד קצר. ולעיתים עדין מרגיש שזה נמרח. אבל בסה"כ זרם לי ונהניתי לקרוא

21/12/2023

טוב, הסיפור הצליח להפתיע בסוף. עוברת לספר השני..

3/7/2022

ספר טוב, רק יותר מדי קטעי סקס לטעמי

19/8/2020

התחלה טובה יחסי שליטה עם בחורה שמחזירה מלחמה בסהכ ספר טוב

10/6/2020

מעולה

30/3/2019

סקסי, מושך לקרוא ללא הפסקה, כתוב בחוכמה. משאיר טעם של עוד יחד עם התחושה של ספר ירוד מבחינת התוכן והמסר שלומדים ממנו. טוב לקריאה חד פעמית ולא יותר מזה.

19/2/2019

ספר טוב, מאוד אירוטי על גבול הBDSM אם אוהבים את הז׳אנר. דמות נשית חזקה שידעת לעמוד על שלה כמה שאפשר, ודמות גברית מתוסבכת דומיננטית מאוד. הסיפור מתפתח בצורה טובה ומעניינת ואני אוהבת את הדינמיקה בין שתי הדמויות אך מסתיים בסוף פתוח מותח וצריך לקנות את שני הספרים כן שניים, גם הספר השני מסתיים בסוף פתוח מותח ומכיוון שבישראל עדיין לא נכתבו תצטרכו לחכות. אלא אם יש לכם קינדל אז שם אפשר לקנות את שני הספרים הנוספים.

4/3/2025

רדוד

17/11/2022

ספר מאפיה קליל יחסית ביחס לאחרים בסוגה, קראתי את 2 החלקים הראשונים ביומיים. קצת צפוי אבל קולח לדעתי יותר מדי תיאורים מיניים על חשבון סיפור מרתק.

18/9/2022

קצר, חד ושטוח

3/9/2021

מלא בקללות במקום טקסט משובח אך לא ניתן לדלג על הספר אם רכשתם את כל 3 הספרים. במידה ולא, לא שווה קריאה

14/5/2021

חמוד

19/4/2019

ספר חמוד מאוד לר וואוו
הייתי אומרת שהוא אוביאס מדי
יש ספרים הרבה יותר יפים ממנו בג'אנר זה
כמו מפוקפק בת ערובה

14/2/2019

מאוד ארוטי...לא ממש אפל

24/1/2023

באתי לספר הזה עם ציפיות והוא אכזב אותי ממש הפסקתי לקרוא אותו בפרק השלישי

10/10/2019

ספר קליל להעביר את הזמן.
דמויות שטוחות, עלילה צפויה.
אני לא אוהבת דמויות ללא אופי אז אני לא אמשיך הלאה.
אני גם לא מבינה איך חילקו את הטרילוגיה, החלק הזה מרגיש כאילו הוא רבע מספר שלם.
מאוכזבת.

2/2/2021

בזבוז זמן, ממש חולני, עלילה משעממת ולא אמינה

19/4/2020

בינוני מינוס. עלילה שכיחה ולא מקורית. הספר קצר באופן שערורייתי ביחס לאחרים (כ-450 מסכים). מרגיש כמו הקדמה ולא כמו ספר ראשון בסדרה.

טרילוגיית מאונט 1 - מלך חסר רחמים מייגן מארץ'
פרק ראשון | קירה
 
יכול להיות ששמעתי צעדים?
 
אני קופאת מחוץ לדלת משרדי הנעול ונועצת מבט בידית
כאילו היא נגועה באנתרקס.
 
העובדים שלי לא יעזו. הם יודעים שהמשרד שלי מחוץ לתחום. והורי נמצאים במרחק אלף קילומטרים בפלורידה, עושים חיים כפנסיונרים בעזרת התשלומים החודשיים שאני מעבירה להם מהרווחים העלובים של המזקקה. המזקקה בקושי מחזיקה מעמד, גם אחרי ארבעה דורות שהקדישו את חייהם לזיקוק ויסקי אירי בניו אורלינס.
 
אין רוחות רפאים במרתף הזה. אין רוחות רפאים במרתף הזה.
 
אני חוזרת על האמת הזאת כמו פזמון עד שלבי מאט לקצב כמעט נורמלי. חסר לבעלי המת שרוח הרפאים שלו תהיה שם בפנים, או שאני נשבעת באלוהים, הפעם אני אהרוג את בְּרֶט בעצמי.
 
אני אוזרת את רצון הברזל שנדרש ממני כדי לחלץ את החברה הזאת מהצרות, אוחזת בידית, פותחת את הדלת לרווחה ומתפרצת פנימה בניסיון להפתיע. או לפברק אומץ לב. או... משהו. "הולכת על כניסה דרמטית?"
 
הקול העמוק שבוקע מהחשכה מקפיא אותי עד לשד עצמותי. שמעתי אותו רק פעם אחת, מבעד לעץ החבוט של אותה דלת נעולה שכרגע הסתערתי דרכה פנימה, אבל אז הוא השמיע איומים שלא הבנתי, ולא שאל שאלה באותה דרך קרירה ומאופקת. אני לא רוצה להיות בחושך עם הקול הזה בשום פנים ואופן.
 
הוא לא רוח רפאים. הוא משהו גרוע מזה.
 
הוא השד המחורבן שמתלחשים עליו בצללים אבל אף פעם לא מזכירים בחברה, כמעט כאילו באמירת שמו הוא יתממש פתאום. ואף אחד לא מעוניין בזה.
 
אף פעם לא אמרתי את שמו. אני אפילו לא רוצה לחשוב עליו עכשיו, אבל מוחי בכל זאת מעלה אותו באוב.
 
לאקלן מאונט.
 
אני מגששת סביבי, מכה על קיר הבטון בחיפוש אחר מתג האור, אבל כשאני נוגעת בו לא קורה כלום.
 
אלוהים אדירים. אני הולכת למות ואפילו לא אראה איך זה קורה.
 
שולחן הכתיבה העתיק שלי חורק, ואז נדלק אורה העמום של מנורת השולחן.
 
קודם כול אני רואה את ידיו הגדולות, אחר כך את זרועותיו השזופות עם החפתים הלבנים מופשלים כלפי מעלה. האור לא מגיע אל פניו.
 
"תסגרי את הדלת, מיז קילגור."
 
אני בולעת את הרוק שנקווה בפי בגלל העובדה שהוא יודע מה שמי, וידי זזה כאילו בתגובה ישירה לפקודתו. אני מחפשת את הידית מאחורי ומשתוקקת בכל לבי להסתובב ולברוח. ישר למשטרה.
 
אולי הם יוכלו... אני לא יודעת. להציל אותי? אני מעיפה מבט מעבר לכתפי ולופתת את הידית כשהדלת נסגרת בחריקה. הדחף להימלט גדל כשהאור העמום במסדרון נעלם מעיני.
 
"צעד אחד בכיוון ההוא, ואת תאבדי הכול."
 
כפות רגלי קופאות על רצפת הבטון הסדוקה ואגל זיעה מטפטף על חזי. בדרך כלל הייתי מייחסת את זה לתנאים דמויי הסאונה שמייצרת מזקקת ויסקי, אבל לא הערב.
 
"מה אתה רוצה?" אני לוחשת. "למה באת?"
 
הכיסא גונח כשהוא קם על רגליו. אצבעותיו הרחבות פותחות את הכפתור בז'קט חליפתו, אבל פניו נותרות בחשכה.
 
"את חייבת לי, מיז קילגור, ובאתי לגבות את החוב."
 
"חוב?"
 
מוחי מתאמץ נואשות להבין איך בדיוק אני חייבת לו כסף. אף פעם לא פגשתי אותו. לעזאזל, אף פעם לא ראיתי אותו, רק שמעתי את קולו כשצותתּי. אנשים כמוני לא מתרועעים עם אנשים כמוהו - טוב, לפחות רוב האנשים.
 
השמועות מספרות שרישֶל לֶפלֶר, בחורה מהכנסייה שלנו, היתה הפילגש שלו עד שנעלמה לפני שנה. אני מדחיקה בנחישות את המחשבה על כך. "על מה אתה מדבר?" איכשהו אני מצליחה לנסח את השאלה.
 
שתי אצבעות הודפות מסמך עם הכותרת "שטר חוב" על פני העץ המצולק של שולחני אל תוך שלולית האור המימי. עיני ננעלות על המסמך, אבל אני פוחדת להתקרב.
 
אלוהים אדירים, בְּרֶט. מה עוללת? לבי נחבט כנגד צלעותי.
 
"את לא רוצה לדעת כמה כסף בעלך קיבל כששעבד את המקום הזה?"
 
"כמה?" אני שואלת ומתקרבת לעברו בניגוד לרצוני.
 
"חצי מיליון דולר."
 
אני מתנשמת בזעזוע. "אתה משקר."
 
הוא גוחן לעברי כששתי ידיו על השולחן, וחושף את פניו באור העמום. תווי פנים קשוחים, חצובים בשחם, עיניים שחורות וחודרות וארשת חסרת רחמים המנוגדת למראה המתורבת יחסית של חליפתו, ההולמת אותו להפליא.
 
"אני אף פעם לא משקר."
 
חצי מיליון דולר? אין מצב. "הייתי יודעת אם ברט היה לוקח הלוואה כזאת, ואני אומרת לך - הוא לא עשה את זה." הוא מושך בכתפיו כאילו המידע לא מזיז לו. ואולי זה נכון.
 
"החתימה שלו אומרת שהוא כן לקח, וזמן הפירעון עבר."
 
עיני מתמקדות בניירות על השולחן. אם הוא באמת עשה את זה... התוצאה תהיה נוראה.
 
ארבעה דורות של בני קילגור הקדישו את תקוותיהם, חלומותיהם והונם לשמירת המורשת הזו. אסור שהיא תיגמר בי.
 
"אין לי סכום כזה."
 
"אני יודע."
 
תגובתו מזעזעת אותי. "אז למה -"
 
הוא יוצא מתחום האור ונע לעברי. אני מתכווצת כנגד הקיר כשהוא מתקדם וחוסם את מסלול הבריחה שלי לדלת. אין לי לאן לברוח. הוא לכד אותי.
 
"כי יש משהו שאני מוכן לקחת בתמורה."
 
נדרש ממני מאמץ עליון לשמור על קול יציב, אף על פי שלבי מאיים לפרוץ מחזי. "מה?"
 
הוא נעצר במרחק כמה סנטימטרים ממני, ושפתיו המלאות מבטאות מילה אחת.
 
"אותך."