"על עם מגן צבא העם", קבע ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, בדיונים המקיפים שנערכו בכנסת ואשר קבעו את מודל הצבא התקף עד היום בישראל. מודל זה של גיוס חובה לצבא, שבו רוב החיילים והחיילות מגויסים לשירות סדיר ולשירות מילואים מתוקף החוק, וממלאים את תפקידם כמעט ללא תמורה כספית, כמעט ואינו קיים יותר במדינות המערב. רוב הצבאות מבוססים כיום על שירות התנדבותי.
האם שיטת גיוס החובה לצבא עדיין תואמת את צרכי מדינת ישראל? האם אין צורך לבדוק - באספקלריה של זמן ושינויי תקופות מחד גיסא ובאמות מידה של צרכים ומשאבים מאידך גיסא - את האפשרות שמדינת ישראל תעבור לצבא מקצועי שיהיה מורכב מחיילים מתנדבים, המקבלים שכר מלא עבור שירותם?
הספר שלפנינו בוחן היבטים שונים של מעבר אפשרי כזה מ"צבא עם" לצבא מקצועי. הוא מנסה להפריד בין אתוס ובין מציאות בוויכוח על מהותו של "צבא העם" והמשך הצורך בו, ועומד על ההשלכות הצפויות למעבר אפשרי לצבא מקצועי בתחומים שונים - המבצעי, הכלכלי, החברתי, החינוכי ועוד.
הכותבים הינם שורה של אנשי מעש, חוקרים ואנשי תקשורת, שעסקו ועוסקים בתחום הצבא.
הספר רואה אור בסדרת הביטחון הלאומי של ספריית "אוניברסיטה משודרת" של גלי צה"ל, בשיתוף המכללה לביטחון לאומי.
