וייט ריבר בוערת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
וייט ריבר בוערת
מכר
אלפי
עותקים
וייט ריבר בוערת
מכר
אלפי
עותקים

וייט ריבר בוערת

4.5 כוכבים (82 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
78.4 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2018
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 528 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 48 דק'

ג'ון ורדון

ג'ון ורדון (באנגלית: John Verdon נולד ב-1 בינואר 1942) הוא סופר אמריקאי, מחברם של מותחנים בלשיים העוסקים בעלילותיו של הבלש דייב גרני. ספרו הראשון "חשוב על מספר" יצא לאור בשנת 2010 והיה לרב-מכר בינלאומי.

תקציר

יום‭ ‬השנה‭ ‬להריגתו‭ ‬של‭ ‬נהג‭ ‬שחור‭ ‬בידי‭ ‬שוטר‭ ‬לבן‭ ‬מתקרב‭,‬ והאווירה‭ ‬בעיירה‭ ‬וייט‭ ‬ריבר‭ ‬שבצפון‭ ‬מדינת‭ ‬ניו‭ ‬יורק‭ ‬מתחממת.‭ ‬כאשר‭ ‬שוטר‭ ‬נורה‭ ‬למוות‭ ‬בידי‭ ‬צלף‭ ‬אלמוני, ‬הקיטוב‭ ‬הבין–גזעי‭ ‬בעיר‭ ‬מתעצם.‭ ‬רגע‭ ‬לפני‭ ‬שהעניינים‭ ‬יוצאים‭ ‬משליטה,‭ ‬הבלש‭ ‬המעוטר‭ ‬דייב‭ ‬גרני‭ ‬מתבקש‭ ‬לנהל‭ ‬חקירה‭ ‬עצמאית‭ ‬של‭ ‬התקרית,‭ ‬לפענח‭ ‬את‭ ‬הרצח‭ ‬ולנטרל‭ ‬את‭ ‬חבית‭ ‬חומר‭ ‬הנפץ‭.‬ אבל‭ ‬גובה‭ ‬הלהבות‭ ‬רק‭ ‬עולה,‭ ‬עם‭ ‬סדרת‭ ‬מעשי‭ ‬רצח‭ ‬שנראים‭ ‬כרצף‭ ‬של‭ ‬מעשי‭ ‬תגמול.‭ ‬כאשר‭ ‬גרני‭ ‬מתחיל‭ ‬לבחון‭ ‬את‭ ‬הפרטים‭ ‬ומגלה‭ ‬שהראיות‭ ‬מזירות‭ ‬הרצח‭ ‬לא‭ ‬מתאימות‭ ‬לגירסה‭ ‬הרשמית,‭ ‬הוא‭ ‬מפוטר‭ ‬בפתאומיות. ‬הוא‭ ‬לא‭ ‬מרפה‭ ‬מהחקירה‭ - ‬על‭ ‬אף‭ ‬התנגדות‭ ‬המשטרה‭ ‬המקומית‭ ‬ומלכודות‭ ‬שמציבים‭ ‬לו‭ ‬פנאטים,‭ ‬גזענים‭ ‬ופסיכופתים‭ - ‬ומגלה‭ ‬שבווייט‭ ‬ריבר‭ ‬דבר‭ ‬אינו‭ ‬כמו‭ ‬שהוא‭ ‬נראה:‭ ‬המציאות‭ ‬מצמררת‭ ‬הרבה‭ ‬יותר‭.‬
 
"וייט‭ ‬ריבר‭ ‬בוערת", ‬ספרו‭ ‬הפרובוקטיבי‭ ‬והאקטואלי‭ ‬ביותר‭ ‬עד‭ ‬כה‭ ‬של‭ ‬ג‭'‬ון‭ ‬וֶרדוֹן, ‬מציב‭ ‬מראה‭ ‬מול‭ ‬פניה‭ ‬של‭ ‬ארצות‭ ‬הברית‭ ‬העכשווית‭, ‬ועושה‭ ‬זאת‭ ‬תוך‭ ‬יצירת‭ ‬מתח‭ ‬בלתי‭ ‬פוסק‭.‬
ג‘ון‭ ‬וֶרדוֹן‭ ‬הוא‭ ‬אחד‭ ‬מסופרי‭ ‬המתח‭ ‬המצליחים‭ ‬בעולם. ‬ספריו‭ ‬תורגמו‭ ‬לשפות‭ ‬רבות‭ ‬והיו‭ ‬לרבי–מכר‭ ‬בישראל‭ ‬ובעולם‭.‬
זהו‭ ‬הספר‭ ‬השישי‭ ‬בסדרת‭ ‬הבלש‭ ‬דייב‭ ‬גרני.‭ ‬קדמו‭ ‬לו‭ ‬‘חשוב‭ ‬על‭ ‬מספר,‭' ‬‘עצמי‭ ‬עיניים‭ ‬חזק,‭' ‬‘תנו‭ ‬לשד‭ ‬לישון,‭' ‬‘פיטר‭ ‬פן‭ ‬חייב‭ ‬למות‭'‬‭ ‬ו‭'‬אגם‭ ‬הזאבים‭'‬ 
 
.‭"‬ב‭'‬וייט‭ ‬ריבר‭ ‬בוערת‭'‬‭ ‬ורדון‭ ‬שומר‭ ‬על‭ ‬קווי‭ ‬העלילה‭ ‬של‭ ‬מותחן‭ ‬קלאסי, ‬ולצד‭ ‬זאת‭ ‬מעשיר‭ ‬את‭ ‬הנוסחה‭ ‬בניתוח‭ ‬מעמיק‭ ‬של‭ ‬הדרך‭ ‬שבה‭ ‬חברה‭ ‬קורעת‭ ‬את‭ ‬עצמה‭ ‬לגזרים‭.‬‭"‬
ניו‭ ‬יורק‭ ‬טיימס‭ ‬בוק‭ ‬ריוויו

פרק ראשון

1
 
דייב גֶרני עמד ליד כיור המטבח בבית החווה הגדול שבו גר והחזיק אחת מהמסננות של מדלן. הוא רוקן אליה בזהירות צנצנת זכוכית כהה, ישנה מאוד, שהכילה אבנים חומות מלוכלכות.
כששטף את החול ראה שהאבנים קטנות ובהירות יותר, ושצורתן אחידה יותר מכפי שנראה בתחילה. הוא הניח מגבת נייר על הדלפק ליד הכיור ורוקן אליה את המסננת. במגבת נייר אחרת ניגב את האבנים, לקח אותן ואת צנצנת הזכוכית מהמטבח אל שולחנו בחדר העבודה והניח אותן ליד הלפטופ וזכוכית מגדלת גדולה. הוא הדליק את המחשב ופתח את המסמך שהכין בעזרת תוכנת הגרפיקה הארכיאולוגית שרכש חודש לפני כן — זמן קצר אחרי שגילה בחורש עצי הדובדבן מעבר לאגַמון שלהם את שרידיו של מרתף ישן, בנוי מאבנים גסות. בדיקת הממצאים שגילה באתר עד כה העלתה את הסברה שאולי אלה יסודותיו של מבנה מסוף המאה השבע־עשרה או ראשית השמונה־עשרה — אולי ביתו של מתיישב באזור, שהיה אז אזור ספר פרוע.
התוכנה הארכיאולוגית אפשרה לו להניח תצלום עכשווי של אזור המרתף על רשת בקנה מידה מדויק ולמספר את משבצות הרשת במספרי קוד מזהים, שהוא הקצה לפריטים שמצא במקומות האלה. רשימה מצורפת קישרה את מספרי הקוד לתיאורים מילוליים ולתמונות של כל אחד מהפריטים. הפריטים כללו עכשיו שני קרסים מברזל - ומחיפוש באינטרנט למד שהם שימשו למתיחת עורות של בעלי חיים; כלי עבודה עשוי מעצם גדולה, כנראה סכין לגירוד עורות; סכין עם ניצב שחור; שרידי חוליות חלודות של שרשרת ברזל; ומפתח ברזל.
התחוור לו שידיעותיו הדלות על התקופה ההיסטורית שהחפצים שייכים אליה כנראה לא ממש מבהירות את מהותם, ושהוא מתבונן בחפצים כאילו היו חלקים מסקרנים ראשונים של חידה — נקודות שיש לחברן בעזרת עוד נקודות שטרם התגלו.
אחרי שתיעד את המיקום של הממצא החדש, השתמש בזכוכית המגדלת כדי לבדוק את צנצנת הזכוכית הכחולה הכהה. על פי תמונות מהאינטרנט של מכלים דומים, גיל הצנצנת תאם לאומדן הגיל של יסודות המבנה.
הוא פנה אל האבנים, ולשם כך הוציא מהדק ניירות ממגֵרת השולחן, יישר אותו במידת האפשר והשתמש בו כדי להזיז את אחת האבנים ולהפוך אותה מצד לצד מתחת לזכוכית המגדלת. האבן נראתה די חלקה, ורק בפאה אחת היה חריר זעיר מוקף בשוליים דקים וחדים. הוא פנה אל אבן שנייה, וראה בה אותו מבנה, וכמוה השלישית, הרביעית ויתר הארבע. בדיקה מדוקדקת גילתה שהשמונה אמנם אינן זהות לחלוטין, אבל צורתן דומה בעיקרה.
הוא תהה מה משמעות הדבר.
ולפתע קלט שאולי אלה אינן אבנים בכלל.
שייתכן שאלה שיניים.
שיניים קטנות. אולי שיניים של תינוק אנושי.
ואם אלה אכן שיניים, התעוררו אצלו מייד שאלות נוספות — שאלות שעוררו בו סקרנות לחזור אל האתר ולהעמיק את החפירה.
ברגע שקם מהשולחן, נכנסה מדלן אל חדר העבודה. היא העיפה מבט מהיר בעצמים הקטנים שהיו פרושים על מגבת הנייר והבעת סלידה קלה חלפה על פניה, כמו בכל פעם שמשהו הזכיר לה את החפירה החוסמת עכשיו את השביל הקטן והאהוב עליה. העובדה שהגישה שלו כלפי האתר הזכירה לה את הגישה שלו אל זירות רצח בעברו כבלש במחלק רצח של משטרת ניו יורק, גם היא לא תרמה במיוחד.
אחד ממקורות המתח המתמידים בנישואיהם היה הפער בין שאיפתה להינתק אחת ולתמיד מחייהם הקודמים בעיר ולאמץ בלי ערעור את חייהם החדשים בעיירה בפריפריה, ובין אי־יכולתו או אי־רצונו להתנער מדפוס החשיבה שהיה חלק בלתי נפרד ממנו בחייו המקצועיים, מהצורך המתמיד שלו לחקור משהו.
היא העלתה על פניה בהחלטיות חיוך עליז. "בוקר אביבי יפהפה בחוץ. אני הולכת לטייל בשביל של המחצבה. אחזור בעוד שעתיים בערך."
הוא המתין למשפט הבא. בדרך כלל, אחרי שהודיעה לו שהיא יוצאת, היא שאלה אם הוא רוצה להצטרף. והוא בדרך כלל התחמק בתירוץ שיש לו משהו לעשות. העובדה הפשוטה הייתה שטיול ביער לא העניק לו אותה שלווה פנימית שהעניק לה. תחושת השלווה שלו, תחושת החוזק והערך העצמי שלו, לא נבעה מהעולם הסובב אותו אלא מהניסיון להבין מה קורה ולמה. שלווה כתוצר של חקירה, של גילוי, של היגיון.
אבל הפעם היא לא הזמינה אותו. היא רק הודיעה בחוסר התלהבות מופגן, "שרידן קליין התקשר."
"פרקליט המחוז? מה הוא רצה?"
"לדבר איתך."
"מה אמרת לו?"
"שאתה בחוץ. הוא התקשר קצת לפני שחזרת הביתה עם הדברים האלו." היא הצביעה על האבנים־השיניים. "הוא לא רצה להשאיר הודעה, ואמר שיתקשר שוב באחת־עשרה וחצי."
גרני הציץ בשעון שהיה קבוע בקיר חדר העבודה. השעה הייתה רבע לאחת־עשרה. "הוא אפילו לא רמז מה הוא רוצה?"
"הוא נשמע מתוח. אולי זה בקשר לבעיות שלהם בווַייט ריבֶר?"
הוא חשב רגע. "אין לי מושג איך אני יכול לעזור לו בזה."
מדלן משכה בכתפיה. "סתם ניחוש. אבל לא משנה מה הוא רוצה ממך, כמעט בטוח שהוא לא יגיד לך את כל האמת. הוא נחש. תיזהר."

ג'ון ורדון

ג'ון ורדון (באנגלית: John Verdon נולד ב-1 בינואר 1942) הוא סופר אמריקאי, מחברם של מותחנים בלשיים העוסקים בעלילותיו של הבלש דייב גרני. ספרו הראשון "חשוב על מספר" יצא לאור בשנת 2010 והיה לרב-מכר בינלאומי.

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2018
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 528 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 48 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
82 דירוגים
54 דירוגים
20 דירוגים
7 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
2/6/2024

סופר מעולה

29/1/2024

כמו תמיד, מדהים ועוצר נשימה🤩

27/1/2024

עוד יצירה מושלמת של ורדון

24/11/2023

עלילה מרתקת. נקרא ברצף. שווה

24/11/2022

ורדון במיטבו פשוט מצויין

27/4/2022

ספר מתח מצויין כמו כל שאר הספרים בסדרה. ורדון מצליח כל פעם מחדש להחמיא לאינטליגנציה של הקורא.ת - כדאי לקרוא!

18/4/2022

עוד ספר מעולה בסדרה מעולה

10/4/2022

מצויין

5/3/2022

מעולה!!! מצויין!!! מומלץ!!!

3/9/2021

כרגיל ג'ון ורדון משחק בקוראים באופן הכי נהדר ונדיר שיש. בחלקים שונים של הספר הייתי בטוחה שאני יודעת מי הרוצח/ת. וכרגיל טעיתי( הסופר היחיד שמצליח להפתיע ככה)

21/8/2021

היה לי קצת קשה להיכנס לספר בגלל הסיפור של שחורים ולבנים בארה"ב. לא עזבתי את הספר כי זה ג'ון ורדון וידעתי שיש הפתעות לכל אורך הספר. אהבתי מאוד.

22/1/2021

מעבר לעלילה המבריקה יש כאן גם תיאור מפוכח ולא ממש אופטימי של המצב החברתי באמריקה. מומלץ.

5/1/2021

לדעתי אחד הספרים הטובים בתקופה האחרונה!

24/10/2020

ספר מותח וסוחף כמו כל הספרים של גון ורדון, מומלץ בחום לכל מי שאוהב ספרי מתח בלשיים.

26/6/2020

מותח ומרתק

29/5/2020

ספר מתח משובח שמשאיר את הקוראים והקוראות בציפייה דרוכה עד הסוף.

18/4/2020

המשך מוצלח לספרי בלש מעולים

9/4/2020

מרתק

22/8/2019

וואוו. ואוו. וואוו. סופר בחסד עליון

12/8/2019

ספר מצויין מותח דייב גרני בלש נטול פוזה
מומלץ בחום

8/8/2019

מעולה !

26/6/2019

ספר מתח משובח. כמו כל אלה שלפניו.

4/3/2019

מומלץ

15/2/2019

מתח מעולה מההתחלה ועד סופו

9/2/2019

מעולה. אמנם יש כמה אי התאמות בעלילה והבלש המהולל "מתעלם" מעובדות ברורות על מנת לפתח את העלילה, אבל זה לא ממש פוגע בהנאה

10/1/2019

כרגיל לספרי וורדון קראתי בלי יכולת להפסיק, תענוג!

2/1/2019

ספר מצויין

2/1/2019

ספר מתח מעולה, מתקונת זהה כמו בספריו הקודמים של ורדון. לדעתי טוב יותר מספריו הקודמים: פיטר פן חייב למות ואגם הזאבים.

31/12/2018

כתוב מצוין ומתורגם היטב. מותח ומפתיע. לא הצלחתי להניח את הספר מהיד והוא נקרא בנשימה עצורה עד הסוף הלא צפוי.

29/12/2018

ספר מתח מצויין כמו כל ספרי ג׳ון ורדון

20/12/2018

ספר מעולה ,העלילה מתוחכמת, הסוף לא צפוי.

17/12/2018

נהנתי מאוד במהלך הקריאה. וזה מה שקובע..,..

12/12/2018

אחד הספרים הטובים בסדרה.

24/10/2023

כיף. נחמד הגרני הזה

1/1/2022

ספר כתוב מצויין והעלילה מרתקת רק הטוויט מאוד מסובך ולא כל כך ברור

3/1/2020

חוויה טובה של דייב גרני. אך פחות מהקודמים. עדיין כדאי למי שעוקב אחרי הסדרה

15/10/2019

מעניין וטוב, עוד אחד מבית היוצר של ג׳ון ורדון :)

24/8/2019

סה״כ ספר טוב מאוד. הסיום קצת פחות הגיוני, אך בסה״כ הספר מרתק

20/3/2019

אהבתי את הספר כמו את כל סיפוריו של דייב גרני - המאופיין כבלש שחושב בגדול מחוץ לקופסה

4/3/2019

בז'אנר שלו, ספר לא רע.
היה יכול לקצר אותו, בלי לפגוע באיכותו, לו היה פחות טרחן ונודניק.

19/2/2019

מבין הספרים של ג׳ון ורדון, זה הטוב ביותר. זה הספר הראשון שהוא באמת מותח ומחזיק עלילה יחסית אמינה.

11/1/2019

ספר טיסה מהנה ומותח , נקרא בשקיקה וברצון שלא יסתיים. אבל לא הטוב ביותר בסדרת דייב גרני ...

31/12/2018

אני מאוד אוהב את סדרת ספרי דייב גרמי. הספר מצויין ודי מפתיע בסופו עם טוויסט נחמד. באופן כללי הסדרה מצויינת ומציגה דמות מעניינת במרכזה. בספר הזה היתה פחות התעסקות בגרני האדם ויותר בעבודה הבלשית שלו. העלילה עצמה מעניינת ומפותלת ושווה בהחלט לקרוא

19/9/2024

ג'ון ורדון כותב על ...רק שהפעם מרגיש שהוא רצה לבנות שיא שפחות עבד לו . בתור גרופי של ורדון זה הספר הכי פחות טוב שלו ועדיין החזיק אותי עד הסוף כי הוא יודע לספר סיפור . 7.5 מ 10

30/8/2023

העלילה חושפת שליטה גבוהה מאוד ברזולוציות של עבודת החוקר המשטרתי,יכול להיות מאוד מעניין לחוקרים מתחילים סיפור העלילה קצת מופרך, ותלוש רוב הדמויות שטחיות, בסהכ סביר

25/4/2021

לא קוהרנטי

29/9/2020

ספריו הראשונים של ורדון מוצלחים הרבה יותר, לטעמי. הספר הנוכחי עמוס בפרטים ודמויות, לוקח זמן רב להתפתח ולבנות מתח סוחף, ולמען האמת מעט מתיש. מקווה שהבא יהיה יותר מגניב :)

2/2/2019

לצערי, הספר הכי פחות טוב בכל הסדרה.
לוקח לו זמן "להתניע" ולסחוף...
יותר מדי דמויות לזכור ויותר מדי ללכת מסביב עד שמגיעים לעיקר.

20/12/2018

נהניתי פחות מספריו הקודמים. העלילה לא עיניינה אותי באופן מיוחד. כתוב היטב ודמויות הבלש ואישתו ממשיכות לרתק.

וייט ריבר בוערת ג'ון ורדון
1
 
דייב גֶרני עמד ליד כיור המטבח בבית החווה הגדול שבו גר והחזיק אחת מהמסננות של מדלן. הוא רוקן אליה בזהירות צנצנת זכוכית כהה, ישנה מאוד, שהכילה אבנים חומות מלוכלכות.
כששטף את החול ראה שהאבנים קטנות ובהירות יותר, ושצורתן אחידה יותר מכפי שנראה בתחילה. הוא הניח מגבת נייר על הדלפק ליד הכיור ורוקן אליה את המסננת. במגבת נייר אחרת ניגב את האבנים, לקח אותן ואת צנצנת הזכוכית מהמטבח אל שולחנו בחדר העבודה והניח אותן ליד הלפטופ וזכוכית מגדלת גדולה. הוא הדליק את המחשב ופתח את המסמך שהכין בעזרת תוכנת הגרפיקה הארכיאולוגית שרכש חודש לפני כן — זמן קצר אחרי שגילה בחורש עצי הדובדבן מעבר לאגַמון שלהם את שרידיו של מרתף ישן, בנוי מאבנים גסות. בדיקת הממצאים שגילה באתר עד כה העלתה את הסברה שאולי אלה יסודותיו של מבנה מסוף המאה השבע־עשרה או ראשית השמונה־עשרה — אולי ביתו של מתיישב באזור, שהיה אז אזור ספר פרוע.
התוכנה הארכיאולוגית אפשרה לו להניח תצלום עכשווי של אזור המרתף על רשת בקנה מידה מדויק ולמספר את משבצות הרשת במספרי קוד מזהים, שהוא הקצה לפריטים שמצא במקומות האלה. רשימה מצורפת קישרה את מספרי הקוד לתיאורים מילוליים ולתמונות של כל אחד מהפריטים. הפריטים כללו עכשיו שני קרסים מברזל - ומחיפוש באינטרנט למד שהם שימשו למתיחת עורות של בעלי חיים; כלי עבודה עשוי מעצם גדולה, כנראה סכין לגירוד עורות; סכין עם ניצב שחור; שרידי חוליות חלודות של שרשרת ברזל; ומפתח ברזל.
התחוור לו שידיעותיו הדלות על התקופה ההיסטורית שהחפצים שייכים אליה כנראה לא ממש מבהירות את מהותם, ושהוא מתבונן בחפצים כאילו היו חלקים מסקרנים ראשונים של חידה — נקודות שיש לחברן בעזרת עוד נקודות שטרם התגלו.
אחרי שתיעד את המיקום של הממצא החדש, השתמש בזכוכית המגדלת כדי לבדוק את צנצנת הזכוכית הכחולה הכהה. על פי תמונות מהאינטרנט של מכלים דומים, גיל הצנצנת תאם לאומדן הגיל של יסודות המבנה.
הוא פנה אל האבנים, ולשם כך הוציא מהדק ניירות ממגֵרת השולחן, יישר אותו במידת האפשר והשתמש בו כדי להזיז את אחת האבנים ולהפוך אותה מצד לצד מתחת לזכוכית המגדלת. האבן נראתה די חלקה, ורק בפאה אחת היה חריר זעיר מוקף בשוליים דקים וחדים. הוא פנה אל אבן שנייה, וראה בה אותו מבנה, וכמוה השלישית, הרביעית ויתר הארבע. בדיקה מדוקדקת גילתה שהשמונה אמנם אינן זהות לחלוטין, אבל צורתן דומה בעיקרה.
הוא תהה מה משמעות הדבר.
ולפתע קלט שאולי אלה אינן אבנים בכלל.
שייתכן שאלה שיניים.
שיניים קטנות. אולי שיניים של תינוק אנושי.
ואם אלה אכן שיניים, התעוררו אצלו מייד שאלות נוספות — שאלות שעוררו בו סקרנות לחזור אל האתר ולהעמיק את החפירה.
ברגע שקם מהשולחן, נכנסה מדלן אל חדר העבודה. היא העיפה מבט מהיר בעצמים הקטנים שהיו פרושים על מגבת הנייר והבעת סלידה קלה חלפה על פניה, כמו בכל פעם שמשהו הזכיר לה את החפירה החוסמת עכשיו את השביל הקטן והאהוב עליה. העובדה שהגישה שלו כלפי האתר הזכירה לה את הגישה שלו אל זירות רצח בעברו כבלש במחלק רצח של משטרת ניו יורק, גם היא לא תרמה במיוחד.
אחד ממקורות המתח המתמידים בנישואיהם היה הפער בין שאיפתה להינתק אחת ולתמיד מחייהם הקודמים בעיר ולאמץ בלי ערעור את חייהם החדשים בעיירה בפריפריה, ובין אי־יכולתו או אי־רצונו להתנער מדפוס החשיבה שהיה חלק בלתי נפרד ממנו בחייו המקצועיים, מהצורך המתמיד שלו לחקור משהו.
היא העלתה על פניה בהחלטיות חיוך עליז. "בוקר אביבי יפהפה בחוץ. אני הולכת לטייל בשביל של המחצבה. אחזור בעוד שעתיים בערך."
הוא המתין למשפט הבא. בדרך כלל, אחרי שהודיעה לו שהיא יוצאת, היא שאלה אם הוא רוצה להצטרף. והוא בדרך כלל התחמק בתירוץ שיש לו משהו לעשות. העובדה הפשוטה הייתה שטיול ביער לא העניק לו אותה שלווה פנימית שהעניק לה. תחושת השלווה שלו, תחושת החוזק והערך העצמי שלו, לא נבעה מהעולם הסובב אותו אלא מהניסיון להבין מה קורה ולמה. שלווה כתוצר של חקירה, של גילוי, של היגיון.
אבל הפעם היא לא הזמינה אותו. היא רק הודיעה בחוסר התלהבות מופגן, "שרידן קליין התקשר."
"פרקליט המחוז? מה הוא רצה?"
"לדבר איתך."
"מה אמרת לו?"
"שאתה בחוץ. הוא התקשר קצת לפני שחזרת הביתה עם הדברים האלו." היא הצביעה על האבנים־השיניים. "הוא לא רצה להשאיר הודעה, ואמר שיתקשר שוב באחת־עשרה וחצי."
גרני הציץ בשעון שהיה קבוע בקיר חדר העבודה. השעה הייתה רבע לאחת־עשרה. "הוא אפילו לא רמז מה הוא רוצה?"
"הוא נשמע מתוח. אולי זה בקשר לבעיות שלהם בווַייט ריבֶר?"
הוא חשב רגע. "אין לי מושג איך אני יכול לעזור לו בזה."
מדלן משכה בכתפיה. "סתם ניחוש. אבל לא משנה מה הוא רוצה ממך, כמעט בטוח שהוא לא יגיד לך את כל האמת. הוא נחש. תיזהר."